שס גרועים מעדת קרח | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו עליהם

רב לכם

ככל העדה כולם קדושים ובתוכם אדוני ומדוע תתנשאו על קהל אדוני?

רש״י אומר כולם קדושים

כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה

בהיינו, מכיוון שהיו במעמד הר סיני ודאי הגיעו למדרגת קדושה ובתוכם אדוני

כולם קדושים ובתוכם אדוני

שעומדים בקרב השם בענני כבוד

וכיוון שכולם קדושים ביקשו הכל להיות כהנים גדולים

ואמרו שאהרון הכהן נבחר לכהן גדול על ידי משה רבנו עליו השלום בעצמו

ולא מפי הגבורה.

בקיצור הוא סידר תפקיד לאחיו הגדול.

נמצא שכל טענתם של כורח ועדתו הייתה מכוח אמונתם במעמד הר סיני

ולכאורה והרי

יסוד מעמד הר סיני היה למען הוציא מלבם כל ספק

וכמו כן

מעמד הר סיני חיזק את האמונה במשה רבנו עליו השלום

אז כל מעמד הר סיני היה בשביל להסיר כל ספק

אבל גם לחזק את האמונה במשה רבנו עליו השלום כמו שכתוב הנה אנוכי בא אליך בעב הענן

וגם בך יאמינו לעולם

זאת אומרת מעמד הר סיני גורם שעם ישראל יאמינו בו לעולם

הרמב״ם אומר שכל מי שלא מאמין

במשה רבנו ובתורת השם,

אדם הזה לא עמדו אבותיו על הר סיני,

משום שהשם אמר,

וגם בך יאמינו לעולם.

אז מי שהיה מוחמד הר סיני חייב להאמין ובזרועו עד סוף הדורות במשה רבנו,

שהיה שליח השם וחבד הנאמן.

ואם תמצא כאלה שלא,

לא עמדו אבותיו בהר סיני.

נו, אז איך ייתכן שלמרות אמונתם במעמד הר סיני באו לידי כפירה

במשה רבנו עליו השלום?

וטענו שמשה עשה זאת מדעתו ולא על פי השם יתברך.

ובאמת גודל תמיהה זו מובא בדברי החכמים, זיכרונם לברכה.

אמר להם משה,

בדרכי הגויים,

עובדי הכוכבים ומזלות, יש נימוסים הרבה,

בכומרים הרבה,

מתקבצים בבית אחד.

אנו אין לנו אלא אדוני אחד,

ארון אחד,

תורה אחת,

מזבח אחד,

מכהן גדול אחד.

ואתם, 250 איש, מבקשים כהונה גדולה.

הלכם את הקטורת

ששם המוות נתון בתוכו,

שבו נשרפו נדב ואביהו,

ומי שיבחר בו יצא חי, וכולם עובדים.

אז היות ויש רק כהן אחד שיכול להיבחר,

ואתם, 250 איש, רוצים להיבחר,

אז תדעו, רק אחד יצא,

והשאר ימותו.

ובאמת זה פשוט.

ולא עזר להם.

ולא טיפשים היו.

שכך התרע בהם, וקיבלו עליהם לקרב את המחטות.

אלא הם חטאו על נפשותם שנאמר את מחטות החטאים האלה בנפשם.

אתם מאמינים דבר כזה?

אומרים לכם עכשיו, מי שעלה במדרגות,

רק אחד יישאר בחיים, כל השאר מתים. מי יעלה? אין סיכוי שלהם אבל לזכות בכלל בקולנא.

אחד, חלקי 250. אבל מי אמר שהם ראויים מבחינת ה... הם החליטו.

בגלל שהם היו מחמד הר סיני, בדיוק כמוהם.

לא מצד הלוויהו.

לא, כולם קדושים. כל העדה כולם קדושים.

הוא בתוכה משהו. אומרת רק לכורח באמת הייתה איזושהי טענה אמיתית. השאר הם סתם מצד ה... נכון.

הוא פיתה אותם כאילו לא דואג לעצמו בכלל, אני דואג לעצמי.

אני אוהב צדק.

יושר.

