הפחד מן האמת | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

ויאמר

אל תשלח ידך אל הנער

כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים מטה

לאחר מעשה העקדה ידעתי כי ירא אלוהים מטה ולא קודם

רק לאחריה

ומדוע?

על זה נאמר שעניין יראת אלוהים יאוט למי שהכרתו ביראת השם שלמה,

שלא יחסר לו אפילו חלק אחד מאלף

עד שיהיה בגדר בלתי בעל בחירה

שאי אפשר לא לנטות ימין ושמאל מדבר השם.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.

אין דומה מי ששונה את פרקו מאה פעמים

למי ששונה את פרקו מאה ואחת.

העניין של מאה ואחת

מורה על השלמת הדבר בכל מאה אחוזים,

כמו ששלוש עשרה שנה ויום אחד זה מורה על מילאות שלוש עשרה שנים שלמות.

אבל מי ששונה מאה פעמים לבד,

ייתכן שחסר לו עוד מעט

משלמותו ביראת השם.

וחסרון אפילו המעט ביראת השם

הוא דבר גדול מאוד.

מפני זה ייבדל האחד מחברו בהבדל גדול,

כי ההבדל שבין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.

אז הוא מביא דוגמה פנטסטית,

בין מאה למאה ואחת, כמו שלוש עשרה ושלוש עשרה ויום אחד,

שרק אם הוא שלוש עשרה ויום אחד אז הוא בר חיוב של מצוות.

אבל אם זה יום אחד לפני,

לא בר חיוב של מצוות.

מפני זה,

כל המעשים הטובים והגדולים שעשה אברהם אבינו עד מעשה העקדה,

זה עדיין לא היה אות שיראתו את השם היא בשלמות.

מפני שכל המעשים שעשה היו טובים בעצמם,

והיה אפשר לעשות אותם מפאת שני דברים.

האחד, מפני שבח בני אדם להתכבד בעיניהם,

והשני,

מפני אהבת הטוב הישר,

שגם להפיל את עצמו בכבשן האש,

אין מופת על אמונתו השלמה.

שאפילו אם היה חסר לו חלק אחד מאלף

באמונתו והכרתו,

ראוי לאיש משכיל למסור את עצמו להיהרג ולא יעבור על הכרתו.

כל שכן להכניס אורחים וללמדם יראת שמיים,

ראוי ונכון לעשות לשם שמיים,

אפילו שחסר לו עוד אחוז למאה או לאלף ביראתו ואמונתו, מה זה מפריע ומה זה סותר.

אבל לא כן מעשה העקדה,

כיוון שהוא היה מעשה רע בעצם,

אין רע כמוהו,

מרעיש את העולם כולו לשם המעשה הנורא הזה.

לא היה אפשר לעשותו, לא מפני שבח בני אדם

ולא מפני אהבת הטוב,

שלא היה בגוף המעשה שום צד טוב,

כי אם מפאת רצון ברואו יתברך לבד.

ואילו היה חסר לאברהם אבינו עליו השלום,

אפילו חלק אחד מאלף מאמונתו והכרתו ביראת השם,

לא היה יכול לקחת את המאכלת להעביר על צוואר בנו.

לכן אחרי עשתו זאת

היה ראוי לומר עליו,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים מטה.

רק שהיראה היא בשלמות גמורה.

על ידי מעשי העקדה נתברר שכל מעשיו הטובים שעשה עד הנה,

היו כולם בתכלית היראה והאמונה.

והיה מעשי העקדה לחותם אמת,

לכל מעשיו שעשה עד עתה.

לא מפאת כוונה אחרת,

כי אם יראתו הטהורה ואמונתו השלמה בשם יתברך.

על כן נמצא בדברי החכמים, זיכרונו לברכה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, אחרי מעשה העקדה,

שאם לא עמד בניסיון זה,

היו בטלים כל מעשיו הטובים שעשה,

וזאת מפני שהיה חסר להם חותם אמת,

שהוא חותמו של הקדוש ברוך הוא.

במעשי העקדה נתקדש הר המוריה לכל מעשי הקורבנות לדורות.

נתקדש הר המוריה להקרבת הקורבנות

בקורבן הראש והראשון שהוא עקדתו של יצחק.

והנה נגלה לנו עתה סוד הקורבנות,

שנאמר בהם

ריח ניחוח לאדוני.

מהו הריח ניחוח אשר מריח כביכול הקדוש ברוך הוא בהקרבת הקורבנות?

הלוא לכאורה במעשי הצדקה והחסד היה ראוי ביותר לומר ריח ניחוח.

כמו שאמר הנביא, כי חסד חפצתי ולא עולות.

ועוד הרבה מצוות יקרות ונחמדות בתורה,

לא כתוב בהן ריח ניחוח.

מדוע כל כך אהוב למעלה ריחם של קורבנות

מכל המצוות היקרות והנחמדות?

