כיצד לצאת זכאי בדין? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתם נצבים היום כולכם לפני אדוני אלוהיכם

רש״י עומד על סמיכות הפרשיות כי תבוא נצבים וזוהי לשונו על פי המדרש בתנחומה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות

דהיינו לתוכחה קשה פרשת כי תבוא אחרי כי תבוא הקללות באה נצבים

לפי ששמעו ישראל מאה קללות, חסר שתיים מלבד ארבעים ותשע קללות בפרשת בחוקותיי שבספר ויקרא הוריקו פניהם,

תחבירו אמרו מי יוכל לעמוד באלה התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הנה עובדה, אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כאן לים

והרי אתם קיימים לפניו ולא בגאו,

כולם יצאו.

צריכים להבין מדוע הוריקו פניהם של ישראל ששמעו דווקא פרשת כי תבוא ובפרשת בחוקותיי לא הוריקו פניהם?

לא.

פה, כשהם שמעו צח קללות, הוריקו פניהם. כששמעו שם מי מחט קללות, לא הוריקו פניהם. מה השוני?

מסביר זאת רבי גרשון אשכנזי בספרו עומדת גרשון.

הקללות וחוקותיי נאמרו בלשון רבים.

וכבר אמרו חכמים זכרונם לך בדברים רבה,

ב׳ י״ד,

כל צרה שהיא של יחיד צרה,

וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה.

אם היא לא מופנית רק ליחיד היא לא צרה.

משום כך לא יתרשמו ישראל מה צחקה בפרשת בחוקותיי,

כי אמרו בלבה בין הדברים מופנים אלינו אלא לאחרים, זה בלשון רבים.

אולם לאחר השמעת הצחקה, פרשת כי תבוא בלשון יחיד,

חש כל אדם ישראל שהדברים מופנים אליו, לכן הוריקו פניהם.

זה נקרא שעולה בשיעור ליבו?

כשאומרים ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך,

כשאנחנו מדברים על כל בן אדם, אז זורקו פניהם, העבירו.

אבל כשמדברים בלשון רבים, אז הוא אומר, טוב, זה רק מורה שבנו, בגננו, זה לא אני, זה הם.

בשיעור ליבי אליהם. זה לא נקרא בשיעור ליבי אליהם. כן, גם, גם.

על הכתוב, אתם ניצבים היום כולכם בפני אדוני אלוהיכם,

ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שוטריכם, כל איש ישראל.

אומרים חכמים, אתם ניצבים היום,

היום זה יום הדין, ראש השנה.

כמו שכתוב באיוב א' פעם,

ויהי היום,

ויבואו בני האלוהים להתייצב על אדוני, ויבוא גם השטן בתוכם.

בראש רשי, ויהי היום, אותו יום שהיה ראש השנה,

שהוא יום תרועה.

מצווה הקדוש ברוך הוא לשטן להביא את הזמון והחובה של כל הבריות.

ויבוא גם השטן בתוכם לקטרל על הבריות.

וביום זה כל איש ישראל,

כל באי עולם,

עוברים לפני הקדוש ברוך הוא כבני מרון,

אחד-אחד,

כדי לתת דין וחשבון על כל מה שעשו משהו בשנה שעברה.

כמו שחיבר הפייטן האלוקי, בראש השנה ייכת אמון,

וביום צום כיפור ייכת אמון.

כמה יעברון וכמה יבראון.

מי יחיה

ומי ימות?

מי בקיצו ומי לא בקיצו?

מי במים ומי באש?

למשל, לבני האדם שנוסעים באונייה,

ויש בתוכם כל סוגי האנשים, מלכים, בשרים, עשירים ופחיתם.

כל אדם יודע את ערך עצמו וערך זולתו.

איש-איש לפי דרגתו ומעמדו.

אבל ברגע שקמה סערה בים,

שבה אונייה עומדת להישבר, וכולם בסכנת הראשון,

אז כולם נעשים שווים.

קטן כגדול.

ואיש לרעהו יעזורו בלי הבדלי מעמדות,

כאחים לצרה.

