יצחק אבינו מקרב את עשו. האם יצחק אבינו טעה בעשו?  חשב שהוא צדיק וראוי לברכות? ידוע שיש בעניין זה דעות שונות, אבל נניח. נניח שהניחו לו מן השמים לטעות כדי שיעקב יקבל את הברכות דווקא בצורה הזו. והראייה: שמיד שיעקב קיבל את הברכות, פקחו עיניו מן השמים. עם יעקב אבינו נכנס ריח של גן עדן, ובעשו נאמר: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד". ראה גהנום פתוח מתחתיו. מתחתיו של עשו. ואמר על יעקב: "גם ברוך יהיה". והבין שלמעשה ראוי יעקב לברכות. כי עשו מכר לו בכורתו. אם כן, שנוכח שעשו הוא בן הגהנום... (דרך אגב, יש הרבה אומרים "גהנם", אין מילה כזאת "גהנם". בכל התנ"ך לא תמצאו מילה "גהנם". בכל המקומות כתוב "גאי בן הינום", הינום, הינום, הינום. אין "גהנם". לא יודע מאיפה זה הגהנם"). בכל אופן, שנוכח שעשו הוא בן הגהנום, מדוע לא גער בו, וגירש אותו? מדוע עוד בירך אותו? וכיעקב אבינו נשלח לחרן, המשיך עשו לשמש אב אביו בהסכמתו המלאה. מדוע? הלא כבר נודעה לו האמת שעשו דינו "ישראל מומר". ואם יש לאב מרום וקדוש כיצחק אבינו, עמוד היראה, פחד יצחק, בן מומר, רחמנא ליצלן שהגהנום פתוחה תחתיו, האם יברך אותו? ויקרב אותו, ויסכים להנות ממנו? ורואים שכן. והשאלה: למה?

 אומר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא, אענה על השאלה בשאלה, כיהודי: אבקש הסבר לדברי הגמרא בחגיגה ט"ו, שם סיפרו על ארבע מרבותינו התנאים שעלו לפרדס. כלומר זכו לצפות ברזי הנהגת הבורא יתברך, בסתרי העולמות וסדריהן. ואחד מהם אלישע בן אבויה. בעקבות זאת יצא נבוך וטעה במה שראה, הסיק מסקנות שגויות והרסניות. יצאה בת קול ואמר: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". אמר: "הואיל ונטרדתי מהעולם הבא, אהנה מהעולם הזה". יצא והתפקר. מובן שכל חבריו ותלמידו עזבהו. מלבד אחד: רבי מאיר. ואני שואל, אומר הרב גלינסקי: מדוע מכולם רבי מאיר הוא שלא עזבו? כי ביקש להחזירו למוטב. המחזיר בתשובה. רב מאיר. הלאה, אמר לו אבי מאיר: "חזור בך". אמר לו: "כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'".

