דיני הכתובה למעשה – חיובה, כתיבתה, קניינה, שמירתה ותיקון טעויות לאור דברי הפוסקים והמנהגים

 - - - לא מוגה! - - - 

 היינו באבן העזר סימן סו סעיף א'. מרן כותב לנו כאן שאחרי הקדושין אנחנו כולנו כותבים וחותמים על שטר הכתובה ההתחייבות של האישה. אנחנו מתחייבים כלפי האישה 10עשה דברים. אם משום מה שכחו. לא עשו את זה. לא עשו את זה מיד. אפשר לעשות את זה גם אחר כך, גם אחרי שבע ברכות. לא עשו את זה בכלל. אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לכתובה. נקודה. הגמרא ממחישה במסכת גיטין בדף נח הגמרא מספרת מעשה בארוס וארוסה נשבו לאלכסנדריה. מה זה ארוס? לא כמו היום. היום זה הסכם ממון. עד בזמנם היה נותן לה את הטבעת, מקדש אותה כדת משה וישראל, לאשתו מדאורייתא. אם היא רוצה לעזוב, היא חייבת גט. נשבעו, נפלו בשבי. כמובן השבאים רוצים שיהיה גם עוד עבדים, עוד שפחות, שיהיה להם ילדים. אבל היא אמרה לו, פנתה אליו וארוסה, אל תיגע בי, אין לי ממך כתובה. וכך היה, לא נגע בה. כשמת היא הספידה אותו אמרה סבדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף יוסף עם אשת אדוניו הייתה אסורה לו אשת איש כאן אני הייתי אשתו פורמלית היה חסר רק דבר אחד טכני רק הכתובה ועדיין בתקופה ההיא עדיין לא היה מתן תורה שיחייב אותנו אצל יוסף הצדיק עדיין היה הכל סגנון אחר היה הכל הכל אחרת כאן אצ אצל אצל אותו הרוס והרוסה היה הכל כמעט בהיתר אפילו הכי לא נגע בי הגמרא שואלת אם כן מדוע נפלו בשבי הגמרא אומרת בגלל שלא יתאבלו על ירושלים לכן קרה מה שקרה אתה רואה שמה מעשה שנזהרו ולא נגעו אחד בשני ולכן הנושא של הכתובה בין אם נאמר הוא דאורייתא או דרבנן תנאי בא לי לעבור בלי זה אין אפשרות לחיות ולא חשוב לנו מה הסיבה בגלל שהם נמצאים במדינה במקום שאין או סיבות אחרות לא חשוב אסור להם להתייחד עד שירשום לה את הכתובה אנחנו נוהגים כדברי התוספות קוראים את הכתובה בין הקידושין לבין השבע הברכות קוראים את הכל העדים אמורים לחתום כשהם יודעים על מה הם חותמים אתה קורא את כל הכתובה העדים יודעים גם החתן שחותם גם הוא יודע על מה הוא חותם ולכן אנחנו נוהגים כל עם ישראל כמעט נוהגים כדברי התוספות רק במצרים המקום היחיד שמשום תורח ציבור לא נהגו שמה לקרוא את הכתובה אבל חוץ מהם כולנו קוראים הרב שאמור לסדר את החופה וקידושין הוא ממלא את הכתובה תלמיד חכם שבקיא הלכות כתובות ודיני שטרות שנכתבו הוא גם בחוש משפט אדם כזה יודע למלא בצורה נכונה את הכתובה אבל כל מי שאינו בקטיב גיטין וגירושין למדנו למעלה לא יהיה לו עסק עמהן ובפרט בזיווג שני כמו שאמר המרשם ולכן הוא יקח את הכתובה לפני כן וימלא היום הכתובה מודפסת עד לפני 100 שנה ויותר לא הייתה כתובה מודפסת אלא היה הרב צריך לכתוב את כל הכתובה מלמעלה עד למטה. הכל היה בכתב ידו. היום לא. היום זה מוכן. כמעט הכל מודפס. הוא ממלא למעלה את התאריך. אניחלילה. אם כעת יש חופה וקידושין וכעת הוא ממלא את הכתובה אז הוא מתחיל בחמישי בשבת. אנחנו כבר בליל חמישי. 15 לחודש כסלב שהוא ממלא גם את השנה 773 שבריאת העולם וכולי. אחר כך הוא ממשיך ממלא גם את הפרטים של החתן והכלה. כותב את השם של החתן ראובן בן יעקב וכולי. גם למעלה כותבים את השם של האבא. גם הכלה אותו דבר. בסוף למטה העדים חותמים. מעיקר הדין לא היה חובה שיכתוב את שם המשפחה. אם הוא כהן, לוי, בוזגלו, שפירה, רבינוביץ', לא חשוב לנו זה לא חובה. אפילו אחי האגרות משה אומר כדאי לרשום כדאי לכתוב שם המשפחה והסיבה היא יום מן הימים נרצה לבדוק לברר יש הרבה ראובן בן יעקב שזה גם רצוף שם כתוב שם בשם המשפחה יהיה לך יותר קל לדייק לדעת מי החתן מי הכלה מי הם העדים זה מה שרצוי לנהוג ולעשות וכך ברוך השם כמעט בכל העולם היום יום נפוץ הדבר לתרגם את הכתובה אפשר אבל מעבר האוריגינל בארמית מה שהיה נשאר כדי לא לשנות יש חלק מהמילים שבכתובה יש עליהם ספק ומחלוקת בראשונים אז כשאתה משאיר את הנוסח האיגינל מה שתפרש למן דאמר הזה למור כדי למור כדי ולכן אנחנו לא משנים את העיקר אבל תרגום חופשי מעבר לדף באנגל צרפדית, אתה רוצה שהחתן או האחרים יבינו? למה לא? בזה אין שום בעיה. לפני כ-150 שנה בא ותיקן אף בית הדין של אלכסנדריה, הבן של החקרי לב, הרב חזן בא ועשה תקנה. הוא אמר, במקום שהחתן והעדין