עין יעקב - ברכות קלז-קלט | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח השיעור, ואלה יהיו נשמת מורנו הרב רבי אהרון יהודה לייב

שטיינמן בן גיטל פייגה.

אנחנו בעין יעקב, מסכת ברכות, פרק 9, תסב עמוד ב', עוד קל ז'

ואמר להורגך ותחוס עליך

ואמר

ואמרדי מבעיילה, אומרת הגמרא

ותיחס

וחסתי מבעיילה.

ככה היה יותר נכון לרשום ואמרתי וחסתי.

אמר רבי אלעזר, אמר לדוד לשאול מן התורה, היה מותר להורגך.

מה היא טעמה? שהרי רודף אתה.

והתורה אמרה, בא להורגך, השקיעם להורגו.

היצע הרע בא על האדם להרוג אותו.

רוצה להתיש אותו, מביא לו כל מיני בעיות,

מביא לו כל מיני דברים,

רוצה להפיל אותו, חובות פה, חובות שם.

כל מיני קשיים ברוחניות.

אז זה הבא להורגך,

העץ הרע.

מה תעשה? השכם להורגו.

אל הצניעות שהייתה בך היא חסה עליך. ומה היא צניעות שהייתה בשאול המלך?

דכתיב ויבוא אל גדרות הצאן על הדרך ושם הערה.

ויבוא שאול להסך את רגליו.

כן.

אז שאול,

הייתה בו צניעות.

נכון.

והוא התנהג בצניעות כמו שלמדנו באות הקודמת,

שצריך

ללכת למקום מוסתר כדי ששם לא יבואו בני אדם ולא יראו אותו וכו' וכו', כי כל מקום ומקום נמצא הקדוש

ברוך הוא.

תנא,

גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ומערה. להסך, אמר רבי אלעזר, מלמד שסיכך עצמו כסוכה.

במה? על ידי הבגדים שלו.

בזמנם היו הולכים בחלוקים.

אז עשה כמין סוכה מסביבו, ואז הוא ישב והתפנה.

ויעקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול.

מה עשה דוד המלך, הרי הוא המוחבא שם בתוך המהרדק?

חטא חתיכה מהכנף שלו.

בלט, בשקט.

אמר רבי יוסי בר חנינא, כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם.

בעוון,

אותו מעשה שדוד המלך חתך מהבגד, מה עשית עכשיו?

גרמת לבגד הזה להיות מופסד.

גרמת לבן אדם שלובש את הבגד הזה, שהוא לא ילבש את הבגד הזה.

זה כמו בגד,

מכנסיים שיש בהם ריצ' רץ', ומה יעשו?

יוציאו את הריצ' רץ'. אפשר ללבוש את המכנסיים הללו?

אי אפשר ללבוש את המכנסיים הללו.

לכן, מה הוא גרם? הוא גרם שמה? שאותו בגד לא יהיה עכשיו טוב על שאול, שהוא מלך, והוא חייב ללכת בבגדים מיוחדים.

מה נענש

על המעשה הזה?

לסוף אינו ננמם,

שנאמר, והמלך דוד זה הקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו.

כמה שיכיסו אותו בבגדים כדי שיהיה לו קו,

בגלל מה שהוא עשה,

זה העונש שלו.

שיהיה לו קו, שהוא יצטרך לבגדים.

להבדיל, זה כמו בן אדם שמזלזל חס ושלום בדבר מאכל.

יש לו לחם, מה הוא עושה?

זורק אותו.

זה לא חס שלום שהכשרות לא טובה, או דברים אחרים,

או לא בדקו את זה, או לא ניפו את הקמח.

לא.

אלא יש לו יותר מדי, אז הוא מרגיש שאפשר לזלזל, לזרוק.

מה אומרים עליו חז'ל? תדע לך,

אתה חס שלום חס וחלילה, תיזהר.

במעשה הזה אתה יכול להגיע לידי עניות.

עד כדי כך.

אותו דבר פה, אנחנו רואים את זה על כל דבר ועניין. אם אדם מזלזל,

חס ושלום חס וחלילה,

לסוף הוא יזדקק לדבר הזה.

