http://live.shofar-tv.com/videos/5698 שיעור תורה של הרב אמנון יצחק שליט"א מסעודת ראש חודש טבת תשע"ו 13-12-15

אמר רב הונא, הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים, אז רב הונא אומר מי שרגיל בנר והכוונה נר שבת, נר חנוכה, אז יהיו לו בנים תלמידי חכמים. הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין - חביות של יין.

זאת אומרת מי שרודף אחרי המצוות במקום שיכול למצוא היתרים או שקשה להשיג את עשיית המצוות והוא לא מיקל, מחפש לדקדק ולהחמיר, אז אם הוא זהיר במזוזה, רוצה מאד מאד לקיים מצות מזוזה השם יספק לו דירה נאה. אם הוא רוצה ציצית אפילו שהבגד לא חייב אלא אם כן יהיה ארבע כנפות, אבל הוא רוצה לקיים מצות ציצית והוא זהיר בזה השם יזכה אותו לטלית נאה. מי שזהיר בקידוש היום שיכול להתפטר על הלחם, ובכל אופן מחפש יין ובפרט אם אין לו אמצעים וכו', זוכה וממלא גרבי יין, הוא יזכה שיהיה לו חביות של יין.

רואים מפה שמי שעושה מה שקשה, ויש לפעמים היתר שהוא לא צריך לשות, והוא כן עושה, הוא מקבל שכר על זה כבר בעולם הזה. אז כל אלה שבורחים עם כל מיני היתרים וספיק ספיקות אז הם לא יקבלו שכר בעולם הזה ודאי, על המצוות, ולעולם הבא נשאיר להם שיופתעו.

רב הונא הוה חליף אפתחא דרבי אבי נגרא, רב הונא היה עובר על הפתח של רבי אביו שהיה נגר, וחזא דהוו רגיל דהוה רגיל בשרג'א טובא,

התימנים אומרים שרג'א, האשכנזים ספרדים אומרים שרגא - נר,

הוא ראה שהוא זהיר, רגיל מאד, רגיל מאד להדליק נרות הרבה, מרבה בנרות, אז יש אומרים שהוא הדליק ואשתו הדליקה, אז אמר תרי גברי רברבי נפקינא הכא, אלה יזכו שמהבית שלהם יצאו שני תלמידי חכמים גדולים, ונפקא מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין, באמת יצאו להם שני בנים תלמידי חכמים ואלה שמותם, אז בגלל שהם היו רגילים, גם הבעל גם האשה להדליק, אז הם זכו לשני תלמידי חכמים.

מעשה נוסף שמביאה הגמרא, רב חסדא הוה אפתחא דבי נשא דרב שיזבי, אז הוא היה רגיל רב חסדא לעבור על הפתח של אביו יש אומר רש"י יש אומר אביו יש אומר חמיו, דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגא טובא, גם כן היה רגיל בנרות אמר גברא רבא נפיק מהכא ונפק מינייהו רב שזבי. אז יצא מהם התלמיד חכם הזה רב שזבי. אז פה שהם הדליק כל אחד נר יצאו להם שניים ופה שהדליקו נר אחד, זאת אומרת רק אשה, האשה הדליקה, אז יצא אחד. יש על זה הרבה דברים להוסיף אבל זה לא הנקודה.

עכשיו, מהות השכר עבור רגילות האדם במצוות האלה, כיון שאדם רגיל במצוות אז מהות השכר זה עבור הרגילות, כפי שמסביר המהר"ל בנר מצוה, כי על ידי זה שאדם משכיל לנצל את הכלים שניתנו לו לעבודת השם בעולם הזה, הוא זוכה ונותנים לו כלים אלה עצמם יותר ויותר. כל מה שאתה מרבה להשתמש בכלים שנתן לך הקב"ה ככה הוא יוסיף לך כלים מאותו סוג שאתה משתמש יותר ויותר.

