"ויענו כל העם יחדיו ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה". אמרו חז"ל בשבת פ"ח. על הפסוק "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם" קיימו מה שקיבלו כבר, קיימו את התורה והמצוות מה שקיבלו כבר בהר סיני, בהר סיני קבלת התורה היתה אונס, ובימי אחשוורוש קיבלוה ברצון.

והנה המאמר הזה אומר דרשני, דור המדבר שהיו גדולים מאד מדורו של מרדכי, הרי היו במצב של הארת פנים כל כך גדולה, עד שמה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא מימיו. והדור ההוא זכה לדרגת פנים בפנים כמשה רבינו באספקלריה מאירה, ולא היתה אצלם קבלת התורה אלא באונס, שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם. וקבלת התורה בשלמות נגמרה דוקא בדורו של מרדכי שהיו קטנים מדור המדבר, ועליהם נאמר "קיימו וקיבלו", והרי זה דבר מתמיה וענין נפלא מאד.

אמנם זהו סוד הדבר, נעשה קודם לנשמע, זהו סוד האדם האמיתי מצד טבע הענינים, סוד האדם האמיתי זה שהוא יקדים תמיד נעשה לנשמע. מהלך הדברים האמיתי הוא דוקא באופן זה, שנעשה הוא קודם לנשמע, למה זה? כי לעשות רצונך חפצתי, אתה בראת אותי, אתה יודע מה טוב בשבילי, אז מה השאלה, אני יכול לשאות אותך למה אני צריך לעשות, מה טעם אני צריך לעשות? מה פתאום שאני אשאל שאלות כאלה. אבא אומר לי תביא לי זה תקח לי זה, אני צריך לשאול אותו למה מה פתאום, למה אני, דוקא אני, איזה מן דבר זה? אני צריך לשאול שאלות? אני צריך לעשות, הרי אם בן אדם עובד באיזושהי עבודה והבוס שלו אומר לו, תסע עם האוטו שם, תקח את זה משם, תוריד את זה משם, הוא שואל אותו שאלות? ברגע שהוא ישאל שאלה הוא ימצא את עצמו בחוץ, מה אתה שואל שאלות? אני שכרתי אותך בשביל שתשאל אותי שאלות? מה אתה עכשיו הבוס שלי? אתה מנהיג אותי, אתה אומר לי מה כדאי מה לא? אחד נמצא בצבא הוא יכול לשאול שאלות? מה פתאום לתקוף מהגבעה הזאת, אני חושב שנתקוף משמה, מה זה הדברים האלה? אם זה אתה מבין ככה וככה, אתה אפילו נוהג, עולה לנסוע עם נהג מונית, הוא לוקח אותך מאיפה שהוא רוצה, אז הדרך הנכונה זה נעשה אח"כ נשמע.

מצינו בכתוב "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", על כן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, אני אתן לעם הזה מכות על מכות בגלל שיראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אז ה' אומר עליהם שהם יראים, יש להם יראת שמים, אבל איזה יראת שמים? מלומדה. מלומדה. וזה תביעה, אבל על כל פנים לומדים מזה יסוד נפלא מהמלומדה, מה זה מלומדה? מלומדה זה שאדם עושה בהרגל, הוא ראה איך אנשים עושים גם הוא עושה, כזה מלומדה כזה, לא אחד שישב ועיין והעמיק ולמד כל דבר על בוריו והוא עושה מכח הידיעה וההבנה שלו כמו שצריך לעשות, הוא רואה ככה עושים, ההוא התנדנד גם הוא מתנדנד, הוא עושה ככה גם הוא עושה ככה.

והרי זו תביעה על כל פנים רואים מפה יסוד נפלא, שיתכן להיות יראת שמים, ממש יראת שמים, שהפסוק אומר יראת שמים, אבל מלומדה. משום שהענין הזה שלמלומדה להתדמות הוא סוד גדול בבריאה, וכמעט שיותר מענין זה של להתדמות אין כלל, מה זה מלומדה, הוא מתדמה לזה שהוא רואה אותו מה הוא עושה. אז המלומדה זה התדמות לאחרים שעושים מעשים כאלה ואחרים.

