מידת האכזריות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה

כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם.

לשם מה ציווה אותם שלא יעצבו?

וכי למה יעצבו?

הרי מכבר הכירו בעיוות הדין של המכירה.

וכמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שנתפזרו בכל מצרים לחפשו

והשיבו ליוסף קודם שנתוודע להם

שאם היו מוצאים אותו לא היו חוסכים את עצמם מלפדותו בכל ממון שבעולם

וגם היו מוסרים נפשם עבורו

וכבר התוודו

אשמים אנחנו על אחינו

הרי שמצאו אי צדק בדינם

שאם לא כן

מה החילוק בין עכשיו

למה שהיה מכבר

ולמה ימסרו כעת נפשם להחזירו אל אביו?

ואם כן יכולים לצייר לעצמנו גודל צערם כשלא מצאו

יצויר

אם אחד חולם חלום קשה

ומתעורר ורואה כי חלום הוא

עד כמה נתמלא רגשי שמחה

שרק חלום הוא

ואם כן כשמצאו את אחיהם יוסף מלך ומושל

בכל ארץ מצרים

מדי שמחים שמחה עצומה

לדעתנו

לאין ערוך

ומה ראה יוסף לצוותם שלא יעצבו?

הביאור הוא על פי מה שיש להתבונן בזה

שאמרו השמים אנחנו על אחינו

אשר ראינו צרד נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו

פשטות הכתוב מורה שלא התוודו על עצם המכירה

אלא על שלא שמעו את יוסף בהתחננו עליהם

כלומר

בעצם דין המכירה לא השתנתה דעתם

ורק התאוננו

על חוסר רחמנות שלא שמעו את תחנוני יוסף

ואם כן

ממה נפשך

אם הדין דין אמת

אין רחמים בדין

ואין מקום לחרטה

אבל איך שנעיין

יבואר דיני כל פעולה נעשית על ידי אדם

יש לה מקור ומניע בליבו וכליותיו של האדם

משם מתרקמים כל המעשים כולם

לכן עיקר התשובה היא תלויה בלב

כידוע למי שנכנס פסיעה אחת בשערי תורתנו הקדושה

לא כמו המתחסדים הטיפשים ועמי הארץ

שחושבים כי כל התשובה זה לייסר ולהרחיב את הגוף את האכסניה העלובה הזו

אשר על ידי זה מוציא האדם לפועל כל זדון ליבו

הגוף אשם כאילו אז בואו נייסר אותו ונתענה וגמרנו

ולא ידעו

כי כל האמצעים האלו אינם

אלא כדי להיכנס על ידי זה בפנימה אדם

אל המוח והלב

כל עניין התענית זה הכשרה והכנה להתבוננות פנימה במוח והלב מאין יצאו

העבירות

והדברים הרעים

כשהגוף שבור

קל לאדם

להתבונן יותר אבל אם הוא מול הצלחת

הוא לא יכול להתבונן

ודע

כי כל מעשי האדם ומחשבותיו מסובבים על ידי גלגלי המידות

אשר בטבעו

ויש המון מעשים רבים

אשר יעשה אותם האדם במשך שנים רבות

וכולם נתהוו ממקור מידה אחת

והיא היסוד לכולם

וממנה ועל ידם מסתובבים

כל המעשים

ולכן החכם האמיתי אל יסתפק בחקירת מעשיו לבד אם נעשו על פי הדין והמשפט

זה לא מספיק להוכיח שמה שעשית עשית כמו שצריך על פי ההלכה ואפילו דקדוק ההלכה

אלא יפנה דעתו לטור אחר מידותיו

והלב יודע אם לעכל או לעכלכלות

שמא כל דחיפות מעשיו ופסקי הדינים

ממקור בלתי טהור באו

על ידי מידה רעה פלונית

אשר טמונה ונסתרת בעמקי ליבו ובנפול היסוד נפל כל הבניין

יש מי שאומרים שכוחא דהיתרא עדיף

כן זה נכון שיותר קשה לפסוק להיתר אבל אם זה שיטה וזה סיסטם

בשביל שהציבור יהיה מבסוט ויהיה יותר ציבור

וכולי וכולי שנשמעים להראות כי יותר קל לעשות מה שקל

אז זה נופל כל הבניין

אם דבר קשה לברר אותו ובכל אופן מתעמק הפוסק

ומוצא צד היתר בדבר שהוא ברור

דהיינו שקשה מאוד לברר אותו והוא מברר אותו בדרך ההיתר

נו זה כוחו בהלכה יפה מאוד

אבל אם בכל דבר מחפשים בוא נגיד שיש היתר ונעשה ספק ספקה

וככה נקל וטעם השבת ילך והכל ילך ואפשר יהיה להקל פה ולהקל פה ולהקל פה זה גרוע ביותר