יחתמו על שטר אחד, תעשה שניים. אחד נותנים לאמא של הכלה שתשמור. השני יהיה בארכיון של הרבנות. ואז אם תאבד את הכתובה הראשונה, הנה יש שנייה. אם חלילה יהיה איזה ויכוח כמה היה מחיר הכתובה. הראשונה אינה קיימת משום מה. הנה יש את השנייה. נאכל על פי זה יהיה לנו את הסדר הטוב. הוא התחיל הוא הגע את הרעיון. מיד אחריו גם בטוניס מצו את הרעיון. אחריהם מצת הרעיון הזה. הגאון רבי אהרון בן שמעון היה אב בית הדין בקהיר ואחריהם כמעט בכל העולם יש את זה הנושא הגיע גם לארץ ישראל לפני 64 שנים אחרי שהמדינה קמה שוב חלק מהרבנים רצו בוא נעשה כך קבוצה של רבנים התנגדו בראשם עמד הגאון הרב אלישיב ואז הרב אלישיב היה צעיר היה בן 40 בערך היה קרוב ל-40 לא היה זקן כן, אבל גם אז הוא היה הרי שבחבורה. דבריו היו נשמעים. הרב הרצוג, הרבנים האחרים ידעו את כוחו העצום בתורה. הטענה שלו הייתה כך. בוא ונאמר, היה גט, הבעל מיד הוציא כסף, שילם לה את הכתובה. לקחה, לקחה האמא, הכתובה הייתה אצל האמא, לקחה, נתנה לו, לקח וקרא את זה. יש אבל עוד כתובה בארכיון. אם בעוד חמש שנים יש לה חברה שעובדת שם בארכיון, תגיד לה, תביא לי את זה ועוד הפעם תלך ותגבא את הכתובה. מה אתה עושה? אתה עושה שתי כתובות מותר לכתוב לבעל חוב שתי שטרות אתה בא, אתה מכשיל, אתה למטרף לקוחות שלו קדין. ולכן הייתה התנגדות למסד את העניין פה. פשרה. בא הרב אלישי והציע הפשרה והפשרה הזו קיימת על העתק כתוב אותיות גדולות העתק ברגע שכתוב העתק אי אפשר לקבועות על פי העתק זה כלום אלא כל זה חומר למשרד ושם בעתק לא רק שאתה כותב את התאריך המדויק השמות המדויקים אלא למטה אחרי שחותמים העדים יש שמה בקשה שלמלא שמות של העדים מקצוע המקצוע שלהם אם יש להם טלפון מספר תעודת זהות יום מן הימים נרצה משהו הכל רשו שמה את כל הפרטים על הכתובה האורגינה לא עושים את זה שם יש את הכל זאת ועוד היום הכל ממוחשב כדי שלא יהיה איזה שריפה או משהו אחר כמו שהיה בשנים שעברו איך שהפקיד שם ברבנות מקבל קבל למחורת את העתק מכניס את הכל המחשב ואז אם בית הדין נצרך לאיזה דבר לוחצים על המספר תעודת זהות מיד הם מקבלים את העתק של הכתובה ויודעים את הכל זה הפשרה שעושים מה שאנחנו עושים פה בארץ כמעט בכל העולם היום עושים את זה נשאר כוחם הדבר הזה מוריד הרבה כאב ראש מהדיינים לך תחפש לך תדע מי היה עד כן היה לא היה כאן אתה רואה את הדברים בצורה ברורה ולכן לא טוב שהעדים יחתמו בקשקוש יש אנשים יש להם איזה מקשקוש על הצ'קים טוב בבנק מכירים את הקשקושים כאן אנחנו רוצים שיהיה כתב אמיתי חתימה אמיתית אוריגינלית ראובן בן יעקב יכתוב גם את שם המשפחה וכמו שאמרנו על העתם רושמים מספר תעודת זהות כתוב והטלפון הכל כותבים שמה וזה דבר הנהגה מצוינת והמאגר הממוחשב הזה יכול להועיל מאוד לרבנים זה מה שאנחנו עושים אבל ישוני בין מה שהיה באלכסנדריה בטוניס לבין שמה הייתה כתובה אמיתית ולכן אם הכתובה הראשונה עבדה יש עוד כתובה זה מה שאמר בזמנו הרב חזן היום לא היום אנחנו נראה תכף סעיף ג' אם הכתובה הראשונה עבדה חייבים מיד לכתוב כתובה דרקיסה או שטר תוספת כתובה ואתה לא יכול להסתמך על מה שיש ברבנות כי זה רק העתק ולא דבר אמיתי וזה לא האוריגינל ואין לזה תוקף אין לזה את העוצמה של הכתובה ולכן אין לנו ברירה אלא לכתוב דבר אחר להשלים את העניין אחרת כמו שמרן אמר אסור להתייחד עם האישה כשאין כתובה אם הייתה שריפה או כל בעיה אחרת, יכול להיות שהם חיים באיסור. בדרך כלל כותבים וחותמים ומבצעים קניין. בסוף הכתובה אתה רואה שהרב מוציא מהכיס מטפחת או עת. אומר בכל רם וקננ מינה. יש 10ה דברים בכתובה. הבעל מתחייב. אם תיפול בשבדה אותה. וכן הלאה. כל הדברים הוא מקבל עליו באותו רגע קניין גמור ושלם. לפי הגאונים מריף הרמב"ם שהכתובה אינה מן התורה אלא מדרבנן. גם אם קיבל קניין, קיבל את הקניין על דעת להתחיב מדרבנן. אין כאן דאורייתא כלל ועיקר אלא כל זה לדידן. מה זה לדידן? לספרדים ולתימנים. כל זה נשאר דרבנן. המילים האלה וקנן מינה המקור שלו קניין סודר מה שמסופר בסוף מגילת רות שם נאמר שליש נעלו ונתן לראהו כלי אתה נותן כלי הכלי יכול להיות מטפחת יכול להיות עיכול גם המגבעת שלו יכול להוציא את המגבעת לתת לו קח את זה וכן הלאה כל אחד מהדברים הרב נותן לו והוא תופס את הקניין