נראה כמובן היושר. מה זה מקפחים אתכם?

אבל למה נגיד מה משה אמר לקדוש ברוך הוא? אל תכף אליהם לחתם.

בכלל, גם ככה בישהו יגיד לו, היה צריך להגיד לו את זה? אפילו תפילה של רשעים מכל הלב יכולה להתקבל.

ואפילו על שקר.

ואפילו גנב.

אפילו גנב

שעומד על פתח המחתרת

וקורא רחמנה,

תציל אותי, הקדוש ברוך הוא שלא יתפסו אותי, גם כן יכול להיענות.

וכורח שפיקח הים,

מה ראה לשטות זו?

אינו התעתו.

הוא היה בעל רוח הקודש.

והוא ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו משמואל ששקול כנגד משה ואהרון.

אמר, אפשר שכל הגדולה הזאת יוצאת ממני ואני אדום?

ולא רע יפה.

לפי שבניו עשו תשובה.

הוא מת.

אבל הבנים שלו שניצלו מהמחלוקת,

מהם יצא שמואל.

אז הוא ראה שלשלת יוצאת ממנו, נכון? מזרעו יצא, אבל לא ממנו.

אבל מה אכפת לו? אם זה יוצא ממנו אז זה כבר יוצא. מה יש לו להפסיד?

זה מראה

שאם מזרעו יוצאים... שייתן לדברים לזרוע. מה הוא חייב לתבוע בכוח?

אם הוא רואה

שמזרעו יוצא אחד ששקול כנגד משה ואהרון,

אז מי הוא אם הוא המקור?

הוא לא חייב להיות.

‫אז הוא פשיטה יותר גדול.

ואם הוא פשיטה יותר גדול, איך זה שהם מחלקים לעצמם את התפקידים?

אז הוא לא ראה שהם יחזרו בתשובה, הוא לא ראה, בטח, תשובה… זה אינו התעטו או על רוח הזאת? אינו התעטו. התשובה היא יותר מרוח הקודש. זה עינו, זה עין רוחו, זה לא עין זה, זה עין ההשקפה.

לא עין פיזית.

חזקיה לא ראה שמנשה יחזור בתשובה.

גם לא הייתה רוח הקודש.

והוא אמר שיצאו לו בנים לא מהוגנים והוא צדק

אבל תשובה הוא לא ראה שהוא יעשה, למה? כי תשובה היא למעלה מרוח הקודש

אי אפשר להשיג את זה ברוח הקודש, זה מקום הרבה יותר גבוה

יותר גבוה

ובכן

וכרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו אינה התעתו,

ראה של שלט גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרון

אמר אפשר שכל הגדולה הזאת יוצאת ממני ואני אדום

ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה

וזוהי תמיהת חכמים זיכרונם לברכה

כיוון שהיו מאמינים וידעו שהקטורת ממית

איך הוסיפו לקבל על עצמם ולא חששו להוסיף במחלוקת

ובפרט כל ה-250 איש שלא היה דבר נוגע אליהם כלל

וכמו שאמרו בחכמים זיכרונם לברכה

גביעון בן פלט

שאשתו הצילתו

ועל זה מפרשים חכמים זיכרונם לברכה שחטאו בנפשותם

היינו היו מוכנים אף למסור את נפשם עבור חטאתם

אך עדיין אינו מחובר

והרי האמינו במחמד הר סיני והכירו בכוח הקטורת להמיתה, איך הלכו למסור נפשם למיתה?

תכף נראה.

אותו דבר בהמצאת המחלוקת בבחירות האחרונות

בין ש״ס לכוח להשפיע, כאילו

יש מחלוקת.

נגיד שהייתה מחלוקת,

אז המחלוקת בין מי הייתה למי?

נגיד, הייתה מחלוקת בין הרב עובדיה לעם לא נצחק, נגיד.

מה אתם מתערבים מאחרים?

מה זה עניינכם?

למה תספו במחלוקת? מה זה עניינכם בכלל?

מי אתם שתהיו צד שתגידו מי צודק ומי לא?

שמעתם פעם בית דין שדן בעניין?

אז מאיפה אתם יודעים מי צודק?

