כיצד צריך למות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו ממשיכים בענייני מלחמת צוק איתן ודיברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו

אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו

גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם

גמרא בברכות יז

כדי שיוכל האדם להיפטר מהעולם

במחשבה רוחנית

ומתוך הרהור בעסק התורה

צריך הוא

לעבד את עצמו מנעוריו

ולהתרגל

להיות מעורה בעסק התורה בעמל רב

רק אז יוכל להגיע לכך שייפטר בשם טוב

שם טוב משמע שהוא עסוק

תמיד ברוחניות

זהו שם טוב

כי אי אפשר להיפטר בשם טוב

אם לא נתגדל בשם טוב

איך הוא ייפטר בשם טוב אם הוא לא גדל בשם טוב כל הזמן?

צריך הוא לגדול כל ימיו בעבודת השם

ובעמלה של תורה

וכאשר תגיע שעתו להיפטר מהעולם

יזכה במלא לכך שרגעיו האחרונים יהיו בשם טוב

בשם

שבו הוא מתגדל מההתחלה ועד הסוף

מהיוולדו ועד מותו

אשרי אדם שחתם ימיו במחשבה של תורה

אשרי אדם שיצאה נשמתו באחד

אם לא ירגיל אדם את מחשבותיו עוד מנעוריו בתורה וביראה

עלולו עוד למות מתוך מחשבה בלתי טהורה

הכל הולך אחרי החיתום

עלולו עוד למות מתוך מחשבה בלתי טהורה

מתוך מחשבת ממון ברכוש

מתוך מחשבת ליצנות

כעס וגאווה

ואוי לו

למי שנשמתו יוצאה

ומסיים חיה בהרהור כזה

ומביא את עצמו לעולם העליון

במחשבה שפלה

והאדם יכול להבטיח את עצמו שלא יגיע לכך

אך ורק

אם יגדל את עצמו בשם טוב

רק אז יצא מהעולם בשם טוב

מותו ימצא אותו בעצם מחשבה טהורה בהרהור יפה

אך תלוי הדבר

במה עסוק היה כל ימיו

רבי יהודה משכח לרבי אלעזר דאווה יטיב וכעציב

רבי יהודה מצא אותו את רבי אלעזר שהיה יושב והיה עצוב

אמר לה

במאי כעסיק מר

במה אתה עוסק?

אמר לו כתיב במשלי טוז

באור פני מלך חיים

בזמן

שהמלך מראה פנים שוחקות

העבדים שוחקים

בזמן שהמלך מראה פנים עצובות

העבדים עצבים

מה טוב ומה נעים לו לאדם

שכל שעה שפוגשים בו מוצאים אותו עסוק ברוחניות

מהרהר בתורה וביראה

שקוע במחשבותיו, בדרכי התורה והלכותיה ובדרכי העבודה להשם יתברך

אזי בטוח הוא

כשיבוא זמנו ויפטר מן העולם

יצא מתוך מחשבה רוחנית

ולא מתוך עיסוק

בענייניו הגשמיים

וכל שכן בהרהורי עבירה חלילה

על זה נאמר

מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו

ילך וישוב לביתו

פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו

שמעתם?

קשה לכם דבר פה?

אני חוזר

מי האיש אשר בנה בית

ולא חנכו

ילך

וישוב לביתו

למה?

פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו

קשה לכם משהו?

יש כמה דברים קשים. תגיד כמה דברים קשים

דמה שהוא ימות קודם כל, כן

כתוב פן ימות, לא כתוב שהוא ימות, פן ימות, כן?

מישהו אחר יחנך את הבית

אם הוא מת מישהו אחר יקח את הבית

למה זה יותר חשוב ממלחמה? מה פירוש?

דבר בקול

נו עכשיו הצלת נפשות

לא יותר חשוב מלחנוך את הבית?

התורה מחליטה שהוא ילך

לביתו לחנוך.