יש כאלה במצרים שהחמירו גם הכלה תופסת קניין הרי גם היא מתחייבת לאפות לו, לבשל לו, לחבש לו, לטפל בילדים. כל עם ישראל לא נהגו בקניין הזה כמו שאומר היפה ללב בגלל אצל האיש אם כפו אותו להתחתן תליו וזווין זביני זבינה אז אולי היה כאן בעל כורחו מישהו יהיה מעלה ולכן צריך להיות וכנן מינה האישה לא מתקדשת אלא לרצונה אם היא לא רצתה לא הייתה לובשת צמלת כלה ולא הייתה באה ולכן זה מיותר אצלה ולכן אנחנו לא נהגנו לקחת קניין מהכלה עוד הבדל החתן חותם על הכתובה, הכלה לא חותמת. שם במצרים נהגו לחתים גם את הכלה. טוב, מי שמעולה מצרים, שיחמיר, יעשה גם את החתימה, זה לא יזיק. אבל לנו אין חובה. האשכנזים רק העדים חותמים. אפילו החתן אצלהם לא נהגו שיחתום. כל עדה עושה כפי המסורת, כפי מה שנהגו אבות אבותיהם. לפעמים קורה זה שחושב את עצמו מנכל של האירוע דמתקר צלם. אותו אדם עומד באמצע ושני העדים לא ראו טוב את הקניין. אז צריך מיד העד לומר לרב לא ראיתי לא ראיתי. יזיזו את הצלם מצידה תזוז רגע ואז יראו שני העדים הם צריכים לראות את העיקר לקנן על מינה ואז הם יכולים גם לחתום על שטר הכתובה חתימה שלהם בסדר מצד הדין יכולים להיות שני עדים שיראו את נתינת הטבעת קניין אחד יכולים לקחת שני עדים אחרים שיחתמו על הכתובה שני דברים נפרדים. לפעמים באו הרבה רבנים ואתה רוצה לתת כבוד להרב ראובן, שמעון, יהודה, יסכר, אתה רוצה לתת כבוד לכולם? אפשר, אפשר לפצל. במציאות לא עושים את זה. בדרך כלל אותם העדים שראו את קניין הקידושין הם בדרך כלל גם חותמים על הכתובה. זה יותר נוח. כלומר, מצד הדין אם רצו משום מה לפצל, יש אפשרות. העדים צריכים להכיר לא רק את החתן, גם את הכלה, לדעת מי הם הזוג, מי מקבל את הקניין וכולי ואז הכל יבוא על מקומו בשלום. עד הקטע וכנן עלן מינה מופיע גם אצלנו, גם אצל האשכנזים, גם בכתובה התימנית בזה אין הבדל. ההמשך שורה אחרונה. רק אצל הספרדים יש תוספת שורה אחרונה. הרב מושיט את ידו לחתן ומקבל ממנו תקיעת כף שלא ישא אישה על אשתו. האשכנזים אין להם את זה. למה? יש להם במקום זה חרם דרבנו גרשון הם לא צריכים את זה התימנים גם אצלהם בכתובה לא כתוב למה? כל תמנים נהגו כן להתחתן עם שתי נשים יש מוסיפים גם שלוש ולכן גם אצלהם אין את השורה האחרונה את הפסקה האחרונה כל עדה עושה לפי המסורת שלה ולכן תימני שבא להתחתן שישיג את הכתובה התימנית הוא לא חייב להישבה הם לא נהגו בדבר הזה אבל אנחנו כן נהגנו הנוסח הרוגינה עליה שהשבועה היא רק על הפרט הזה שלא ישא אישה על אשתו. במאה האחרונה הוסיפו שהשבועה היא לא רק שלא ישא אישה על אשתו אלא על כל הנעל, על כל מה שכתוב למעלה. ועל הפסקה הזו יש חלק מחכמי דורנו שפוחדים להשביע. הם אומרים האדם הזה יבוא עצבני לבית ואולי יפר אחד מהסעיפים שבכתובה. אז מה אתה מכשיל אותו? הוא עובר על השבועה וכולי. יש הרבה מראשי ישיבות של האשכנזים שבגלל זה הם פוחדים והם לא משביעים. כשהם לא משביעים הם יוצרים בעיה. העדים חתמו על הכתובה, נכון? בכתובה כתוב בשורה האחרונה שהוא נשבע שבועה חמורה במציאות הוא לא נשבע. אז גם לא בסדר, גם הם מסבין והם עוקרים את המנהג. מנהג ירושלים להשביע. זה הנוסח של ירושלים. כמו שאמר הגאון רבי אהרון בן שמעון ואסור לנו לשנות. מי שירצה לראות את המקור של כל הנושא הזה בהרחבה יותר תפתחו ספר כל אליהו חלק א'. יש שמה מכתב שכתב הגאון רבי הרב גולדברג לחכם בן ציון. משם הוא מציע שנבטל את השבועה. חכם בן ציון ענה לו מכתב ארוך כיד השם הטובה עליו. מסביר לו שאסור לנו לשנות מהמנהגים שלנו. מרן העתיק את דברי הראש למעלה בסימן א' סעיף יא שטוב להשביע אין לנו חרם דרבנו גרשום במקום זה אלטרנטיבה להשביע שלא ישא אישה על אשתו וכולי מי התיר לך מי התיר להם לבוא ולעקור את המנהגים שלנו כמו שבכל דבר אנחנו מקפידים גם בדבר הזה אנחנו לא נשנה כי הוא זה הייתי נוכח בחתונה שאותו ראש הישיבה היה פחדן, הגיע לקטע הזה, שתק, לא רצה להשביע. אבא מיד קלט מה שקורה. אבא הושיט את ידו לחתן ואמר בקל וגם נשבע שבוע חמורה על דעת המקום. כמובן החתן החזיר לו ידו, לא השאיר לו את היד מושטת, אלא חזיר את ידו. וגמרו את הכתובה. הכל היה בסדר. ולכן אם ראש הישיבה לא רוצה, אל תקרא את הכתובה. מישהו חייב אותך לקרוא את הכתובה שיקח ברכה אחרת אשר ברא ששון