דיני מלחמה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי אדוני אלוהיך עמך

המעלך מארץ מצרים

והיה כקרובכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם

ואמר אליהם

שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם

אל ירח לבבכם

אל תיראו

ואל תחפזו

ואל תערצו מפניהם

כי אדוני אלוהיכם ההולך עמכם

להילחם לכם עם אויביכם

להושיע אתכם

ודיברו השוטרים אל העם לאמור

מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו

ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו

ומי האיש אשר ארס אישה ולא לקחה

ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יכחנה

ויאספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו

מי האיש הירא ורך הלבב

ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו

האיש הירא זה האיש הירא להרוג אחרים ורך הלבב

זה להרג על ידי האחרים

יש מי שאומר את זה בהיפוך

מי זה האיש הירא להרג ורך הלבב להרוג

ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו הוא עלול להעמיס את לב

הלוחמים

ואז חלילה תהיה נסיגה ותחילת נפילה נישא

והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם

ופקדו שרי צבאות בראש העם

עכשיו

כי תקרב אל עיר להילחם עליה בין אם זה מלחמת הרשות או מלחמת מצווה וקראת אליה לשלום

יש אומרים שזה רק במלחמת

רשות

בעיה אם שלום טענך ופתחה לך והיה כל העם אל נמצא בה יהיו לך למס ועבדוך

זאת אומרת אתה קורא אליה לשלום

אם היא מסכימה לשלום

והעם הזה צריך

שהם יהיו למס

דהיינו יתנו מס בין בגופם בין בממונם

וגם בעבדוך יהיו לעבדים אתה משתמש בהם לביצורים לבנות חומות לעשות כל דבר

הרמב״ם מוסיף שהם גם צריכים לקיים שבע מצוות בני נוח

וזה תנאי

ואם לא תשלים עמך אם היא לא מסכימה לבוא עמך בשלום

ועשת עמך מלחמה וצרת עליה

אתה עושה עליה מצור

אם זה במלחמת הרשות אז זה רק משלושה רוחות

ונותן להם אפשרות להימלט

ואם זה מלחמת מצווה אתה צר עליהם מכל מקום

ונתנה אדוני אלוהיך בידיך והקית כל זכורה לפי חרב

לא משאיר אף אחד

הולך

עד הסוף

רק הנשים והטו והבהמה וכל אשר יהיה בעיר

כל שללה תבוז לך

ואכלת את שלל אויביך אשר נתן אדוני אלוהיך לך

כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאוד

אשר לא מערי הגויים האלה הנה

רק מערי העמים האלה אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה

לא תחיה כל נשמה אלו שבעה עממים

והרמב״ם מוסיף עמלק

כי אחריהם תחרימיהם

החיטי והאמורי והקנעני והפרזי החיבי והיבוסי

כאשר צווכה אדוני אלוהיך בהם נאמר לא תחיה כל נשמה

למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם

אשר עשו לאלוהיהם וחטאתם לאדוני אלוהיכם

כי תצור על עיר ימים רבים

להילחם עליה לתפסה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי אדם עץ השדה לבוא מפניך במצור

אז עצי פרי לא משחיתים אותה אלא רק לצורך שצריכים

אבל שלא לצורך אסור ויש בזה גם משלים

רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וחרדת

ובנית מצור על העיר אשר יעשה עמך מלחמה עד

עד עד עד עד עד עד אין המשך טוב בקיצור

זה הדין

אז צריכים לצאת למלחמה בין ברשות בין בזה ואפילו שיש סכנת נפשים

צריכים להילחם עד הסוף

עכשיו בואו נראה

מה כתוב כאן

בספר בראשית כתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו מיד האדם

מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם

מיד איש אחיו אומר עמק דבר פירש הקדוש ברוך הוא מתי אדם נענש

בשעה שראוי לנהוג באחווה

מה שאין כאן משעת מלחמה ועת לשנוא אז עת להרוג

ואין עונש על זה כלל כי כן נוסד העולם

אז זה כתוב גם במסכת שבועות

מלכותא תקת לה חד משיטא לא מענש

ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלאכת הרשות אף על גב שכמה מישראל יהרגו על ידי זה

