האדם נפעל כפי פעולותיו | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא השם בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לה ל-לא)

"כל פעולה הרגשה מחשבה או הסכמה, מלבד מציאות לעצמה, הרי היא עושה השרשה בנפש". אז יש לנו מציאות של רגשות מחשבות הסכמות, צריך לדעת שכל דבר כזה הוא גם השרשה בנפש. "וזו היא נטיעה למעשים מהרגשות ומחשבות רבים אחרים בדומים לה". זאת אומרת מעבר למציאות זה גם השרשה בנפש שתביא גידולים; "בין לטוב בין להפך! וזה לא רק מצד הרגל בלבד, גם בעניינים שלא שייכים להרגל, שהלא זה בגדר נטיעה, ומזה צומחים מעשים בעתיד. 

עד שנכון לומר שמציאות האדם ומהותו - הם המעשים שעשה, והמחשבות שחשב, כי פנימיותו של האדם נפשו ורוחו היא בגדר חומר היולי לקבל צורות שונות, ומעשיו ופעולותיו הם הקובעים את צורתו". זאת אומרת נכון לומר, שמציאות האדם ומהותו - הם המעשים שעשה, והמחשבות שחשב. כי פנימיות האדם נפשו ורוחו הם בגדר היולי שהוא מקבל צורות שונות, במעשיו ומחשבותיו הם הקובעים את צורתו, "בעיקר זה נוגע גם לדורות, כמו שמצינו בחכמים זכרונם לברכה במספר מקומות. 

אמרו חכמים זכרונם לברכה בבראשית רבה עא ה: "לאה תפסה פלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה". כשנולד לה הבן הרביעי היא אמרה (בראשית כט לה): "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת השם" והיא הודתה, אז היא תפסה פלך הודיה זה כלי האומנות שלה, כלי אומנותה היה פלך הודיה, כמו שפלך זה כלי שבו טווים - פלך הודיה, "ועמדו הימנה בעלי הודיה". אפשר לומר לפי מה שאמרנו קודם שזה נקרא 'פלך' דוקא, כלי האומנות שזה פלך שטווים איתו, כיוון שממעשה אחד נטווים עוד מעשים הבאים! כמו שאמרנו. אז לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה. זאת אומרת המעשה שלה השריש! ונטע נטיעות בדומה לה. 

"מי זה בעלי הודיה? יהודה – שנאמר (בראשית לח כו): "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" אז הנה גם הוא הודה במעשה של תמר. דוד - הודה לה' יתברך (תהלים קלו): "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב" דניאל..." כל אלה מזרעה של לאה אמנו, "לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה" (דניאל ב כג), זאת אומרת גם הוא משבח ומודה לה'. "רחל - אחותה תפסה פלך שתיקה", כלי האומנות שלה היא השתיקה, כיוון שהיא לא גילתה 'שאביה שיקר והחליף את לאה!' דהיינו; במקום לשים אותה החליף ונתן ליעקב את לאה. "רחל תפסה פלך שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מסתורין!" 

דהיינו בעלי סוד שלא מגלים; "בנימין – יָשְׁפֵה" (שמות לט יג), האבן שלו בחושן יָשְׁפֵה, יש - פה אמרו חכמים: יָשְׁפֵה יש - פה, היה יודע לסתום את הפה, כיוון שהוא ידע ממכירת יוסף ולא גילה! שיודע ממכירתו ואינו מגיד. שאול - גם כן מבניה של רחל, "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ" (שמואל-א י טז) הסתיר את דבר המלוכה! אסתר - "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ" (אסתר ב י) רואים שהם היו בעלי מיסתורין שגם הם הלכו בדרכה של האם והיו בעלי שתיקה. 

רואים מה שאמרנו, שבעצם כל מעשה או מחשבה כל דבר שהאדם מסכים, מרגיש, זה נטיעה ושורש והשרשה בתוך נפשו ורוחו, שזה גם מתבטא לא רק בעצמו שיצמיח ממנו עוד מעשים בדומה! אלא אפילו לדורות הבאים שלו זה משפיע!! 