אז כשמגיע היום ראש השנה,

צריכים אחד לעזור לשני,

כי אנחנו באותה ספינה מתקרפת,

שכוללת את כלל ישראל וכל פרט שבה.

אז אין מקום למעמדו.

אז אין מקום למעמדו, אז כן, לא?

כך ישראל, כאשר ניצבים היום לפני השם,

מתייצבים לדין לפני מלך מלכי המלכים.

בשעה זו מתבטלים כל המחיצות בין קטן ובין גדול,

עד שנמחקים כל ההבדלים בין ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם

לבין כל איש ישראל,

שכן כולם שווים לטובה.

זה על פי דברי שמואל.

יש להוסיף, ראש השנה, גימטריה 861. בדיוק הגימטריה,

למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך.

ראש השנה,

ראש השנה למשפטיך עמדו היום

כי הכל עבדיך.

כולם שווים.

ראש השנה.

פרשת ניצבים תמיד לפני ראש השנה.

וזה לא מקרה.

בפרשה הזאת מדובר על התשובה וגמולה.

פרשת התשובה אומר הרמב״ן, ושבת עד השם אלוקיך

ושמעת בקולו.

ושב השם אלוהיך את שבותך ורחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך השם אלוהיך שמה.

גם תחילת הפרשה מרמזת שאנחנו עומדים ערב יום הדין.

אתם ניצבים היום כולכם

לפני אדוני אלוהיכם.

היום

זה יום הדין לפני מלכו של עולם.

אז מתי ניצבים? היום, לפני ראש.

לפני ראש השנה.

טעם נוסף

לקריאת פרשת ניצבים לפני ראש השנה הוא

להפסיק בקריאת פרשה אחת בין התוכחה

שבפרשת כי תבוא לבין השנה החדשה,

שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.

אז פרשת התשובה, הגאון מווילנה אומר

שספר משנה תורה זה ספר דברים,

יש בו 11 פרשיות

וניצבים בילך בדרך כלל הם מחוברות.

אז ה-10 פרשיות,

הוא אומר שכל העולם

זה

6,000 שנה.

באלף הזה,

מתחלק

למשנה תורה

כל מאה שנה

זה פרשה.

יוצא שפרשת כי תבוא זה בזמן השואה,

לפי סדר הפרשיות.

פרשת כי תבוא

ופרשת ניצבים

זה פרשת התשובה שהיא באה מיד אחרי השואה.

ורואים שאחרי השואה נהיה תנועת התשובה, מיליון וחצי יהודים חזרו בתשובה.

אז הוא אומר שזה הכל רמוז בפרשיות לפי הסדר שלהם.

אז זאת אומרת, בפרשה הזאת, פרשת ניצבים, כתוב גם על הגאולה. ושב ה' וקיבצך מכל העמים וכו' וכו'.

וכך פוסק גם הרמב״ם.

אומר שישראל בסוף גלותן עושים תשובה ומיד הם נגאלים.

אז זאת אומרת, יגיע הדור ובא לציון גואל ולשווה פשע ביעקב. מתי שתראה שווה פשע ביעקב, תדע שבא לציון גואל.

אז עכשיו שיש פרשת התשובה,

פרשת ניצבים,

ויש את התשובה, אז יש גם את הגאולה.

אז אנחנו נמצאים עכשיו בזמן.

זה לפי הגאון.

בפרשת ניצבים,

כי תבוא.

אמרתי, כן.

הוא אומר שפרשת הקללות

זה לפני פרשת התשובה,

ואז היה השואה.

עכשיו,

פרשת ניצבים הסמוכה לראש השנה,

אין שבת מברכים.

למה?

לבלבל את השטן,

כי הוא מבקש קטרג על ישראל,

ושלא ידע מתי אחור ראש השנה.

רמז לדבר,

תיקחו בחודש שופר בכסל יום חגנו.

שיהיה יום החג, ראש השנה, מכוסה בכסה,

שלא יפרסמו ברבים.

ובעניין זה מובאת מסורת מעניינת מפיו של הצדיק רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב״ד, וזה לשונו.