זאת אומרת גם במלחמת הרשות

אז גם כן מותר לצאת למלחמה ובפרט אם קמים עליך אויבים ורוצים לך להוטחה ומצהירים שרוצים ושולחים טילים

וכולי וכולי ודאי שחובה לעמוד על נפשנו

ואפילו בשבת וכולי להילחם עד מגורם

בספר דברים כ' כתוב כי תצור אל עיר ימים רבים

להילחם עליה לתפסה וכולי אז אחר כך כתוב רק עץ אשר תדע

כי לא עץ מאכל ואותו תשחית וחרת ובנית מצור על החיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה

מה זה עד רדתה?

עד שתכבוש אותה

עד רדתה זה גם רש״י אומר לשון רידוי שתהיה כפופה לך

זה מלחמה ככה עושים מלחמה

לא באמצע השלום יענה בשלום שקט בשקט חרית בחרית

אין דבר כזה

יוצאים למלחמה צריך לצאת כמו שצריך

לפני שאני קורא את הדינים

ואחר כך את דברי המוסר אני רוצה להגיד זה ההוראות לאלה שיוצאים למלחמה

מה ההוראות לעורף?

הרמב״ם בהלקות תענית פרק א'

מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות

על כל צרה שתבוא על הציבור שנאמר על הצר הצורר אתכם

והרעות הן בחצוצרות

כלומר

כל דבר שיהיה צר לכם כגון בצורת ודבר והרבה

וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו

ודבר זה מדרכי התשובה הוא

שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה

ויריעו

ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הוא רע להן

אין צרה שבאה סתם בדרך מקרה

כל מה שבא על ישראל זה בגלל מעשיהם הרעים הוא רע להן

ככתוב עוונותיכם היטו

וזהו שיגרום להם

להסיר את הצרה מעליהם.

איך מסירים עכשיו את החמאס מעלינו?

כתוב

ודבר זה הוא מדרכי התשובה

שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו

ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הוא רע להן

אז זה יגרום להסיר את הצרה מעליהם

אבל הם לא יזעקו

ולא יריעו בחצוצרות

אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו

וצרה זו נקרו נקרת

מה תעשה? זה מטומטמים, זה טרור, זה משוגעים, זה ככה בכל העולם.

הם הורגים בכל מקום.

אם אדם יגיד שזה דרך מקרה וזה לא בא בחשבון

עוונותיכם היטו,

הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם

להידבק במעשיהם הרעים.

ועוד, אם יש להם כיפת ברזל והם חושבים שהיא מגוננת,

אז היום ראינו לצערנו הרב איך פצצת מרגמה של 120 מילימטר

הורגת לצערנו הרב ארבעה חיילים,

ארבעה פצועים קשה ועוד וכו'.

ורק עכשיו צצו ממנהרה בנחל עוז עוד מחבלים,

חלקם חוסלו וזה עוד ממשיך כרגע האירוע,

וכן בכל מקום.

למזלנו היום בסיעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא פיצץ להם

פצצה אחת שהם רצו לשלוח לצפון והתפוצצה בגן ילדים שלהם כי משם הם שיגרו את זה ונהרגו להם כמה עשרות,

ילדים ומבוגרים ועוד איזה 50 פצועים.

וכל זה רבותיי בחסד הבורא יתברך,

אבל צריך לעשות תשובה, אם לא יעשו תשובה,

זה דרך אכזריות שלא עושים תשובה והיא גורמת להתדבק במעשים הרעים

ותוסיף הצרה צרות אחרות.

אמרתי לכם לפני מספר ימים שלא לעולם חוסן.

מה שאנחנו רואים בסיעתא דשמיא זה בינתיים הזכויות הקיימות,

אבל כשמבזבזים את הניסים

זה הולך על חשבון זכויות.

