שלא תמות כמו שחברך מת | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אור הזה לנציב יום,

זמירה בת בתיה מרדה,

בריאות וחוכמה והצלחה בכל מעשיה,

שהשם יתברך ישיב ברצון כל בקשותיה נשויות רצונה מלאה.

אמן.

וידבר אדוני אל משה אחרי מות שני בני אהרון וקרבתם לפני אדוני וימותו.

אומר השלימה תלמוד לא מר.

היה אמיר עזר בן עזריה מושלו.

אומר משל,

משל לחולה שנכנס אצלו רופא,

ואמר לו, אל תשכב בתחב ואל תאכל צונן.

בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בתחב שלא תמות כדרך שמת פלוני.

זה זרזו יותר מראשון.

לכך נאמר, אחרי מות שני בני אהרון.

אז רשי אומר,

שרימל עזר בן עזריה ימושל משל.

רופא נכנס אצל שני חולים.

לאחד אמר לו, אזהרה,

אל תאכל זה ואל תשתה זה,

ולשני אמר,

אל תאכל זה ואל תשתה זה, שלא תמות כמו שמת ההוא.

אז הוא זירז את מי?

את זה שאמר לו שלא תמות כמו ההוא, זירז אותו יותר מהראשון שלא אמר לו את זה.

לכן נאמר כאן, וידבר אדוני אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני אדוני וימותו.

אז אחרי זה הוא בא להגיד שלא ימות כמו שמתו הם.

רואים מכאן שאפילו את אהרון,

שהיה קדוש עליון ושקול כמשה רבנו,

בכל אופן היה צריך להזהירו ולזרזו,

שלא יקרה לו כמקרה בניו.

קל וחומר שצריך שנזהר ונזדרז למצוות,

ונעשה גדרים וסייגים שלא נחטא.

כי אף על פי שאנחנו מוחזקים בעיני עצמנו לגדולים,

הלוא גם הגדולים באמת, כמו אהרון הכהן, צריכים זירוז.

וזוהי הסיבה שצריכים ללמוד מוסר,

כדי לעורר את הלב שיזדרז מעשיית המצוות

וייזהר מעבירות.

מה מועיל למוסר?

לזרז אותנו לא להפסיד את הזמן

ולקנות מצוות

ושכר אדיר בעקבותם, ולהיזהר ולהימנע מן העבירות.

זו הסיבה שלא לומדים במוסר.

ואין די בכך שבשכל אנחנו יודעים שיש איסורים.

כי כל זמן שלא הגיעו הדברים אל הלב,

אין בהם ממש למעשה.

כל זמן שהדברים לא התיישבו על ליבו של אדם,

בבחינת וידעת היום בהשיבות האלה לבמך,

אין בזה ממש.

כי בלי קיום,

כל הלימוד לא שווה שום דבר. זה כמו שקדם קורא ספר, סתם קורא ספר.

הסבא מקלם, זכר צדיק ברכה, היה אומר,

שכשם שאין די בידיעתו של ראובן

כדי שיעשה שמעון,

כך אין בידיעת השכל

כדי שיעשה הלב.

כי המרחק בין השכל והלב

הוא כמו בין שני אנשים נפרדים.

הסבא מקלם אומר,

אם ראובן יודע משהו,

זה מחייב את שמעון לעשות?

שני אנשים שונים. מה שאתה יודע לא מחייב את השני לעשות.

הוא אומר אותו דבר, השכל שלך והלב שלך זה כמו שני אנשים שונים.

השכל קוראים לראובן לצורך העניין,

והלב שמעון.

אם השכל יודע משהו,

זה מחייב את הלב

לעשות

כמו שני אנשים.

זאת אומרת, בן אדם שלא יודע לחבר בין לבין,

זה שני אנשים.

אז זאת אומרת,

אומר הסבא מקלם, שוב,

כשם שאין ידיעתו

של ראובן כדי שיעשה שמעון,

כך אין בידיעת השכל כדי שיעשה הלב.

כי המרחק בין השכל והלב הוא כמו בשני אנשים נפרדים.

על כן, צריכים לעמול ולהחדיר את הדברים ללב. צריך לעמול ולהחדיר את הדברים ללב. זה כמו לקחת קונגו ולחדור ולהכניס את הכול לתוך הלב.

