http://live.shofar-tv.com/videos/4104

20-7-14

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום  מאד, וירעו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה". בקשת בני גד ובני ראובן היא פרשה סתומה לגבינו. ארץ ישראל מובטחת לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, וכה גדולה ונעלה היא ההבטחה עד שאברהם אבינו ירא וחרד במה אדע כי אירשנה, בבא מושה רבינו לבשר לבני ישראל על גאולתם, הוא מודיעם כי עלול לרשת את ארץ הכנעני, ארץ זבת וחלב ודבש. ארבעים שנה הם הולכים אל הארץ המובטחת, ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, פלטרין של מלך, וכה רבות הן המצוות התלויות בארץ, ועל סף הכניסה לארץ עומדים בני גד ובני ראובן ומבקשים, אל תעבירנו את הירדן. אחרי הבטחה לאברהם, אחרי מה שמספר להם משה רבינו, אחרי כל מה שדיברנו, אל תעבירנו את הירדן. משה רבינו משתטח 515 תפילות כמנין ואתחנן, ומבקש אעברה נא, והם מבקשים אל  תעבירנו.

ומה הטענה שבפיהם, מקנה רב להם, ארץ מקנה ולעבדיך מקנה, הכי טענה היא זו? ישחטו כל בקרם ויאכלו על טהרת הקודש ויכנסו לארץ הקודש בקול תודה ורינה, ושם מצפים להם בתים אשר לא בנו ובורות אשר לא חצבו, וכרמים אשר לא נטעו, ולא יחסרו כל טוב, ולפלא שמשה רבינו לא ענה להם כך, והקב"ה הסכים על ידם בתנאי שילכו חלוצים ולא יניעון את לב בני ישראל, וזה חזיון פלאים בעינינו, אבל כל זה אינו מובן לנו, משום שאנו רחוקים  מאד מחיי אמונה ורוח הקודש.

מצינו בחולין צ"א, על הפסוק "ויוותר יעקב לבדו" אמר רבי אלעזר, שנשתייר על פכים קטנים. יעקב אבינו נותן למשפחה להתקדם והוא נשאר בשביל לאסוף פכים קטנים שנשארו מהחניה שהיתה שמה שהם חנו, כמו תגיד כן היום נשארו פחיות של משקה, אז הוא נשאר בשביל דברים כאלה לאסוף אותם? ועל זה נאמר בגמרא, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. מה זה, זה נקרא מעלה? זה שבח, שהממון יותר חביב מהגוף? מסבירה הגמרא, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. מה זה אומר? למה, אם הוא לא יחזור על פכים וימשיך בדרך ויניח אותם אז מזה הוא ילך לגזול אח"כ בגלל זה? זה הכוונה? משום שהם אינם פושטים ידיהם בגזל? והרי זה תמוה, שהרי יעקב אבינו בא בעושר מופלג עם שישים ריבוא עדרים היו לו, שש מאות אלף עדרים, עשירות מופלגת כזאת והוא חוזר על פחיות, על פחים? והרי הוא בעצמו ערם לפני עשיו קרי של דינרים עבור חלקו במערת המכפלה, קרי, עשה לו ערימה גדולה של כסף וזהב, דינרים, דינרים, בשביל לקחת את חלקו במערת המכפלה, אז מדוע הוא חזר על פכים קטנים? ואם אינו פושט ידו בגזל האם משום כך יש ערך לפכים קטנים מול שפעת העושר אשר לא ייספר מרוב?

אלא צריך לומר שאין הכוונה שהצדיקים אינם גוזלים מאחרים חלילה, הרי אפילו זה אדם פשוט לא עושה, אלא הכוונה היא שאינם גוזלים את העולם מהבורא יתברך, כי הם יודעים שכל ממון שבא לידיהם הוא מתנה עבורם מהשמים שהרי אין אדם נוגע במוכן לחברו, ומתנה זו נשלחה אליו  מהבורא, ז"א כל דבר שקיבלת והוא ברשותך והוא קנינך, זוהי מתנה מאת ה' אליך, אז איך אתה משליך אותה? אפילו אם זה פכים קטנים. אמי המנוחה לא היתה זורקת שום דבר שעדיין יש אפשרות שיהיה בו שימוש, שום דבר, וראיתם מה בנינו פה בבית כנסת מהשאריות. ה' נתן לך מתנה, מה אתה משליך אותה? זה נקרא שהם לא גוזלים מהעולם, ה' נתן אז תשתמש, או תתן למישהו, אבל לא להשליך. נגיד נתנו לך מתנה, משהו פשוט, או שנתנו לך משקה שאתה לא כל כך אוהב, נגיד מיץ פטל אתה לא אוהב אז מה אתה יכול לשפוך את זה בפני זה שנתן לך? אין לך בושה? אין לך כבוד? אין לך הערכה? אין לך הכרת הטוב למי שנתן? בורא עולם נתן לך משהו, אם הוא נתן חייב להיות לזה שימוש. אז הם לא פושטים ידיהם בגזל, לא של אחרים חס ושלום, מאת ה' הם לא לוקחים שום דבר ומשליכים אותו, מבזבזים אותו, הרי יש מושג של בל תשחית, כל דבר שהוא עדיין ראוי אז זה נקרא בל תשחית אם אתה משחית אותו.

