http://live.shofar-tv.com/videos/5805  25-1-16

"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא השם את ישראל ממצרים".

אומרים חכמים זכרונם לברכה, מדוע כתוב למשה ולישראל? והלא משה בכלל ישראל הוא? להודיע ששקול משה כנגד כל ישראל. כך מביא רש"י זכרונו לברכה על המקום.

ויש לשאול מה רוצים חכמים זכרונם לברכה ללמדנו בזאת? וכי מאי נפקא מינא שקול, לא שקול, לכמה שקול? הלא המטרה של הפסוק מתייחסת לשמיעה של יתרו, "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא השם את ישראל ממצרים", אז כל הענין של הפסוק, מה שמועה שמע ובא, אז מה יש מקום בתוך הפסוק הזה למדוד מי שקול כנגד מי, אם משה שקול כנגד כל ישראל.

אבל אם נסתכל מסביבנו אנו רואים שכל המדידות אצלנו בינינו לבין אחרים וכן בין אדם לחברו, הם רק כשמדובר במעלות האדם החומריות, דהיינו ההישגים וההצלחות בגשמיות, מי מרויח יותר, מי מוצלח יותר, מסתכל על כל אחד כיצד הוא לבוש, במה הוא נוסע, באיזה בית הוא גר, עם מי הוא מתחבר, מה הקשרים שלו, וכך ידוע שבעולם כל אחד שווה לפי מה שהוא מרויח בכל חודש, וזהו מקור של כל המידות וכל המצבים המפריעים לאדם בעבודתו. כיון שאדם מייחס חשיבות לחומריות ולאנשים שמשופעים בחומריות ומוצלחים בזה, לכן זה המקור של כל המידות והמצבים המפריעים לאדם בעבודתו, לכן הוא רץ אחרי החומר לרדוף ולהשיג לפחות כמו אלה שהם במעמד הביניים.

אבל כשמדובר על מעלות נפש, או על הישגים ברוחניות, או על מסירות נפש, או על עמידה בנסיונות, או על תיקון המידות, אז יש לאנשים עין טובה, והם לא מתמודדים ולא מקנאים, אלא שכל אחד יתעלה כמה שהוא ירצה, זה לא מפריע לי. אומרים הוא לומד 12 שעות רצוף, שיהיה בריא, שיהיה בריא. אומרים אחד מרויח חצי מיליון בחודש, איך? תגיד לי איך הוא עושה את זה? איך הוא הצליח? מאיפה זה? איך יתכן?

על כן גם מי שלומד מוסר ומתעלה, הוא עושה לשם שמים מוחלט כי אין לו  מזה שום כבוד ושום הסכמה, ואפילו לא התעניינות מהסביבה, זאת אומרת אדם יכול להתעלות בעילויים גדולים, כל מי שמתבונן מבין שפה יש לנו אדם מאד מיוחד, ואף אחד לא מעניין אותו בכלל, מי מתייחס אליו בכלל, לא סופרים אותו, סופרים רק מעות, שטרות, אנשים שיש להם מעמד וסטטוס בחברה. מי היום מקנא בתפקיד של רב אמיתי, מי מעריך ראש ישיבה אמיתי או  משגיח רוחני אמיתי, וכל שכן עובד, עובד שלומד מוסר בסתר ושואף לתיקון מידותיו, הרי מלגלגים, "וסר מרע משתולל", הפוך, מי שסר מרע עוד מחזיקים ממנו שוטה.

לזה כיוונה התורה, יש לך אדם ששקול כנגד כמה בני אדם מצד מעלות הנפש, והדברים מוסברים באריכות, בספר חובת הלבבות שער חשבון הנפש בחשבון התשעה ועשרים, ושם ציטוט קצר שיתבונן יתרון נפשו על גופו, אדם צריך להתבונן תמיד שיש יתרון  נפשו על גופו, רוב בני האדם משקיעים בעבור גופם ולא בעבור נפשם, ויכיר יתרון קצת בני האדם על קצתם, אז גם צריך שאדם יתבונן בשער חשבון הנפש צריך להתבונן גם על יתרון שיש יתרון לקצת בני אדם על קצתם, עד שאחד שקול כנגד אלף בני אדם.

וידע, כי יתרונו אינו מכוחות גופו, אך מצד מעלות נפשו. זאת אומרת אם אחד אם יש לו ביליון דולר, ואחד הוא תפרן אין לו שום מעלה על זה שהוא תפרן, המעלות נמדדות לא מכוחות גופו, אלא מצד מעלות נפשו, שאחד שקול כנגד אלף, למשל. דוד המלך שקול כנגד שבעים אלף מישראל. ופעם נתנו על זה דרשה בהרחבה.

מה שחשוב לאדם אלו ההישגים הנפשיים ולא החומריים.

כדבר הזה אנחנו רואים במלחמת מדין, כתוב שם שפנחס היה שקול כנגד כל פקודי החיל, והכוונה שבגלל פעולתו במסירות נפש, ככתוב "ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו" ועמד מול כולם, וכנגד כולם, בזה הוא הראה שהוא שווה כנגד כולם, מה גם שאפילו משה ואהרן רפו ידיהם כמבואר שם.

בשבת דיברנו על זה שהיינו בסוף השבוע עם הציבור, אז שואלים אנשים שאלה: "איך כל הרבנים הגדולים לא מדברים על הבשר והעופות וכל מיני דברים, איך לא מדברים?"

אז הבאנו את הדוגמא איך יכול להיות שזמרי בן סלוא בא וגורר את המדיינית כזבי בת צור בציצית ראשה מביא אותה למשה רבינו ושואל אותו: "זאת מותרת או אסורה?"

אומר לו: "אסורה!"

-          "ולך מי התיר בת יתרו?"

ולוקח אותה לאהל ורואים שהוא מתכוון לעשות עבירה ואף אחד לא מדבר, ונמצאים שמה גדולי הדור, משה ואהרן ושבעים זקנים, אף אחד לא מדבר. ורואים עבירה בפרהסיא.

"ויקום מתוך העדה", קם בן אדם אנונימי לא מוכר עד עכשיו, לא מפורסם בתורה, ולוקח רומח בידו ועושה מעשה, והקב"ה אומר שהוא הציל את כל ישראל כולל משה ואהרן. בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל, איך זה יכול להיות?

אז יש כמה תירוצים, אבל התירוצים ישתנו לפי כל דור ודור, אבל אפשר שיהיה מצב שגדולי הדור יהיו נוכחים אפילו בשעת איסור ולא פועלים מאומה, ויקום אדם פשוט מתוך העדה ויכול למחות ולפעול ולמגר את התופעה. זה כח של פנחס שהוא הוא אליהו הנביא. זאת אומרת, לא צריך לפעור עיניים של שור בשביל לתמוה הכיצד, יש לנו מעשים מהעבר כבר שיכול ואפשר ויתכן.

אבל מה זה משנה, בסופו של דבר הוא עשה מעשה והמעשה היה מוסכם על הקב"ה, נכון? אז מה אתם חושבים שישראל ישתקו? מה אמרו לו? "הראיתם בן פוטי זה אשר פיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא מישראל", ראיתם כזה דבר? מי הוא בכלל שיעשה כזה דבר? יש פה את משה ואהרן, יש פה שבעים זקנים, אף אחד לא מדבר והוא קם ועושה מה שהוא רוצה? אבל מי הצדיק אותו? הקב"ה. אז זאת אומרת אפשר ואפשר שיקרו מקרים כאלה ולא משנה מה הסיבה.

הרי כתוב שבאחרית הימים שחכמת החכמים תאבד, ובינת הנבונים תסתתר, וכתוב שהאמת תהא נעדרת, והיא תיעשה עדרים עדרים, ושהלכה לא תהיה מצויה אפילו, ולא תהיה הלכה שלא יהיה בה מחלוקת, ורואים את הדברים בחוש ושחוצפה יסגא וכו' וכו', כל הנאמר בסוטה, אז מכל מקום רואים פה שפנחס היה שקול כנגד כל ישראל. למה? בזה שהוא עמד מול כולם וכנגד כולם הראה שהוא שווה כנגד כולם, מה גם שאפילו משה ואהרן רפו ידיהם כמבואר שם.