בהיותי במזריץ',

שמעתי ממורי ורבי הרמב״ם מגיד רבי דום במזריץ',

בשם מורו הבעל שם טוב,

החודש השביעי זה תשרי,

הוא החודש הראשון בשנה החדשה.

הקדוש ברוך הוא בעצמו מברכו בשבת מברכים.

ובכוח זה ישראל מברכים את שאר חודשי השנה.

אז את השבת הראשונה, את ראש החודש הראשון, מברך

הקדוש ברוך הוא, ומכוח זה מברכים אחר כך כל השנה.

אתם ניצבים היום,

יש הבטחה שאנחנו נהיה עומדים וקיימים לעולם.

אתם זה אותיות אמת.

חותמות לקדוש ברוך הוא אמת. אז הוא אומר, אתם ניצבים, זה אמת, אין חותמת, אתם ניצבים.

הוא אומר, אתם ניצבים, כשאתם ביחד, מואחדים, אז אתם לפני השם אלוקיכם.

בין שהוא במידת רחמים, בין שהוא במידת הדין.

זאת אומרת, אתם ניצבים, כשאתם ניצבים,

זה לפני אדוני אלוהיכם.

בין רחמים בין דין

בין אם זה אדוני בין אם זה אלוהיכם

בשני המצבים אתם ניצבים מתי שתתם ביחד אפילו עובדים עבודה זרה

חבור עצבים מפרעים אנחנו

כל זמן שמאחדים

כי כשרואי השם את ישראל מתנהגים באהבה ואחווה שלום ורעות הוא קם מכיסא דין מיושב על כיסא רחמים

אז צריך חיבור

חיבור לכלל ישראל, לפעול כל מה שאפשר

לחבר את כלל ישראל

מה שאפשר לעשות תעשה,

תשתדל

שלח מתנות

מתנות מכובדות, לא סתם

בתחילה זה קצת

תן עוד, עוד, עוד, הב הב. נשלח ברכות עכשיו

ולא אתכם לבדיכם אנכי קורא את הברית הזאת כי את אשר ישנו פה עימנו ואת אשר איננו

פה עימנו היום

משה רבינו עולם השלום אומר לבני ישראל שהברית שקוראת השם עימם

לא רק לדור הזה אלא מחייבת גם לדורות הבאים

כמו שכתוב את אשר איננו

פה עימנו היום

אז עמדו גם דורות הבאים וקיבלו עליהם את התורה

כל הנשמות,

כולל נשמות הגרים

תמו על כך מפרשים,

איך אפשר לחייב את הדורות הבאים בקבלת התורה שקיבלו דור המדבר?

איפה הבחירה החופשית? לבחור בין טוב לרע?