אני אתן לכם מעשה קיצוני כאילו, כאילו, היה פעם אדמו"ר אחד שהיה עני מרוד, עני מרוד, לא היה לו כלום, אפילו חלוק כמו של האדמו"רים לא היה לו, ובא אליו בכוונה אדמו"ר אחר כאורח, וכשבאים מביאים מתנה בד"כ, אז הוא הביא לו מתנה והשאיר אותה, אחרי שהלך האדמו"ר העשיר אז פתח את כל העטיפות והנה הוא רואה שהוא הביא לו 'גלימה לי', הביא לו בגד של אדמו"רות, הוא ישר קיפל את זה בחזרה ורץ אחרי האדמו"ר, רץ רץ רץ, השיגו, ואמר לו תודה רבח, תקח את זה בחזרה. הוא אומר לו למה? מה רע במה שעשיתי, נתתי לך מתנה, אדם בא לבקר נותן מתנה. אמר לו וכי אתה רוצה שנאי אדחה את ה מתנה שנתן לי הקב"ה מפני המתנה שלך? המתנה שנתן לי הקב"ה זה עניות, ואתה רוצה שאני אדחה את המתנה הזאת של העניות שהוא נתן לי שזה בעצם חסרון, ואני אקח את המתנה שלך ואני אסלק את המתנה של הקב"ה. שמעתם? שאפילו החסר זה מתנה מאת ה', הוא היה כזה חסיד שהוא לא מוותר על המתנה, אם ה' נתן לו את המתנה הזאת אז הוא רוצה להשאר עם המתנה של העניות. דרך אגב, בגמרא כתוב שיאה עניותא לישראל, שהעניות היא יפה לישראל, ככה הם קרובים לקב"ה. אבל אם וישמן ישורון - ויבעט. מכל מקום רואים שאפילו דבר כזה צדיקים וחסידים לא מוותרים, אז פכים, לחזור על פכים ודאי, כי אינם פושטים ידיהם בגזל.

אז גם בני גד ובני ראובן כאשר ראו שהמקנה שלהם מתרבה שלא כדרך הטבע, והתבוננו ברוח הקודש שלהם והסכימו שכך הוא רצון ה', לשלוח להם מתנת צאן, ויבחרו עבורה ארץ זו לנחלה. היה פשוט להם, אם ה' נתן להם כל כך הרבה צאן, והנחלה הזאת היא מבורכת במרעה, אז ודאי שזה מתאים זה לזה. ועמדו על דעת המקום, והם כיוונו באמת שזה מה שה' רוצה לתת להם, ועמדו על דעת המקום וזכו שכיוונו דעתם לדעת המקום. ואף משה רבינו הסכים עמם, בתנאי שילכו חלוצים לפני העם, אבל הוא הסכים עמם שזה המקום שלהם, זה הנחלה, בלי גורל, כולם זכו עם גורל, הם בלי גורל, משה מסכים, לא אומר להם מה פתאום, יש גורל.