ושמחה מי שכן קורא שיקרא כל עדה לפי המסורת של אבות אבותינו ויעזקן אהרון מלמד שלא שינה כמו שאנחנו לא עוקרים להם את המנהגים כך גם אנחנו אותו דבר נשמור על כל המנהגים שלנו ולכן כשבאים להירשם לנישואין כאן בירושלים יש לנו ברוך השם רבנים רושמי נישואין משלנו אם זה הרב שבתה דיין והאחרים מיד הם שואלים אותו איפה אבא שלך נולד אם הוא ספרדי יתנו לו את הכתובה בנוסח ספרד וכן הלאה אבל לצערנו יש הרבה אנשים שלא קיבלו את הכתובה כאן בירושלים אתה שואל אותו איפה התחתנת אומר לך אני התחתנתי בצבא הייתי עדיין קצין בצבא שם לצערנו בצבא הקצינים שם הרבנים הצבאים לא כולם יודעי הלכה, חלק מהם לא יודעים הלכה ומביאים איתם את הכתובה של האשכנזים. מה הם עשו במקום נוסח אשכנז? הם מחקו את המילה אשכנז וקראו לזה נוסח אחיד. מה הם חושבים שהכתובה שלהם הייתה חולה שצריך לעשות שינוי השם? לא ידעתי למה, אבל זה סתם רמאות. זה לא נוסח אחיד, אלא זה נוסח אשכנז. ושם כתוב דחזה לכי מדאורייתא. לפי דעת הרמבן, הרן, הרבה והתשבץ, הכתובה פסולה כי אנחנו סוברים שזה דרבנן זה לא בסדר מה שהם עשו. טוב, אני עכשיו לא דן אותם. אתה יכול להתווכח עם תלמיד חכם. אתה מתווכח עם החכם זה תענוג. הוא אומר דבר, אתה משכנע אותו, הוא משכנע אותך. איתם מתווכח עם מעמי הארצות. אתה אומר לו למה הבאת את הכתובה הזו? אומר לך מה זה חשוב הכל אותו דבר בכלל לא יודע שיש הבדל דרבנן דאורייתא מסכנים הם לא יודעים טוב אין לנו טענות עליהם יש לנו טענות על מי שמינה אותם אתם יודעים מי לפי החוק ממנה אותם זה שעונה לתואר אבי אבות אחדים עכשיו הוא אמר שהוא יוצא לפנסיה בלי עבודה 100,000 שק בחודש הפנסיה שלו כמעט בלי עין הרע הוא לפי החוק ממנה את הרב הראשי את כל את כל ה יש לו סמכויות מדינת ישראל נתנה לו סמכויות מי אני שאני אחלוק עליהם אין אפילו ברזל אחד אני בקושי טוראי הם למעלה למעלה יש להם משכורת אוטו עם אנטנה טוב שיו בריאים עכשיו החייל הזה לשעבר אומר לך אני התחתנתי שם תגיד לו תביא את הכתובה נראה לפעמים קרה מזל היה באמת רב צבאי תלמיד חכם הביא לו כתובה ספרדית מצוין אבל והיה אם זו כתובה אשכנזית כתוב שמה דחזה לכי מדאורייתא אנחנו חוששים כיוון שהרבה פוסקים הלכו בעקבות אותם הראשונים מהרשדם ועוד לכן אנחנו נרצה לתקן לכתוב נוסח כתובה חדש היינו תוספת כתובה כך דעת מהרשדם ורוב הפוסקים וככה ההלכה אם כי מהרשנדם מספר בקושא היו כותבים דחזה לכי מדאורייתא מביאים עוד כמה אחרונים ויקרא אברהם אומר בטריפולי היו כותבים לחזה לכב מדאורייתא מובן למה מי שהיה ראש הכותבים את השטרות בכלל והכתובה בפרט הגאון בעל נחלת שבעה והוא כותב שם את הנוסח בחזה לכי הוא לא כתב שום מילה לא דורת לא דרבנן השאיר את זה פתוח עשה בחוכמה למה להסתבך למה לכתוב לפרט ואתה נכנס סל המחלוקת משום מה אשכנזים בזה לא שמעו לו והוסיפו את המילה מדאורייתא טוב מה ידבה אבה לדיד הוא אין לנו בעיה אבל לדידן לנו יש בעיה אדם שהגיע לסידור חופה וקידושין מזמינים אותך להיות עד אתה עד אתה אומר לו תביא נראה את הכתובה אתה רואה כתוב שמה דאורייתא חזה לכי מדאורייתא מה יעשה לפעמים אתה מעיר לו אז אומר כן יש לי כתובה ספרדית מוציא מהכיס השני מצוין, נגמר העניין, אבל לפעמים אותו הרב אומר, תראה זה מה יש, זה מה שהבאתי איתי, מה עושים? פתרון קל מאוד תיקח את העת המילה דאורייתא אתה מוחק למטה בשוליים אתה מוסיף בשורה העשירית היה כתוב ומחקנו את המילה דאורייתא ועל זה באנו על החתום. העדים חותמים פעם שנייה. קודם כל חתימה ראשינה על כל הכתובה, דבר שני על התוספת הזוזה פתרת חלק גדול מהבעיה. כל טעות מהשורה הראשונה עד האחרונה מחייבת תיקון. אתה לא יכול לתקן. יכול להיות שזה נעשה אחר כך. אולי זה מזויף. לכן צריך א' להוסיף את הקיום הזה. לכתוב למטה בשוליים את התוספת. מה תיקנו? דבר שני, העדים חותמים פעם שנייה שהעדים מאשרים שהיה תוקן ואז הכתובה היא בסדר. זה טוב. אם אחד העדים היה בן תורה היה מישהו שהעיר. אבל לפעמים לא היה מי שיעיר. כולם היו יחד איתו. כמו שהרב הצבאי שלהם לא למד, לא יודע את ההבדל. הוא אומר לך מה זה חשוב. אז גם העדים גם הם היו אותו דבר כמוהו. ולכן אין ברירה שיעשו מיד את השטר שנקרא תוספת כתובה. פעם היה צריך לטרוח ללכת עד רחוב החפצלת 12 כדי להשיג את