אז כתוב ששלושת אלה, נוטע כרם והרס אישה

וחונך בית,

כל אלה הם כיסוי

בשביל האיש הירא ורך הלבב.

זאת אומרת, התורה רצתה להצניע את אלה שהם פחדנים.

לפי רבי עקיבא כפישוטו,

לפי מנדאמר אחר זה בגלל שיש לו עבירות בידו,

אז כדי שהוא לא יפחד.

אם התורה תגיד שרק הפחדנים ילכו הביתה, אז כולם יודעו שהם בעלי העבירות או שהם פחדנים והם יתבזו,

יתביישו.

אז היא כיסתה עליהם בזה שנתנה פטורים לעוד שלושה סוגים.

אבל מכל מקום כרגע כשכתוב

פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו,

אומר רש״י, ודבר של עוגמת נפש הוא.

מה הדבר של עוגמת נפש?

אם מישהו אחר

יחנוך את הבית שלו.

זה דבר של עוגמת נפש. מה יותר גרוע, עוגמת נפש

שמישהו יחנוך

או שהוא ימות במלחמה?

מה דואגת התורה? התורה דואגת למה?

מה היא דואגת?

שהוא ימות או שיחנוך?

אז בואו נראה.

וכי בזה שאיש אחר יחנכנו יש יותר עוגמת נפש

מאשר הוא ימות במלחמה?

אלא צר מאוד הדבר,

וזוהי עוגמת נפש גדולה מאוד, שמה?

תקשיבו,

שאדם מישראל ימות מתוך מחשבה כזו.

הוא עומד למות,

ועל מה הוא חושב?

לא חנכתי את הבית ומישהו אחר יחנוך. אני הכנתי את הבית, הבית מוכן,

לא נכנסתי, עוד לא חנכתי,

ויבוא מישהו אחר והוא ימות

מתוך המחשבה והדאגה על הבית.

כשאדם ייפטר המחשבה כזאת,

זה צר גדול,

צר וצער מאוד,

עוגמת נפש גדולה.

כשאדם מישראל ימות מתוך מחשבה כזו,

במקום להרהר תשובה ברגעיו החיים,

הוא עוד מחובר לחומר,

והוא חושב, מי יחנוך לי את הבית?

אתם שומעים כזה דבר?

אתם יודעים, יש סיפור שהוא לא ייאמן.

לא ייאמן, המדרש אומר שהשטן

ניסה לפתות את יצחק אבינו שלא ישמע בקול אביו אברהם, וילך להיעקד.

ואמר לו, איפה עשה?

אבא שלך הולך לשחוט אותך, אתה לא מבין שאבא שלך כבר זקן?

הוא לא בשכלו, הוא הולך לשחוט אותך.

הוא אומר לו, אף על פי כן, על מנת כן.

הולך כל הדרך.

בסוף

הוא אומר לו, אתה יודע מי יירש את כל התכשיטים שאימא שלך נתנה לך?

ישמעאל ייקח לך אותם.

ואז יצחק אבינו מתעורר.

הוא שאל את אבא שלו, בעיה סלע עולה.

אתם שומעים?

יצחק אבינו במדרגה שלו במדרש מבין

שזה היה הדבר שעורר אותו ככה,

שישמעאל ייקח את התכשיטים שלו.

עכשיו לא משנה אם זה מצד שטמא כזה ייקח או ככה,

או שיפסיד או שלא.

מה מחשוב מה זה בן אדם? בן אדם יכול להיות מחובר לחומר אם לא ירגיל את עצמו להתנתק

זה לא יאומן. הרי יש אנשים שביקשו שיקברו אותם עם הכסף שלהם.

אז שאדם מישראל במקום לערער תשובה ברגעי חייו האחרונים

תהה מה חשבתו עסוקה

שאיש אחר יחנוך את ביתו החדש?

אי ואי, זה אומר הרי אם מגור,

זכר צדיק וברכה. מה אומר כבודו?