והראיתי דוגמא מהמעשה דרבי שמעון בר חלפתא, שהלך בדרך ופגעו בו שני כפירי אריות לטרפו, והתפלל לה' ואמר, הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, ירד בשר מן השמים ואכלו הכפירים והותירו. נטל רבי שמעון בר חלפתא את הבשר הנשאר ובא לבית המדרש לשאול על כשרותו, ואמרו לו שאין דבר טמא יורד מהשמים, זה גמרא בסנהדרין נ"ט. ברור לכל אחד מאיתנו שאם היה לו בשר כזה לא היה הולך לשאול אם  מותר לו לאכלו, אלא היה מולחו למען יעמוד ימים רבים ומשמרו לדורות להראות לבניו בשר מן השמים, איזה נס נעשה לו שה' שמע. הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, מה אני ארוחת בוקר? וה' שמע לו ונתן להם. אבל רבי שמעון בן חלפתא היה פשוט לו שאין כל חילוק בין אותו בשר שירד מן השמים לבין הבשר שקונים באיטליז, כי גם הוא משוגר עבורו מן השמים. גם זה מן השמים וגם זה מן השמים, ואף הגמרא הביאה מעשה זה רק אגב לענין שדנו בו.

אותה הרגשה פיעמה בבני גד ובני ראובן, שיש ברשותם בקר וצאן מן השמים, וזה רצון ה' עבורם, והרי אם לא יטלו עתה את ארצות המקנה שבעבר הירדן ויכנסו עם כולם לארץ ויעסקו בכיבושה, יכללו ארצות אלו בגורל שלפיו תחלק הארץ, באורים ותומים  ובין כה וכה תעלה נחלה זו בגורלם, זה היה ברור להם ברוח קדשם. ומדוע ימתינו עד לאחר הכיבוש אם רצון ה' ידוע להם כבר עתה, והרי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, וקדושת הארץ תחול אח"כ כשיקיימו את התנאים, שהם יצאו חלוצים לפני העם ויכבשו וימתינו וכו', אז קדושת הארץ תחול על מקומם גם.

והנה הרשב"ם בבבא בתרא קל"ז סובר שבעניני ממונות אין צורך שהתנאי יהיה כתנאי בני גד ובני ראובן, תנאי כפול. והקשו בתוס' בקידושין מ"ט, שהרי בבני גד ובני ראובן עצמו היה זה ענין שבממון, ירושת נחלה, אבל לפי דברינו יתורץ שאת הממונות נתן להם משה רבינו תיכף בלא תנאי, כי צדקו בדבריהם שזוהי נחלתם המוקצבת להם ממרום, והתנאי היה רק על חלות קדושת הארץ, ועבורה נצרכו לתנאי דבני גד ובני ראובן. ועיין בזה ברמב"ם פרק ו' מהלכות אישות הלכה רביעית.

ויש להבין, מאחר וכל בקשתם של בני גד ובני ראובן היתה חדורה בהשקפת אמונה זכה ורוח הקודש, מדוע ראו בזה חכמים ז"ל פגם נוקב עד כדי כך שבגינו גלו בני גד וראובן ראשונים לעשרת השבטים, ודרשו עליהם את הפסוק "נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך"? ומדוע בנות צלפחד שביקשו חלק בארץ נענו בברכת יישר כח ונאמר עליהן "כן בנות צלפחד דוברות", ואילו בבני גד ובני ראובן גער משה רבינו.