הטופס תוספת כתובה. שמה יש את כל הנוסח של הכתובה מוסיף לה עוד 100 ש₪ עוד 1000 ש₪ וחותמים וזה היה נפטר. פותרים את כל הבעיה. היום לא צריך ללכת. היום תראה יש היום בעולם אינטרנט. אתה לוחץ על האינטרנט, אתה מקבל, אתה שולף מהמדפסת, יש לך את השטר תוספת כתובה, תוסיף שם את התאריך שמות של החתן והכלה ושעבר בהווה כנן מינה שני העדים יראו שקיבל קניין ויחתמו. זהו היום אפילו לשמה לא צריך להגיע יש לך תלמיד חכם שני עדים כשרים זהו בזה יפטרו את הבעיה אפילו ללכת עד שמה אני לא מטריח אותך בקלות רבה נפלאות דרכי השם אולי בשביל זה הקימו את האינטרנט ידעו שאנשים אין להם כוח ללכת עד שמה זה קשה אז יש להם את האלטרנטיבה יכולים לעשות כך מצד הדין אין חובה שהכלה תהיה איתו אני לבד מתחייב אני לבד ליד שני העדים וכן כנן מינה הכל בסדר הכל 100% ולכן חותמים שני העדים זהו הוא מתחייב אבל אם האישה בכל זאת רוצה לבוא היא אומרת אני רוצה לבוא אני רוצה גם לצלם לחדש את המלוכה לא עוד הפעם למה לא שתבוא תצלם אין שום עוון אבל החובה היא שלנו של הגברים והגבר הוא שאמור למלא את התוספת הזו כדי שהכתובה תהיה מושלמת שהכל הכל יהיה לפי המסורת שלנו, שלא תהיה חלילה הטעות הזו שלמנן דאמר זה אולי פוסל ולכן עדיף יותר לכולם לנהוג ולעשות כן גם בג'רבה כותב זכרי כהונה שהיו רגילים שמה לכתוב תחזה לכי מדאורייתא שוב אפילו אם יהיה החתן טוניסאי ג'רמבאי לא נסכים לכתוב את המילה הזו לסבך אותו להיכנס במחלוקת הפוסקים לא כדאי אלא שהכל יהיה בצורה מסודרת אתה כותב דחזה לכי לאמור כדלה למור כדילה אתה לא נכנס לשום מחלוקת ככה עושים אנשים חכמים מה זה חשוב מה היא נפקמינה דאורייתא דרבנן אנחנו דתיים שומרים גם על דרבנן אני התפללתי היום מנחה מנחה זה דרבנן לבד כולע עלמה אז מה אתה מסבך אותנו אתה עושה לנו שיעור שלם למה הרמבן פוסל מדוע הסיבה היא פשוטה מרן כותב בהמשך בסעיף ו' בר מינן לא הצליחו בשידוך היה גט אחרי הגט צריך לשלם חוץ מה שהוא התחייב לה 50,000 100,000 צריך לשלם את ה-200 זוז כמה זה 200 זוז מרן אומר 37 וחצי דירהם מרן מצטט את דברי הרמבם וככה ההלכה הדירם אנחנו יודעים הוא 2.9 9 גרם כמו שיש את המטבעות במוזאון הבריטי מהתקופה מדורו של הרמבם זה מה שמכתיב לנו תכפיל 2.9 9 * 37 יוצא לך 101 גרם כסף טהור. תשאל צורף כמה היום שווה כסף טהור 101 גרם יגיד לך 460 שח זה המחיר עד כאן אם זה כסף מדינה היינו דרבנן הגמרא בקידוש ח הגמרא אומרת כסף צורי אם זה דאורייתא פדיון הבן וכך יוצא בזה כפול שמונה אז אם כך כשהוא יבוא לגרש צריך לשלם לא 460 אלא 3640 ואפשר גם לטרוף מהלקוחות אם אין לו מזומן מוכים את הבית מישהו קנה את הבית לוקחים ממנו אתה בא מסבך את העניין ואתה כותב דבר שהוא לא נכון ולכן הרמבן פוסל זה מזויף מתוכו ולכן יש לנו את הבעיה הקשה ביותר בפרט הזה ולכן אמרנו שכדאי מעיקרה שיביאו את הטופס הנכון בצורה מסודרת. כל רב שמסדר חוק וקידושין אמור להיות ער לבעיה הזו וכדאי שיביא איתו תמיד עוד שטרבה שאם הראשון משום מה קרה מה שקרה יוצא מיד את השני ימלא ויכתוב והכל יבוא על מקומו ושלום. זו הנהגה שכל רב, כל תלמיד חכם צריך לנהוג ולעשות. אלה שנמצאים במעגן הראשון, גם הם אמורים לשים לב כי לפעמים יש טעויות. למרות הכל יש הרבה פעמים טעויות. סיפרתי לכם מעשה שהיה. אבא ישב וכתב את הכתובה והיה איזה נודניק אחד, יש לו שאלות. יש אנשים רק רואים את הרב, נזכרים, יש להם 101 שאלות כמו הפרפר ישר בא לאור הנודניקים האלה בערבית אומרים לזה נדבקים יש לו שאלות תוך כדי כך אבא כותב היה שנת תשסא 601 בגלל הנודניק הזה אבא כתב רק 60 טוב גמרו גמרו לכתוב מי שקרא את הכתובה היה הגאון הרב שלום השש, הרב של ירושלים, הוא ידע את הכתובה בעל פה, אבל הוא קרא מילה במילה. הוא היה קורא יפה במנגינה מרוקאית לאט לאט הוא קורא 760 אבל צועק לו 61 אז הוא ממשיך באותה מנגינה אבל כבודו כתב 60 טוב אבל לקח מיד הוסיף את המילה ואחת והמשיכו והכל היה בסדר ולכן כשרואים שהרב יושב וכותב את הכתובה אם בא איזה נודניק תגיד לו באוזן עכשיו לא תזוז יש נודניקים שישמעו לך, יש נזאות שלא ישמעו, קח אותו, תקרא למלצר, קח אותו בכוח, תזיז אותו כדי שהחכם יכתוב את הכתובה ולא יהיה חלילה איזה טעויות. מה אתה גורם תקלה, מכשול? כל הנודניקים האלה צריך