תורה ששווה שתיית יין | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר מואב אל זקני מדיין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחך השור את ירק השדה

ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא

שנינו בברכות י'זן עוזיאן

כל העושה שלא לשמה

נוח לו שלא נברא

ויקשו בתוספות שם

האמר רב יהודה אמר רב

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה

בא לשמה

אז אם כתוב

בגמרא כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא

עדיף לו שלא יהיה נברא בעולם

אם הוא עושה שלא לשמה

לא עושה את המצוות לשם המצווה הקדוש ברוך הוא

אז מגשים התוספות שם, עוזיאל

והרי אמר רב יהודה אמר רב

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

אפילו שלא לשמה

שמתוך שלא לשמה בא לשמה

אז למה להגיד שנוח לו שלא נברא?

הרי רב יהודה אמר רב

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה זה גמרא בפסחים נון

ויש לומר

דאחא מאירי שאינו לומד אלא לקנטר חבריו

זאת אומרת

מה שכתוב בברכות יוזן, כל העושה שלא נשמע,

נוח לו שלא נברא,

זה מדובר שהוא לומד בשביל לקנטר את חבריו

שאינו לומד אלא לקנטר חבריו

אבל הגמרא בפסחים נון

הטאא מאירי שלומד על מנת שיכבדוהו

לא לקנטר, אבל הוא לומד שלא לשמה בשביל כבוד

הוא רוצה שיכבדוהו

לא מעניין אותו עכשיו

אמת התורה וקיום מצוותיה באמת עם הכוונות לשם השם

או מעניין אותו ללמוד, שיהיה מכובד, שהוא ידע ללמוד ויגידו עליו שהוא כך וכך וכך

החילוק הזה בין שני סוגי שלא לשמה, שניהם לא לשמה,

אחד לקנטר ואחד שיכבדו

מצינו בשני אישים בפרשה שלנו, פרשת בלק.

בלק הקריב ארבעים ושתיים קורבנות

שלא לשמה

וזכה

ויצתה ממנו רות

ביתו של עגנון בנו,

שיצא ממנה

שלמה המלך שהקריב אלף עולות

בשלמות על לשמה.

הוא הקריב ארבעים ושתיים עולות,

קורבנות,

בלי לשמה,

ללא לשמה,

ומה הוא זכה? שיצאה ממנו רות,

ביתו של עגנון בנו,

שממנה יצא שלמה מלך שהקריב אלף עולות וכולן נשמה.

ואילו בלעם שהיה שותפו בהקרבת הקורבנות

הוא יורש גיהינום, יורד לבאר שחת.

ומה ישנה בין שני האישים האלה? שניהם לא נשמה.

אלא שבלק מלך מואב פחד מפני בני ישראל

ואמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו

כלחך השור את ירק השדה

ולקח את בלעם לקריית חוצות.

ורש״י מפרש עיר

מלאה שווקים,

אנשים, נשים וטף בחוצותיה.

קוראים לה קריית חוצות

ואמר לו תראה,

תרחם

שלא יעקרו את אלה, יבואו ישראל, יעקרו את כולם.

וכדרכו של גוי,

שאם הוא רוצה לחיות נקל בעיניו למתאחרים.

לכן הוא מביא נביא שיקלל אותם

ואומר לו אולי יאכל נקה בו,

בא גרשנו מן הארץ מהפחד.

מוכן שיהרגו את כל ישראל, העיקר שלא יחזיקו

שהוא יוכל לחיות בשלום עם עצמו.

כל זה מסברה, הוא אומר.

שעתיים יבואו ויילחכו כלחוך השור.

הכל מסברה.

מסברה הוא כבר מחסל עם שלם.

מביא נביא, בוא תחסל אותם.

אבל הוא גם מבין שאפשר לעשות את זה רק בכוחו של הקדוש ברוך הוא.

לכן הוא אומר לו לבלעם,

אולי ישר בעיני האלוהים

וכבותו לי משם.

נראה, אולי הקדוש ברוך הוא ימצא חן בעיניו,

ויהיה טוב בעיניו, וישר בעיניו,

ותקלל אותם משמה,

ואז זה יתפוס,

ונוכל לחסל אותם, והם לא יעשו לנו את מה שאני חושב שהם יעשו.