התשובה לכך מצויה בפיסוקו של המדרש, נחלה מבוהלת בראשונה, שנראה היה לכאורה כאילו הם ממהרים להתנתק מעם ישראל ולהתנחל כאן, אך למעשה יש כאן עומק נוסף, חוץ מזה שזה נראה מהבהילות והפזיזות מבוהלת, חוץ מזה שנראה שהם ממהרים להתנתק מעם ישראל ולהתנחל כאן, אך למעשה יש כאן עומק נוסף, כי כשם שהאדם מצווה לראות בכל דבר אות וסיוע שנשלח לו מן השמים, כשם שאדם מצווה לראות בכל דבר אות וסיוע שנשלח לו מן השמים, הדרכה ומנה עבורו מפכים קטנים ועד למקנה רב, כך הוא גם חייב לעמוד על המשמר לראות אם אין זה נסיון שנשלח לו מן השמים לנסותו. ובזה ראה משה רבינו ע"ה לגעור בבני גד ובני ראובן, מה הוא גוער בהם? מי זה אומר שהמקנה רב הוא אות עבורכם לרשת נחלה זו, שמא הוא נסיון עבורכם להניא את לב העם ממלחמה, למה תניעון את לב העם, ז"א המעשה שלכם, החפזון להשאיר את זה, אולי זה כל זה סיבה, נסיון שאתם תניעו את לב העם, ז"א אתם תגרמו שאם אתם לא עוברים את הירדן יכולים שאר השבטים גם אנחנו לא עוברים, ואז תניעו את לב העם, מי אמר? והרי זו הוראה עבורנו, בכל מצב שעומד לפנינו, לא להחליט שזוהי הכוונה ממרום עד שלא נעיין בתורה. ואם נמצא בה איזו משמעות ומכל שכן דין כנגד מעשה זה, לא נתחשב עם כל ההוכחות שמראות לכאורה שזה רצון ה', כי מנסה ה' אותנו, והעיקר שלא תהא נחלתנו מבוהלת, ונשקול כל ענין בבחינה מעמיקה מכל צדדיו, ורק "ושם דרך אראנו בישע אלהים" כמו שדרשו חכמים ז"ל, במועד קטן ה', אמר רבי היושע בן לוי, כל השם ארחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, ז"א צריך לבחון כל דבר ודבר. מי שבוחן את ארחותיו, את דרכיו, ה' יזכה אותו בישועה, אבל מי שבחפזון ונבהל להגיד, זהו, זה שלנו השטח שלנו, תופס ישר ולא בודק אולי זה נסיון, שאתה תחליט ככה ואז תגרור את האחרים אחריך לעשות כמוך, הרי בד"כ כשרואים שאחד רץ אל השולחן, אנחנו רואים את זה פה מידי פעם, כשאחד רץ לכיוון השולחן, אז כבר כולם רצים שלא יתפוס לפניהם את הכל, אז ז"א זה גורם, אז יכול להיות שהיו צריכים להמלך, להגיד נכון זה מקום שמתאים בדיוק, אבל בא נשאל את משה רבינו, מה אומר כבודו, היות ויש לנו מקנה רב והיות שהמקום  מתאים ויש פה מרעה לצאן, אולי אנחנו נשאר פה והעם, ואז הוא לא היה פוחד שהם מתכוונים ככה או ככה, או רוצים להשתמט מהמלחמה חלילה, או כל מיני חשבונות שאפשר היה להעלות על הדעת, ואז הכל היה רגוע, ולא היה את כל הגערה הזאת שכתובה עליהם בתורה לנצח, ושיאמר עליהם הפסוק, "נחלה מבוהלת בראשונה". אז ז"א הם באמת כיוונו לאמת, עובדה שהם נשארו, ועובדה שהסכים להם משה, ועובדה שלא אמר להם לא, יש גורל, אם תעלו בגורל וזה, ז"א הכל היה מתואם, אבל הבהילות מראה שהם לא לקחו בחשבון שיכול להיות שיש פה נסיון, והנסיון יכול להיות הרה אסון, הרה אסון.

ושוב אנחנו חוזרים לשמאלנים, אלה שמניעים את לב העם, ועל ידי זה הם מושכים לא את העם פה, העם פה לא ישתכנע, הם מפעילים את האירופאים שיצאו נגדנו, שהנה הם בעצמם הישראלים שמה אומרים שהמלחמה הזאת היא תמיד מלחמת כיבוש וכל הזמן רוצים לכבוש, או כמו שארדואן אומר, מאז 48 כל יום וכל שעה הישראלים רוצחים את העם הפלשתיני, הם פי מאה יותר גרוע מהיטלר, והם נותנים את התואנות לגויים. אבל מה פלא, הם מקבלים תקציבים, העמותות שלהם מקבלים תקציבים מהאירופאים בשביל להגיד את זה. אז שונאי ישראל מאירופה מתחברים לשונאי ישראל מפה ובשביל ממון ,מקבלים ממון, עמותות שלמות שלהם מקבלות ממון, רצו להוציא את העמותות מהחוק, בינתיים הלחץ שלהם הוא כזה גדול שעוד לא מצליחים כל כך לנטרל אותם כשברור שהכל  ממומן ע"י האירופאים כמו קרן הידידות וכו' והכל נגד ישראל בשביל ממון, מוכרים יהודים בשביל ממון. והם קוראים לעצמם יפי נפש, יפי נפש.

לכן קראנו לביבי בחלק הראשון לפני שהוא החליט סוף סוף ביבי פיפי, יפה נפש, כי הוא נטה אחריהם קצת מהחשש שלא יהיה לו ועדות חקירה אח"כ שהם ירימו קול, כי חלק מהמשפטנים הרי זה חבר'ה שלהם, ואתם יודעים בדיוק איך בית המשפט דן דברים מסוימים, אז ממילא זאת הבעיה. צריכים להבין שיש חשש גדול שלא יניעו את לב העם ובפרט אומות העולם שלא יהיו כנגדנו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.