הרי התורה ממשיכה בהמשך הפרשה,

הרי נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע

אם כך הקב' הוא נותן לנו זכות בחירה

ואנחנו רואים פה שהוא מחייב את כולם

גם את הדורות לעתיד בקבלת ברית התורה

אלא אומרים חכמי ישראל, זכות הבחירה קיימת רק במסגרת הפרטית

אדם יחיד יש לו בחירה

אבל במסגרת של כלל ישראל אין בחירה חופשית

אם ישראל יחליטו ביחד, בעצה אחת, לפרוש מהתורה,

כולם בוחרים בחירה אחת, אין דבר כזה

כי ישראל קיבלו כבר את התורה

אז הם לא יכולים, אבל הפרט יכול להחליט מה שהוא רוצה

ויעמוד לדינו

אבל כלל ישראל אין להם בחירה פרטית, כלל, ככלל

כיוון שזה עצם מהותו וזכות קיומו של עם ישראל בקיום התורה והמצוות

לכן כפה עליהם הר כגיגית והכריחה מקבל את התורה בהר סיני

ורק בזמן אחשוורוש קיבלו עם ישראל את התורה בהסכמה

תקשיבו טוב מה שנוגע אלינו

כי רק אז התחוור להם

התברר להם שברגע שהם פורשים מן התורה הם עומדים לפני השמדה

כי עם ישראל בלא תורה אין לו זכות קיום

מה שאנחנו עומדים כרגע בפני השמדה מהמדינג'אד

שכתוב שהשם מעמיד מלך שגזירותיו קשות כהמן

זה בגלל שאנחנו עוזבים את התורה באופן הכללי אנחנו עוזבים את התורה

אז כיוון שעוזבים את התורה חס ושלום יש איום של השמדה

ישראל הבינו את זה

למה הם נהו אחרי הגויים נהנו מסעודתו של אחשוורוש

נהנו להיות ממחיצת הגויים, חפלות, גויים, זה פה, שם, מלך וזה

בשביל זה באה גזירת השמדה

אז עוזבים את התורה והולכים ליהנות מסעודות של גויים

במקום ללמוד שבע דפים גמרא

אז ממילא באה גזירת ההשמדה

אז עם ישראל הבינו את זה וניצלו

אני מקווה שגם אנחנו נבין את זה בשביל זה אני עושה את המבצע

של השבעה דפים

וגם עשרת המנצחים

שיראו מה כוח התורה להעמיד ומי הם מנצחים בקרב בסוף

בסדר?

אמן

על הכתוב ויתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי ילך

על זה מעיר הכתב סופר

רבי אברהם שמואל בנימין סופר

מצויים בתוכנו אנשים שנכנעים ליצר הרע ועוברים עבירות

אבל הם מצדיקים את עצמם בטענה שהעיקר זה הלב, יש להם לב טוב

ואז מי שיש לו לב טוב הוצרה לו הרצועה והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה

על אלה קורא משה רבנו באוזני כל קהל ישראל סמוך לפטירתו

והתברך בלבבו, הוא מברך את עצמו בגלל הלב שלו

לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי ילך אני סובר שהלב שלי זה בסדר

הוא סובר שלא יראה לו כלום, לכן ממשיך ועובר עבירות רבות על זה קוראת לו התורה לא יווה שם סלוח, לא

לפי התורה אדם נידון מראש השנה על פי מעשיו ולא על פי ליבו

צריך לבוא עם מעשים, לא עם לב

לב יש גם לכבש, אתם מכירים את הסיפור שסיפרתי פעם

על הכבש

אתם מכירים?

מכירים, כן

מה? אתה לא מכיר

אתה לא מכיר

עם החמור אני מכיר, היה רב אחד

היה רב אחד שראה שהציבור לא מתעוררים לתשובה ולא כלום ואומרים העיקר עליהם העיקר עליהם

לקח כבש, שחט אותו באמצע הלילה

הדם שלו ככה נשפך ברחוב, כיסה אותו

והתחיל לצעוק, אוי, איזה אבידה נפלה היום, נפלה עטרת ראשנו,

כולם התאספו, כל העיר, כל העיר

קמו, קמו, קמו, כולם מתאספים עם הרב באמצע הלילה, מספיק, בן אדם שוכב על הרצפה, מת

כולם התאספו, כולם

אתה מבין?

ואז הוא התחיל להגיד

איזה לב היה לו, איזה לב, הוא צועק,

צועק, צועק, צועק, צועק, טוב, נגמר כל ההספדים והכל, באים להוריד אותו, מרימים את הזה, רואים כבש,

התחילו לרדוף אחריו,

יעני, העיר אותם באמצע הלילה והכל, אומר מה אמרתי, מה, אני שיקרתי?

לא שיקרתי, מה אמרתי?

אבידה נפלה היום, איזה לב יש לו, אתם לא אוכלים את הלב שלו על המנגל?

אין כמו לב של כבש.

לב יש גם לכבש,

זה הכל.

מה ההבדל ביניכם לבין כבש?

זה הכל.

היי, אומר רבי יחזקאל מקוזמיר, מי שמתנער מקיום מצוות מעשיות ומתמם רחמנא לבאבא,

אז הקדוש ברוך הוא ישלם לו שכר גם כן במחשבה,

אבל לא במעשים.

בטוח, כן.

זה כמו אחד, היה לו חבר חילוני,

תמיד היה אומר, העיקר הלב, עזוב אותך הכל, הכל,

העיקר, תשמע ממני,

העיקר הלב.

