פרפראות וחדושים לפרשת וישלח תשפ"ו - חלק ה'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

שבח בן זכריה לוי

יזכה הוא ומשפחתו לבריאות טובה, פרנסה טובה, בשפע ובית משלהם מהרה.

שמשון

בן זכריה לוי יזכה לבריאות טובה ואיתנה,

הצלחה בכל מעשי ידיו ופרנסה טובה, בשפע.

יצחק אביב בן מזל,

הזכה לבריאות טובה ואיתנה, רפואה שלמה, פרנסה, בשפע והצלחה בכל מעשי ידיו, אמן.

אמן, אמן.

אנחנו נמצאים עכשיו בפרפראות וחידושים לפרשת וישלח

שנת תשפוא חלק ה'.

אז כתוב לנו בפסוק

וישכב

בירך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו

וישמע ישראל

ויהיו בני יעקב שנים עשר.

ומה כתוב אחרי זה? בני לאה, בכור יעקב, ראובן.

כותב הרמב״ן,

סיפר הכתוב את הענווה של יעקב אבינו,

כי הוא שמע שחילל בנו ראובן את יצועו

והוציא את המיטה של בלהה מאהלו ולא ציווה שיוציאוהו מביתו

מכלל בניו,

ולא ציווה שלא ינחל עימהם,

אלא מנה אותו עימהם בראש כולם.

ולכן עשה משתי פרשיות פסוק אחד.

אף על פי שהוא עניין חדש

בשעה שבא למנות את השבטים

כדי לרמז שראובן לא נדחה ממעשיהו.

זאת אומרת, ענווה גדולה מאוד של יעקב אבינו.

הבן שלו

מתערב בעניינים

שלא נוגעים אליו,

נכנס לאוהל שלו, מוציא את המיטה של בלהר.

יעקב שומע את זה.

זה נקרא לחלל את יצואו.

מה היה עושה בן אדם אחר,

אפילו אדם גדול?

הוא רוגז וכועס

יעקב אבינו לא נוגע בו מאומה ולא רק זה גם מונה אותו בראש כולם.

בכור להר ראובן.

וחיבר

שני עניינים שהם בעצם שונים.

פה המעשה שהוא עשה

ופה המניעה של הבנים בחיבור שלם

להראות

שזה לא פגע בראובן

שום דבר.

לא להוציא אותו מביתו, לא להוציא אותו מכלל בניו ולא למנוע ממנו נחלה.

אבל,

תשמעו, זה אומר הרמב״ן.

אומר רבי ירחימיאל שולמן,

המנהל של ישיבת בית יוסף בפינסק,

בנוהג שבעולם אדם כועס,

רוגז.

מתי זה תמיד?

בחיים שלו, ותכף לאירוע שקרה.

ובדרך כלל אדם קודם מותו מתפייס.

למה? ולעולם חרת, מה אתה עכשיו מקפיד על 20 שקל?

על זה עשה לך? אמר לך.

אתה הולך להגיד דין בחשבון.

ושאלו אותך גם על זה, למה כעסת? למה רגעסת? הרי זה לא כל כך פשוט. זה נובע מגאווה.

וגם, במשך הזמן ידוע שהשכחה עושה את העבודה ואנשים שוכחים. לאט לאט זה הולך ויורד ונרגעים כמו שאומרים.

במבט לאחור אם אתה גם חוזר בתשובה אתה לא מאמין שכעסת על דברים כאלה וכאלה.

מרגע שהיה המקרה הזה עברו עוד 50 שנה.

ולפני פטירתו יעקב אבינו מוצא לנכון עכשיו

להוכיח אותו, את ראובן, ולהעניש אותו.

עכשיו.

והרחיק אותו לצמיתות

פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך

לא הותיר לו שום דבר, לא מנוחה, לא כהונה ולא בכורה

הפסיד את שלושתיו

מתי?