"כך גם באידך גיסא; כתוב בראשית לד א): "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה" רש"י אומר: "בַּת לֵאָה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בַּת לֵאָה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר (בראשית ל טז): "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ" אז מצינו וַתֵּצֵא – וַתֵּצֵא; "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ" זה האמא, וַתֵּצֵא דִינָה בתה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ אז יצאנית כמותה. לכן רואים שזה משריש גם בצאצאים, "ועליה משלו את המשל "כאמה כבתה" כמו האמא - הבת. 

וכן כתוב (בראשית יא ה): "וַיֵּרֶד השם לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" רש"י אומר: "בְּנֵי הָאָדָם, אלא בני מי שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה! ואמר (בראשית ג יב): "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי" אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומילטם מן המבול!". זאת אומרת דור הפלגה שעשו מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם (בראשית יא ד), ורצו ללחום עם הקב"ה! היו כפויי טובה!! כיוון שהם ניצלו מן המבול; שהרי נח הוליד אותם. ומכל מקום השתמשו בטובה לרעה וכפו על הטובה, לכן הם נקראו בְּנֵי הָאָדָם. מה זה בְּנֵי הָאָדָם אלא מי? 

בקהל: לא שומעים 

הרב: נכון, אז זאת אומרת הם כפו את הטובה כמו שאדם כפה את הטובה, לכן הם נקראו על שמו בְּנֵי אָדָם למה? כי הוא כפה את הטובה, ה' נתן לו אישה עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב כ) והוא אמר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי היא פִּתִּיתַנִי... אז הוא כפה על הטובה, את הטובה שנתן לו! המתנה שנתן לו - הוא האשים את הקב"ה, כן. "הביאור בזה: אינו התייחסות מצד הדמיון והשוואה גרידא, אלא בגדר תוצאה ותולדה, לא באנו לומר שיש דמיון בין מעשיהם של הצאצאים אל ההורים, אלא זה לא בעניין של התייחסות מצד דמיון והשוואה אלא בגדר 'תוצאה ותולדה', אלא המעשים של האבות הם נטיעות בבנים, בדורות הבאים! 

ומצד זה עיקר גדול במעשה הטוב הוא איכות עשייתו". כמה שאתה עושה מעשה יותר באיכות - ככה הוא ישריש תוצאות בצאצאים שלך שזה יתבטא אצלהם. "שאם הוא עושה בדחילו ורחימו בתוקף הכוונה לשם שמים! דבזה המעשה גופו ובאופן אחר ובאיכות אחרת לגמרי, הוא מטביע בזה כוחות ושורשים מעולים שישפיעו בדורות הבאים. אכן לאמיתו של דבר, תוצאות המעשים הן לא רק בדרך טבעיות הפעולות וההרגשות הנפשיות. כלומר לפי ההשרשה הנפשית של הפעולה, אלא לפי סדרי ההשגחה המסבבת! שלפי טוב העניינים ייוולדו תוצאות גדולות וכבירות אשר הם למעלה מטבעיות הדברים של המעשה הטוב, ופעמים יבוא זה בתורת שכר!". 

זאת אומרת נחזור: "אכן לאמיתו של דבר, תוצאות המעשים" כמו שלמדנו עד עכשיו, "הן לא רק בדרך טבעיות הפעולות וההרגשות הנפשיות כלומר לפי ההשרשה הנפשית של הפעולה ככה זה יתבטא בצאצאים או בעצמו שיהיה לו אחר כך תוצאות יותר טובות, אלא זה משולב גם עם סדרי ההשגחה העליונה שהיא מסבבת, שלפי טוב העניינים שהאדם עשה בהשרשת הדברים אצלו - ייוולדו תוצאות גדולות וכבירות! שלמעלה אפילו מטבעיות הדברים של המעשה הטוב שהוא עשה!! ופעמים יבוא זה בתורת שכר!!! 

כמו שאמרו זכרונם לברכה בבבא מציעא פו' עמוד ב': "כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת הוא בעצמו - עשה הקב"ה לבניו על ידי עצמו. כל מה שעשה אברהם למלאכים על ידי שליח - עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח; "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח ז) בעצמו - וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת השם" (במדבר יא לא) בעצמו. "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם" (בראשית יח ח) בעצמו עשה - "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם" (שמות טז ד) הקב"ה עשה בעצמו. "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם" (בראשית יח ח) - עמד בעצמו - הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר" (שמות יז ו) הקב"ה בעצמו. 

"וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית יח טז) בעצמו - "וַהשם הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (שמות יג כא) בעצמו. "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (בראשית יח ד) לא בעצמו - "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם" (שמות יז ו) לא בעצמו. על ידי שליח "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" זה לא עצמו אברהם, אז גם המים שקיבלו ישראל במדבר היה על ידי שליח על ידי משה; "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם" ורבות כהנה!! אך בעיקר זהו בגדר השראה מלמעלה שנוצרים על ידי המעשה הטוב, כוחות נעלים באדם, ואפשרויות גדולות במציאות העולם, לפעולות אחרות גדולות וכבירות!". 

הרב מאיר שפירא מלובלין זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: אמר: 'ללמוד "דף היומי!"' וזה נהיה מפעל עולמי!!! כל העולם, פעולה אחת של יהודי, אמירה אחת של יהודי, רעיון אחד של יהודי, נטע כל כך הרבה באנשים שיעשו דבר כזה שיש לו שכר לאין גבול. מזה כבר העתיקו: 'משנה יומית, הלכה יומית', וכן הלאה. 

בקהל: רוצים לשאול שאלות 

הרב: תכף שאלות רק שאני לא אפסיד... 

"והנה מפורש בתורה במעשיות של עשיית המשכן, כי היה צריך לעשות הכל בכוונה עצומה לשם שמים! ובהכרת ובידיעת והסודות הרמוזים במעשה המשכן שהם כנגד מעשה בראשית ומעשה מרכבה. והיינו; כל העולמות! כמו שביארו זכרונם לברכה בברכות נה' א': "אמר רבי יוחנן אמר רב: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ!" ובכל עשיות המשכן נאמר על כל פרט ופרט - "כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם" היינו; שקיימו הכל ועשו בתכלית המכוון. ובארון נאמר (שמות לז א): "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל" שהוא בעצמו עשאו, כי אחרי שהארון שבו לוחות העדות, היה התכלית ויסוד קדושת המשכן, צריך היה להיעשות על ידי בצלאל שידע בסוד העולמות כולם. 

גם לקיחת החומרים לבניין המשכן וכליו היתה לשמה! והיה צורך בכל זה; כדי שתהיה השראת השכינה בגלוי במשכן! הרי שעל ידי טוב עשייתן - נוצרה אפשרות להשראת השכינה בגלוי. והנה זה מובן לגבי השראת כבוד ה' בתוך בני ישראל, שצריך שיהיה תחילת העשייה בתכלית השלמות, אבל באמת נמצא עניין זה בכל מעשה אדם; שמעשה טוב הנעשה בכוונה הראויה ובאופן השלם - יש בו השתלשלות ותוצאות גדולות לדורות באופן נשגב!". 'כל העושה מצווה כמתכונתה - אין מבשרים אותו בשורות רעות!' כל דבר שנעשה בשלמות העשייה והכוונה - זה מנביע השתלשלות מצויינת, תוצאות גדולות לו ולדורות. 

אמרו בגמרא בבא מציעא פה, ב: "אמר לי רבי חייא: "אנא עבדא לתורה דלא תשתכח מישראל!" - אני עשיתי שלא תשתכח תורה מישראל. "מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי [תורה] וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו: 'עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי' ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא". 

מה הוא היה עושה? היה רבי חייא הולך וזורע כותנה, ועושה רשתות, וצד צבאים, ומאכיל את הבשר שלהם ליתומים ומהעור היה עושה מגילות, וכותב עליהם בקלף חמישה חומשי תורה, הולך לעיר תופס חמישה תינוקות, ומלמד אותם חמישה חומשי תורה, כל אחד היה לומד חומש, ואחר כך הם היו מלמדים כל אחד את החומש לשני. והייתי שונה בשישה תינוקות, שישה סדרי משנה כל אחד למד סדר, 

ואמרנא להוא, והייתי אומר להם: 'עד שאני אלך ואחזור - אתם תלמדו אחד את השני כל אחד מה שהוא למד ממני!', 