קרתה תאונה,

בחילוני הזה הורידו לו יד, רגל, עין, אוזן.

אז החבר שלו בא אליו לבית החולים והתחיל לרקוד משמחה, אז הוא אומר לו, מה אתה רוקד?

הוא אומר לו, העיקר הלב, עזוב יד, רגל, עיניים, הכל חריץ, העיקר הלב, אתה נמצא עם לב, זה הדבר הכי חשוב.

באלה שיש להם לב טוב,

אז הלב יהיה בגן העדן, וכל האיברים יהיו בגיהנום.

על חזון הגאולה אומר הנביא ישעיה, אני ה' בעיטה אחישנה.

מה זה בעיטה, מה זה אחישנה?

שני מועדים יש. אם ישראל זכאים, אחישנה, ואם לא,

אז זה בעיטה.

אז אנחנו יכולים להחליט שאנחנו רוצים לזכות.

אם נקדים, זה יהיה בדין הרפא.

אם לא נקדים, זה יהיה בדין הקשה.

בדין הקשה, אף אחד לא נמלט ממנו, רחמנא ליצלן.

לכן הרוצה להינצל מגוג ומגוג, יעסוק בתורו בגמילות חסדים.

שיעשה על פי דין ולפנים משורת הדין.

כי גמילות חסדים זה לפנים משורת הדין, ואז יעשו עמו לפנים משורת הדין. אבל אם לא יהיה לו את זה,

אז השם ירחם וייתפס

מדוע כתוב בתורה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה

והתורה לא כותבת כי יבואו עליך הברכה והקללה שנתתי לפניך

אומר אור החיים במשנה ברכות, הורו חכמים שחייב אדם לברך על הרעה כשאין שם לברך על הטובה

והגמרא אומרת

שגם את הפורענות צריכים לקבל בשמחה

כל דעביד רחמנא לתו עביד

וזה מרומז פה בפסוק, והיה כי יבואו עליך

והיה זה לשון שמחה

אז גם הברכה וגם הקללה צריכים להיות בשמחה

אז מן הפסוק רואים והיה, לשון שמחה, גם ברכה, גם קללה

גם על הקללה צריך, כאילו אם נפטר מישהו או משהו צריך לברך בשמחה

ברוך דיין האמת

ובכן

התשובה אינה נמנעת מאף אחד, ואפילו אם אדם עבר עבירות בלי הגבלה מה שנקרא

אומר הרמב״ם שאם הוא עושה תשובה

ועומד באותם תנאים של העבירה באותה אישה, באותו מקום,

בכוחו, בעונו, בכל, בכל, בכל, בכל, אז זה נקרא תשובה

שהוא לא חוזר מחמת היראה ולא מכישלון כוח

בגלל שהוא כבר זקן

הוא אומר, אל תאמר שאין תשובה, אלא מעבירות שיש בהן מעשה, חושבים אנשים שרק אם הוא עבר על זנות או גזל או גניבה

אלא אומר הרמב״ם שצריך לחפש גם בדעות הרעות שיש לו

לשום מה, כעס

מן האיבה

מן הקנאה

כועסים נגד הכעס

ומן הקנאה

ומן העיתול

ומרדיפת הממון

מרדיפת הכבוד

ומרדיפת המאכלות האסורות.

ניצנות

רבי יוסף הורוביץ מן וורדוק,

בעל מדרגת האדם,

הוא אומר שגדולה תשובה היא יותר מכל העסקים המצויים בעולם. בואו תראו לי ביזנס יותר משתלם מתשובה.

שאדם את כל המינוס עושה זכות.

כל הזדונות הופכות להיות זכויות. איפה יש ביזנס יותר טוב מזה?

אם יהיה נדחך בקצה השמיים משם יקבצך השמן אלוקיך ומשם ייקחך.

הפסוק הזה מבטיח, לפי מה שאומר ישעיה הנביא גם,

כמו שאומרים במוסף של ראש השנה,

והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול ובאו העובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לשם בהר הקודש בירושלים.

