לא לעשות חשבון העתיד | הרב אמנון יצחק שליט"א

במדרש רבה שמות א, ח, אמרו: כאשר נפטר יוסף הפרו ברית מילה ואמרו "נהיה כמצרים". כיוון שעשו כך, הפך הקב"ה אהבת המצרים לשנאה. שנאמר: "הפך ליבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו".

המצודות מפרש: לחשוב עליהם מחשבה רעה בעורמה. יש להבין: מאחר שהקב"ה הפך את לב המצרים לשנוא את היהודים, מאמיתי זקוקים הגוים לטעם ולנימוק כדי לרדוף אותנו? הלא ידוע מה שדרשו על מאמר רבי שמעון בר יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב. דהיינו, שכידוע דורש רבי שמעון טעם הדקרא  בכל מקום. וכאן מודהו שהלכה היא בלי שום טעם. דהיינו, עשו שונא ליעקב. לא צריך טעם.  

אז למה פה, בפרשה שלנו, אנחנו מוצאים טעם לשנאה? למה שהם עושים לנו? וביחוד שהקב"ה הפך ליבם לכך? אז למה הם צריכים להביא טעם? פרעה והמצרים. וכמו שאין שום טעם שבעולם לכך שנסענו חן בעיני המצרים, ושערב יציאתנו ממצאים הם השאלנו לנו כלי כסף וזהב כה רבים, עד שאין לך אדם בישראל שלא היו לו 90 חמורים טעונים כספה וזהבה של מצרים. כמו שכתוב במסכת בכורות ה'. אלא כתוב: וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום". אז כך גם ה' הפך ליבם לשנוא עמו.

אז מדוע מספרת לנו התורה חשש של פרעה, חשש כל כך מופרך. מה החשש? "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו... .הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ".

איזה חשש יש לו? עם ישראל התרבו מאוד, מאוד. תבוא מלחמה מבחוץ, הם יצטרפו מבנים למלחמה ויגרשו אתונו מן הארץ. איזה חשש רחוק! וזה הטעם שבגללו הוא מתהפך. "הבה נתחכמה לו".

לכאורה יכול היה לפתוח ישר בעינוי הגוף, מתוך רשעות צרופה, בלי שום טעם. אלא זה אחד הלקחים החשובים שעלינו להפיק מהפרשה הזו. התורה מלשון הוראה והטעם הזה בא ללמד אותנו משהו. מה ללמד?

פרעה ועמו היו חייבים הרבה כל כך לעם ישראל. על שיוסף הצילם מרעב והפך אותם לאומה העשירה בתבל. והשעבוד היה תשלום רעה תחת טובה. לשעבד את העם שהעשיר אותכם? ומדוע? מפני חשש רחוק וחשבון עתידי. "והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ועלה מן הארץ".

אז התורה מלמדת אותנו שלא נחשב חשבונות כמו פרעה הרשע. לא לחשב חשבונות העתיד. מחשבונות העתיד הוא כאילו עינה עם שלם. מחשש.

ובאותו עניין, למה נסמכה פרשת אשת פוטיפרה למעשה תמר? לומר לך: מה זו לשם שמים נתכוונה, אף זו לשם שמים. שראתה באיצטגננותה שעתידה להעמיד בנים ממנו, אשת פוטיפרה, זלייכה שמה, היא ראתה באיצטגננות על פי החוזים בכוכבים שהיא עתידה להעמיד בנים ממנו, מיוסף הצדיק. אבל לבסוף זו היה ביתה. כל אלה שחוזים בכוכבים לא רואים בדיוק. מטושטש קצת. כשם שתמר ראתה ברוח הקודש שממנה ומיהודה תצא שושלת המלך המשיח. כמו שכתוב בבראשית רבה פה', י'.

נשאלת השאלה: אם כן מדוע זו אמה של מלכות וזו מרשעת הזכורה לדראון עולם? כי כשהוציאו תמר לשרפה היא לא עשתה חשבון עתידי שהיא עומדת להיאבד עם שושלת המשיח. ממנה יצא פרץ. ולא הודיע שיהודה הפקיד בידה סימנים. ואז הייתה מתפטרת מכל השרפה שהוא פסק "הוציאוה ותשרף".

אלא ידעה מה חובתה באותה שעה. מה חובתה? היא שחידשה לנו את הדין הזה. בגופה. "נוח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים", ככתוב בכתובות סז. והיא זכתה בזכות זה לדורות עולם!  

