קלילות המתברך בלבבו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

והיה בשומעו את דברי העלה הזאת,

והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי,

כי בשרירות ליבי אלך

למען שפות ערבה את עצמיה.

המדובר בפרשה הזו באיש

אשר לבבו פונה כבר היום

מעם השם אלוקיו ללכת לעבוד אלוהים אחרים.

או שיש בו שורש פורה ראש ולענה שהביאהו לבסוף ללכת לעבוד אלוהים אחרים,

או את דורותיו אחריו.

אלה דברי רמב״ן.

ואם כן, הלוא העוון עצמו הוא חמור ביותר.

ובכל זאת מפורש יוצא מן המקראות

שבעל העוון הזה כשהוא לעצמו אינו מיועד לעונשים חמורים ונוראים.

מה מיועד להם הוא רק זה שעם עוונו או עם השורש שיש בליבו

יתברך בלבבו בשומעו את דברי העלה לאמור שלום יהיה לי.

אז זאת אומרת, עיקר הקפדה, הכעס והאחרון

זה על מה שאדם אומר, יהיה בסדר, יהיה בסדר.

ויתברך מלבבו.

ושומעו את דברי העלה לאמור שלום יהיה לי, יהיה בסדר.

מה אנו למדים את חומרו של העוון של מתברך מלבבו

ואומר שלום יהיה לי?

לא יווה אדוני סלוח לו.

פירש הגאון שאין מספיקין בידו לעשות תשובה.

וואי וואי וואי, מה חריתו של אדם שלא מספיקין בידו לעשות תשובה?

וכי יעשן אף אדוני וקנאתו בו,

ורבצה בו כל העלה ומחה השם שמו,

והבדילו אדוני לרעה ככל עלות הברית הכתובה בספר התורה הזה.

פירש הגאון שכל העונשים הכלולים במקראות,

כולם

הם על האיש הזה.

כל מה שכתוב בכל העונשים שכתובים בכל המקראות,

הכל יחול על האיש הזה.

וחשב כאן חמישה ענייני העונשים הם כנגד חמישה חומשי תורה.

אז כתוב לא יביא השם סלוח, לא.

כתוב כי אז יעשן אף אשם וקנאתו בו ורבצה בו כל העלה הזו.

כתוב מחה השם שמו.

כתוב ועבדילו אדוני לרעה ככל עלות הברית הכתובה בספר התורה הזה.

כל זה נאמר בו.

חמישה ענייני עונשים הם כנגד חמישה עונשי תורה.

לפי הפירוש של זיכרונם לברכה זה נורא

מאוד שהתורה ראתה לא רק לאיים על האיש המתברך מלבבו,

לאמור שלום יהיה לי,

בעונש כללי.

התורה רואה

לא רק לאיים על האיש

שהוא מתברך מלבו לאמור שלום יהיה לי, בעונש כללי.

כי אם פרשה במפורש וכללה את העונשים הכתובים בכל חמישה עונשי תורה,

שנענשו בהם כל הדורות,

מששת ימי בראשיתו עד דור הפלגן ודור המבול.

וגם רשעי ישראל שנענשו בעונשים שלא היה ולא יהיו דוגמתם בעולם כמו קורח ועדתו,

וכולם פירטי התורה בפירוט רב.

מזהירה

שמעין כל אלו יחחו לו על האיש הזה, דווקא האיש הזה, שהוא מתברך מלבבו לאמור,

שלום יהיה לי.

יש חרדה גדולה יותר ואיומה מדבר זה?

בן אדם אחד,

כל הקללות שבתורה יחולו על הראש שלו, מה הטעם?

בשרירות ליבי אליך.

אה.

לא סופר אף אחד.

אה.

כל הקללות.

לא יביא שם סולאנו, יעשה נפשים,

ומחה את שמו, יימח שמו.

אתם יודעים איזה דברים אלה?

מה שהקדוש ברוך הוא מבטיח, איך הוא יטפל בו?

בגלל מה?

יהיה בסדר.

תתעורר,

תזוז, תעשה משהו.

סמוך, אני אומר לך, אם תדע את הלב שלי, חבל לך על הזמן. אביי כולם כמוני.

זה בשרירות ליבי אליך.

זה נאמר על האיש,

שאומנם

הוא שמע את דברי עלות הברית

וגם את התוכחה מפיו של משה רבנו,

אבל הוא רק שמע אותם,

אבל לא הרגיש בהם כלל וכלל.

יש שמיעת האוזן ויש שמיעת הלב, הוא שמע באוזניים, כן? כמו ציוצים, צפצופים, כל דברים ששומעים. הוא שמע.

אבל הוא לא הרגיש בהם כלל וכלל, זה לא השפיע עליו בכלל.

כי היה חי בדור שהוא יושב בתוך ענני כבוד,

אוכל את המן,

שותה מבעירה של מרים.

המקום שלו היה אומנם בארץ,

אבל החיים שלו היו כמו מלאכים בשמיים.

