טילים על תל אביב | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פניחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אמרו זיכרונם לברכה,

צדיקים מהפכים מידת הדין למידת הרחמים,

רשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין,

והעניין הוא כפישוטו,

אך יש לבאר עוד.

מובא בילקוט פניחס,

ילקוט שמעוני תשע ג',

ויהי אחרי המגפה.

זהו שאמר הכתוב,

אם אמרתי מטה רגלי,

חסדך אדוני יסעדני.

כשבאו לשיטים,

ויחל העם לזנות.

שמחו האומות ואמרו,

אותה עטרה שהייתה בידן

כבר היא בטלה.

כשבאו לידי נפילה,

זה כפן המקום.

נגף המקום את כל מי שנתקלקל ועמידן על טהרתן.

כשבאו לשיטים, נתעסקו בזנות,

ואז שמחו האומות שהן הצליחו

להפיל את ישראל.

איך הקדוש ברוך הוא זקף אותן מנפילתן?

כשנגף את כל מי שנתקלקל

ואז העמידן על טהרתן נשארו אלה שהם צדיקים

ולא נכשלו.

חסדך אדוני יסעדני.

זה היה חסד.

חסד השם לסעוד את ישראל ולהצילן מנפילה.

שנגף המקום כל המקולקלים,

והם המתים במגפה.

וזה מצד החסד.

בהיינו שנענשו לא מצד הדין, אלא מצד מידת החסד.

ובהכרח החסד להקים את ישראל נגפו המקולקלים ואפילו שנתחייבו בדין.

אך מצד מידת החסד ומידת ערך אפיים כלפיהם,

היה הקדוש ברוך הוא ממתין להם

והייתה להם האפשרות לחזור בתשובה.

אך אחרי שהגיעו כלל ישראל לידי נפילה על ידיהם,

הכריעה מידת החסד לעמידן על טהרתן,

ובזה נתחזקה טהרתן של ישראל.

מי שמבין מה אני אומר פה,

מבין מה שאני אומר פה.

זאת אומרת,

מגיע הרגע שאחרי שהקדוש ברוך הוא ממתין וממתין וממתין,

מגיע הרגע של הניקיון.

ותשמעו את הקליפ שנמצא באתר שופר שהוא שם היום,

לאחר שנתפרסם כבר לפני שלוש שנים ברחבי תל אביב.

טילים על תל אביב.

בתחילת הפרשה,

פניחס בן אלעזר בן אהרן הכהן,

אמרו זיכרונם לברכה בסנהדרין פב,

קנאי בן קנאי,

משיב חמא בן משיב חמא,

בהרי שמיחסו לאהרן הכהן,

ומידתו של אהרן הייתה אוהב שלום, רודף שלום,

אוהב את הבריות וכולי,

ומפורש בחכמים, זיכרונם לברכה,

שמעולם לא אמר אהרן לאיש חטאת,

ואפילו בדיבור בעלמא.

והיינו דמעשה פינחס,

הבועל ארמית קנאים פוגעים בו,

הוא ממידתו של אהרן.

כי הרי אי אפשר היה להשיב חמא ולהציל את בני ישראל מקליה, חס ושלום,

רק בדרך זו.

הרי שהיה בכאן מעשה חסד בתכלית,

ככה ניצלו כל ישראל על ידי שהוקע לעיני כולם זמרי בן סלו על המעשה שהוא עשה.

זה חסד בתכלית.

והוא מה שאמרו, זיכרונם לברכה,

שהרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין,

שמידת הרחמים מחייבת עשיית דין.

אז הרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין. מה זה אומר?

שמידת הרחמים מחייבת עשיית דין.

בפרשה של עיר הנידחת כתוב,

ונתן לך רחמים ורחמיך והרבך.

רבן גמליאל ברבי אומר, מלמד שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמיים,

וכל שאינו מרחם על הבריות,

אין מרחמים עליו מן השמיים.

וכתבו המפרשים,

שלא תחשוש שיש בכאן מידת אכזריות, חס ושלום.

והיינו שאף שהוא דין תורה,

מכל מקום הקיום למעשה נוטע חס ושלום כוח אבירות לב.