אבל אותה מרשת זלייכה, כדי לקיים את חזון איצטגנינותה עשתה צרות צרורות ליוסף. עינויים, איומים והשלכה לכלא, עלילות, דברים. והיא זכורה לדראון עולם. 

מה ראינו? אחת לא עשתה חשבון עתידי וזכתה בכל העתיד, אחת עשתה חשבון עתידי והפסידה את כל העתיד.

באותו עניין, תשמעו דברים מדהימים! בשעה שנשא שלמה המלך את בת פרעה, ירד גבריאל המלאך ונעץ קנה בים ועלה סרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי. כך כתוב בשבת נו בסנהדרין כא. ומה קרה בסוף? מזה קמה מלכות רומי שהחריבה את בית במקדש.

למה נשא שלמה המלך את בת פרעה? כי דוד אביו לא זכה לבנות את בית המקדש. משום שהיה איש מלחמות ושפך דם רב. כמו שכתוב דברי הימים א, כב, ח. חשש שלמה שהמלאכים סביב יבואו עליו למלחמה וגם עליו יאסר לבנות את בית המקדש. אז אם יהיה עסוק במלחמות כמו אביו וישפוך דם, גם הוא לא יבנה. לפי כך הקדים, הוא היה חכם מכל אדם, הקדים ושנא בנותיהן. אז מה ילחמו נגד הבת? וכך ביצר את השלום עימהם לכן הוא הרבה 700 שרות הוא התחתן. 700 מתוך האלף. 

הואיל ועשה חשבון שלעתיד, כדי שהוא יוכל לבנות את בית המקדש ומשום כך נהג בהווה באופן שאינו מושלם, הראו ממרום שמחשבונות עתידיים לא מרווחים. הוא חשב להבטיח בכך את בניין בית המקדש, באותה שעה שהוא נשא אותה בשביל זה, הונח היסוד לחורבן הבית. שנמחה רומי שתחריב את הבית.

וזה לקח לדורות עבורנו. עלינו לעשות את שלנו. והעתיד אינו מעניינו. אם ביבי היה מקיים את מה שישי לו בראש ואמר בפה, ולא עשה בידיים. מי יודע איזה מצב טוב היינו כבר ממזמן. הבטיח הבטחות, אני לא אחזור עלם, נמאס כבר! לא קיים שום דבר. אבל הוא עשה תמיד חשבונות עתיד, מה יגידו אומות העולם, מה יגידו, מה יגידו, מה יגידו, מה יגידו.. ובינתיים עברו שנים ושנים, ושנים, ושנים, ואנחנו רק שוקעים יותר והלחץ הבין לאומי יותר גדול ורואים שיושבים פה פראיירים, יש להם מדינה ולא יכולים לעשות מהמדינה.. באיזה מדינה מישהו ממדינה אחרת יכול להגיד לו מה לעשות?

אירופה והבריטים אמרו עכשיו לטראמפ: "אדוני, את המדינה שלנו אנחנו ננהל, אל תגיד לנו אם להשתחרר מהאיחוד האירופאי, לא להשתחרר. לא שואלים אותך". שמעתם? אומרים לו המעצמה הגדולה: אנחנו מדינה עצמאית, מי צריך אותך? לא נבחרת פה, נבחרת שם. תבלבל את המח שם. פה זה קולוניה של כל אומות העולם. פה זה קולוניה של כל אומות העולם. כל אחד יכול להגיד דעתו. סתם בוחרים ראש ממשלה חארטה. מי יהיה הפראייר הבא שישרת את האינטרסים של אומות העולם? במקום לעשות מה שצריך לעשות פה.

ובעניין זה, מה חסר היה ללוט? היה לו צאן, היה לו בקר, היה לו אוהלים. מאיפה היה לו כל זה? מעצם זה שהלך עם אברהם. גם רוחניות היה לו. אחיינו ותלמידו של אברהם אבינו. גם עושר רב היה לו. אבל ביקש מקום להתפתח. לא ברוחניות. בגשמיות פלוס. בכיכר בירדן כולם משקע. נכון אורבות שמה סכנות רוחניות, אבל אפשרויות העושר הכריעו את הכף. התנתק מאברהם ועקר. מה קרה בסוף? נשבה במלחמת המלאכים עם כל רכושו. רק אברהם אבינו היה צדיק, הוא הציל אותו והחזיר לו את רכושו.

ובסוף, היה צריך גם לחלץ אותו מסדום. עוד פעם אברהם אבינו הצדיק צריך לחלץ אותו מסדום. אבל הפעם כל רכושו אבד. נשרף. אשתו נספתה, שבע חרפה משתי בנותיו שהביאו ממנו את מואב העמון. ומה התממש מכל חישוביו? גורנישט מיט גורנישט. אפס!

