"ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר, כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל, ועתה אם שמוע תשמעו לקולי והייתם לי סגולה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". דברים אלה נצטווה משה רבינו להגיד לבני ישראל קודם מתן תורה, דברים אלה ורק אלה, כמו שמפרש רש"י, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים לא פחות ולא יותר. וצריך להבין, מפני מה דוקא כאן הוזהר משה רבינו למסור דברים אלה כמות שהם לא פחות ולא יותר? לא מצינו מקום אחר בתורה כן.

נראה שדוקא כאן היתה אזהרה על כך ללמד שאלה הדברים שציוה ה' לומר לישראל הם לא דברים של ריצוי ופיוס, שהוא צריך לדבר על ליבם שיקבלו עליהם את התורה והמצוות, אלא הם דברים של תנאי, תנאי שהוא קודם למעשה. שעל מנת כן הם מקבלים את התורה, על מנת מה? להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכיון שהדברים האלה הם דברי תנאי שרק על מנת כן הם זכאים לקבל את התורה, אם כן  צריך למסור להם את הדברים כצורתם וכלשונם לא פחות ולא יותר. ומה תוכן דברי התנאי הללו אשר התנה עמהם? שכל קבלת התורה היא על מנת שיהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואת הדבר הזה מלמד אותנו רבינו יונה בשערי תשובה שער ג' קס"ז וזה לשונו: כי עם הקדוש שהם עובדי ה' יתברך, אין להם להכנע לבשר ודם, ואינו מן הראוי להיות מורא בשר ודם אחר עליהם, אלא לשם שמים, שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים" עבדים ולא עבדים לעבדים, ונאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כהנים זה אדונים ושרים, וכמוהו "ובני דוד כהנים היו", איך בני דוד כהנים אם דוד ישראל? אין הכוונה כהנים במשמעות כהן לוי ישראל אלא כהנים זה אדונים ושרים כמו שאומרים הוא קיבל כהונה, הוא מכהן בתפקיד זה וזה, מלשון שרים ואדונים. וכל העם נקראים ממלכה, לכן כתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" פירוש אתם תהיו לי ממלכה שכולם שרים, שלא יהיה עליכם עול בשר ודם. אתם שומעים מה ה' דורש מאיתנו? כל התורה שנתתי לכם שלא תהיו עבדים לבשר ודם רק עבדים לי, ואם כן לבשר ודם זה רק לשם שמים, ואתם תהיו כלכם ממלכת כהנים אדונים ושרים, ולא יהיה עליכם עול בשר ודם.

הנה לימד אותנו רבינו יונה, שעצמותו של עם ישראל צריך להיות ממלכה שכולם שרים, עם ישראל הם שרים בממלכתו של מלך מלכי המלכים, ועל כן אין מן הראוי שיהיה עליהם מורא בשר ודם, ושיהיו עבדים למלכות אנוש, והיום מתווכחים בכנסת המינים אם יהיו 18 או 22 וכו' שרים, צריך מינוי והסכמה של ביבי, ואנחנו כולנו על פי התורה ממלכת כהנים וגוי קדוש, צריך את ביבי. אייי איזה בושה וחרפה.

ומה שבגלות כעת נתונים אנחנו תחת עול מלך ושרים, הרי זהו גופא העונש של הגלות המר הזה, למה? למה העונש שביבי צריך להחליט מי שר ומי לא? וגם מי שר למשמעתו ומי לא? בגלל שרבו הפורקים מעליהם עול מלכות שמים, אה אתה לא רוצה מלכותו יתברך אז תקבל מלכות בשר ודם. ז"א, כיון שפרקו עול ורבו הפורקים עול, עול מלכות שמים, כמו שכתוב בסוף סוטה מ"ז, שמה מתוארת הגלות החמורה והסיבות שגרמו לה, מה כתוב בגמרא, משרבו רואים פנים בדין בטל לא תגורו מפני איש ופסק לא תכירו פנים במשפט, פרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, רבו הוי הוי בעולם. מה לימדו אותנו חכמים ז"ל? כיון שפרקו ישראל מעליהם עול מלכות שמים ולא נהגו כדת של התורה, להצדיק את הצדיק שבא לדין ולהרשיע את הרשע, אלא נשאו פנים במשפט והצדיקו את הרשעים, והרשיעו את הצדיקים כמו עם הזמרים הפסולים, כמו עם הכשרות וכו', ואמרו לרע טוב אתה ולטוב אמרו רע אתה, לפיכך רבתה זעקת הוי הוי בעולם, והוטל עליהם עול בשר ודם, כל זה מצרות הגלות, בגלל שפרקו עול מלכות שמים. אבל ביסוד המהות של ישראל הם שרים ומלכים, שאינו מן הראוי להיות בשר ודם אחר עליהם, ז"א אדם צריך להכיר במעלתו שהוא הבן של מלך מלכי המלכים כמו שבארנו אתמול בהרחבה בהרצאה בקרית חיים, ואדם צריך להתבונן בדברים היטב. בתנאי הזה קיבלנו את התורה, שנהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, וזאת כיצד? על ידי שאנחנו נתבונן ונתלמד מן התורה בעצמה איך עלינו להתנהג כדי להיות ראויים להתעטר בעטרה יקרה זו, ולהיות עצמנו כהנים אדונים ושרים. גם עתה בגלות המר הזה מחוייבים אנו תמיד לזכור את המעלה שלנו. וכי על מנת כן קיבלנו את התורה, כדי שנהיה בעצמנו שרים ואדונים בחצר מלכותו של מלך מלכי המלכים, ולא נהיה עבדים למלכות בשר ודם. זה צריכים להבין.

ואני רוצה להגיד לכם כמה דברים, גם בנושא הכשרות, איך אפשר להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, שכתוב לנו במפורש על הפסוק "אנשי קודש ואנשי קודש תהיון לי" ה' מצוה אותנו עם קדוש, ואנשי קודש תהיון לי, מה אומר רש"י הקדוש? אם אתם קדושים ופרושים מנבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחבריו. הפשט הוא כך, הקב"ה אומר שהיהודים יהיו קדושים, והם לא יאכלו נבלות וטרפות אז הם יהיו שלי, וכשהם יאכלו נבלות וטרפות הם לא יהיו שלי, ועל הפסוק "לכלב תשליכון אותו" אומר רש"י, שהכלב נכבד ממנו, הכוונה שמי שאוכל נבלות וטרפות גרוע מכלב, הב הב, במקום להיות גוי קדוש נהיה כלבלב, אבל כלבלב מהגרועים.

הנשר הגדול הרמב"ם, רבינו משה ברבי מימון אומר, האוכל נבלות וטרפות גורם שמחליף נשמת האדם ממאמין בה' ותורתו לאפיקורסות, כך מובא בדגל מחנה אפרים פרשת עקב בשם הרמב"ם.

הגאון החסיד רבן של ישראל רבינו אליהו מוילנא זי"ע אומר על השערוריה הגדולה שהיתה בוילנא שעשרות בשנים נכשלו רח"ל באיסור חלב ודם, בזמנו של הגאון החסיד רבם של ישראל רבי אליהו מוילנא זיע"א, ומביא שמה בשם ספר לחם ערים בפיקוח הגאון החסיד מוילנא מעשה נורא איך שבעיר וילנא בזמנו של הגאון אכלו כל העיר חלב ודם בלא יודעים, ואיך הגאון תיקן את המצב, אז ז"א הדברים הם לא פשוטים, צריך להיות גוי קדוש, אז צריך לשמור על כל עניניה קדושה, וחוץ מזה להרגיש שאנחנו אדונים ושרים, לא גאוה סרוחה, לא אני אני אני, תיכף תבינו איך.

שלמה המלך ע"ה גם כשהיה בגלות לא איבד מהותו כמלך. בשעה שביקש שלמה המלך להשיג את השמיר כדי שיחתוך את האבנים לבית המקדש, תולעת השמיר, הוזקק להפגש עם אשמדאי מלך השדים, ואשמדאי עשה לו תרגיל והשליך אותו למרחק 400 פרסה, ושלמה המלך היה הולך בגלות, ועל אותה שעה אמר, וזה היה חלקי מכל עמלי. מה זה וזה? וזה היה חלקי, רב ושמואל, רב ושמואל נחלקו, חד אמר וזה הכוונה למקלו, וזה היה חלקי מכל עמלי, שהוא נשאר רק עם המקל שלו, וחד אמר גונדו, זה הלבוש שלו, אחד הוא אמר שרק לבושו לעורו זה מה שנשאר לו חלק מכל עמלו, עשירות מופלגה, כסף וזהב מצויים כאבנים וכחול, כל הכבוד שהיה לשלמה המלך מכל זה נשאר לו או מקל או לבוש או שניהם ביחד. ועל זה היה הדגש "וזה היה חלקי מכל עמלי", גמרא בגיטין ס"ח.

אמר ריש לקיש, בתחילה מלך שלמה על העליונם, על מלאכי מעלה, לבסוף מלך על התחתונים, על בני אדם, ולבסוף לא מלך אלא על ישראל בלבד, ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, ולבסוף לא מלך אלא על מיטתו ולבסוף לא מלך אלא על מקלו. סנהדרין כ'.

הנה מבואר בדבריהם ז"ל, כמה היתה נשגבה הגדלות הפנימית של שלמה המלך ע"ה, שהוא נתעלה להיות מלך בטבעי נפשו ובעמקי לבבו, ובהיותו נושא את כתר המלכות בעצם מהותו, לא מלכות של שררה והתנשאות על אחרים, אלא היתה לו מלכות של גבהות נפשית וגדלות עצמית, הרי גם כאשר הושלך מכסאו והיה מחזר על הפתחים בגלותו, שיתנו לו אוכל, לא איבד את רגשי המלכות העצמית שלו. הגם שלא היה בידו אלא מקלו, כמו שכתוב לבסוף לא מלך אלא על מקלו, אבל הוא מלך על מקלו, הוא נשאר מלך. כל זאת מפני שמתחילתו היתה לו  מידת המלכות לקנין נפשי, וכיון שכך מה לי הכא מה לי התם, מה לי פה מה לי שם, מה לי על כסא המלוכה בירושלים ומה לי עם מקל נדודים בגלות, מלך בעצמותו זה מלך בכל מקום. תמיד הוא היה מלך בעצמותו ובמהותו, ולא כמו היום עבד כי ימלוך. כי אדם שכזה שבעצמותו הוא עבד ולא מלך, הרי כאשר הוא יקום וימלוך לא תהיה זו אלא שררה על אחרים שסופה יהיה רוגז בארץ, כפי שאכן מצינו בהורדוס שברשעתו הרג את כל חכמי ישראל וכיבה נרו של עולם, כל כך למה, כי במהותו היה עבד שפל, ולכן גם כאשר ישב על כסא המלכות הרי הוא נשאר עבד, מה שאין כן מי שבעצמותו מלך הוא גם בלי כסא מלכות, הוא אינו מסיר מעל נפשו את עדי המלוכה.

כך אנו צריכים לעמוד תמיד במצב של מלכות, לחוש בכל נימי נפשנו שאנחנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, וגם בתוך חשכת הגלות מלכים אנחנו, גוי קדוש אנחנו, עם קדוש, עם חשוב בתכונתו ובשכלו, אשר כל חייו מיוסדים ומכוונים על פי התורה, והוא עובד את ה' יתברך ומתעלה לפניו במעלות השלמות, ועל ידי התעלותו מתעלה כל העולם עמו לשמש ולהיות לו לסיוע בעבודתו.

מי זה הקדוש? הקדוש הוא אדם המתדבק תמיד באלהיו ובכל עת ובכל שעה משתדל ברדיפת הידיעה האמיתית ובקדושת המעשים, עד שנפשו מתהלכת בין המושכלות באהבת ה' ויראתו. על אדם שכזה שורה שכינה כמו ששרתה במקדש, וכל מאכל שהוא אוכל הרי זה כקרבן הקרב על גבי המזבח, וכל שתיה שהוא שותה הרי זה כנסכים, וכל תשמיש שישתמש בו מעניני העולם הרי הוא גורם לעילוי ויתרון לדבר ההוא שזכה להיות תשמיש לצדיק.

כזו היא מעלתנו העצמית, ממלכת כהנים, שרים אדונים וגוי קדוש חשוב ומרומם. וכל הגדלות והחשיבות הזו אינה נקנית לנו אלא מכח התורה, וזהו התנאי שקדם לקבלת התורה וזהו גם הפועל יוצא מעסק התורה.

כדי לזכות אבל בקנין המעלות הללו צריך ללמוד מוסר בעיון ובהתעוררות כל יום. להעמיק ברדיפת הידיעה האמיתית, לעורר את הנפש להכיר את מעלותיה העצמיות, כמו שביארנו מקצת מן הדברים אתמול בהרצאה בקרית חיים, ורק אז נצליח בסיעתא דשמיא להגיע לידי שלמות זו, להיות מוכתר בעטרה של ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ונשמע שוב את ההכרזה של הקדוש ברוך הוא למשה, "ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, זה תנאי, והייתם לי סגולה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה התנאים לקבלת התורה, אומר הקב"ה למשה רבינו "אלה הדברים" לא פחות ולא יותר, לא תוסיף ולא תגרע, "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" על מנת כן נתתי את התורה, לא כאלה שמקיימים חוקים בשביל לצאת ידי חובה, לא, אני רוצה שתהפכו להיות סגולה מכל העמים, שכל העולם יכיר בכם סגולה זו, ואתם תהיו לי  ממלכת כהנים וגוי קדוש. מתי תהיו לי? אם תשמרו על גוי קדוש, לא תאכלו נבלות וטרפות, תהיו עם קדוש ומופרש. קדושים תהיו - פרושים תהיו, ממאכלים אסורים, מריבוי מאכלים וכו' וכו' וכו', כמו שאנחנו לומדים בתקופה האחרונה.

אז הנה, כל אחד יכיר בערכו ובמטרה שה' נתן לו את התורה, ובחר בנו מכל העמים, לא סתם, זה לא אני יהודי ויש איזה מצוות שאני צריך לעשות, מה לעשות, מה לעשות, זה עול מצוות, צריך לסחוב את זה עלינו. לא לא לא לא, שום מלך ששם את הכתר על הראש לא אומר איי, איזה עוון יש לי אני צריך לשים כתר על הראש וכל זה, אוה, הכתר סוחב עליו על הראש ברזלים, אבל זה הכבוד של המלכות. לובש בגדים ארוכים, הוא לובש ככה, הוא לא הולך עם מכנסיים קצרים ונעלי אדידס, הוא מלך. אז מלך יש לו תכסיסי מלוכה, יש לו התנהגות של מלך, יש לו מעלות נפשיות וזה צריך לעבוד על זה, עם מוסר יום יום בעזרת ה' נגיע לזה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך...