עין יעקב - ברכות ל'-מ' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד

העין יעקב, אנחנו עם עשרת ברכות, פרק ראשון, דף ז',

עמוד א', אות ל'.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי שלושה דברים ביקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו.

ביקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו.

שנאמר בשמות ל״ג הלא בלכתך עמנו.

ביקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים.

ונתן לו, שנאמר,

ונפלינו אני ועמך.

ביקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך.

אמר לפניו ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו?

שאלה שהרבה בימינו וכבר בדורות הקודמים שואלים.

יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. למה צריך שיהיה צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו?

אמר לו משה צדיק וטוב לו, צדיק

בן צדיק. מי אומר לו? קודשא בריכו.

צדיק ורע לו, צדיק בן רשע.

רשע וטוב לו, רשע בן צדיק,

רשע ורע לו, רשע בן רשע.

אמר מור,

צדיק וטוב לא צדיק בן צדיק,

וצדיק ברן לא צדיק בן רשע?

הנה,

והכתיב בשמות כ' פוקד עוון אבות על בנים,

וכתיב בדברים כד' ובנים לא יומתו על אבות.

אז איך?

ורמינן קראי האדדה

ומשנינן לא קשיח.

רק כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם,

רק כשאין אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם.

אז אם הבנים ממשיכים במעשי אבותיהם בידיהם,

אז עליהם נאמר

פוקד עוון אבות על בנים.

אבל הם לא ממשיכים.

יפה.

אלא אחי כמר לא צדיק וטוב לא צדיק גמור, צדיק ורע לא צדיק

שאינו גמור.

יש גם צדיקים גמורים.

רשע וטוב לו, רשע שאינו גמור.

רשע ורע לו,

רשע גמור.

ופליגה, דרבי מאיר.

ואמר רבי מאיר, שתיים נתנו לו ואחת לא נתנו לו.

רבי מאיר חולק.

הוא אומר שני דברים קיבל משה, דבר אחד לא קיבל.

שנאמר בשמו ל״ג וחנותי את אשר אחון,

אף על פי שאני הגון ויחמתי את אשר ארחם,

אף על פי שאינו הגון.

יפה.

ויאמר לו, תוכל לראות את פניי.

עוד ל״ד התחלנו, כן?

תנא משמא דרבי יהושע בן קרחה.

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כשרציתי, לא רצית.

עכשיו שאתה רוצה, איני רוצה.

בסנה שרציתי להראות לך,

ואמרתי לך, אסור, אנא ואראה את המראה הגדול הזה, מה עשית?

כיסית את פניך, לא רצית לראות.

מפני הקדושה שהיה,

שנאמר, ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט.

ועכשיו, כשאתה רוצה לראות, לא, לא, לא, לא, לא.

אני לא רוצה.

ובלי גדר רבי שמואל

בר נחמני, אמר רבי יונתן, ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, בסכר שלוש

זכה לשלוש.

בסכר שלושה דברים,

משה רבנו זכה לשלושה מתנות.

בסכר ויסתר משה פנה, בזכות זה שהוא הסתיר פניו על סניהם,

זכה לכלסתר פנים,

כיסוי פנים, מה שנקרא.

בסכר כי ירא,

פחד מלהסתכל,

מתוך יראת שמיים, לא מתוך פחד אפסי.

זכה לוייראו מגשת אליו,

שכולם פחדו מלגשת אליו.

בסכר מהביט,

זכה להו תמונת אדוני הביעי.

שלא הסתכל סתם.

זאת אומרת,

הוא

לא הפסיד את

מדנת הקדושה שהייתה לו להביט לחינם.

הוא שמר עליה לעת הצורך, ותמונת אדוני הביט.

הוא זכה לראות את הקדוש ברוך הוא

כמו שאני רואה אתכם.

רבי יהושע בן קורחה ורבי יהושע היה אחד מהם אומר,

לא יפה עשה משה כשהסתיר את פניו,

שאילולא לא הסתיר פניו, גילה לו הקדוש ברוך הוא למשה מה למעלה

ומה למטה,

ומה שהיה ומה שעתיד להיות.