אז כמו דוד המלך, מילה לנו כמו דוד המלך.

קלח, אם השם מסיתך בי,

אמר רבי אלעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד, מסית כרית לי?

חייך הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן מכירים בו,

שנאמר כי תיסע את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו.

מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסד את דוד בהם לאמור.

לך מנה את ישראל. מותר לספור את עם ישראל? אסור לספור את עם ישראל.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

היות ודוד המלך אמר לקדוש ברוך הוא,

מסית, אם השם מסיתך בי, איך

כינית כביכול קדש שם לקדוש ברוך הוא?

דוד המלך,

ככה אתה מכנה שם לקדוש ברוך הוא.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הוא אמר, אני אסית אותך שאתה באמת

תצטרך בסופו של דבר להיכשל.

מה היה הכישלון שלו? שהוא אמר

לאותו משרת שלו, לאותו שמש שלו, לך תספור את עם ישראל. מותר לספור את עם ישראל? לא.

התורה אומרת, ונתנו איש כופר נפשו להשם יבקע אותם, ולא יהיה בהם נגף יבקע אותם, שאסור לספור.

אלא מה, אתם נותנים כל אחד מטבע, ואת המטבעות הללו אפשר למנות.

אבל את הראשים שלהם, מה פתאום?

מייד ויעמוד שטן על ישראל, שבה מקטרק,

שם מחלות אותם.

וכתיבה יסד את דוד בהם לאמור לך מנה את ישראל, וכיוון דמנין הוא לא שקה על מיני הוא כופר,

וכתיבה ייתן השם דבר בישראל מהבוקר ועד עת מועד.

אז באמת שם כתוב שהשם ישמור ויציל, השטן שלט.

ומאי ועד עת מועד?

אמר רבי שמואל סבחת הנדל רבי חנינה משמיד את רבי חנינה משעת שחיטת התמיד,

ועד זריקת התמיד,

זריקת דם, כן?

ויאמר למלאך המשחית בעם רב, מהי רב?

אמר רבי אלעזר, אמר להקדוש ברוך הוא למלאך,

תול לי את הרב שבהן, את החשוב שבהן.

כשיש ליבו להיפרע מעין כמה חובות,

כשהקדוש ברוך הוא רוצה,

חס ושלום, חס וחלילה, להסיר איזה קטרוג מעם ישראל, מה הוא עושה?

הוא לא לוקח את הצוציקים, הוא לא צריך אותם, הוא לוקח את הגדולים, כמו הרב שטיינמן.

אה,

לקח לנו את גדול הדור, מה נשאר לנו?

דור יתום.

כל כך הרבה גדולי ישראל נפטרו, כל כך הרבה צדיקים.

והנה, הצדיק, ואת עלית על כולן האוטו. דודי ירד לגנו לערוגות הבושם, לרעוד בגנים וללקוט שושנים. לוקחים את השושנה, לא את הקוצים,

לא צריך את הקוצים,

את הקוצים אשרים פה.

הם התייבשו והתנוונו מאליהם.

אבל את השושנים הטובות, הקדוש ברוך הוא כותף.

איפה הוא רוצה אותם? הוא רוצה אותם לגן שלו.

לכן אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המוות,

כתוב לי את הרב שבהן. למה? שיש בו להיפרע מהן כמה חובות, שאם אני אקח אותו,

מה יהיה? אני אוכל לסגור את החשבון יותר מהר.

במקום לקראת דוגמה עשרת אלפים איש,

אני אוכל לקראת אחד שקול, כי אני אגיד עשרת אלפים.

ובאותה שעה ממת, מת אבישי בן צוריה,

ששקול היה כרובה של סנהדרין.

שמעתם?

כמה זה סנהדרין?

שבעים אלף.

סליחה,

שבעים ואחת, כן.

כן. אז עד אותה שעה, אומר המהרשע, נהרגו שבעים אלף איש.

ועוד.

מאותה שעה של אגב את אבישי בן צוריה, שעה שקול כנגד.

וכהשחית ראה ה' ויינחם על הרע. אחרי שמלאך המוות הביא לו את מי שהוא רוצה להביא,

אז בואו יתנחם על הרע.

מה אירע?

