מה מטרת הקללות? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

למה נסמכה פרשת ניצבים לקללות?

פרשת ניצבים

באה אחרי פרשת כי תבוא,

לפי ששמעו ישראל,

צח קללות,

תשעים ושמונה קללות

הוריקו פניהם.

התחיל משה לפייסם

צריך להבין מדוע היה צריך משה לפייס אותם.

מסביר זאת המשגיח דישיבת חברון,

הגאון הצדיק רבי לייב חסמן זכר צדיק וברכה,

מחבר ספר אור יהל,

כיוון שראה שהוריקו פניהם ויראים מהקללות,

שוב אין הקללות, באים עליהם.

זאת אומרת, הקללות כבר השיגו את מה שהיה צריך, שיהיו יראים מהם.

כמו שהקדוש ברוך הוא,

פעמים במקום שיהיה מוות,

מביא פחד מוות.

הפחד מן המוות שקול כמוות.

אז לכן לפעמים יש מלחמות,

אזעקות,

דברים שגורמים לפחד מוות,

וזה שקול כמוות.

כי מטרת הקללות, שיראו מהשם.

וכיוון שיראים,

אין צורך בהם.

אם אדם חכם,

ומהפחד

הוא ירא את השם ומשנה את דרכיו לטובה,

לא צריך כבר בפועל את הקללות.

אז לכן פייס אותם משה רבנו.

הם הוריקו פניהם מהפחד.

אז משה פייס, אומר, אם אתם פוחדים ויראים כבר, אז הכלל התעשות שלהם, אל תפחדו, הם לא יבואו עליכם.

זהו מה שנאמר בפרשה,

להתברך בלבבו לאמור,

שלום יהיה לי.

אה, אם יש אחד כזה שהוא לא פוחד והוא לא ירא מהקללות,

הוא אומר, אה,

אני מסודר, שלום יהיה לי.

באדם כזה אמרה התורה,

ברווצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה.

כי אז יעשה נפש השם.

כי הוא אומר, בשרירות ליבי אליך, הכל בסדר.

אחד כזה שהוא לא פוחד מן הקללות,

והוא לא יראה את השם,

הוא בטוח בעצמו שהכל בסדר,

עליו יבואו כל הקללות הכתובות בספר הזה.

אבל מי שירא,

מי שירא,

לא יבואו הקללות.

זה אומר הרב ליב חסמן, זכר צדיק לברכה, להסביר את דברי הפיוס של משה רבנו.

זה דבר מדהים,

זו הצלה גדולה.

אם אדם מפיק מהפחד יראת שמיים,

מעושה את רצון הבורא,

לא יבואו עליו הקללות.

זה נכון גם לגבי מחלות. אדם שקיבל מחלה או משהו,

זה בשביל שיירא.

ואם הוא יירא,

הוא יעשה מה שצריך ויחזור בתשובה שלמה,

אז הקדוש ברוך הוא יסיר את המחלה, כי היא באה ליירא אותו.

אם הוא הבין,

הבין,

לא הבין,

אז היא תמשיך הלאה.

במגיד מדובנה המשיל בעניין זה משל,

בן עשירים שחלה.

כשהביאו אליו את הרופא,

קבע דיאגנוזה שצריך להקים.

אך כיוון שבן עשירים הוא מפונק

ושם ההכאה,

מר מאוד, והוא מפונק.

הוא בן של עשירים, הוא לא ישתה כזה דבר.

אמר הרופא, תביאו לי סמי רפואה שונים,

בישל אותם בכלי לפני החולה,

ומהריח של הבישול החולה הקיא.

בעברית,

בלי לבלוע את התרופה,

רק מהריח.

זה המשל שהמשיל לה מגיד.

לא צריך את הקללה מהשמועה,

רק כשאתה שומע מה זה יכול להיות,

כבר מבריא.

נהיה בריא.

למה? נהיה ירא שמיים.

כך עשה הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל.

אמר בפניהם את הקללות,

כדי שיראו משמיעת הקללות בלבד,

ולא יעברו על מצוותיו ויגיעו ליראת שמיים

על ידי שמיעת הקללות בלבד הם יגיעו,

ואז תהיה היראה מפני הקללות והיא תועיל להם.

טוב, עכשיו אנחנו צריכים להבין מה זה יראת שמיים.

מהי יראת שמיים

שהוריקו פניהם ממנה?

לחפץ חיים,

זכר צדיק וברכה, הייתה יראת שמיים,

שהייתה ניכרת על פניו,

ובכל יום ביום

הוא היה נראה כמו בראש השנה.

וממראה פניו

ראו כי הגן עדן והגיהינום קיימים הנה.

על הפנים שלו אתה רואה שיש גן עדן ויש גיהינום.

היה לו פנים

של יום הדין,

מהייראת שמיים שהייתה לו.

בראש השנה, כל השנה.

כשאדם יודע שיש גיהינום, לא בידיעה פה,

כשהוא רואה את הגיהינום בעיניים,

הוא נשמר מכל דבר, רואים שהוא ירש, לא לעשות טעות.

כשאדם הולך בחדר מכונות ויש שם חשמל וכל מיני דברים,

רואים איך הוא הולך בזהירות ולא מתקרב לשום דבר והכול.

ככה היו רואים את החופץ חיים, זיכרונו לחיי העולם הבא.

רבנו יונה בשערי תשובה מסביר

מה זה יראת שמיים.

והוא מביא,

כמו שאמר אחד מן המתנפלים לפניו,

אחד מאלה שמתנפלים בתפילות

בעבודת השם לפני הבורא יתברך.

הוא אמר ככה,

דאגתי מקוצר ידי בעבודתך הרחיקה ממני כל הדאגות.