בילד רואים בעליל שכל התפתחותו הולכת מהכח הזה של להתדמות, איך הוא לומד ללבוש , איך שהוא ראה את אמא שלו אבא שלו, איך הוא נועל, כמו שהוא רואה אותם, איך הוא מדבר כמו שהם, איך הוא מתהלך כמו שהם, מה שהואר ואה זה מה שהוא עושה, התדמות. שוטא דיונקא בשוקא או דהבהו או דאימי, איך הוא מדבר בחוץ, כמו שהוא שמע בבית, איך הוא מתנהג – אותו דבר. הכל זה התדמות, הוא רואה מה עושים והוא מדמה את הדברים ומחקה אותם.

כשאדם מתגדל ומזקין הוא כבר עורך מחשבות ויש לו הבנות, אז סוברים שזה כבר מעצמו, זה כבר לא התדמות, אבל זה טעות גדולה, הוא עדיין ממשיך להתדמות. עדיין הוא מתדמה.

גם במצב זה אינו אלא להתדמות. וסוד הענין מגיע כל כך, עד שיראת שמים יתכן להיות להתדמות, משום שכך היא המציאות, שיותר מלהתדמות לרצון ה' אין לגמרי. עצמיות אין לה לבריאה כלל, וכי איפה השיגה עצמיות הבריאה ומאין יהיה לה? אלא הכל בצד של התדמות, והסוד הוא, אנו אין לנו אלא רצונו יתברך, זה הסוד, לעשות רצונך חפצתי, זה מהתחלה ועד הסוף ויותר מזה אין. ההתחלה הוא להתדמות בלי הבנות, והסוף קצה תכלית השלמות גם כן אינו אלא להתדמות מבלי הבנה, אלא רק לעשות רצונו יתברך.

על האבות הקדושים אמרו חז"ל בחולין ה', "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה, האבות הקדושים היו חכמים גדולים מאד בדעתם הגדולה והנשגבה כי הם השיגו את כל התורה בלי תורה, אז הם היו ערומים בדעת, חכמים גדולים מאד, אבל משימים עצמם כבהמה, מה זה בהמה? בהמה שואלת שאלות? אתה שם עליה משא היא לא שואלת למה. אתה רוכב עליה היא לא שואלת למה, היא לא שואלת לאן, היא לא שואלת כלום, מה שעושים איתה אפילו לוקחים אותה לשחיטה, היא לא אומרת למה, מה עכשיו? מה קרה? שום דבר.

האבות הקדושים היו משימים עצמם כבהמה, אין שאלות, רק לעשות רצון הבורא, אברהם אומר לקב"ה לך לך, הולך, לך לעקידה גם הולך, מה שה' אומר הוא עושה בלי שאלות, אין שאלות, לא הרהרו אחר מידותי, אין שאלות, אין שאלות, זה תכלית השלמות, להיות משימים עצמם כבהמה בלי שום הבנה. מכל הערומים בדעת יצא להם איני יודע כלום, נעשה ונשמע.

הענין של נשמע שזה לאחר שאני עושה ואני מקבל לעשות הכל, הבנות עצמיות הם יוצאי דופן בבריאה, כשאדם רוצה להשיג את הדברים בהבנות עצמיות, יש בזה ריח של מינות חס ושלום, של כפירה, מה אתה רוצה להבין, כאילו מה מה מה הנקודה, מה אתה מחפש כאילו, מה אתה רוצה להעמיד את הדברים שאתה עושה להבינם לאשורם ואם לא לא תעשה כאילו, מה, מה, מה, זה קרוב למינות. לומר טעמים על מצוות צריכים היתרים, לא כל אחד יכול להגיד טעם במצוה, ואלה שאמרו טעמים למצוות צריכים היתרים. מצינו לחינוך כשהוא אמר טעמים על המצוות אז הוא מצא היתר, מה ההיתר? הוא הקדים לומר בהקדמה שחיבורו אלא בשביל קטנים, לשבר את האוזן, לתת להם טעם, כי ילד קטן שואל שאלות, למה למה מה עושחם למה עושים מממה, מי מה מה, אז לתת טעם אז הוא כתב טעמים, טעם המצוה, זה היתר אבל, כאילו למצוא היתר למה להגיד טעם, מה צריך טעם, כתוב בתורה תעשה, חוקה חקקתי גזרה גזרתי ושלום. ואיך נבין את זה? כמו שיש לנו חיך, והחיך שלנו מרגיש את הטעם, כשאתה אוכל אתה מרגיש טעם, אבל רגע אחרי שזה עובר את החיך כבר אין טעם ואין כלום, זה נכנס לבפנים. הטעם זה רק בהתחלה, ואח"כ זה העיקר, זה התכלית, מה התכלית, לטעום? או התכלית לאכול? התכלית לאכול. מישהו חשוב שהעיקר זה הטעם? אם אדם יאכל רק לפי טעמים הוא ימות יותר מוקדם. לא כל מה שטעים בריא. תרופה, בד"כ היא מרה, אבל חייבים אותה, היא התרופה, היום בגלל שאנשים מפונקים אז עושים לזה קצת טעם, אבל זה רק בשביל שיעבור, לא שאת היכול להמנע, ואם אין טעם לתרופה לא תשתה? אז אתה בסכנה.