ובני הדור לא נטפלו ולא נזקקו לשום עניין גשמי. שום דאגה גשמית לא הטרידה אותם.

כי הם ישבו בחיקו של הקדוש ברוך הוא.

והוא בעצמו כביכול, הקדוש ברוך הוא, האכיל אותם, השקע אותם, הלביש אותם.

והם ישבו ולמדו תורה מפיו של משה רבנו, עליו השלום.

אז מה להם ולתוכחה מדברת ממצב של חורבן וצרות רבות ורעות?

והיו מרוחקים מזה מאוד, ולא היה להם שום מגע לדברים מעין אלה.

ואף על פי כן, כיוון שהשמעו את אלות הברית,

והעיד בפניהם משה רבנו ויתרה בהם בדברי התוכחה.

היה להם לשמוע ולהזדעזע.

ואם אחרי כל הדברים האלה יש

מישהו מתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי,

וואי וואי וואי, איך עונשו חמור ביותר,

עד שהוא מיועד לכל העונשים המפורטים בפרשה.

אם נשים את הדברים האלה על ליבנו, אנו עומדים בתוך העלות ממש,

שאין לנו יום, שאין כרידתו מרובע מחברו.

ולא רק אנו בלבד, אלא גם אבותינו ואבות אבותינו בגלות מר,

בגלות של קרוב לאלפיים שנה,

שאין לך מים זדונים שלא עברו על נפשנו.

דובים וסחופים,

שבורי גוף ונתקעי רוח מכף רגל ועד ראש,

אין בנו מתום,

רצוצים ומושפנים עד לעפר.

אז מה נענה אנחנו?

הלא,

אם כל אחד מאיתנו ייבחן

ויבחן את עצמו,

ויבקש לעמוד בכנות על מצב לבבו, אם חרד הוא עליו או לא,

אני לא אמצא כי הוא מתברך מלבבו לאמור, שלום יהיה לי.

כי אם לא כן, איך ייתכן שיהיה במצב אדישות כזה, ואינו קם ולא זע מפחד השם באדרגונו.

והולך אחרי עצרו הרע כעייר זה שמהלך אחר שיחנה.

מראה אי אפשר באמת להנהגה כזו,

אלא לזה שהוא מן המתברכים מלבבם לאמור,

שלום יהיה לי.

אומנם, איך שילמד האדם עם ליבו את הפרשה המפורשת לפי פירושי ריבותינו הראשונים, זכר המברכה,

הלא גם אם ליבו לא היה חרד,

ודאי יתעורר לכל הנורא הזה.

ומי הוא אשר לא יחוס על נפשו להציל אותם מחרון אף השם בקנאתו,

ממחייה והבדלה לרעה חלילה.

והלא, ודאי יחגור שארית כוחותיו.

יעורר כל רגשי לבבו שעדיין חיים בו.

לקום ולשכוח,

סליחה, לקום ולשנות את דרכו.

ולמצוא...

סילות בלבבו לעמוד נגד ההתברכות של שלום יהיה לי

ולהגיע לידי מחשבות שנראה שהשרישו בלבבו שורש טוב

שממנו יצמחו פירות של מעשים טובים.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לברוח מהנושא הזה שירגיע את עצמו ויאמר שלום יהיה לי.

לעולם יהיה אדם מפחד.

בדברי תורה קאמר.

זאת אומרת, אדם צריך תמיד לחוש ולחשוש שלא יאבד את זמנו לריק,

וחס ושלום,

לא יתרץ תירוץ כזה

שהוא אומר

שלום יהיה לי,

אני אסתדר,

הכל בסדר.

וזאת המכה הכי גדולה של כל הקרירות שבתורה יחולו על ראשו.

אין, הכסף הוא לא מוחל ולא סולח ולא שום דבר גמור, סגור, נעול לעולם.

אז לכן צריכים לראות איך אנחנו בורחים

מהאשליה הזאת שיש לנו טענות וטיעונים

שיהיה בסדר.

לא יהיה בסדר.

לא יהיה.

כל צדיקי העולם פחדו ורעדו והם היו צדיקי העולם.

רבן יוחנן בן זכאי היה בוכה.

הוא היה אומר, אני לא יודע באיזה דרך יוניחו אותי. שתי דרכים, אחת גנאי עדן, אחת גנאום, אני לא יודע באיזה יוניחו אותי.

מה הוא התכוון שהוא לא יודע?

הוא לא יודע באיזה דרך יוניחו אותו.

למה הוא לא יודע?

מה, הוא לא קיים את כל התורה?

הוא קיים ולא שיער דבר אחד שהוא לא למד וקיים.

אז מה הפחד שלו?

כתוב

שכשנכנסו תלמידיו הוא היה בוכה.

אז למה הוא היה בוכה?

משום שאולי הוא לא השקיע בתלמידים מספיק

ויטבעו אותו עכשיו בשמיים שהוא עולה בגלל שהוא לא העמיד את התלמידים

כמו שראוי היה להעמיד אותם.