בהנחתי מפחדיך הרחיקה ממני כל ההנחות.

זאת אומרת,

ירא שמיים אמיתי לא דואג משום דאגה בעולם

ואין לו חרדות.

יש לו רק דבר אחד,

דאגה אחת שהוא מקצר בעבודת הבורא.

מי

שמקצר בעבודת הבורא ולא דואג על זה שהוא מקצר, באות לו חרדות ודאגות.

אבל אם הוא כבר דואג

על דבר אמיתי שהוא לא עושה בשלמות את עבודת הבורא והוא מקצר בה,

אם הוא דואג בזה, לא יהיה לו שום דאגה משום דבר בעולם.

שום דבר, שום דאגה.

לא מחלות, לא מלחמות, לא ייסורים, לא צרות, לא ויכוחים, לא קטטות.

אז כך הוא אמר,

דאגתי, זה שאני דואג מקוצר ידי בעבודתך,

זה הרחיק ממני את כל הדאגות.

בהנחתי מפחדיך?

היי,

וואי,

וואי, נאנח מפחד השם.

אוי, השם מרחם.

אוי, אתם מכירים את זה שאומרים,

אוי, השם מרחם,

השם יצילנו, שם זה.

אבל זה אומרים חרטא, זה כאילו...

שיגרא דלישנא, אבל מי שבאמת

נאנח מקוצר עבודתו את השם וכולי,

זה מרחיק ממנו את כל ההנחות.

זה נקרא יראת שמיים.

וכן עוד, בחובת הלבבות מביאים מעשה באחד היראים,

שהיה לו יראת שמיים,

שמצאו אותו ישן במדבר.

אמרו לו, אינך ירא מן הארי?

אמר להם, אני בוש מאלוהים,

שיראני ירא מזולתו.

אני מתבייש שאני מפחד ממישהו חוץ מהשם?

אריה.

מה?

מה?

יכול אריה לגעת באדם בלי רשות של הבורא?

אין דבר כזה.

אז אני בוש מאלוקים שיראה אותי ירא מזולתו,

ממישהו אחר.

רק יראה אחת יש לו,

מהשם יתברך.

זהו. מספיק.

זו יראה מספיקה.

ברגע שאתה ירא מהשם, אתה לא ירא מאף אחד בעולם.

לא תירא מפחד פתאום.

מחץ יעוף יומם.

לא מפחד.

יש פסוקים רבים על זה.

ואם מרגיש אדם שאיננו ירא משום דבר,

ולא נאנח על שום דבר,

רק מפחד הקדוש ברוך הוא,

ונאנח על חיסורו שמחסר בעבודת השם,

זה ירא שמיים אמיתי.

הנה, יש לנו הגדרה, מה זה יראת שמיים?

אומר הרב ניינמן,

זיכרונו לחיי העולם הבא, ראש ישיבת אור ישראל בלידה ובפתח תקווה אחרי זה,

בזמננו גם ראינו אנשים יראי אלוהים.

כששהיתי בישיבת מיר,

ובאתי להיפרד בימים הנוראים מריבי ירוחם המשגיח,

היה ניכר בפניו שהוא נשבר וירא ממש מפחד השם.

אלה היו אנשים שלמים

בעבודת השם.

ולמרות זאת,

היה ניכר בפניו שנשבר וירא ממש מפחד השם.

לא בראש השנה,

לא בכיפור,

בימים הנוראים.

ומורי וריבי,

המשגיח לישיבת לומז'ה,

כשעלה לתורה ביום הדין,

בקושי

הוציא מפיו את ברכות התורה מרוב פחד ואימת השם.

והגאון הצדיק,

רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק וברכה, המשגיח דפונוביץ',

ביקש

לא לקרוא לו לתורה בימים נוראים,

מיראתו ופחדו מיום הדין.

אז מה אנחנו, שאין בידינו יראת שמיים כמו טעם, מה נעשה?

מה עושים?

החפץ חיים, זכר צדיק וברכה, אמר עצה.

אומנם בימינו קשה מאוד לשוב בלב שלם,

אבל לכל הפחות ישתדל כל אחד להעביר על מידותיו,

להתפייס עם חבריו ולאהוב כל אדם.

מדובר מי שמותר.

אז מעבירים על המידות, מעבירים לו על כל העוונות.

מתפייס עם חבריו.

כל שדעתו נוחה עם הבריות,

גם בשמיים נוחים איתו.

ולאהוב כל אדם.

כמובן, אלה שמותר, יש רשעים שאסור לאהוב אותנו.

ובזכות זה הקדוש ברוך הוא יעביר על מידותיו ויעבור על כל פשעה.

עכשיו

זו עצה של החפץ חיים

למי שעדיין לא הגיע לדרגה של יראת שמיים.

בשבת הזו האחרונה, לפני ראש השנה,

תמיד קוראים בתורה פרשת ניצבים

כדי להזכיר לנו שכולנו ניצבים בקרוב לפני אדוני אלוהינו למשפט

ולא יעזור לנו לא קרוב ולא אח אלא רק מעשינו.

אדם עומד עם מעשיו לבד

בהשלכותיהם כמובן

מול השם יתברך.

על כן נשתדל בשבת הזו

להתחזק

בתורה,

בתפילה,

בירת שמיים,

ונעביר על מידות של בן אדם לחברו ובזכות זה בעזרת השם

נכתב

ונחתם לאלתר

לחיים טובים

ולשלום

ולגאולה שלמה לפני המלחמה הגדולה.

אמן.

רבי חנין יאמר מה שאומר.

עושה הקב' ברוך הוא זכות ישראל וכוחו.