אז בכל הדיבורים וכל המהלך הזה של בלק חבוי גרעין טוב בתוך השלו לשמה,

שבגינו הוא זכה לכל הקורבנות של שלמה.

זאת אומרת, הוא מבין

שזה הכל תלוי בקדוש ברוך הוא.

אז גם כשהוא מקריב את הקורבנות,

אז הוא מבין שזה רק אם השם יתרצה ויסכים לקבל את הקורבנות ויהיה ישר בעיניו,

אז זה יפעל.

בלי זה אי אפשר לפגוע בהם.

אז בתוך הלא לשמה,

כן?

הוא לא הקריב קורבנות לכבוד השם,

בשביל שהוא יחסל את העם שלו.

אבל בתוך הלא לשמה היה משהו לשמה. מה היה משהו לשמה? שהוא מבין

שזה רק ברצון השם. אולי ישר בעיני אלוהים,

וכבותו לי משם.

אז היה חבוי גרעין טוב בשלו לשמה שלו,

שבגינו הוא זכה לכל הקורבנות של שלמה,

שהקריב אלף

עולות ביום לשמה.

ואילו בלעם,

שהיה גדול ממנו,

והוא היה נביא כמשה,

שהיה בכוחו להתאמץ כנגד משה רבנו ושישים ריבו וגם אבות העולם,

ואיבד את כל חלקו לעולם הבא.

מדוע?

מפני שכל בואו ומטרתו היו אך ורק על מנת לקנטר

שהרי בארם נהריים ישב בעיראק.

אתם רואים איפה הבעיות עכשיו? בעיראק, הדאעש.

וכל סכנה לא איימה עליו

והתעבר על ריב לא לו רק בשנאתו שקלקלה את השורה ואהבת הממון,

הג'ובס.

לכן איבד את חלקו בעולם הבא כליל,

כי הוא בא רק לקנטר.

שום דבר לא היה פה שמץ

של מה שהוא נשמע.

ובעניין הזה חשבתי,

וגם אם נגיד, אבל הוא הזכיר מדי פעם את השם, אם השם יאפשר לי, ואם זה וזה, זה הכל חרטא.

כי אחרי שהשם אמר לו במפורש לא תלך

עמהם,

בכל אופן הוא החליט שהוא כן הולך. אז איפה כל מה שאתה אומר?

זה רק הפוזה. המקצוע שלו זה נביא, ובמקצוע צריך להזכיר את השם מדי פעם.

כמו שאנשים אומרים, ברוך השם, בעזרת השם, ודאי.

הכל בעזרת השם, רק בעזרת וסייעתא דשמיא.

מילים, זה הסחורה שהם מוכרים. ככה הם מייצגים את עצמם בפני הקהל, כאילו הם כפופים לקדוש ברוך הוא, כאילו.

עטרה ליושנה.

כל מיני דיבורים כאלה שאין להם שום קשר למציאות.

ובעניין זה חשבתי

שהלומד על מנת לקנטר, כתוב שנוח לו, שלא נברא,

אין הכוונה שכל תכלית לימודו הוא רק על מנת לקנטר.

מה, בן אדם, כל מה שהוא לומד זה לקנטר, להציק לאחרים,

לבזות אותם, להעליב אותם,

להשפיל אותם, להוכיח שהוא למעלה מהם.

זה הכול, זה כל הכוונה שלו.

הוא ממש נברא רק בשביל ללמוד על מנקנטר.

אין הכוונה שכל תכלית לימודו הוא רק על מנקנטר.

אלא, תקשיבו,

אם רק על ידו מצטער אדם אחד מישראל,

גם זה קרוי לומד על מנת לקנטר. אם אתה משתמש בתורה שלמדת בשביל לצער יהודי,

לקנטר אותו, בתורה שלמדת אתה משתמש כדי לקנטר אותו, לבזות אותו, לעשות ממנו כלום, אפס,

לפגוע בו,

לא להתחשב בו וכולי וכולי,

זה גם נקרא.

הלומד על מנת לקנטר.

את הדבר הזה למדנו מגמרא בגיטין ו'.

כתוב שם, שלח רבי אביתר לרב יהודה.

בני האדם העולים משם לכאן.

היינו לומדי תורה שעלו מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה ונשתהו שם.

עזבו את נשותיהם ועלו חפצם ללמוד תורה.

