פרפראות וחדושים לפרשת כי תשא תשפ''ו - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

אשם בלחש,

רפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

בפרט בברך שהסחוס יתחדש מהרה ללא התערבות כירורגית

ותחזור לתפקוד מלא לעבודתו יתברך מהרה, אמן.

אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת כי תישא חלק ג' שנת תשפוך.

וראית את אחוריי ופניי לא יראו.

אומר רשי.

וראית את אחוריי הראהו קשר של תפילין.

מה ביקש

לרמוז לו בקשר של תפילין

במסכת ברכות זן.

נאמר

הודיעני נא את דרכיך.

הקשה משה לפני הקדוש ברוך הוא.

ריבונו של עולם.

מפני מה יש?

צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו.

יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו.

זאת אומרת,

תמיהות וקושיות

על הנהגות הבורא והשגחתו והוא חפץ להבין את דרכיו.

עוד נאמר בברכות ו'

שבתפילין של הקדוש ברוך הוא כתוב הפסוק,

ומי כעם מחי ישראל גוי אחד בארץ'.

לפי זה

ביקש הקדוש ברוך הוא להשיב על דבריו.

אם יש לאדם שאלות על השגחה,

שיראה שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין

ובהם כתוב שהוא מחבב את עמו ישראל ומשתבח בהם מי כעמך ישראל,

זה מה שכתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא.

אם כן, ברור שכל מה שעושה להם לטובתם ולמענם,

גם אם הם לא מבינים זאת.

וזה אומר בחזקיהו ליעזר כהן.

מה הקשינו בשיעור?

איפה זה מסביר את הקשר של התפילין?

הקשר של התפילין,

כביכול, וראית את אחוריי, איזה קשר תפילין של ראש מאחור,

ופני לא יראו,

והוא רוצה לדעת

איך ההנהגה, פתאום יש צדיקים שטוב להם, יש צדיקים שרע להם, מרשעים שטוב להם, מרשעים שבא להם.

איך זה מסתדר?

אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, תשמע,

תהיה בטוח שהכל נעשה לטובה,

והראיה שבתפילין שלי כתוב, מי כעמך ישראל כאחד בארץ.

יפה מאוד, אבל זו התשובה.

הוא רצה להבין מה הדרכים, איך הדרכים,

למה זה ככה וזה ככה.

בסדר, אז הכל הולך לטובה, יפה מאוד.

ומה זה קשור לקשר של התפילין?

מה זה קשור?

אם בתפילין כתוב,

מי כעמך, אז היה צריך להראות לו את מה שכתוב בתפילין, אם זו התשובה.

למה הראה לו את הקשר?

הקשינו.

והיה פה בחור נחמד,

נתנאל שמו,

ואמר לנו משהו שאחר כך ראינו שזה מופיע בחתם סופר.

אז אני אביא לכם את החתם סופר.

וראית את אחוריי ופניי לא יראו,

ודברי הגמרא צריכים באור, מה המשמעות של ראיית הקשר של התפילין?

בדיוק מה שקשור.

מבאר החתם סופר בספרות תורת משה.

משה רבנו ביקש הודיעני נא את דרכיך.

כל מה שאמרנו, למה, למה, למה, למה,

ואנחנו רואים את מעשי הנהגת השם יתברך ותמהים.

למה עשה השם ככה? למה אלה ככה ואלה ככה?

אבל כשעברו ימים רבים ונתבונן למפרע,

אז נראה שכל התכלית הייתה של המעשים הכנות לדבר גדול שיצא ממנו.

כמו שרואים בניסים

של המגילה.

הריגת ושתי,

בלקיחת אסתר,

להיות מלכה, זה היה הכנה להצלת עם ישראל,

ובסוף של הדבר הוברר למפרע שהכול להצלת עם ישראל.

אבל קודם לכן אין מבינים כלום.

מה כן? מוטל עלינו להאמין שבוודאי יצא לנו מזה טובה גדולה.

כי אין רע יורד מן השמיים והכל הכל לטובה.

מי קם לך ישראל?

אין.

אין.

בעצם האמונה היא טובה לנו מאוד,

ועליה אנחנו מקבלים שכר שמאמינים בשעה

שעדיין לא ברור לנו כלום, יש לנו קושיות כביכול,

אם נאמין שהכול לטובה באמת,

מקבלים שכר גדול.