לנפות אותם, לנער אותם. אבל לפעמים על השטיח נדבק דבק. אתה מנער אותו וזה לא מצליח. לא יודע, לא שאלתי פסיכיאטר מה הסגולה כלפי כל הנודניקים האלה, אבל יש גבול לכל דבר. כשהרב כותב את הכתובה, תן לו את השלווה, את הריכוז, שיכתוב, אתה רואה, הוא הצליח אפילו לבלבל את אבא. כמה שאבא יש לו זיכרון וכמה שהוא זה יש לו ניסיון. אבל כשיש איזה מישהו יושב לך על הראש, תמיד התוצאה היא לא טובה. מזל שהרב משש קרה מתוך מתוך הכתובה לא קרה בעל פה לא ניגן סתם אלא היה הגה טובה ותיקנו את זה מיד במקום הכל בא על מקומו בשלום זה מה שצריך לעשות כדאי בלכתחילה כשהרב כותב לפעמים השורות שמה ארוכות מאוד כדאי שאחרי זה לכתוב כמה אתה כותב צ'ק אתה כותב 2000 ש₪ יבוא האדם השני יוסיף עוד אפס עוד שניים אתה בא ועושה שני קווים משני הצדדים גם בכתובה יעשו אותו דבר בתאריך או בסכום בעיקר זאת ועוד לא מספיק שיכתבו את הסכום במספרים כדאי גם במילים כמו שאתה כותב במילים 2000 שק על הצ'ק תכתוב גם בכתובה אם זה בדולרים בסטרלינג במרקים פרנקים כל דבר אפשר לכתוב בכתובה, כל מטבע שרוצים, אבל אחרי זה מיד תעשה את הקו כדי שחלילה אי אפשר יהיה לזייף, אי אפשר יהיה להוסיף. כך עושה כל אדם חכם. הרב אברמסקי היה אב בית הדין של לונדון. הוא התחיל בנועג הזה לפני כ80 שנה ואחריו כולם המליצו לשים לב, להקפיד מאוד בדבר כדי שלא תהיה שום אפשרות לבוא ולזייף את הכתובה, להוסיף דברים לאחר מכן. לך תוכיח אחר כך. בפרט בזמנם כשלא היה עדיין העתק היה עוד יותר בעיה. אם יש הבדל הכתובה האוריגינלית נניח כתוב 100,000 בעתק של הרבנות כתוב 50,000 או להפך מה קובע הכתובה האמיתית היא שקובעת ולא העתק העתק כמו שאמרנו זה משהו משרדי בלבד קורה לפעמים ש ששואלים האנשים איפה אני שם את הכתובה היום הדורות החדשים המודרניים רוצים שהכתובה תהיה אצל החתן והכלה מעבירים את זה לזג עושה לזה מסגרת יפה כתובה יפה אם רוצים להצטלם יש להם רקע שמה אין מודים דרבנן או בריב שמה ולכן יש הרבה לא טוב בלכתחילה הרשבש היה גדול רבני אלג'יר לפני 600 שנים רשבש ראשי תיבות רבי שלמה בן שמעון היה הבן של התשבץ הוא כותב הכתובה צריכה להיות אצל האמא של הכלה וכיוצא בה ולמה? למה הדבר דומה? נתתי לו הלוואה 100 שק לפי הדין הגמרא אומרת בהם מציאה עיני אסור לתת הלוואה בלי שטר הוא כתב שטר שכחתי לבקש ממנו את השטר השטר אצלו אם הוא לא ירצה לשלם הוא יכול לקרוע את זה אז איך תוכיח לכן מזהיר ואומר שלמה המלך אל תשכן בהולך עבלה בידך נמצא שטר ואתה הוא הלווה מיד תיקח ותיתן את זה למלווה גם פה תקוטטו הבעל והאישה הוא מחליט לגרש אותה ולא רוצה לשלם יקח את הכתובה ויקרא את זה אז מה עשינו לך תוכיח אחר כך שהיה כך או היה כך ולכן לא טוב להשאיר את זה בבית אלא כמו שאמרנו מי כמו האמא שתשמור טוב על הכתובה אף אמא בעולם לא רוצה שחלילה הבת שלה תחזור גורשה לבית אין יותר קללה נוראה מהדבר הזה היא תשמור יפה על הכתובה זה מה שרצוי לעשות ובכל זאת יש אנשים היום אומר לך בשום אופן לא אני רוצה בבית שלי למה הוא שמע מאיזה באבא איזה באבא שגע אותו אם לא יהיה הכתובה בבית לא יהיה שלום בית ככה אמר לו הבבא טו מי אנחנו שנחלוק עלבא יש לו 40 שודדים 70 לא ספרתי כמה יש אבל יש לנו עצה פשוטה מאוד תגיד לו איזה כתובה שאתה רוצה הכי הכי יפה, הכי מצוירת תביא. הוא יביא אני כותב על זה למעלה בכתב יד אותיות גדולות העתק ואז שיקח ימסגר את זה יש שמה תמונות יפות כל מה שירצה ברגע שכתבת העתק אין בעיה האורגינל אצל האמא מופקד אם חלילה האמא הלכה לעולמה מה עושים תן את זה למשמרת לרב הרב הוא אדם נוטרלי הוא ישמור על הכתובה הזו זה מה שצריך לנהג ולעשות ולא טוב שהכתובה האוריגינלית תהיה בביתם של בני הזוג. מה שאנשים מה שהבבות אומרים זה הפך הנכון. אלה דברי הריבש התיקו אותו כל האחרונים משפט וצדקה ביעקב וכל האחרונים העידו שכך הוא המנהג כמו שאמר הכנסת הגדולה שהכתובה צריכה להיות אצל אדם שלישי מה שנקרא גוף שלישי נוטרלי ולא יהיה חלילה לא אצלו וגם לא אצל האמא שלו. בדרך כלל כלה וחמותה לא מסתדרים. איך אומר התלמוד ירושלמי? אם ראית חלום עולה בסולם תראה כלה וחבותה גרים ביחד באהבה ואחבה זה דבר נדיר. צריך להעלף את החמור כדי לעלות בסולם. אז ואז אם תתקוט איתה האמא הזאת תיקח ותקרא את