אז אותו דבר במצוות, יש טעם, אין טעם, את המצוות חייבים לעשות, זה העיקר. והתורה לא גילת הטעמם של המצוות, בכוונה לא גילתה, כי אם אדם ידע את הטעם הוא יגיד הטעם הזה לא נוגע אלי, כמו ששלמה המלך נכשל בשלשה טעמים שנאמרו במפורש למלך, לא ירבה לו סוסים, כסף וזהב ונשים. והוא אמר אני ארבה ולא אסור מדברי התורה, והוא נכשל בשלשתם, ז"א התורה לא רצתה שאם החכם מכל האדם נכשל בשלשה טעמים האלה ואמר, אני ארבה ולא אסור ונכשל בהם, כל אדם על אחת כמה וכמה. לכן התורה לא אמרה טעמים. אז מה אם אין טעמים מה עושים? עושים בלי טעמים, נעשה ואח"כ נשמע איך עושים. אז החיך שיש לו חוש הטעם פשוט שזה לא המכוון, ומיד כשהמאכל עובר מהחיך אז נאבדו כל הטעמים, והתכלית זה לאכול. כמו כן טעמי המצוות, אין אלא טעם ינעם לחיך אבל לא זה התכלית, התכלית קודם לנשמע. מבלי שום מהלך, מבלי שום מושג והבנה, אין לנו אלא רצונו, וזהו מצד טבע ומהלך הבריאה, על סוד גדול כזה עמד כלל ישראל, ועל זה נאמר מי גילה רז זה לבני, סוד גדול ונישא. אבל לך בעולם תשאל אנשים אתה בא? ישר הוא שואל לאן? למה הולכים? מי עוד הולך? למה הולכים? הוא לא אומר בטח ישר בטח, מה לאן אתה בא, מה אתה בא, מה, ישר הוא שואל שאלות. ולעמוד על הסוד שקודם כל עושים ומקבלים לעשות בכל מצב בלי שאלות, זה סוד גדול. זה סוד שידוע למלאכים, כי למלאכים אין בחירה, הם מה שאומר ה' עושים ודאי, אין שום ספק, אין שאלה בכלל, לא אחרי ולא לפני. וזה סוד של מלאכים, שכל מעשיהם זה עשיה, אבל אנחנו שיש לנו בחירה לעשות ולא לעשות, לרצות ולא לרצות, לקיים ולא לקים, שאנחנו נעמוד על הסוד הה מי גילה לבני רז זה, נעשה ואח"כ נשמע.

כשנתבונן היטב נראה שהענין הזה של סוד זה העולם, נראה מה רואים בעולמנו זה, הלא העולם הזה הוא לכאורה פשוט, חשכות, יבשות, עצים, אבנים, ורואים בו רפש וטיט, לדוגמא, אתה רואה יש בוץ, אדמה ומים, בוץ ושמים בפנים זרע, וצומח מזה אילן, שנותן פירות, שמים עוד זרע – יוצא חיטה, עוד זרע – יוצא גרגר, מה זה? מהבוץ נוצר מאכל שהמאכל הזה עושה תחית המתים.

יש לנו גוף ונפש, בלי אוכל הם מתפרקים, הנשמה פורחת והגוף מתפורר, כשאוכלים זה מקיים את הגוף והנפש יחדיו. אז ממה נהיה תחיית המתים שאתה חי ולא מת? מי מחיה אותך? האוכל. ממה הוא עשוי? מבוץ. מטיט. מרפש. שמה יוצא מזה תחיית המתים. אז מה אתה רואה? אתה רואה שאם הרפש של העולם הזה יש תחית המתים, אז בדברים הרוחניים על אחת כמה וכמה, אפילו שאתה לא מבין לדוגמא, תפילין, מה זה תפילין? תילין אם נפרק את זה, זה העור של הפרה בעורף, מכל פרה עושים תפילין אחד, מהעורף שזה העור הכי גמיש שאפשר לעבד אותו. ועושים מזה קופסאות, שתי קופסאות מעור, עבודת יד ומכניסים בתוך זה עוד עור, של פרה, שקוראים לו קלף, ועליו כותבים בדיו שהוא עשוי מעפצים ומצואה של כלבים, וכותבים בזה פרשיות שמדברות מיציאת מצרים. ואח"כ סוגרים את זה עם גיד, שהגיד הזה זה מהגידים של הפרה, ואח"כ לוקחים שערות של הזב של הפרה, ושמים אותם מבצבצים שמה, מה זה תגידו? מה זה? וזה קוראים לזה תפילין, וזה קדוש מאד מד מאד ועולמות שלמים יורדים בזכותה תפילין ושפע יורד לעולם וזה שבע מצוות עשה וזה המצות עשה הכי חשובה בתורה, ויש בזה סודות עליונים, וזה כנגד הלב, וכנגד המח, פששש דברים עצומים, אבל מה אתה מבין? פרה יש פה. מה זה ציצית? לוקחים כבש, לוקחים את הצמר שלו, טווים מזה חוטים, עושים מזה פתילות וזה ציצית, ומטילים את זה בארבע כנפות של בגד, ובזכות זה רואים לראות פני שכינה, וזה שקול כנגד תרי"ג מצוות. אתה מבין מה זה בכלל? אתה מבין? איך תבין? הרי מרפש וטיט עושים תחיית המתים.