אז כמו שרואים בהישגים הרוחניים החיוביים, אותו דבר רואים בעבירות. אז לא רק שאנשים לא מתערבים ולא מקנאים באנשים שעושים מצוות למעלה מכשיעור, אותו דבר רואים בעבירות, ישנן עבירות כגון שנאת חינם, לשון הרע, מלבין פני חברו, שכל כך החמירו בהם חכמים זכרונם לברכה והעמידו אותם בשווה לכל שאר עבירות כאילו עובד עבודה זרה, הרי זה נורא ואיום, מה ההשוואה בין לשון הרע ועבודה זרה? אבל כך קבעו חכמים זכרונם לברכה, כי המשקל של העבירות הללו משקל מיוחד ומכוון היטב, והמקור שממנו מגיע אדם לדיבור לשון הרע הוא אותו מקור לעבוד עבודה זרה. וכך פשטו לשונם לדבר סרה במי שהטיב להם עשרות שנים.

אם משה רבינו זכה להנהיג דור דעה בתנאים כאלו, הרי הוא שקול כנגד כולם. ככתוב "משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו", כל הזכויות של כל הדור ההוא, הכל תלוי במשה רבינו. זכה וזיכה את הרבים, והוא שקול כנגד כולם,

כך גם הסבא זכר צדיק לברכה, היה מעריך את הישיבה לפי התלמידים המובחרים שבה, הכיתה והחברה נמדדים לפי ההישגים המובחרים שבהם ולא לפי הפחותים, כי קנה המידה זהו מעלות הנפש, הנה לדוגמא, קהילות פז מקפידים על קלה כבחמורה בכל אתר ואתר, נשלחה לי תמונה של מנין וחצי שמתפללים ברחובות ברחוב, כי אין מנין כשר למצוא, שליחי ציבור אוכלים נבלות וטרפות, אין להם איפה להתפלל, עשו מנין ברחוב. גשם בחוץ, שמו למעלה איזה יריעה ועם מטריות מתפללים באמצע הרחוב, כדי שיהיה מנין כשר. נו, שלחתי את התמונה הלאה וכבר נמצאה אשה שתורמת להם את הדירה שלה בשביל שיוכלו להתפלל כראוי. מסיימת שיפוץ תוך שבוע ונותנת להם את האפשרות להתפלל שם. זה מסירות נפש לקיים הלכה. רוצים להתפלל במנין אין מנין מה ע ושים? מעמידים מניחן, אין בית כנסת איפה תתפלל? כולם מתפללים בבתי כנסת מנחה, איפה יתפללו? מתפללים ברחובה של עיר.

אז הכיתה והחברה נמדדים לפי ההישגים המובחרים שבהם ולא לפי הפחותים, כי קנה המידה זהו מעלות הנפש, ובמעלות הנפש אכן משה רבינו היה שקול כנגד כל ישראל, ואת זה רצתה התורה להדגיש כסיבה לביאת יתרו למדבר, ונחזור על הפסוק ונראה: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כי הוציא השם את ישראל ממצרים", ושאלנו למה צריך להגיד משה ולישראל עמו? הרי משה הוא בכלל ישראל? אלא שמשה שקול כנגד כל ישראל. במעלות הנפשיות הרוחניות יש מי שקול כנגד אלפים ורבבות. זה הערך האמיתי של אדם, לא מה יש לו בחומר.

רבי חנינא בן דוסא בחומר לא היה לו שום דבר, הוא היה עני מרוד. אבל הוא היה גדול הדור, הוא היה צדיק יסוד עולם, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, נו, והעריכו אותו אתם חושבים? אם היו מעריכים אותו אז ראינו בספרי המוסר, היו דואגים לו קצת, באו לקבל אצלו ברכות אבל אף אחד לא נתן לו אפילו לאכול, והיה לו די בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, יש בעיה להביא לו סל? לארגן לו איזה ארגז? לתת לו משהו? שום דבר. לכן מייללת הבת קול ואומרת, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, והיא ממשיכה מה שלכאורה מיותר, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת עד ערב שבת, זה הקריאה שכולם קוראים, אבל תקרא ככה: וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת? אחרי שכל העולם  ניזון ממנו אתם משאירים אותו רעב ככה? כן, ככה זה פני הדור בכל דור ודור.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.