אז הנידחים בארץ אשור זה בארצות הצפון,

בארץ מצרים זה ארצות הדרום.

אבל חכמים מפרשים,

העובדים בארץ אשור זה אלה שנמצאים בארצות שיש בהם אושר,

בארץ אשור.

ואלה שנמצאים בארץ מצרים,

אלה שנמצאים במקומות שיש להם צער וצרות.

אז כולם יבואו בסוף להשתחוות לפני השם בהר הקודש בירושלים.

בשולחן ערוך כתוב

שנוהגים לומר סליחות מחודש אלול,

נוהגים לקום באשמורת הבוקר לפני עלות השחר, לומר סליחות תחנונים מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים.

כנגד ארבעים יום שמשה שהה בהר סיני לקבל לוחות שניים,

הוא ביקש סליחה לעם ישראל שחטא בחטא העגל.

על זה מעיר הרמה.

מנהג בני אשכנז אינו כך, אלא עומדים באשמורת לומר סליחות מיום א' שלפני ראש השנה.

לדוגמה, אם חל ראש השנה ביום שני או שלישי, אז מתחילים לומר סליחות מיום א' בשבוע שלפני ראש השנה,

כדי שיהיו לפחות ארבעה ימים של אמירת סליחות לפני יום הדין.

לדעת חכמי ישראל זה מרומז בפרשת ניצבים.

הדינים האלה מרומזים.

שני המנהגים של הסליחות

ומל אדוני אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך, ראשי תיבות אלול,

לפי מנהג הספרדים

אומרים סליחות כל חודש אלול. הנה זה כתוב, ומל ה' אלוקיך.

עת לבבך ועת לבב זרעך אלול.

המנהג השני,

אתם ניצבים היום

בגימטריה לעמוד לסליחות.

אתם ניצבים היום, זה גימטריה לעמוד לסליחות.

זה מראה

שסמוך לפרשת ניצבים

עומדים לסליחות.

מתי אתם ניצבים?

אתם ניצבים היום בפרשת ניצבים לעמוד לסליחות.

אז לפני ראש השנה כמנהג קהילות אשכנז.

אבל לפי זה יוצא ככה.

בפסוק אומר השם את לבבך ואת לבב זרעך זה מילה ממש.

פה כתוב לעמוד לסליחות.

אם הוא ימול את הלב או לא ימול זה לא כתוב.

אצל הספרדים כתוב שהוא ימול את הלב.

אצל האשכנזים לא כתוב.

אפשר להגיד שלפי זה רוב עדות

המזרח וספרד חוזרים בתשובה.

מעט מאוד אשכנזים.

אשכנזים כמעט ולא חוזרים בתשובה.

אבא דן.

קשים מאוד.

על דברי הכתוב

מעיר הפרשן והמקובה רבנו בחבל אשר כי קרוב אליך דבר מאוד מפיך ולבבך לעשותו.

מצוות התורה נחלקות לדיבור

כמו לימוד התורה ודיברת בם.

בלב כמו אמונה מצוות הייחוד ואהבת השם.

ומצוות במעשה ציצית, תפילין, סוכה, צדקה, שופר.

שלוש.

בפה,

בלב במעשה.

על זה אומרת התורה כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ולבבך לעשותו.

נפיך זה בפה, בלב זה האמונה וכו'.

לעשותו זה המעשים, זה המצוות.

ועל זה נאמר בפרקי אבות, על שלושה דברים העולם עומד.

על התורה,

ועל העבודה,

ועל גמילות חסדים.

פה, לב ומעשים.

הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ אמר פעם באחת מהדרשות,

אני יודע שכולם רוצים לזכות ביום ראש השנה.

יש לי העצה פשוטה.

כל אחד יקבל על עצמו שלושה ימים לפני ראש השנה, יום הדין,

להיות נזהר לעבור כל עבירה. לא יעבור שום עבירה.

כשהחכמים עוברים מסכת ברכות סא,

רשעים, יצר הרע, שופטן.

מי שופט את הרשעים?

יצר הרע.

