פרפראות וחדושים לפרשת וישב תשפ''ו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת אבניאל בן מוסא,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל, אמן.

אליה בן מלכה,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת בישב, שנת תשפו,

‫הוא חלק ב'.

‫בישראל אהב את יוסף מכל בניו,

‫כי בן זקונים הוא לו,

‫בעשה לו קטונת פסים.

‫אמר הרב,

‫לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים,

‫שבשביל משקל שני סלעים מלט,

‫שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,

‫נתקנאו בו אחיו,

‫ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים.

‫מה העניין

‫מקטונת משקל שני סלעים דווקא?

‫למה מציינים לנו שזה שני סלעים?

‫נראה שיעקב באמת

‫לא ראה בעין יפה את הלשון הרע ‫שהביא יוסף עליהו.

‫הגמרה בפסחים קי״ג אומרת,

‫שלושה הקדוש ברוך הוא שונאן,

‫ואחד מהם הרואה בחברו דבר ערווה,

‫ומעיט בו יחידי.

‫והרי הכתוב אומר לו, ‫יקום עד אחד באיש.

‫וזה רמוס בפסוק, ‫ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם.

‫כלומר,

הבאת הדיבה הייתה רעה אל אביהם.

‫האבא ראה את זה באופן לא טוב.

‫אבל מכיוון מישראל אהב את יוסף מכל בניו,

‫ועל כל פשעים תכסה אהבה.

‫לכן לא העיר לו על כך בפה,

‫אלא ברמז.

‫עשה לו קטונת פסים במשקל שני סלעים.

‫כאילו אומר לו מילה בסלע.

שתיקה בטרי.

אם אתה מדבר, הדיבור שווה סלע,

אבל השתיקה שווה שני סלעים.

זאת אומרת, עדיפה השתיקה על הדיבור.

אז כאילו רמז לו מוטב שלא היית מביא את הדברים אליי,

והיית שותה.

איך הוא רמז לו את זה בקטונת שהייתה בשווי שני סלעים?

‫זה אומר רבי נחומקה מהורדנה.

‫ועשה לו קטונת פסים.

המדרש אומר, פסים זה על שם הצרות

שהוא עבר.

‫נמכר לפה פוטיפר,

סמך סוחרים,

יודש מעילים,

מים מדייניים.

‫מזה רואים

כמה קנאת אנשים חזקה.

‫הקטונת פסים הזאת הייתה סיבה לקנאה,

‫אבל היא הייתה תבויה מהצרות העתידות לבוא עליו, ‫מפוטיפר, מסוחרים, מישמעילים, ממניינים.

‫אבל אנשים רואים ואינם יודעים ‫מה הם רואים, וישנאו אותו.

‫זאת אומרת, יש אנשים, לדוגמה, ‫אחד קנה רכב, אז הם מקנאים בו, ‫מקנאים בו, והם לא רואים ‫שבעצם נעשה עם זה תאונת דרכים, ‫חס ושלום וכולי. מה אתה מקנא?

‫פעם איזה רב אמר למישהו שהוא אמר, ‫למה יש לו זה, ולמה יש לו זה? ‫הוא אמר, תרצה לקנות את כל מה שיש לו, ‫יש לו גם מחלות, יש לו זה. ‫אם אתה מקנא כבר עד הסוף,

‫אז אם אתה רוצה להחליף אותו, ‫כאילו יש לו בית גדול, ‫יש לו זה וזה, ‫יש לו גם מחלות.

‫תרצה אותם גם כן? ‫לא, זה לא, זה רוצה.

‫מקנאים ולא יודעים במה מקנאים.

‫כתוב ככה, שימו לב, ‫וישראל אהב את יוסף מכל בניו,

‫כי בן זקונים הוא לא,

‫ועשה לו כתונת בשין.

‫ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו,

‫וישנאו אותו.

‫רואים פעם אחת שכתוב ‫שהוא אהב את יוסף מכל בניו,

‫ופעם שנייה,

‫אהב אביהם

מכל אחיו.

מה השוני הזה?