הכתובה. אז מה אתה שם את החתול לשמור על הגבינה? לא מתאים. ולכן מן הראוי בלכתחילה כמו שאמרנו שהכתובה תהיה או אצל האמא שלה או אם האמא שלה משום מה לא יכולה לשמור וכולי אומרת לך אין לי כספת אני לא יכולה לשמור אתה יכול לתת את זה להפקיד בידי הרב או בכל אדם אחר גם הדוגמה שאמרנו שמשום מה הכתובה לא הייתה מדוייקת והוא כתב לאשתו תוספת כתובה גם הדוגמה השנייה של התוספת לא יהיה אצל החתן והכל כלה שוב עוד הפעם יתנו את זה לאדם זר לגוף שלישי הוא ישמור אצלו את הכתובה זה מה שרצוי לנהוג ולעשות ככה אתה צריך להנחות את בני הזוג הם לא יודעים פעם ראשונה בחיים הם מתחתנים אין להם ניסיון הם לא יודעים תסביר להם בדברי הרשמש זה הדבר זו העצה הטובה ביותר כזה ראה וקדש כך כדאי לנהוג ולעשות חתן שמשום מה שכחו לקרוא את הכתובה לפני השבע ברכות יכולים גם אחרי שכחו באותו לילה למחורת גם אבל אם למחורת נזכרו בארבע ורבע כמה דקות לפני השבת אין זמן עכשיו לבוא ולכתוב מה יעשו הרי אמרנו אסור להתייחד מרן אומר מביא דברי הגמרא פתרון הוא יעשו מניית קניין ויתן לה שעבוד במטלטלין וכולי כדי שב שבינתיים יעברו את השבת, יהיה מותר להם לגור יחד. רוצה שבת יכתבו את הכתובה. העצה הזאת טובה גם למקרה של שינוי בתאריך. הרבה פעמים כותבים בקיץ החתונה חופה וקידושין בשבע. כותבים בסוגריים לפני השקיעה. הרב בא ומילה לפני השקיעה ב-14 לחודש כסלב. כתב את התאריך יום רביעי כך וכך. ברגע האחרון מטלפן את הסבתא של הכלה. אני תקועה בפקק, אני בגנות אחרוב. תחכו לי מי יכול על הסבתא תבוא אחר כך תכעס עליהם. טוב הרב כבר כתב מה לעשות אם לא היה כותב את התאריך היה מחכה עד אחרי צד הכוכבים יכתוב את התאריך החדש במקום 14-15 לחודש כסל. אבל הוא כבר כתב מה לעשות הפתרון הוא כך כמו שמרן אמר כאן גם כאן אצלנו תקרא מיד לחתן ולשני עדים אתה שואל את החתן למדת מסכת כתובות כן למדת בישיבה אתה יודע את הכל כן אתה מסכים על כל מה שכתוב כן אתה מוכן לקבל קניין כן קורא לשני עדים תראו הוא לוקח קניין לקח את הקניין ומיד אחרי זה חתמו שני העדים לפני השקיעה הכתובה הזו בסדר. למה? כי היה כאן תאריך מדויק. אחרת אם זה היה בלילה כבר הוא נכנס למחלוקות. למה? שטרי חוב המוקדמים פסולים. נתן מטרף לכוחות שלא קדין. ולכן עדיף שיקדים מיד ויקח מהם את הקניין. כל זה פתרון בדעבד שעת חירוב. ולכתחילה לא כדאי. כשאני מזדמן לדבר כזה אני לא כותב את השורה הראשונה. למה? אולי הסבתא לא תגיע יגידו לי תחכה רק שנותנים לי את היין בכבוד תתחיל סבר מרנן אז אני כותב את השורה הראשונה את התאריך זה העצה בן לכתחילה לא עשו כן אין ברירה אלא לקבל את הקניין כמו שאמרתי מהר לפני שקיעת החמה כדי שהכתובה הזאת תהיה כשרה לכתחילה לכל הפוסקים לכל הדעות זה מה שאמור אותו החכם לנהוג ולעשות למה אני אומר את כל זה בדי עבד. למה לא לכתחילה? מה אכפת לך? היו קהילות אצל המרוקאים יוצאי טואן היו בלכתחילה היו עושים כך את הדבר הזה. היו גם חלק מהתימנים לפני הקידושין היו עושים את הקניין. תראו בספר מנחת שלמה של הגאון הרב אובח הוא מביא דברי הפוסקים שמדייקים מהמשפט. הוא אומר לה הבלה לי לאינטו כדת משה וישראל כבר היה קידושין תהיי אשתי עם הכתובה שבעבר ברכות משמע שכבר התחיל משהו ולכן הרב אומר בלכתחילה לא טוב לעשות את הקניין לעשות את כל זה לפני הקידושין יותר ודר שזה יהיה אחרי אבל שעת חירום כמו שאמרתי אין לו כתובה אחרת והוא כבר מילה את התאריך אין לו ברירה אלא שיעשה את הקניין כדי שהכל יבוא על מקומו בשלום. ולכן כשהחתן רוצה לבחור לעצמו את הרב שיסדר לו חוקה וקידושין היום הראש של הצעירים מה הוא? שהתמונות יהיו יפות, מחפשים במחילה מכבודם לא רב אלא שחקן. יש אנשים יודעים את כל ההצגות לעשות והם מצלמים יפה מאוד. ולפעמים אותם האנשים, עמי הארצות, אתה מסתכל אחר כך על הכתובות שהם כותבים מלא טעויות אולי גם בידי עבד זה לא טוב. לכן שיקח אדם שיהיה אחראי מסדר חופם לקידושין תלמיד חכם ואז התחילו את החיים ברגל ימין כמו שהחתונה שלהם החופה וקידושין היה עם תלמיד חכם יזכו גם לבנים תלמידי חכמים בניך כשתי זתים סביב לשולחניך הנה כן יבורך גבר הלילה הזכרה יורצעית של רבי יהודה הנשיא שכתב לנו את למשניות. הרב היה לפני 1800 שנים הוא חיבר לנו את המשניות. עד אז עד הדור שלו לא