למה לא מברכים לישון בסוכה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

מדוע בפסח צריך כזית מצה ובליל סוכות

די בכזית פת חמץ?

התוספות בסוכה כז,

בדיבור המתחיל חזר, כתבו

שמשמע קצת בירושלמי שבסעודת יום טוב הראשון של חג הסוכות

צריך לאכול כזית דגן,

כמו בלילה הראשון של פסח,

שיש חיוב לאכול כזית מצה,

ולמדו זאת בגזירה שווה טו-טו מחג המצות.

לכאורה, מה עניין כזית המצה שאנו אוכלים בפסח

לכזית פת בסוכות?

באור עמוק כתב על כך הגאון בעל אבני נזר.

כתב הזוהר הקדוש

בפרשת ויצא,

שכאשר יצאו ישראל ממצרים,

ובכך יצאו מעשרה קטראי דמסאבותא,

מעשרה כתרים של הטומאה,

היו צריכים לבוא לדעת של קדושה.

ולא יכלו לבוא לידי דעת

עד שאכלו כזית דגן.

בסוגריים,

שהרי אין התינוק יודע לדבר עד שאוכל כזית דגן.

אז לכן,

היו צריכים לבוא לדעת של קדושה,

ולא יכלו לבוא לידי דעת

עד שאכלו כזית דגן,

וזהו כזה התמצה של חובת הלילה הראשון של פסח כדי לצאת

מעשרה כתרים של טומאה.

כמו כן, אנו נאמר

שלאחר יום הכיפורים,

שבו נמחלו כל העוונות,

וממנה כל ישראל, על ידי התשובה

ומחילת העוונות,

יוצאים מהרשות של הסטרא האחרון,

ונכנסים לרשות הקדושה,

וכך נעשים בירייה חדשה,

וממילא צריכים לבוא לידי דעת.

ואף כאן אי אפשר לבוא לכך,

אלא על ידי כזית דגן.

ומעט דברי הזוהר

על יציאת מצרים.

אבל עדיין יש להבין,

הלוא שם הכוונה לכזית מצה,

ואילו כאן כולו חמץ.

ובאר אבני נזר,

שעניין המצה ביציאת מצרים היה שהלא באו לידי דעת,

ודעת

היא הרגשה.

וכאשר באים לידי הרגשה,

יכולים חלילה להרגיש גם דברים רעים,

ומתוך כך להגיע לידי נפילה.

אז לקח אכלו מצה,

כי מצה אין לה שום טעם,

והאכילה היא בלי הרגשה.

אבל בסוכות,

שהסוכה עצמה היא למחסה ולמגן מן הסתרא אחריו,

ושכינה אשר יהיה שם,

וסוכה גימטרייה שני שמות קודש,

אז שמה לא תהיה להם אחיזה.

ממילא אין צריך לפחד מהרגשה של דברים רעים,

ועל כן די בכזית חמץ,

ולא צריך את המצה שלא יבוא לידי הרגשה שיכול להגיע

בזה על דברים רעים גם.

זה הטעם שמביא כאן.

שאלה נוספת.

אם אין מברכים על שינה בסוכה

משום שמא לא יישן,

איך מברכים המפיל חמלי שינה?

התוספות במסכת ברכות יא בדיבור המתחיל שכבר.

מקשיב.

ואם תאמר,

מפני מה אין אנו מברכים? נישן בסוכה.

ויש לומר, אנחנו מברכים לשב בסוכה,

אבל לא מברכים לישן בסוכה.

למה?

יש לומר שהברכה של האכילה שמברכים לשב,

פוטראתו.

לשב המשמעות זה להתעכב,

לא הישיבה דווקא.

לשב זה להתעכב בסוכה, וגם השינה כלולה בתוך זה.

אז לכן לא צריך לברך במיוחד על יישן, כי לשב פוטר גם את השינה.

זה טעם אחד שמביאים התוספות.

אינה מי?

משום שמא לא יישן

ואהבה ברכה לבטלה,

שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה.

אדם רוצה לישון ולא בא אלו שינה, יש לו דודי שינה.

מה יעשה?

אז הוא בירך ברכה לבטלה.

על התירוץ השני של התוספות,

הקשו האליה רבה בסימן רלט.

אסור לישון מחוץ לסוכה, חברים.

הלא, אסור לישון מחוץ לסוכה.