ובפרט שאין לכם שום הוכחה שנעשה מה שאתם אומרים שנעשה.

אז מה הטענה?

אז אלה שהיו עוד בסנהדרין,

היה להם שכל קצת יותר מאלה מש״ס.

כי היה להם איזה צד שהם ירוויחו בעצמם להיות אולי כהן גדול.

אולי אחד מהם יהיה כהן גדול.

זו טיפשות שאין כדוגמתה.

אבל פה אף אחד מכם לא יהיה גדול.

מה לכם להיכנס לתוך זה?

מה העניינכם?

מה אתם שמצדדים בצד בלי בירור?

מה זה משנה?

נגיד שעכשיו יש תלמיד חכם גדול

ויש אחד,

אדם פשוט בעל הבית,

יש ביניהם סכסוך ממוני.

אז אנחנו נגיד, אם זה תלמיד חכם ודאי שהוא צודק.

בכל סכסוך ממוני נגיד שתלמיד חכם ודאי צודק ובעל הבית הוא תמיד לא צודק,

אז לא צריך דין,

לא צריך דיין.

כי אם זה הולך לפי הגודל והמעמד, לא צריך דינים.

אומרים מי יותר גדול,

תשלם לו.

תמיד הקטן ישלם לגדול.

יש דבר כזה?

מה זה קשור?

מה זה קשור אם זה גדול הדור, לא גדול הדור?

זה חכם, לא חכם, טיפש, לא טיפה? מה זה הקשור?

יש פה טענה, טענה צריכה להתברר. תבררו את הטענה, לא ביררתם.

מה אתם מתערבים?

ש״ס יותר גרועים מ-250 שהיו בקטורת. ש״ו לפחות היה סיכוי לאחד.

פה אין סיכוי לאף אחד, רק גיהנום.

אז אנחנו טמאים עליהם.

והנה יש לנו במציאות.

והם עוד קראו לזה מחלוקת כורח ועדתו.

הם חלקו על מה שאני עושה, והם קוראים לזה מחלוקת כורח ועדתו. כאילו אני חלקתי על מישהו.

ובפשטות

יש לבאר דיני מביאה הגמרא במועד קטן ה'.

כל אשם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

כדי לזכות בעזר השם

ולראות בישועת הקדוש ברוך הוא, חייב אדם לשום אורחותיו

לדקדק

להשגיח על מעשיו ודרכיו.

ובלי זאת, לא יזכה לשיחתא דשמיא.

הבא לטהר, מסייעין אותו. הבא לטמא, פותחים לו. כדי לזכות למסייעין אותו,

הוא חייב לחיות במצב של הבא לטהר, שהוא יהיה הבא לטהר, מעצמו הבא לטהר.

בכל שאינו בגדר הזה שהוא בא לטהר,

הרי הוא בכלל הבא לטמא, כי יש אוזר אוזר.

ואז פותחים לו שערי טומאה,

כי אין מצב ביניים.

אם אתה לא בא בנץ,

הבא לטהר בנץ, אתה יושב עד 11,

עד 12,

כי פותחים לו שעון בלי סוף. אתה יכול לישון כמה שאתה רוצה.

אם לא קמת כבר בבוקר, אז בשביל מה לך? מה זה משנה כבר מתי תפלל?

בטבע של האדם שהוא שואף ומבקש,

וכל שאינו מבקש

את הטוב הוא במצב נגדי, רחמנא ליצלן.

זאת אומרת,

טבע האדם שתמיד הוא שואף ומבקש. מה?

מה שהוא אוהב?

כסף,

פרנסה, נוחיות,

תאוות, זה הוא מבקש.

הוא לא הפסיבי, אם זה יבוא, יבוא.

הוא יושב במרפסת

ואומר אם זה יבוא, יבוא.

טבע האדם שהוא מבקש, הוא שואף.

שאפתן.

אמבישיוס.

אבל אם הוא לא במצב כזה, אז באיזה מצב? הוא במצב נגדי.

עצלן,

בטלן,

פסיבי,

ומה אתם חושבים שיהיה? רק צרות?

חובות, רדיפות וכולי.