וכך דאגתי שלא תשתכח תורה מישראל. "וידוע בשם הגאון; כל הסדר הזה שעשה שתהא כל ההכנה, ההכנה! ההכנה!! מה הבעיה, מה קרה למה אתה מבזבז זמן רבי חייא? אתה תנא קדוש למה אתה הולך לבזבז את הזמן? מה אתה נהיית חורש וזורע? תופר רשתות? וצד צבאים? מה זה הדבר הזה?! לך תקנה ספר תורה מוכן! תן להם לתלמידים שילמדו, תקנה משניות - וקדימה! תן להם, אל תבזבז זמן - חבל על הזמן! למה עשה זאת? הגאון אומר: 'שתהא כל ההכנה שהוא הכין, כזריעת הפשתן –זה יהיה לשם לימוד תורה! שהוא יעשה את הרשתות לשם לימוד תורה. שהוא יצוד את הצבאים לשם לימוד תורה. 

שהוא יאכיל את היתומים לשם לימוד תורה. שהוא ילמד אותם את התלמידים - לשם לימוד תורה. הכל, ההכנה לשם לימוד תורה. שיהיו כל המעשים מההתחלה בכוונה קדושה זו - זה הועיל להצלחת התורה שעל ידי זה לא תשתכח תורה מישראל!". 

לכן בנינו את הבית כנסת מההתחלה על ידי יהודים! ולשם שמים!! ובהתנדבות!!! וכל מעשה ל; זכות התורה, להעמדת התורה, לתפילה, משכן ומקדש לה'. 

ככה צריך לעשות כל דבר בתכלית השלמות עם הכוונה הראויה - וזה יצמיח וינביע לאין שיעור! 

לכן מי שלומד פה בבית המדרש הזה - זה לא כמו שילמד בבית מדרש אחר! שאם כיוונו במקום זה יותר מאשר במקום אחר, אז העניין הזה ישפיע על הלומדים ועל המתפללים! 

"אף כי דבר זה לא שייך כלל לטבע הדברים", זאת אומרת בטבע הדברים אם אתה חורש וזורע, ואם אתה תופר, או אתה צד צבאים, בטבע הדברים זה לא אמור להשפיע, מה זה צריך להשפיע על התלמידים 'שלא תשתכח תורה מישראל'? בטבע הדברים זה לא משנה מי צד מי עשה מי.... "וגם לא בתורת שכר!", מה, בגלל שבן אדם טרח ועשה אז מגיע לו שכר? "אך כך היא הנהגת ההשגחה; כי על ידי זריעה כזו - הפירות משובחים! ואף שלא נעשו על ידי הבעל דבר בעצמו גם כן גרם לסייעתא דשמיא, הן של הינוקי עצמם, שהם למדו תורה, והן על להבא להנולד על ידיהן לדורות עולם!". 

זאת אומרת הפעולה הזאת שהוא עשה בכמה תינוקות - היא גרמה 'שלא תשתכח תורה מישראל!' ומה שאנחנו לומדים היום תורה - זה בזכות המעשה של רבי חייא. שעליו אמרו עליו חכמים: "גדולים מעשה חייא!!!" והזכות הזאת שלו זה שהוא עלה על רבותיו בשמים!! ושמה יש לו 'גוהרקא' קתדרה שהוא טס! למעלה, ואי אפשר להסתכל עליו!! והיו שרצו להסתכל והתענו הרבה תעניות כדי לראות אותו ונסתמאו עיניהם. 

כי נאמר להם: 'שאסור להם לראות אותו מרוב קדושתו ומה שהוא זכה!'. 

"אז יש ללמוד מזה, אם פעולה כל כך רחוקה כזריעת הפשתן השפיעה על הצלחת הלימוד, כמה משפיעה פעולה הקרובה יותר להצלחה המבוקשת!". פעולה רחוקה! כי זה עד שיגיע ללימוד מהזריעה - זה עוד תהליך, משמה צריך להתחיל בשביל שתהיה הצלחה, אז כשעושים פעולה קרובה - אואה! כמה זה גורם להצלחה המבוקשת. "כתוב בשמואל-א טז א: "כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" הקב"ה שולח את שמואל הנביא למשוח את דוד המלך עליו השלום, ואומר "כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" בבני ישי יש שמה בן אחד שהוא יהיה לִי, לִי מֶלֶךְ. 

