נציב יום לעילוי נשמת רחמים בן שלום וסמדר בת שלום שתהא נשמתם בצרור החיים ולהבדיל גיטל דנה בת תקווה ורונן יוסף בן חי שרה יזכו לעלות לארץ הקודש מהרה

-        אמן

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים ... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא כג, מב-מג) נחלקו חכמים זיכרונם לברכה מסכת סוכה יא בדבר עניין הסוכה שישבו אבותינו בצאתם ממצרים דעת רבי אליעזר סוכות המוזכרים בפסוק בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים ... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זה ענני כבוד שהקיפו אותם וסיככו עליהם במדבר רבי עקיבא פירש סֻּכֹּת ממש כפשוטו להגן עליהם מן השרב ומן החמה וזאת לשים אל ליבנו בעת קיום מצוות סוכה לזכור את החסד הגדול שעשה עמנו השם יתברך בלכתנו במדבר הנורא וסיכך על ראשנו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ושמרנו בדרך מכל פגע אז זה אומר כך וזה אומר כך וכל אחד אומר שכל המטרה היא לשמור אותנו בדרך מכל פגע

והנה בהבנה ראשונה נדמה לחשוב שהפירוש של רבי אליעזר לסֻּכֹּת הוא נכבד יותר מן הפירוש של רבי עקיבא ענני כבוד זה יותר מכובד מסתם סֻּכֹּת ויותר ערוך ויקר לזכור לדורות את אשר הושיב הקב"ה את ישראל בסוכת ענני כבוד מהעולמות של מעלה מאשר לזכור שהם ישבו במדבר בסוכות עץ שהקימו למכסה בשעת החנייה שלהם

"אך נתתי ללבי" ראש ישיבת סלבודקה זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה אומר: "נתתי לליבי להתבונן בדבר ונקבעה בי הרגשה כי טעמו של רבי עקיבא ופירושו מפליא יותר!" רבי יצחק אייזיק זיכרונו לחיי העולם הבא אומר: שהוא נתן לליבו ונקבע בו הרגשה שהטעם של רבי עקיבא והפירוש שלו מפליא את הלבבות יותר מהפירוש של רבי אליעזר, כי ענני כבוד עם שגב עניינם ועוצם סודם לא נתייחדו לכל יחיד ויחיד מישראל באופן עצמי, אלא זה עניין שנעשה עבור כלל ישראל כולו מחמת שהם עם סגולה, וכל יחיד נהנה מכוח זכות של הכלל, וניזון כמו שאומרים מקופת הציבור שזכו כעם לאותם ענני כבוד.

אמנם דבר זה לכשעצמו מעלה גדולה ונשגבה אולם ברור ללא ספק כי הכלל כולו היה זכאי וראוי לנס שכזה להיות מוקפים בענני כבוד היות והם מחני השם שצועד אחרי השם בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה (ירמיהו ב,ב) אבל עדיין לא לומדים מכאן את האהבה של הקב"ה לכל יחיד ויחיד מישראל באופן נפרד אלא על אהבה שהיא נמסכת מכיסא כבודו על כלל ישראל כיוון שהם עם סגולה, אבל בא רבי עקיבא ללמד אותנו בסֻּכֹּת ממש הושיב הקב"ה את ישראל במדבר כל יחיד ויחיד הקים לעצמו ולבני ביתו סוכת עץ בפני עצמה.

ומן הדבר הזה יש ללמוד אהבת המקום לכל יחיד מישראל כל אחד ראה ניסים ונפלאות מושפעים עליו מן השמים השגחה פרטית שיכול להקים סוכה במדבר בסידור הדרוש לכל בניינה וכל הנצרך עצים ויריעות וכלי מלאכה לעשות ולהתקין כל אחד לפי טעמו ולפי דעתו עד שתעמוד על תילה ותמלא את יעודה כמחסה ומסתור מפני החמה היוקדת במדבר הגדול וכמגן וחומה מפני שרצים וזבובים ששורצים במדבר.

וזאת ראה כל אחד מן העם הנהגה פרטית כל אחד באופן נעלה ומיוחד, בזה ראה חיבתו הנפלאה האב לבנים לא היה אחד בלי סוכה, לא היה אחד בלי סוכה שמתאימה לו ולכל המשפחה, וכולם מצאו את כל הנצרך, מדבר - זה לא מצוי! יריעות, ומצוי עצים וכלי עבודה מברגים, ברגים, כל הדברים שצריך, שמה זה לא הלך עם ברגים, כן זה הלך שמה עם שטיפטים עם חתיכות עץ עם כל מיני דברים ואיפה תמצא את כל הכלים לנסר ולעשות, ומאיפה בא להם פתאום כל זה איך הצליחו לעמוד בכל זה, וכל אחד הצליח שיהיה לו סוכה פרטית.

אז כשאנחנו מעלים על ליבנו את זיכרון הסֻּכֹּת ממש שישבו בהם אבותינו במדבר לומדים מכאן להבין איך כל אחד מישראל זכה להנהגה למעלה מדרך הטבע כאשר המציאו לידם מן השמים כל הצריך לעשיית הסוכה בזה אנחנו מתעלים במעלות האמונה ונקבעת האמונה בליבנו שהשם אוהב אותנו, לא רק אהבת הכלל וענני כבוד, אלא באהבת הפרט בסוכה פרטית לכל אחד.

אז התורה מצווה בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים ... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם מה זה אומר? השגחה פרטית! אהבה פרטית לכל אחד מישראל, לא היה אחד שלא היתה לו סוכה, חוץ מענני כבוד, כל אחד באופן פרטי מילא שאלתו, רצונו, לו ולבני משפחתו, את זה צריך לזכור. זה לא היה פעם, זה היה היום בבוקר! כולם יש להם סֻּכֹּת אתם רואים? הקב"ה נותן לכל אחד שיעשה סוכה, ממציא לו כל צרכיו, נותן לו ארבעת המינים, נותן לו הכל! ישתבח הבורא ויתעלה שמו. אהבה פרטית לכל יהודי, צריך לזכור את זה.

זה מה שאומר לנו רבי עקיבא בסֻּכֹּת ממש כללית בסדר עם ישראל בטח עם סגולה הקב"ה שומר ומקיף את כולנו סוכך עלינו – יופי! ומה עם כל אחד? כל אחד חושב: "אני לא, הוא כן" אין! כולם - אהבה פרטית!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר (ישעיהו מב, כא) השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"