ובסוף ביקש לראות,

שנאמר הראני נא את כבודיך.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה אני באתי להראות לך פנים והסתרת פניך,

עכשיו אני אומר לך כי לא יראני אדם וחי.

כשביקשתי לא ביקשת.

יפה, לכן עכשיו אתה לא תקבל.

ואמר רבי יהושע דה סכנין בשם רבי לוי,

אף על פי כן הראה לו,

נתן לו ראש ברוך הוא צ'אנס בכל אופן, עוד הזדמנות והראה לו.

בשכר ויסתר משה פניו,

מה הוא זכה?

ודיבר אדוני אל משה פנים אל פנים,

כפי שממשיכה תורה ועמוד, כאשר ידבר איש אל רעהו.

ובשכר כי יראו ויראו מגשת אליו, ובשכר מהביט ותמונת אדוני יביט.

ורבי אושעיה רבה אמר,

יפה עשה משה שהסתיר פניו. כל אחד הסביר משהו אחר, אלא אמרו לא יפה עשה.

ורבי אושעיה אומר, יפה עשה.

חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא לאכול ולא לשתות.

ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה שנאמר, ומשה לא ידע כי קרא נור פניו.

אבל,

נדב ואביהו פרעו ראשיהם, וזנוע עיניהם מזיו השכינה,

שהם היו מה שנקרא נכנסים,

שנאמר, ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו.

והם לא קיבלו על מה שעשו.

זה בשמות רבה, כל המדרש הזה.

ממשיכה התורה ואומרת, ממשיכה הגמרא,

והסירותי את כפיר וראית את אחורי.

אמר רבי חמא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא,

רבי שמעון חסידא,

מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין. זה גם גמרא בברכות

שמזכירה את הדבר הזה,

שמשה זכה לראות

את

הקשר שנמצא בתפילין של ראש אצל קודשא בריחו.

אמר רבי יוחנן,

משום רבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא אדון.

עד שבא אברהם וקראו אדון,

שנאמר בפרשית תתווה, ויאמר אדוני אלוהים במה אדע כי יירשינה.

זה בהקדמה לברית בין הבתרים.

אמר רב אף דניאל לא נענה,

אלא בשביל אברהם אבינו,

שנאמר, ועתה אשמה אלוהינו אל תפילת עבדך ואל תחנוניו,

והאר פניך על מקדשך אשמם למען אדוני.

למענך מבעי עליה, צריך להגיד למענך, למה למען?

אלא למען אברהם שקראך אדון.

אז בזכות אברהם שקראך אדון,

תשמע מה שנקרא את בקשתי.

ואמר רבי יוחנן, משום רב שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו,

לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא עד שבת לאה והודתו,

שנאמר בראשית כט, והפעם אודה את אדוניי.

זה כשנולד יהודה.

ראובן,

אמר רבי אלעזר,

אמרה לאה, ראו מה בין בני לבין חמי,

דאילו בן חמי עפל גב דמידעת זבנה לבחירותי,

דכתיבה ימכור את בכורתו ליעקב,

חזה מה כתוב בו?

ויסתום עשיו את יעקב,

וכתיבה יאמר אחי קרא שמו יעקב,

ויעקבני זה פעמיים, ואילו בני עפל גב דעל כורכי שק ליוסף,

לבחירותי מיניה דכתיבו ובחללו יצואי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף,

על דם מעשה שהוא עשה.

אפילו אחי לא אקינא בדכתיב,

וישמע ראובן ויצילו מידם.

אז ההבדל בינו לבין כביכול איסוף,

שעשיו מצד אחד הפסיד את הבכורה,

ומצד שני הרוויח שהוא ויסתום

עשיו את יעקב על הברכה אשר בירכו אביו יצחק.

אבל לעומת זה אצל ראובן,

אף על פי שהוא עשה מעשה, מה הוא עשה?

אומר השיעי הקדוש, אוי לו לאדם שחושב שחס ושלום,

כי פשוטו של מקרא וישכב את בלהה,

שהוא עשה מעשים לא טובים.