תנו רבנן: מעשה באחר והראה אלישע בן אבויה, שהיה רוכב על סוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו "מאיר, חזור לאחורייך שכבר שיערתי בעקבי סוסי שעד כאן תחום שבת". מזהיר אותו שלא יחלל שבת. הוא פוקר, אבל אומר לו, לתלמיד, אתה כבר עובר. אומר: "אף אתה חזור בך". על אותו לשון. אמר לו: "ולא כך אמרתי לך. שכבר שמעתי מאחורי הפרגוד, שובו בנים שובבים חוץ מאחר?". ואינו מובן. רבי מאיר ביקש להחזירו למוטב, ניחא, אמר לו שהוא אבוד, שריחקוהו ממרום, אז מדוע לא עזבו? מדוע המשיך לדחוק בו שוב? הרי ידע את אותה תשובה הוא יתן לו. הזחון איש, זצ"ל,  כבר אמר לי: כשאני שואל שאלה, יש לי גם תשובה. ומצאתיה בדברי הגמרא בגיטין נ"ו: נירון קיסר נשלח להחריב את ירושלים, כשהגיע שיגר חץ למזרח ונפל בירושלים. שיגר למערב ונפל בירושלים. לארבע רוחות השמים, ונפל  בירושלים. היו עושים סימנים לראות יצליחו במלחמה או לא. לא הספיק לו. אמר לתינוק: "פסוק לי פסוקך". ככה היו רגילים. אחרי רוח הקודש, בת קול ואחרי בת קול היו שואלים ילדים, תינוקות, "פסוק לי פסקוך", מה שנותנים לו בפה להגיד איזה פסוק, היו לומדים מזה כאילו מה הולך להיות. אמר לו: "פסוק לי פסוקך". אמר לו: "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל". הכוונה על ידי עמי ישראל. אמר נירון קיסר: הקב"ה מבקש להחריב את ביתו ומבקש לקנח ידיו בי? זאת אומרת, "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל", ע"י עמי ישראל. זאת אומרת איך אני אנקום באדום? ע"י עמי ישראל. זאת אומרת, הוא נירון קיסר, יחריב את הבית, ואז הקב"ה יקנח את ידיו בי. כאילו אני אקבל את העונש על זה שאני מחריב. ערק והתגייר. איפה יש היום אנשים שרואים סימנים ככה ומבינים עניין ומוכנים מקיסר, שליט עולמי, להתגייר? אנשים רואים אותות ומופתים, הוכחות, דברים ברורים ולא עושים כלום. יש דתיים חרדיים שיודעים את האמת ועורקים הפוך. ומי יצא מנירון קיסר? רבי מאיר. עכשיו הכל מובן אומר הרב גלינסקי. רבי מאיר אמר לעצמו: אבא שלי היה מעותד להחריב את בית המקדש ולאבד את עולמו והתגייר, והשתנה מן הקצה. אז אני לא אפעל על רבי אלישע בן אבויה שיחזור בו?! ובאמת בסוף הוא זכה. שהוא אמר לו חזור, כשהוא היה כבר על ערס דווי, וזלגו לו דמעות והוא מת. אמר: "דומני שעשה תשובה".

ויותר מזה, סיפרו בגיטין נ"ז: נבוזראדן, שר ההרג של נבוכדנצר, הוא היה רב טבחים. רב קתולי היה. הרג בבקעה אחת מאתיים ואחד עשר ריבו. למעלה משני מיליון יהודים. ובירושלים הרג 94 וריבו. קרוב למיליון. על אבן אחת. עד שהלך דמם ונגע בדם זכריה הנביא שרתח על רציחתו. במקום שנרצח זכריה הנביא, הדם היה רותח ולא שוקט. כל הזמן רותח. וכשראה זאת, נשא קל וחומר: "ומה עם על נפש אחת כך מקפידים במרום, אני שרצחתי רבים כל כך, על אחת וכמה וכמה". ערק והתגייר. מה פירוש התגייר? איך קיבלו אותו? רוצח המונים! שורף בית המקדש! אלא התשובה היא: גיור משנה את הבן אדם. גר שנתגייר כקטן שנולד. זה לא אותו בן אדם כבר. זה מישהו אחר. מה אתה פונה אליו. מה זה קשור אליו? מה אתה מדבר איתו? מישהו אחר לגמרי. לכן, אסור להזכיר לבעל תשובה מעשיו הראשוניים. וכשם שזה נכון לגבי גיור, נכון הדבר גם לגבי חזרה בתשובה. השב משנה שמו. כלומר, אחר אני ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים. אדם ברגע אחד יכול לצאת מן ההפיכה. ברגע אחד.

אז רואים גויים מהגרועים ביותר, כאלה שנשלחו להחריב את בית המקדש, כאלה ששחטו יהודים יותר מדא"עש. אל בגדדי עכשיו, אם ירצה להתגייר, יתנו לו או לא ייתנו לו? מי שיודע את הגמרא, היא תצטרך לקבל אותו לאחר הגיור בכבוד רב. אבל מי שלא קרא את הגמרא לא ייתן לו צ'אנס. אתם שומעים דבר כזה? לכל אדם יש תקנה. לכן, לא התייאש רבי מאיר מאחר. ולא קיבל את דחייתו. מה שהוא אומר "שובו בנים חוץ מאחר". באחת הדרשות הסברנו שיש מאן דאמר שזה היה רק מהרהורי ליבו שהוא שמע.  או ככה הוא רצה להבין או ככה הוא רצה לשמוע וכן על זה הדרך. והראייה: שבסוף הוא אמר "יקבלו אותי?". איך יקבלו? הרי אתה אמרת כל הזמן שלא יקבלו, אז איך אתה אומר "יקבלו אותי"?

