ומחה השם דמעה מעל כל פנים | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 29.03.2017, שעה: 07:36
הגאון רבי ברוך באר מקמניץ, זצ"ל, למד עם תלמידו, הגיעו לדברי הגמרא בסוכה כח, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומזנה, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, חישובי תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים, דבר גדול ודבר קטן.
והסבירו: דבר גדול מעשה מרכבה, זה חוכמת הקבלה. דבר קטן- הוויות דאביי ורבא. כח הקושיות של אביה ורבא. כל פלפולי הלכות שנחלקו בהם אביי ורבא, הוא חקר בהם והכריע להלכה.
ופה עצר רבי ברוך באר מקמניץ ותמה: הוויות דאביי ורבא, הסוגיות החמורות שבתלמוד שהם חינו ואורח ימינו נקראות דבר קטן? טעות דפוס! תביאו גמרא מדפוס אחר.
עד מהרה הביאו לפניו גמרא עוד מסוג ווילנא וסלאוויטא, ז'יטומיר ואמסטרדם וזולצבורג ופרנקפורט, בכולם הנוסח זהה. הקדיר את מצחו, לפתע אורו עיניו. "או! ודאי! כה מובן הדבר!".
הסכיתו ושמעו: פתח במשל: אדם הלך על שפת הנהר, לפתע ראה צעיר שנגרף בזרם העז, מפרפר בייאוש, עומד לטבוע, מיד קפץ למים, חתר בעוז ומשך אותו, הביא אותו לחוף והציל את חייו. "המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא". המשיך בדרכו, פונה אליו עני: "אדוני, רעב אני". הוציא מכיסו עשרה שקלים, אפשר לקנות בהם כיכר לחם ולשבוע. לפתע חזר בו, הוציא 100 שקלים נתן לו ואמר לו לך למסעדה, תאכל ארוחה הגונה. אין ספק מעשה חסד משולם.
איזו מצוה יותר גדולה? איזו מצוה יותר גדולה? מה אם מפחדים לענות או שאתם לא יודעים?
(תשובה מהקהל: הציל נפש מישראל, בזה שהוא הציל אותו מטביעה)
כן! הראשונה ללא ספק. שהוא הציל אותו מטביעה. אבל איזה מעשה גדול יותר?
(תשובה מהקהל: שזה הביא לו את המאה שקל)
למה זה מעשה גדול יותר?
(תשובה מהקהל: עושה את המצוה בשלמות, לא הסתפק...)
נו. ולהציל בן אדם זה לא בשלמות? מה השאיר חצי בים?
(תשובות מהקהל...)
בגלל שזה דבר קטן...
(תשובה מהקהל: כל אחד היה מציל אבל לא כל אדם היה פוזל לעני...)
יפה! זהו! משום שהמצוה הראשונה היא יסודית ובסיסית, מי יראה אדם טובע ולא יחוש להצילו וכי יעמוד על דם רעהו? אבל לספק ארוחה מגוונת הוא לא חייב. אם רצון העני בה יאסוף מכמה אנשים נוספים. אבל פרץ הנדיבות הזה, זה דבר גדול באמת.
זהו שאמרו "דבר קטן הוויות דאביי ורבא". למה? דווקא משום שהם חיינו ואורח ימינו אז יש להתפעל ממי ששוקד עליהם, פשיטא! מי לא רוצה לחיות? כי הם חיינו ואורח ימינו. חפץ חיים האדם. איך לא יעמול בהם?
אבל אם משתלם גם, גם, במעשה מרכבה שהלימוד לא חובה, או! דבר גדול הוא! לכן מעשה מרכבה דבר גדול. הוויות דאביי ורבא דבר קטן, דבר פשוט, כולם חייבים את זה. נפלא! נפלא!
טוב, אנחנו ממשיכים. "ועל חיים חן וחסד שחוננתנו ועל אכילת מזון שאתה זן מלפנו מבהמות הארץ". הקב"ה שתל תכונות ייחודיות בבעלי חיים כדי שנלמד בהם. מכולם מתייחדת הנמלה שנאמר בה: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם". אחד הלימודים המאלפים מאורחותיה, היא חיה שישה חודשים, מאכלה חיטה מחצה, אוגרת בכפייתיות, רצה כל העת, סוחבת בעמל גרגרים ממנה וכבדים ממשקל גופה. מי ראה נמלה נחה? ומעשה שמצאו בחורה של נמה 300 כור. מיליונים, מיליונים של גרגרים יש ב-300 כור. לכמה רבבות שנות חיים יספיקו? ומדוע? כי היא מקוה ומייחלת אולי שמא יגזור עליי הקב"ה חיים. איזה בטחון יש לה בבורא יתברך. נו, שמא תזכה לנס חריג? שלא זכתה לו שום בריה בעולם? ממש "הרחב פיך ואמלאהו".
