עבירות שבן אדם לחבירו | הרב אמנון יצחק שליט"א

אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים. מקווה ישראל ה', מה המקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. משנה ביומא. גדר המקוה הוא שיוצאים לגמרי מעולם השקר, הגדר של מקוה זה יציאה מעולם השקר. יוצאים מהעולם הזה לגמרי כשנכנסים למקוה, אפילו השערות צריכות להיות כולן תוך המים, והמים הם בחינת התורה כידוע, הוי כל צמא לכו למים. וכניסה למקוה - כניסה לגמרי אל התורה, וגם שנמצא כבר בתוך התורה צריך להיות בדבקות גמורה, שלא יהיה אפילו חציצה קלה בינו לבין התורה, כמו שאסור חציצה במקוה אסור חציצה בתורה כשאתה בתורה. והתורה שנכנס לתוכה צריכה להיות רוחנית לגמרי בלי שום מחשבת עולם הזה, הן מים שאובין פוסלים את המקווה, למה מים שאובים פוסלים את המקוה? כי כבר נכנסו המים אל כלי שענינו לתשמישי עולם הזה, על כן זה פוסל הכלי את המים. ואפילו אם הכוונה היתה למען המקווה ורק לטהר, גם כן מים שאובים פוסלים את המקוה. ופעמים שפוסלים גם את שאר המים שלא היו שאובים, וכן נפסל המקוה בזוחלין שהמים מתמעטים ואפילו אם עדיין הם כשיעור, מכל מקום בחינת התמעטות המים בהם גורמת לפסלותם. רק במי מעיין שתמיד מתחדשים ובאים לא שייך פסול של זוחלים. ויש גם פסול בדברים הראויים לקבל טומאה, כי השייכות אל אפשרות הטומאה מעכבת בפני הטהרה. 
כאלה הם גדרי הטבילה, שזוהי בחינת דבקות גמורה בתורה. והיינו שהקב"ה מקווה טהרה לישראל, שישראל דבקים בו לגמרי, עד שבקרב לבבם יכירו שאין אחר זולתו כלל, ביום הכיפורים אין יצר הרע שולט, על כן אז הדבקות בה' יתברך שלמה יותר, וכאילו כביכול ישראל טובלים בקב,ה, והדברים נפלאים מאד. בדבקות הזו אדם נדבק בשורש ומעורר את התשובה העליונה, דהיינו שמוריד את הבחינה של "ואשובה אליכם", שהקב"ה משפיע על הלב של השב בתשובה את אור התשובה השלמה. כשאדם נדבק בשורש ומעורר את התשובה העליונה, הוא מוריד את הבחינה של "ואשובה אליכם" והקב"ה משפיע לליבו את אור התשובה. 
אבל לא שייך ענין דבקות ללא בחינת אחדות, כמו שה' יתברך אחד כך צריך להיות הדבק בו גם כן באחדות בלי שום פירוד בתוכו. זה מה שכתוב בספרים הקדושים, שלא שייך "אנכי ה' אלהיך" בשלמות אלא אם כן באיחוד כל ישראל. כמו שכתוב "וייחן שם ישראל נגד ההר" שישים ריבוא בלב אחד. 
הענין בעומקו הוא, כי מי שמבחין את עצמו שהוא בפירוד עם חברו הרי זה מבליט בתוכו את הרגשת עצמו, את האנוכיות שלו, כי הוא מופרד מחברו, וזה ממש ההיפך של ההתבטלות והענווה שהם הדבקות אליו יתברך. מה הדבק המדביק בינינו לבין ה'? הכנעה, התבטלות, ענווה, זה מאפשר דבקות, אבל אם יש פירוד - אין דביקות. ואמרו ז"ל דגאוה וכעס הם בבחינת עבודה זרה והם מענין הפירוד. 
כתב הרמ"ק זללה"ה בסדר עבודת יום הכיפורים, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, מה הטעם לזה? כי הנשמות מתראות לפניו ביום הזה בסוד שורש כל הנשמות, והנשמות הנכנעות בתשובה הן המתעוררות לתשובה העליונה, ועתה אם יימצא בינו לבין חבירו טינה הוא מפריד את השורש העליון, ואיך אפשר שיושפע עליו אור התשובה והוא מפריד בו חס ושלום? והענין בזה כי סוד הנשמות הן שישים ריבוא, וכדי להמשיך אור העליון צריך שישים ריבוא לב אחד, כדי שיתייחדו בשמא קידשא עילעא דלא שריא אלא באחדות השלם כענין שהוא אחד. 
צריך עכשיו עיון למה לא כתב שעבירות שבין אדם לחברו לא יתכפרו עד שירצה את חברו? כי עדיין לא תיקן את חטאו, למה לא כתוב כך? למה כתוב עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, למה לא כתוב עבירות שבין אדם לחבירו לא יתכפרו, העבירות האלה לא יתכפרו עד שירצה את חבירו, כי הוא עוד לא תיקן את חטאו. אלא משמע מדבריו שסובר שעד שירצה את חברו לא יכפר לו יום הכיפורים אפילו על שאר חטאיו, וזה מחמת ענין הפירוד שהוא בסתירה עם עצם ענין יום הכיפורים. אז הרמ"ק אומר משהו מבהיל, אדם שנמצא בפירוד עם חברו יום הכיפורים לא מכפר לו, גם על שאר עבירות שהיו לו בינו לבין קונו. לא יאומן כי יסופר, למה - כי זה סתירה ליום הכיפורים שהוא אחדות ודבקות בה' יתברך, והוא עושה פירוד, וצריכים שישים ריבוא נשמות שיהיו מאוחדות, כמו "וייחן שם העם". נו, ואיפה זה נעשה? ומי עושה זאת? באו לבקש ממך מחילה? לא, ביקשת מאנשים מחילה? גם לא. ואתם? גם לא. ואם כן אתם אומרים, אם חטאתי לך אז אני מבקש זה זה. אז ז"א זה לא פשוט רבותי, שיום הכיפורים יכפר אז צריך להיות מטוהרים.

ש. לא שומעים

הרב: הוא בנמצא? אתה יודע כתובת? אתה יודע כתובת? אתה יודע עיר? אתה יודע אחיו, אחותו, משפחה, קרובים? טלפון? אתה לא מאתר אותו, אתה יודע את שמו ושם משפחתו? בישיבה יש את הפרטים שלו מן הסתם מאז, לקחת את הפרטים מהישיבה מאז ולאתר אותו. ואם אתה לא מאתר בכלל ולא בנמצא, אתה לוקח עשרה אנשים ואומר, חטאתי לפלוני אלמוני ועשיתי כך וכך והריני מתחרט על מעשי ומבקש כך וכך וכך וכך בפני עשרה אנשים, זה בשעה שאתה לא יכול ואין שום סיכוי. זה מה שהטילו עלינו במקום שלא מוצאים את הבן אדם או שהוא נפטר, הבנת? זהו. 
מכל מקום בזה כולם חלשים כי הגאוה שולטת, וממילא כולם נופלים בזה ולא מתכפר להם שום דבר לפי הרמ"ק. לא פשוט.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...