יש עורלת הלב, לא נותנת להכניס.

כן, שמעתי, כן, כן. כן, הבנתי, הבנתי, הבנתי.

לא צריך לעזור פעמים, אני מבין.

כן, אבל לא רואים בפועל שאתה עושה.

אז מה הקשקוש, אני מבין, אני מבין, אני יודע, אני יודע, אני יודע. מה?

צריך שזה ייעשה.

צריכים להחמוד, להחדיר את הדברים ללב,

בעל ידי לימוד המוסר

חוזרים וחוזרים ומזרזים את עצמנו עד שייכנסו הדברים אל הלב.

ולכן הצטווינו לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום.

לא די בכך שנדע את המצוות של אהבת הבורא

ואהבת את ה' וכל יום וכל יום וכל יום וכל יום ומשך מקומדיך.

לא די בכך שנדע את המצוות של תפילין וציצית.

כשרתם נות על ידיך ועל התותפות בין עיניך ומצוות סיסית וכו', הוריתם אותם וכו'.

לא מספיק,

צריך לחזור על הדברים פעמים הרבה עד שייקבעו הדברים בלב.

בהפטרת שבת הגדול

נאמר ושרתם ורעיתם בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.

הגמרא מבארת.

עובד אלוהים

זה מי ששונה פרקו

מאה

ואחת פעמים.

זה נקרא עובד אלוהים.

מאשר לא עבדו

זה מי ששנה פרקו רק מאה פעמים.

רק.

כמה אנחנו שונים את הפרק?

אפילו לא פעמיים.

ואף על פי שאין זה מוסיף כבר להבין את הגמרא ללמוד עוד פעם,

זה לא מוסיף כי הוא כבר יודע ודאי במאה פעם,

ודאי כבר יודע את הגמרא.

כמו שמצינו בגמרא בכתובות, תנא מיני ארבעין זמנין ואביני כמונח בקופסה.

זאת אומרת, הוא לומד ממנו ארבעים פעם, חוזר על הדבר ארבעים פעם, אז זה כאילו כבר מונח בקופסה. מי שחוזר על הדברים ארבעים פעם, אז זה כבר אצלו מונח כמו בקופסה.

נכנס אצלו בראש כמו מונח בקופסה. תמיד תמצא את זה בקופסה.

לכן גם אומרים, מה יש לך בקופסה?

אז רואים שב-40 זה כבר מונח בכיס,

אז מה מועיל ההפרש בין 100 ל-101?

עובד אלוקים זה 101, לא עובד אלוקים זה 100. מה זה מועיל?

אם ב-40 זה כבר מונח בקופסא?

נראה לפרש זה כי התורה אינה כשאר החוכמות.

תורת ה' וקדושתו ניתנה לנו.

ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו.

קדושת התורה, כשלומד האדם, משפיעה על הנשמה.

האדם מתקדש בכך שהוא לומד תורה ומתקן את עצמו ואת מידותיו.

ואם

על ידי התורה אין האדם מתקדש,

אין זה תורת ה'.

אין זה תורת ה', כי תורת ה' מקדשת את האדם.

לכן, הלומד פרקו 100 פעמים באחד הוסיף יותר קדושה בנשמתו על ידי הלימוד

וגבר על יצרו.

הרי זה עובד ה'.

משל לדבר,

שני אנשים נפלו לים,

סחו אל היבשה להנצל.

לאחד היה כוח להגיע ליבשה וניצל.

לשני לא היה מספיק כוח, מגיע עד קרוב ליבשה.

אבל שם, סמוך לחוף, לא היה בו עוד כוח וטבע.

אף על פי ששניהם ידעו לשחות במידה שווה,

על כל פנים לאחד היה מעט יותר כוח,

אז עמדו לו כוחותיו להנצל,

לחברו היה חסר מעט כוח,

והוא טבע.

זה שהצליח 101, ניצל.

זה שסחה 100,

טבע.

זה נקרא עבדו, זה נקרא לא עבדו.

כן הדבר לענייננו. לימוד התורה הוא מזון רוחני לנשמה ולחוכמה.

ולפיכך זה שלומד תורה 101 פעמים.

יש בו יותר מקדושת התורה.

ולכן יוכל להתמודד בעולם הזה שהוא ים גועש

בסערות היצר.