לזה אמר שאינו כן,

כי באמת הדין הזה הוא רחמים גדולים והצלה לכלל.

וזה גורם מידת רחמים בישראל שירוחמו מן השמיים.

כי אחרי שבפנימיות העניין מונח בזה רחמים,

לכשעושה זה מצד ציווי התורה,

מתגברת בישראל מידת הרחמים,

ובהנהגת מידה כנגד מידה ירוחמו.

דין עיר הנידחת זה עיר שעובדת עבודה זרה,

והדין הוא שצריך

להרוג את תושביה.

ונתן לך רחמים ורחמיך,

כי על ידי זה יהיה לאנשים שהורגים כל כך הרבה אבירות לב.

ואז הם יהיו אכזריים, השם מבטיח.

ונתן לך רחמים ורחמיך והרבך.

אל תחשוש למידת אכזריות, חס ושלום.

כי אם אתה מקיים את דין התורה ואתה עושה את זה מצד ציווי התורה,

אז מתגברת בישראל מידת הרחמים.

ובהנהגה הזו, מידה כנגד מידה ירוחמו.

עצם הביצוע של הדין הזה הוא רחמים,

ממילא ינהגו איתך ברחמים.

אם לא יבצעו את זה,

תסבלו כל ישראל.

מפורש בסנהדרין ק.י.א.

על הפסוק, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם,

שכל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם.

עבדו רשעים נסתלק חרון אף מן העולם.

ובספר שם,

למען ישוב אדוני מחרון אפו,

כל זמן שאלילים בעולם, חרון אף בעולם.

ואמרו זה על הנהנה מאלילים או מעיר הנידחת.

הרי דאף קיום הממון דעיר הנידחת

גורם חרון אף.

וקיום הדין החמור הוא רחמים ממש.

אז, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. אסור לקחת

מהממון של עיר הנידחת.

צריך לשרוף את הכול, שלא יישאר כלום.

זה נקרא רחמים.

כשמקיימים את הדין החמור זה רחמים ממש.

ויש פסוק אחר, אל תהיי צדיק הרבה,

שזה נאמר על שאול שהיה בחיר אדוני במעשה של אגג.

שכל המרחם על האכזרים סופו שנעשה אכזרי על הרחמנים.

והיינו שכשם שהאכזריות על האכזרים הוא רחמנות,

כן הרחמנות על האכזרים זה אכזריות.

מידת הרחמים ותוכנה הפנימי

הוא אכזריות.

וזהו שסופו להיות אכזרי על הרחמנים,

וגרם לשאול את המעשה של נוב עיר הכהנים,

שבסוף הוא הרג את הכהנים בעיר נוב.

זאת אומרת, מי שמרחם

על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים.

וזה מה שקרה לשאול בחיר אשם.

היום כשאנחנו נמצאים בסוגיה של עזה,

ורואים שמרחמים עליהם עד עכשיו,

זה נקרא כל המרחם על האכזריות.

אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים

כי מה אשמים התושבים בישראל שהם צריכים את האיפוק והחשבונות מה יגידו אומות העולם?

הם בחרו בממשלה הזאת

בשביל שתתחשב באמריקאים? למה האמריקאים בחרו אותם?

בחרו אותם תושבי שדרות וכולי.

התל אביבים לא הבינו ולא הכירו בכלל מה מרגישים כל כך בשדרות.

הם יושבים במסעדות, יש להם זמן לבלות,

והם יכולים להגיד שלום, הם עשו אפילו היום כנס בשביל השלום,

ונתנו השמאלנים,

נתנו בוקס בפנים לבנט.

פשיסט קראו לו, בוגד קראו לו.

אמר להם, חשבתי שפה נותנים לדבר. לא רק נותנים,

נותנים מכות.

אבל אם היה פלסטיני מדבר שם, או אחמד טיבי, היו מכבדים אותו מאוד.

עולם הפוך.

אתם יודעים, עד עכשיו ריחמנו על שדרות.

עכשיו צריך לרחם על תל אביב.

למה?

כי המרגמות

בשדרות זה קטן, זה לא הרבה חומר נפץ.

אבל זה ששולחים למרכז והלאה,

זה עם הרבה חומר נפץ.