זה נובע ממידות כבר זה לא פסק הלכה

וזהו מה שהתוודו שבטי יהוה אמרו

אבל אשמים אנחנו בהתחננו אלינו ולא שמענו

כלומר

אף שבעצם פסק הדין לא מצאנו עוול

אבל מהמידה כנגד מידה

שאין מרחמים עלינו מן השמיים

ורואים את זה פה בארץ

אותו שיש בנו ממידת האכזריות

כי אם אנחנו מרגישים כזה צער

ומרגישים כזאת הטרדה

ורואים איך הם מתאכזרים אלינו

אז זה מידה כנגד מידה גם אנחנו היינו אכזריים

אשר ראינו בצרת

אחינו בהתחננו אלינו ולא שמענו

ומכיוון שכן

אפשר שכל מה שפסקנו בדין אינו נכון

כי אילו היינו נקיים וטהורים לגמרי ממידה זו

אולי היה משתנה גם הדין מן הקצה אל הקצה

ולכן התוודו על העיקר

היינו על מקור המעשה אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו

אז על מה הם הצטערו?

על מידת האכזריות שהייתה להם

מה זה מועיל?

כי אם מידת האכזריות היא שכיכבה פה

אז אפשר שגם הדין יצא לא טוב כי הוא נבע ממידת האכזריות

ואמרנו שהמידה היא שולטת בתוצאות

וכיוון שברור להם עכשיו שמתאכזרים אליהם

וזה מידה כנגד מידה אז גם הם אכזריים

הם נזכרו בהתבוננה מאחורה שאכן הם התאכזרו ולא רחמו על החייהם בהתחננו יוצא לפי זה

שכשישבו בדין ישבו עם מידת אכזריות ואפשר שיצא הדין מעוקל

אתה נבין

מה שציווה להם יוסף

שלא יעצבו

שאילו היה הכרת חטאם רק בעצם מעשה המכירה

אז זה לא נורא אם הם טעו בדין

זה לא נורא

מה פירוש אין לדיין אלא מה שעיניו רואות

זה מה שהם ראו זה מה שהם הבינו ועכשיו שהם רואים שמעז יצא מתוק

ולא יצא מכשול מתחת ידם כי למחיה של החני אלוקים

ודאי היו צריכים להיות שמחים בהרבה לאין שיעור

אז למה הוא אמר להם אל תעצבו

אלעדע עקה כי מצאו בעצמם פגם במידת הרחמנות

ועל ידי זה

אין נוחם

אם יצא המעשה לפועל או לא,

שעל כל פנים הם חסרו את השלמות במידה הזו.

וערבה שמחתם אף שמצאו את יוסף אחיהם במצב מזהיר.

למה?

כיוון שהם דנו מתוך מידת אכזריות והם לא היו שלמים במידה הזאת.

אז מה?

זה שהדין היה לא נכון, טוב,

אבל בסוף מה יצא? סוף טוב, הכל טוב?

לא!

אבל המידה הייתה פגומה,

ואפשר שכל הדין מעוקל,

אבל אין לנו שלמות במידה, זה הכאיב להם.

ואף יוסף הבין לרוחם ואמר להם,

ועתה אל תעצבו,

בא לי איחר בעיניכם,

כי מכרתם אותי הנה,

זו התוצאה.

כלומר אל תעצבו במחשבתכם,

כי לקויים אתם במידת הרחמים שמכרתם אותי מצרימה.

אינוכן, ככה הוא מנחם אותם,

כי למחייה שלחני אלוהים לפניכם,

ולא אתם שלחתם אותי הנה כי אלוהים.

ככה הוא ניסה לנחם אותם, ואמר להם,

ועתה אל תעצבו,

ואל איחר בעיניכם, כי מכרתם אותי הנה,

כי למחייה שלחני אלוהים לפניכם.

אבל על מה הם היו עצומים?

שלא הייתה להם שלמות המידה,

כיוון שהם מצאו בעצמם אכזריות,

שהם לא ריחמו,

ואז זה באמת יכול להיות שכל הדין יצא מנקודה זו בלי להרגיש.

בלי להרגיש.

הם דנים לפי הנתונים, מה שלעיניהם.

כל המקרים,

כל המעשים הובאו לדין,

והם דנו ושיתפו את הקדוש ברוך הוא.

