התורה מצוה: "מכשפה לא תחיה".

רש"י אומר: אלא תמות בבית דין".

רבנו הרמב"ן, זצ"ל, עומד על כך שהכתוב החמיר בדינה יותר מבכל עושי התועבות ואפילו יותר מעובד עבודה זרה. שכן בהם אין ציווי ישיר עלינו "לא תחיה". בהם לא נכתב אלא שעונשם במיתה. ובית הדין מחויבים להוציא עונש זה אל הפועל ואילו כאן נצטווינו ישירות ובלשון קודשו. אבל בכאן לא אמר "מכשפה מות תמות", כי החמיר בה. להזהיר אותנו בלאו שלא נחיה אותה. והטעם: אומר רבנו הרמב"ן: מפני שהיא טמאת ה' רבת המהומה והשוטים ניפטים אחריה.

נסביר את דברי קודשו, יש לזה השלכות לגבינו, בימינו אנו, תופעה מדאיגה שצברה תאוצה ברבדים נרחבים, אבל לפני כן נספר סיפור מפעים מן התלמוד הירושלמי ונעמוד על משמעותו:

הגמרא מספרת בירושלמי סנהדרין פרק ו', הלכה ו': שני תלמידי חכמים היו באשקלון רעים אהובים שלמדו והתעלו יחדיו בתורה, עד שאחד מהם נפטר ולא גמלו עמו חסד של אמת כראוי ונקבר בלא כבוד. חברו היה בוכה ומצטער. נראה לו הנפטר בחלומו ואמר לו: "בני אל תהרהר אחר ברואיך שהכל בצדק ובמשפט, דע לך שלא עברתי עבריה מימי חוץ מפעם אחת שהקדמתי תפילין של ראש לתפילין של יד. והואיל ורצו לזכותני במלוא שכרי לעולם הבא, קיבלתי עונשי בביזיון זה".

 על שגגה, חוסר שימת לב, הנחת תפילין של ראש קודם לשל יד ונקבר בלא כבוד. למרות שלא עבר מימיו שום עבירה. כל זה בשביל שיזכה במלוא שכרו לעולם הבא.

ולהוכחת דבריו לקח אותו להראותו את מקומו בגן עדן בשיא העידון והשכר המופלג, מוקף גינות מטעים ומבועי מים, והואיל ואין בין בן גן עדן לגהנום אלא כחוט השערה, ראה בחלומו גם את הפתח של הגהנום. השער הענק סבב באמצעות ציר הקבוע בארץ והציר נקב אוזנו של אדם ששכב למרגלות השער פרקדן והציר בתנוך אוזנו. מצמרר לחשוב על כך בכל פעם שנפתח השער שמביאים אסיר חדש לגהנום מסובבים את השער סיבוב חדש באוזן.

שאל אותו: "עד מתי יתענה כך?" מזועזע.

הרגיע אותו: "עד שיבוא לכאן נשיא ישראל ויתפוס את מקומו. רבי שמעון בן שטח, הנערץ, נשיא ישראל. על מה ולמה? נרעש האיש. "משום שהתחייב בשעתו בנדר כשהוא עלה על כיס הנשיאות: שהוא יכרת את נגע הזה של המכשפים ויתמנה לנשיא ולא עמד בדברו. שהרי יש 80 מכשפות במערה באשקלון שמטעות את העולם. לך ואמור לו מה שראית שיזדרז ויקיים נדרו.

אמר: "נשיא ישראל הוא ואיך יאמין לדברי?".

אמר לו: "אינותן גדול הוא ויאמין".

קם האיש ורוחו מתפעמת, עלה לירושלים, פנה לנשיא ישראל ושח לו את חלומו.

