פרפראות וחדושים לפרשת בא תשפ''ו -חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

זכות הבבא סאלי,

זכר צדיק לברכה, תעמוד לתורמת להיוושע בכל מילי דמיטיו,

בכלל ובפירת,

בזיווגים הגונים ונחת לקדושה מכל יוצאי החלציהם,

ולגאולת עם ישראל ברחמים אמן.

אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת בוא, חלק ג' תשפוא.

דבר נא באוזני העם וישאלו.

מדוע ישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב? למה באה השאלה?

אלא מכיוון שנענשו המצרים במיתה.

בהלכה היא שקימלה בדרווה מיניה,

אפילו בבני נוח,

כמו שמובא בתוספות בעבודה זרה עין א',

שוב לא היה ניתן לחייבם ממון.

זאת אומרת, הדין של קימלה בדרווה מיניה,

אם מוטל על מישהו

שני עונשים, יש חמור ויש קל, דנים אותו בחמור ופוטרים אותו מן הקל.

וכיוון שהם היו חייבים גם ממון לישראל על השעבוד

וגם מיתה,

אסכים לבדרווה מיניה, זה מי יצאו להורג,

ימותו המצרים,

אבל לא ישלמו את הממון.

אי אפשר לחייב אותם גם וגם, כי זה הדין, אפילו בבני נוח.

אי לכך.

הורה להם הקדוש ברוך הוא ליטול את הכלים בהשאלה.

מתי שיש את הדין הזה, קימלה בדרווה מיניה,

אם תפס התובע את הממון,

לא מפקיעים ממנו.

וכיוון שכך לא יוכלו המצרים להוציא חפציהם השאולים מיד ישראל.

אז בהשאלה אתה יכול לקחת את הממון.

אתה אומר בהשאלה זה עובר ליד שלך ועכשיו הוא לא יכול להוציא ממך.

וזה רק בהשאלה.

אבל אם אתה לוקח אתה לא עוסק הדין, אסור לך.

כי הם חייבים איתנו.

זה אומר החמדת שלמה.

טוב, יש לנו עוד כמה סיבות למה צריך בהשאלה.

פרש בעל השואל ומשיב בדברי שאול מבואר

השולחן הערוני יורד על סימן קוף סימן.

סא אומר יש לחשוש בכלי כסף וזהב של עכום של גויים שמא עבודה זרה הם

אתה הולך לקחת כסף וזהב של הגויים

יש חשש אולי הם יעבדו עבודה זרה לזה

בכלי כסף והזהב של המצריים לא היה חשש

למה?

אחרי שעשה באלוהיהם שפטים במכת בכורות

הם ביטלו את העבודה הזרה שלהם וגם משמשיהם

כמבואר בגמרא עבודה זרה מ״ג ומ״ו

אמרו כיוון שלא יכול להציל את עצמו זו לא עבודה זרה אחת

עם זאת אמרו בגמרא

אם ישראל מגביה את העבודה הזרה של הגויים היא נעשית כעבודה זרה של ישראל

ואינה בטלה

וכבר נודע שכתב אב״ח באורח חיים תקפה

אם הגביה ישראל על מנת לא לזכות בה זה נשאר עבודה זרה של גויים

מעתה אפשר לומר לכן לקחו ישראל את כלי הכסף והזהב של המצעים בהשאלה

ולא זכו בהם

והם נותרו בגדר עבודה זרה של גויים

שאפשר אחר כך לבטלם

הנה כי כן

אם היו לוקחים אותם בכוח

את הכלי כסף וזהב או מקבלים אותם במתנה

היו זוכים בזה

ואז אפילו אם המצרים היו מבטלים זה לא מועיל כי כלים שביד ישראל לא בטלים

ולא היה מתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול איך יצאו ברכוש גדול

אם הכל אסור

לא יכולים לענות מזה

אז לכן הקדוש ברוך הוא אמר שישאלו

ועל ידי השאלה לא מסתבכים עם עבודה זרה

נפלא מאוד

בספר משולחן רבי אליהו ברוך

הוא מביא שזה הפסוק שאומר דוד המלך עליו השלום

תהילים פרק כה פסוק ל״ז

ויוציאם וכסף וזהב

ואין בשבטיו כושל

בעבודה זרה.