נו, כמה יש ללמוד ממנה אורחות אמונה ובטחון. והיא צודקת! היפלה מה' דבר? הרי הוא כל יכול ואנו אומרים: "נמלה, נמלה, תשבי תנוחי, קחי פסק זמן, אין לך פנאי, את רדופה, מדוע? משום שאת חייהם להספיק? שמא יקצוב לך הקב"ה חיים? מה את סבורה שחיים יקצוב לך ומזון לא יקצוב לך?". אבל נמלה פותה היא, פתיה, לא חושבת עד הסוף. אז מילא הנמלה, אבל אנחנו למה? למה רודפים? למה כל הזמן עובדים? למה לא מבינים? כי מי שברא יום ברא גם את פרנסתו!
"בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ויש לרב גלינסקי שאלה, זכרונו לחיי עולם הבא: אם המוות יכלה מן העולם ממלא יסוף האבל ואיתם הבכי ולא יהיה עוד דמעות. אז מה צריך לומר שהוא ימחה. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. כתוב "בלע המוות לנצח" אז איזה דמעות יישארו? למי ישאר דמעות? כולם יחיו אלף שנה, אז למה יש.. למי? למי?
אתם יודעים מה התשובה? שיבולה המוות לנצח, אומר הרב גלינסקי, יבכו אנשי החברה קדישא. שאבדו את הפרנסה וה' יצטרך למחות להם את הדמעות ולא יבינו שאם ה' מוסיף חיים לברואים אז הוא יוסיף להם גם פרנסה. איך הם יחיו אלף שנה בלי פרנסה? בלי אוכל אפשר לחיות? נו, אבל בחברה קדישא זה יהיה קשה קצת, יצטרכו לחמות להם את הדמעות, הוא אומר.
ועכשיו תשמעו עוד דוגמה, היא מאוד רלוונטית להרבה אנשים:
שני מקבצי בקשות יש ב"רחם נא ה' אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול שנקרא שמך עליו, אלוקינו, אבינו, רענו, זוננו, פרנסנו, כלכלנו והרווחנו הרוח לנו ה' אלוקינו מהרה".
יש שני מקבצי בקשות בברכה זו: יש בקשה לרחמים על עם ישראל, ירושלים ובית המקדש ויש בקשה לפרנסה ברווח.
נו, כל אחד מאיתנו יערוך חשבון נפש באיזה מהברכות האלה הוא מכוון יותר. באף אחת אני חושב.
זכורני ששאלו בישיבה בשולחן ערוך באורח חיים סימן א', הלכה ב', נפסק שראוי לכל ירא שמים להיות מצר ודואג על החורבן, וכי מי שאינו ירא שמים לא צריך להתאבל על החורבן? אז מה התירוץ אמרו בישיבה? ודאי שהוא חייב, אך מה ישעה וזה לא חסר לו. לא חסר לו שאין בית מקדש, אז על מה הוא ישב ויבכה, בוכה ומתאונן? לא חסר לו. ירא שמים חסר לו! אבל הוא לא חסר לו, אז על מה יתאונן?
בעניין הזה מסופר שכפרי אחד שב מדרשת שבת הגדול בעיירה הסמוכה, פנה אל אשתו מודאג, מודאג: "הרב אומר שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, החודש הזה יבוא המשיח ויעלינו לארץ ישראל ומה יהיה עם הבקתה שאנחנו בנינו בזעת אפנו? מה יהיה עם כל הפרות והתרנגולות וגינת הירק? את הכל נאלץ להשאיר מאחורינו?". נזפה בו אשתו: "מה אתה כזה קטן אמנה? הקב"ה כבר הצילנו מצרות כה רבות, ודאי יציל אותנו גם מהצרה הזאת".
לא נעים לשמוע תוכחה, ודאי לא מפי אשה, ומיד שינה את טעמו: "את יודעת מה? אולי אין זו צרה כה גדולה, הלא קוזאקים פשוטים לאחרונה וחומסים מכל הבא ליד את שתי הפרות טבחו ואת התרנגולים החרימו".
