מדוע האיל היה סבוך? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

וירא והנה איל אחר נאחז בשבח בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל

ויעלהו לעולה תחת בנו.

רבי חנינא בן דוסא אומר,

אותו איל שנברא בין השמשות

לא יצא ממנו דבר לבטלה.

גידין של איל אלו,

עשרה נבלים של חינור,

שהיה דוד מנגן בהם.

עורו של איל

היה אזור במותניו של אליהו.

קרניו של איל,

שמאלו תקע בו בהר סיני,

קרנו של ימין, שהוא גדול משמאלו,

הוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבוא,

שנאמר, והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול.

עד כאן לשון הילקוט.

איל שנברא בין השמשות

פירוש הוא בין טבע העולם הזה לדרגה של למעלה מן הטבע,

כי ההשגה הנזכרת לעיל

היא היותר גבוהה האפשרית בעולם הזה.

השגתו של אברהם זו הייתה ההשגה הגדולה ביותר והגבוהה ביותר

האפשרית בעולם הזה.

גידים, עשרה נבלים של כינור, פירוש

שהגילוי הזה שהיה אצל אברהם, זה היה כולל

את כל השגותיו של דוד המלך עליו השלום.

אפילו אותן שבבחינת מעין עולם הבא,

שעליו מרמז נבל ועשור.

זאת אומרת,

עשרה גידים אלה,

עשרה נבלים,

היה מקופל בהם כל ההשגות של רוח הקודש והקול של דוד המלך בהשגתו האחת של אברהם אבינו במעמד העקדה.

וגם כאלה שמבחינת מעין עולם הבא,

שעל זה מרמז נבל ועשור.

עורו של איל היה אזור של אליהו.

פירוש שכוחו של אליהו,

שהוא האזור שלו,

כי האזור זה מחזק את גופו של האדם הלוחם,

אז האזור שלו,

בקנאו את קנאת השם לבטל את העבודה הזרה מישראל,

היה מאותו שורש של השגה של אברהם אבינו, עליו השלום, בביטול היש שעל ידי ניסיון העקדה.

כי אברהם אבינו הגיע לביטול היש לגמרי.

כי כהקרבת קורבן, כמו שלמדנו מהמהרן מפראג, כל העניין שלו ומה שהוא מרמז ומסמל ומביע זה ביטול היש כנגד השם.

לכן מבטלים בקורבן

את כל מהותו של החי,

וזה משל למה שהיה צריך לעשות באדם.

אז כשאדם מקריב קורבן,

הוא מכניע את עצמו, הוא מראה שכל העולם הזה הוא אפס, כל החי הקיים פה הוא כאין וכאפס ואין עוד מלבדו.

ממילא ההשגה הזאת של אברהם של ביטול היש היא האזור של אליהו,

שנותן לו את הכוח לקנא קנאת השם להילחם בעבודה זרה ולבטל את כל היש שיש בעולם הזה,

שהעולם השקרי החזיק מזה, כאילו שזו מציאות בפני עצמה.

קרני שמאל, קרן שמאל,

שתקע בו בהר סיני,

כי כל גילויי מתן תורה כבר היו כלולים בהשגתו של אברהם.

כל הגילויים

של מתן תורה כבר השיגו אותם אברהם אבינו במעמד העקידה והיו כלולים בהשגה זו.

והעיר המדרש,

שהשופר של מתן תורה היה מקרן שמאל.

למה מקרן שמאל?

כי ידוע שהפרסום שבמעמד הר סיני היה עניין שמצא השטן צד שמאל,

השטן

הוא צד שמאל,

מצא מקום להתערב בו.

כאומרם זיכרונם לברכה,

לוחות ראשונים על שניתנו בפומבי,

לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו.

אז לכן הצליח, ולכן הקרן הזאת היא קרן שמאל, לא קרן ימין,

שצד שמאל שייך לסתרא ערה.

קרן ימין,

שהוא גדול,

ייתקע בשופר גדול.

זה שופרו של משיח.

הגילוי של ביטול היצר,

שהוא פרסום בגילוי גדול,

אך בו לא תשלוט יד היצר כבר, כי הגיע זמנו להתבאר מן העולם.

לכן באחרית ייתקע בשופר גדול איזה שופר, שופר של ימין של העיל ההוא,

שזה מביע שכבר לא יהיה שום עיכוב ושום בטלה ושום התערבות של היצר, רק כי הוא התבטל מן העולם.

למדנו שבניסיון העקדה הגיע אברהם אבינו למדרגה הגבוהה ביותר בביטול היש השייך בעולם הזה ובחינה של מעין עולם הבא ממש.

והנקודה הזאת היוותה את השורש לכל ההתפתחויות העתידות לבוא אחר כך.

והיא גרמה גם לגילוי מתן תורה ולימוד משיח.

וצריך עיון, מכיוון שבהקרבת העיל

הוא הדפיס את כל הדרגות הרמות,

אז מדוע לא הזמינו לו מייד את העיל?

כל העניין היה להדפיס בעיל הזה את כל הדרגות האלה שדיברנו.

למה לא הוזמן לו העיל מייד?

כי הנה כתוב וישא אברהם את עיניו

וירא והנה העיל אחר.

פירש רש״י במקצת דברים, במקצת ספרים.

אחר כל דברי המלאך והשכינה ואחר כל טענותיו של אברהם

היה משא ומתן בין המלאך לבין אברהם.

