קללת הדיוט | הרב אמנון יצחק

"ולשרה אמר, הנה נתתי אלף כסף לאחיו, הנה הוא לך כסות עיניים וכל אשר איתך". אמר רבי יצחק, לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה, ונתקיים בזרעה שנאמר "הנה הוא לך כסות עיניים" אמר לה הואיל וכיסית ממני שהוא אישך, וגרמת לי הצער הזה, יהי רצון שיהיו לך בני כסות עיניים, ונתקיים בזרעה שנאמר ביצחק "ותכהינה עיניו". 
אז רבי יצחק אומר, לעולם אין לזלזל בקללה אפיל ושל הדיוט, של אדם פשוט, שהרי אבימלך קילל את שרה, הנה הוא לך כסות עיניים, אמר כיסית ממנו שהוא אישך ואמרת אחי הוא, וגמרת לי את הצער הזה, יהי רצון שיהיו לך בני כסות עיניים ואז נתקיים ביצחק "ותכהינה עיניו". 
ולכאורה תמוה, הלא אבימלך התחיל בעבירה, והוא לא למד ממעשה פרעה שנכווה שהעיז לעכב את שרה אמנו אצלו, אם כן הוא ראוי לעונש רב של צער ויסורים, והאשמה היא בו. מכל מקום, הצער של אבימלך פעל רושם שנתקיים בזרעה של שרה, הצער הזה שהיה לו מכל הענין ומה שהוכיח אותו ה', זה הצער פעל רושם ונתקיים בזרעה של שרה. 
והענין הזה הוא מבהיל ממש, הלא שרה היתה מוכרחת לרמות את אבימלך בכדי להציל את נפשה ונפש בעלה, אברהם אבינו, והאשם בכל מהלך הדברים היה אבימלך, ובכל זאת אם שרה שימשה עילה וגורם לצער שבא עליו, הצער הזה לא שב ריקם, והשאיר את רישומו בזרעה של שרה עד שכהו עיני יצחק.
נו, ואם על צער שנגרם על ידינו לזולת מתוך הכרח של הצלה עצמית אנו נתבעים, על אחת כמה וכמה צריכים להבהל מפני חומר הדין של גרימת צער לזולת מתוך קלות דעת, ומתוך רדיפה לממון או לכבוד או פוליטיקה או מניעים אחרים, ואכן ששום צער שבעולם אינו נאבד, וכל סובל ואפילו הדיוט שבהדיוטים המביע את מרירות ליבו על הסבל והעלבון שהוא סובל, ואפילו שהוא בעצמו לעיתים תכופות היה אשם בדבר, אך סבל וצער שכזה רישומו מתהפך ונעשה לרועץ לכל המעורבים בענין, כי אין נעלם מנגד עיני ה'. 
אני אמרתי שאחרי הבחירות לא יינקה אף אחד, אף אחד לא יינקה. היו כאלו שדיברו, היו שזלזלו, היו שקיללו והיו שלא מחו, אף אחד לא יינקה. ואתם רואים עכשיו איך כולם מתגוששים זה בזה והמחלוקות שיש בכל הבחירות האלה ובכל העדות, ספרדים ואשכנזים ואחרים, וכולם מתגוששים ומבזים זה את זה ופוגעים זה בזה עד כדי פגיעה בנפש, וקללות וכל מה שעברתי אני עוברים עכשיו כולם. אף אחד לא יינקה. 
והנה היסוד והבסיס, כי האלהים יבקש את נרדף, ופה אפילו הדיוט שבהדיוטים ואפילו שהוא אשם ואפילו שהוא התחיל בעבירה כמו אבימלך, ואפילו אם הוא גוי, ואפילו אם שרה אמנו היא שצריכה להנצל ממנו ושלא יגרום למיתת בעלה ולעשות איתה עבירה חמורה, אפילו היא שהיא חייבת ואנוסה לעשות כן, נגרם לו צער או לא נגרם לו? נגרם לו צער, השאיר בו רושם או לא? השאיר בו רושם, עד שיצחק אבינו נהיה סומא בגלל זה, כי הוא הוציא מפיו יהי לך כסות עיניים, וכיסו את עיניו של יצחק אבינו, אתם שומעים מי נפגע? יצחק אבינו נפגע, ממי? מרשע אבימלך שאין לו יראת שמים, שאברהם אומר שהוא מסוגל להרוג בלי שום בעיה כדי למלא תאוותו, אז מה בשאר המקומות ובשאר הדברים? ואם בן אדם הוא לא הדיוט שבהדיוטים אלא מזכה את הרבים, אז מה העונש והצער, בכפלי כפליים לאין שיעור. 