כל הכסף הזהב, לא היה בו מכשלה של עבודה זרה.

אין משפטת.

למה? כי הם לקחו בשאלה.

ויש דבר נפלא,

משהו מדהים.

דבר נא באוזני העם ישאלו.

רבי מאיר שמחה,

בעל המשך חוכמה,

היה אומר בדרך צחות.

מפני מה ציבה הקדוש ברוך אותי ישראל ביציאת מצרים לשאול מן המצרים כלי כסף וכלי זהב,

כדי שלא יתנו דעתם לחזור,

שכן דרך העולם השואל מחברו שוב אינו חוזר ורואה פני המשאיל.

וזה ערובה

שהם לא יחזרו בחזרה.

ככה אתה שומר שעם ישראל ימשיכו קדימה לארץ ישראל,

כי דרכם של השואלים שאינם חוזרים לראות את פני המשאיל.

וזה בטבע של בני אדם,

שבאמת מי שעשה להם טובה או השאיל להם משהו, זה פה שהם לא רוצים לראות אותו יותר.

למה?

זה מזכיר להם שהם היו נחותים והיו זקוקים לו והיה זה,

אז הם לא חוזרים לראות את פניו, כן? כמו שאני.

כל כך הרבה בעלי תשובה,

לא מכיר אותם, לא יודע איפה זה, לא שבת שלום, לא חג שמח, לא כלום, שום דבר, כלום, כלום, כלום.

ארבעים שנה, פשש.

לא היה להם פעם אחת

להגיד הלו, משהו, שום דבר,

שום דבר, כמה זה נכון.

אז שואל מחברו, שוב אין הוא חוזר ורואה פני המשאיל.

טוב, יש לנו עוד בעיה, מה הבעיה?

יבוא אדם ויאמר לנו, תשמע,

לכאורה יציאת מצרים היה הכל בדרך רמאות?

מה זה?

מה זה?

רמאות?

משה אומר לפרעה, דרך שלושת ימים נלך?

איזה שלושת ימים.

ביי ביי, איזה שלושת ימים.

מה, זה לא יפה ככה.

אומר הגאון מווילנה,

הקדוש ברוך הוא פורע לפרעה מידה כנגד מידה, כיוון שפרעה,

עבד בישראל בדרך רמאות. בהתחלה בא אליהם בפרח.

אמרו להם בואו נצא ליום עבודה ותלה לבנה פה על החזה שלו

היום זה יום של לבנים

וכולם יעשו במהירות ויקבלו שכר גם כל מי שיעשה יותר ויותר

כמובן שכל אחד יתאמץ ואז הוא אמר להם יאללה עכשיו בפרך

עכשיו זה המתכונת שאתם דחינו כל יום זה הכמות

לא לפחות

זה רמאות, רמאי

וגם אמר להם ילדות

אתם על המשבר תמיתו את התינוקות ואם תסתבכו בזה בפלילים

וזה אני אגונן עליכם כמו בית המשפט העליון עם הקפלניסטים אל תדאגו

עניין הרוגלות יימשך עד אין סוף

וכולי וכולי

טוב

אז כיוון שהוא רימה פרעה

אז לכן מידה כנגד מידה סובבו אותו במרמה והיות שפרעה הוא גלגול הנחש כמו שלמדנו

פרעה זה העפר גם, עפר כל חייו

אז הוא רימה את חווה בהתחלה גם כן,

רמאי מההתחלה עד הסוף

אז לכן מידה כנגד מידה

אם נבר תתברר ואם עיקש תטפל, זה הכל

מידה כנגד מידה

כחצות הלילה

אני יוצא בתוך מצרים

משה רבנו אומר כחצות

אומר רשי שמשמע סמוך לו או לפניו

או לאחריו

ולא אמר בחצות

שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדי הוא

בדי הוא

וואי וואי וואי איזה אצטגנינים מדויקים

למה הם פעם אמרו דבר אמת?