אמר לו רבי שמעון: "יודע אני שאמת הוא כי לא מפי נדרתי, אלא בליבי החלטתי ורק במרום יודעים על כך". לכן הוא ידע שהוא שליח אמת. מה עשה? נטל 80 בחורים הביאם סמוך למערה ואמר שאצפור לכם תכנסו כולכם. כל אחד יקח אחת מהן ויגבהנה מהארץ. שאז מאבדות הן את כוחן. אם תולשים את המכשפה מן הארץ, בטל כוחה.

התדפק על הדלת ואמר: "פיתחו לי, מכשף אני כמותכן".

פתחו לו ושאלו: "מה אתה יודע לחולל?".

אמר להן: "הנה אשרוק שריקה ויבואו 80 בחורים".

אמרו לו: "הבה נראה".

שרק ובאו. והתקבלו בשמחה. הגביה כל אחד מהן מכשפה אחת וסר כוכן וקיימו בהן דין תורה, תלו אותן כולם. ועד כאן הסיפור בקצרה.

בתימן היו תופסים מכשפה מכניסים את הראש שלה לדוד עם זפת רותח.

מה הוא העונש הזה? עונש ייחודי ומזוויע. לנעוץ את ציר הדלת הגהנום באוזן של הנידון? מה זה? והלא משפטי ה' אמת ובאים במידה כנגד מידה על חטאים שנעשים בתעברת תאוה, שבוערת באדם תאוה, מה עונשו? דנים אותו באש רותחת. מידה כנגד מידה.

על חטאים שבעצלות וקרירות ותפילה באדישות יש גהנום של שלג, רחמנא ליצלן! והעונש יש לנו להשיג את מהות העבירה. אלא שעלינו להבין שכאשר רבי שמעון נשיא ישראל לא עשה דין במכשפות, מן הסתם לא נבע הדבר מעצלות חלילה, טרוד היה בלימוד תורה, בהרבצת תורה, בדיוני הסנהדרין, בהכוונת העם, עניין של סדרי קדמיות. אבל הראו לו מן השמים שאם יש מכשפים ולאו דוקא מכשפים, הוא הדין בבעלי אוב וידוענים מגדי עתידות וקוסמי קסומים, קוראים בקפה ובקלפים ובכף היד, ואפילו "מקובלים" שעוטים אצטלה שאינה הולמתם. שלא נדבר על "באבות" וכו'. מטעים ומטעים. בטי"ת ובת"ו. מאחזי עיניים ומוליכי שולל וההמון נוהה אחריהם. עכשיו יש אפילו הפרשות חלות והדלקת נרות וכל מיני גימיקים. ההמון נוטה אחריהם, כמו שאומר הרמב"ן: השוטים אבל נפטים אחריהם", כלשון הרמב"ן. והרי זה פתחה של גהנום. זה פתח להידרדרות. פתח לכל רעה. כי הם משתמשים באיסורים כהיתרים. מביאים זמרים, מביאים זמרות, כל הפסולים מביאים בשביל להכשיר מעשיהם. הרי זה מורה שזה הכל בבחינת כישופים. כמו אדם מכושף, הולך אחרים שבי למרות שיש איסורים ברורים בזה.

ויש לבאר רעה חולה זו וללחום כנגדה בכל עוז כי יש לנו עדיין את התורה ויש גדולי תורה, אומנם מועטים יחידים אבל עדיין יש, שניחנו בדעת תורה ובפועלים בכח התורה, ולמה לפנות לבורות נשברים שבמקרה הטוב אינם מועילים, ובמקרה הרע מזיקים ומשחיתים.

אבל הבעיה היא שאנחנו חיים בעדין של יריקת הדורות, שחכת התורה גברה. על הדור שלנו, עקבתא דמשיחא, אמרו חכמים: עתידה אישה שתיטול כיכר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואין מבין אם היא טהורה היא ואם טמאה היא. שלא יצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה, כמו שכתוב בשבת קלט.