אז כשכתוב שהוא אהב את יוסם מכל בניו

כי בן זקונים הוא לא,

זה דבר טבעי, מובן, תמיד אוהבים את הבן זקונים הקטן וזה,

עדיין לא הייתה להם שנאה אליו.

אבל כשכתוב וישראל אהב את יוסם מכל בניו,

זה כבר כתוב מיד אחרי,

לא, זה כשכתוב ואותו אהב אב יהיה מכל אחיו,

שמה כתוב וישנאו אותו.

כשעשה לו כתונת פרסים,

רואים האחים שיעקב סובר, שיש לו מעלה נוספת,

שהוא חשוב ונכבד מצד עצמו,

שהוא חשוב מכל אחיו

ולכן נעשה לו מלבוש מיוחד

והחלו לשנאותו

ביער

איי איי איי איי איי

אותו אהב מכל אחיו

זה גרם ששנאו אותו

וזה גם

אוהב אותו מכל אחיו

וואי וואי וואי

גם מבנימין

וישנאו אותו, ולא בגלל בן זקונים,

כי בנימין הוא הזקונים של הזקונים ובכל אופן

הוא אוהב אותו ונתן נוקטון את הסין,

אז הם

שנאו אותו. זה אומר הגריד סולובייצ'יק.

או, זה הנה, פה זה בא פה.

המשך חוכמה אומר.

אפשר היה לחשוב שאהבתו של יעקב ויוסף

נובעת מזה שהוא הבן של האישה האהובה מכל רחל.

יכול להיות שהוא אוהב אותו בגלל שהוא הבן של רחל.

אבל אחרי שראו שאותו אהב אביהם מכל אחיו,

אפילו מבנימין משמע זה לא הסיבה כי גם בנימין הוא הבן של רחל.

זה לא אוהב אותו בגלל שהוא הבן של רחל כי גם בנימין שם

והוא אהב אותו מכל אחיו כולל בנימין.

אז עכשיו הם הבינו האחים שיוסף מוציא את דיבתם

ומתכבד בקלונם,

ומשום כך הוא אהוב על אבים יותר משאר האחים.

ולכן, וישנאו אותו, ואנחנו לדברו על שלום.

זאת אומרת, אתה בא, מביא את הדיבה,

ובזה אתה נראה שאתה יותר תומם, מתכבד בקלום אחיו.

אז זה גורם שאתה חשוב אצל האבא, כי אתה ממש כואב לך על כל דבר, ואתה מודיע לאבא,

וזה פססס.

אז ההעדפה של יוסף היא שגרמה לשנאה,

והם למדו מזה שהוא מוציא דיבתם רעה, ולכן שנאו אותו האחים,

ככה אומר הראשון.

וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום.

הטבע הוא, כשמישהו שונא,

אז מיום ליום מתגברת השנאה.

רק אם יבוא

אליו

ויגידו למה אתה שונא אותי, וכו' וכו', אז יכול להיות שזה ירד.

לכן התורה מצווה לא תשנא את אחיך בלבביך.

אסור לשמור שנאה בלב, אלא אדרבא, הוכיח תוכיח את עמיתך.

תאמר לו, על מה אתה שונא אותי? מה קרה? מה עשיתי לך? בוא נדבר.

כן?

כמו ארגון הידברות.

בוא נדבר.

אבל הם לא מוכנים לדבר.

שכן אז יתבררו הטענות,

ומתוך כך יבואו לידי שלום.

אמנם על אחי יוסף מספר את התורה וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום.

הם לא באו לידי הידברות.

זה היה יכול להביא לשלום ולבטל את השנאה,

אבל הם העמיקו בשנאה ונטרו הלאה בתוך הלב,

וזה הביא אותם לפסק דין שלהם.

אבל אם היו מבררים,

בצדק תשפוט עמיתך, תשאל, תקרא, תדבר.

כן? לא כמו שס.

יוצאים, אתה מבין? לא מעניין אותם. אתה צודק, לא צודק. על מה ולמה? כאילו, מה קרה? מה עשה? מה זה? וזהו, וואו.

שלום.

הלאה, אומר הגאון מווילנה, ולא יכלו דברו לשלום.

הגמרא בברכות סד אומרת הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום.

‫אלא לך לשלום.

‫שיתרו אמר למשה, לך לשלום, ‫ומשה עליו הצליח.

‫דוד אמר לאבשלום, ‫לך בשלום, ונתלה אבשלום.

‫נמצא שמי שרוצה בהצלחת חברו,

‫אומר לו, לך לשלום.

‫לך,

ל,

לשלום, עם למין.

‫למה את זה גם כן, הצלחה עולה למען ה... למה?

‫אחי יוסף אומר הגאון מווינה, ‫לא רצו בטובתו ולא רצו בהצלחתו, ‫לכן לא יאכלו דברו לשלום.

‫כדרך שרגילים

לברך אדם, שיהיה לו הצלחה.

‫הם לא יאכלו.

זה כתוב מפורש, ‫ולא יאכלו דברו לשלום.

‫והנה אנחנו,

‫מאלמים אלומים בשדה,

‫והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, ‫והנה תסובנה אלומותיכם.

‫מה זה הלשון הזה, הנה, הנה, הנה?

‫נכפל כמה פעמים.

יוסף אומר להם שהחלום הזה ‫בא לו בפתאומיות ובהפתעה.

‫כל חלק מהחלום היה לו חידוש.

‫זהו, והנה, והנה.

‫זה כמו שאומרים פתאום, פתאום.

‫כל דבר אצלו היה חידוש.

‫למה? הם קראו לו בעל החלומות.

‫אתה ממציא את החלומות, ‫אתה הבעלים. זה מהרהורי היום. ‫אתה רוצה למשול עלינו, אתה רוצה לשלוט, ‫אתה רוצה להיות מלך, אתה זה. ‫כל הזמן אתה חושב על זה, ‫זה בא לך בחלום.

‫הוא אומר להם, לא, והנה, והנה, והנה, ‫כל פעם בחתיכה אחרת, אין קשר.

‫זה לא ממה שאני חשבתי, ‫כי אם הייתי חושב על זה, ‫אז זה היה לי בא ברצף.

‫וזה בא, הנה, הנה, הנה.

‫אז מפה תבינו שזה לא עלה ‫בדעתי כלל וכלל.

בספר בית הלוי

‫כתב שידוע מה שאמרו חכמים, ‫זיכרונם לברכה,

‫שכל החלומות הולכים אחר הפה.

‫כאשר פטר, כן היה.

‫הם גערו ביוסף,

‫כשהושמע עליהם את החלום,

‫אמרו לו, המלוך תבלוך עלינו.

‫ממילא פטרו לו את החלומות.

ומשום כך

הם התבוננו מה הם עשו

והוסיפו שנאה על חלומותיו ועל דבריו, על מה שסיפר להם, שזה גרם שפתרו לו את החלום.

לכן בחלום השני כתוב היה חלום חלום אחר

ויספר לאחר

שם לא היה שום מענה

האחים שתקו, לא ענו לו מאומה.

אחר כך כתוב, ויספר אל אביו ואל אחיו

כותב רש״י, לאחר שסיפר אותו לאחיו

חזר וסיפר לאביו

ויגער בו אביו

הבוא נבוא אני ואימך ואחיך נשתחוות לך ארצה

ממילא פתר לו גם אביו את החלום

ומשום כך כשראו אחיו כן, ויקנאו בו אחיו

כי פחדו שדברים יתקיימו, כי פתרו לו את זה בדרך הכי טובה שיכול להיות.

בעיקר שפתי חכמים הוא כותב על דברי רש״י ויספר

ומה שלא סיפר לאביו את החלום הראשון

מפני שכבר פתרו לו אחיו לטובה, כי מלוך ימלוך.

אבל בחלום השני שלא פתרו לו אחיו לכן הוא סיפר לאביו שיפתרו אותו לטובה.