לפיכך הזהיר במזוזה היות והוא יודע שהתכלית של הבית, כל התכלית של הבית יש לך דירה 150 מ"ר, 200 מטר, שני מפלסים, כל התכלית של הבית זה המזוזה, כמו שכותב הרמב"ם בסוף הלכות מזוזה, כי על ידי המזוזה הוא בא להזכר שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, אז ממילא בהכנסו ובצאתו הוא זוכר שרק צור העולם קיים וכל השאר בר חלוף. אז זה התכלית של הבית שלא תראה בו קביעות אלא תזכור שהכל לא עומד לעולם ולעולמי עולמים רק ידיעת צור עולמים, מה שתשיג ותדע את הבורא זה מה שיעמוד לך לעולם. לפיכך הוא גם זוכה לדירה נאה, וכן על דרך זה השכר של זהיר בציצית והזהיר בקידוש היום, שהשכר שהוא מקבל כלים נוספים כדי לקיים את המצוה בכלים האלה שהוא זהיר בהם, לכן מי שזהיר בקידוש היום זוכה לגרבי יין, לחביות של יין.

אבל השכר של הרגיל בנר, הרי התחלנו באמר רב הונא, הרגיל בנר הוויין לו בנים תלמידי חכמים, אין לזה לכאורה שום קשר למצות הדלקת הנר, מה הקשר? אם אתה מדליק נרות מה הקשר שיהיה לך ילדים תלמידי חכמים, והגם שרש"י מגלה קשר שביניהם הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור", נר מצוה - מצוה היא נר, נר זה פוסק, ואור לא פוסק, נר זה גם כנגד מצוה, איזה מצוה? מצות המילה שהיא גם לשמונה ימים, אז אתה זוכה לבן, ולא רק בן אלא שהוא יהיה אור - תלמיד חכם. אבל עדיין הדברים חתומים שהרי הכוונה בנר מצוה אינה רק למצות הדלקת נר שבת ונר חנוכה, אלא לכל מצוה ומצוה, אז מה נתייחדו שתי המצוות האלה לתורה אור על שתי המצוות, על שאר המצוות? למה אלה נתייחדו יותר על שאר המצוות שיצאו תלמידי חכמים?

אז הגרעין שבתוך הדברים מה שאנחנו נגיד עכשיו זה מהמהר"ל. נר זה הכלי שבו מונחים השמן והפתילה, לא נר זה מה שאנחנו רגילים שעוה, נר זה הכלי שבו יושב השמן והפתילה, ואין בכח הנר להאיר, אלא על ידי שידליקו אותו ויעלו בו אור, אבל לפני שהעלו בו אור הנר הוא גוף חשוך ככל גוף אחר. גם צורתו של העולם הזה היא כצורת נר, כיון שהוא עצמו העולם חשוך ומגושם, אלא שחובתו של האדם להפוך את העולם מגוף חשוך לגוף מאיר, איך עושים את זה? על ידי שמטילים בו קדושה.

אמנם בבריאת העולם קודם החטא היה אפשר להאיר את גוף העולם באור שלם, אבל גם לאחר החטא עדיין פועלת ההארה במידה ידועה להאיר את העולם, וכפי מה שאדם זוכה להאיר את העולם ואת גופו, באותה מידה הוא יחסוך מעצמו את התיקון של היסורים לאחר המיתה. זאת אומרת כל אחד מאיתנו נדרש להאיר את העולם בתורה ובמצוות, כמה שהוא יאיר יותר יחסוך מעצמו יסורים לאחר מיתה.

איך מעלים את האור בבריאה? יש שתי דרכים, תקשיבו טוב, דרך אחת זה מה שכתוב בזוהר הקדוש, גופא דלא סלקא ביה נהורא יבטשון ביה, גוף שלא יהיה בו אור אז יבעטו אותו. כשם שהאש יוצאת מתוך הכאת שני הבנים זו בזו, כן עולה אור הנשמה על ידי הכאה בגוף ובעולם. אז זאת אומרת אם אני לוקח שתי אבנים ואני מקיש אותם זו בזו, אז אני מוציא אש, כך עולה אור הנשמה, על ידי הכאה בגוף ובעולם.

מה זה הכאה בגוף ובעולם? אם אני מכה את הגשמיות בגוף שלי, ואני מבטל את הגשמיות מהגוף שלי, שזה בחינת הכאה, כי זה כואב לך שאתה לא אוכל, לא שותה, פורש מדברים, מהנאות, מתענוגים, זה לחבוט בגוף כמו שאומרים, וגם בעולם, אתה לא נהנה מהעולם הרבה, אתה לא מחפש ליהנות מן העולם הרבה, על ידי הכאת הגשמיות נוכח האדם באפסיות שלו, של העולם של הגוף. וזה גופא מעלה את האור של הנשמה, כי כשיורדת הגשמיות אז האור כבה, שהגשמיות דועכת האור מתלהט, אז זה דרך אחת, הדרך אחת זה על ידי השפלת הגוף, הכאת הגוף, הכאת העולם, ממילא אור הנשמה גובר.

