http://live.shofar-tv.com/videos/4678

6-2-15

"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה". פירש רש"י, אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם, מכאן שכל התחלות קשות. אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם, מכאן שכל ההתחלות קשות. תחילת הדרך חייבת להיות עצמית, אם עתה תקבלו עליכם, זה חייב להיות התחלה עצמית, רק אחר כך יקבל סיעתא דשמיא, יערב לכם, מכאן שכל התחלות קשות. ולכן כל התחלות קשות, כי העבודה עצמית קשה מאד.

וכבר נתבאר שהקב"ה נקרא מלך עוזר ומושיע ומגן, הקב"ה אינו נותן הכל, אלא עוזר ומסייע למי שהתחיל בעבודה, לכן ההתחלה קשה, שכיון שאין לו עדיין סיעתא דשמיא בודאי קשה היא מאד. אז ה' עוזר, הוא לא נותן הכל, הוא מסייע, תתחיל אתה ואז הקב"ה יעזור, לכן זה קשה בהתחלה כי עדיין אין סיעתא דשמיא.

ובגמרא בסוכה נ"ב. כתוב לעתיד לבוא מביא הקב"ה את יצר הרע ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, אז יצר הרע נדמה לצדיקים כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים, צדיקים בוכים, היאך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה, ורשעים בוכים, היאך לא יכולנו לעבור כחוט השערה. נראה לבאר שבעת שעושה התחלה והכנה כראוי לפי כוחותיו, מקבל מאת ה' יתברך סיעתא דשמיא לאין שיעור, ומכח העזר האלוקי יכול להתגבר על הנסיונות הקשים ביותר שעומדים בפניו. הוא מסוגל להגיע עד מסירות נפש ממש, ואף שבכל מעשיו מקבל כח מאת הקב"ה, מכל מקום מחסדי ה' יתברך וגודל טובו נחשבים פעולותיו למעשיו ממש, כי הקב"ה מחשיב גודל הטבתו כאילו תשלום על המעשה הראשון שעשה לפי כוחותיו.

נשוב ונבאר. בעת שאדם עושה התחלה והכנה כראוי לפי כוחותיו, לא עושה טיפונת, עושה מה שהוא יכול עד היכן שהוא יכול הכנה כפי כוחותיו, אז הקב"ה נכנס לתמונה ונותן לו סיעתא דשמיא לאין שיעור עד כדי שיגיע אפילו להתגבר על כל הנסיונות העומדים לפניו ויגיע אפילו למסירות נפש, ולמרות שבכל המעשים שהוא יעשה בס"ד זה כח מאת ה', אבל ה' בחסדיו המרובים יחשיב את זה כאילו זה מעשים שהוא עשה מכח עצמו לבד, למה? כי ה' מחשיב לו את גודל הטבתו כאילו תשלום על המעשה הראשון שעשה לפי כוחותיו, ה' אומר, אם אתה עושה עד איפה שאתה יכול ואני ממשיך זה כאילו אתה עשית הכל, רק בגלל שהתחלת והגעת עד איפה שאתה יכול, גם מה שאני אעשה הלאה זה יחשב שאתה עשית כי אתה גרמת לי על ידי המעשה הראשון שלך לסייע לך.

ואפילו שהתשלום גדול מאד על מקצת המעשים שאדם עושה, כי אדם רק התחיל ועשה עד איפה שהוא יכול, אבל הוא לא סיים, הוא לא עשה הכל, כל הכוחות הבאים באו מאת ה', אז אפילו שהתשלום גדול מאד על מקצת המעשים שאדם עשה, מכל מקום עדיין זה בגדר תשלום, וה' מחשיב לו את זה כתשלום על מה שעשה.

דומים הדברים למי שעשה טובה קטנה לעשיר גדול ונדיב, שנותן לו שכר רב על טרחה קטנה שעשה למענו. בודאי שהכל נחשב כתשלום, אף על גב שאין נותנים תמיד שכר גדול כל כך עבור מעשה זה. ז"א עשיר יודע לשלם, עשיר נדיב, יש עשיר קמצן, אבל אפילו אם עשו לו טובה קטנה בשיעור שאם משלמים על הטובה הקטנה אז מגיע לו שק שניים שלשה, אבל הוא כל כך מתפעל שעשו לו טובה שהוא משחרר, אין לו בעיה לשחרר, אז זה בהרבה לאין שיעור, אבל זה נחשב גם כן תשלום על הטובה שהוא עשה לו.