היה סומא אחד שהלך בדרך עם חברו והגיעו למקום שהם שמעו התקהלות, אז הוא שאל אותו מה זה פה? אמר לו פה יש קהל רב שממתין לקונצרט, אמר לו מה זה קונצרט? אמר לו אנשים  נכנסים לאולם גדול, יושבים, על הבמה יש תזמורת עם עשרות של נגנים, שכל אחד מחזיק כלי נגינה שונה שמשמיע צלילים שונים, ובהרמוניה הם שרים ביחד, מוזיקה מנגינות שמרוממות את הנפש, וכשאדם שומע את המוזיקה הזאת נפשו יוצאת בדברו, ממש אנשים יכולים להגיע להתעלות גדולה. ושם בפנים זה קול דממה דקה, טוב, הסומא נכנס, יושב שמה בשורה, הוא שומע את הצלילים אבל הוא לא רואה את הכלים, אז פתאום הוא שומע בום בום בום בום, שואל אותו מה זה? הוא אומר לו זה תוף, אומר לו תאר לי את זה, אז הוא אומר לו זה משהו עגול חלול שמתוח עליו עור, עור של פרה. עוד פעם פרה. פרה מתוח טוב, ויש עץ שיש לו עצים, שני עצים, והוא נותן מכות על העור וזה מוציא הד, ויש ברזל למטה עם ספוג כזה וזה עושה בום בום בום בום, יפה מאד. אומר לו ומה זה שאני שומע פם פם פם, אומר לו זה מצלתיים, אומר לו מה זה? אומר זה שני ברזלים שהם עגולים ומקישים אחד בשני, אח"כ הוא שומע אאאאאאאא שאל אותו מה זה? אומר לו זה כינור, אומר לו מה זה כינור? אומר יש קופסא חלולה, שעליה יש מיתרים גם כן מגידים, ויש מוט שעליו מתוחות שערות זנב של סוס, מתוחים כל השערות ועם זה מנגנים על המיתרים ויוצא הצלילים של הכינור, וככה הוא עובר, אומר לו תגיד לי, זה גן חיות? מה זה? מה זה? שערות זנב, עורות, מה זה עצים מה הולך שמה? ואיך יוצא מכל זה צלילים כאלה שמרוממים את הנפש? אמר לו אתה רואה מה אפשר לעשות עם עורות ושערות, אתה רואה? אז מתפילין, מתפילין, מעורות, כן, ושערות, אתה יודע, איזה עולמות אתה יכול לברוא לעשות להפעיל להניע, יש לך מושג? זה סוד, סוד בחומר שאנחנו אהבלים, לא יודעים להבין מה יש בעולם, איך זה פועל, מה זה עושה, אין לנו שום השגה. היום שרואים אנשים לוקחים ג'וק קטן כזה ג'וק קטן או לוקחים איך קוראים לזה שמה בתוך הטלפון האייפון, מה יש שמה קטן, סים קוראים לזה, נו סים סים שים אותו בפנים סים, וכמה יש שמה? יש שמה חביבי 126 כבר, יחביבי ג'יגות, ומכניסים מידע וחומר וסרטים וקולות, תגיד אתה נורמלי? בכזה חתיכה קטנה אפשר להכניס כל כך? אני זוכר אבא שלי פעם מנוחתו עדן היה משדר ביום שישי בקול ישראל, אז הוא היה שמה אומר הפטרה ואומר פרשת השבוע ושירי שבת וכו', אז היה לנו את הרדיו הגדולים של פעם, אתם יודעים עם המנורות בפנים, זה לא היה טרנזיסטור אז, היה כמו טמבלויזיה של היום, זה כמו גודל של זה ועם עומק כזה, אז שאלתי את אמא שלי פעם שמעתי אמרתי איך הוא נכנס בפנים, אתה מבין, איך יכול להכנס לבפנים, אבא אני יודע, איך הוא נכנס? היום בתוך כל העולם נכנס בתוך סים, נו אתה מבין את זה? אתה מבין את זה איך בתוך חומר נכנס כל זה? נו אתה מבין? מה אתה מבין, אתה לא מבין כלום, אבל ה' מראה לך שבחומרים הכי הכי שאתה לא משייך להם שום דבר, סודות אדירים יש, ה' בחכמה יסד ארץ, אתם יודעים כמה חכמה יש בארץ? אז לכן אז לכן אדם צריך לדעת נעשה ונשמע, בלי שאלות, אתה מבין לא מבין, איך זה עובד, מה זה עושה, מה זה משפיע, אל תשאל שאלות, הבורא יתברך יודע. למה מה זה עין? מה זה עין? פעם נגעת בג'לי הזה, ראית מה זה עין? מה זה, 67 אחוז זה נוזלים, יש לך מאות נימים שמה, מה זה ועם זה אתה רואה? איך אתה רואה? מה זה לראות? איך רואים? מה זה לראות? איך אתה רואה? ותמונה הפוכה מתהפכת לך וזה וזה עולה למח ומתרגם ופה ושם ואנחנו כולנו באותו תדר, אתם שומעים מה שאני אומר וזה עכברים לא שומעים בתדר שלי אני לא שומע בתדר שלהם, אוי ואבוי אם היו מתערבבים התדרים, אתה מבין יחביבי מה היה פה. נו איך זה? ובכלל את השומע אותי מה שאני מדבר, מה פתאום מה אתה שומע? יש לך מימברנה בפנים, עור התוף קוראים לו שהיא ככה דרנ דרנ, כשאני מדבר עכשיו יש זרמים של הקול שלי, כן, גלי קול, ובכל העולם עכשיו, בכל העולם עכשיו אני מדבר פה, כל העולם, גלי הקול שלי כל העולם, כל העולם, והגלי קול במהירות הקול מגיעים עד אליך לאוזן והמימברנה אצלך עושה טנטנטנט בדיוק מה שאני מדבר מה שאני דוחף אויר אצלך זה עושה דררררנ דרררנ מתרגם ואתה מבין מה אני מדבר, איך זה עובד ראיתם פעם רמקול? ברמקול ראיתם את המימברנה? טרררררנ ראיתם איך זה עושה דרררררררם דררררררם דדדנ, ומה אתה שומע, את כל המוזיקה, ככה האוזן שלך עובדת, מה זה, מי עשה את זה? אני נמצא פה, אתם חושבים שאני פה, מה פתאום אני גם פה גם פה גם פה גם פה, בכל העולם, אני בכל חללו של עולם, בכל חללו של עולם אני נמצא, אתם יודעים או לא יודעים? לא יודעים, הנה עכשיו מצלמים אותי, מצלמים אותי במצלמה, הרגע רואים אותי בכל העולם, הרגע, הרגע, איך עברתם שם? איך אני שם? איך רואים אותי? איך שומעים שידור מפה לכל העולם עכשיו? עכשיו הנה אמרתי אה, שמעתם שמה? כן שמעו, איך זה? מי עשה את זה? מי עשה את זה? משרד התשקורת? מי עשה את זה, הקב"ה עשה את זה, מי עשה גלים, גלי קול מי עשה? מי עשה? אבל אנחנו חושבים שאנחנו מבינים, לא מבינים כלום, איז המבינים, גם מה שמביני םזה עוד אפס קצה ממה שאנחנו מבינים, אתם רואים את ההתפתחות, איזה התפתחות צ'קצ'קצ'צקצ'צ'ק איך זה? איך זה? זה לא היה? זה כן היה רק עכשיו גילו את זה, זהו זה, רק עכשיו מגלים יותר ויותר, מה מגלים? מה שה' נותן לגלות. זה היה נמצא כל הזמן רק הוא לא נתן לגלות, בגלל שהעולם צריך להגיע לחורבן הסופי שיהיה גוג ומגוג לכן הוא נתן לגלות את כל הדברים שצריכים להרוס מהר את העולם ולהביא לגאולה. אבל אם היו מגלים את האטום לפני זה לא היה מתקיים העולם להגיע לגאולה, כבר מזמן היה נהרס.