- "מה שנכון נכון, אולי בכל זאת כדאי שהמשיח יבוא ונעקור למקום בטוח יותר", חשבה ומצאה מוצא. "אתה יודע מה? נבקש מהקב"ה שכאשר יביא את המשיח יעלה את הקוזאקים לארץ ישראל ואנחנו נשאר פה באין מפריע".
כן, כמה אנשים מחכים למשיח, כמה אנשים?
הרב מפונוביז', זצ"ל, סיפר לי שהחפץ חיים, זצ"ל, שאל אותו שאלה פעם: "תגיד לי מי גדולה יוצר לונדון או ראדין?".
השאלה העלתה חיוך, אנגליה באותן ימים הייתה מעצמה עולמית בה לא שקעה השמש, מושבותיה פזורות היו מהודו ואוסטרליה דרך אפריקה ועד לקנדה. עיר בירתה הייתה לונדון שעד היום אין עיר המשתווה לה בשטחה.
וראדין? עירייה. זוטא. קטנטנה. אלמלא החפץ חיים שהתגורר בה מי היה יודע שיש בכלל עיירה כזאת? אכן, הסכים החפץ חיים: לונדון גדולה יותר, אבל היא כפר. וראדין הקטנה היא עיר. והזכיר את דברי המגילה, דברי הגמרא במגילה ה': "עיר שאין בה עשרה בני אדם שפנויים לעסוק כל היום תורה , נידונה ככפר". ראדין, וולוז'ין, מיר, קלם, סלובודקה, נובהרדוק, טלז, גודנה, קמניץ, ברנוביץ... הם ערים! נו, ואם מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, אז היא תהיה העיר הכי גדולה בעולם. כי משה יצא כל התורה לכל העולם כולו. אז זאת תהיה העיר הכי גדולה בעולם.
בתחילת ברכת המזון אמרנו "הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", כתוב "לחם", לחם בלבד. כמוש כתב החסיד בעל חובת הלבבות: "כל אדם מובטח במזונו אבל פתאום אנחנו מוסיפים ומבקשים: "רענו, זוננו, פרנסנו, כלכלנו, הרווחנו, הרווח לנו מהרה מכל צרותנו" עד "ומכל טוב לעולם אל יחסרנו".
וחפץ חיים, זצ"ל הגיע למילים אלו שאל: מדוע זה מגיע לך? האם אתה כל כך משולם שאתה מבקש חיים מושלמים? איזו שאלה. ובכל זאת הנה החכמים זכרונם לברכה תיקנו לנו לבקש כך.
מצאתי לכך תשובה בברייתא בתענית לא: כיודע בחמישה שער באב וביום הכיפורים היו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים ומי שאין לו אשה פונה לשם. תנו רבנן: יפות שבהן מה היו אומרות? "תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי". מיוחסות שבהן מה היו אומרות: "תנו עינכם למשפחה שאין האשה אלא לבנים", שיהיה ייחוס. מכוערות שבהן מה היו אומרות? "קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים".
לא מובן, חוצפה שכזו! יפה אינה, עשירה אינה, מיוחסת אינה, מחכה לבעל שלא ישאנה אלא לשם שמים. יש לו עוד תנאי שיעטרהו בזהובים. היא לא מוכנה להינשא רק אם יבטיחו לה סידור מלא. איזו העזה! ובאמת איך מלאה ליבה לדרוש כן?
התשובה פשוטה: אילו הייתה עשירה או מיוחסת אז הייתה בוטחת במעלתה שתמצא זיווגה. אבל מכוערת היא וענייה ומשוללת ייחוס, מי יקחנה? תולה עיניה למרום מייחלת לנס ועם נס היד ה' תקצר? אם כבר שיהיה בעל עשיר.
גם כאן בתחילת ברכת המזון, אנחנו מזכירים הנהגת שמים, מה הנהגת שמים לתת לחם לכל בשר, אבל כאן אנחנו כבר מבקשים שה' יהיה רוענו וה' רועי לא אחסר, אם כבר אז שישביענו מידו המלאה ומכל טבו לעולם אל יחסרנו. כפי שהובטחנו "הרחב פיך", לשאול ממני כל תאוות לבך ואמלאהו ככל אשר תשאל. רק הרחב פיך, להקב"ה אין מגבלה הוא מוכן לתת לנו בעזרת ה' כל אשר נבקש.
נסתפק בזה, נעקל את זה ויהיה רצון שיצא מזה.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).