ברוך אתה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בגמרא בברכות ל״ד שנינו שהמתפלל צריך לכוון ליבו בכולן.

דהיינו בכל הברכות.

ואם אינו יכול לכוון ליבו בכולן,

יכוון ליבו באחת.

היינו בברכת אבות.

אם לא כיוון בברכה הראשונה, לא יצא ידי חובה.

השאלה אם לחזור ולברך

עוד פעם, להתפלל מחדש או לא,

אם הוא יודע שהוא לא יוכל לכוון גם בפעם הבאה,

לא.

אבל אם הוא יודע שכן, יחזור.

אבל העצה היא פשוטה, לשים את האצבע מההתחלה ולהתקדם לאט לאט לאט לאט,

להבין פירוש המילות, מה הוא אומר וכו'.

דהיינו שיכוון בליבו פירוש המילים שמוציא בשפתיו,

ויחשוב ששכינה כנגדו.

פשיטא,

אמר החפץ חיים, זכר צדיק לברכה.

לא צריך אפילו לחשוב

ששכינה כנגדו, שהרי פירוש המילים ברוך אתה,

אין אומרים אתה, אלא למי שעומד נגדך.

כשאומרים אתה זה בלשון נוכח,

בגוף ראשון.

אתה.

אז אם אומרים ברוך אתה, עם מי מדברים?

אז יש מישהו שנוכח לפניך, זו השכינה.

אז צריך שיכוון פירוש המילים

שמוציא בשפתיו, יחשוב ששכינה כנגדו.

והחפץ חיים אומר, פשוט,

הרי אתה אומר, ברוך אתה.

ואין אומרים אתה, אלא למי שעומד נגדך.

וכבר היה מעשה.

הגאון רבי יהושע ההשיל ברים,

זכר צדיק לברכה,

ישב בסוכתו,

וגדולי ירושלים, רבנים, מרביצי תורה,

חסידים, אנשי מעשה,

עלו ובאו להתבשם מאמרותיו ולקיים מצוות הקבלת פני ריבו ברגל.

בתוך כך נכנס בחור נבוך,

ניכר עליו שהוא בעל תשובה טרי.

הגיע לשאול שאלה, אבל נרתע, ראה את כל האנשים.

אז הוא אין לו פניו ואמר לו, במה אפשר לעזור לך?

אמר לו, לא נעים, אני אחכה עד שהמקום יתפנה.

הרב חייך, אם כך תיאלץ להמתין עד אשמורת הבוקר,

אבל אם זה אישי,

פרטי ודוחק,

אני אצא איתך החוצה.

לא, לא, חלילה.

ואז הגיע להחלטה, לא יבוש מפני המלעיגים,

ואמר, באתי לבקש עצה, קשה לי עם התפילה.

כל הגבי, כל הגבות הורמו,

העיניים ננעצו,

והרב חקר.

מה בדיוק קשה?

האם קשה לך עם זמניה,

עם הכוונה?

אתה מתקשה להאמין שהיא תתקבל לפני הבורא?

כתוב, כי שומע תפילת כל פה ברחמים?

לא.

אומר הבחור, קשה לי עם האטה.

והסביר.

איך אפשר לפנות כך אל בורא עולם?

הלוא אל הרב פונים בלשון נסתר בגוף שלישי.

כבודו.

מאל הקדוש ברוך הוא פונים כחבר?

קשה לי עם זה.

כל המבטים המשתאים הפכו למבטי הערכה והשתאות.

אשרי מי שזה הקושי שלו בתפילה.

והרב ענה לו בהתרגשות.

אכן,

לרב פונים מלשון נסתר,

אבל לאב פונים בלשון התא.

זאת התשובה.

אנחנו נוהגים היום גם שלאבא לא פונים בלשון נוכח.

אבל הוא אומר לו, לאבא פונים בלשון התא.

וזה לשון של קרבה.

ומי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו,

כאדוני אלוהינו בכל קראנו אליו.

מי גוי גדול? גוי זה עם.

מי עם גדול כמו העם שלנו, עם ישראל,

אשר לו אלוהים קרובים אליו,

כאדוני אלוהינו בכל קראנו אליו.

אתה,

ודאי שאנחנו אומרים.

אנחנו גם אומרים אלוהינו.

הוא אלוהים שלנו, אלוהי ישראל, הוא נקרא.

הוא אלוהים

שלנו בפרטות.

יעקב חבל נחלתו.

אנחנו חלק אלוקם ממער.

שלא בדומה לשאר העמים.

וזה מחייב כל כך?

ובואו נתבונן.

בלעם היה נביא של האומות.

השגתו השתוותה בבחינת מה להשגתו ונבואתו של משה רבנו, אבי הנביאים.

כשבאו לבקש אותו לקלל את ישראל,

נראה אם תשימו לב עכשיו את השוני.

הוא ענה, אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב,

לא אוכל לעבור את פי אדוני אלוהי לעשות קטנה או גדולה.

אחר כך השם מנע אותו, לא תלך איתם.

והוא השתוקק ללכת למרות שהשם

מנע אותו.

ולמדנו שבדרך שאדם רוצה ללך, בא מוליכין אותו.

לך עם מים.

ואחר כך המלאך עמד לו לשטן בדרך,

אולי התעשת,

ולא התאותת,

לא הבין את האיתות,

והמשיך.