היה משניות בכתב. כל התורה הייתה בעל פה, כמו שהגמרא דורשת בגיטין סיש חובה כתוב לך את הדברים האלה תורה שבכתבי אתה רשאי לאומרה בעל פה וכן להפך. אבל הוא ראה שעם ישראל מתחילים להתפזר בגולה. לא הייתה ברירה. אמר עת לעשות להשם פר תורתך ולכן יש לנו את המשניות מאז זה הבסיס של תורה שבעל פה שישה סדרים ואחר כך הוסיפו גם את שאר חלקי כל התורה כולה הוא הראשון יחד עם חכמי דורו רבי מאיר רבי יהודה וכולי באו ועשו את העריכה הזו את הדברים הנפלאים שבהם אנחנו לומדים וכל גדולי הפוסקים ובפרט המקובלים הדגישו חשוב חשוב מאוד שכל אדם ואדם יהגה במשניות בשני האותיות נשמה. יש בזה תועלת עצומה. רבנו יוסף קרו, מרן זכה להרבה מהשגות בזכות לימוד המשניות וכולי. אין ספק שאדם שיש לו כמה דקות זמן יקבע לעצמו או משנה יומית וכ יוצא בזה. אתם לומדים כאן כל יום את החוק לישראל. בחוק לישראל יש שמה את המשנה, פרק משנה. זה דבר גדול אבל תנאי בעל יעבור אדם צריך להבין הגמרא מתארת גם את החיים את אותם השנים שרבנו הקדוש הנהיג את ישראל שהיה נשיא הסנהדרין הוא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל שנהרג על קידוש השם דברים נוראים קרו מהחורבן עד אס אבל אצלו היה מפני היה מה שנקרא הפוגה כשהוא נולד הייתה הגזירה לא למולת את ילדי ישראל. הלכו והלשינו שרבן שמעון בן גמניאל מל אותו ואז הזמינו אותם אצל הוד מעלת האבא של אנטונינוס כדי לבדוק אם מלו אותו או לא. אתה רואה את זה. זה דבר שלא צריך ילדים. כשהביאו אותו אז היא חיקתה בתור האמא. הייתה שמה גם אשתו של. אמרה לה, "מה את עושה כאן?" סיפרה לה. אמר לה, "תשמעי, גם אני ילדתי לפני כמה ימים. אני כמובן לא עשיתי ברית מילה לאנתונינוס. אבא לא יכיר, לא ידע מי זה. אם זה הבן שלו, תקחי את הבן שלי את ותיכנסי יחד איתו. בינתיים אנטונינוס היה רעב, התחיל לצעוק מיד, לקחה אותו לצד והניקה אותו. הטיפות האלה של החלב הם טיפות הקדושה שפעיפעו בתוכו. נכנסה בפנים, אמר לה, " למה עשית ברית מילה?" אמר לו, "לא, לא עשיתי." לקח את הילד, פתח אותו, ראה שהוא ערן, אמר לה, "תקחי, תלכי הביתה בשלום." שלא אנטונינוס בגר נעשה לא רק יהודי אלא יהודי גדול שזכה ללמוד עם רבנו הקדוש. התגייר, עשה ברית מילה כדת וכדין. תראה מה הכוח של חלב טהור שקיבל מהאמא, אשתו של רבן שמעון בן גמליאל. היה גדול רע ועצום אבל היה חושש שידעו שהוא התגייר כך וכך גמרנו יהרגו אותו היה שולח לרבנו הקדוש הרבה זהב למעלה היה שם חיטים והיה שולח לו אמר לו יש לי הרבה אמר לו זה אני מחזיר חלק ממה שלקחו אבות אבותיי גזלו מכם ככה היה שולח לו היה בעל ללמוד אצלו היה לו כמין מנהרה מארמון עד שעה היו מלווים אותו שניים כל מקום הולך עם שניים שומרי שבק אבל אם אחר כך ילכו ילשינו איפה הוא הגיע יהרגו אותו עוד הפעם היה מגיע לבית של רבנו הקדוש היה הורג אותם שולף את החרב הורג את השניים ונכנס יום אחד הוא נכנס היה שמה הרב נחמן ואז הוא רמז רבנו הקדוש חלילה וחש הוא יסגיר את הסוד אתה מסכן את החיים שלי אמר לו רבנו הקדוש זה לא בן אדם זה מלאך מיד התונינוס פנה לרב נחמן הוא מלאך לו אמר לו יש שמה שניים בחוץ תקרא להם יוצ רב נחמן רואה שהם הרוגים ערופים מה יהיה מצד שני להיכנס להגיד להם כך זה לא יפה עמד התפלל החיה אותם ונכנס עם השניים בפנים מיד אותונינוס נדהה מזה הוא פנה לרבנו הקדוש אמר לו אני יודע שהקטן שבכם יכול להחיות מתים אפילו אחי אבל ביקש שנלמד יחד. אז מאותו היום היה רב נחמן, רבנו הקדוש ואנטונינוס לומדים ביחד, אבל אחר כך הוא הרג אותם. אחר כך הוא לא השאיר אותם בחיים. עוד הפעם הרג אותם שלא ילכו לאלשין, יגידו כך וכך היה. הרג אותנו, יספרו את כל הסודות כמו שהיה בקו 300. אתם זוכרים מה היה? כדי שלא יהיה עוד הפעם ועדת חקירה, אחר כך בגץ יגיד, השם ירחם. זו הייתה ההצלחה של רבנו הקדוש. זכה והעמיד את עם ישראל על הרגליים בזכות היסוד הזה שכתב לנו את המשניות. כל כך עם ישראל אהבו אותו באותו יום שהיה אמור להיפרד אמרו מי שיגיד רבנו הקדוש מת ידקר בחרב עד כדי כך בר כפרה ראה שבסוף נשמתו יצאה לא יכל לומר את השם המפורש אמר ניצחו קרא את הבגד ואמר ניצחו ירנים בית מצוקים וכולי זה מה שהיה בסוף זה היה יום שישי וליו את רבנו הקדוש עשו לו את הכבוד האחרון זכותו יגיע עלינו. אמן ואמן