אז הוא בחר.

אז הוא לא אמר משלישות ליבי אליך.

הוא לא סמך על הלב שלו שהיה טהור ונקי והוא לא סמך על השכל שלו והוא לא סמך על שום דבר.

הוא פחד פחד רב.

הוא פחד שיפכו אותו לגיהינור.

לפי החידה,

מה החשש? איני יודע באיזה דרך מוליכיין אותי.

יש 32,000 פתחים

ורק אחד מתוכם

הוא הפתח שדרכו הנשמה, פלונית מסוימת, צריכה לעבוד.

היא מפספסה, ומחכים לה כלבים, כלבי ענק

שטורפים את הנשמה הזו.

אציל להם יד כלב יחידתי.

יחידתי זה הנשמה,

ואנחנו מבקשים שכזאת אומרת יציל לנו את היחידה שתגיע למעלה מהכלב הזה.

אז יש 32,000 פתחים

שמאחורי הדלתות, מה שנקרא, יש כלבים עזים, והכלבים עזים

והאדם צריך לכוון בדיוק לשביל שדרכו יוצא לגן העדן.

ואם הוא מפקש שיש, הוא הולך גיהינום.

זמנית אולי,

אבל הוא לא הולך.

אז אני לא יודע באיזה דרך מוליכיין אותי.

אם בגן העדן הוא מגיהינום.

רק מי שזיכך את עצמו לגמרי,

אז יש לו סיעתא זה שמאח לכוון ישר

למפנים. אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור

מרדת שחר.

אם הוא היה משכיל בעבודת הבורא כל חייו,

אז הוא יזכה לכוון.

הוא גם ידע את השם שלו.

רשעים לא מכיר את עצמו.

עושים להם חיבור את הקבר, שואלים אותו מה שמו,

הוא לא יודע מה השם שלו.

אז לכן מרקים אותו עוד כמה ימים,

כי הוא לא יודע.

איזה שם הוא לא יודע.

לא שקוראים לו אברהם, הוא לא זוכר.

יש לכל אחד שם של הקליפה שלו.

ואם הוא יודע להגיד את השם של הקליפה,

אז הם לא יכולים לגעת בו המזיקים.

אבל אם הוא לא יודע את השם של הקליפה,

אז הוא סובל לפי הראוי לו.

מכל מקום, צריך להיזהר מאוד.

לכל אדם יש שם של קליפה.

אם אתה תהיה צדיק גמור,

אז ברגע שישאלו אותך מה השם,

זה יצא לך מהפה.

אבל אם אתה לא הכנת את עצמך כראוי,

אז אתה לא תדע מה נשי.

אז לכן,

רק מי שמזכה את עצמו,

הוא זוכה.

מכל מקום,

כל אחד צריך לשים לב,

אנחנו הולכים יותר מדי שאננים,

רגועים. לא צריך להגיד, שלום יהיה לי, יהיה בסדר בקור רם וזה. לא צריך. מה זה אומר שאני בסדר?

אני בסדר, מה?

לא משקיע משהו מיוחד.

אז באים קצת לשדהות, וזה נחמד.

אבל שינוי המעשים צריך. שינוי המעשים. אם אין שינוי של מעשים ממש בפועל,

אז מה עשינו בעצם? התכוננו כאילו, ולא באנו מוכנים.

אז צריכים לקבל החלטות מה לומדים,

כמה לומדים,

מה רוצים לסיים.

כשאדם מציב לעצמו מטרה,

הוא יכול להשיג אותה. אבל אם הוא לא משיג מטרה,

אז הוא לא יקיים שום דבר.

לכן צריכים להחליט.

רוצים ללכת בדרך האמת, אז פירושו של דבר להתאמץ.

כמו שלמדנו, לא בשמיימים ולא מעבר לים,

כי קרוב הלכת דבר מאוד מפיך ומוכן לעשות.

אם רוצים, כל שמי השמיים נמצאים בלב של הבן אדם.

אבל אם לא רוצים, אז זה כרחוק ומזרח ממערם.

מכל מקום,

לא לסמוך על

בשרירות הלב,

לומר, שלום יהיה לי,

יהיה בסדר, אתה תראה, אל תדאג לי, אל תדאג לי,

תדאג לי לזה,

זה היה בסדר.

וזו הטעות.

ועל זה מקבלים מכות, חסר שלום, יא בבעיה.

יאנף

אף השם באיש ההוא, אתה יודע מה זה?

כשהשם אומר ימחה שמו

ולא יובס אלוח לו,

איזה סיכוי יש לעון?

אז לכן צריך לזהר לא להיכנס לגדר הזה ולא להתחבר לכאלה בגדר הזה.

צריך להשתדל לזכח את עצמו, להיות זך ונקי,

כדי לעבור את יום הדין ובכלל את החיים ולצאת מכאן לשלום.

במקום

מתברך מלבבו, שלום יהיה לי,

כדאי שהשלום יבוא אחריכם.

וביחד אני אומר לשאול.