אכן, לפי מה שביארנו, הכוונה לקורבנו של אברהם אבינו,

שעל ידו נתקדש המקום לכל הקורבנות לדורות.

ומה תכליתו?

תכליתו הוא לדעת ליבו השלם באמונתו ויראתו את השם,

שלא היה אפשר לדעת זאת מכל המעשים הטובים של אברהם,

כי אם על ידי מעשי העקידה בלבד.

והיה זה הקורבן הראשון

שבו נתחנך הר המוריה למעשה הקורבנות.

הנה,

כל הקורבנות תכליתם

כעין העקידה לדעת ליבו השלם של האדם,

שכל קורבן הוא מעין העקידה שהוא מעשה רע בעצם.

צער בעלי חיים

והשחטת ממון ללא תועלת.

לא ייתכן לעשות זאת לא מפני אהבת הטוב

ולא מפני שמע של בני אדם,

כי המקריב עולל השם

לא ישובח בזה בפי הבריות.

אדרבא, יבוזו לו,

ובייחוד העניים הרעבים ללחם יאמרו מה הנאה יש לנו מצדקתו של זה?

הלא טוב היה לו לתת לנו,

תחת הקריבה על המזבח, שיהיה לטפנו הרעבים ולנו.

הנה, לא ייתכן לעשות זאת,

כי אם מלבו השלם באמונתו שציווה הוא יתברך על זה,

שחשו בעיניו יתברך,

כאילו נתן מתנה לשם חלק מרכושו להראות בזה כי לשם הארץ ומלואה.

למדנו לפני כמה ימים מה המהר״ל מסביר בקורבנות ומה הרמב״ן מסביר.

תראו את ההרצאות הקודמות.

וכן,

יכוון בקורבנו,

שכל מה שעשה עם קורבנו כן ראוי לו לעשות לעצמו כפי האפשר.

אם למסור נפשו על קידוש השם

או למעט את דמו וחלבו בעבודתו את השם.

לכן נאמר לריח ניחוח במעשה הקורבן,

מפני שאין בעצם ממעשה הקורבן שום טובה.

רק הכוונה הטובה לבדה יש בקורבן.

זה ריח טוב לפני השם.

ריח,

בלי מעשה טוב.

המעשה בעצמותו הוא לא טוב,

אלא הכוונה הטובה במעשה היא הריח.

מפני זה זבח רשעים תועבה,

מה שאין כן משאר המצוות.

מפני שעיקר הקורבן זה הכוונה הטובה כשהוא מקריב.

על כן זבח הרשעים,

שחסר להם את הכוונה הרצויה ונשאר רק המעשה הרע לבד, זה תועבה.

כי סתם שוחטים בקר

בלי שום כוונה נרצית לקדוש ברוך הוא,

הפסד ממון,

ביטול הזמן וכו'.

אבל אם מצטרף הכוונה הטובה והרצויה לפני השם,

זה ריח ניחוח.

תכלית העקידה לדורות

לדעת

עד כמה מגיעה עבודת אלוקים

מפאת נדבת ליבו והכרת שכלו של אדם.

כי דעתנו נוטה לומר שדבר העקידה לא היה בגדר מצווה על אברהם אבינו,

מפני שלא ייתכן לצוות על אדם לעשות מעשה נורא ומבהיל כזה.

כי אם בקשה בלבד,

אמר לו הקדוש ברוך הוא, קח נא

את בנך,

אין נא אלא לשון בקשה.

והבקשה אינה מצווה,

ומצווה אינה בקשה.

אז היה בגדר בקשה ולא בגדר מצווה.

וכיוון שלא היה אברהם אבינו מצווה על העקידה,

היה אפשר לו לומר, ריבונו של עולם,

אין בכוחי לעשות כזאת לבני.

כמשפט של כל בקשה,

שהבחירה למלא אותה או לא.

זה לא מצווה שאני חייב לעשות, זו בקשה.

כמו שמעין משה רבנו עליו השלום שבעה ימים ללך בשליחותו של המקום ברוך הוא להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

שגם שם לדעתנו לא היה מצווה כי אם בקשה.

כך היה הרשות לאברהם אבינו להיפטר מזה.

אבל עשה זאת מנתבט ליבו באהבתו את שמו הגדול יתברך בהכרתו הגדולה בשכר הנצחי.

זאת אומרת, העולם הזה לא סוף מעשה,

אלא יש שכר נצחי, פרשו חיי נצח.

הנה לא נחטא אם נאמר

שכמו שהיה מעמד הר סיני

דבר אשר לא היה ולא יהיה עוד בעולם כמוהו

להאמין באנוכי השם אלוקיך ובאמיתת הנבואה

שייתכן שידבר האל עם האדם וחי.

כן היה עניין העקדה דבר אשר לא היה ולא יהיה עוד כמוהו.

ללמוד ממנו אמיתת עבודת אלוקים עד כמה היא מגיעה

ועד כמה ראוי לאדם לסבול עולו של הקדוש ברוך הוא.