ולחברו שלמד רק 100 פעמים,

אף על פי שידיעת הפרק שווה לשניהם,

מכל מקום אין לו קדושת התורה כמו לחברו.

לפיכך לא יכול להינצל מיצר הרע,

וייטבע בים העולם הזה.

ולכן נקרא אשר לא עבדו.

זאת אומרת, מה מדברים פה? מדברים פה

על העיקרון הזה.

אחד שעשה 101 התגבר על יצרו,

אחד שלא עשה 101 לא התגבר על יצרו. מה פירוש?

זה עבר, אין לי כוח יותר ללמוד. אין לי. די, אני במאה מפסיק.

בדרך כלל כשסוגרים מספר,

לא מתחילים כאילו דבר חדש. כאילו אתה צריך להתחיל עכשיו עוד מאה חדשים.

אז בדרך כלל לא ממשיכים. אנשים אוהבים להגיע למספר עגול, או להתחיל מיום ראשון, או מראש חודש,

כל מיני דברים כאלה.

היצר לא נותן לבן אדם לעשות עוד צד.

והבן אדם גמר מאה, אומר עוד אחד.

זה מראה שהקדושה שלו גדולה, והוא מסוגל להתגבר על היצר שאומר די,

עשית מאה, חלאס.

השני הגיע למאה, לא אומר עוד אחד, לא יכול לעשות עוד אחד.

טבע.

זה נקרא לא עבדו. למה? הוא אמר איש גבול. עד מעני זה הוא מפסיק.

זאת אומרת מדובר בשניים שהיו יכולים כביכול להגיע לזה.

אבל זה לא היה לו כוח, זה כן היה לו כוח.

זה יתגבר על המצרות, זה לא יתגבר על המצרות.

זה ההבדל בין מי שניצל למי שטבע.

שניהם שחיינים.

אחד, נגמר לו הכוח, נגמר לו הכוח. מה קורה?

אז מה אומרים לו? תשמע, זה לא יפה, הוא כבר כמעט הגיע.

אז מה, אתה חושב שהים יגיד לו, יאללה, אני אתן לך שני גלים ותחפוף אותך החוצה?

הים לא מתערב.

אתה לא הגעת, אתה טרום,

זה בפנים.

אז זאת אומרת, מפה רואים שקדושת התורה,

כמה שאדם לומד, היא נותנת לו יותר כוח להתמודד.

אבל כשהוא לומד על מנת לקיים, כשהוא לומד על מנת לעשות, כשהוא מבין מה הערך של התורה,

הנה, הם מספרים על שלושה.

שלושה תלמידים היו לרבי ישראל סלנטר, זכר צדיק ברכה.

גאוני עולם.

אחד היה סבא מקלם,

אחד קראו לו רבי נפתלי אמסטרדם,

ואחד רבי איצלה פטר בורגר.

זכר צדיקים לברכה.

הרשז מקלם היה מפורסם בלימוד המוסר שלו.

רבי נפתלי אמסטרדם היה מפורסם בשקידתו,

עד שהיה לו קביעות מיוחדת ללימוד בעת שהלך לשתות מים.

כשהוא הלך לשתות מים יש לו סדר מיוחד.

לא קשור לסדרים הרגילים שלו.

אז תאר לך שלא היה מבזבז זמן אפילו בדרך שהולכים לשתות מים.

היה לו סדר מיוחד.

סתם נגיד, הוא היה גומר את כל המשנה הברורה עד דרך זה,

בדרך למים.

רבי איצלה פטר בורגר היה ידוע בגאונותו בתורה.

ופעם אחת,

מליל שבת,

מלילי החורף הארוכים,

ישבו שלושתם ולמדו

עד שקבע להם הנר שהאיר לפניהם.

מספר רבי נפתלי אמסטרדם,

זכר צדיק וברכה, בזה הלשון.

אני הבטלן,

הלכתי לישון.

זה היה הגאון בשקידה.

רבי איצלה פטר בורגר ישב ולמד את הסוגיה בבבא בתרא,

יש מעילה בגידולין, אמרה שהיא תוספות בעיון.

זה הגאון.

מרשז מכלם, בעל המוסר, נעמד על יד הסטנדר,

וחזר לעצמו

על מה שלמד,

וכל הלילה עד אור הבוקר את הפסוק,

פסוק אחד,

פיתחו לי שערי צדק

אבובם אודיה,

אודיך כי ענית אני,

בתהי לי לישועה.