וזה מה שכתוב,

וראית את אחוריי.

זאת אומרת, אתה יכול לראות רק אחרי, אחרי, אחרי.

כשנראה את תכלית הדבר,

אז נבין למפרע כל מה שהיה קודם.

אבל לפני כן אתה לא יכול לראות ולהבין.

לכן כתוב, ופניי לא יראו.

מההתחלה.

כשזה מתחיל,

אתה לא תוכל, רק אחוריי, רק אחרי.

וזה רמוז בקשר של תפילין.

איך?

יש לנו שתי רצועות שיוצאות מהקשר.

הרצועה הימנית,

כנגד מידת החסד השמאלית,

כנגד מידת הדין.

לכן רצועה הימנית ארוכה יותר מהשמאלית.

החסד גדול ורב יותר מן הדין.

ומי שרואה את הרצועות

יכול לטעות ולחשוב שזה שתי הנהגות שונות.

יש רחמות.

אם יש דין,

אבל רואה את הקשר,

מבין שהכול מגיע ממקור אחד.

וזה כנראה כוונת וכלא שבאר, וראית את אחורי ותחזה יד דבטריי.

זאת אומרת, אחרי זמן התברר העניין. כשרואים את התוצאות של המעשה,

ומכירים ומבינים מה הייתה המטרה בהתחלה.

ואז מכירים את הקדוש ברוך הוא למפריע.

זה שכתוב,

וראית את אחורי,

אבל ופניי לא יראו. בהתחלה אתה לא תוכל להבין,

לא תוכל לראות מה מונח בכל דבר שהקדוש ברוך הוא מביא על האדם.

ואז המצווה היא להאמין שמהשם

לא יוצא דבר רע.

והכול מכוון לתכלית ההטבה.

אז השביעי לאוקטובר מביא את כל הניצחונות

כנגד אויבי ישראל האכזריים ביותר,

שייחלו להשמיד את העם היהודי.

היום אנחנו רואים שבעצם מזה יתגלגל

דברים אדירים מסביבנו.

ככה הקדוש ברוך הוא מנהל את הכול.

והשם עושה את המלחמות, לא צה״ל ולא טראמפ ולא אף אחד.

מלחמות אני עשיתי, אדוני איש מלחמה.

אז הוא נותן

בליבם של האנשים לעשות טעויות או לעשות הצלחות,

אם הם יכוונו ויפגעו,

הם לא יפגעו.

יש אדם שיפול לידו טיל והוא יישאר בחיים,

ויש אדם שיהיה במרחק רב ורסיס ירדוף אחריו

עד לשם.

זה הכול ביד השם, זה לא, אין שום דבר.

אתה יכול להיכנס למקלט, ובבית שמש זה יגיע בדיוק למקלט וייכנס לבפנים.

חלק מתוכם

ימותו וחלק יישארו באותו מקלט.

כמו שהיה באוטובוס עם המתפוצצים,

היו יושבים שניים על כיסא, אחד צמוד לשני, אחד נהרג,

והשני יצא שלם.

איך זה?

ככה זה.

השם קובע מה כן ומה לא, לפי חשבון הידוע לו,

לטובה.

לטובה. גם מה שרואים אסונות,

זה לטובה. תיקונים לאנשים שהגיעו לעולם האמת,

נקיים עד כמה שאפשר.

ובכן,

זו הייתה התשובה לשאלתו של משה רבנו.

הודיעני נא את דרכיך.

באמת, אין דבר רע יוצא מאיתו יתברך.

אפילו שנראה לעין כאילו רעה, אין זה אלא טובה.

לזכך את האדם

וגם להכניע את יצרו.

והרעות הן הכנות לטובות גדולות.

רק מה,

בעולם הזה לא מבינים את הדבר בהתחלה,

וסבורים

שרעה עומדת לפניו, ואין זה אלא טובה.

לפי זה יתברר מה אמר חכמים זיכרונם רכה בפסחים נ',

אמר רבי אחא בר חנינא,

לא כעולם הזה העולם הבא.

העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב,

ועל בשורות רעות

אומר ברוך דהיין האמת

לעולם הבא

כולו הטוב והמטיב.

זאת אומרת, שיסתכלו בעולם הבא אחורה,

יראו שזה היה הטוב והמטיב על הכול.

אני מקצר.

וזה פחות או יותר הפירוש וכולי.