יש דרך שניה, על ידי השתמשות בעולם הזה, לא מבטלים את מה שיש בעולם בגשמיות, אלא משתמשים בזה למטרה רוחנית. הנה, אכלנו סעודה עכשיו, סעודת ראש חודש, וזה נקרא להעלות את הגשמיות לרוחניות, או כמו סעודת שבת, מעלים את הגשמיות להתענג בשבת, במה? באכילה ובשתיה, אבל יש את הדרך הקודמת, שזה להכות, להשפיל, להנמיך את כל הגשמיות. שתי דרכים בעבודה. עכשיו, לכל אחת משתי הדרכים, דהיינו או שבירת הגשמיות או ניצול הגשמיות לרוחניות, לכל דבר יש זמן משלו, בימות החול צריך לשבור את הגשמיות, שלא יהיו כל ימיהם חגים, כמו שאומר הנביא, כי התכלית שבעולם הזה בימות החול זה להמנע מליהנות ממנו, כמו ששנינו - קדושים תהיו - פרושים תהיו, כפי מידת הפרישות כך מידת הקדושה, ההמון שלא זכה להרגיש טעם של שמחה זו של פרישות לא יבין לעולם כיצד מביאה ההמנעות מהנאה לשמחה, אבל הנה, אנשים לדוגמא שלא העלו בדעתם שהם יוכלו שבעה חדשים לא לאכול בשר ועופות, לא האמינו, לא העלו על דעתם, היום הם משוחררים לגמרי לגמרי, גם אם לא יהיה כן יהיה, כבר בטל ועבר, זה לא מכניס ללחץ ולא קרה כלום. פשוט חסכון. אז הנה, אדם לא משועבד לחומר, קודם בלתי אפשרי, איך אפשר, והנה היום זה ברור. אבל רק בן אדם כזה יכול להרגיש את השמחה שהוא בן חורין, בן חורין ממש שהוא לא כבול אחרי תאוות של הבשר. אבל מי שכבש פעם את יצרו יודע גם מהשמחה השורה על מי שכובש את יצרו לאחר הכבישה, והשמחה הזו היא האור שהעלה הכבוש את יצרו בעצמו.

עכשיו, כיון שנר חנוכה אסור בהשתמשות, כמו שאנחנו אומרים, "ואין לנו רשות להשתמש בהם", לכן ההוראה של נר חנוכה היא להעלות את האור דוקא על ידי פרישה, כמו שאתה פורש מן הנרות ולא משתמש בהם, אז הוא מראה הנר הוא מלמד אותנו לפרוש מן העולם הזה ועל ידי זה יוצא האור.

לעומת זאת הדרך בשבת, זה להשתמש בעולם הזה למטרה רוחנית, כמו שלמדנו בשבת קי"ח בפסוק "וקראת לשבת עונג", דהיינו שצריך לענג את השבת, במה? במאכל, במשתה, בכסות, אז זה ההיפך מנר חנוכה, לא כנר חנוכה שההשתמשות בו אסורה, אלא תכליתו של נר שבת הוא דוקא ההשתמשות בנר, משום שלום בית, מותר להשתמש לו לנר, נר של שבת ונר חנוכה, מה עדיף? נר שבת ההלכה אומרת, משום שלום בית, כי אם אין אור יש קטטה בבית. אז מותר להשתמש בנר, זה בא ללמד אותנו שאפשר להשתמש בגשמיות בשבת ולהעלות אותם וזה האור, לענג את השבת, אתה משתמש באוכל כזה טעים ואתה מעלה את האור, אור הקדושה של השבת. בימות החול בדיוק הפוך, למעט בהנאות, דהיינו על ידי הכאת העולם והגוף, אלה שתי הבחינות של שתי הנרות האלה.