אז ז"א שכל מה שאתה רואה וחושב שאתה מבין ושואל שאלות, זה הכל קשקשתה, נעשה ונשמע, זה הכל, הכי פשוט הכי ברור, מה שה' אומר הוא יודע מה טוב לנו מה לא, ואנחנו גם מגיעים אליו, אתה לא יכול לברוח מזה, אתה מגיע אליו, הוא ישאל אותך אתה עשית מה שאמרתי או לא עשית מה שאמרתי. הוא לא צריך לשאול אבל הוא ישאל אותך ככה בשביל לתת לך איזה אופציה לענות.

האבות הקדושים הבינו הכל, היו ערומים בדעת, אבל משימים עצמם כבהמה, למרות שהם הבינו את הכל והם ידעו את סוד העולם, אברהם אבינו כתב ספר יצירה שאיתו אפשר לברוא עולם, לברוא גולם על פי ספר יצירה זה כלום, זה למתחילים, לברוא עולם, עולמות. ומשים עצמו כבהמה.

דור המדבר היו בדרגה גבוהה ביותר הרבה מדורו של מרדכי, הן אמת שלמצב פנים בפנים זכו רק דור המדבר, פנים בפנים דיבר אתכם ה' בתוך האש, רק הדור הזה זכה. הם זכו לאספקלריה מאירה, כמו משה רבינו, אבל כ יון שהיה אצלם הכל בהארת פנים באור היותר גדול, משום כך לא נשלמה אצלם קבלת התורה. הכל היה ברור, הכל היה נהיר. אבל זה לא השלמות, השלמות זה מתי שהכל חושך, ואתה מקבל את התורה בחושך, בהסתר, כמו שהיה בדור של מרדכי, "ואנכי אסתר אסתיר פני מכם", אסתר מנין מן התורה, שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני מכם". בתוך ההסתר אין במגילה שם ה' בכלל, כי הם לא ראו את ה' בכלל בכל האירועים, זה היה רצף אירועים במהלך רגיל ונורמלי שהם לא ייחסו שום קשר בין מקרה למקרה, שום קשר. רק כשהביטו לאחור הבינו, הרי היה להם טענות כרימון על מרדכי היהודי, מרדכי היהודי אמר להם, לא ללכת לסעודה עם אחשוורוש, והם אמרו לו איך אתה אומר דבר כזה, אתה אדם נבון, לא? אם לא נלך הוא יגזור עלינו מיתה, כל האומות מגיעים לסעודה שהוא הכין, ורק היהודים לא יבואו? 18 וחצי אלף איש הלכו. ובגלל זה נגזרה הגזרה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. אז הם טענו על מרדכי שהוא לא מבין ענין כאילו, והם חשבו שהם עושים לפי השכל, אבל מה אמרנו  צריך להיות? נעשה ונשמע, מה ה' אמר? שלא סועדים בסעודתו של אחשוורוש לא סועדים עם הגוי, לא סועדים נקודה, שיהיה מי שלא יהיה. לא שמעו לו. כשהוא היה מתהלך לפני חצר המלך, מישהו הסכים איתו? גם כן היו שטענו עליוש הוא לא צריך לעשות את זה, "ורצוי לרוב אחיו" לא כולם, ומי הוא היה? ראש הסנהדרין. וזה שהוא התגרה במרדכי שבגלל זה יצאה לכאורה הגזרה וכל זה איננו שווה לי, כי מרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה, למה אתה מרגיז את הרשע הזה? תעשה איזה פוזה כזאת פעם אחת ותגמור את הענין, למה אנחנו צריכים להסתכן? ככה טוענים עליו ישראל. והוא לא משתחוה. הוא דעת תורה, הוא יודע מה הוא עושה. ומי צדק? הוא צדק, הכל התגלגל בדיוק כמו שצריך ובסוף כולם הודו לו והוא הציל את היהודים. והוא הציל את היהודים.

יהודים יקרים, מרדכי היהודי ואסתר המלכה הצילו את היהודים. אסתר שמעה לו בכל, זה הציל את היהודים, וגם ישראל למרות שטענו עליו טענות שמעו לו בסוף ועשו תענית ארבעים, שלשה ימים רצוף זה תענית ארבעים, 72 שעות הם התענו שמעו לו ועשו תשובה וככה נהפכה הגזרה, ונעשה נס גדול, ואז הם ראו שכשה' אומר משהו אם עושים את זה לא יכול לצאת נזק, לא יכול לצאת תקלה, כשהם לא עשו תשובה והתענו תענית כמו שאמר להם מרדכי היהודי ואסתר, הכל התהפך מיד. הכל התהפך מיד. מיד התהפך, לא צריך צבא ולא צריך בטיח ולא מלחמות ולא כלום, צריך לשמוע בקול ה', אם נעש הנשמע בשורות טובות, אם לא נעשה ה' ירחם, נשמע מלחמות. אין מה לעשות, צריך לעשות.

אז ז"א אם בן אדם מבין את מה שאמרנו עכשיו, צריך להחליט שהוא עושה מה שצריך לעשות, מי שחורג מן העשיה הוא גורם נזק לעצמו ונזק לדור שלו, כמוש אומר המסילת ישרים, הוא מתעלה והעולם מתעלה איתו, הוא יורד והעולם יורד עמו.

ואני רוצה לספר לכם מעשה נורא, על רבי משה איסרליש, הנקרא הרמ"א, הרמ"א, שהוא הפוסק של  יהדות אשכנז, בעל ההגהה על דברי מרן בשו"ע, בשנת של"ג, בל"ג בעומר, בהיותו בן ל"ג שנים הוא נפטר, כל יהודי קראקא נתאספו זקנים וחכמים תלמידי ותלמידי תלמידיהון, אנשים נשים וטף, והגיעו אל בית ההספד, ושם עמדו הספדנים להספיד את גדול הדור, וציינו שבשנת של"ג בל"ג בעומר בהיותו בן ל"ג ובכתבו ל"ג ספרים, רצו להגיד עליו ל"ג שבחים בהספד, ואמרו ל"א שבחים ולא מצאו עוד שניים, נצטערו מאד, זה לא היה סימן פשוט הל"ג הזה ורצו למצוא עוד שני שבחים. ואז ביקשו מהקהל שכל אחד יחשוב טוב טוב מה עוד הוא יודע על הרמ"א.

