http://live.shofar-tv.com/videos/5751   3-1-16

"ותיראנה המיילדות את האלהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את הילדים.

המדרש אומר, "ותחיינה את הילדים", יש מהם שראויים לצאת חיגרים או סומים או בעלי מומים, או לחתוך בו אבר שיצא יפה, ומה היו עושות? עומדות בתפילה ואומרות לפני הקב"ה, אתה יודע שלא קיימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקיים, רבון העולם, יצא הולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם להסיח עלינו לומר, הרי יצאו בעלי מומים שביקשו להרוג אותם, מיד היה הקב"ה שומע קולם ויוצאים שלמים. אמר רבי לוי, הרי אמרת תקלה, אמור את החמורה, יש מהם שראויים למות בשעת יציאתם או אמם, לסכן בם ולמות אחר יציאתם. זאת אומרת מה אתה אומר לי את הדברים הקלים שיכולים לצאת בעלי מומים, יכולים גם לאת ילדים שימותו או שימיתו את האמא בשעת הלידה. והיו עומדות בתפילה ואומרות לקב"ה, רבונו של עולם, תלה להם עכשיו, הכוונה המתן להם עכשיו ותן להם נפשותיהם, שלא יאמרו ישראל, הן הרגו אותם, והקב"ה עושה תפילתם.

אז כתוב במדרש שהן חששו מלזות שפתיים שיאמרו עליהן חס ושלום שהן התכוונו להרוג ולכן יצאו בעלי מומים או נהרגו מתו וכו', והשם עשה את תפילתם וקיים את רצונן, לפיכך כתוב "ותחיינה את הילדים" אז ותחיינה אלו אמהות הילדים אלו ילדים ממש, גם את האמהות וגם את הילדים.

דבר אחר, ותיראנה המיילדות, קישטו עצמן למעשה זקנם זה אברהם, זאת אומרת הם דייקו וקשטו עצמם דהיינו היה להם מקום לעשות את פרעה רצונו ולהגיד שהן אנוסות ומוכרחות בגזרת מלך ושלטון, אבל בכל אופן הם קישטו את עצמן ומעשה זקנן זה אברהם, כמו שהקב"ה מעיד עליו "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" אמרו, אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק והיה זן את העוברים את השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילן אלא להרוג אותם? אנו נחיה אותם, זאת אומרת הקב"ה מעיד על אברהם אבינו שהוא ירא שמים, מה הוא היה עושה? היה זן ערלים, אז היו אומרים אנחנו, אין לנו במה לזון, אז עוד נהרוג, לא רק שאנחנו לא זנים אנחנו נהרוג את בני ישראל? הוא זן ערלים, ואנחנו אין לנו לזון את בני ישראל, אז נהרוג אותם? לכן אמרו, מכאן למדו להחיות נגד גזרת פרעה את הילדים.

טוב, אז שמענו פעם אחת כך ופעם אחת כך.

לכאורה ביטוי שקישטו עצמן למעשה זקנן גורע מהמדרגה הקודמת ששמענו, מתחילה מצינו שהמדרש אומר שהיו במדרגת צדיק גוזר והקב"ה מקיים, כי הם התפללו שלא יצאו אפילו בעלי מומים, כל שכן שלא ימותו, וכל מה שהם ביקשו הקב"ה עשה, אז זה בחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אז זה מעלה גדולה מאד, אבל אחר כך כתוב שהם קישטו עצמם לפי המעשה של אברהם אבינו, אז זאת אומרת הם רק למדו מאברהם אבינו "ותיראנה המילדות" מאיפה הן למדו יראה? הן למדו מאברהם אבינו, שהעיד עליו הכתוב "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", מה המדרש בא להגיד עכשיו? הוא בא למצוא מנין ינקו המילדות את יראת האלקים שלהן, כידוע לאדם יש יראה שבאה או מתולדה, הוא נולד ככה ירא שמים מעצם לידתו, או שהיראה באה לו לא מכח קנין, אלא מצות אנשים מלומדה, הוא רואה איך מתנהגים אנשים יראים גם הוא מתנהג, אבל אין לו יראה שהיא בנויה בו, בילד אין, שהוא קנה אותה, השיג אותה, יראה אמיתית, זה קשה להשיג.

הגמרא בברכות ל"ג אומרת, אתו יראה מילתא זוטרתא היא? וכי להשיג יראת שמים זה דבר קל?