כן, אבל אדם יכול לטעות אחרי מידה מסוימת.

שונא לא יכול לשבת בדין.

שונא לא יכול לשבת בדין. הם לא הרגישו אפילו שהם שונאים לו,

ויקנו וישנו אותו.

שונא לא יושב בדין. איך שונא יכול לדון?

אבל הם לא הרגישו בכלל זה שנאה, אלא זה בגלל משהו.

זה כאילו לא, חס ושלום, נובע מקנאה וכולי.

מכל מקום רואים פה יסוד אדיר,

שיכול להיות שהאדם, אפילו כל דקדוקי המצוות שלו וההלכות ופסקי הדין שלו נובעים ממידה שהיא מקולקלת,

ואם מורידים אותה, כל הבניין נופל.

מפחיד, רבותיי.

אדם צריך לבדוק היטב היטב את מידותיו, לדעת מאין מוצאן,

לאן הן מובילות.

וזו הנקודה.

מה לנו יותר מירבעם בן נבט,

שבא בתוכחת עצומה לשלמה המלך

ואמר לו,

אביך פרץ פרצות בחומה ואתה מסתם אותן

לבת פרעה בשביל ליטול מס מעולי רגלים?

כאילו תפתח,

תן לאנשים בחינם להיכנס.

אחרי מספר חודשים שבא הנביא ואמר לו בשם ה' שהוא נבחר להיות מלך על עשרה

השבטים

אין ישיבה בעזרה אלא למלכי יהודה ומלך ישראל צריך לעמוד.

אז הוא אמר, מה יגידו?

הנא עבדה

והוא מלכה.

כי אני עומד והוא יושב, אין ישיבה רק למלכי יהודה בעזרה.

אז הוא מנע את כל ישראל לעלות לירושלים כדי שלא יראו אותו כאילו עומד, שהוא עבד.

שמעתם כסדמת?

שמעתם כסדמת?

נו.

ואז זה היה מספיק? לא הספיק.

הוא העמיד עגלים ואמר אלה אלוהיך ישראל. אתם יודעים דבר כזה? אתם שומעים?

מישהו הוכיח את שלמה המלך? אתם יודעים מה זה להוכיח את שלמה המלך?

החכם מכל אדם.

אז איזה מידה הדריכה אותו הגאווה שרוחה.

עד כדי כך שה' בסוף אומר לו

ירועם

אני ואתה ובני ישי נטייל בגר עדן. חזור בך.

אומר לו מי בראש.

מה מי בראש?

אמרתי מפורש, אני

ואתה

ובני ישי.

יש אומרים שהוא אמר מי בראש למה, הרי ברור, הוא שמע.

ה' בראש

הוא השני

ובן ישי, דוד המלך הוא השלישי.

אז מה אתה שואל מי בראש?

היה אומר, לא שמעתי.

הוא אומר, לא, מי בראש?

הוא רוצה לשמוע עוד פעם שהוא לפני בני ישי.

אמר לו הקז ה', אה, אתה רוצה עוד פעם לשמוע?

אוקיי, נגמר הסיפור.

ויש אומרים, כשהוא אמר מי בראש, לא מתאים לו גם שהשם יהיה בראש.

ועל זה אומרים

שבעל גאווה אומר הקדוש ברוך הוא עליו, אני והוא לא יכולים לדור במחיצה אחת.

וכי יש מניעה לקדוש ברוך הוא לדור במחיצה אחת עם בעל גאווה?

אומרים חכמים, לא, לקדוש ברוך הוא אין בעיה.

לבעל הגאווה יש בעיה להיות איתו ביחד.

אתם שומעים מה זה?

אז אל תתפעלו ממה שרואים ומה שומעים.

לא תמיד המידה היא מידה נכונה.

בפרט אנשי ש״ס

שיצאו נגדי.

זה לא נובע מאהבת התורה,

מחיפוש האמת.

יגדיל תורה ויאדיר.

מה פתאום, אם לא אני, שימותו כולם.

מי צריך אותם?

רק אני ואפסי עוד.

אין שום אדם בעולם שיפתח מפלגה, אנחנו הספרדים שולטים בספרדים.

אף אחד לא ישלוט עליהם. יש לנו אפוטרופסות כבר מזמן.

מה פתאום שאנחנו ניתן לעוד מישהו?

מאיזה מידה זה נובע?

מידת הצדק?

מידת היושר?

מידת האמת?

מידת אהבת ישראל?

מידת רחמנות?

מאיזה מידה זה נובע?

מידה של אכזריות לאין שיעור.