והנה אחד סיפר דבר שכולם ידעו ושכחו, שכל פורים היה מתחפש בצאת פורים הרמ"א לאיש עני שלא יזהו אותו, והיה עובר בית בית ושואל אם אפשר ליטול ידיים כי הוא עוד לא התפלל ערבית, כדי להזכיר להם להתפלל ערבית, כי שיכורים אחרי יום פורים, אנשים נזרקים והולכים לישון ושוכחים מתעוררים ליום המחרת. אז הוא היה עושה כן כל פורים, מוצאי פורים מתלבש כעני והולך. ל"ב שבחים, חסר להם עוד אחד, מנסים לעורר את הציבור אף אחד לא מוצא משהו. החליטו לעשות חרם באותו מעמד שמי שיודע שבח עליו ולא יגיד ילקה בחרם, באותו רגע באו שני אנשים מהוגנים מקרובי ביתו, ואמרו שהם לא יכלו לספר את הדבר כיון שהוא ציוה עליהם לא לספר, אבל כיון שגזרו עתה חרם לכבודו, אז הם מחויבים לספר. ואז הם סיפרו כך: האם אתם זוכרים שלפני כמה שנים היתה מגיפת דבר בעיר? כל הציבור הנהן כן, ואתם זוכרים שהרמ"א אמר שאלה שמתו במגיפה לשים אותם ליד הבית הכנסת עד הלילה, כן. ואז בלילה הוא עבר והתבונן על כל הנפטרים והצביע זה לקבור זה לקבור זה לקבור חוץ מאחד, את זה אמר להשאיר למחר, השאירו למחר ובבוקר הוא ציוה לקשור את רגליו לזנבו של סוס שיגרור אותו בכל העיר לעיני כולם, ואחרי שעשו זאת קברו אותו בכבוד רב ובמקום מעולה אצל החבר'ה קדישא, וכל העם לא ידע על מה ולמה, אבל עשו כמצוותו, באותו לילה הגיע אליו הנפטר ושאל אותו, על מה ולמה עשית לי זאת? הגעתי לבית דין של מעלה ודנו אותי לגן עדן, אבל יצא כרוז שאיני יכול להגיע למקומי כיון שהרמ"א גזר לגרור אותו ברחובה של עיר, אז אם אתה רוצה להכנס לגן עדן תרד למטה ותשאל אותו על מה ולמה. וכן באתי לשאול אותך על מה ולמה. אמר לו הרמ"א, מכל הנפטרים שמתו במגיפה לא מצאתי אדם הגון וישר כמוך, שיוכל לכפר על המגיפה שתפסיק, לכן ציויתי שיגררו אותך כי ידעתי שאתה ודאי תסכים לכפר על כל הציבור. אבל יש לי שאלה אליך, תגיד לי על מה ולמה היתה המגיפה. אמר לו הנפטר בא איתי, והרמ"א לקח איתו את שני המעידים האלה, שדיברו עכשיו בפני הקהל. הוציא אותם הנפטר חוץ לעיר, ולקח אותם למערה, וכשהכניס אותם למערה הם ראו שמה את אחד הגבירים של העיר נמצא שם עם שתי נשים נשואות. אמר לו זה הסיבה של המגיפה. נתן הרמ"א עיניו בהם והפכם לגל עצמות. וכך הסתיים הענין.

ועוד דבר נאמר לכם, אתם זוכרים את אותה אשה עגונה שבעלה עזב אותה ונעלם חצי שנה? והרמ"א התיר אותה בלא עדים? וכל העיר לא הבינה איך העיר מתיר עגונה בלא עדים שבעלה מת? אז דעו לכם שאותה הגונה בעלה זה היה הגביר במערה, שהוא הרג אותו עם שני עדים, ולכן הוא התיר את העגונה. ואז קברו את הרמ"א ברוב כבוד וכו'.

נעשה ונשמע רבותי, נעשה ונשמע, אבל לצדיקים אמיתיים.

רבי חנניה בן עשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנ אמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.