יש לנו לדעת שגדולות בתורה, ידיעת התורה זה לא תארים זולים. כל הרוצה להתעטר בהם או יכתיר בהם אחרים. זה שכל אברך קוראים לו רב, ניחא, למרות שהגמרא הקדושה מספרת ששמואל האמורא האלוקי, תלמידו של רבנו הקדוש, שרבי יוחנן ביקש לקבל את מרותו ולנסוע אליו מארץ ישראל לבבל לעת זקנותו, זכה להתעטר בתואר "חכם" ולא זכה להקרא בשם "רב". שמואל תלמידו של רבנו הקדוש. רבי יוחנן רצה לקבל אותו ואת מרותו ולנסוע אליו לבבל, לא קראו לו רב. לא זכה לתואר רב. והיום? הפך לתואר שגור. אין חבר כנסת שהוא לא רב. אפילו מהליכוד כבר.

אבל מכאן ואל להכתרת כל צור בא מרבנן בתואר "הרב הגאון", הדרך קצרה. והרי זה דומה כמאמר הגמרא לסכר יין כיוון שנביע בו סדק עלולה החומה כולה להתערער והשכר כולו להפרץ, והשיטפון ישטוף בלא מעצור. שכן אם סתם צורב מכתירים כ"הרב הגאון", הרי מרביץ תורה הוא הגאון רבי. וראש ישיבה נכתיר בשם "הגאון הגדול", והרי יש לו אינפלציה בתארים ששוחקת את אמת המידה, את ההערכה הנכונה ואת מושג הגדלות האמיתית בתורה.

 יש בידנו הגדרות מחכמים זכרונם לברכה מה זה תלמיד חכם:

התוספות בסוטה כ"א, דיבור המתחיל "זה". איזהו תלמיד חכם? כל ששואלים אותו הלכה בכל מקום ואומרה". זה בשבת קיד ובתענית י. הקטע הבא זה מה שאמרתי.

ועוד: סתם תלמיד חכם תורתו אומנותו ועוסק בה ומהרהר בה כל שעה ואינו הולך ארבע אמות בלא תורה. זה סתם תלמדי חכם.  

ומעשה שהיה עם רבי עזרא עטיה, זצ"ל: בא לפניו חכם אחד ביקש לכתוב כתב המלצה חיוני בעבור תלמדי חכם פלוני, בתוך הדברים הוא הציין: שהלא בקיא בכל ששת הסדרים של מסכתות הש"ס. נתן לו רבי עזרא את ההמלצה המבוקשת, החכם הלך לדרכו. אבל לאחר לכתו אמר: בוא אראה מה כתב הריב"ש, זצ"ל, בתשובותיו, בסימן שעה, על הרב שלו. הרב שלו היה הרן, זצ"ל, מרבותינו הראשונים.

וכך כותב הריב"ש: "לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד, דבר אחד לדור, מנהיג אחד לדור, הוא מורנו הרב הגדול רבנו ניסים, ניסים רבנו היה כאחד מהם (מרבותינו הראשונים זכרונם לברכה) לדעת טוב חכמה ודעת, בקיא בשלושה סדרים, ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסתא".

דומים היו שלושת הסדרים כמונחים בכיסו. מתוך שישה סדרים של המשנה, שישה סדרי משנה, שלושה הוא היה בקיא מהם ומונחים כמו בכיסו.

"ודעתו רחבה מנים ושכלו זך וישר. אין ערוך אליו  בכל חכמי ישראל". ככה כותב הרב הריב"ש.

הריב"ש מספר מה השבח של הרן שהוא בקיא בשלושה סדרים. והיום כולם בקיאים סדרים.

המשיך ואמר בספר "צמח דוד" מובא הספד על מרן הבית יוסף זצ"ל, ובו הוא מעיד שמרן סיים את הש"ס.. כמה? מרן סיים את הש"ס, כמה? נו... תנסו. כמה?

(תשובה מהקהל: עשרה)

עשרה פעמים. כמה?

(תשובה מהקהל: 80 פעם)

80 פעם. יש מי שיוסיף.