אחרי חמישים שנה

סוגר איתו חשבון יעקב אבינו

למה? כי אין מוכיחים אלא סמוך למיתה

כמו שראינו אחר כך שמשה רבינו סמוך למיתה, אלה הדברים

אמר להם דברים כדרבונות על כל החטאים שעשו במדבר

אז הוא אומר זה מבהיל

כמה סבלנות

חמישים שנה שותק

ואפילו שהדבר כואב לו מאוד על מה שנעשה

ולא עוד אלא מכבד אותו ראשון

ובזמן שהיה צריך לכעוס עליו, התגבר על טבעו

ולא הוכיח אותו

ולא רק זה

היה לו טעם

שאם הוא יוכיח אותו באותה שעה יכול להיות שהוא יעזוב אותו וילך להתדבק בעשו

איזה ענווה להחזיק מעם עד ככה

ובמדרש כתוב

למה הוא ענש אותו

עד כדי כך פחז, אז הבחיזות, הבהילות, המהירות, החיפזון לעשות דבר בלי שיקול דעת,

בלי לחשוב מה אתה עושה, למי אתה עושה

אז הוא הפסיד את הכול

למה הוא הפסיד?

כי אתה רוצה להיות מלך, מלך צריך להיות פזיז

אם הוא יהיה פזיז זה פגיעה בעם, לעשות החלטות לא נכונות

כהן לא יכול להיות פזיז, הוא צריך להיות מתון

בכור גם כן העבודה הייתה בבכורים, הוא צריך להיות דוגמה, הוא צריך להיות לא, הוא לא, והפזיזות

שוללת ממנו את הדבר הזה

בנימין רד ים

יהודה רגמו אותם שהם קפצו לים

למה? כי גם, היה להם את הפזיזות.

למה?

מה אתה קופץ? יש פה את השבט הבכיר ביותר, יהודה.

אם הם יורדים לים, אחריהם ירדו כולם לים.

אבל אם הצעיר קופץ לים,

זה יכול להיות שאנשים לא ילכו אחריו.

אז זה היה שם המחלוקת וכולי.

אז רואים שפזיזות זה לא טוב.

לא טוב, לא טוב.

אז המדרש אומר, למה אנשו טוב?

אם לא היה מבלבל את יצואו,

היו נולדים מנשה ואפרים מיעקב אבינו.

מנשה ואפרים קראו בן ושמעון

ניהם.

זה לאחר מעשה.

אבל היו יכולים לצאת שני שבטים

מיעקב אבינו.

וזה ראובן מנע מיעקב.

ולכן העונש כזה גדול,

אומר המדרש.

אבל מפה לומדים

כמה סבלנות, סבלנות זה רק אם ענמה הולך, בעל גאווה.

כמה ענווה חמישים שנה?

חמישים שנה.

עד שהוא אמר לו את העונש.

וזה בגלל שזה במידות.

אז מידות לתקן זה לא כל כך קל.

אלא שגגה או משהו כזה שאדם עשה עבירה,

אם זה נובע ממידות,

בעיה.

אז זה ללמד אותנו. גם את הענווה, כמה צריך להיות,

וגם את הפזיזות, כמה זה מסוכן ומה אפשר להפסיד.

אז לכן

צריך לשים לב על הדברים האלה.

כתוב שהוא כעס אלי אב, האח הגדול של דוד, על דוד,

כשהוא ירד לרון במלחמת גוליית.

אז בשביל זה הוא הפסיד

את המשיחות.

כששמואל בא למשוח, הוא חשב שזה הוא.

והשם אמר לו, אל תאבט אל גבוה קומתו ואל מראהו, כי מאסתיהו.

למה מאס בו השם?

בגלל שהיה לו גאווה, כי הוא כעס.

כעס מראה שיש גאווה.

טוב,

כתוב בהמשך אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדאן ארם.

מקשה חזקוני.

בנימין לא נולד בפדאן ארם

אלא בארץ ישראל.

אז איך כתוב בפסוק?

אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדאן ארם.