והם

זאת אומרת אם המכה תבוא וימותו מיליונים בכורות וגדולים ביחד

יגידו כן אבל זה היה חמש שניות לפני או אחרי זה חרטא הכל

רגע אבל המכה

מוצעה הכל התקיים

אז יש חמש שניות קדימה או אחורה מה קרה?

הם יגידו בוודאי הוא בוודאי

בודד דברים מליבו

פלא

אין בית אשר אין בו מת

ואם יבואו יטבעו את משה בטענת שקרן

אתה אמרת חצור

אתה לא דייקת

מה זה

מי אמר צריך בתכלית הדקדוק כמה בני אדם מדקדקים בדיוק בדיוק

אלא אומר המשגיח מפונוויץ' רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וברכה

רואים מכאן שאמת

היא מדויקת בתכלית השלמות כחוט השערה

ולא ייתכן

באמת שום סטייה ולו הקטנה ביותר

החשש שהמצרים יאמרו שמשה רבינו לא דיבר במידת האמת

הם לא יאמרו שהוא שיקר שקר מוחלט

כי טבע אדם לטעות ולא לדייק

אבל למידת האמת הוא לא הגיע

עד כדי כך שהוא ייקרא בה די

אז יש מושג כזה מידת האמת ומידת האמת היא מדויקת מאוד

אמרי דיסקין אומר

על הפסוק פרק יב פסוק יב

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה זה ועברתי?

סיבוב השמש מגיע לכל מקום

לא באותו זמן

השמש שוקעת בתל אביב לא כמו בטבריה ולא כמו באילת

שינויי מקום

ממילא החצות

משתנה בכל מקום

בשונה

אז לכן צריך ועברתי

בארץ מצרים זאת אומרת בכל מקום לעשות את הבחצות שלו בדיוק

לכן כתוב ועברתי

כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים

קשה

יש סימן

מתי שעת חצות

הגמרא אומרת רבי אליעזר אומר שלוש משמרות תווה הלילה

הסימן לדבר

משמרה ראשונה חמור נוער

שנייה, כלבים צועקים.

שלישית, תינוק יונק משדי אמו,

ואישה מספרת עם בעלה.

זאת אומרת, הלילה מתחלק 12 שעות,

שלוש משמרות,

4-4-4.

אז האמצעית זה מ-10 עד 2.

בהמשך

מבואר

שהסימן של משמרת שנייה מתי הכלבים צועקים

מתייחס לאמצעית דה אמצעיתא.

המשמרה האמצעית באמצע שלה.

זה 12. אז בדיוק בחצות

הכלבים צועקים.

אז זה סימן מדויק.

יכולים לדעת.

אבל יש בעיה.

באותו לילה

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

ממילא לא היה למשה רבנו את הסימן הזה מתי הכלבים יצעקו, כי הם לא צועקים.

ולכן מובן

למה פסוקים הם אחד אחרי השני.

כחצות הלילה אני יוצא

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

זה סמוך.

לכן הוא אמר כחצות. השם אמר לו בחצות

הכיתי כל בכל.

הוא אמר כחצות.

למה? כי הכלבים לא יצעקו.

אז אי אפשר יהיה לדעת מתי החצות.

אז הם יוכלו להגיד בדי, כי זה לא, אה, לא שמענו את הכלבים צוחקים.

אז לכן הוא אמר כחצות.

בשביל שלא יוכלו להגיד עליו בדי.

מדהים.

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

אמר שם במכות כג.

אומר, על כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים.

מידה כנגד מידה.