הם עלו לארץ ישראל ללמוד תורה.

והיו בניהם ובנותיהם

משתעבדים בשביל מזונות.

עליהם נאמר,

ויתנו את הילד בזונה ואת הילדה מכרו ביין.

אין זו תורה אלא שתיית יין.

כל מה שהם עשוי יחשב

שזה לא תורה אלא שתיית יין.

כל זה הם עשו כיוון שהם הניחו

את בניהם ובנותיהם

שבשביל להשיג מזונות

יצטרכו למכור את עצמם, להשתעבד בשביל מזונות.

האבא חייב במזונות לאישה, והם השאירו את הילדים

בשביל שהם יספקו את המזון והכול ישתעבדו.

אז הוא אומר, ובסוף מה קנו בזה? קנו בזה יין.

מה קנו?

הוא אומר, כל התורה שלו

זה נחשב

בשביל היין.

למה?

כיוון שהוא לא עמד בהתחייבויות שלו,

מה שהוא צריך לעשות.

יש פירושים אחרים בעניין הזה, אבל פה הוא מביא את זה באופן הזה.

יש דברים הרבה יותר חמורים מזה.

למדנו מכאן דבר נורא,

תקשיבו טוב את המסקנה,

שיוכל בן ישיבה

ללמוד כל הלילה ללא הפסק,

ואם הוא גורם בזה לחברו שלא יוכל לישון,

עליו לחשוש שאין זה לימוד תורה אלא שתיית יין, חס ושלום.

כמו שנאמר באלה שהפקירו הכל כביכול, עזבו את הנשים, עזבו את המשפחה בשביל ללמוד תורה,

אבל אם זה על חשבון אחרים,

שהבנים והבנות צריכים להשתעבד בשביל להביא מזונות,

זה נקרא ביתנו את הילדה.

הפסוק אומר

ביתנו את הילד בזונה, לשון מזון,

ואת הילדה מכרו ביין.

זאת אומרת, על חשבון זה שהם למדו, היו צריכים אלה להשתעבד בשביל להביא. אז אתה לומד,

והם צריכים להשתעבד. זאת אומרת, זה לא לשמה.

כי אם אתה על חשבון השני לומד,

אז זה לא נקרא לשמה.

גם מי שלומד ומשאיר את האור דלוק, והשני לא יכול לישון, כי הוא צדיק, הוא לומד כל הלילה.

אבל, או שהוא לומד ומנגן בחדר,

והשני לא יכול לישון, מפריע לו, ומתי פעם הוא...

כי הוא מתלהב מהלימוד, הוא מתלהב מהלימוד, והוא קם כל פעם ככה ככה.

אז זה לא נקרא שהאדם הזה, זה נקרא מקנטר,

מצער את חברו.

אז התורה שלו תחשב כמו בפסוק,

כי תחשב שתיית יין ולא לימוד תורה.

אתם שומעים מה זה נקרא? לקנטר.

אם אדם אחר מצטער וכו',

אז רואים פה שניים בפרשה.

שניים לא לשמה,

אבל לאחד יש קורטוב שמתוך שלא לשמה, בא לשמה,

כמו שכתוב בפסחים נ'.

אז גם מתוך, תראו מה יצא בסוף,

מתוך שלא לשמה, אבל בא לשמה. איפה בא לשמה?

הרבה דורות אחרי זה, שיצא ממנו שלמה,

שהקריב אלף קורבנות

לשם כולם לשמה,

כי בתוך הלא לשמה היה לשמה, כי הוא האמין שבלי שהשם יקבל את הקורבנות וירצה בהם, ולא יהיה ישר בעיניו,

אז אי אפשר יהיה לקלל את עם ישראל.

אבל בלעם שהיה כל-כולו שלא לשמה,

רק לצער את ישראל, לפגוע בהם, לקנטר,

רק לזה הוא ירש גיהנה גיהנום.

אין שום דבר מכל הנביאות שלו, והזכרת השם,

שהוא מזכיר את השם, כאילו הוא שומע על השם.

הכל חרטא ברטא.

כל העטרה לשמה שלו הלך כפוטה,

והכל לגיהנום.

רבי חנין יאמר מה שאומר,

עושה כל זבורות וכל צבאין,

נפיק כוח ארבעות ולזבורות שנעמור ונעושה מחצות גויר, דין תירו ויעדים.