הוא היה מפרש לעצמו כך.

פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות עליונות.

אודיה.

ומן השמיים עונים לו,

זה השער לאדוני, צדיקים יבואו בו,

עוד איך כי ענית אני.

וכששמח האדם מהייסורים שבאים עליו כדי לכפר על חטאיו,

זה השער לאדוני לעלות במעלות עליונות.

פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות עליונות,

אודיה.

ומן השמיים עונים לו,

זה השער לאדוני, צדיקים יבואו בו.

עוד איך כי ענית אני,

כשאדם שמח בייסורים

שבאים עליו כדי לכפר על חטאיו,

זהו השער לאדוני לעלות במעלות עליונות.

פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות עליונות,

אודיה.

ומן השמיים עונים לו,

זה השער לאדוני, צדיקים יבואו בו,

עוד איך כי ענית אני.

כששמח אדם בייסורים שבאים עליו כדי לכפר על חטאיו,

זהו השער לאדוני לעלות במעלות עליונות.

פיתחו לי שערי צדק.

אדם מבקש, פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות עליונות,

אודיה.

ומן השמיים עונים לו. מה עונים לו? אתה רוצה שיפתחו לך שערי צדק?

בין השמיים עונים לו, זה השער לאדוני,

צדיקים יבואו בו.

איזה שער?

עוד איכה כי עניתני.

מה זה עניתני?

כששמח האדם בייסורים שבאים עליו

כדי לכפר ארכת העם,

זהו השער לאדוני לעלות במעלות העליונות.

פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות העליונות, אודיה.

בין השמיים עונים לו,

זה השער לאדוני, צדיקים יבואו בו,

עוד איכה כי עניתני.

כששמח האדם בייסורים שבאים עליו כדי לכפר אחת אהב,

זהו השער לאדוני לעלות במעלות העליונות.

פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות עליונות, אודיה.

ובין השמיים עונים לו,

זה השער לאדוני, צדיקים יבואו בו.

עוד איכה כי עניתני,

כששמח האדם בייסורים שבאים עליו כדי לכפר על חתיו,

זהו השער על אדוני לעלות

במעלות העליונות.

ועל זה חזר הרשז מקלם כל הלילה.

פיתחו לי שערי צדק.

רק מבקש האדם שיפצחו לו שערים כדי לעלות מעלות עליונות,

הודיה,

ומן השמיים עונים לו. מה עונים לו? זה השער לאדוני צדיקים יבואו, בוא עודך כי עניתני.

כששמח האדם בייסורים שבאים עליו כדי לכפר על חתיו,

זהו השער לאדוני לעלות במעלות עליונות.

על זה חזר הרשז מקלם כל הלילה.

כך סיפר רבי נפתולי אמסטרדם,

זכר צדיק ברכה.

זה היסוד של לימוד מוסר,

שצריכים לחזור עוד ועוד ועוד ועוד,

עד שייכנסו הדברים אל הלב.

כי האדם צריך לעורר את עצמו על ידי לימוד המוסר, להתעורר, להתעורר מהמוסר, להתעורר.

וזה הלימוד מהפסוק,

שאפילו אהרון הכהן צריך לזרזו

ולומר לו אחרי מות שני בניו.

צריך להגיד לו, כמו המשל שלמדנו מרבי רזע בן עזריה,

שהרופא אמר לזה, אל תשכב בתחף, אל תאכל בצונן,

ולשני אמר שלא תהיה כמו זה שמת.

זה זרזו יותר מן הראשון.

אז זאת אומרת, גם את אהרון הכהן היו צריכים לזרז,

קל וחומר לנו שאנחנו צריכים לזרז את עצמנו בלימוד המוסר שוב ושוב.

לכן פיתחו לי שערי צדק,

רק מבקש האדם שיפתחו לו שערים כדי לעלות במעלות עליונות.

אודיה ומן השמיים עונים לו,

זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

איך?

עודך כי עניתני.

כששמח האדם בייסורים שבאים עליו כדי לכפר על חטאיו,

זהו השער לה'

לעלות במעלות העניינות.

אמן.

אמן.