והוסיף שם רמחל.

הוא פשוט הוא שאפילו אם מפקח האדם על עצמו,

אין בכוחו להינצל, אילולי הקדוש ברוך הוא עוזרו.

כי היצר הרע תקיף מאוד.

וכמאמר הכתוב, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו,

אדוני לא יעזבנו בידו.

וכבר אמרו בשם הגאון,

שהשם יתברך מחזיק את היצר הרע כמו שמחזיקים כלב נושך

בשלשרת ברזל שלא יזיק את האדם.

בכל שמרפא מעט מהשלשלת, מיד הכלב נושך.

אבל אם אינו מפקח על עצמו,

ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו.

כי אם אינו חס על עצמו, מי יחוס עליו?

אין מרחמין על השוטה.

כל מי שאין דעה, אסור לרחם עליו, אומרת הגמרא בברכות ל״ג.

ומכיוון שנתברר

שללא עזר ה׳ לא ייתכן בשום אופן להימלט מיד של היצר הרע,

נבין היטב את חטאת קורח ועדתו למרות אמונתם בקדוש ברוך הוא.

שבשעה שקורח נפגע בכבודו בעת שמינו את אליצפן בן עוזיאל,

או כמו שמובא בחכמים זיכרונם לברכה,

שקורח סבר שמגיעה לו הנשיאות משום שהוא חשוב יותר,

ובעת שפגעה בו המידה, מידת הגאווה,

הקנאה,

ולא נתעשת מיד לבטל את כוח השפעתה,

נמסר ביד כוח יצרו התקיף ממנו,

ואי אפשר בשום אופן לנצל מן היצר הרע.

לכן אף על אף שהאמין בשם,

הגיע לידי כפירה ומינות,

כי אין לו עזר השם בעת שהוא מסור ביד יצרו.

הוא שחרר את השרשרת של הכלב.

והיינו מה שכתב רבנו יונה בשערי תשובה,

יבין לבבו כי רע ומר עוזבו את השם.

מי שעוזב את השם שידע,

רע ומר מצבו וגורלו.

ובעת שאין לו עזר השם,

אין יכולת לעזוב את דרכי יצר הרע.

בשביל שאדם ינצל מצרו, הוא חייב להיות הבא לטהר.

רק במצב זה מסייעים לו.

אבל אם הוא לא במצב של בא לטהר, באיזה מצב הוא בא לטמא, וממילא פותחים לו בהידרדרות עם יד.

לא טיפה, טיפה, טיפה, כבר על כל הקופה.

מה זה הבא לטהר? דוגמה.

כבר אמרנו דוגמה. מה? זה שלא הבא זה לטמא.

זאת אומרת, זה שכאילו, מה זה לטהר?

הוא יכול לבוא אחת בנץ ובערב לטעות בטעות אחרת. לא. כי כבר לא יהיה לו נץ באותו יום. לא, לא.

או מי ש... לא, לא. מי שבא בנץ

ורוצה להתפלל באמת בנץ, לא בגלל שהוא רוצה להקדים את העבירות מהבוקר.

אלא אחד שבא בנץ על מנת

שמובטח לו שכל היום יהיה לו את המין חוט של חסד משוך עליו, הוא יהיה בן העולם הבא. הרי מובטח שמי שקם כל יום בנץ,

אם הוא בא בשביל זה והוא מתחיל ברגל ימין והוא הולך עם הקדוש ברוך הוא ויש לו שיעור מיד אחרי זה ואחרי זה הוא הולך אז מלווים אותו מלאכים שנבראו מהתפילה, שנבראו מהלימוד, שנבראו אז זה מונע, מונע אותו.

הוא צריך להיות מושחת במידותיו ובעל תאווה כמו עשיו בשביל שאחרי תפילה כזאת הוא יקום ויתחיל לחפש לעשות עבירות.

אם הוא עשיו זה בעיה, זה צריך כבר טיפול יסודי יותר.

אבל אם הוא לא עשיו, אתה מבין? אם הוא עשיו, צריך לקום בעד.

כן, לכן טוב לרשעים שהם ישנים.

שינה לרשעים, טוב להם וטוב לעולם.