ובילקוט שם רמז קכ"ד: הוא אומר שהוא יהיה מֶלֶךְ לשמי, הוא יהיה מֶלֶךְ לשמי, שבכל מקום שנאמר לִי - קיים לעד ולעולמי עולמים!". והילקוט מחשיב כמה דברים שנאמר בהם לִי שזה לעולם ולעולמים; בכוהנים נאמר לִי, בלוויים נאמר לִי, בבכורות נאמר לִי, במקדש נאמר לִי. והביאור בזה: שבכל שנאמר לִי היינו לשמי ודבר הנעשה לשם הקב"ה - קיים לעולם! וכן הוא לאידך גייסא שאמרו זכרונם לברכה בירושלמי, מובא בתוספות בחגיגה טו א: "אחר" יצא לתרבות רעה! אלישע בן אבויה נקרא "אלישע אחר" יצא לתרבות רעה, למה? לפי שמחשבת אביו לא היתה לשמה!" 

מחשבת אביו לא היתה לשמה; שמסר אותו לתורה רק בשביל שראה את כבוד התורה, והיינו מצד ההתגלות החיצונית של כבוד התורה! הרי דשלא לשמה של אביו במסירתו לתורה גרמה שלא נתקיים העניין. 

כתב הספורנו בפרשת פקודי שמות לח כא: "מה שאמרו זכרונם לברכה: "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" (שמות כו טו) למה נאמר עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים? שעֹמְדִים לעד ולעולמי עולמים! שלא נפל דבר מהמשכן ביד האויבים, הפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו. וסיפר "מעלות המשכן" שבשבילם היה ראוי להיות נצחי! ושלא ליפול ביד אויבים!! שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו מיוחסים לצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשה ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפל בסוף ביד אויבים! יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. 

בזה הורה: שלא קצבת העושר, וגודל הבנין - הן סיבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכון בתוכם!". ומזה יש ללמוד: דאם אדם מקבל על עצמו, עול תורה בהסכמה תקיפה! והחלטה חזקה: 'שלא למוש מאוהל תורה!', 

כמו שהיה אתמול פה בן אדם שאמר לי: 'שהוא החליט סופית! לאור הדרשה אתמול שאמרתי על הרב קנייבסקי 'שזהו! הוא החליט סופית: 'שמעכשיו הוא פורש מכל מלאכה שהיא, הוא רק ישב ויעסוק בתורה בלי שום דאגה, בבטחון גמור!', 

נראה בעזרת השם אם הוא יעמוד בזה... 

כי מזה כתוב כאן: "אם אדם מקבל על עצמו עול תורה והסכמה תקיפה והחלטה חזקה: 'שלא למוש מאוהל תורה, ויעבור עליו מה הוא, לא ישנה את דרכו - וכל רוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו!', אזי יסתדרו הדברים מלמעלה, שתתקיים הסכמתו ויצליח בדרכו. אמנם אם הסכמתו רפויה – על זה נאמר במשלי כד י: "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" אם אתה מתרפה אז כשיגיע יוֹם צָרָה - הכח שלך יהיה צַר. ואמרו זכרונם לברכה בברכות סג: 'כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כח לעמוד בְּיוֹם צָרָה!'. דהיינו; אם הקבלה היא ברפיון ובדרך של 'אם, ואולי, ובלי נדר' וכו' - אז מתגברים הניסיונות והקשיים! ואין לו כוחות לעמוד בהם!". 

זאת אומרת יצר הרע שומע שהוא אומר: "אם, בלי נדר, ואולי...' 

הוא אומר: 'הופה! אני עכשיו צמוד אליו, אני אדאג שזה לא יתקיים!'. 

אבל אם הוא מקבל החלטה אמיצה ותקיפה ללא שום ספק ולא שום פשרות - לא יכול עליו יצר הרע. ולכן אם הוא אומר "אם ואולי" - יתגברו הניסיונות, הוא מזמין ניסיונות וקשיים ולא יהיה לו כוחות לעמוד בהם. 

לכן עיקר הכל: הוא הקבלה בראשית! איך קיבלת את הקבלה? אם היא היתה בתכלית השלמות בכוונה אמתית ובהחלטה אמיצה. כל דבר משריש באדם! וההשרשה הזאת תנביע פירות - בו ובזרעו עד עולם אמן. אמן!! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".