הכלבים ידעו לשמור לשונם ביציאת מצרים,

והמספר לשון הרע אינו יודע לשמור לשונו. ראוי להשליכו לכלבים.

אמרו חכמים זיכרונם ברכה.

ואהבה ואילן.

כל הצפרדעים שבמצרים מתו.

‫שנאמר, וימותו הצפרדעים מן הבתים, ‫מן החצרות ומן השדות,

‫ואלו שהיו בתנור לא מתו,

‫כי מסרו עצמן נשרפה ‫לקיים גזירת השם מדבריו.

‫ועליהם נאמר רק בייעור תישארנה.

‫זה השכר שקיבלו הצפרדעים, ‫אלה שהלכו לתנורים בהתנדבות,

‫במסירות נפש.

‫שכרם היה שהם נשארו בחיים. ‫כל השאר הצפרדעים מתו.

‫אלה נשארו בייעור.

‫ויש תמיהה גדולה.

‫אם נשווה את השכר שהצפרדעים ‫קיבלו לכלבים,

‫הכלבים בסך הכול שתקו,

‫ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

‫ולמה הם זכו?

‫ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,

‫לכלב

תשליכון אותו.

‫לא רק הם,

‫גם בניהם

ובני בניהם, נכדיהם, ניניהם, ‫וצאצאיהם עד היום ועד בכלל

‫לדורי דורות.

‫פוי, איזה שכר.

‫פעם אחת הם שתקו

‫וקיבלו שכר לנצח.

‫והצפרדעים

עשו הרבה יותר מזה,

‫מסרו נפש להישרף, חיים,

‫והם קיבלו רק שהם יישארו ‫באותו זמן ביום, וזהו, אחר כך הם ימותו.

‫מה זה?

‫בוס שטיידור, בוס שטיידור,

מה כתוב פה?

אלא שטיידור,

‫שהרבה יותר קל לקפוץ לתנור בוער, ‫מאשר לשתוק.

‫איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, כן?

‫מילה בסלע, שתיקותא בתראי.

‫אם על כל מילה מקבלים סלע,

מטבע,

‫אז על שתיקה מגיע לך שתיים.

‫לשתוק, לשתוק, זה דבר גדול.

‫אלם תדברון.

מה יהיה אומנותו של אדם להיות אילם?

רק בדברי תורה, לדבר.

וגם המילים ספורות, יש לאדם קצבה,

אם הוא גומר את המילים הוא מת.

אבל בדברי תורה, לא.

פעם הגאון הרב אלישיב זכר צדיק ורחב.

אמר לאחד המקורבים שלו,

לא אכפת לי מה שמדברים עליי הבריות, לא אכפת לי שצועקים עליי.

אבל הוא הוסיף,

אני יודע שיש אנשים שמפריע להם, אם מדברים עליהם או צועקים עליהם,

מפריע להם מאוד,

מאוד.

מאיפה אני יודע?

מאיפה אני יודע?

הוא אומר, מה תורה?

כתוב, ולכל בני ישראל

לא יחרץ כלב לשונו.

אומר הרב אלישיב, אני שואל,

שישים ריבו יוצאים ממצרים אחרי 210 שנים של עבדות,

אחרי אותות ומופתים,

כבוד גדול שהם קיבלו מהקדוש ברוך הוא, שהם מיוחסים והוא שומר עליהם והכול.

אז מה אכפת להם אם יהיה איזה כלב אחד שנובע? מה אכפת להם?

לא.

משמע מכאן שזה מפריע.

מפריע. מה אתה צועק עליהם? מה? מה זה?

מה זה?

אתה שומע?

מה זה? בן אדם עכשיו הולך לגאולה, חירות, די, נגמר, אין מצרים, אין שעבוד, אין עבדות,

אין כלום.

איזה כלב אחד עושה, וואו, אחד,

ואתה, זה מפריע. צריך להשתיק אותם.