לולא העקדה לא ידענו שצריך האדם למסור את נפשו בעד אהבתו יתברך במידה מרובה כזו.

כי אם לחיות חיי ישרים, לעשות מעשים טובים.

אך ממעשה העקדה נלמד שאם יבוא לידינו איזה ניסיון.

ויהי היצר משיב לנו שאין ראוי לאדם לסבול כל כך

ושהדבר הזה למעלה מכוחותינו,

אז נזכור את מעשה העקדה ונדע

כי לא קצה השמיים הוא

ולא סוף דבר של עבודת האלוקים הוא,

כי ישנן עוד מדרגות גדולות וגבוהות מניסיוננו אנו שאנחנו עוברים,

ולא יכבד עלינו לעמוד בניסיונות.

אחרי הניסיון הזה עוד רצה הקדוש ברוך הוא להביא על אברהם את איסורי איוב,

אבל אברהם אמר לו עד כאן.

והקדוש ברוך הוא הסכים.

הנה יהיה מעשה העקדה לנו לזיכרון עולם ולסמל חי,

ללמוד ממנו גודל הסבל אשר ראוי לנו לשאת ולסבול את עולו של הקדוש ברוך הוא.

וכנגד מידתנו יהיה מידת טובו יתברך עלינו.

הוא יזכור לנו את הברית ואת החסד ואת השבועה

אשר נשבע לאברהם אבינו בהר המוריה,

שזה היסוד של זכות העקדה אשר עומד לנו,

כמו שאנחנו זוכרים עקדתו של יצחק ולמדים ממנו.

כן, יזכור לנו צדקתם של אברהם אבינו ויצחק בנו לרחם על בניהם.

אבל אם אנחנו לא נזכור העקדה ולא נלמוד ממנו מאומה,

וזה לא יעשה שום רושם בעבודתנו,

ייחשב לנו לסכלות לבקש מהשם יתברך שיזכור לנו עקדתו של יצחק

ולגמול לנו כל טוב.

הלא בושה וכלימת חסד פנינו לבקש כזאת.

אם אין לנו לימוד מזה

ויוצא מזה,

אז אמרנו לו, כשאם תזכור לנו שהיה מקרה היסטורי כזה,

אם למדנו מזה,

אנחנו נכללים בזכות זה.

קשה עוד קושייה אחת.

למה כתוב עתה ידעתי? כי ירא אלוהים אתה ולא אוהב אלוקים אתה.

הרי העמידה הזאת בניסיון מעידה על אהבה עזה.

הביאור הוא, מכיוון שהיה ניסיון,

אם כן ברור שמדרגת אברהם אבינו עליו השלום באהבה עדיין לא הגיעה למדרגה העליונה בעניין ההוא.

כאילו היא הגיעה,

אז היא כבר לא הייתה שייכת לבחינת ניסיון בעקידה.

מי שהגיע לדרגת אוהב באמת כבר לא צריך לנסות אותו בכלום.

שבאהבה לא שייכים ניסיון ומלחמת היצר.

ומכיוון שהיה זה ניצחון, ניסיון,

הניצחון על יצרו,

זה בא על ידי היראה דווקא.

דווקא על ידי היראה.

מצינו ביוסף הצדיק,

שבשעת ניסיונו החמור ביותר

נראתה לו דמות דיוקנו של אביו.

יוסף ידע את אביו.

הוא ידע שהשם יתברך נתן לו את האמת במתנה.

תיתן אמת ליעקב.

ודי היה לזכור את דיוקנו של נושא האמת,

כדי שהיראה והפחד

מפני טענותיה של האמת ישברו לגמרי את הקשה שבניסיונות.

הוא רואה את דמות דיוקנו של יעקב, כשהוא ישאל אותו שאלות קשות, מה יענה? הוא לא יכול לעמוד מול האמת.

אי אפשר לשקר את האמת.

אפשר לשקר את השקרנים.

אי אפשר לשקר את האמת.

האמת נוצחת.

אפילו אם היא לבד

היא נוצחת.

כשהשקר עומד לידה הוא מתמוסס.

אפילו יערים, שקרים על גבי שקרים,

מתמוסס.

רק דמות דיוקנו,

חותמו של יעקב מת.

זהו. איך אני אעמוד מול אביו?

אבי. כדי שהיראה והפחד מפני טענותיה של האמת ישברו לגמרי את הקשה שבניסיונותיו של יוסף.

כללו של דבר.

כלי הזין במלחמת היצר

הוא היראה.

אבל אחרי הניצחון,

כדי למנוע שלא ישוב היצר ללחום בנקודה זו,

צריך כבר להשתמש באהבה.

בפחד,

מפני האמת,

נוצחים במלחמה.

ובאהבת האמת,

מסתלקות המלחמות.

רבי יחנן יאמר למה שאומר.