ואם זה פוגע, רחמנא ליצלן, ולא מצליחים ליירט,

זה יכול להיות אסונות כבדים.

זה לא כמו בשדרות, שזה הרבה שטחים פתוחים.

צפוף מאוד בכל אזור המרכז.

אז זאת אומרת, זה לא כל כך פשוט.

עכשיו, כמה יספיקו לבלום ולא לבלום?

ואם יתפקששו כמה מן הסתם,

אז מה יהיה?

ידוע כי כל העונשים בשורשם הם רחמים גמורים

ובגדר רפואה ממש,

והם תמורה קלה מאוד לעומת העונשים הנוראים בעולם הבא.

ומהי הטעמה חייב אדם לברך על הרעה

כשם שמברך על הטובה.

כיוון שכל העונשים בעולם הזה זה תמורה קלה לעומת העונשים שהם קשים מאוד בעולם הבא,

מזה הטעם חייב אדם לברך על הרעה פה בעולם הזה כשם שמברך על הטובה.

כי זו טובה גדולה שבעונשים קלים שבעולם הזה נפטרים מעונשים נוראים בעולם ההוא.

ולכאורה, מדוע התחייב בכך?

הרי בטובה יש עליו חיוב להכיר את טובות הבורא וחסדיו,

וברעה הרי לא שייך לכאורה הרגש הזה כמו טובה,

אך פשוט שגם הרעה היא חסד.

כשם שהחולה מכיר טובה לרופא שעשה לו ניתוח קשה והציל את חייו,

אפילו שהוא סבל מהניתוח הרבה,

הרי כל זה היה לטובתו.

כך ממש ויותר

עונשי שמיים שבאים על האדם,

הם הצלה גדולה מעונשים נוראים לעולם הבא.

וכמו שאמר הרמב״ן בשער הגמול,

שהעונש היותר קל בכוחו לסלק עונשים נוראים מאוד.

אם אדם היה רואה עונש על מצוות לא תעשה אחת בעולם העליון,

אומר הרמב״ן,

היה מעדיף לקבל פה 70 שנה של ייסורי איוב.

עליו אחד.

ומצד שני הוא אומר,

אבל העונש היותר קל בעולם הזה,

בכוחו לסלק עונשים נוראים מאוד.

עכשיו שיש פחד מוות,

ברחבי הארץ, מהזעקות, וכולם פוחדים ובוכים ובורחים.

עונש זה של פחד מוות הוא כמו מוות.

זאת אומרת, ראויים למוות.

רק השם ממיר את זה בפחד מוות.

אז זה נקרא עונשים קלים ביחס למה שצריך להיות.

וחכמים, זיכרונם לברכה, מבארים

שהם שמחו על ייסורים גם עבור חטא קל מאוד.

על זה כתוב עודך אדוני כי ענפת בי

ישוב אפיך ותנחמני.

בעניין הוא כי מעשה החטא אינו דבר שבעבר בלבד,

אלא החטא זה דבר הנמצא באדם.

כמו שכתוב, ותהי עוונותם על עצמותם.

החטא דבוק באדם משעה שעשה אותו בעצמות,

והוא מום וחולי באדם.

לכן כתוב, רפאה נפשי,

כי חטאתי לך.

וגם שעל ידי החטא נברא הקטגור.

אז צריך לרפא את הנפש, כי חטאתי לך, כי בנפש יש את החטא.

וגם נברא קטגור, מלאך רע,

והוא כוח רוחני הנוצר מהחטא.

וכל זה מתוקן על ידי העונש.

גם מתבטל המלאך הרע,

וגם הנפש של האדם מתרפאת.

לפי זה, מה אנו מבקשים מאת הקדוש ברוך הוא מצד, מדת ורב חסד?

אך העניין, דהרי מבקשים חסד גמור.

מה שמורגש בפועל, חסד,

הוא כמו שאנחנו אומרים, חסד אדוני מעולם ועד עולם על יריעם.

והרי שני שמות הם.

יש שם,

המורה על הרחמים,

ויש שם,

המורה על דין.

באנו מבקשים חסד בפועל.

זאת אומרת, אם אדם

מקבל עונש,

העונש זה רחמים גמורים,

כי בזה הוא מוחק את החטא מעצמו ומבטל את הקטגור.