זאת אומרת, אלה שנכשלים בחטא נידונים אחר כך על ידי יצר הרע שהסיט אותם לחטוא.

הוא בא בעצמו.

אבל יש פסק הלכה בסנהדרין,

פרק ג',

משנה ה'.

שונא, אסור לו לשבת בדין.

מי שהוא שונא, לא יכול לשבת בדין,

כי הוא יחייב את מי שעומד לפניו.

שואלת המשנה מי הוא שונא,

עונה, כל שלא דיבר עמו שלושה ימים, מהמה?

אם אדם לא דיבר עם חברו שלושה ימים בגלל איבה ושנאה,

זה נקרא שונא, אז הוא לא יכול לשבת בדין.

סיים רבי נפתלי עם רופשיץ עכשיו, אם ככה, אם לא תדבר עם יצר הרע שלושה ימים,

הוא יהפוך להיות שונא, ולא יוכל לשבת בדין, יקטרגע לך.

כי שונא לא יושב בדין.

ואתה עושה אותו שונא, איך אתה עושה אותו שונא? לא מדבר איתו.

אתה באיבה איתו.

אני שמע איתך כל הזמן, לא.

לא מדבר, לא עושה שום הבינה, לא עונה, לא עונה. זה לא שעובד כל הזמן. שום דבר, תתתתתתתתתתתתתתת כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן. קח ספר אל תזוז שלושה ימים, תעמוד בזה,

ניצלת. עושה, אני יום חמישי.

כן?

הבנת?

וילך משה וידבר את הדברים האלה לכל ישראל. לאן הלך משה?

לפני שנפטר הלך לכל שבט להיפרד מהם

והרגיע אותם,

השם אלוהיך הוא עובר לפניך, הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך וירשתם.

משה עוזב את עם ישראל

במקום שיהיה קפדן ויקפיד עליהם שהוא לא

נכנס לארץ בגלל מה שהם גרמו לו, שהכעיסו אותו,

הולך ונפרד מכולם שבט שבט

ואומר להם אל תדאגו, השם עובר לפניכם, הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך וירשתם.

הקל את העם האנשים והנשים והטף, שואלים אנשים מה הם ללמוד, נשים באות לשמוע טף

למה באים?

הגמרא אומרת ליתן שכר למביאיהם

מביאים אותם לחצר בית המקדש ומקבלים שכר על זה

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוץ שואל,

תף למה באים? איזה מין שאלה.

אז מה, ישאירו אותם בבית?

אם האבא עולה והאימא עולה, מה יהיה עם הילדים? פשיטא שמביאים אותם.

למה צריך להגיד תף למה באים?

יש ברירה?

הוא אומר לא, לא, לא, לא.

הוא אומר, ברור שאם שניהם עולים אז ודאי צריכים לקחת את הילדים.

אבל הגמרא אומרת, תתן שכר למביאיהם, פירוש.

התורה מזכירה את התף

בשביל שזה יהיה מצווה להביא את הילדים ולקבל כמצווה ועושה,

ולא כשאינו מצווה ועושה.

אם הם יביאו את הילדים,

כל הכבוד, אבל זה בגלל שאין בייביסיטר.

הם לא יקבלו שכר כמו מצווה. אז התורה טורחת להכניס גם את הילדים, אף על פי שפשיטא הם יביאו אותם. פשיטא יביאו אותם, איפה ישימו אותם?

רוצה התורה לזכות את ישראל,

אז היא מזכירה את התף שיביאו כדי ליתן שכר למביאיהם, שיהיו מצווה ועושה.

אי, שאנדרם, בומבה.

אי, אי, אי, אי, אי.

ואנוכי אסתיר אסתיר פניי,

ביום ההוא על כל הרע אשר עשה.

הסתרת פנים זה לטובת ישראל.

למה? הוא לא רוצה לראות את החטאים של עם ישראל.

הרב קוק, רבי אברהם יצחק,

שאל פעם בשיחותיו, יש דין מפורש שאין עד נעשה דיין.

אם כך הדבר,

נשאלת השאלה כיצד דן אותנו הקדוש ברוך הוא,

הרי הוא בעצמו עד

לחטאים שלנו.