זה היה העצה של החשוורוש שעשה נשים שנית כדי שאסתר תראה שואה לקחת מישהו אחר, ואז היא תגלה את הסודות שלה.

כן.

החשוורוש לקח נשים שנית בשביל לעורר את אסתר, שתחשוש שהוא ייקח מישהי אחרת.

במקרה שלו הוא לא צדק.

בדומה לזה מתפרש מאמר חכמים זיכרונם לברכה.

בדומה לזה, תקשיבו, מתפרש עוד מאמר של חכמים.

כתוב, מיתת צמא קשה מכולן.

מה אתם מבינים?

מיתת צמא קשה מכולן. מה אתם מבינים?

יש באמת בצמא. כן?

מיתה קשה. מיתה קשה יותר ממה למשל?

יותר מרעב, יותר מרעב.

יותר מרעב, יותר ממה?

מסקילה. מסקילה, מחרב, מזה.

עכשיו אמרנו, בדומה לזה מתפרש מאמר חכמים.

בדומה למה שלמדנו עכשיו,

מתפרש המאמר של חכמים, מיתה צמא קשה מכולן. תסבירו לי עכשיו לפי זה,

מה דומה?

מה דומה, נו?

מה דומה לקודם שלמדנו?

שלא חונך את הבית.

כן, נו, מה דומה לשלמדנו שלא חונך את הבית?

למות ככה עם מחשבה כזאת. או למות במחשבה של צמא במקום לחשוב על התשובה.

זהו לפי שהוא גובע מצמאון

והוא עשוי להינצל ממוות במעט מים

עד הרגע האחרון.

ומשום כך אין דעתו נתונה להתבונן

ולנהוג

כפי שראוי לאדם מישראל לנהוג ברגעים כאלה.

כי ברגעים שאדם הולך למות,

צריך לכוון מחשבתו בתשובה לבורא יתברך שתיפטר נשמתו במבט הרוחני של סיבת ביאתו לעולם.

ומה הוא חושב? מאיפה יבוא מים? מאיפה תבוא טיפה? מאיפה נמציג טיפה?

באמת ככה, כשהוא מחפש טיפת מים

במקום להיות טרוד. לכן,

מיתת צמא היא קשה מכולן,

כי בקל,

כי בקל, אם יימצא לו כמה טיפות,

הוא יחיה את נפשו.

ואדם צריך להתייגע ולהתאמץ ולהתעלות למעלה מעינוי הצמאון

ולהרהר בתשובה, וזה דבר קשה מאוד.

לכן, מיתת צמא היא קשה מכולן. ככה מביא מעיינה של תורה.

כתוב,

שימו איש חרבו על ירחו.

במעשה העגל קרא משה רבנו לשבט לוי,

שימו איש חרבו על ירחו.

מה זה שימו איש חרבו על ירחו?

משה מל,

והאהרון פורע,

ויהושע משקה.

משותה. הוא נתן להם מהמים

עם העגל שהוא טחן אותו דק

כדי לבדוק אותם,

מי מהם חטא בעגל.

זאת אומרת, הם הולכים למיתה.

הוא משקה את כל החשודים ונותן להם,

ומי שחטא בעגל מת.

אז מה כתוב?

שימו איש חרבו על ירחו, משה מל,

והאהרון פורע.

אז הוא עושה להם ברית.

לפני שהוא משקה אותם.

הם הולכים למיתה.

עכשיו אתה עושה להם ברית?

לפי שכל אותן 40 שנה שהם היו במדבר,

לא היו מולין

מפני טורח הדרך

ומפני שלא נשבה רוח צפונית.

אז זאת אומרת,

טורח הדרך זה סכנה,

ולא יכולים למול במקום שיש סכנה,

וגם לא הייתה רוח צפונית שהיא מועילה למילה.