נמצא ששני הנרות, נר שבת ונר חנוכה, שניהם מורים על ההעלאת האור בעולם, אבל הם חלוקים בדרכיהם לפי הזמנים, כמו שאמר המהר"ל, שהשכר המובטח על הזהירות במצוה זה שיתנו לך כלים נוספים המשמשים למצוה זו שהוא זהיר בה, כגון בית נאה למי שזהיר במצות מזוזה, טלית נאה למי שזהיר במצות ציצית, הרי זה שעוסק בהעלאת אור בכל העולם, מה איתו? זה שזוכה להאיר בכל העולם זוכה לקבל כלים נוספים להעלות את האור בעולם, והם בנים תלמידי חכמים. אם לא בנים - חתנים. נגיד שיש לו בנות ואין לו בנים, אז חתנים, כתוב שגם חתנים. ואם לא - תלמידים שהם נקראים בנים, אז ממילא הרגיל בנר דהיינו להאיר לפי השיטות האלה אור בהכאת העולם והגוף או בהשתמשות של העולם כדי להעלות את זה לרוחניות, בשתי הבחינות איך שאתה עובד, הזהיר בנר אז יהיו לו בנים תלמידי חכמים והוא יעמיד דורות ישרים.

עכשיו יצא לנו להבין מה אומר רב הונא, שמי שרגיל אז הוא זוכה, וכן בכל שאר המצוות, כל מצוה שאתה מתייגע, מהדר, רודף אחריה לעשותה, ובפרט אם אתה רגיל בה, רגילות תמיד במצוה מסוימת או כמה, אתה תקבל עוד כלים באותו דבר.

הנה יושבים פה זוג אחים שאמרתי להם: "תפתחו בית כנסת, למה אתם צריכים להזדקק לאחרים וכו', אתם יודעים שיש בעיות, שליח ציבור שאוכל נבלות וטרפות לא מוציא ידי חובה זה בעיה!",

ועוד כל מיני דברים נוספים, מכל מקום שניהם החליטו שיוצאים לדרך,

אמרו: "אבל מאיפה כסף?",

אמרתי: "אל תדאגו תתחילו זה יבוא",

ותוך כמה זמן סיימתם?

שלשה חדשים והם סיימו בית כנסת שלם ומפואר ברוך השם, ובשבת הזאת היה שבת גיבוש המשפחות של המתפללים עם הילדים הכל, בבית כנסת של ש"ס טיהרו, טיהרו כן, וברוך השם חיזוק, אז זאת אומרת אם אדם רוצה נותנים לו כלים, הקב"ה האחרון שימנע כלים מהבנים שלו שרוצים לעשות לכבודו,

אותו דבר עכשיו ברמלה נבנה בית כנסת גם כן, נמצא פה רוני או כבר הלך? יצא כבר, גם כן נבנה,

בחיפה גם כן, איפה איתן? יש משהו כבר? בית מדרש קטן, בסדר יהיה לתפארה.

בכרמיאל בדרך, בדרום יש, במודיעין יש, ברוך השם.

אז זאת אומרת, זה פורח, אם רוצים, אם מוכנים, אם רגילים במצוה אין דבר כזה שהקב"ה לא יתן. לא ספר תורה אחד, כמה יש לכם? השני בדרך, ואצלו עוד לא התחילו עוד בית כנסת עוד לא מוכן ברמלה, כבר מתפללים כל שבת כבר שני ספרי תורה יש להם, זאת אומרת מה שעולה מאה אלף שקל זה בהכי קל קיבלו אותו, בשביל הגבס וזה לקח טיפה יותר זמן, שזה גרושים.

אין דבר כזה שאדם לא יזכה, אנחנו הקמנו פה את הבית כנסת הזה המפואר חמישה חדשים, חמישה חדשים, כי הקב"ה לא מונע מה שאתה רוצה. אם אתה רוצה לעשות מצוות הוא הראשון שיתן לך הכל.

אז לכן לא להתייאש, אפילו אם אדם רואה שהוא לבד כאילו כמו ערער בערבה, אין דבר כזה, כשהשם איתך אתה לא חסר מאומה.

אברהם אבינו היה לו רק אדם אחד כמותו - דמשק אליעזר, ואיתו הוא עשה מהפיכה בכל העולם כולו. אנחנו קצת יותר מאחד, ויכולים לעשות דברים גדולים, רק צריך להיות רגילים במצוות ולהדר, ולרדוף, ולחפש, ולבטל את הגשמיות, לא להיות כנועים לה, ממילא האור של הנשמה יאיר, העולם יתעורר, ונזכה לראות בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר....