אין מי שלא יודע בעל-פה את שמות 12 השבטים. הלוואי! לקראת סוף ספר "בראשית", קוראים על לידתם, על מכירת יוסף ועל הירידה למצרים. בסוף הספר מברכם יעקב אבינו איש כברכתו לפני פטירתו.

והנה בפתיחת ספר שמות קוראים אנו שוב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. את יעקב איש וביתו באו, ראובן, שמעון, לוי ויהודה, יששכר, זבולון ובנימין, דן נפתלי, גד ואשר. ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ויוסף היה במצרים".

מדוע צריך לחוזר את כל החזרה הזאת? מה בא הכתוב ללמדנו? הלא אין אות אחת מיותרת בתורה וכאן יש חמישה פסוקים. הסבא מקלם, זכרונו לחיי עולם הבא, אומר: שהכל נכתב עבור שלוש מילים האחרונות "ויוסף היה במצרים".

רש"י כתב: "ויוסף היה במצרים", והלא הוא ובניו היו בכלל 70 הנפשות. אז מה בא ללמדנו? וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלה להודיעך צדקתו של יוסף. הוא יוסף הרועה צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך, ועמד בצדקתו.

אז את כל זה לומדים מהשלוש מילים "ויוסף היה במצרים". איך לומדים?כל מקום שנאמר :"והיה" פירושו בהוויתו. דהיינו, בהוויה קיימת ובציויונו המדוקדק. ללא שינוי. שעל כן נפסק להלכה שהקורא את "שמע" למפרע, לא יצא. היינו אם קראה שלא כסדרה. משום שנאמר "והיו דברים האלה". בהוויתם יהיו. ומכאן גם למדו שבתפילין ומזוזות נצרכת כתיבה כסדרן. כסדר המפרשיות וכסדר הפסוקים וכסדר המילים. אם לא, זה פסול. כך גם: "ויוסף היה במצרים", בהוויתו.

הנה נתבונן: הוא יוסף בבית פוטיפרה. "וירא אדוניו כי ה' איתו". פוטיפר רואה שה' נמצא עם הצדיק. איך? איך הוא רואה? שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו של יוסף. היה נכנס לשמשו, היה מלחש ואומר: "ריבון העולמים, אתה הוא בטחוני, אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיני ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני". ופוטיפר אומר לו : "מה אתה מלחש? שמא כשפים אתה עושה לי?". והוא מושיבו: "לא. אלא אני מתפלל שאמצא חן בעינך". תנחומא פרשת "וישב".

וכשעמד בניסיון אשת פוטיפר, מה הוא אמר? "ואיך אעשה הרעה הזאת וחטאתי לאלוהים?". כל מה שאני מקריא אתם צריכים לשים לב שבכל מקום הוא מזכיר את ה'. שאין שם שמים זז מפיו. "ריבון העולמים, אתה בטחוני, אתה פטרוני. ואיך אעשה הרעה הזאת וחטאתי לאלוקים".

ואמרו במדרש: אין לי אלא ברווחה. בצרה מניין? זאת אומרת, אין לי ראיה אלא ברווחה, שהוא היה במצב של רווחה אז ה' עמו. בצרה מניין שה' עמו? כתוב: "אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו, באשר ה' איתו".

ושחלמו שר האופים ושר המשקים, אמר: "הלא לאלוהים פתרונים. ספרו נא לי". וכשהוא רץ לפרעה לפתור חלומו, אמר: "בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה אשר האלוהים עושה יגיד לפרעה, כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלוהים לעשותו". כל הזמן הוא מזכיר לשם שמים בפיו.

את בניו קרא על שם פעולות ה'. מנשה: "כי נשני אלוהים את כל עמלי". דהיינו, הקב"ה השכיח אותו אז הוא קורא על שם הפעולה שה' עשה, את השם של הבן.  ואפרים: "כי הפרני ה' בארץ עווני".

לאחיו אמר: "את האלוהים אני ירא". וכשהתוודה אליהם אמר: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם". ועוד: "וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוהים. מהרו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף, שמני אלוהים לאדון לכל מצרים".

ועד לאחר פטירת אביו, באומרו לאחיו: "אל תיראו כי התחת אלוהים אני. ואתם חשבתם עליי רעה, אלוהים חשבה לטובה". ועד לצוואתו: "פקוד יפקוד אלוהים אתכם ועליתם את עצמותי מזה". אין שם שמים זז מפיו. הבא ויוסף היה במצרים. הוא בהוויתו מתחילתו  ועד סופו. שום שינוי. עקבי.

כנגדו, לעומתו, פרעה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". עכשיו נשמע פירוש חדש: אמרו במדרש: למה קראו "מלך חדש"? והלא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצרים לפרעה: בוא ונשתעבד אומה זו. אמר להם: שוטים אתם! עד עכשיו משלהם אנו אוכלים ואיך נשעבד אותם?! אילולא יוסף לא היינו חיים. כיוון שלא שמע להם, הורידהו מכסאו שלושה חודשים. עד שאמר להם: "כל מה שאתם רוצים, הרני עמכם והחזירו אותי". לפי כך נאמר: "ויקם מלך חדש".

זה אותו מלך. לא זה כבר משהו אחר. הורידו אותו מהכיסא? גמרנו. קודם הוא לא רצה להיות כפוי טובה, ואמר למצרים איך נחזיר טובה תחת רעה? הרי בזכותם אנחנו אוכלים? בזכות יוסף אנחנו חיים. והם לא הסכימו לשמוע לו, ולא הייתה לו ברירה מצד מידותיו הגרועות, והוא נהפך למלך חדש. ו"הבה נתחכמה לו" וגזרות. זהו.

אז עכשיו יש לנו הבנה מחודש: מה זה "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", מה הפשט? שהוא חזר בו מכל הכרת הטוב, מה שהכיר טובה ליוסף, עכשיו הוא התעלם מיוסף. "אשר לא ידע את יוסף. התעלם. למה? הוא רוצה לחזור לכיסא. זה הפשט הרגיל.

אבל עכשיו יש לנו הבנה מחודשת: "ויקם מלך חדש, אשר לא ידע את יוסף, לא ידע את יוסף, לא התחבר למידותו של יוסף. להיות ההוויה קיימת ואיתנה, להיות בחינת יוסף שהוא לא שמתנה. יוסף לא השתנה בשום מצב. ברווחה, בצרות, בעינויים, בכל, בהאשמות. נשאר אותו יוסף. לא משתנה. מכיר טובה לבורא. הבורא זה הבורא. לא משתנה. אפילו עושה לו טובה, עושה לו רעה כאילו, לא משתנה. היה צריך פרעה גם, היה לו טוב עם יוסף ואח"כ היה לו רע בגלל יוסף, אל תשתנה. רוצים להוריד אותך? תרד, נגמר. אבל אל תשתנה. פרעה זה פרעה, זה לא יוסף. הוא לא התחבר למידתו של יוסף, להוויה הקיימת והאיתנה. החזיק מעמד, חודש וחודשיים, ובשלישי נכנע.

עכשיו כל אחד יבדוק את עצמו. האם הוא דומה ליוסף או דומה לפרעה. משתנה או לא משתנה? האם הוא עקבי? האם הוא הוויה קיימת? האם הוא לא זז ולא מש מהדרך שצריך ללכת בה כל הזמן? או שתלוי באילוצים, במקרים, בתירוצים וכו'. שערי תירוצים לא ננעלו.