ובעונש קל בעולם הזה הוא מתפטר מעונשים נוראים בעולם הבא.

על כן,

מה שקורה כרגע

זה בגלל שאנחנו הקדשנו את הסאה.

ואז הקדוש ברוך הוא מביא עלינו כל פעם מחדש

את אנשי החמאס.

כי מלאה הארץ חמאס עכשיו.

אז זאת אומרת, עושים עוונות וכולי.

אני רק אזכיר

שבאותו יום

שהיה מצעד הגאים בתל אביב,

שעות סבורות

נחטפו ונרצחו שלושת הבחורים.

והטילים שמופנים לתל אביב

כבר הודעתי לפני שלוש שנים.

עיר שמתכחשת לקדוש ברוך הוא ביד רמה ועושה את כל הדברים הנוראים ביותר על פי התורה,

ונקראת העיר הכי מסריחה בעולם,

כי זה העיר הכי מפורסמת בעולם לענייני גאות.

כתוב, בית גאים מסך השם.

אז זה לא פשוט.

זה התאחר שלוש שנים,

הקדוש ברוך הוא עוד חיכה וחיכה וחיכה.

לפני כמה זמן היה שני טילים לכיוון תל אביב, ואז הצליחו ליירט אותם.

נו, בואו נראה עכשיו מה יקרה.

איני מאחל לשום יהודי שייפגע,

אבל כנראה שהפעם זה יהיה יותר ממה שהיה בפעם הקודמת,

משום שאם לא מבינים פעם אחת, אז פעם שנייה, כמו השיטה של עכשיו.

איך אמר ביבי? הסלמה, תביא עוד הסלמה.

מדרגות זה הולך.

אז פעם זה היה יותר קל, אחר כך זה יהיה יותר קשה, ואחר כך תמיד יותר קשה, וכן הלאה. אם תלכו עימי בקרי,

אני אלך עמכם בחמת קרי.

וכן, על זה הדרך.

אתם זוכרים את קרי שבא מחוץ לארץ וכו',

לעשות שלום וכו'.

אז זאת אומרת,

אין דבר שלא הולך בלי חשבון.

אבל פניחס בן אלעזר,

בשעה שהוא כינה לה שם והוקיע,

אם מוקיעים את האנשים שעושים עוולה ועושים פשע,

אז אפשר בזה להוריד כמה שיותר חרון אף.

צדיקים מהפכים מדת הדין למידת רחמים,

על ידי שהם מוכיחים ומוקיעים

ומפרסמים את קלונם של הרשעים שמורדים בקדוש ברוך הוא.

זה מה שניתן לפחות בזמן הזה ובעת הזאת

לעשות כל יהודי, להוקיע את הרע מקרבנו.

אבל אם...

עושים זאת?

חס ושלום נתפסים גם בעוון,

כי ברגע ששותקים זה כאילו מביעים הסכמה.

למה היו חייבים ישראל קליה אם פנחס לא היה מקנא לה שם?

בגלל שהם שתקו כשראו את זמרי בן סלו עושה את המעשה.

ברגע הזה כאילו הסכימו למעשה ונתחייבו כולם קליה.

אומר הספורנו, איך תיקן את זה פניחס?

שבשעה שהוא נכנס ופגע בזמרי לעיני כל ישראל,

גם לא מחו בו.

זאת אומרת, הסכימו עם המעשה של מה שהוא עשה וזה תיקן

את מה שהם לא מחו בזמרי.

וזה הציל אותם בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל.

זאת אומרת,

אם מקנאים להשם, דהיינו, מוכיחים תרשעים, מביעים סלידה ממעשיהם,

בזה אנחנו מפקיעים את עצמנו מהם ולא ניכלל בכללם.

וזה נכון עכשיו, להתבונן בדברים,

לכלכל אותם, להבין אותם,

ואז יתפרשו האירועים לפי מבט זה.

תחזרו על השיעור הזה להבין כל רמז ורמז שנאמר בו,

ותראו את התוצאות.

רבי חנניהו בר גשיו אומר,

עושו הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לפי כוח,

ברוך הוא רם טרור וסווארד שנאמר אדמה חופש למען סביבו ירגיש.