מחלוקת עם רוח הקודש | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויגש אליו יהודה ויאמר, בי אדוני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך". אמר רבי חייא בר אבא, כל הדברים שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו עד "ולא יכול יוסף להתאפק", היה בהם פיוס ליוסף, פיוס לאחיו, ופיוס לבנימין. ככה מביא המדרש בבראשית רבה צ"ג. אז הדברים שדיבר יהודה ליוסף בפני האחים היו דברי פיוס ליוסף לאחיו ולבנימין.

במבט שטחי קשה להבין את המעמד הנורא הזה, מה ראה יוסף להתגרות באחיו ובפרט ביהודה שהיה גיבור מאד, והיה אחראי ליעקב אביו לשלום בנימין, להשיבו אל אביו. למה הוא נכס למצב של התנגשות?

איתא בתנחומא, בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחים זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה, בא ונרד ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה. בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי, ועכשיו שור וארי מתנגחים והקנאה ביניהם, אז זה לא דברים של מה בכך התרחשו כאן, אלא זה היה היפך טבעו של עולם, יוסף הנמשל לשור עומד כנגד יהודה הנמשל לארי, ירד לחייו, הרגיזו בצורה כזו אשר עלול היה יהודה ואחיו להחריב את כל השווקים במצרים. מה פשר הדבר?

אולם הדבר מונח בדברי המדרש, שכל דברי יהודה היו דברי פיוסים. פיוס ליוסף להראות איך הוא נותן נפשו עבור בניה של רחל. יהודה הוא מלאה, והוא נותן נפשו על בנימין שהוא מבניה של רחל. פיוס לאחיו, שיראו איך הוא נותן נפשו על אחיו. ופיוס לבנימין, כשם שנתן נפשו עליו כך הוא מוכן ליתן נפשו על יוסף.

ומובא בילקוט שמעוני, כאשר יהודה נכנס בעובי הקורה עבור בנימין, הוא חשב שאולי יהיה לו כפרה עבור מה שאמר לאביו "טרוף טורף יוסף". ויוסף, כדאי היה לו ליוסף להכניס את עצמו בסכנה, כדי שכל בני יעקב יתפייסו זה עם זה, שהעם יהיה איתנו, כדאי היה לו להכניס את ראשו בפי האריה כדי להשרות שלום בעולם. ברגע זה אשר התאחד עם אחיו בנימין ושאר אחיו, בן אדם אחר היה מתמוגג מהתרגשות, שהוא פוגש את אחיו וכו'. אבל יוסף היה עוסק בענינים עילאיים להוציא לפועל סודות ההשגחה העליונה. וכך אמרו במדרש, כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. ז"א הוא היה מכוון עד אחרית הימים במעשיו מה יקרה עם זרעו אחריו. שהרי מעשה אבות סימן לבנים.

אבל לא רק פיוסים ביקש יוסף, אלא דברים קשים כגידים דיבר עם אחיו, כמבואר בתנחומא שאמר ליהודה, למה לא ערבת לאחיך יוסף כמו שערבת לבנימין? אוה, טענה. אה, כמו שטענתי לרב שמעון בעדני, אה, אמרתי לו לזמרים הפסולים אתה אומר אי אפשר לחתום בלי בית דין, ואני הוצאת משפטי ברדיו בלי בית דין? בלי לדבר איתי? בלי כלום? מה זה? לא היה לו מענה.

וכן הקניטם על שצבעו את כתונת הפסים בדם ורימו את אביהם באמרם שיוסף נטרף, אז הוא הקניט אותם, אתם שיקרתם ורימיתם את אבא ואמרתם לו שיוסף נטרף על ידי זה שצבעתם את הכתונת בדם, ואמרו חכמים ז"ל, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, פרחה נשמתם. לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, לפי מה שהוא צריך להיות, כן, לא שהוא נמצא בבית ובאים לו כל מיני צרות מיסים וארנוניות, כי הוא לא נמצא במקום הנכון אז יש לו הרבה בטלים כנגדו, אבל כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שהיה צריך להיות, לפי מה שהוא באמת מלמעלה, ויאמר לו אני ה', ווי ווי ווי, על אחת כמה וכמה איזה בזיון. מה זה תפרח נשמתו, ווי ווי ווי. יראו לו בדיוק, יראו לו את תבנית דיוקנו המלאה ויראו לו את הפרופורציה שלו ביחס לזה.

יוסף היה דבוק במידות העליונות ושכינה היתה מדברת מתוך גרונו. יוסף בשעה שמדבר איתם הרגש לא עובד, הוא דבוק במידות העליונות, השכינה מדברת מתוך גרונו. פעם ברך ופעם בקושי, הדיבור יוצא פעם רך פעם קשה, כדי שיכירו אחיו את חטאם וידעו להתחרט כראוי ולקבל על עצמם את הדין. מאידך, הוא גם בא להאיר להם שמש צדקה ומרפה להוציאם מהצרה הגדולה שהיו שרויים בה, ולשים קץ לצערם ולהזריח להם אור חדש של תקוה ושלום. וכבר כתב הרמב"ן שהסיבה שכל הזמן לא כתב יוסף לאביו בארץ כנען, משום שהבין שצריכים עוד להתקיים חלומותיו שאחיו ישתחוו לו. ז"א הוא לא יכול להגיע למצב שהוא יגלה לפני, כי אז לא יתקיים החלום, ככה כשהם לא יודעים וחושבים שהוא שליט מצרים אז הם באים ומשתחוים לו, כי בחלום הם צריכים להשתחוות לו, אז לכן הוא לא גילה לאביו.