יותר טוב שישנו.

איתא בגמרא בשבת ל״א דרש רבא

מה זה שכתוב זה דרכם כסל לעמו?

יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם.

שמא תאמר שכוחה היא מהן?

תלמוד לומר ואחריהם, לפיהם ירצו סלע.

יש רשע מרושע אחד שקוראים לו דוד בן זמרי,

שהוא באיזה הקלטה, באיזה טלפון של איזה חדשות,

של נייסט כזה, של מחריטים,

אז הוא שמה אמר שאמנון יצחק זה דרכו כסל לעמו.

הוא בעצמו עובר עבירה של מוציא דיבה,

רשע מרושע, שלא יודע במה מדברים.

ואומרים לו שהרב יעקב יוסף צידד במפלגה של הרב אמנון יצחק, ואמר ככה, ואמר ככה,

מה פתאום, חס ושלום,

מה הוא יצא נגד אבא שלו,

מה הוא יעשה ככה, איך זה יכול להיות? זה סתם הוא נבל, הוא מנוול, הוא זה, הוא דרכו כסל לעמו,

הוא כסל לעמו, הוא כסל לעמו.

זה בדיוק עליו נאמר.

זה דרכם כסל לעמו.

יודעים רשעים שדרכם למיתה.

מי יש להם חלם על כסלם?

שמא תאמר שכוחה עימן, הם לא זוכרים בכלל שדרכם למיתה?

תלמוד לומר ואחריהם, מה יקרה אחריהם? בפיהם ירצו סלע, הם בעצמם מדברים על זה, מרצים על זה, אומרים הכל על זה.

רק אומרים את זה על אחרים בשעה שזה מדובר עליהם.

אז עכשיו יוצא סרטון קטן, נסביר, אתה מבין, מי המנוול?

עכשיו יוצא סרט, מי המנוול?

תלמוד לומר.

בלכאורה תמה,

תמה רבה, יש תמיהה רבה.

איך ייתכן שלמרות שיודע הרשע שדרכו לאבדון,

ואין זה שכוח מאיתו כלל,

מכל מקום חייו מתנהלים כאילו הוא ואינו זכור מיום המיתה?

איך זה יכול להיות? והוא עוד כאילו ראש כולל

בבית שמש וחרית,

והוא בן זמרי,

עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס,

כאילו הוא דואג לכבודו של מרן.

איך זה יכול להיות? אמר בזה הסבא, זיכרונו לברכה, דין החינמי מגדרי הטבע,

לא ייתכן מציאות כזו של תערובת שכחה

וזיכרון יחד.

על פי טבע, איך זה יכול להיות? גם זוכרים, גם שוכחים את אותו דבר.

אך מכל מקום החמצין הוא כאייגבנה, משום שזה כוח רוחני מיוחד

שיצר הקדוש ברוך הוא,

שהעולם מתנהל באופן שלמרות הזכירה,

התנהג כאילו הוא שכח הכול.

אדם זוכר שהוא הולך למיתה, יודע גם מה העונש,

ומתנהג כאילו זה לא קיים,

כאילו הוא שכח את זה הרגע.

עכשיו אמרת.

אדיש. עכשיו אמרת.

ומה אתה עושה?

אומר הבל הבלים ורץ לאבן.

אמר העולם הזה הבל הבלים והראש שלו טמון בצלחת.

ועשה השם יתברך בריאה מחודשת שאינה מתאימה עם המהלך הטבעי

לאורותינו שתמיד חייבים אנו לחזק את היסודות,

כי רצון השם יתברך הוא שכל זכייתנו תהיה בגדר עמל ויגיעה.

ולכן,

לו היה הזיכרון הקבוע מוסיף להשפיע עלינו כל הזמן,

אז לא היינו חייבים להתייגע בחידוש היסודות האלה. זאת אומרת, פעם אחת זוכרים,

ולעולם לא יכולים לשכוח.

ואז ממנו לא עוברים.

אז תתבטל הבחירה.

אלא יש זכירה ויש שכחה,

וצריך כל הזמן לחזק את היסודות האלה.