כתוב בפדאן שהתפילה של רחל

על לידת בנימין הייתה בפדאן ארם,

שאמרה בזמן הלידה של יוסף,

יוסף השם לי בן אחר

ונתקבלה אז תפילתה,

ממילא נחשב שבנימין נולד בפדאן ארם,

כי שם התפללה ונתקבלה תפילתה.

זאת אומרת,

מקום שמשמה צמחה לידה,

במקום הזה צמחה לידה.

זה שבא לאחר מכן, בסדר, אבל איפה זה התחיל?

איפה?

שם נתקבלה התפילה. לכן, יולדו

פעולה בפדאן ארם.

הבעל שם טוב אומר,

איפה שהמחשבה של האדם, שם הוא נמצא.

אדם שנמצא בתפילה,

אז הוא נמצא בירושלים,

בבית וגן.

הבנים, הוא חושב עכשיו על השוק,

או שהוא חושב עכשיו על

דברים כאלה ואחרים.

באותם מקומות שהוא חושב עליהם, הוא נמצא שם.

הגוף נמצא פה, אבל הבן אדם זה הנשמה.

והנשמה לא נמצאת פה, היא נמצאת איפה שהיא משוטטת עכשיו.

אז רואים שמיקום

של בן אדם לא נקבע דווקא,

כמו שאומרים, סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה.

אדם צריך להיות מ...

בציונים, וברוחניים, ובמושכלות, ו...

אז אם הוא ש... אז הוא שמה.

הוא שמה.

אז זאת אומרת,

תפילה גם,

היא כבר קובעת את העתיד.

אפילו שהעתיד עוד ירחק,

אבל ברגע שהתפילה התקבלה,

זה המיקום שבעצם נוצרה התוצאה שתבוא יותר מאוחר. לכן שהתפללה שם מפדן ערן נחשב שהוא נולד גם כן שמה.

ולסיום נאמר לכם משהו נחמד

אלה תולדות עשו

בישיבת חכמי לובלין

בישיבה של רבי מאיר שפירא,

מייסד הדף היומי,

זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

היה לו משגיח רוחני, צדיק נשגב,

קראו לו שימא לג'ליחובר,

השם ינקום דמו.

פעם הוא שמע את הבחורים מדברים

על צדיקים מסוימים,

והם אומרים זה הנכד של זה וזה הבן של זה וזה וזה.

דנים בכל אחד מה היוחסין שלו.

אז הוא ניגש אליהם ואמר להם תשמעו בבית דין של מעלה

לא ישאלו אתכם

על צדיקים

וביזו שהוא היה הבן של מי והוא היה נכד של מי,

לא ישאלו אתכם מי הנכד ומי הבן וכו' וכו'.

זה לא מעלה ולא מוריד אם אתה יודע או לא יודע.

אבל מה כן ישאלו אתכם?

מי היו הבנים והנכדים של עשו?

זה ישאלו אתכם, זה פרק ל״ו.

למה?

זה תורה.

בתורה מה שכתוב צריך לדעת.

מה שלא כתוב בתורה, מה שכתוב בעיתון, זה לא מעניין אף אחד. מה כתוב בתורה? בתורה.

אתה יכול לבנות את כל צאצאיו של עשו?

ישאלו אותך, אתה זוכר, יודע, על מה אתה מדבר?

אתה יודע שאליפז התחתן עם תמנה ומזה יצא עמלק ומזה אנחנו סובלים עד היום? עד שלא?

אתה יודע את כל ההשתלשלות שמה מהים?

זה צריך לדעת. כל מה שכתוב בתורה,

כתוב ואחות לוטן תמנע. זה גם תורה כמו עשרת הדיברות.

כשאתה אומר את הפסוק ואחות לוטן תמנע,

וואי וואי וואי, זה טוירה, זה טוירה.

‫חכמי המוסר אומרים, ‫ואחות לוטן תמנע,

‫לוטן זה מלשון ליט.

‫ליט זה ארור.