פה אין בעיה לישון, אני רואה.

רק בסוכה, השם מה לא יישן.

אבל כשיש דברי תורה,

יצר רע מחוץ לסוכה, עושה מה שהוא רוצה.

אז על התירוץ השני של התוספות,

הקשו האליה רבה בשם ספר ברכת אברהם.

פסט, נושטרי, תעמוד.

איך מברכים המפיל

על שיניו?

הלא, גם שם היה עלינו לחשוש שמא לא יישן ותהיה זו ברכה לבטלה.

אדם שמברך

ברכת המפיל

יכול שלא לישון,

ואם הוא לא יישן, אז הוא בירך ברכה לבטלה.

מה יהיה פה?

אז למה שמה אומרים לברך?

ותרצו באופן דומה.

ברכת המפיל אינה על השינה שהולך לישון עתה,

אלא על טבע השינה

שנתן הקדוש ברוך הוא לכל יצורי תבל.

ואם כן, אפילו אם לא יישן עתה,

עניין השינה ישנו בעולם, וראוי לברך עליו.

אבל כאן

עיקר הברכה

הוא על השינה בסוכה.

הוא מובן טעם התוספות,

שאין מברכים,

מחשש שמא לא יישן

ותהיה זו ברכה לבטלה.

אז לכן זה החילוק בין ברכת המפיל

לנישן בסוכה.

הרשש העלה תמיהה נוספת.

הגמרא בתענית יז

תמהה איך הותר לכוהנים לשתות יין בזמן הזה.

למה לא נחשוש שמא מהרה ייבנה המקדש

ולא יוכלו הכוהנים לעשות את עבודת המקדש כדין

שטויי יין.

הרי אחת מהאפשרויות זה שבית המקדש ירד בנוי.

ואם הוא יורד בנוי לא צריך להתעכב, זה לא תהליך שהולכים לבנות.

ואז כוהנים בעבודתם צריכים להגיע מיד לעבודה.

רק תרצו בגמרא פסטריג אנדו חנדרי תעמוד.

תודה.

ותרצו בגמרא שאין לחשוש לכך

כי שינה מפיגה את היין.

ולכן כאשר ייבנה המקדש

יוכלו הכוהנים לישון

ובכך להפיג את היין.

ולעבוד במקדש.

ואין לנו חוששים שמא לא יישנו.

כיוון שהיין מביא את השינה.

אז אין חשש שהם לא יישנו.

ואף כאן.

יש לנו לכאורה לתמוה.

מדוע כתבות תוספות

שאין מברכים על השינה בסוכה

משום שחוששים שמא לא יישן.

הרי יכול לשתות יין

ואז יישן בוודאי.

ולא צריך את החשש שמא לא יישן.

ואפשר היה לכאורה לברך על לישון בסוכה.

אם הוא יברך שהוא שתוי לא תופס.

הרשש לא הוא יברך ואם לא יישן ישתה.

הרשש

אינו מיישב את קושייתו הוא רק מעלה את הקושייה.

אבל בקונטרס דביר קודשו

יישב בסברה נכונה.

מכיוון שדין ישיבת סוכה הוא תשבו כעין תדורו.

לכן צריך שיעשה מעשיו והנהגותיו בדרך רגילה.

אך אם הוא צריך לדברים אחרים כדי שיישן אין זה כעין תדורו.

שהרי בביתו בדרך כלל אינו צריך לשתות יין בשביל לרדם.

מהמצווה בסוכה תשבו כעין תדורו. בסוכות תשבו שבעת ימים כעין תדורו. איך אתה דר בבית? כל לילה הולך לזעתת

לישון בשביל לישון? לא.

אז אם כן אתה לא מקיים תשבו כעין תדורו אז לכן לא יועיל לפטנט הזה שגם אם הוא יברך את הברכה לישון בסוכה ולא תבוא לו שנה

אז הוא ישתה יין כי בזה הוא לא יקיים תשבו כעין תדורו.

שונה הדבר בתכלית לגבי עבודת הכהנים

או להורות הוראה.

גם אדם ששתה אסור לו להורות הוראה

כי שם מה שאנו זקוקים לו

הוא שבמציאות תפוג השפעת היין

ואומנם השינה יש בכוחה להפיגו

ואם כן מה נהיה אם יישן מעצמו

או יישן בהשפעת היין? סוף סוף הרי ישן

ומעתה הוא כשר לעבודה ולהוראה.