ומשום כך יצר הקב' בריאה זו שהזיכרון לא ישפיע על השכחה.

שיהיה מצב שכחה, והזיכרון לא יהיה כזה חזק

שהוא יסלק את השכחה.

אלא שתהיה מציאות שכחה גם אחרי הזיכרון.

ואפילו תכף, ואפילו תוך כדי,

כדי שתהיה בחירה.

ושאדם יצטרך לחזק את זה כל הזמן.

ומעתה יבואר שפיר חטאם של עדת קורח.

שאף על גב שהאמינו במעמד הר סיני,

ואמרו כל העדה כולם קדושים,

מכל מקום כפרו בקדוש ברוך הוא ובמשה עבדו.

שהרי כך יצר הקב' ברוך הוא את עולמו,

שלא יפריע הזיכרון לשכחה.

ולא עדיף זיכרון מעמד הר סיני מזיכרון

יום המיטה שאין חולק על זה.

ומכל מקום לא משפיע הזיכרון על הנהגתו.

זכור ושכוח יחד.

ואחי נמי מעורב זיכרון מעמד הר סיני יחד עם השכחה.

ואינו סותר את הכפירה במשה,

לא סותר הכפירה במשה את האמונה והידיעה במעמד הר סיני.

כי ללא חידוש וחיזוק תמידי של מעמד הר סיני,

תהיה הנהגתו כאילו שכח ואינו מכיר בהר סיני.

ופה אנחנו רואים את כל אלה שמחללי שבת,

שמאמינים בקדוש ברוך הוא.

אומר לך, אני מאמין בקדוש ברוך הוא.

אז איך אתה מחלל שבת?

מה הקשר? מה הקשר, אומר לך? מה הקשר?

אני מאמין בקדוש ברוך הוא אומר שבת.

מה זה מה הקשר?

איך זה יכול ללכת ביחד?

השם אומר שמור את יום השבת, זה עשרת הדיברות.

זכור את יום השבת.

מה זה מה הקשר?

אז בשביל מה יש הקדוש ברוך הוא אצלך?

סתם ידיעה שיש כזה דבר.

ומה זה מחייב אותך?

ומה עם התורה שלו?

מה הקשר?

מה הקשר?

זה אומר שאבותיו עמדו במעמד הר סיני?

מה? האם זה אומר שאבותיו של אותו אחד כן עמדו במעמד הר סיני? לפי מה שאנחנו אומרים שזה מכוח התאווה, שאדם נגרר, אחרי הבעלת המה פותחים לו,

אז ממילא יכול להיות שהבן אדם הזה עמדו אבותיו על מעמד הר סיני,

רק הוא מן התאווה נדחה.

אבל מי שהוא כופר,

אבל מי שכופר לגמרי,

אז יחול עליו הדבר הזה לגמרי.

וכן טוב מאוד לחדש את עניין התפילה.

בפרשת השבוע יש ערם מהסבא, זיכרונו לברכה, אודות התפילה,

ככתוב,

אל תפן אל מנחתם.

משה רבנו, עולם השלום,

ביקש מהקדוש ברוך הוא שלא ישעה לקורע ועדתו.

בסבא בירמין חתם הכוונה לתפילה.

משה רבנו עליו שלום חשש שמא יעמדו עד עד כורח בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא,

וכשהאדם מתפלל באמת ובתמים ייתכן שיתמלא בקשתו.

ומשום כך הוצרך משה רבנו עליו שלום לעמוד בתפילה ולבקש מהקדוש ברוך הוא על תפן מנחתם.

רואים מכאן כוחה של תפילה אפילו של רשעים כופרים.

משה הוא האמת, כורח הוא השקר,

אבל כוחה של תפילה באמת

מעומקא דליבה.

יש לה כוח אדיר שמשה רבנו חושש ממנה והוא מתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא שלא יפנה לתפילה שלהם.

אז אם זה כוחה של תפילה ואנחנו לא כאלה רשעים כמו כורח ועדתו,

אז בואו ננצל את התפילה בעזרת השם שתעלה לפני הקדוש ברוך הוא לרצון,

שיהיה בבחינת הבא לטהר מסייעין לו, אמן.