ארור.

מה האח של הארור ואחות לוטן?

‫מה זה תמנע?

‫אם אתה נמנע מללמוד תורה,

‫זה ארור.

‫ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, יא בבית. ‫תראה פסוק

קטן שלוש מילים, ‫ואחות לוטן תמנע,

‫וזה נחשב כמו אנכי ה' אלוקיך שרוצתיך.

‫זה צריך לדעת בשביל זה. ‫פירושים, בלי סוף, על האחות לוטן תמנע. ‫וואי, וואי, וואי.

‫אז להתמקד בעיקר בתורה, לדעת זה.

‫התימנים היו בקיאים מאוד בתורה בתימן.

‫פה אני כבר לא יודע כל כך, ‫אבל שם היו מאוד בקיאים.

‫וכל השיחות שלהם היו עם פסוקים. ‫כל דבר אומרים. ‫נגיד, אחד היה ריק, לא כל כך מנסה להראות ‫שהוא יודע ולמדן וקשקושים.

‫אז כשהיו רוצים להסביר, כאילו, בקצרה, כאילו, ‫במי עסקינן, היו אומרים,

‫כי במגלי.

‫הפסוק אומר, ‫כי במקלי עברתי את הירדן. ‫מה פירוש? עברתי ריק. לקח לי, לפס את הכול, ‫נשאר לי רק המקל, ‫ועם מקל עברתי את הירדן.

‫אז הם היו אומרים, כיווה מגלי. ‫הכול היה ככה ברמזים, ככה, ‫הכול בפסוקים.

‫אין שיחות חולין סתם, סתם. ‫זהו.

אמרתי פעם,

‫שפעם לא היה שם משחקים, ‫ארץ, עיר,

‫כל מיני משחקים כאלה, כן?

‫ארץ, עיר, חי, דומם, צומח, כן? ‫שהיו, כל אחד צריך ל...

שם אתה מתחיל פסוק השני, ‫צריך להמשיך את הפסוק ‫מהאות האחרונה שאתה סיימת והשלישי ככה, ‫וככה זה הולך חוזר חבורות. ‫מי שנתקע, עם הוא הורס.

‫הרב ספיר, שביקש

‫הלכה בנפחות,

‫אחד אומר משנה והשני ממשיך משנה.

‫זה אומר משנה וזה אומר משנה.

‫זה אומר משנה וזה אומר משנה.

‫ואני מרגיל את ילדי קפאז

‫ללמוד משניות ובעל פה,

‫ברוך השם.

יש לנו כבר

כמה שלומדים.

יש אחת שעומד לסיים כבר את כל המשניות בעל פה.

כל המשניות, כמו בית יוסף.

עכשיו בית יוסף ידע את כל המשניות בעל פה, ונברא לו מלאך המגיד.

גם לנו יש. תכף עוד מעט יהיה לנו אחת שאין לו מגיד.

ולאחד הילדים פה אמרתי שאם הוא יגיד את תיקון פבורי, מי כמוך ואין כמוך, מי דומה לך ואין דומה לך,

אז אם הוא ידע את זה בעל פה, עד פורים,

ועין.

הוא אמר לי כבר שהוא מוכן.

אז בעזרת השם נמחן אותו,

עושה הסרטה,

איך הוא אומר את הכול,

ונספור לו את החמשת אלפים, אתם יודעים, לאט לאט ככה, כמו שלמדנו.

הַהָהָהָהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְה�

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר הכל יאמרו

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שם

שבת וקורא עונג שבת ישמעו ומלכותיכם שומרי שומרי שומרי שבת

אני מכוון, נקיים צד חכמים.

דורייתם, דורייתם, דורייתם.

דורייתם, דורייתם.

התנא הקדוש שיהיו שבתותיהם לקבר רבי חנן יובה המישהו אומר

אסון גודל ברוך הוא זוכר אצלו אין לוי כוח

הרבו לו המצור המשוות שנה אמרו לו חופש