https://www.shofar.tv/videos/5755

"ויטב אלהים למיילדות ויירב העם ויעצמו מאד". רש"י מפרש מהי הטובה "ויעש להם בתים",

ויטב אלהים למיילדות, מהי הטובה - ויעש להם בתים, כך אומר רש"י. אבל יש כאלה שחולקים ואומרים שיש פסוק מפסיק בין זה לבין הבא, ולכן מפרשים אחרת, ש"ויטב" נתן להן מספיק רוב טוב לספק מזון ליולדות כדי שיתרבו, ויש עוד כמה פירושים, ויתכן לומר פשוט, "ויטב אלהים למיילדות" מהי הטובה? "וירב העם ויעצמו מאד", זאת אומרת בפסוק עצמו כתוב, מהי הטובה? ויירב העם ויעצמו מאד, ככתוב "ויטב אלהים למיילדות" ומהי הטובה? ויירב העם ויעצמו מאד.

כלומר, זה שהתרבה העם, זו היתה הטובה למיילדות בשכר מעשיהן, שנאמר "ותחיינה את הילדים". כי המיילדות שהתורה מעידה על מעשיהן כי יראו המיילדות את האלהים, לא היו מקבלות סיפוק בזה שהשם יטיב להן באופן פרטי, ויעשה להן בתים, בו בזמן שעם ישראל מתבוסס בדמו וכליה חלילה נשקפת לו מגזרת פרעה, איך יתכן אם הן יראות את האלקים שההטבה הפרטית שלהם תהיה עדיפה להם חלילה על ההטבה לכלל ישראל.

אבל אם זכו לראות בעיניהן שהקב"ה ברוב חסדיו הפר מחשבתו של אותו רשע, ובמקום "הבה נתחכמה לו פן ירבה" נתקיים "וירב העם ויעצמו מאד", זוהי ההטבה העיקרית שהטיב עמהן השם, ורק אחר כך כשהוטב מצב העם כולו, יכלו המיילדות להרגיש את ההטבה בחייהן הפרטיים ויעש להן בתים. אז ההטבה העיקרית שהטיב השם עמהן, זה מה שהוטב לעם ישראל, שעם ישראל התרבה, אחרי כן יכולות להרגיש גם את ההטבה שנעשתה להן שעשה להן בתים, בתי כהונה ולויה ליוכבד ובתי מלכות למרים.

מכאן שאיש המעלה מקבל סיפוק נפשי מלא אך ורק בטובה שמגיע לזולתו, וכל שכן לכלל כולו, זה איש המעלה, איש המעלה נהנה רק מזה שמגיע טובה לזולתו, לא לעצמו. וכל שכן אם הטובה כולה היא לכלל העם כולו, בשום אופן איש המעלה לא ימצא סיפוק בכל תענוגי העולם הזה בחייו הפרטיים, אם המצב של הכלל יהיה ברע. ואין לך פורענות גדולה מזו של דורנו, כותב המאמר חי בזמן השואה. הוא אומר ואין לך פורענות גדולה מזו של דורנו, שחרון אף השם נשפך על עמנו, שגאונים וצדיקים יראים ושלמים ותינוקות של בית רבן נהרגו ונשחטו מבלי רחם ואיך יערבו תענוגי עולם הזה לנו, איך בשעה שהם נהרגים על קידוש השם איך נוכל לעבור לסדר היום, של חיים רגילים כבשנים כבתיקונם, מבלי להרגיש בכל נימי נפשנו את החורבן הנורא של העדרם של ששת המיליונים האחים הקדושים והטהורים. איך אפשר?