ממשיך בית הלוי ואומר

בחלום הראשון כתוב בפסוק זן

יוסף אומר להם אלומותיהם השתחוו לאלומתי

בחלום השני כתוב בפסוק ט׳ משתחווים לי

אומר בית הלוי

הכתוב מחלק, בראשון היה שנאה

בשני היה קנאה

בחלום הראשון

נאמר לו שהוא יהיה גדול מאחיו בעושר ובהצלחות של העולם הזה

באחיו יהיו נצרכים לא ללחם ולפרנסה

ולכן ראה את החלום בתבואה שהיו מאלמים אלומים ואלומתו קמה

ואלומה שלהם השתחווה לאלומתו

אז זה מראה שיש לו הרבה פרנסה ומזונות ושהם יהיו נצרכים אליו

בחלום השני הראו לו את היתרון שיש

לא עליהם ברוחניות

שנאמר השמש והירע ואחד עשר כוכבים משתחווים לי

שנים עשר כוכבים רומזים על הסדר של הנהגת העולם

על ידי שנים עשר המזלות

והוא יהיה המרכז לכל שנים עשר הכוכבים כי צדיק יסוד עולם

אז במעלת העושר בהצלחות הגופניות

זה לא מעלות בעצמו של האדם, זה מעלות חיצוניות שיש לו רכוש וכסף

בעצמו לא מתוסף בו כלום,

כלום.

אין שוני בין העשיר לעני בעצם,

רק לזה יש כסף, לזה אין כסף.

אבל במעלה הרוחנית,

שזה תורה ועבודה,

כל הגדול מחברו מתווסף בו עילוי בעצם,

והוא נהיה צדיק יותר ויותר

ובזה הוא מתעלם מעל חברו.

אז בחלום הראשון אמר תסובנה אלומותיכם ותשתחווונה

לאלומותיכם.

הוא לא אמר שמשתחווים לו.

בזה לא הייתה לו מעלה נוספת עליהם.

רק האלומה שלהם משתחווה לאלומה שלו.

זאת אומרת הוא יותר עשיר מהם והם נזקקים לו.

אבל בחלום השני הוא מדבר איתם על יתרונו ברוחניות.

לכן נאמר שם ואחד עשר כוכבים משתחווים לי בעצם,

כי בעצם אני למעלה מכם בדרגות הרוחניות.

לכן בחלום הראשון לא נאמר בו קנאה כלל,

כי הם לא רצו למלוך אחד על חברו.

וצדיקים כמותם לא מקנאים אם יש עושר או אין עושר.

אבל שנאו אותו. למה?

כשחשבו שהוא חושב שהם יצטרכו למזון

והוא ימשול בהם.

והם מגלה שהבן אדם רוצה למשול ושהם יהיו עניים ויזדקקו לו.

מה זה?

אז הם שנאו אותו על זה.

אבל בחלום השני,

ששם הוא מספר על היתרונות שיש לו ברוחניות.

לא נאמר שנאה,

שמה נאמר ויקנאו בו.

למה?

קנאה מותרת.

כתוב, אל יקנא ליבך בחטאים כי אם ביראת השם.

קנאה צופרים תרבה חוכמה.

אם יש לו יתרון עלינו לפי החלום,

זה מצווה לקנא.

קנאה מותרת.

דהיינו,

מבחינת סופרים תרבה חוכמה, איך יכול להיות שהוא...

בספר חבצלת השרום

מביא שבחלום הראשון הוא חלם שהאחים משתחווים לו באופן נעלם.

זאת אומרת,

ההלומות שלהם משתחוות להלומה שלו,

לא לו.

רק לאלומה. זו השתחוויה בצורה נעלמת.

ואבא שלו גם לא היה בחלום הראשון

שהוא משתחווה לאלומה שלו.

וכך היה כשבאו אחיו למצרים פעם הראשונה.

האבא לא היה.

והם השתחוו לו, אבל הם לא ידעו שזה יוסף.

אבל בחלום השני הוא חלם שהאחים וגם האבא משתחווים לו באופן גלוי.

כמו שאמר, משתחווים לי.

לא ברמז אלומות לאלומתי.

שזה בנעלם.

כי הם לא ידעו שזה הוא.

השתחוו ולא ידעו מי.

אבל יגיע הרגע שאתם תדעו שזה אני ואתם תשתחוו לי.

וזה היה בפעם השנייה שהם באו למצרים והשתחוו לו בצורה גלויה. כבר ידעו שהוא יוסף

וגם אביהם השתחווה לו בגלוי.

אז החלומות האלה הם אמת לאמיתם.

כי אמרנו שהנה, הנה, הנה

זה ממש נבואה.

החלום אחד משישים בנבואה.

והנה זה שישים.

הנה, הנה, הנה. שישים, שישים, שישים זה נבואה שלמה. זה לא אחד משישים בנבואה, זה משהו רע.

זה מה שהיה בפועל.

אבל שואל אותו יעקב אבינו

מה החלום הזה אשר חלמת?

אבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות.

אומר רש״י

הבו

והנואים לך כבר מתה

איך התקיים החלום

דברי רש״י

מרומזים בפסוק

שימו לב

אשר חלמת

הבו

אשר

האות אחרונה רש״

חלמת

תחלקו את המילה לשתיים

חלמת

רש של אשר

וחלמת של חלמת זה רחל

חלמת זה מ״ט מ״ט מ״ט

מ״ט הבו

זה ה״בת חלם

רחל מתה״

רמוז בתוך הפסוק

שרחל מתה שהוא אומר לו הבו נבו

אני ואימך״

מה זה החלום של חלמת?

רחל מתה, אחרי זה התקיים איי איי איי איי איי

טוב, באמצעי איי איי פירש רש״י זה גבריאל

שנאמר בה האיש גבריאל

התפארת שלמה מרדומסק

זכר צדיק וברכה

שמע על אחד מחסידיו

שסירב ללכת לסייע לחברו בעזרה דחופה

בנימוק

שעדיין לא סיים לומר פרקי תהילים יומיים שלו

אמר על כך הרבי

בפרשת וישלח

בפסוק ויאבק איש עמו פירש רש״י

זה שרו של עשו

הפרשה שלנו וישב

הפסוק אומר וימצאהו איש

מפרש רש״י זה גבריאל

וזה תמוה בשניהם כתוב איש

פה וימצאהו איש

פה וייאבק איש

מדוע פה זה מלאך טוב

ופה זה מלאך רע?

שרו של עשיו זה רע, סמ״ם

ופה גבריאל זה טוב

למה פה איש ככה ופה איש ככה?

אלא שכאן בפרשת וישב כאשר מבקש יוסף מהאיש דבר מה אז הוא מיד מתפנה לעזור לו

ואילו בפרשת וישלח כאשר מבקש ממנו דבר מה הוא ממהר לתהילים שלו

שלחני כי עלה השחר

ואני צריך לומר שירה

זאת אומרת זה מלאך רע

שהוא לא רוצה לעזוב

הוא אומר לו ככה וככה ואומר לו עזוב עזוב שלחני זה אני תהילים קצת שירה עכשיו להגיד אותה

איזה מתוקים הדברים

איך בבעיה?

כל יום נוחה, והכל יש שם,

מהכל יאמרו,

מהכל יאמרו,

אין קדוש כאשר,

הכל ידוע,

מהכל יש שם,

מהכל יאמרו,

מהכל יאמרו,

אין קדוש כאשר,

הכל ידוע,

מהכל ישברוך,

והכל, והכל, והכל, והכל יאמרו אין קדוש כשם, איזה שירים שרים בחנוכה?

אללה ניסי ואללה פורקן, ואללה ניסי ואללה פורקן, כן? ואללה צ'ור, ואללה מלחמות שעשית לעבודנו בימים הבאים בזמן הזה.

אללה ניסי ואללה פורקן, ואללה קשור, ואללה מלחמות שעשית לעבודנו בימים הבאים בזמן הזה.

אללה ניסי ואללה פורקן, ואללה קשור, ואללה קשור, ואללה אבות שעשית לעבודנו בימים הבזמן הזה.

על הניסים ועל הכורכן ועל הגבורות ועל הקשורות ועל המלחמות שעשית על אבותינו

על הימים ההם בעזרת השם שיהיה חנוכה עם אור גדול

והשמיים על עמו ישראל.

אמן.

הריני על עמנו קיימו צורך חנוכה דאורייתא ושמחה דאורייתא

נע עשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

נע הקדוש

של שפתותיו דובבות בכלא.

רבי חנן יאמר משה אומר עושה ברוך הוא חוזר בישראל אחי כה חירבו נענחה ומצוות.