על זה השיב הרב קוק, השם מסתיר את פניו כדי לא לראות את החטאים של בני עמו. ואנוכי אסתר אסתיר.

ולכן הוא לא מבחינת עד.

והוסיף

שבעשרת ימי תשובה אומרים בשחרית ובמנחה תפילת אבינו מלכנו,

ופונים אבינו מלכנו,

ואומרים את זה שחרית ומנחה,

ויש 22 לפי א'-ב' ועוד 22, 44 פעם כל יום

בעשרת ימי תשובה.

ומפצירים בקדוש ברוך הוא,

שידון אותנו במידת הרחמים,

אבינו מלכנו, כי למדנו בשיעורים הקודמים

שאב שמחל, כבודו מחול.

אז לכן מקדימים לומר אבינו מלכנו, אבל מלך

שמחל אין כבודו מחול.

הכתב סופר אומר, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת,

כל איש מישראל חייב לכתוב ספר תורה לעצמו, אפילו אם אבא שלו הניח לו ספר.

כל אחד חייב לכתוב ספר תורה.

הכתב סופר אומר,

שזה בא ללמד אותנו שעל כל אחד מאיתנו לקבל על עצמו את התורה מחדש,

כאילו הוא עומד בהר סיני.

לכן המצווה היא שכל אדם יכתוב ספר תורה משלו, ולא יסתפק בירושת אבותיו.

לדברי רבי אהרן הלוי, בעל ספר החינוך,

פועלת המצווה הזאת להפיץ תורה בישראל,

וזה לשונו במצוות תרי״ג, זו המצווה האחרונה.

הצטווינו להשתדל בכתיבת ספר תורה כל אחד ואחד מבני ישראל,

ואף על פי שהניחו לו אבותיו,

למען ירבו הספרים בינינו ונוכל להשאיל מהם

לאיש אשר לא תשיג ידו לקנות.

וגם הוא אומר אותם,

למען יקראו בספרים חדשים כל אחד מישראל, פן תקוץ נפשם בקורם בספרים ישנים שהניחו להם אבותיו. שמעת?

ודבר אחרון,

בפרשה הזאת, ואנוכי אסתר אסתיר פניו ביום ההוא,

בכתוב המתאר את הצורות הפוקדות את ישראל, על שעזב השם

את ישראל,

הייתי בקנדה, יש סרט נקרא קפיצה קטנה לקנדה, היה שם ניצול שואה, שאמר לי איפה היה הקדוש ברוך הוא בזמן השואה.

אמרתי לו, אם אני אענה לך אתה תקבל על עצמך לחזור בתשובה? אמר, אתה לא יכול לשכנע, מה אכפת לך, אני אגיד לך, אם אתה תשתכנע.

בסוף הוא הסכים, אמר כן.

כן.

25 דקות

הקראתי לו את כל הפרשה, כי תבוא,

ואז הראיתי לו בדילוג שהשואה נרמזה מראש ונאמרה מראש אצל הפסוקים שמדברים על זה.

כתוב פרשת

כי תבוא.

ויאמר השם אל משה, מהאות ה'

של משה,

הנך שוכב עם אבותיך וקם עם הזה וזנה אחרי אלוהי נחר הארץ,

אשר הוא בא שמה בקרבו,

אחר כך השין של שמה זה ב-49 דילוג,

ועזבני ואפר את בריתי אשר קראתי איתו וחראפי בו ביום ההוא,

הוו של ההוא,

זה ב-49,

ועזבתי ומסתרתי לפניי מהם, והיה לאכול ומצאו רעות רבות וצרות, ואמר,

א'

של ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי ומצאוני הרעות האלה,

ואנוכי אסתר,

ה' ביחד השואה,

אסתיר פניי ביום ההוא על כל רעש עשר פניי אלהים אחרים.

הוא שמע את כל התוכחה ואת כל הפסוקים,

ושהפסוקים האלה מדברים על מה שהיה,

שם ציצית וחזר בתשובה.

דילוג 49-50.