כך הדברים אף בעינינו, הקב"ה מגודל טובו וחסדו נותן לאדם שכר עבור מעשה קטן שעשה, ונותן לו אפשרות לעמוד כנגד כל הנסיונות והקשיים שעומדים לפניו, ומשום כך הצדיקים בוכים משמחה, היאך יכלנו להתגבר על הר גבוה כזה, כשהקב"ה לעתיד לבוא ישחט את היצר הרע לפני הצדיקים והרשעים, לצדיקים הוא יראה כמו הר גבוה, אז הם בוכים בשמחה, מה, אנחנו התגברנו על הר גבוה כזה? למה, כי הם גברו רק מכח העזר האלוקי שהם קיבלו, ז"א הם עשו עד איפה שהם יכולים וה' עשה את הכל אז בעצם זה היה הר גבוה, הר גבוה שהם התגברו עליו, כי בלעדי ה' לא היו מתגברים. אמנם הרשעים בוכים מצער, איך לא הצלחנו לכבוש את חוט השערה, ואף הקשיים שעמדו בפניו היו כהר גבוה, מכל מקום הכל תלוי בחוט השערה, נכון שיצר הרע הוא הר גבוה מאד, הר גבוה מאד, אבל מה נדרשת בהחלה, בהתחלה נדרשת למאמץ ביחס של חוט השערה שאתה תתחיל מעצמך ותעבור רק את חוט השערה, אם תעבור את חוט השערה בהשתדלות שלך עד איפה שאתה מגיע, משמה ה' יעפיל אותך מעל ההר ותעבור אותו, אבל גם את זה לא עשו הרשעים, לא התחילו אפילו התחלה קלה, כי לו יתגבר הרשע על הקושי הראשון שהיה ביכלתו להתגבר, היה מקבל סיעתא דשמיא מאת הקב"ה וגובר וכובש אפילו את ההר הגבוה.

מעתה חייבים אנו לבדוק מהי ההתחלה שאנו חייבים להתמודד איתה. אז עכשיו בואו נברר מה אנחנו צריכים לבדוק, מהי ההתחלה שאנו חייבים להתמודד עמה. על זה כתב הרמח"ל במסילת ישרים פרק ב': הולכים במרוצת הרגלם מבלי שיניחו זמן לעצמם, לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה. זה מקיף הכל וזו הסיבה הראשונה לכשלון מעשינו, כי אנו מבולבלים בטרדות הזמן, ואין לנו פנאי לשבת בנחת ולהתבונן על מעשינו, ולראות מה חובתנו בעולמנו, ולו היינו מתפנים מעט להתבוננות היה כל מהלך חיינו משתנה לגמרי, כי האמת ברור לכל והרע אינו אלא שקר. נחזור על דבריו, הטענה היא ככה, אנחנו הולכים במרוצת ההרגל, זהו, מה שאתה עושה אתה עושה מכח הרגל, קם בבוקר מתפלל והולך לעבודה, הולך לכאן ללמוד זה זה, תפילות ככה טטט טרים ארוחה מברך בקושי כזה, בלי שימת לב וכו' וכו' וכו', והחיים חוזרים על עצמם איזה שיעור שיעור פה שיעור שם, מבסוט על הכיפאק וזהו, אומר הולכים במרוצת הרגלם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, אם אדם היה מתפנה, אם אדם היה לוקח לעצמו כמו שכתוב בספרי המוסר יום בשבוע, לעשות חשבון נפש על כל מעשה, או כמו שהציע החפץ חיים, לרשום כל מעשה וכל תקלה שהיה לו ביום על גבי ספר, ואז אח"כ למחרת כבר יש לו את הספר, מה הוא נכשל מה לא טוב ואז הוא ישים לב למחרת. אם היה אדם מדקדק על המעשים, לוקח לו זמן לחשוב על המעשים, ולא רק המעשים, ז"א המעשים זה כל מצוה ומצוה, ועל הדרכים, איך דרכי עבודתו את ה', אם היה מתבונן בזה אז האדם לא היה נופל, אבל בגלל שהולכים במרוצת ההרגל מבלי להניח זמן ולא מדקדקים על המעשים והדרכים נמצא שנופלים ברעה בלי לראות אותה. הוא בכלל לא חש ומרגיש שמשהו לא בסדר, בכלל בכלל לא, בכלל בכלל לא, אבל כמו העצה שנתתי ליהודי שאמר, הנחת תפילין בהרצאה האחרונה, אמרתי לו תלמד חודש רק את המצוה הזאת, אז תדע לקיים אותה בלשמות, אח"כ תלמד חודש רק ציצית, דברים שאתה חוזר עליהם כל יום, ואז תדע אותם בשלמות, וכן כל מצוה ומצוה, אם אדם יקח אותה וילמד אותה מכל היקפה, יוכל לקיים אותה לשמה, אבל אם זה בחוסר שימת לב, העיקר לגמור את המצוה ולהמשיך הלאה, אז זה נקרא רצים במרוצת ההרגל מבלי להניח זמן לדקדק על המעשים, ואז נופלים ברעה בלי לראות אותה. וזה מקיף הכל, וזו הסיבה הראשונה לכשלון של המעשים שלנו, כך אנחנו מבולבלים בטרדות הזמן, אין זמן, אין זמן, איפה יש לי זמן, הלואי והיה לי זמן, אם היה לי זמן ודאי, אבל אין לי זמן, מאיפה יש לי זמן?