לבן, הלך ביום אחד דרך שבעת ימים לרדוף אחרי יעקב שברח, לבן הרגיש מקופח ונעלב, דבר ראשון בגלל בריחת יעקב, איך הוא בורח, למה הוא לא בא ואומר אני הולך? דבר שני שגנבו לו את האלהים, ורחל בתו הלא הסתירה את הטרפים של אביה וכוונתה היתה לשמים להרחיק אותו מעבודה זרה, מכל מקום גרם המעשה הזה שלא זכתה לגדל את בנימין ולא נתקיימה עמו שעה אחת, בעבור הצער שגרמה לאביה אע"פ שהתכוונה לטוב. זה מובא בזוהר הקדוש בפרשת ויצא.
כשמסירים את כל הנסיבות והעילות שהביאו לידי הצער הזה, הצער כשלעצמו אפילו של הדיוט ורשע נשקל ונמדד במאזני שמים, והוא חוזר על עקבו ופוגע בכל אלה שבכוונה ושלא בכוונה גרמו להתהוותו של הצער הזה. כל חלקי המאורע והסיבות שהביאו לצער הזה נחקרים ונידונים בפרטיות על הכוונות והמגמות הטובות כגון שרה שהיה לה הכרח לומר אחי הוא, ורחל שהיתה לה מגמה להרחיק את אביה מעבודה זרה, הם יקבלו על זה שכר, אבל עצם הצער של כל מישהו, על הצער לכשעצמו נענשים. ומבהיל הענין, עד שהקב"ה לא רוצה שנצער חלילה את זולתנו בכל הנסיבות ובכל המארעות.
למדנו שפנינה התכוונה לשם שמים, שהיתה מציקה ומבזה את חנה כדי שהיא תבכה ותבכה ותבכה ותוליד בנים, ועם כל זה שחכמים מעידים עליה שהיא התכוונה לשם שמים, כל בן שהולידה חנה פנינה קברה שניים, עד שהיא קברה עשרה, ולמאן דאמר שמונה, אבל מכל מקום הצער הזה שהיה לשם שמים שהיא ציערה אותה, הרג לה את הילדים. למה כי צער זה כמו אש, אם בן אדם מכניס את היד לאש הוא נכווה, ואם אחד יגיד לפני כן, לשם יחוד קודשא בריך הוא הריני מכניס את היד לשם שמים, הוא יכניס - הוא יישרף או לא? הוא יישרף לשם שמים, כי אש שורפת, וצער מעניש. 
זעקה אחת שהזעיק יעקב לעשיו, דכתיב "כשמוע עשיו את דברי אביו ויזעק זעקה גדולה" אפילו שהיה יעקב אנוס על פי הדיבור, על פי הנבואה של אמו רבקה, ומן השמים סייעו לו ליטול את הברכות והוא היה אנוס ליטול את הברכות לפני עשיו, מכל מקום נפרע לו בשושן הבירה, מידה כנגד מידה, ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד. בדיוק באותו שיעור של זעקה שזעק עשיו על חורבן כל זרעו אחריו, גם פה היתה גזרה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. 
אז מה נעשה אנן שאנחנו מצערים לפעמים לא את הרשעים והחוטאים שמציקים לנו, אלא את החברים לומדי התורה עוסקים במצוות יראת ה' ופוגעים בכבודם מסיבה קלה זו או אחרת, אוי לנו מיום הדין איך לא נרגיש את כאבם וצערם, ויש שאנו עוד שמחים במפלתם. 
נזכור את דברי משה רבינו ע"ה שבתחילת פטירתו התחיל לברך כל שבט בפני עצמו, כיון שראה שקצרה שעתו כלל אותם בברכה אחת ואמר להם, הרבה ציערתי אתכם בתורה ובמצוות, מחלו לי, אמרו לו רבינו אדוננו מחול לך.
מה מבהיל וחובה קדושה עלינו לעיין בזה. משה בא בשליחות ה' יתברך לתת לבני ישראל תורה ומצוות, שהתורה ומצוות הם חיינו ואורך ימינו, בכל זאת ברגע האחרון של חייו עלי חלד ביקש והתחנן שימחלו לו כאילו חלילה ציער אותם בדרשותיו ודרך לימודו, ומה מאד עלינו להתבונן בזה ולהבין עד כמה צריך להתרחק מן הצער מלצער אחרים.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...