אם לא מייצרים חדשות,

אם לא חוזרים בתשובה ולא מבינים, כמו שאמרנו, פיתחי לי אחותי רעייתי.

אז לא לעולם חוסן, וזה יכול להיות דפיקות יותר חזקות שנבין.

הוא שכתוב בתורה,

והלכתם עימי בקרי.

בדרך מקרה אתם אומרים שזה קורה.

זה לא הקדוש ברוך הוא שלח את הצרה בגלל עוונות.

זה מקרה.

והלכתי עמכם בחמת קרי.

פה יהיה הפירוש נכון גם במקרה הזה,

ש... והלכתם עם מי בקרי? אם תלכו עם אובמבה וקרי ותסמכו עליהם שהם יפתרו לכם את הבעיות,

כאילו זו בעיה מקומית,

והם ישכינו שלום,

ואין פה את הקדוש ברוך הוא ששולח את הטילים כדי שנתעורר,

אז אני אלך איתכם בחמת קרי.

חמא על הקרי, על המקרה שאתם אומרים, או קרי זה שבא מ-United States of America.

אביע עליכם צרה כדי שתשובו.

אם תאמרו שהוא קרי,

אוסיף לכם חמת אותו קרי.

עוד יותר.

ומדברי סופרים מה עושים?

צריך להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור,

עד שירוחמו מן השמיים,

ובימי הטעניות האלה זועקים בתפילות ומתחננים ומרעים בחצוצרות וכו'.

אז מטענים שני וחמישים ושני ביום ולא בלילה,

גברים ולא נשים וקטנים.

אז זה מה שצריך לעשות הציבור, לקבל עליו תשובה ולהתענות

כדי להעביר את הצרה.

זאת אומרת,

הדברים הם ברורים על מה באים הדברים.

הצר צורר אתכם.

עכשיו הרמב״ם אומר לנו כמה דינים.

אני קורא את זה מלמעלה בזריזות כי אין העניין להתעכב, רק להבין את הפרינציפ, בפרט לאלה שלא יודעים.

אין עושים מלחמה, זה הרמב״ם,

ספר שופטים, מלקות מלכים, פרק ו׳. אין עושין מלחמה עם אדם בעולם

עד שקוראין לו שלום.

אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצווה,

שנאמר כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום.

ישראל לא מחפשים מלחמות, רוצים שלום עם כל העולם.

אבל מה לעשות שלפעמים זה נצרך.

אז אם קוראים לשלום,

אם השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן,

אין אורגין מהן נשמה וריהן למס,

שנאמר יהיו לך למס ועבדוך.

קיבלו עליהן המס ולא קיבלו עבדות,

או שקיבלו העבדות ולא קיבלו המס,

לא מסכימים לאחד התנאים,

אין שומעים להם עד שיקבלו שניהם.

והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים

ושפלים למטה

ולא ירימו ראש בישראל,

אלא יהיו כבושים תחת ידם

ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם.

והמס שיקבלו זה שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם,

כגון בניין החומות וחוזק המצודות,

ובניין ארמון המלך וכיוצא בו,

שנאמר, וזה דבר המס אשר עלה המלך שלמה לבנות את בית אדוני ואת ביתו,

ואת עמילו,

ואת חומת ירושלים,

ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה,

כל העם הנותר מן האמורי,

ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה,

ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד,

כי הם אנשי המלחמה ועבדיו,

ושריו ושלישיו,

ושרי רכבו ופרשיו.

ויש למלך

להתנות עמהם שייקח חצי ממונם או הקרקעות,

ויניח כל המטלטלין

או המטלטלין,

ויניח הקרקעות כפי מה שיתנה.

יכול לקחת להם או קרקעות או מטלטלין, חצי ממונם.

ואסור לשקר בבריתם

ולכזב להם

אחר שהשלימו וקיבלו שבע מצוות.