דוגמא נפלאה יש לפנינו של מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים, שהרי שני היריבים, יהודה ויוסף, היו במלוא הדבקות, יהודה ואחיו עומדים מכאן בחרטה על מכירת יוסף, ומחליטים שלא לוותר על בנימין כדי למנוע צער נוסף מאביהם, ויוסף מכאן עוסק בקיום חלומותיו, ומכשיר את הקרקע להתגלות לאחיו להתפייס איתם. לא ייפלא אפוא שכאשר נתגלה יוסף לאחיו שרתה עליהם רוח הקודש, כמו שאמרו חכמים ז"ל, שהוא בכה על צווארי בנימין, מה זה צווארי? על שני המקדשות שסופם להיחרב, על זה הוא בכה. ובנימין בכה על צווארו האחד, על משכן שילו שיחרב שנמצא אצלו.

כתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות יסודי התורה, שהנבואה שורה רק על בני עליה שמתגברים תמיד על יצרם. שליטה גמורה על היצר. על כאלה בני עליה שורה נבואה. וזה לא מספיק אלא מתקדשים והולכים ופורשים מדרכי כלל העולם, אין להם שום חיבור לעולם. ומזדרזים שלא לחשוב בדברים בטלים ולא בהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתם פנויה למעלה ומסתכלים בחכמתו של הקב"ה, ואז שורה עליהם נבואה. ואין הנבואה שורה עליהם בכל עת שירצו, אלא צריכים להתכונן לזה בהתבודדות ובכוונת דעתם והתרחקות מן העצבות, כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה.

נו, אחרי שאנחנו מתבוננים מהם המעלות הדרושות לנבואה, אז נתאר לעצמנו את המאבק המר שהתנהל בין יוסף לאחיו, מי שעומד מן הצד חושב שזה קטטה. אבל רואים איך בסוף הגיעו למדרגת רוח הקודש ושבשביל זה צריכים את כל המדרגות האלה, נוכל להבין עד כמה היו רחוקים מההתנצחות השפלה של ההדיוטות, וכמה היו מכוונים את ליבם לשמים בכל דבריהם ומעשיהם, ומכאן בנין אבל ללמוד מה גבהו מחשבותיהם של גדולי עולם, וכמה רחקו דרכיהם מדרכינו. שבמצבים הכי חמורים ובתוך הפולמוס הכי חריף, היו דבוקים במחשבותיהם רק לעשות את רצון הבורא בלי שום נגיעות עצמאיות או שמץ של כעס. אתם שומעים? כמה רחקו דרכיהם מדרכינו, אפילו המצבים הכי  חמורים והפולמוס הכי חריף דבוקים במחשבותיהם רק לעשות רצון הבורא בלי שום נגיעות עצמאיות או שמץ של כעס. כל אחד טוען את טענותיו, טענות שהוא צריך להבהיר לצד השני על פי סוג עבודתו הנדרשת באותה העת. לא כמו היום שהשקרנים מנכסים להם את הקב"ה ומנכסים להם את מרן, וכל אחד חוטף אותו לאן שהוא רוצה ואומר הוא שלי, זה שלי, זה שלי, ומה הדין ששניים תפסו יחלוקו, אז בסוף נהיה שתי מפלגות.

מכל מקום, זה שקר כל מה שמשתמשים בשם ה' ומצוות לשם מצוות והכל, הרי אתמול אמרו בטמבלויזיה שבמטה של דארעי הם נתחו את הציבור הספרדי למי הוא ימשך, ואז התברר לפי הניתוח שנעשה להם, שהם מכנים את הציבור הספרדי עדר. זה בתוספת לביטוי של דארעי שאמר על כל הספרדים שבוחרים בהם שהם לא אינטליגנטים, הוא ממש איטלגנט.

מכל מקום, אז אם זה עדר הם נוטים אחרי מנהיג שהוא דומה יותר לרב עובדיה, הם אוהבים מנהיג אחד, לא מחלוקת, לכן הם בורחים מזה ומתפלגים עכשיו, וי שכאלה לא בוחרים בכלל. ולך תדע מה יהיה מכאן ולהבא.

מכל מקום, פה רואים איך השבטים התנהגו, ולמרות כל זאת היו עסוקים בעליונים, ושרתה עליהם רוח הקודש, איך אפשר בתוך מלחמה כמו שאומרים, מתנצחים, שתשרה רוח הקודש, עד שזה בוכה על צוואריו וזה על צוארו וכבר רואים מה יהיה באחרית הימים ובתי מקדש והכל. אלא זהו, זה מחלוקת לשם שמים, ומחלוקת לשם שמים סופה להתקיים. מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. ולכן כמו שאנחנו משערים, אין סופה להתקיים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...