סך הכל בלבל את יצואי אביו, לקח את המיטה של אימא שלו,

במקום שהמיטה של דודה רחל תהיה באוהל של יעקב, הוא הוציא את המיטה של דודה רחל, החזיר לאוהל שלה,

של רחל, והכניס את המיטה

שלה בפנים.

יש היום להפך, את המיטה של יעקב הוא הזיז.

יפה.

אז אף על פי שהוא חילל יצואי אביו, שהוא עשה את המעשה הזה,

מה לך לילד להיכנס לחדר השינה?

ילדים צריכים לדעת,

וגם הורים צריכים לדעת, שחדר השינה זה קודש הקודשים.

כמו שקודש הקודשים נכנס כהן גדול,

במקרה הזה כהן גדול זה אבא ואימא,

כך

גם בחדר השינה של ההורים לא נכנסים בשום פנים ואופן, זה קודש הקודשים.

לכן גם חדר השינה של ההורים חייב,

עכשיו, לא צריך, חייב להיות נעול.

אחרת זה נהפך להיות מסדרון.

הילדים נכנסים, יוצאים, לא שולחים את הילד לחדר השינה.

הוא לא צריך לדעת מה נעשה שם,

ואיך זה עומד, ומה יש שם, ומה אין שם.

שום דבר. חדר השינה זה סגור.

נגמר, לא נכנסים לשם.

רוצה לתת לו משהו, תיכנס אתה, תסגור את הדלת, הוא נגמר.

יפה.

אז אף על פי שהוא עשה מעשה כזה,

שכביכול התורה אומרת עליו

דבר כזה, וגם יעקב אבינו,

בברכות שבפרשת וינחי אומר ראובן בכור על הכוכים,

פחז כמים, כי עלית משכבה אביך הסחילה לדייצויה לה,

אף על פי כן בכל אופן ראובן לא יתקן ביוסף.

אף על פי שנתלה בגלל המעשה הזה בכורתו, שהוא היה צריך להיות הבכור,

ועברה ליוסף, שהוא הבכור מאמא רחל.

כן?

הוא לא בכור לאחים,

רק לאח שלו, לבנימין הוא בכור,

אבל לשאר האחים הוא נכנס קדנצ'יק,

כי היו כמה וכמה לפניו.

בכל אופן,

ראובן לא קינא ביוסף.

כל האחים מקנאים בו על כתון את הפסים,

כל האחים זוממים עליו להורגו,

וישמע ראובן ויצילהו מידם, אומרת התורה מעידה עליו, מה זה ויצילהו מידם אמר בואו תזרקו אותו לבור?

מה אומרת התורה? למען נציל אותו מידם להשיבו אל אביו.

המטרה שלו הייתה בשושו,

לבוא להוציא את ראובן משם ולהחזיר אותו בחזרה לאבא, כדי שחס ושלום חס וחילה הוא לא יפגע.

זה מראה על אדם שבאמת היה צריך להיות בכור, בדוגמה אישית שהוא מראה.

אף על פי שאני לא בכור, אני מתנהג כבכור.

זה היה מעלתו של ראובן שהוא לא קינא.

רות,

אומרת הגמרא, מהי רות?

אמר רבי יוחנן,

מי זו רות?

לא מי זו האישה הזו רות,

אלא מה זכתה רות

שיצא ממנה דוביד המלך?

שריבה לה הקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות, היה משורר,

הפייטן הכשר מספר אחד,

דוד המלך.

ומנהלן דשמא גרים,

מנהלן שהשם שלה גרם את הדבר הזה.

אמר רבי אלעזר דאמר קרא בתהילים מו, לכו חזו מפעלות אדוני אשר שם שמות בארץ.

אל תקריא שמות אלא שמות.

ואמר רבי יוחנן, משום רבי יוסי, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה,

אפילו על תנאי.

הוא לא חזר בו.

מינהלן ממוישה רבנו,

שנאמר בדברים ט' הרף ממני ואשמידיהם,

ואמחה את שמם,

ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו, ואף על גב דבעי משה רח מעלה,

דמילתא ובטלה,

אפילו אחי הוקמה בזרעיה, יתקיים בזרועו.