וידוע הדבר, שארבעה אחים אם חס ושלום נפטר מהם אח אחד או שניים, הנשארים בחיים מתקשרים זה לזה באהבה יותר חזקה ובמסירות יותר נאמנה, וגם אנחנו נבחנים במידת אהבת ישראל שאנו שרידי הפליטה מרגישים איש לרעהו, בגלל שהלכו שישה מיליון ונותרו מעטים, אז עכשיו צריכים להיות יותר מאוחדים, וזה מתבטא בעזרה הדדית ודאגה לגורלו של הזולת, הן בחומר והן ברוחניות, וכמה דואב הלב שישנם אנשים שהם צרי עין לראות בהצלחת אחרים ובהנאתם, איך אפשר שאנשים תהיה להם עין צרה במה שאנשים אחרים יש להם והם נהנים.

ועכשיו תשמעו דבר גדול מאד, שמעתי מפי מורינו ורבינו הגאון הצדיק רבי משה רוזנשטיין זכר צדיק לברכה, שמרן הגאון רבי ישראל סלנטר זכר צדיק לברכה, היה מביע לפעמים בעת זריחת השמש שמחה רבה, על האושר שהוא מרגיש בשמש המאירה, שאין ערוך לטוב הצפון בה לכלל, אה, השמש זורחת על כולם, כמה שמחה היתה לו. והוסיף על זה מורינו ורבינו זכרונו לברכה, למה אין אנו מרגישים את האושר למראה השמש וכל צבא השמים? מכיון שיצר לב האדם רע, הוא יכול להרגיש טעם ואושר רק בדבר שכל ההנאה שלו ואין לחברו חלק בזה, מה שאין כן בדבר הניתן להנאת כל אחד ואחד, אין לו הנאה. אם ההנאה משותפת לכולם הוא לא מרגיש הנאה. אבל אם זה מיוחד לו, ולו לבדו, שמה הוא מרגיש הנאה.

נבדוק את זה בדוגמא פשוטה, אם אחד יגיד אני מתנדב לקנות לשניכם מכונית אחת, אה, זה לא כמו שאם הוא יגיד אני מתנדב לקנות לך מכונית, אייי, יכול להיות שהשנים יגידו שהם רוצים לעשות הגרלה ביניהם למי זה יהיה עדיף להם מאשר להיות שותפים שניהם באותה מכונית פעם אתה פעם אני פעם אתה פעם אני. מאיפה זה נובע? מצרות העין, הרי קין לא הספיק לו חצי עולם, והוא הרג את הבל,

אבל הגאון רבי ישראל סלנטר שאהב את כל אדם אהבה עזה כגופו ממש, היה יכול להרגיש את האושר ואת העושר של הטבע אפילו שאחרים גם כן נהנים מזה. לכן כשהוא ראה את השמש הוא היה שמח, כולם נהנים מזה, כל העולם, סינים, טורקים כולם. כמו שאב נאמן אינו מרגיש שום פגיעה בקניניו הפרטיים כשבניו גם כן נהנים מרכושו, אדרבא, הוא נהנה יותר שבניו נהנים מרכושו, וזה מוסיף לו עונג מיוחד, אם יש עוד נהנים איך הוא מאושר.