אמר רב יעקב אבינו ראה, שנאמר ויאמר יעקב כאשר רעם.

ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה, שנאמר אלוהים יראה לא עשה.

רבי יצחק נפחא אמר כסף כיפורים ראה, שנאמר ולקחת את כסף הכיפורים.

ורבי יוחנן אמר בית המקדש ראה, דכתיב בהר ה' ייראה.

ופליגי בר רבי יעקב בר אידי ורב שמואל בר נחמן, אחד אמר כסף כיפורים ראה.

אחד אמר בית מקדש רע, ומסתמרה כמאן דאמר בית המקדש רע, שנאמר,

אשר יאמר היום בהר ה' יראה.

אז בית המקדש,

כיוון שראה את זה הקדוש ברוך הוא, ממיד התנחם.

הורקיקה מקל וחומר, אמר רבי יהושע בן לוי, כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבבת עינו של הקדוש ברוך הוא.

חס ושלום כאילו הקדוש ברוך הוא נמצא ויורקים לו בעין.

שנאמר, והיו עיניי וליבי שם כל הימים.

ואמר רבי הריקיקה בבית הכנסת,

מותר לרוק בבית הכנסת?

מנהג חסידות חב״ד,

רואים שהם משתחררים לאבל וריק,

יורקים הצידה.

בתוך בית הכנסת, כן, זה המנהג שלהם. מותר לרוק בבית הכנסת? אומרת הגמרא, שריע.

מידי דעה והמנעל.

מה מנעל בהר הבית אסור? בבית הכנסת מותר.

אף ריקיקה בהר הבית.

עשו בית הכנסת.

לומדים את זה ועושים לימוד. מה הלימוד?

אם בהר הבית מותר ללכת עם נעליים, אסור ללכת עם נעליים.

למה?

מה נורא המקום הזן? זן כי מת אלוקים ושער השמים. מה אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו?

למשה אמר שאל נעליך מעל רגליך, אבל ליעקב,

ליעקב אבינו, מה נורא המקום הזה?

הוא גילה שהמקום הזה קדוש.

ומקום שהוא נורא, מקום שהוא קדוש כבר ללכת שם עם נעליים? אי אפשר ללכת עם נעליים.

כהנים מבית המגדר שלך היו עובדים,

היו עובדים יחפים.

אבל בבית הכנסת כן ראינו שמותר.

ואפילו בזמן הזה, אם בן אדם יביא את בית הכנסת, לא, לא, זה גם מקום קדוש ואני אלך בלי נעליים?

מה אנחנו אומרים לו?

אסור ללכת. למה? כדי שחס ושלום חס וחלילה לא תהיה דומה לבתי עבודה זרה שלהם או מסגדים שלהם וכולי,

שם הם הולכים בלי נעליים כביכול

שהם רוצים לדמות את הכול. הם העתיקו מאיתנו.

אותו דבר לגבי רקיקה. כמו שאסור לירוק בהר הבית,

בית הכנסת שערי מותר.

אמר לרב פאפה, לרב מנהגנו הספרדים שלא עושים את היריקה הזאת, אבל בחסיסות חב״ד כן עושים את זה.

לא כולם אומנם, אבל עושים את זה, ומיד הם מנקים את זה, מה שנקרא,

מנעל.

כי אם חס ושלום חס וחלילה, האדם נגעל מהיריקה של החבר שלו,

שמשמור ויציע.

אמר לרב פאפה לרבה ואמרי לה רבינה לרבה ואמרי לה רבה דבר מתנא לרבה, אדי יאליף ממנעל,

נעילף מקפנדרייה.

כן, כי הגמרא במגילה כח עמוד א' אומרת שאינוס אין קפנדרייה בבית הכנסת.

אמר לאיתנא יאליף ממנעל, ואת אמרת מקפנדרייה?

מה יהי?

נתניה לא ייכנס האדם להר הבית, לא מבקלו שבידו ולא ממינעלו שברגלו, ולא מעות עשרים לו, ובסדינו ופונדתו, וממופשלת לאחורה, ולא יעשה קפנדרייה.

יפה.

הורקיקה מקל וחומר, ממנעל.