שנאמר בני משה גרשום ואליעזר, והיו בני אליעזר רחביה הראש,

ובני רחביה רבו למעלה,

ותענה רב יוסף למעלה משישים ריבו עתיה רבייה רבייה.

כתיבה אחר רבו למעלה וכתיבה עתם פרעו וישרצו וירבו.

ההיקש הזה מוכיח שבאמת

זכה משה ונתקיים בו ציווי השם יתברך,

אף על פי שהוא ביקש שהקדוש ברוך הוא לא יהרוג ולא ישמיד את עם ישראל.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון, אז זה דיבור שיצא על תנאי מפי הקדוש ברוך הוא,

אם,

ובכל זאת, הוא מקיים אותו אף על פי שהוא על תנאי.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי,

קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת

גוג ומגוג.

אדם שמתנהג באופן שאינו הגון בביתו,

זה יותר קשה ממלחמת גוג ומגוג העתידה.

שנאמר בתהילים ג' מזמור לדוד באבורכו מפני אבשלום בנו, וכתיב בטרי אדוניי

מה רבו צריי רבים קמים עלי.

ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גויים?

למה הגויים מתרגשים שהם עושים כל מיני מויפטים, טילים,

שטן אחד, שטן שתיים,

כל מיני דעשים למיניהם,

ולאומים יהגוריק

שהם מדברים יותר מדי.

ואילו מה רבו צריי כמו שאצל דוד המלך לא כתיב.

מזמור לדוד באבורכו מפני אבשלום בנו, מזמור לדוד? כנא לדוד, אומרת הגמרא מבעי עליהם.

אמר רבי שמעון בן יוחאי בן אבי שלום, למה הדבר דומה?

לאדם שיעצה עליו שטרחוב.

קודם שפרעו היה עצב,

לאחר שפרעו השתבח שמו שמח, סיים את המשכנתה.

אף כאן דוד, כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא, הנני מקים עליך מביתך,

היה עצב, אמר שם עבד או ממזר הוא צריך להיות,

דלא חייס עלה.

אולי לא התייחסתי לעבד או לממזר כמו שצריך.

כיוון דחזה דאב שלמה, שזה בנו, שמח.

משום מה אחי אמר מזמור.

ולא קינה לדוד,

צריך לשיר על זה.

יפה.

אמר, סתם בירא דרחים על הבא.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי,

מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה,

שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע,

ושומרי תורה יתגרו במם.

תעניינה מאחי רבי דוסתאי בר מתון,

אומר,

מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה,

שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע,

ואם לחשך אדם לומר, סליחה, נכון,

ואכתיב לדוד אל תחתר במרעים,

תתחר במרעים,

אל תקנא בעושה עוולה.

אמר לו מי שליבו נוקפו אומר כן,

אלא אל תתחר במרעים להיות כאן מרעים ואל תקנא בעושה עוולה להיות כעושה עוולה.

ואומר אל יקנא לי באחד החטאים כי אם

ביראת אדוני כל היום. למה? למה לא יש כזה? למה פה טוב לא? למה הוא לא?

אל תכתר במרעים, אל תקנא בחטאים.

איפה תביט? איפה תקנא? ביראת שמיים.

מקום של תורה, מקום של מצוות, מקום של מעשים טובים, מקום של אמת, שמה.

אומר דגמייני, ואמר רבי יצחק, אם ראית רשע

שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו.

שנאמר בתהילים י' יחילו דרכיו בכל עת,

ולא עוד אלא שזוכה,

בדין, שנאמר מרום משפטיך מנגדו, ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר כל צורריו יפיח בהם.

אומרת הגמרא, לא כשאה במילא דידיה במילא דשמיא.

ויבייתם אה ואה במילא דשמיא,

ולא כשאה ברשע שהשעה משחקת לו,

ואה ברשע שאין השעה משחקת לו.

ויבייתם אה ואה ברשע שהשעה משחקת לו,

ולא כשאה בצדיק גמור,

אה בצדיק שאינו גמור.

ואמר רב הונא,

מהי תכתיב, למה תביט בוגדים, בחבקוק א', למה תביט בוגדים, תחריש כבלע רשע צדיק ממנו,

וכי רשע בולע צדיק?