אז רק אחר,

לכן כתוב אחר,

נאחז בסבך אחר.

מה אחר? אחר מה?

אומר רש״י

אחר כל דברי המלאך והשכינה ואחר כל טענותיו של אברהם.

והעניין הוא שהטענות של אברהם עם המלאך,

כשהוא אמר לו אני אעשה בו חבלה,

וכן מה שאמר,

עכשיו אפרש את שיחתי.

אני לא מוריד את עצמי מפה עד שאפרש שיחתי.

אתמול אמרת בי, יצחק יקרא לך זרע,

ואמרת לי, יעלה ולעולה.

עכשיו אני רוצה שתזכור את העקידה הזאת לדורות,

וכשיבואו בני ויתפללו לפניך, כן,

הוציא מהקדוש-ברוך-הוא הבטחה שהעקידה הזאת תהיה לנגד עיניו ותשמור על עם ישראל.

זה היבת הנקודות הדקות האחרונות שבעצם ניסיון העקידה,

ועל ידיהן נתבררה בעליל

מסירת נפשו ואהבתו של אברהם אבינו.

ועל כן סיבבו מן השמיים שהתעכב העין

עד לאחר גמר הוצאת נקודות אלו לפועל, כל הטענות שהוא טען והמשא ומתן וכולי,

כדי שכולן תוקבענה

במעשה על ידי הקרבת העין, עם הכוונות האלה,

שעל דעת כל מה שהוא טען ואמר והכול, הכול יודפס בעין.

ועד כדי כך מתחשבים בדקות הניסיונות

שלא נתנו לעין להתקרב אל אברהם,

אלא שיהיה נאחז בסבך בקרניו.

הוא פירש רש״י,

שהיה רץ אל אברהם,

והשטן סובכו ומערבבו באילנות.

וידוע שהשטן לשם שמיים נתכוון,

כדי להגדיל הניסיון

ולהגדיל הגילוי.

הרי כתוב שבסוף הוא היה חבר שלו.

ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו,

זה יצר הרע וחילותיו.

ומה התועלת בעיכוב הזה?

אלא שאחר כל התעלותו של אברהם אבינו,

אחר כל גילויי מסירת נפשו ואהבתו הבלתי מוגבלת,

אחר כל אלה עוד נדרשה ממנו התאמצות קטנה יתרה,

שישא הוא את עיניו

וילך במו רגליו לקחת את העין מתוך הסבך.

ובלי התאמצות נוספת זאת הייתה חסרה קביעותן של כל הנקודות הנפלאות האלה.

אז עלינו ללמוד

מהו ערכם של עמל והתאמצות גופניים,

גם הנראים כקטנים ביותר בדרכי עבודתו יתברך,

כי רק על ידיהם נזכה ונעלה מעלה בעזרת השם יתברך.

זאת אומרת, כל התאמצות קטנה, כל עמל גופני שנראה קטן בעינינו,

יש לו חשיבות גדולה בדרכי עבודתו יתברך, ועל ידי זה זוכים לעלות במעלות.

יש אדם נמצא על הסולם, תעשה טובה, תביא לי את הזה, תעשה טובה, תביא לי את הזה, תעשה טובה, תביא לי את הזה.

פשש, כמה היה שכרו אם היה יורד לבד ולוקח, ואם היה עולה בחזרה וכו'.

איפה על בעלי מקצוע הוא אומן? מה פתאום שהוא יעלה וירד?

הוא צריך לשמש לידו.

למדתי עם חברותא, תלמיד חכם עצום, היה כבד במשכן.

והייתי לומד אצלו בבית,

וכשהיה צריך ספר, אולי מתעצל.

היה עוזב את הספר,

עולה על סולם קטן שהיה לו,

והוא היה כבד, כבד,

ועולה, מטפס, מוריד את הספר,

יורד, פותח את הספר, ממשיכים ללמוד.

צריך עוד ספר? עוד פעם.

לוקח את הסולם, עובר לצד השני,

יכול להיות בשיעור פעמיים, שלוש, ארבע,

שהוא יעלה וירד, ולא נותן לי לעשות את זה.

הוא עושה לבד.

היינו נוסעים לראש העין,

פתחנו שם ישיבה,

היינו נוסעים לראש העין, אז הייתי פותח לו את הדלת,

אז הוא היה סוגר אותה.

פותח לבד.

הייתי סוגר לו את הדלת,

היה פותח אותה, סוגר לבד.

שום דבר, הוא לא רוצה שיעשו לו כלום, הכל הוא עושה לבד.

לא נותן לאף אחד לשמש אותו כהוא זה.

כנראה הוא ידע את המאמר הזה.

והוא כבד, אני אומר לכם, כבד, כבד מאוד.

בכל אופן,

הנקודה היא זו שכל פעולה, כל מחשבה, כל דיבור, כל תנועה,

הכל נחשב בסדר עלייתו של האדם.

מעט תצאו וחשבו,

כל מי שהקים את בית הכנסת הזה,

בית מקדש מעט, כל פעולה, כל מחשבה,

כל דריכה, הליכה,

כל הרמה, הכל בחשבון, גרמים, הכל בחשבון.

הכל, הכל, הכל.

הרבי יחנן, יאמר אנשיום, מאל עושה הקדוש ברוך הוא כל ישראל.