וכמה היה מרוויח אם היה נשאר עם אברהם אבינו? גם ברוחניות, גם בגשמיות. אבל הוא חישב חשבון העתיד.

ניזכר בדברי הגמרא בסנהדרין קיב: כתוב שאם יש עיר בישראל שהודחה לעבוד עבודה זרה ונקראה עיר הנדחת, הורגים את העובדים ושורפים את העיר, כולל ממון של הצדיקים שבה. ומדוע? כי אם הם צדיקים מה מעשיהם שם? אלא שהלכו אחר ממונם. לפי כך ממונם יאבד. אז מה הרוויחו?  

ונסיים עם סיפור. סיפרנו בעבר, טוב לחזור:

בבריסק נערכו בחירות לועד הקהילה. זו מול זו ניצבו רשימתו של הרב מבריסק, זצ"ל, ובה עסקנים יראים ושלמים שידאגו לחינוך הטהור, לכשרות המהודרת, להרבצת התורה. מולם רשימה של פורקי עול, שהציבה לוחמים בדת. שכל מטרתם לכרכר ולקעקע. כל צד ניסה למשוך את ההמון ולהסית כנגד הצד האחר. נישאו נאומים, התלהטו הרוחות, והשיאה הגיעה לקראת שבת. ואחרי שבת הולכים לקלפיות.

פעילה הרשימה החרדית הזמינו מודעות אצל המדפיס, ופירטו שם את כל המומים שיש בצד של פורקי העול. המדפיס רצה להרוויח כפליים, הסגיר את תוכן המודעה למותקפים. והם מצידם ניסחו מודעה חריפה שבעתיים! והשמיצו ותקפו בגסות.

שני הצדדים חשבו לתלות מודעותיהם בבתי כנסת עם כניסת השבת. אתם יודעים שלא יכלו להוריד בשבת. לא היה אז ש"ס שקורעים בשבת. אפילו הפורקי עול של אז, לא היו לא מדביקים בשבת ולא קורעים בשבת.

ביום שישי בצהריים הביאו הפעילים את המודעות לביתו של הרב מבריסק זצ"ל. שואלים, שיראה ויאשר את התוכן ושיוכלו להדביק. קרא את המודעה ואישר את תוכנה. ביקש את המודעות והכניס אותם לחדר שינה. מה זה? מדוע? אמר: "השבת נכנסת מוקדם, אני רואה שהמדביקים נלהבים ועלולים להיקלע לספק חילול שבת". לא שהם יעברו במזיד, כמו בש"ס, חס ושלום! ספק יכולים להיכנס.

אז אמרו לו: "אבל המפלגה האחרת תדביק, בלי להתחשב בזה, ואנחנו נפסיד!". אמר להם הרב מבריסק: "נפסיד אם נדביק. עלינו לעשות את שלנו כראוי על פי ההלכה. והצלחה נקבעת במרום". לא אמרו דבר מפני הכבוד, אבל התפזרו בדכדוך נפש. מה יהיה? מה יהיה? יום ראשון הבחירות.

וכאשר חששו, כן היה. הצד השני הדביק במרץ, השחיר את כותלי מבואות בתי הכנסת במודעות למנגינת לב היראים. עלו יהודי בריסק לתפילת קבלת שבת וחשכו עיניהם. למראה הכרוזים. ונחרדו לשפה. השמצות, גינויים, הכפשות, התרת רפש. על מה ולמה?

אלו היו קוראים את הכרוז של היראים, ההמון שבא לבתי בכנסת בכל העיר, אם היו רואים גם את הצד השני מה שכתבו היראים, היו מבינים זו מתקפת נגד. זאת אומרת, הם ראו את המודעה של היראים ולכן הם נתנו להם פי שבעתיים. ואז היו שוקלים למי להאמין. אבל כשראו רק התקפה מושלכת רסן על הרב הנערץ הבריסק הרב ועל שלוחיו בלי שום התגרות, התקוממו הציבור. הסתייגו מהם, מפורקי העול והעניקו ניצחון סוחף למועמדי הרב בלי מודעות!

כי הרב מבריסק לא עשה חשבון עתיד. מה נכון עכשיו לעשות. יש ספק חילול שבת? תודה רבה, אנחנו לא מחויבים. עד כדי כך. במרום הכל נקבע. אנחנו צריכים להיות שלמים עם ה' לעשות רצונו נכון להרגע. בלי חשבונות של פרעה. חשש רחוק. "ונוסף גם הוא על שנאינו ועלה מן הארץ"