והכתיב בתהילים ל״ז, אדוני לא יעזבנו בידו, וכתיב במשלי י״ב, לא יעונה לצדיק כל אוון,

אלא צדיק ממנו בולע.

צדיק גמור אינו בולע.

אז אם הוא חושב שהוא צדיק,

הרשע יטפל בו.

אבל אם הוא צדיק גמור, לא יכול לנו.

והיא ביתה עם השעה שמשחקת לו שני.

שעה משחקת לו שני. יפה.

יפה. אולי הרשע הזה השעה משחקת לו, אז אפילו בצדיק גם הוא יכול להתגבר.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה.

שנאמר במלכים בית ג' פועל אישה בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו.

למד לא נאמר אלא יצק, מלמד שגדולה שימושה יותר מלימודה.

בדרך כלל לומדים איזה מיהושע.

בראשון נאר לימי שבתוך האוהל, אבל הנה פה עין יעקב מביא עוד לימוד

מאלישע בן שפט.

ואמר לרבי יצחק לרב נחמן מיתא, אמר לו עתם מר לבי כנישתא לצלוי.

למה לא הגיע רבייני לבית הכנסת לתפולל?

אמר ללא יכילנא. אמר לליך נפל למר עשרה וליצא. היה צריך לזמן אצלך עשרה ולהתפלל.

אמר ליה טריכה לי מילתא.

תורח, היה לי

לומר לדבר.

ולימה לימר שלוחא דציבורא. היה צריך לשלוח שליח ציבור.

בעיד דמצתא בציבורא.

אמר ליה מאי כולאי. אמר ליה דאמר רבי יוחנן מישור רבי שמעון בן יוחאי. מאי דכתיבה אני תפילתי לך אדוני עת רצון.

מתי עת רצון? מתי זה נקרא עת רצון? בשעה שהציבור מתפללי.

ורבי יוסי ברבי חנינא אמר מאחה. כה אמר נאי בחת רצון עיניתיך.

רבך בחנינא אמר מאחה.

ואיוב ל״ו כתיב הן אל כביר לא ימאס.

ולא ימאס תפילת רבים.

וכתיב בתהילים נה פדה בשלום נפשי מקרב לי כי רבים היו עימדי.

תעניין נאי אחי רבי יונתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים.

שנאמר הן אל כביר ולא ימאס.

וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי.

אמר הקדוש ברוך הוא, כל העוסק בתורה

ובגמילות חסדים

ומתפלל עם הציבור, מעלה עליו אני כאילו פדעני לי ולבני מבין עובדי כוכבים.

ואמר רבי לוי, כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לשם, נקרא שכן רע,

שנאמר בירמיה יב' כה אמר אדוני על כל שכניי

הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל

ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו

שנאמר הנני נוטשה מעל אדמתם ואת ביהודה אתוש מתוכם

ואמרו לה לרבי יוחנן איכה סבא בבבל?

עליכים ימים בבבל איך יכול להיות?

שמה? לא הבנתי.

עליכים ימים בבבל. אמת? יפה.

תמה ואמר,

יש פסוק בדברים יא למען ירבו ימיכם ימי ביניכם

על האדמה כתיב אבל בחוץ על הארץ לא

כיוון דאמרי למי קדמה ומחשכי לבי קנישתא

אמר היינו דאנה להו

כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו ועילו לבי קנישתא

כי איכי דתוריהו חיה אתם יודעים למה הם מאריכים חיים בגלל שהם משכימים

באים לבתי כנסיות ובתי מדרשות

ואמר רבי יחבא רבי חנינא מה יקרא אשרה אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי יום יום לשמור מזוזות פתחיי

וכתיב בטרק עם מוצאי מצע חיים

אמר רב חסדה לעולם ייכנס אדם שני פתחים

בבית הכנסת

שני פתחים סלגדד איך יכול להיכנס בו שני פתחים מה זה הוא מתחלק לשניים

אלא אם השיעור שני פתחים ואחר כך יתפלא

יפה

אז לא נכנס מיד זה יושב על הפינה

כן נכנס כשיעור שני פתחים ונכנס

כן אנחנו עוברים למוסר אנחנו באות מ'

כתוב שאדם יושב כרוב ומראה שהוא רוצה לעזור

שאם יבוא מחבל שיברח מהר

מה אתה אומר?