ויש עוד בחור בשם נתנאל שגם אמר שמברכים על כל דבר בהתאם למה שקרה, אפילו שההמשך יהיה שונה.

נגיד נסתחפה שדהו ונהיה לו נזק רב,

אז הוא מברך ברוך דהיין האמת.

ואפילו שאחר כך מזה יהיה לו רווח גדול וכולי וכולי,

אז הוא מברך על של עכשיו.

ואם יש לו עכשיו טובה ויצמח לו מזה רעה אחר כך,

הוא מברך על הטובה, הטובה מטיב.

נגיד, אחד הרוויח בפיס, סתם דוגמה, סכום עתק,

ואחר כך שדדו אותו וגם פגעו בו וכולי. הוא מברך עכשיו על הטובה שהוא קיבל.

הוא לא יודע מה יהיה אחר כך,

אבל זה מה שקורה.

אדם מברך על מה שיש.

מה לנו יותר מנחום משגם זו ריבו של רבי עקיבא שאמר, גם זו לטובה.

זאת אומרת, גם זו, איזה זו,

הרעה שאתה עובר וחווה כרגע היא לטובה, היא עצמה טובה.

היא עצמה טובה.

ורבי עקיבא אמר כל דעתו.

תגיד רחמנה לתו אביהי.

טוב,

ונקה לא ינקה.

בפיוט של חנוכה, ומן נותר קנקנים,

נעשה נס לשושנים,

הארי הקדוש אומר,

נוצר חסד לאלפים.

ואחר כך, בסוף הפסוק,

בנקה לא ינקה.

הראשי תיבות בסופי תיבות

של בנקה,

ינקה, זה שם הוויה.

בנקה זה ו' ו-ה' התחלה וסוף,

ינקה זה י' ו-ה' התחלה וסוף.

שם הוויה.

זה מה שאמרו, אל תסתכל בקנקן,

אלא מה שיש בו.

זאת אומרת, אם אתה תוריד את האותיות קנקן

מהמילים בנקה ינקה,

כי יש לנו נון קוף,

נון קוף זה קנקן באמצע,

אז יישאר לנו מידת הרחמים.

אז אל תסתכל בקנקן,

תסתכל במה שיש בו.

ובזה פירשו.

ומי נותר קנקנים,

נעשה נס לשושנים.

אז האותיות שנותרו,

אחרי שמורידים קנקן,

אז השם של רחמים,

אז מזה, מהנותר,

אחרי שאתה מוריד את הקנקנים,

נעשה מהשם הקדוש הזה נס

לשושנים, לבני ישראל, שהם

כשושנה בין החוחים,

בין אומות העולם אנחנו שושנה פורחת מול הקוצים האלה

מסביבנו כל אלה.

אז שאלנו,

ומי נותר קנקנים? צריך להגיד, מי נותר קנקן?

מה זה קנקנים?

אז שוב העיר לנו נתנאל ואמר, קנקנים,

כי כתוב,

ונקה,

יש בו כאן,

באמצע.

יהיה נקה,

יש כאן, באמצע.

כאן וכאן, זה קנקנים.

ומי נותר קנקנים,

נעשה נס לשושנים.

וב... מה?

זה היה יונה?

יונה.

מחילה, יונה.

וביום השביעי תשבות, בחריש ובקציר תשבות.

בזמירות,

בליל שבת,

אומרים בכל מקדש שביעי,

עזור לשופטים בשביעי, בחריש ובקציר עולמים.

מפרש רבי ישעיהו זושה, מצ'רנוביל.

בחריש,

זה לשון שתיקה.

בקציר,

לשון לקצר.

מפרש.

עזור לשופטים בשביעי,

בחריש.

אלה ששותקים,

לדבר דברי חולין בשבת הם מחרישים.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, בקושי,

בקושי התירו שאלת שלום בשבת.

ובקציר עולמים,

אלו שמקצרים דיבורם עולמים,

אף ביום חול.

אז השם יעזור להם.

עזור, אומר הפיוט בזמירות. עזור לשובטים בשביעי,

בחריש,

וזה אלה שמחרישים בשבת ולא מדברים דברי חול.

ובקציר עולמים,

זה אלה שמקצרים את הדיבור שלהם כל הזמן, עולמים בימות החול.

זה כתוב

שמילה בסלע משתוקה בטרנד.