ועכשיו, כשהם עומדים להרג,

בגלל שהם חשודים על מעשה העגל,

לא רצו משה ואהרון

שהם יהרגו בלא מילה ובלא קבלת מצווה.

ככה מביא אבו דראם.

אז עוגמת נפש גדולה מאוד היא שאי אפשר לתקן.

אם אדם עובר מהעולם הזה ונפטר הימנו ללא הרהור תשובה וללא תיקון נפשו ותכונותיו,

זו עוגמת נפש גדולה שאי אפשר לתקן.

לכן, אתם שומעים,

לפני שהם נהרגים,

משה ואהרון דואגים לזכות אותם במצוות המילה,

ושייפטרו מתוך הרהור תשובה ויתקנו נפשם ותכונתם.

רבי יוסף אמר

יהא חלקי ממתים בדרך מצווה,

גמרא בשבת,

כ יח.

היינו, מה הוא ביקש?

שיפטר ברגע האחרון מן העולם הזה באמצע מחשבה של מצווה,

או באמצע המעשה המועיל והפעולה הרצויה לפני השם.

כמו שכתוב, יצאה נפשו בטהרה.

אבל כדי שיגיע למדרגה כזו צריך האדם להעמיד את כל מהלך מחשבותיו שיעסוק תמיד בעבודת הקודש.

ואז יהיה מובטח

שגם ברגע האחרון

הוא ייפטר באמצע מלאכת הקודש.

וכן אמר מרדכי,

מרדכי הצדיק אמר לתלמידיו,

בשעה שהגידו לו שהמן בא,

אמר בניי, רוצו מכאן

שלא תיקבעו בגחלתי,

כי המן רוצה לבוא להורגני

על משהו לא משתחווה וקורע לפניו,

שהרי המן הרשע בא להורגני.

אמרו התלמידים,

אם תמות,

נמות עמך.

אמר להם, אם כן,

נעמוד בתפילה וניפטר מתוך התפילה.

שמעתם?

זה מדרש רבה,

אסתר ט'.

אז חשוב איך נפטר האדם, לכן אמרנו בתחילה.

אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה,

ועושה נחת רוח ליוצרו. תמיד, כל הזמן.

גדל בשם טוב,

אם הוא כל הזמן גדל בשם טוב,

אז ודאי, ונפטר בשם טוב מן העולם.

אתם רואים כמה חשוב לצאת ברגע האחרון במחשבה טהורה ובכוונה רצויה?

עכשיו, זה מדובר,

ודיברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו,

ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. אז למדנו שאם הוא ימות חס ושלום במחשבה שמישהו אחר חונך,

אוי ואי

על הדבר הזה, אם אדם נפטר

בצורה כזאת שהוא חושב על חיי העולם הזה וחושב מי יחנוך לו את הבית

במקום לחשוב על

איך הוא נפטר בתשובה מן העולם הזה,

כי זה דבר של עוגמת נפשו.

אני חוזר להלכה שלמדנו אתמול

בספר שופטים ברמב״ם

בהלקות מלכים,

בסוף פרק ח',

ושם הוא אומר,

בסוף פרק ז',

שם הוא אומר איך צריך להתנהג הלוחם במלחמה,

ובואו נראה אם זה מתאים למה שלמדנו כרגע.

אמרנו, מי האיש הירא ורך הלבב זה כמשמעו שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה.

אז אדם כזה שב לביתו,

ולא ימס את לבב אחד.

ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה,

מי שכן נכנס לקרב,

יישען

על מקווה ישראל ומושיעו

בעת צרה,

וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה,

וישים נפשו בכפו,

ולא יירא.

ולא יפחד

ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו

אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה.

זאת אומרת הוא מקיים מצווה,

הוא צריך לחשוב בה כרגע.

וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה הוא מבהיל עצמו עובר בלא תעשה

שנאמר על ירח לבבכם

אל תיראו

ואל תחפזו

ואל תערצו מפניהם

ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויים בצווארו

ואם לא ניצח

ולא עשה מלחמה בכל ליבו ובכל נפשו זאת אומרת יש מצווה להילחם בכל ליבו ובכל נפשו

ולהשכיח כל ענייני העולם הזה

לא אישה ולא בנים ולא כלום

הרי זה כמי ששפך דמי הכל

שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו

והרי מפורש בקבלה

ארור עושה מלאכת אדוני רמיה וארור מונע חרבו מדם

מכל הנלחם בכל ליבו

בלא פחד

ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד

מובטח לו שלא ימצא נזק

ולא תגאהו רעה

ויבנה לו בית נכון בישראל

ויזכה לו לבנה בעולם

ויזכה לחיי העולם הבא

אתם שומעים?

למה? כי כל האויבים, למה זה קידוש השם? למה הוא נלחם על קידוש השם?

מה במלחמה יש קידוש השם?

כי כל האויבים שבאים נגד היהודים זה בגלל התורה והמצוות שהם קיבלו

אם היינו ככל העמים לא היו שונאים אותנו

אבל בגלל שאנחנו נבחרנו על ידי השם ואנחנו סגולתו ונחלתו

בגלל זה הם יוצאים כנגדנו למלחמה

אז זה קידוש השם כי הם באים להילחם כנגד השם

כנגד תורת השם שנתן לנו

עכשיו זה שכתוב שיבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו לבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא

שנאמר

כי עשו יעשה אדוני לאדוני

בית נאמן

זאת אומרת אביגיל

לדוד המלך

כי מלחמות אדוני אדוני נלחם

לא מלחמות שלא כאילו בשביל גבורה, בשביל ניצחון

אלא מלחמות אדוני אדוני נלחם

ורעה לא תימצא בך

והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים

את אדוני אלוהיך מכאן שיזכה לחיי העולם הבא אז רואים

שאדם שהולך למלחמה צריכה להיות מחשבתו תפוסה בקידוש השם

אם הוא עושה כן יש לו את ההבטחות האלה ולא תגיע לו שום רעה מובטח שלא ימצא נזק

ולא תגיעהו רעה

אבל אם חלילה הוא מתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה וחושב יואו השארתי אישה ילדים בית זה וכל הדברים

זה סיבה הפוך שהוא ייפגע

ולא עוד

אלא שדמי ישראל תלויים בצווארו

והוא ייחשב כמי ששפך דמי הכל אם לא עשה במלחמה בכל נפשו

ובכל ליבו

אז מי שרוצה לעבור את המלחמה בטוח שיעשה כן. אתמול סיפר לי פה יהודי שניגש אליי ואמר לי שהוא דיבר

עם אחד הקצינים בגבעתי וברוך השם עד לרגע הזה אין נפגעים לגבעתי

וההצלחות שלהם הן כבירות בקרב

המחת שלהם אמר

לפני כן בקריאה לחיילים

שיזכרו שהשם הוא הולך לפניכם להילחם לכם

וביקש להגיד שמע ישראל השם אלוקינו שם אחד

ושהוא יהלך

עמנו במלחמה וכו' וכו'.

אם היו כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים כמו שהכהן המשוח מלחמה היה אומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה

אם היו נותנים ליבם שהולכים להילחם מלחמת השם

ולא מלחמת הרמטכ״ל ושר הביטחון

וראש הממשלה כי המדינאים החליטו

אם היו הולכים להילחם

על כבוד שמיים

ועל מה שרוצים האויבים למגר את העם היהודי

זה היה נראה אחרת בלי נופל אחד

כמו שיהושע בן עינון הלך למלחמות

מבלי נופלים

חוץ מהאחן שמעל בחרם

רבי חנניהו ברגשי אומר עושה הקדוש ברוך הוא עושה הקדוש ברוך הוא ישראל

לפי כוח ארבעויותו ובשפות שנה אמרו אדונו וסמנת גו יחדיל תורו יא הדין