שלמה המלך אמר, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת השם.

בהקדמה למסילת ישרים אומר על הפסוק הזה, אינו אומר אז תבין פילוסופיה, אז תבין תכונה, אז תבין רפואה, אז תבין דינים, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראת השם, הרי לך שלהבין יראה צריך לבקש אותה ככסף, כמו שכסף אתה לא פוסק כל יום מלבקש ואתה לא נח מזה, וכל יום אתה זקוק לכסף, אז גם ביראת שמים צריך לבקש את זה ככסף יום יום, ולחפש אותה כמטמונים, אפילו אם עוד לא מצאת, אתה חייב למצוא כי זה כמו מטמון, מטמון זה דבר שטמון באיזשהו מקום באדמה, אבל אתה צריך לחפור לחפור לחפור עד שתגיע, אבל הוא נמצא, נמצא, יראת שמים ניתנת להמצא. ועל זה אומר המדרש, שמידת היראה שלהן לא נבעה מתולדה, או ממצות אנשים מלומדה, אלא שהן קישטו עצמן למעשה זקנן דהיינו הזקן אברהם אבינו עליו השלום, שלמדו ממנו.

את זה אפשר להבין בשני אופנים, ראשית אנחנו רואים כאן כי היה להם קנה מידה למדוד את מצבן ברוחניות, לא לפי מידתן הן, כל בן אדם חושב שהוא ירא שמים, יש כאלה אפילו שחושבים שהם יראי שמים בתכלית, אבל הם לא מדדו את היראת שמים שלהם כלפי עצמן, אלא הן לקחו את המדד שלהן מאברהם אבינו, והם השוו לנגד עיניהם את הגדול, האדם הגדול בענקים להשתוות אליו. מפה יונקים יראת שמים, איך מתנהג אדם גדול במצב זה, מה היה עושה אברהם אבינו אם היו גוזרים עליו עכשיו את הגזרה שגזר עליהם פרעה, לא מדדו את היראת שמים שלהם, אלא מיד חיפשו את הדמות שאפשר להסתכל עליה וממנה ללמוד.

לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, זה המדד. וכמו שמצינו אצל יוסף עם אשת פוטיפר, שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו, וזה מה שהציל אותו, שלא יחטא. מזה הוא שאב את הכח לעמוד בנסיון ולהתעלות, והן מה עשו? בעת הנסיון היו מדמות איך היה נוהג האדם הגדול אם היה עומד בפני נסיון כזה, ולפי קנה מידה זה עלינו לנהוג.

אז אנחנו רואים איך הם המתנהגים ואנחנו צריכים ללמוד גם כן איך להתנהג על פי זה, אז ממי יש לנו ללמוד? ממי שהן למדו ואיך שהן למדו, כמו שאמרו חכמים, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. זה מובא בתנא דבי אליהו כ"ה.

עוד אפשר להסביר, אופן נוסף, כי מה שהוזקקו לנסיונות של אברהם אבינו, זה נבע מתוך ידיעתן כי אי אפשר להגיע לגדלות אלא מתוך נסיון. אין אדם עומד וזוכה לגדולה אלא אם כן השם ניסהו, ואצל אברהם נאמר אחרי נסיון העקידה, "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", דוקא אחרי הנסיון העשירי, גם הם חשבו כי לא יוכלו לצפות שייבנו מהם בתי כהונה, בתי לויה, בתי מלכות, אלא רק אחר הנסיון, שהרי הם זכו שיצא מהם משה רבינו ויוכבד וממרים יצא בצלאל בן אורי בן חור. כמו שכתוב אצל דוד המלך עליו השלום, ששאל את הקב"ה, מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואין אומרים אלהי דוד, השיב לו הקב"ה, אינהו מינסו לי, ואת לא מינסת לי, הם עמדו בנסיון, ניסיתי אותם והם עמדו בנסיון, אבל אתה לא עמדת בנסיון, גמרא בסנהדרין ק"ז. הוי אומר, כי בלא נסיון אי אפשר לייחד את שם הקב"ה עליו.

למה הקב"ה ייחד את שמו על האבות? אלהי אברהם, אלהי יצחק, אלהי יעקב, למה ייחד את שמו? כיון שהם עמדו בנסיון, ואתה לא עמדת בנסיון. אז ביקש דוד, בחנני ונסני נא, והוא לא עמד בנסיון, כי הקב"ה לא מעמיד בנסיון מי שלא יעמוד בנסיון.

אז רואים מפה שרק על ידי הנסיון זוכים שיתייחד שם השם עליו. והם ראו שמתוך הנסיון נקרא אברהם אבינו ירא שמים, אז "ותיראנה המיילדות", זה לשון התפעל, הם עבדו להיות יראות, מאיפה הן עבדו? מזה שהן למדו מאברהם אבינו, לא כתוב שהן יראו, שהן היו יראות מעצמן ויראו, אלא "ותיראנה", הן עבדו להיות יראות. זאת אומרת זה צריך לעבוד על זה בשביל להגיע ליראה, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת השם.

דומה לזה מובא בגמרא, בתענית כ"א. אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להוא מילתא טובא, אמרי, ניקום וניזול ונעבד עיסקא. הם רצו לעשות עיסקה ולקיים בנשים אפס כי לא יהיה בך אביון, אז אילפא ורבי יוחנן מקדימים את אילפא לרבי יוחנן, אילפא היה יותר למדן מרבי יוחנן. היו עוסקים בתורה, לומדים וגורסים בתורה, והמצב היה של עוני, מצב דחוק ואמרו נלך ונעשה עסקה, ונקיים בנפשנו את הפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון" כהבטחת התורה, שאם עושים רצונו של מקום לא יהיה בך אביון. כך אומר רש"י, אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", זו סתירה. אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם, אתם לא תהיו אביונים, אחרים יהיו אביונים אבל אתם בכם לא יהיה אביון, זה אפס כי לא יהיה בך אביון, שאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם, אז זה כבר מדבר על "לא יחדל אביון מקרב" זאת אומרת יהיה בכם אביון. זה תלוי באם עושים רצונו או לא עושים רצונו. עלפי זה קשה, כתוב שהם גרסי ואורייתא, והוצרכו לעזוב את הכולל, וללכת לעשות עסקה, לעבוד. אז לפי זה הם לא עשו רצונו של מקום. גם כשישבו ולמדו גם כן לא עשו רצונו, כי אם עושים רצונו אז יש להם הבטחה, שמה? שלא יחסר להם כלום ולא צריך לצאת ממקומו.

אזלו אותיבו תותא גודא רעיעא, הלכו וישבו תחת גדר רעוע, הוו קא כרכי ריפתא, לקחו סנדוויץ', אתו תרי מלאכי השרת שם רבי יוחנן דאמר לחברי משדי עליה האי גודא ונקטלנינהו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. אז באו שני מלאכי השרת ושמע רבי יוחנן שאחד מהמלאכים אומר לחברו, נפיל עליהם את הכותל ונהרוג אותם, למה? איך הם עזבו חיי עולם תורת אמת שמשיגים איתה חיי עולם חיי נצח, והלכו לעסוק בחיי שעה בחיי עסקה. אמר ליה אידך, שבקינהו דאיכא בהו חד מינייהו דקיימא ליה שעתא, אז הוא שמע שאחד המלאכים אומר לשני, תשמע, בא בא נעזוב אותם, כיון שיש בהם אחד שעומדת לו השעה, זאת אומרת אם הוא יחליט הרגע בשעה זו, אז הוא יקנה עולם ומלואו, אם לא, השם ירחם. רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע, אמר ליה רבי יוחנן לאילפא, שמע מר מידי? שמעת משהו? רבי יוחנן רוצה לוודא אם הוא שמע לבד אם הוא שמע אילפא, הוא שואל אותו, אומר לו לא, לא שמעתי, אמר ליה לא, אז אמר לעצמו רבי יוחנן, מדשמעי אנא ואילפא לא שמע שמע מינן לדידי קיימא שעתא, וזה שאני שמעתי, ואילפא לא שמע, מפה אני למד שלי עומדת השעה, ועלי דיברו המלאכים. אמר ליה רבי יוחנן, איהדר ואוקי בנפשאי, אמר לו רבי יוחנן לאילפא, אני חוזר בחזרה, ואני אעמיד בעצמו ואקיים בעצמי את הפסוק "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", מתוך דוחק, מתוך עוני אני אמשיך ללמוד. זאת אומרת אני הולך ללמוד מתוך נסיון. אני לא הולך לעשות עסקה עם פיצה, אני הולך ללמוד. ואיתא שם בגמרא, כי אילפא היה לומד וידע הרבה יותר מרבי יוחנן גם בשעת מסחרו, עם כל זה שהיה טרוד במסחרו, היה לומד ויודע הרבה יותר מרבי יוחנן, זאת אומרת מוכשר ולמדן יותר ואם הוא היה חוזר בחזרה היה יכול להיות יותר מרבי יוחנן. ותעיינו שמה ברש"י ורבינו חננאל שם.

אז במה זכה באמת רבי יוחנן למלוך? מאן מלכי רבנן? ולהוציא את התלמוד ירושלמי, במה זכה באמת רבי יוחנן ללמוד? רק מפני היתרון שלמד מתוך נסיון. למד מתוך הדוחק, למד מתוך העניות, כמו דורו של רבי עילאי, שהיו ששה מתכסים ב טלית אחת ועוסקים בתורה, שעל הדור הזה נאמר, "יראת השם היא תתהלל", זה יראת שמים, או כדרך שאמרו חכמים זכרונם לברכה, תורתי שלמדתי באף היא שעמדה לי.

נמצא כי זכה רבי יוחנן למלוך רק מפני שקיים בעצמו, "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", זוהי העמידה במצב של נסיון, וקיים בעצמו שיהיה אביון אבל ילמד תורה וכו'.

זאת אומרת במקום שיש נסיון שמה מצליחים, שמה נבנים, לא כמו הליצן הזמיר שמלמד הלכות קוראים לוה גאון, ואומר שהלכה ראשונה בשלחן ערוך יתגבר כארי לעבודת הבורא, לעבודת יוצרו, לקום בבוקר השכם, להתפלל לפני השם,

אז הוא אומר זה לא בימינו, זה היה בזמנם שלא היה חשמל, והיו הולכים לישון מוקדם, יצא אדם לפעלו עדי ערב, אחר כך הולכים לישון אז יש מספיק זמן לישון, נו, אז אם הולכים לישון בשש יש כבר חשכה ואין חשמל הולכים לישון, אז מה צריך בכלל את הדין "יתגבר כארי לעבודת יוצרו", מה צריך להתגבר? הוא כבר מפוצץ שינה, 12 שעות הוא ישן, על מי נאמר יתגבר? מי שקשה לו, לא ישן הרבה, ואז הוא אומר, הדין היום זה כמו הגה"ה, דהיינו הרמ"א, שאומר ואף על פי כן לא יאחר את זמן התפילה בציבור, אז הוא אומר העיקר שיקרא קריאת שמע ושלא יעבור הזמן של קריאת שמע ושל תפילה, זה הדין להיום. ביטל את מרן, עקר את ההלכה הראשונה כבר בפתיחה.

שוטה. הפסוק אומר על עם ישראל, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", התורה משבחת את עם ישראל שקמים בבוקר השכם לעבודת הבורא, הפסוק אומר "יראוך עם שמש", הקב"ה אומר אני רוצה לראות אותך בהנץ החמה, שזה המצוה לכתחילה של התפילה, אז אתה מלמד את כולם לעקור את זה וללכת לעיקר הדין זה היה פעם שלא היה חשמל, יא טמבלולו, אתה גם משקר,

מה עם דוד המלך? היה חשמל אז? הוא קם חצות לילה אקום להודות? וכתוב שכל ישראל שראו את המלך קם בשעה כזאת כולם היו משכימים קום בחצות, אומרים אם המלך קם אנחנו לא נקום? אעירה שחר, אתה יודע בכלל מה אתה מדבר, למדת תורה מימיך הגאון, בושה וחרפה עוקר תורה. ככה אתה מחנך אנשים, זה היה פעם? מעיקר הדין? תישן עד תשע, תקום תגיד קריאת שמע, תחזור לישון קצת, תקום לפני ותגיד בזמן את התפילה, בושה וחרפה.

אז אומר מה לעשות בן אדם חוזר מהחתונה של אחיו בשעה שתיים, איך הוא יכול לקום? מה פירוש איך הוא יכול לקום, אני אחייב אותו, אני אחייב אותך גם, יא עצלן, אני חוזר מהרצאה בשתיים בשלש וקם בנץ, מה הבעיה? עם השם קבע איתי פגישה בבוקר "יראוך עם שמש" אני בא לפגישה, מה אני אגיד לקב"ה אני עייף אני הולך לישון? עוקר תורה שכמותו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.