וכן ביאר מה שחכמים זכרונם לברכה אומרים, אין עני אלא בדעת, עוד ביאור נפלא, אין עני אלא בדעת, מי שאין לו דעת אין לך עני גדול ממנו, כי מי שיש לו דעת אינו יכול להיות עני, למה? מאחר ויש לו רכוש כזה, צבא השנים, והארץ ומלואה, הכל שלך, כל כדור הארץ שלך, אתה יכול ליהנות מכל פיסת קרקע, מכל קטע שבשמים, הכל זה שלך, תיהנה, כל הפרחים, כל הציפורים, חמצן, הכל שלך, איך אתה לא נהנה? אתה יודע איזה עשיר אתה? תאר לך שהיית צריך להיות בצינוק סגור ולא רואה עולם, אין לך כלום, מה שיש לך זה רק מה ששמו לך בתא, אבל אתה מסתובב ברחוב ושמים פתוחים לפניך וארץ רחבת מידה, ואתה יכול ללכת לאן שאתה רוצה, יש לך עשירות יותר גדולה מזאת? הדירה שלך שישים מטר, 120 מטר, 250 מטר, אתה מוגבל בדירה מקיר לקיר, פה עולם ומלואו שלך, יש לך עשירות יותר גדולה מזו? ומקבל תועלת מכל מה שנמצא בעולם, מכל עשב הוא רואה את הקב"ה. ההסתכלות בבריאה מביאה לו תועלת לחיים הנצחיים, האם אפשר לומר על אדם שהוא עשיר גדול, ביל גייטס, שבגלל שכואבות לו השיניים כרגע, והוא לא יכול לאכול, שהוא עני? כרגע הוא לא יכול לאכול, למה הוא לא יכול - יש לו כאב שיניים, אז כל ביל גייטס עם עשרות המיליארדים שיש לו אפשר לקרוא לו עני? כך אי אפשר לומר על אדם, שמשתמש בכל מה שברא הקב"ה בעולם הזה, לתועלת נפשו, רק לאכול לא יכול, אין לו אוכל מספיק, אי אפשר לקרוא לו עני. אותו דבר, מה זה משנה אם בגלל כאב שיניים אתה לא אוכל, ומה זה משנה אם אין לך אוכל בכלל, אבל אתה יותר עשיר מביל גייטס, יש לך את כל העולם כולו, גם לו יש, אבל יש לך את כל העולם כולו, זה יותר מעשרות מיליארדים. איך אפשר? אם יש לך דעת אתה לא עני, אתה לא יכול להיות עני.

על זה אומרים חכמים זכרונם לברכה, דעה קנית מה חסרת? דעה חסרת מה קנית? כי מי שיש לו דעה הוא נהנה ומשתמש עם כל דבר ודבר, אף על פי שגוף הדבר לאכול את האוכל עצמו, יש לאחרים ולו אין, אבל איש המעלה משתמש ויש לו תועלת מכל דבר יותר ממי שיש לו רק את הדבר הגשמי, את האוכל והמקרר מלא, כי אם הוא משתמש בבריאה לקנות חכמה, שכל וחיים נצחיים, שהם שוים יותר ממקרר מלא, הרי זה אדם שיש בו דעה, אדם שיודע לנצל את כל העולם כולו לטובתו ולטובת הברואים כולם. אבל מי יכול להגיע למדרגה זו? יכול להגיע לזה רק אדם שמרחיק את אהבת עצמו ואוהב כל אחד ואחד אהבה עזה, אז הוא מרגיש שהוא עשיר, ולא מפריע לו, מה שגם אחרים נהנים מזה. אדרבא, אדם שעומד ונהנה מן הנוף, והוא רואה עוד אנשים נהנים מהנוף, הוא יכול להסתובב ולחלוק איתם ולומר נו, אה, ישתבח הבורא, איזה דבר נפלא, ושהוא מקבל עוד הסכמה, עוד יותר מאושר, איך הקב"ה השפיע טובה לכל הברואים כולם. זה טובת עין, זה בעל מעלה. לכן "וייטב אלהים למיילדות" מה היתה ההטבה הגדולה שלהם? שהן ראו ש"וירב העם ויעצמו מאד" בזכות "ותחיינה את הילדים". ושהם נתרבו ונתרבו ונתרבו יש לך אושר יותר מזה שבמעשיהם ביראת שמים שלהם הם גרמו שיחיו עם רב? רק אחר כך הם קיבלו את השכר שלהם הפרטי ויעש להם בתים, זכתה יוכבד לבתי כהונה ולויה למשה ואהרן, וממרים יצא דוד המלך. היא אפרת היא עזובה והוא דוד איש אפרתי, כך כתוב בגמרא.

מכל מקום, רואים פה שאיש המעלה, ההטבה הכי גדולה שיכולה להיות לו זה מה שהוא רואה את כולם נהנים, כולם מושפעים ולא חסרים ואפילו דואג להם שלא יחסר להם מאומה הן בגשמיות והן ברוחניות. והצר עין הוא האומלל העני הגדול, שאפילו יהיה לו כל הון דעלמא, אבל הוא רוצה רק לעצמו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.