והוסמא חכה בפיו.

הוא בא לקלל ונמצא מברך.

ובעל כורחו ברך

והוכיח אותו בלק.

אומר לו, לקוב אויבי יקראתיך,

והנה ברכת ברך.

מה, אתה טיפש?

אני מזמין אותך לקלל אותם, ואתה עומד לי פה ומברך אותם?

מה עובר עליך?

ענה לו,

הלא גם אל מלאכיך, השלוחים שלך,

אשר שלחת אליי, דיברתי לאמור.

אם יתל נבלק מלו ביתו כסף וזהב,

לא אוכל לעבור פי אדוני לעשות טובה או רעה מליבי.

הרגשתם שינוי בפסוקים?

מה?

קטנה, גדולה, קטנה ומליבי.

אתם אומרים קטנה וגדולה, ואחד אומר מליבי, ומה אתה אומר?

חסר אלוהיי אשריך.

בפעם השנייה הוא כבר לא אמר אלוהיי.

כותב רשי, כאן לא נאמר אלוהיי כמו שנאמר בראשונה. למה?

לפי שהוא ידע שנבאש בקדוש ברוך הוא ונטרד.

הקדוש ברוך הוא כבר

הרחיק אותו, סלד ממנו,

והוא נבאש בעינם.

לכן הוא כבר לא אמר אלוהיי.

גם כשנתן לבלק את העצה המושחתת

להחטיא את ישראל בבנות מואב,

אמר לו

אלוהיהם של אלו שונא זימאהו.

הוא יעניש אותם בחומרה.

ולכן תפתו אותם בבנות מואב.

ולמה אמר אלוהיהם של אלו,

הרי הוא נביא וידע שהשם הוא האלוהים ואין עוד מלבדו,

כאילו יש עוד אלוהים אחרים?

מה אתה אומר אלוהיהם? מה עוד יש?

מאיפה אתה מקבל את הנבואה?

הרי אתה יודע.

כתבה תורת חיים אותו דבר כמו רש״י, לפי שידע שנבאש ונטרד ממנו יתברך,

ואינו עוד אלוקם.

כיוצא בזה מצינו במדרש תנחומה,

שכאשר בא עידו הנביא

להוכיח את ירבעם בדבר השם,

ונתן אות לאמור,

שהמזבח שירבעם מקטיר עליו לעבודה זרה ייבקע והדשן שעליו יישפך.

וכן היה,

שלח ירבעם ידו לאמור, תפסו,

והצביע עם היד שלו עליו,

שיאסרו אותו,

ותיבש ידו.

התייבשה היד שלו, לא יכול להחזיר אותה אל חיקו.

ירבעם.

מופת.

מופת.

ויען המלך ירבעם

ויאמר אל איש האלוהים אל עידו הנביא

חל נא את פני אדוני אלוהיך ויתפלל בעדי

ותשוב ידי אליי.

אז הוא אומר לו אלוהיך,

ולא אומר אלוהיי.

כי באילו פנים יכול לקרוא לו אלוהיי אם הוא עומד ומקרים על גבי המזבח לעבודה זרה,

יכול לקרוא לו אלוהיי.

עכשיו נגיע אלינו.

מה איתנו?

האם לא עברנו על רצונו של מקום?

האם לא אסר ואנחנו פרצנו גדר?

האם לא ציווה ואנחנו התרשלנו?

האם לא שלח לנו איתותים?

יש כאלה, נופל עליהם באמצע השבת, חלע מהתקרה?

וכמה התעלמנו.

ואם כן,

באילו פנים אנחנו קוראים אותו אלוהיי?

עומד ומקריב על גבי המזבח,

ממשיך לעבור על רצון הבורא וקורא אותו אלוקיי?

איך זה? אז איך אנחנו אומרים?

אבל מה נעשה?

זו מטבע שתיקנו החכמים בברכות,

שכל יהודי

בכל מצב,

באיזו דרגה שיהיה,

פותח ואומר

ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם.

טבעו לנו מטבע חכמים,

יהודי בכל מצב מברך את זה.

ואלוהיי, נשמה שנתת בי טהורה.

ומודה אני לפניך השם אלוקיי.

אז מה ההסבר בזה?

התרחקנו, לא התנתקנו.

התרחקנו, לא התנתקנו. למדת משהו.

אבל תשמע עכשיו דבר חדש.

הרי זו קבלת עול מלכות שמיים מחודשת.

מה שהיה, היה.

מכאן והלאה,

הולכים בכפיפות קומה לפני השם אלוקיי.

אתה הולך להגיד, השם אלוקיי, תחשוב רגע, מה אתה מדבר? זה אלוקיי או לא אלוקיי?

האם נפעשת בעיניו או לא?

מה, אתה בלעם?

מה, אתה ירבעם?

אז מה שהיה, היה.

מעכשיו חושבנה תבה.

מעכשיו מקבלים ללכת לפני השם בכפיפות קומה ולקיים רצונו

לעשות כל מה שצריך באהבה וביראה.

אמן.

רבי יחנן יומר, כשהוא אומר,

רוסו הקודש ורוסו קודש ישראל, לפי כוח רבו לטרור,

רוסו של נעמור ה' אלוהינו נחפש למען סדגו, יגדיל טרור ויאדיר.