ההערה של המלקט

נוכל ליישב בפשטות שאין סדרה לומר שיהיה חיוב על האדם לשתות יין כדי שיישן בסוכה

שהרי היין עלול להביא את האדם לידי חטא כידוע

והנזיר השתבח

על שמונע עצמו מן היין

ועל נוח נאמן שהוא חסה עצמו חולין

על ידי היין.

ואומנם מצאנו חיוב שתיית יין בקידוש ובהבדלה בכוס של ברכה

אך אחד שלא מצאינו חיוב כזה אין לנו לחדשו מעצמנו.

לגבי הכהנים לעומת זאת מדובר בהיתר לשתות יין בזמן הזה

משום שנאחר ששתה יכול להפיק את היען בשינה

אבל לא בחיוב

למה?

אין לנו לחדש דברים מעצמנו.

עוד טעם אחד בנושא

בעשת ריחון ותעמוד בבקשה

למזוג כוס לריבו כדי להמתיק את הדין

המשנה בסוכה ב'

ט' אומרת

ירדו גשמים

מהמתי מותר לפנות

משתסרח המקפח

משלו משל למה הדבר דומה?

לעבד שבא למזוג כוס לריבו

ושפך לו קיטון על פניו

מדוע נקטה המשנה לשון למזוג כוס לריבו

ולא נקטה בפשטות ליתן כוס לריבו?

יכולה אני אראה את העמוד שם

מדוע נקטה המשנה למזוג כוס לריבו

ולא נקטה בפשטות ליתן כוס לריבו?

מה העניין שכתוב למזוג כוס לריבו?

על כך אומר הגאון מווילנר

ראש השנה ויום הכיפורים

הם ימי דין

ואילו ימי חג הסוכות שבאים אחריהם

הצטווינו לקחת לולב ישיבת סוכה

הם ימי רחמים

שהם באים להמתיק את הדינים

אותם דינים של ראש השנה מיום הכיפורים

על ידי המצוות שמקיפות אותנו

אבל כאשר יורדים גשמים

שמכריחים אותנו לבטל מצוות הסוכה

הרי זה עד נאמן

שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ חלילה לפשר הדינים

אלא רצונו שיישארו הדינים בתוקפם

ובגבורתם

והנה ידוע אומר הגאון

שהעניין המזיגה זה עירוב מים ביין

אתם יודעים תמיד כשלוקחים יין לשתות בקידוש

אז שמים

שלוש טיפות של מים למזוג,

לערד

את הרחמים שזה מים בדין שזה יין

אז הנה ידוע שעניין המזיגה הוא עירוב מים ביין

להמתיק את חריפותו כדי שיהיה ראוי לשתייה

זה עוד לכתחילה לפני

וזהו המשל

לעבד שבא למזוג

כוס לריבו

כלומר

אנחנו באים להמתיק את החריפות

שיהיה ראוי לשתייה

אבל האדון

לפי המשל

שופך לו את הקיטון על פניו

כלומר

איזה קיטון?

קיטון של המים

הוא שופך לו על פניו

כמו שמפרש רשי

על המשנה

ובזה הוא מראה ואומר שהוא לא רוצה ולא חפץ במזיגה

אז זאת אומרת הקב' ברוך הוא משאיר אותנו במצב של דינים

ולא רוצה למזוג את הרחמים עם הדינים

עוד הביאו בשם הגרף

שהמים הם חסד ויין אדום מורה על דין

ועל ידי המזיגה ממתיקים את הדינים

וכאשר ריבו שופך את המים

הרי נשאר רק היין שהוא הדין

אז לכן נקטו חכמים את הלשון במשל

כעבד שבא למזוג כוס לריבו

לא בא ליתן כוס

אלא בא למזוג כוס דהיינו לערב את הרחמים בדין

אבל האדון לא רוצה

ואז הוא שופך לכן הגשמים זה סימן קללה

כשהקב' ברוך הוא לא קיבל עדיין את תשובתנו

אז לכן אם יורדים גשמים אז חנג'רי באסטרי

ברוך השם השנה לא ירדו גשמים

בתקווה שאכן נמחלו עוונותינו ונתמזגו כל הדינים ברחמים

ובעזרת השם נראה בנפילת האויבים

יהודים רובם בה ומירב ימינו אמן מאמן