אם העמים האלה הנכבשים

הם השלימו וקיבלו שבע מצוות,

אסור לשקר, כמו שהייתה

הטעות בזמן יהושע בן נון, שהגבעונים שיקרו

את ישראל,

ונשבעו להם ישראל,

אבל לא חזרו מן השבועה אפילו שהיא הייתה שבועת שקר,

ואפשר היה לחזור מפני חילול השם.

ישראל אסור לשקר אם עשו ברית

ולכזב להם

לאחר שהשלימו וקיבלו שבע מצוות משום חילול השם.

ואם לא השלימו

או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות,

עושים עימהם מלחמה והורגים כל הזכרים הגדולים

ובוזזים כל ממונם בטפם

ואין הורגין אישה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים.

במה דברים אמורים? במלחמת הרשות

שהוא עם שאר האומות,

אבל שבעה עממים ועמלק

שלא השלימו,

אין מניחים מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל,

רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה.

וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר העמלק

ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו,

שנאמר לו הייתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי אחיווי יושבי גמעון

את הכל לקחו במלחמה כי מאת השם הייתה

לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל למען אחרימם.

זה מה שעושה עכשיו הקדוש ברוך הוא לחמאס מחזק את ליבם להילחם בישראל כדי לחרימם.

אבל אם המנהיגים טיפשים לא מבינים מה קורה פה ולמה זה קורה

העולם אומר הפסקה והם לא מקיימים עשו חמש הפסקות ולא קיימו אמרו בעצמם שרוצים הפסקה ולא קיימו אתמול הודיעו על ידי אובמבה שחייבים להפסיק מייד והם לא מקיימים

מה זה אם לא מחזק השם את ליבם כמו את פרעה בשביל אחרימם

וכל זה מכלל ששלחו להם לשלום ולא קיבלו.

זאת אומרת גם שבעה עממים

שקראו להם לשלום

והם לא השלימו עם ישראל

אז הדין הוא לנהוג בהם כך.

ועל זה מביא הרמב״ם ששלושה כתבים שלח יהושע

עד שלא נכנס לארץ עוד טרם כניסתו לארץ

שלח שלושה כתבים לכל העמים היושבים כאן

הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח

וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים

וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה וולקאם

מי שרוצה לברוח יברח הגרגשי ברח לאפריקה

מי שרוצה להשלים ישלים

אלה באו הגבעונים בעורמה

ומי שלא רוצה להשלים רוצה לבוא למלחמה למלחמה

אם כן מפני מה הרימו יושבי גבעון לפי ששלח להם בכלל ולא קיבלו ולא ידעו משפט ישראל

ודימו ששוב אין פותחים להם לשלום זאת אומרת שכל הקריאה שהוא קרא דווקא שהיה חוץ לארץ

אבל כשהוא נכנס לארץ אז כבר הם מכרו את המועד לכם התחזו שהם לא מיושבי הארץ

ולמה קשה הדבר לנשיאים

וראו שראוי להכותם לפי חרב לולא השמועה

מפני שכרתו להם ברית

והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית

אסור לכרות ברית לשבעה עממים

אלא היה דינם שיהיו למס עבדים

והואיל ובטעות נשבעו להם

בדין היה שיהרגו על שטעום

לולא חילול השם אבל בגלל חילול השם לא הרגו

עמון ומואב הן שולחים להם לשלום שנאמר לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך וכולי

אחר כך כשצרין על עיר לטפסה הן מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלוש רוחות כמו שאמרנו

ומניחים מקום לבורח ולכל מי שירצה להימלט על נפשו

שנאמר ויצבעו על מדין כאשר ציווה אדוני את משה

לפי השמועה למדו שבכך ציווהו

אחר כך יש דין עם קוצצים או לא קוצצים

כמו שאמרנו וכולי

וצרין על עיירות של גויים שלושה ימים קודם השבת

והעושים עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת

שנאמר עד רדתה

עד שהיא תיכנע ואפילו בשבת בין מלחמת מצווה

בין מלחמת רשות

כשחונין חונין בכל מקום

ומי שנהרג במלחמה במקום שייפול שם ייקבר

קונה מקומו כמת מצווה

ויש דברים שפטרו במחנה אוכלים עד דמאי ופטורים מרחיצת ידיים בתחילה מים אחרונים חובה מפני מלח סדומית