לכן, לא התייאש רבי מאיר מאחר ולא קיבל דחייתו. אמת ששמעת שדחוכך במרום, אבל בכח האדם להשתנות מן הקצה. ואחר לי יכול להיות גם אחר. אחר יהיה אחר. ישתנה שוב פעם להיות אחר. חיובי אבל. לא שלילי.

לכן, לא התייאש יצחק אבינו מעשו.ישראל מומר הואץ גיהנום פתוחה תחתיו. עם כל זאת, בכוחו להשתנות מן הקצה. ומי לנו גדול מראש ישיבת בעלי תשובה בעולם האמת? מנשה. שעשה מעשים שלא ייעשו, גרועים יותר מירבעם בן נבט. למה ירבעם בן נבט נקרא שחטא והחטיא ואין כדוגמתו? כי הוא המציא את השיטה. מנשה כבר היה מעתיק. אבל מכל מקום, הוא כבר מדוד מנחושת האש מרתיחה אותו, והא קופץ, קורא לאלוקים פלוני, ואלוהים אלמוני, כל עבודה זרה שהוא עבד, אף אח דלא ענה לו. בסוף הוא נזכר מה שאבא שלו אמר לו. נזכר ואמר: "ריבונו של עולם, אם אתה קיים תציל אותי. מפה אני חוזר בתשובה. אם אתה קיים, ואם לא, אתה כמו כולם. איך? עם מי אתה מדבר? עם מי שאיננו או עם מי שישנו? זה כמו אלה ששואלים: איפה היה הקב"ה בשואה. לא הבנתי. אם יש אז הוא היה והוא יודע מה לשעות, ואם לא, אז מה אתה שואל על מי שאיננו? מחריטים! יודעים שהוא נמצא, אבל מעמידים לו תנאים, שואלים עליו שאלות וכו'. והקב"ה ענה לו. ענה לו והוציאו אותו מהדוד, הטיס אותו לירושלים ונשאר מלך עוד 22 שנה. והוא ראש ישיבה של בעלי תשובה בעולם האמת. מה שהוא עשה חורבן בעולם! ויש תקנה לכל בן אדם. אפילו כבר בדוד. בדוד, חאלס! נשרף! גמרנו! מי יוציא אותו משם? רק הקב"ה. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן רחמים. עכשיו מובן, למה יצחק אבינו המשיך להחזיק, כמו שאומרים, את עשו שישמיל לשמש אותו וכו'. במקרה של עשו זה לא זר הרבה. לא עזר הרבה. אבל אנחנו לא יודעים לפנייך מי גלוי. הרי על תשובה אנחנו יודעים שאי אפשר לדעת אם בן אדם יזכה לתשובה או לא, כי היא למעלה מרוח הקודש. כמו שחיזקיה לא ידע שמנשה יחזור בתשובה. הוא לא ידע, לכן הוא רצה להמית אותו. הוא לא רצה להביא לעולם ורצה להמית וזרק את הבן הראשון.

מכל מקום, תשובה היא למעלה, למעלה, למעלה מן בתורה גם אמרנו. היא נתראה לפני הבריאה. ואמרנו שיש לה מעלות. מעלות התשובה למעלה מן התורה. אתם זוכרים את הדרשה, כן? של שערי התשובה? מה חידש שהביא את כל מה שהביא. עיינו שם בדרשה. מכל מקום, יצחק אבינו ממשיך לקרב את עשו, למרות שהוא יודע שישראל מומר, הוא הולך לגיהנום.