וצריך לדעת שהכלבים באמת מסרו נפש גם כן לשתוק.

למה?

אומר הראש,

כשמלאך המוות בעיר,

כלבים צועקים, לא נובחים, צועקים. הפחד של מלאך המוות,

הם מרגישים שמלאך המוות נמצא בעיר.

הם צועקים כי נופל פחדו עליהם.

באותו לילה היה מלאך המוות כי הוא הורג את הבכורים.

וואי, וואי, וואי.

ולמרות זאת, ולא יחרץ ילב לשון.

פששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

‫קיבלו...

זכר עד סוף הדורות,

עד סוף הדורות.

ולקחו שכנו הקרוב אל ביתו.

למה דווקא שכנו הקרוב אל ביתו?

זאת אומרת כל אחד ייקח סלע בית,

אבל אתה תיקח עם השכן הקרוב,

ואם אני רוצה עם השכן השני הרחוק יותר וזה וזה,

כותב בספר תפארת שלמה, טבע העולם,

רוב המחלוקות זה בין השכנים.

לכן התורה רומזת צריך אחדות ואהבת חברים כשאוכלים קורבן פסח.

אז דווקא עם השכן הקרוב.

אם תציין את דווקא שכנו הקרוב,

שכנו זה יכול להיות פה או קומה, זה שם, לא זה,

לא שכנו הקרוב.

וואי וואי וואי וואי.

ועכשיו אני אראה לכם את

חוכמתו הגדולה של הגאון מוילנה, לא מזה, כן, כמובן,

אבל בקטנה ככה, בואו תראו מה זה חכם,

חכם, איזה חכם.

כתוב מותניכם חגורים.

הגאון החסיד מווילנה

הגיעה אליו איגרת חתומה מבעל לבושי שרד.

באיגרת יש הכשר על חריצי גבינה.

זאת אומרת, רוצים להכניס לווילנה

עכשיו

גבינות

חרוצות

ושלחו לו, בתור הרב דמטה, כולם מכירים אותו,

שהנה יש פה הכשר על הגבינות החרוצות.

נטל את האיגרת

והבחין

שהלבושי שרד כתב

את התאריך, ותמיד כותבים קטע מתוך הפרשה,

לסדר מותניכם חגורים.

זאת אומרת, שלחתי לך בתאריך כך וכך,

לסדר פרשת בואו,

ומציין חלק מפסוק

מותניכם חגורים.

מיד הוא הודיע לכל אנשי העיר

שהחריצי גבינה אסורים.

אבל יש כתב, הכשר,

שכתוב שזה מוכשר והכל בסדר.

מה הוא אומר?

שאלו

אותו מה למה כבודו אומר יש יש הכשר שחותמת של השלוש ארבע חמש בדצים כמו על הירק

כל אחד רוצה כסף

כולם חותמים

אז הוא אומר

תראה למה כתב לי על לבושי שרד מותניכם חגורים

הוא רמז לי שהוציאו את ההכשר ממנו בכוח

איימו עליו

התרג'ום

של מותניכם חגורים

חריציכון יהון אסירין

הגבינה עם החריצים אסורה ככה הוא רמז לו וואי וואי ואחר כך התברר שהוא צדק

דיברו וזה וזה והוא אמר כן איימו עליי לא יכולתי לעמוד

לכן נזהרתי בדרך הזה והוא יודע הוא שואל לחכם

החכם ישאל מה כתב למה כתב יש עוד פסוקים בפרשה לסדר בוא אל פרעה לסדר משהו

אתה מבין

זה החוכמה של היהודים השתבח שמו לעד אה השם ישראל

הכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו

‫עין גדוש קשים ישמחו במלאכותך.

‫שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שם בממבמת,

‫ישמחו במלאכותך.

‫שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אם איך הדבר הייתה לשנעת רוח לקדוש ברוך הוא שמעת אותה, שיהיו שפתותיו דרבות בקבר.