צריך לדקדק בזה אבל מים ראשונים לא

וכן

ומביאים עצים מכל מקום ואפילו מצאם תלושים יבשים אין מקפידים על כך במחנה

וכן פטורים מלערב עירובי חצרות במחנה אלא מטלטלין מאוהל לאוהל ומסוכה לסוכה

והוא שיקיפו כל המחנה מחיצה גבוהה עשרה טפחים אתם שומעים?

גם בזמן המלחמה כדי שתהיה רשות יחיד כמו שנתבהל ברכות שבת

ואין מחיצה פחותה מעשרה וכשם שפטורים מכל אלה בהליכתן כך פטורים גם בחזירתן

ותשמעו עוד דבר אסור לפנות בתוך המחנה

לעשות צרכים

או על פני השדה בכל מקום אלא מצוות עשה לתקן שם דרך מיוחדת להיפנות בה

שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה

וכן מצוות עשה להיות לו יתד לכל אחד ואחת תלוי על כלי מלחמתו

ויצא באותה דרך ויחפור בה ויפנה ויכסה שנאמר ויתד תהיה לך על אזיניך

אתם שומעים דבר כזה?

איך צריך לדקדק בזמן מלחמה לא לעשות צרכים בכל מקום

ולא יראה בך ערוות דבר

ושב מאחריך

אחד מלחמת מצווה

ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן

לדבר אל העם בשעת המלחמה ומושכין אותו בשמן המשחה

וזהו הנקרא משוח מלחמה

שתי פעמים מדבר משוח מלחמה אל העם

אחת בספר בעת שיוצאין קודם שיערכו המלחמה

אומר לעם יהיה איש אשר נטע כרם ולא חללו כל מה שלמדנו בפסוקים

כשישמע דבריו

אחד מאלה יחזור מעורכי המלחמה

הוא לא יהיה מאלה שעורכים את המלחמה במערכותיה

אלא חוזר הביתה

ואחת מעורכי המלחמה שהוא כבר מדבר כשהם נכנסים למלחמה ואומר אל תראו ואל תחפזו

עד שעורכין המערכות והם קרבים להילחם

שוח מלחמה עומד במקום גבוה

וכל המערכות לפניו דהיינו כל הגדודים והחטיבות מה שהיו

ואומר להם בלשון הקודש שמא ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם

אל ירח לבבכם אל תראו ואל תחפזו

ואל תערצו מפניהם

כי אדוני אלוהיכם

ההולך עימכם להילחם לכם

עם אויביכם להושיע אתכם

זה מה שכתב

מחת גבעתי לחיילים

והשמאלנים יצאו נגדו זה לא צבא של אלוקים זה צבא של צה״ל

ואל תגיד לנו פסוקים פה

אתם שומעים?

עד כאן אומר משוח מלחמה וכהן אחר תחתיו משמיע אותו לכל העם בקורם

ואחר כך מדבר משוח מלחמה מי האיש אשר בנה בית חדש

ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארס

עד כאן משוח מלחמה מדבר והשוטר משמיע לכל העם בקורם

ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר מי האיש הירא ורחל לבב

ושוטר אחר משמיע לכל העם טוב

ואחר שחוזרים כל החוזרים מאורכי המלחמה

אלה שיש להם בית והרס אישה ונטע כרם והירא ורחל לבב

אחרי שחוזרים, כל החוזרים אחר כך למלחמה.

מתקנים המערכות, עכשיו מסדרים את כולם למלחמה,

ופוקדים שרי צבאות בראש העם.