(תשובה מהקהל: 101)

101. ובכן, בספר "צמח דוד" מובא הספד! הספד על מרן הבית יוסף, זצ"ל, ובו הוא מעיד שמרן סיים את הש"ס פעם וחצי! וכיום כולם בקיאים בש"ס ומספרים עליהם שסיימו אותם פעמים אין ספור, ותבחן אותם מבחן סיכה. זה נקרא תוכים. הם יודעים, כן, קראו, עברו על הש"ס כמה פעמים, מה ההבנה של הם בזה? הוא למד פעם וחצי, זה אומרים בהספד, לא משקרים בהספד, פעם וחצי וסומכים עליו כל ישראל! יש אנשים גמרו 60,70,80, ואף אחד לא סומך עליהם. זה לא הכמות, זה האיכות, זה העיון, זה השקידה, זה ההתמדה, זה ההבנה, זה העמקה, זה עוד הרבה הרבה הרבה דברים.

אז יש לפחד שמכתירים משיהו בתור בקיא בש"ס, סיים רבי עזרא את דבריו.

בעניין הזה כתב הגאון רבי אברהם הכהן, זצ"ל, מתוניסיה: שאחד בא לפניו, רב, לקבל ממנו כתב סמיכה לרבנות. בחן אותו הרב. מצא אותו כלי ריק! ידיעותיו שטחיות ורדודות, אינו ראוי לפסוק הלכות, והשיב פניו ריקם. אמר לו הלה: "אבל אלו הם פני הדור. הכל שטחי ורדוד. וכבר נאמר 'כי יבטח בדורו כשמואל בדורו'".

אומר מה אתה רוצה? אני צריך להיות גאון כזה שאני אדע הכל?1 אני רדוד כיון שהדור רדוד, כבר כתוב "יבטח בדורו כשמואל בדורו". זה הולך לפי הדור, מה לעשות?! הדור על הפנים אז גם אני על הפנים. מה הבעיה. ככה הוא אומר לו.

ענה לו הרב: "התשובה שלך נמצאת במפרשת משפטים". פשפש ולא מצא. אמרנו רדוד כבר. אמר לו הרב: מקרא מפורש הוא, וכי יפתח איש בור, וכי יפתח איש בור, כלומר, עולה בדעתך שבאמת יפתח היה בור ועם הארץ? ודאי שלא! תלמיד חכם היה! אלא שהוא לא הגיע למדרגתו של שמואל הרמתי שהיה שקול כנגד משה ואהרון. אבל מי שאינו יודע כמוך אינו יודע ומאומה לא יהפוך אותו לרב. רק לימוד אינטנסיבי יכול להפוך בור ועם הארץ לרב.

בוא וראה מה שאמרו מנוח אבי שמשון עם הארץ היה. כתב רבנו האר"י הקדוש, זצ"ל שכינוהו כך הואיל ואכילתו הייתה בכוונה פלונית שנתערה שם. ולא בכוונה מרוממת יותר. הוא היה אוכל, לא כמו שאנחנו רק אוכלים, הוא היה אוכל עם כוונות, אבל הכוונה שלו לא הייתה מספיק מרוממת, לכן הוא נקרא עם הארץ.

וכתב מרן החיד"א, זצ"ל, ב"צוארי שלל", שבדורו כוונת האכילה שביער הרב שם אשר בעבורה אמרו שמנוח עם הארץ היה, אין אחד בריבו מכוונה.

החיד"א מעיד שבדורו אין אחד מעשרת אלפיים  שהיה מכוון את הכוונה שכתב האר"י הקדוש. ונמצא שאין אנחנו אפילו בגדר עמי הארץ! אוי לאותה בושה!

והיום? אינפלציה של גאונים, רבנים, רבנים גאונים. אינפלציה! כבר יש משה רבנו ויש... לא נשאר להם במי לתלות. עוד מעט יגידו זה אלוקים!