מה מנעל שאין בו דרך ביזיין, אמרה התורה, שעל נעליך מעל רגליך?

מה ביזיין בנעליים?

להפך, זה יותר משובח,

איזה נעליים יפות, מעור, מצוחצחות וכו'.

לא, לא, לא, לא.

התורה אמרה בכל אופן שלנה עליך מעל רגליך ורקיקה שהיא דרך ביזיון לו. כל שכן, אולי גם את הרוק שאנחנו נגיד, ודאי.

רבי יוסי בר יהודה אמר, אינו צריך.

הרי הוא אומר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. למה?

לא מתאים להיכנס לארמון של המלך עם בגדים לא הגונים.

והלא דברים קל וחומר, ומה שק שאינו מעוס לפני בשר ודם, כך,

שלא נכנסים איתו לארמון המלך, של בשר ודם, רקיקה, רוק.

שהוא מאוס לפני מלך מלכי המלך, אם לא כל שכן.

יפה.

עד כאן.

סיימנו בקלט. נעבור בעזרת השם למוסר.

הלבנה

ידוע חומר איסור מלבין פני חברו ברבים, שאין לו חלק לעולם הבא.

ואמרו רבותינו מוטב לאדם שיפיל את עצמו לכבשן האש,

ואל ילבין פני חברו ברבים.

הן בעוון רבים מעמי הארץ,

כי יריב בין אנשים מחרפים ומגדפים

זה את זה, וכל אחד מזכיר את מומי חברו,

את אשר לא טוב עשה מימי קדם בשנים קדמוניות.

ולא עוד אלא שומר עליו את אשר איננו בו, לפעמים הוא מפריז בשבחים,

במירכאות, שהוא נותן לו.

ונהי דזה חמור מצעד שהוא מוציא שם רע עליו.

אבל כשמחרפו במה שהיה בו, הוא יותר חמור.

אם זה מום שיש בו ואתה מחרף אותו בזה, זה יותר חמור מזה שאתה ממציא עליו.

דמה שאין בו ליכא כל כך הלבנה, כמו שמזכיר לו עוונות ראשונים.

ואז אל סומכא ואת החברא, והרי זה כשופך דמים.

ועושה זה אינו שב בתשובה.

שמעתם אדם שפוגע בחבר שלו,

בכוון התחילה, אינו שב בתשובה.

שדומה לו שאין בידו עוון,

ואומר מה בכך, איזה עוון יש לי?

האמת אמרתי ואינו שם על לב כי גדול עוונו מצד חומר איסור הלבנת פנים כאמור, ויש שמלבים את חברו גם בלא דעת

שמדבר לפניו בגנות מומין שבו או בגנות מעשים שעשה,

הוא אף שאינו מתכוון אליו, הרי הוא נלכד בשרח של הלבנת פנים.

ולכן יפה שתיקה כי ברוב דברים לא יחדל פשע.

אמנם ליפרו שמאיסור אשר כגון איש שעובר על דברי תורה ומוכיחו על פניו בסתר כדעת מה לעשות, והוא מחזיק עדיין בטומתו.

סוף סוף ראוי לחרפו ולגדפו ולהלבינו ברבים למען ישוב מדרכו הרעה וילך

בדרך טובים.

אז זה ראינו אצל הרב שטיינמן

במה שפרסמו,

איך שהוא צעק גאיווה, גאיווה, גאיווה, גאיווה,

על אותו אחד שלא רצה לקבל את היתום,

סליחה, לשים את הילד שלו במקום שיש ילד יתום בתלמוד תורה, אבל

הוא צריך עדיין חיזוק אותו יתום.

לא נכון, מה, מתאים לי שהילד שלי ילמד עם אותו אחד,

אני עם משפחה,

אמר הרב שטיינמן זה לא, אתה ממשפחה.

זה גאיווה, גאיווה, גאיווה.

הכל נובע מגאווה.

כי אם היה לך באמת דרך ארץ, לא היית מלבין את פני חברך ברבים, וכל שכן את העניין הזה של כל יתום ואלמנה לא תענון.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. רבי חנין בקשה אומר לך, יש לו כל דקות ישראל לפיקר בעולם תורה ומצוות,

שנאמר על מלא חפיץ זמן.