דיבור

שווה סלע,

אז השתיקה שווה שני סלעים.

אז זאת אומרת,

ביום השביעי תשבות בחריש וקציר.

תשבות גם כן.

ולא יחמוד.

יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני אדוני אלוהיך.

בפרשת משפטים נזכרת גם כן המצווה של עלייה לרגל.

מדוע שם לא הוסיפה תורה ולא יחמוד איש את ארצך כמו שעשתה כן?

כי פה כתוב לא יחמוד איש את ארצך בעלותך.

אז זאת אומרת,

רואים מפה שיש פעמיים

עניין העלייה לרגל.

פעם אחת כתוב

שלא יחמוד איש את ארצך,

ופעם אחת לא כתוב.

למה?

הגמרא בעירובין אומרת,

אלמלא נשתברו לוחות ראשונות

לא שלטה בהם אומה ולשון.

אם לא היה נזקק משה רבנו לשבר את הלוחות,

אז שום אומה ולשון לא יכלו לשלוט עלינו.

אם כן,

לא היו צריכים לחשוש פן יחמוד מישהו את ארציו,

אז לא צריך לציין את זה.

אבל כיוון שנשתברו הלוחות,

ומעתה יכולים אומות העולם לנצח וגם לשלוט בישראל, חלילה?

לכן יצרח הקדוש ברוך הוא להבטיח שלא ייזוקו

על ידי מצוות עלייה לרגל כשהם עוזבים את ערי הארץ,

ולא יחמוד איש את ארצם.

עכשיו תבינו,

אחד מהדברים ששכנע את אורי זוהר,

שנקרא בסופו של דבר הרב אורי זוהר,

זה הדבר הזה.

הוא אמר, איך יכול להיות שהתורה תבטיח מראש?

בתי מקדש היו 410, ועוד 420, ועוד המשכנות

שהיו למעלה מ-1,200 שנה.

שלוש פעמים בשנה עולים לירושלים, למשך שבוע שוהים שם,

אבל יש דרך לפעמים שבוע,

לפעמים שבועיים הלוך ושבועיים חזור.

מפקירים את הבתים והם עולים לרגל.

הגויים יודעים שכל היהודים עולים לירושלים.

אז כל הערים כביכול ריקות מן הגברים.

שאלו, יראה כל זכור אחד,

ואיך הם לא נכנסו עם טנדרים לבנים,

ופשטו לקחת, כמו שגנבו שם אופניים וגנבו כל מיני דברים.

איך?

הוא אומר, זה ודאי מופת אלוקי,

שאף פעם לא קרה דבר כזה.

והגמרא מביאה כמה מעשים שאחד הגיע וזה וזה,

והתברר שכאילו ראו אותו כאילו הולך בבית, הוא בכלל לא בירושלים,

ואף אחד לא ניגש.

ויש אחת שמרו על הבית שלו נחשים, וכל מי שרוצה להתקרב,

אם השם מבטיח,

זה קיים.

אז אתם מבינים מה זה הבטחה להגיד דבר כזה? זה לא יכול להיות אנושי שמישהו כתב את זה. אתה יכול להתחייב על אלף מאתיים שנה?

אתה יכול להתחייב? מי יכול להתחייב?

וזה רואים עיני עינק שלוש פעמים בשנה.

זאת אומרת, כל יום בשנה הם יכולים לתקוף, היו מלחמות,

היה, היה, היה מלחמות, היה הכול.

אבל דווקא כשעולים לרגל,

כלום לא קורה.

זה צריך לשכנע, כי מי יכול להתחייב?

גם זה שאתה מתחייב על דבר כזה, בואנה, ומה יקרה אם, כולם אומרים? מה יקרה אם?

אז עברנו כבר את האלף מאתיים, ולא קרה אם.

לא קרה.

איי, איי, איי.

אני אומר לכם, צריך לשמוח,

זה חודש אדר.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר.

איי איי, מי שנכנס, נכנסה, מרבים בשמחה.

מי שנכנס, נכנס עד, מרבים בשמחה.

הרי אני מכוון למצואות חכמים דאורייתא.

בשמחה דאורייתא, בשמחה דאורייתא, בשמחה דאורייתא.

ועמל נפשו יש חסד דאורייתא, כבד את הבינינו.

בלעסון נחת רועה לתנא הקדוש יוסף תודה ותודה ותודה ותודה ותודה.