שימו לב,

ומעמידים מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים

וכשילין של ברזל בידיהם.

הרוצה לחזור מן המלחמה,

הרשות בידם

של אלה השוטרים החזקים

והעזים

לחתוך את שוקו.

אין לחזור בחזרה,

אין לערוג מהמלחמה,

שתחילת נפילה ניסה.

אם רוצים ליפול,

מתחילים לנוס.

תשמע, אל תסתכל במה דברים אמורים,

שמחזירים אנשים אלו מערכם מלחמה במלחמת הרשות.

אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

אחר כך יש דינים מה זה בונה בית וכל הדינים האלה ומה זה כל אלה.

אחר כך כתוב ככה כל אלו שחוזרים מאורחי המלחמה כששומעים את דברי הכהן

חוזרים

ומספקים מים הם הופכים להיות העורף

כמו המפקדה העורפית

ומספקים מים ומזון לאחיהם שבצבא ומתקנים את הדרכים.

ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר

ואין מטריחים אותם לשום דבר בעולם

כגון הבונה בית וחנכו נושא ארוסתו שייבם ומי שחלל כרמו

אין יוצאין עד תום שנה לא עושים כלום מכל העבודות האלה שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח.

מפי הקבלה למדו שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה בין לאישה שנשא בין לכרם שהתחיל לאכול פריו.

כל השנה אין מספק מים ומזון ללוחמים ולא מתקן דרך ולא שומר בחומה

ולא נותן לפסי העיר ולא יעבור עליו שום דבר בעולם

שנאמר לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר לעבור בשני לווין

לא לצורכי העיר ולא לצורכי הגדוד. זה לא כל אחד מספר סיפור

זה בודקים בדיוק עם עדים והכל שבאמת הוא בנה

והוא ערס והוא נטע ושהוא ירה גם הכל בודקים

ואחר כך כתוב בקיצור ההלכה האחרונה בפרק הזה פרק ח׳ שימו לב

מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו

שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה דהיינו הוא פוחד זה כדעת רבי עקיבא

הוא פוחד פוחד מהמלחמה

ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה

אז אם כבר הוא נכנס והוא לא פוחד והוא לא חוזר מאורך המלחמה

ומאחר שייכנס כבר בקשרי המלחמה מה עושה?

יישען על מקווה ישראל הקדוש ברוך הוא

יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה

וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה

וישים נפשו בכפו

ולא יירא

ולא יפחד

ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו

אלא ימחה זיכרונם מלבו

ויפנה מכל דבר למלחמה

וכל המתחיל לחשוב

ולהרהר במלחמה

ומבהיל עצמו

עובר בלא תעשה שנאמר

אל יירך לבבכם

אל תיראו ואל תחפזו

ואל תערצו מפניהם

ולא עוד

אלא שכל דמי ישראל תלויים בצווארו

ואם לא ניצח

ולא עשה מלחמה בכל ליבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי

הכל כאילו שפך את כל הדמים שם שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו

והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת אדוני רמיה וארור מונע חרבו מדם

וכל הנלחם

בכל ליבו

בלא פחד

ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד

מובטח לו שלא ימצא נזק

ולא תגיעהו רעה

ויבנה לו בית נכון בישראל

ויזכה לו ולבניו עד עולם

ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר כי עשו יעשה אדוני

לאדוני

בית נאמן

כי מלחמות אדוני אדוני נלחם

ורעה לו תימצא בך

והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים

את אדוני אלוהיך זוכה גם לחיי העולם הבא כמו שאמרה אביגיל לדוד

עד כאן זה הדינים הנוגעים לנו לגבי ההסתכלות שלנו על המלחמה הנוכחית

איך צריך להתנהג

מי שנמצא כרגע בלחימה

איך צריך העורף להתנהג

ולהבין על מה ולמה זה בא

ואחרי התפילה בלי נדר ובעזרת השם נגיד דברי מוסר

בעניין זה לחזק את העניין