ואין לנו פנאי לשבת בנחת ולהתבונן על מעשינו, ולראות מה חובתנו בעולמנו, כשאדם מנהל עסק אם הוא רוצה להצליח הוא צריך לבדוק כל יום מה נכנס, ואז אם הוא רואה שהוא לא עשה פדיון טוב הוא צריך לשאול את עצמו מיד בסוף היום מה קרה? מה קרה, האם היה חסר מוצרים, האם המוצרים הם לא טובים, למה לקוחות לא הגיעו, ואז למחרת הוא יתקן, אבל אם הוא רק יעשה מאזן שנתי בסוף הוא כבר יכול להתברר לו שהוא בפשיטת רגל. אדם שהוא בעסק הוא כל הזמן נוגע בדופק, מה קורה, נכנסו קונים לא נכנסו, למה לא נכנסים, למה הם לא קונים אצלי, למה אני רואה שהם קונים אצל השני, מה קרה? אה, הוא עשה מבצע הוריד את המחיר אז תתבונן תראה מה לעשות. אבל אם בן אדם לא שם לב, אז החיים עוברים במרוצת ההרגל וחביבי, הבן אדם נופל בלי להרגיש בכלל, לכן אם היה לנו פנאי, יש לנו, אבל אם היה לנו פנאי שהיינו מסוגלים לשבת בנחת ולהתבונן על המעשים, ולראות מה חובתנו בעולמנו, ולו היינו מתפנים מעט  להתבוננות, מעט להתבוננות, היה כל מהלך חיינו משתנה לגמרי. כי האמת ברורה לכל והרע אינו אלא שקר, זה מה שהוסיף הרמח"ל שם, כי יודע הוא יצר הרע שאילולא היו שמים ליבם כמעט קט על דרכיהם ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם. יצר הרע יודע שאסור לו לתת לנו פסק זמן שנוכל להתבונן, כי אם נתבונן במעט זמן אנחנו נתחרט מהמעשים שאנחנו עושים שלא כראוי.

משום כן, ראשית עבודתנו חייבת להיות עזיבת הבלבול השולט בנו, ולהתבונן מעט, ואז זוכים לשלמות, בהתבוננות, זה מה שכתוב, "אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה", ועתה אם שמוע, מה זה ועתה? עכשיו כל רגע תפסיק, תעצור משטף הזמן, קח את הזמן שלך, "ועתה אם שמוע תשמעו לי" מיד "והייתם לי סגולה", מיד. עיקר הנדרש מאיתנו זה השמיעה הראשונה, שמעת עכשיו את השיעור הזה, מיד תעצור רגע קח עשר דקות תתבונן במהלך היום מה עשית מהבוקר עד הערב, מה עשית כראוי, מה עשית במחשבה, מה עשית בשלמות, מה אתה יודע על המצוה, עד כמה אתה מקיף אותה, קראת את כל ההלכות סביבה, אתה יודע אותה? לא, תחליט עכשיו שאתה לוקח מצוה זו ולומד אותה כמו שצריך, תחליט שאח"F אתה עושה זה, קדימה, קח את הזמן תתחיל לזוז, עיקר הנדרש מאיתנו – השמיעה הראשונה, מתוך ישוב הדעת ועל ידה יגיעו למצב שיערב לכם, כמו שמבטיח ה', אם עתה תקבלו עליכם, עתה זה לא לדחות, לדחות זה לא לעשות יותר לעולם, עתה, אם תקבלו עליכם יערב לכם, אנימבטיח לכם שיערב לכם, מה שנקרא לכם עכשיו קשה, אין לכם זמן, כל ההתחלות קשות, אני מבקש מכם שתעשו את ההתחלה הקשה, משמה אני אמשיך עם סיעתא דשמיא, משמה יערב לכם, כי בהתבוננות מועטת יגיע להכרה אמיתית.

הנה יש לכם עצה לפני שבת, ובשבת יש מספיק זמן להתבונן מה אנו מה חיינו, פסק זמן של יום שלם נותנים לנו, שביתה מכל מלאכה, תעשה חשבון נפש, קדימה, קח את החיים בידיים, לפני שהם יקחו אותך לקבר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...