זה לא טוב הדבר הזה נכון יפה שלא יהיה כתינוק הבורח

יפה

יפה

בחור

כתיב בקהלת יב' א'

וזכור את בוראיך בימי בחורותיך

בדרך כלל כשאדם הוא בחור אז הוא עושה שטויות

כל מיני דברים, שם אתה צריך לזכור את בורא העולם

שאז הזמן היותר נאות הוא לעבוד את הבורא, אין לך משכנתה,

אין לך עומס של עול, של אישה וילדים, אין לך שום דבר, אתה רווק

מה עושים הרווקים? מחפשים תעסוקה

כי כאיש גבורותו וחילה לאורייתא, להיגע בכל כוחה על העיון ולעשים לילות כימים במיעוט שינה,

ואז הוא פנוי שאין לו כל כך טרדות הזמן.

ודעתו צלולה ומיושבת עליו, יוכל להבין ולהשכיל לשמוע, ללמוד וללמד.

ומתוך שאין לו כל כך טרדות, ובפרט אם הוא סמוך על שולחן אביו, שאין לו טרדה כלל.

כל מה שלומד נרשם במוחו.

מה שלומד בצעירות זה דברים שנחקקים.

וגם אמר חז״ל מסרת אבו ד' כ',

הלומד תורה ילד, למה הוא דומה?

לדיור הכתובה על נייר חדש שהיא ברורה ומתקיימת.

וזאת התורה שהיא תעמוד להם לתלמידי חם לעת זקנתם,

שתהא דעתם יותר מתיישבת עליהם.

מה שלמדת בצעירות והתמדת, זה מה שישאר לך לעת זקנה חזקה ויהיה מיושב לך.

שהתורה של הבכרות היא השיעור שבעיסה אבן הראשה.

והנה כי כן בחוריכם את העוסקים בתורה, חוסו על הזמן היקר הערך ואל תאבדו ממנו אפילו כממרה.

ויזרוכי להיות יגאים בתורה בכל כוחכם,

כי על זה הזמן נאמר במגילה דף וב יעגעת ולא מצאת אל תאמין כי לא יגעת.

ואם שכל חיי ימי האדם הזמן הוא יקר הערך וכל רגע שנפסד ממנו הוא פסדה גדולה דלא הדרה,

אבל הזמן הזה הוא מבחר הזמנים.

כמעבר רבותינו זיכרונם לברכה בשבת קנב עמוד א',

ינקותא כלילא דה ורדה,

וראוי לחוס עליו ועל כבוד קונו ביותר.

וכן לעניין עבודת השם יתברך הבחרות היא הזמן הנאות ביותר להיות רץ כצבי וקל כנשר וגיבור כערי לעשות צאן אביב שבשמיים.

יש בחורים באים בין הזמנים, זהו.

לא מכירים את הבית כנסת, לא מכירים את הישיבה,

שכחו מי זה החברים, מי זה חברו אותה, שום דבר.

גם לא פותחים את הגמרא.

מכירים את המיטה רק.

מה זה, חזרת מזה?

ממילואים.

מה אתה יושן?

אדם צריך להתמיד

גם כשהוא בחור.

ולא רק כשהוא בחור,

בכל הזדמנות למצוא, לפתוח לו ספר, לשבת ולעסוק בתורה.

וכמאמר רבותינו זיכרונם וברכה במסכת אבות ג' יב' הווי קל לראש ונוח לתשחורת.

ובימי הבחרות כל אשר יחפוץ האיש יעשה,

כי כוח אבנים כוחו.

וכן לעניין התשובה הבחרות

וזמן הנאות לקיים דרכי התשובה

כי יכול לצייר גופו בתעניות וסיגופים ולקדם משמורות, לשפוך שיחה ולדרוש סליחה וכהנה דרכי תשובה

וכל טוב אשר יעשה אדם בימי בחרותו ויאחוז בדרכי התשובה ופרישות, הוא יותר חשוב ומרוצה לפני הקדוש ברוך הוא

באשר יש בו רתיחות אדם ויצרות תוקפו והוא גיבור הכובש תצור

וכמאמר רבותינו צריכה לברכה שפרשו מסרט עבודה זרה, יט עמוד א, אשרי איש יראה את אדוני

בתהילים גם קי״ב עמוד א,

אשרי השב בתשובה כשהוא איש,

דהיינו בזמן בחרותו ומתוך שירגיל עצמו ללכת בדרכים טובים, כה יעשה וכה יוסיף

ולכן כל קבל דינה הולך בדרך רעה יום יום יהא מוסיף על חטאתו פשע כדרכו של יצערה

שהיום אומר לו עשה כן ולמחר אומר לו יעשה כן

וכן דרך גבר שעל פי דרכם שירגיל בימי בחרותו גם כי יזקין לא יסור ממנה

ועוד שכאשר לא ייקח לו דרך ללך בימים טובים בזמן בחרותו, אם תפקחנה עיניו ימי זקנותו, יכבד עליו לתשובה ימי זקנותו

וזה אני מפרש מאמרם זל בגמרא בשבת קנב עמוד א,

הילדות והשחרות הבל

ודברים שאדם עושה בילדותו, שטויות, משחירין את פניו וזקנותו

היום יש תחרות, כמה עצרו אותך במשטרה?

כמה תיקים פתחו לך?

אה, לי פתחו יותר כבר, זה נהפך לדו שיח

מה שעשית תשטיות בצעירותך,

זה ישחיר את פניך בילדותך.

אבל גם זה ניתן להמר בדברים שאם אינו נזהר בילדותו ללך בדרכים טובים, ישחיר את פניו בזקנותו לתקן את אשר הבאת.

ועל כל פנים, אף אם לא נתן לב מראשיתו לעבוד עבודתו, כדעת מה לעשו מדי יום, יעזור כגיבור חלציו על התורה ועל העבודה ועל התשובה, והאמור יאמר,

אשוב היום שם עמוד למחר, מי הבטיח לך?

כי אין למוות יתמהמה, המוות לא מחכה.

כשהוא בא הוא בא.

קטון וגדול שם הוא.

ואפילו אם יחיה שנים הרבה לעולם, לא יהיה בחור כהיום הזה.

ואם לא, עכשיו ומתי? שמא ליום מחר לא אוכל לעשות כמו היום.

ואם אוכל דיו ליום שיצא ידי חובה ויכפר על עצמו.

והיום הזה הוא הולך ולא ישוב לאדם.

ובמה יתוקן היום הזה?

ולכן יחיש מפלד לא יפה יום אחד קודם ומצא כדי גאולתו.

לא לפספס.

ולא כן עתה דרך הרבה מהבחורים בעם שהולכים אחר יצאת תצרם.

ובכן יועצים זה אל זה, ואמר,

שמח בחור בילדותך, קהלת,

א'-ט',

כי הבחרות היא פעם אחת,

ובמא היא יוודא איפה כי בחורים אנחנו, ונשאים לילות כימים.

עת לשחוק ועת לשתות ועת לשורר ועת לרקד.

וכהנה תענוגות בני אדם אשר הם האבל ורעות רוח אשר מנפש ועד בשר יכלה.

כי ההוצאה מרובה והגוף ניגס והוא נענה וירבו חטאות והשמות, ואת פועל ה' לא יביטו.

מפספס.

שמאבדים ברכות וקריאת שמע ותפילות.

וכהנה רעות ורבות כאשר מפורסם לעין כה למי שעיניו טרוטות.

לכן מי האיש החפץ חיים,

אשר הוא יהודי מאמין בתורתנו הקדושה, ובדברי רבותינו זל הקדושים,

אם יפתרו חטאים לא יהווה.

ויזכור לעולם כי האלוקים יביא במשפט על כל נעלם.

ויהי ירא ה' מנעורה והנה ה' ניצב עליו,

והוא יהיה בעזרתו כי הבא להיטהר מסייעין אותו.

רבי חנניה בן הקשיע אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

וואו.

לפיקר בא להם תורה ומצוות,

שנאמר ה' יחפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויעדי.