קניין, קדושה ושמחה – דיני נישואין ושמחת חתן וכלה בשבת ובמועד

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן סד סעיף ה אין כונסים בתולה לחופה בשבת לפי שעל ידי החופה זוכה במציאתה ומעשה הדיה והבלה כקונה קניין בשבת לפני 2400 שנה בתחילת בית שני עזרה הסופר וחבריו גזרו גזירה על עם ישראל אסור למכור ולקנות גזירת מקח וממקר. זו הייתה התקנה. בדרך כלל רוב הגזרות של חכמים הם בתקופה יותר מאוחרת ולא נכתבו בתנ"ך. הגזירה הזו כתובה בתנ"ך. תפטחו ספר עזרה פרק יג. שמה תראו שחכמינו גזרו בהתחלה זה לא בוצע ולמה היו שמה הרבה גויים הרוכלים הגויים היו באים עם הסחורה שלהם מפתאים את היהודים ועדיין הפרצה הייתה קיימת אבל עצרה הסופר וחבריו לא התייאשו מינו שוטרים כדי לפקח על זה ואימו על אותם הגויים. אם תבואו עוד הפעם עם הסחורה למכור בשבת יד שלחה בכם. אימו עליהם שיתנו להם מכות. לא באו. ומאז התקנה הזו, ברוך השם 2400 שנה מתחילת בית שני עד היום ברוך השם ישראל לא עובר על התקנה הזו. לא קונים, לא מוכרים. ברוך השם. התקנה נשמרת. וכאן מרן מביא לנו עוד דוגמה שדומה לזה. אדם שהתחתן, הייתה חתונה, הכל היה בסדר, אבל עדיין הזוג, החתן והכלה עדיין לא היו ביחד, לא היה ייחוד. מן אומר? עשו להם ביום שבת להיכנס לבית לבד. למה? על ידי הייחוד הוא קונה אותם. מה הוא קונה אותה קודם? אישה שעובדת מעשה ידיה לעצמה. אישה שמוצאת מציאה שייך לעצמה. ברגע שהיא נשואה מעשה ידיה לבעלה. המציאה שייך לבעל. אז על ידי שנכנסו לדירה ונעל במפתח, הוא זכה בזכויות הללו. קודם הפירות של הפרדס שיש לה היה לעצמה, עכשיו הפירות עוברים אליו. אז לא רק אם אני קונה חפץ, אני קונה ספר או כל דבר אחר. גם כשהוא קונה את אשתו, גם זה קניין, גם זה דומה למקח וממכר וגם זה נאסר לנו ביום שבת. לכן צריך להקדים הרב שיודע את ההלכה יגיד לו לחתן כנס לחדר יחד עם הכלה תנעל ברגע שנעל קנה אותה ועל ידי זה כבר לא תהיה שום בעיה ביום שבת הדין הזה לא מוסכם כשלמדנו למעלה בסימן נעשה קניין חופה הבאנו מחלוקת לפי דעת ספר המנהיג גם לפני הייחוד, לפי דעת הרן, גם לפני הייחוד הוא קונה אותה. איך הוא פורס את הטלית, את החופה מעל ראשם של החתן והכלה. בבגדו בא, כיוון שפרס תליתו עליה, הם סוברים שזהו קניין חופה. אם כך, גם אם נאמר שבינתיים ביום שישי עדיין לא הספיקו להיכנס ביחד לדירה, הקניין כבר היה. הוא כבר זכה במציאתה במעשה ידיה, בזמן שהיה החופה שבע ברכות, כבר אז. ממילא אין כאן שום בעיה. אבל מרן חשש יש הרי את דעת רב גאון, רבי יוספי בן מגס, הרמב"ם, הרעבד, כל הראשונים האלה סוברים מהו קניין חופה? הייחוד. לפי דעתם מה שהיה בשבע הברכות עדיין היא לא אשתו. ממא מעשה ידיה לעצמה, מציאתה לעצמה. ואם יכנסו לבית ביום שבת, אז יום שבת הוא קונה אותה. ויש כאן את האיסור של מקח וממכר. ולכן משום זה מרן חשש. מרן כתב לנו את ההלכה הזו פעמיים באהבה. גם באור החיים סימן שלט שמה הסימן עוסק בהלכות מקח וממכר. וגם אצלנו כאן סוכיה בדוכתה מרן אומר אין כונסים הבתולה לחופה בשבת לפי שעל ידי החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה. והק כקונה קניין בשבת. ולכן, כמו שאמרנו, החכם יודע את ההלכה ולכן החכם ידגיש להם לפני כניסת השבת ובזה פתרנו את כל הבעיה. יש הבדל בין זיווג ראשון לזיווג שני. זיווג ראשון עם הכלה הזו בתולה. יש כאן עניין של חיבה. ולכן אפילו אם היו בדירה ולא נעלו במפתח כבר קנה אותה ביום שישי. אבל אומר הירושלמי, אלמנה אין חופה קונה בה אלא על ידי איחוד של ביאה זוכה במציאתה ומעשה ידיה. לפי כך צריך להתאחד עם קודם שבת כדי שלא יהיה כקונה קניין בשבת. זאת אומרת, אם האישה הזו גרושה או אלמנה, לא מספיק שיו לבד בדירה, אלא צריך גם לסגור לנעול במפתח. שוב, למעלה למדנו בסימן כב, כמה זמן זה איסור ייחוד, הבאנו מחלוקת. אם זה 35 שניות או חמש דקות, הזכרנו את המחלוקת והלכנו שם לחומרה. פה הפוך פה החומרה תגיד לו שינעל וישארו שם לפחות חמש דקות ואז אחרי חמש דקות היא בוודאי אשתו בוודאי שזכה במציאתה במעשה ידיה בכל הדברים ואז כשיגיע השבת לא תהיה שום בעיה בדבר אלה הדברים שמרן מזהיר אותנו כמו שאמרנו יש מחלוקת אבל מרן נטה לחומרה וכך ההלכה למעשה קורה לפעמים שהכלה לא הייתה טהורה לפני כן והצליחה להיטהר אך ורק ליל שבת ליל שבת זה הזמן שה יכולה להיטהר מצד שני לעשות ייחוד במהחול אי אפשר אסור לו לחתן להתייחד עמה היא ישנה בין הנשים הוא ישן בין הגברים כך למדנו גם ביורי דעה סימן קצג שאין להם יותר להתייחד במי החול. העצה הזו שיעשו במי החול כאן היא לא תופסת. היא תלך בליל שבת למקווה. מה יעזור? יהיה אסור. למה יהיה כקונק עניין? מה עושים במקרה הזה? חטס נותן לנו עצה. הוא אומר יכולים בין השמשות. אם זה יהיה בין השמשות ספק יום, ספק לילה יהיה הדבר מותר. אנחנו קוראים בכל ערב שבת את דברי המשנה בשבת לד ספק חשה ספק אינה חשה בין השמשות מעשרין את אדמי ומערבים ותומנן את החמין מי התיר לך לעשות עירוב מי התיר לך להתמין בדבר שאינו מוסיף אבל הרי בשבת אסור וכעת זה כבר ספק שבת הגמרא מסבירה לא גזרו על השבות בין השמשות לצורך מצווה. ולכן מרן בסימן רסא באור החיים גם בשמב מרן התיר. כמו ששם זה צורך מצווה, גם כאן זה צורך מצווה. ולכן יש מקום להתיר בדרך הזו כדברי התז. כך הסכימו גם שאר האחרונים וכך המסקנה להלכה למעשה. הבעיה בדרך כלל 99% מהמקבעות פותחים מאוחר מאוד. ולכן אינה ואמנה שהיא תספיק בין השמשות ולכן צריך לעתכן את מנהלת המקווה את המטבילה תעתקן אותה כלה תגיע מוקדם וכולי ואז המציאו איזה דירה איזה מקום סמוך למקווה מיד הגיע זמן השקיעה הטבלה מיד מגיעה לאותה הדירה הוא נועל נעל במפתח כל זמן שזה עדיין ספק יום ספק לילה בין השמש משות יש לנו את העצה את הפס ואז יהיה רשאי לא יהיה כאן חלילה חשש כקונה קניין זה הפתרון הטכני שכתב לנו הטז וככה מסקנה ההלכה למעשה רוב האנשים לא למדו את הטז לא יודעים את זה ולכן כשמזדמן דבר כזה רוב האנשים לא מודעים לעצה הזו תדריך אותם תן להם את העצה הזו בזה זה יפטרו את הבעיה. מרן שם בסימן רסא כתב לנו כמה דוגמאות. גם האחרונים הוסיפו לנו הרבה דוגמאות שלא גזרו על השבות בין השמשות לצורך מצווה. אני אביא דוגמה פשוטה שמצויה בימים האלה. האדם הזה הכין את הכל בערב שבת, הדליק את המזגנים, הכל בסדר. אחרי שגמר להדליק את המזגנים, התחילו להתפלל מנחה, התחילו לומר מזמור לדוד לך דודי לקראת כלה. אחרי כמה שניות נהיה קצר, החשמל קרס. יותר מדי מזגנים, אין להם שלוש פזות, הכל קרס. מה עושים? אז יש להם ליד בית הכנסת יש להם איזה גוי. ביום שבת אסור לך לומר לגוי, בוא תעשה לי מלאכה. אבל כאן דקה שתי דקות אחרי השקיעה זה בין השמשות. ואני לא אומר לו תבוא תדליק לי מזגן כדי שאני אהנה. כאן זה בית כנסת. ממילא יש לנו את הצד כולה. תקרא מיד לגוי שיבוא ויעשה את הדבר כדי שיהיה את המזגנים, שיהיה חם. בבית הכנסת עוד הפעם הוא ידליק עוד הפעם זה יקפוץ אין הדבר סוף ולכן קודם כל שינתק מזגן אחד מזגן שליד הדלת הוא מיותר לא נורא מי שיושב ליד הדלת בדרך כלל לא כל כך קר לו אלה שקר להם נכנסים בפנים שינתק מזגן אחד לא יהיה הרבה עומס ואז יוכל אותו הגוי לבוא ולהדליק את הכל כל ואין לנו יתר ולכתחילה לההנות גם מאור החשמל, גם מהמזגנים. לא נעשה הדבר באיסור אלא הדבר נעשה בהיתר. כמו שאמרנו, כיוון שזה לצורך מצווה, לא גזרו על השמות בין השמשות לצורך מצווה בחי גבונה יהיה הדבר מותר. וכהנה רבות. המשנה אמרה מערבים תומניחמין או לעשרת אדמי. המשנה הביאה לנו דוגמאות בודדות, אבל אתה יכול ללמוד דבר מתוך דבר, אתה יכול ללמוד גם דוגמאות אחרות שניתן לעשותם כל זמן שזה עדיין לא ודאי לילה, אלא יש לך בין השקיעה לבין צד הכוכבים בימים האלה, 12 דקות, יש לו את המרחב הזה, תביא מיד את הגוי שיבוא יבוא הגוי וידליק ויעשה אין איסור אמירה. רה אתה יכול להגיד לו בפירוש לא חייב לרמוז לו אלא גם אם אתה אומר לו בפירוש כמה שזה עדיין ספק שבת לא ודאי וזה לצורך מצווה בבית הכנסת יש לנו צד כולה בדבר הוא הדין גם בדברים אחרים שגם בהם ניתן יהיה לנהוג ולעשות כן לא נכון לבאה בין השמשות לא לא עד כדי כך אין חשש החתן צריך ללכת תכף להגיד גיד הודי לקראת כלה לקבל פני שבת נקבלה לא את הכלה שיש לו אלא כלה אחרת נכנסים אחר כך הוא רץ מיד לבית הכנסת רץ להתפלל ערבית ולכן אין את הגזירה הזו חי גבנה שוב כל זה גזירה דרבנן ש תראה ותסתור כמו שלמדנו בורי דעה על סימן קצז כאן במקרה הזה ששעת הדחק כמו שאמרנו אתה זו גזרו בזמנם בדורותם היה חתן פטור מערבית. היום בזמננו החתן חייב בתפילת ערבית. בזמנם היו כולם מכוונים. הוא לא יכול לכוון ולכן פטרו אותו. היום אנחנו לא כולנו בחזקת מכוונים. ואם האדם הזה לא יקרא קראת שמז מראה שהוא בעל גאווה. כל הימים הוא מכוון על פי דעת המכוונים פתאום עכשיו ולכן היום מרן כתב כולנו קוראים קראת שמה היום אין לך את הפטור הזה ואין לך שום חשש אני עובר לנשאי ו' אין נושעים נשים בחול המועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מהמין אבל מחזיר גרושתו מן הנישואין אבל לא מן האירוסין הגמרא במועד קטן כותבת לנו את ההלכה הזו, דורשת את הפסוק ושמחתה בחגך. אדם צריך לשמוח שמחת החג, פסח שבועות סוכות ולא שתהיה שמחה אחרת שתבלבל אותו המוח וישמח בגלל דבר אחר. ולכן אין התרחתן בחג, לא רק ביום טוב, אלא גם בימי חול המועד. חול המועד ביקח וממכר מותר אתה יכול ללכת ולקנות טמפו קולה אין לך בעיה עם האוכל אבל יש בעיה שהוא ישכח שמחת החג במקום לחשוב על חג הפסח למה אנחנו שמחים בפסח יציאת מצרים וכולי הוא יחשוב על השמחה של הכלה החדשה ולכן התורה עשרה אין היתר בדבר כלל ועיקר הרשב"ם מדגיש טעם שני יש וגם הוא נכון להלכה. בדרך כלל לסעודה הראשונה שאחרי שבע ברכות תורחים הרבה. עושים סעודה כיד המלך. חול המועד אסור לטרוח הרבה גם תרחה יתרה. אפילו בדבר כזה גם כן הדבר אסור. ולכן אין היתר בשום אופן לבוא ולעשות כדבר הזה. לתכנן חתונה בימי חול המועד, לא רק בזיווג ראשון אלא גם אם המדובר הוא בזיווג שני. הוא על גרוש ולוקח אלמנה וגרושה. גם כן הדבר אסור. יוצא מן הכלל דבר אחד ויחיד שכן מותר לעשותו בחול המועד והוא מחזיר גרושתו. מה פירוש המילים מחזיר גרושתו? היו נשואים 20 שנה, לא הסתדרו, התגרשו. בא עורך דין אדם חכם ונבון והצליח להשפיע וברוך השם החזיר עתרה ליושנה ומוכן להתחתל כאן אין פחד שהוא ישכח את שמחת החג הוא רגיל אם האישה הזו 20 שנה ואולי הוא הולך לחתונה הזו גם בלב כבד מי יודע זה יצליח עוד הפעם לא יצליח ולכן בחי גבונה הוא ודאי יזכור את ימי חג הפסח למה אנחנו שמחים בגלל שעם ישראל יצא ממצרים כאן במחזיר גרושתו אין כאן כל כך הרבה שמחה גם הסעודה שיכינו בדרך כלל סעודה כזו לא מכינים מי יודע מה אדם כזה לא הולך לחפש את אולם נוף ירושלים או בנייני האומה עושים את הדברים יותר בצנעה מצומצם יותר ולכן כאן התורה התירה וגם חכמינו לא אסרו בדבר הגמרא אומרת יש מצווה להחזיר גרושתו ולכן גם אם האנשים האלה ראית שלא יסתדרו היא אומרת אני אבשל היום קובה הוא אומר לא תעשי מרק וכן הלאה מתקוטטים על כל מיני שטויות ובסוף היה גט אדם שיכול לפשר ביניהם יגיד להם אתה צודק והיא צודקת יום אחד היא תעשה קובה יום אחד היא תעשה מרק יום אחד היא תעשה יטריות למצוא בדברים האלה של העולם הזה למצוא בין המצוי והרצוי אפשר לפשר אבל אם חלילה וחסי בגדה גמרנו שמה אם היא בגדה גרש נץ יצא מדון שילך ילך לחפש לו מה ש מה שהוא יותר טוב סחורה יותר טובה אבל אם מבחינת הצניעות היא הייתה בסדר הכל היה בסדר רק היו ביניהם דברים אחרים שטויות דברים אחרים יש מצווה להחזיר גרושתו. מי שיכול להשפיע כדאי שיעשה. וכמו שאמרנו אפילו בחול המועד הדבר מותר. היום ברוך השם מקיימים כולם את המצווה הזו לא רק להחזיר גרושתו מחזירים גם את הגרוש אפילו במפלגות. מחלוקת בפוסקים יש לגבי אדם שהתחתן בערב החג. את הסעודה הוא מתכנן בלילה ליל החג המבליט אומר שאין מקום להתיר לעשות את הסעודה בלילה נכון הדבר שהחתונה הייתה בערב החג אבל אתה עושה את הסעודה בלילה הטחה תהיה בלילה וזה אסור אבל שקט שמה למעלה אני חוזר לעניין החתונה הייתה ברוב פאר ועדר בערב וחג הכל היה בסדר בהתר אבל את הסעודה הם מתכננים בליל החג האם הדבר הזה מותר או לא מחלוקת אמרנו שהרטבה אומר שבחי גוונה מותר כי עיקר השמחה יום חתונתו ויום שמחת ליבו זה הרגע שנותן לה את הקידושין שבע ברכות זה העיקר נכון שיש המשך גם בסעודה אבל שם זה פחות ולכן מרן אור החיים סימן תקמו דעת מרן להקל בדבר דעת מרן להתיר כך הסכימו גם העלייה רבה בשאר האחרונים וככה מסקנה אין איסור בדבר למרות שהסעודה תהיה בלילה אפילו אחי מעיקר הדין מותר אם אפשר לתכנן שגם הסעודה תהיה ביום נניח עושים את החתונה בבוקר 89 בבוקר מיד אחרי זה הסעודה א זה עוד יותר טוב אבל לא תמיד ניתן לתכנן את הסעודה בערב החג אנשים עסוקים יותר מזה למדנו בסימן רמט בור החיים אסור לאדם לאכול סעודה שאינו רגיל בה בחול ממילא אפילו אם נאמר אנחנו נרצה לתכנן את הסעודה יבוא אנשים לאכול בשעה 121 לא יהיה להם תיאבון לאכול בלילה ירצו לאכול כזית בסוכה לא יהיה להם תיאבון אתה עושה סעודה של חתן. סעודה של חתן. יש שמה תרסר סוגי סלטים, מנה ראשונה, מנה שנייה, בשר מבושל, בשר בשר על האש. יש שמה הרבה דברים. אדם יגיע בלילה ולא יהיה לו תיאבון, גם זה לא רצוי. ולכן אם נרצה כן להתיר עליבה דיקולעלמה, שיעשו את הסעודה ביום, בערב החג, בתנאי שיעשו את זה מוקדם בבוקר. ואז אם אכלו בשעה 910 בבוקר עד הלילה כבר יהיה להם תיאבון יוכלו לקיים את סעודת יום טוב כד וכדין בצורה מושלמת עלבה דכולי עלמה עד כאן לגבי חתונה אני עובר לאירוסין אדם שרוצה להתארס להשתדך בתוך ימי חול המועד אין בעיה כל ה כל מה שעסרנו חתונה כאן זה סך הכל ירוסין אין הרבה שמחה ולכן הדבר מותר בלכתחילה מחלוקת בן הרב שואל ונשאל לשאר האחרונים אם מותר גם לכתוב בחול המועד בדרך כלל אסור אבל כאן אבא של החתן רוצה לכתוב שטר שידוכין כמה הוא מתחייב כמהאבא של הכלה מתחייב הוא רוצה לרשום את הכל לרשום שיחתמו האם מותר או לא? להלכה מעיקר הדין יש מקום להתיר לרשום אין איסור בדבר הרב שואל ונשאל לחמיר יכול להיות שהרב דיבר בכתב האשורי אבל אנחנו היום כותבים את הכתב העגול שלנו בכתב שלנו ייתכן ואולי הרב יודע ולכן אין מקום לאסור אם ירצו לרשום מעיקר הדין הדבר מותר אבל כל זה שהוא לוקח אנשים שלא מוכרים לו. אבל אם האנשים האלה מוכרים לו והוא יודע שזה מיותר, אין צורך, עדיף יותר להחמיר. כמו שהרב אמר, הרב שואל ונשאל. כשאני הרסתי את בני אז זה היה ביום בימי חול המועד ודיברתי עם האבא של הכלה בארבע עיניים מה שנקרא אפילו הרבנית לא נכנסה גם אשתו גם אשתי דיברנו אני אמרתי לו אני אומר כך אני מתחייב כך הוא אמר מה הוא מתחייב אמרתי לו עכשיו חול המועד אנחנו לא נכתוב בסדר הוא הסכים לא כתבנו כלום ולא היה אף עד היינו רק בארבע עיניים הוא נתן את כל מה שאמר. איך אומרים? עד השקל האחרון. בלי לכתוב, בלי כלום. נתן הכל. אני גם נתתי הכל. לפעמים אתה עוסק עושה עסק עם אדם ישר גן עדן בחיים, זה הכי טוב. זה מיותר חול המועד בשביל מה לכתוב? זה מיותר. אבל לפעמים יש לך עסק שאתה לא מכיר את האדם אתה מסופק. לפעמים אם לא יהיה כתוב אולי הוא יתחמק חלק יקיים, חלק לא. טוב, שעת הדחקשנה. יהיה מותר מעיקר הדין לבוא ולכתוב ואין בדבר הזה חשש איסור. אני עובר לסימן סמכ. מצווה לשמח חתן וכלה. אנחנו קוראים בכל בוקר אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואחד מהם גמילות חסדים. תראו את הרמב"ם שם פירוש המשניות הרמב"ם מדגיש יש גמילות חסדים בממונו אדם נותן הלוואה וכך יוצא בזה יש גמילות חסדים בגופו אדם הולך לווית המת מנחם אבלים או רוקד לפני חתן וכלה הוא יודע לשמח את החתן והכלה בגופו הולך ורוקד לפניהם משמח אותם אם הוא בטחן יודע להגיד להם איזה זה בדיחה יפה כדי לשמח אותם. יש גם בדבר הזה מצווה גדולה ומן הראוי שכל אדם ואדם כשהולך לחתונה ישתדל לעשות כן. אתה נכנס לחתונה אצל החילונים אתה נכנס כולם אוכלים הרב רוצה מניין בשביל לעשות את החופה וקידושין הוא מודיע ברמקול אף אחד לא קם. ממשיכים לאכול, באו בשביל לאכול, לשתות ערק או דברים אחרים. זה משונה. תננו ברוך השם בחתונות שלנו יש ברוך השם שמחה של מצווה. אתה נכנס, אתה רואה שכולם רוקדים, גם אתה תצטרף למעגל, גם אתה תשתדל לרקוד. יש בזה מצווה גדולה מאוד. יש בודדים שפטורים מזה. יש אנשים אין להם חוש מוזיקלי. כולם רוקדים לפי הקצב. הוא בדיוק הפוך. הוא מקלקל את כל המעגל. תוציא אותו, יעמוד בצד, ימחה כפיים. נקווה שאם ימחה כפיים שלא יעשה הפוך שמה, שלא יעשה את הקצב. טוב, אבל אדם שברוך השם יודע לרקוד, יש לו את הכישרון, ישתדל לעשות את הדברים האלה. כמו שאמרנו, המצווה בגופו, כל אדם ואדם משתדל לעשות. כן. אתה רוצה לראות מה השכר, תראה מה מסופר בספר מלכים ב'. אחאב היה רשע מרושע, עבד עבודה זרה ועשה את העוון הזה לעם ישראל, לדורות, שגם עם ישראל לצערנו עבודה עבודה זרה. ולכן אין לו חלק לעולם הבא. והפסוק מסיים אשר עשית אותו היא אשתו. היא הייתה מרשעת. ולכן העונש שלה היה גם כבורה לא הייתה לה. הכלבים אכלו את הגופה שלה ולא ניתנה גופתה לקבורה. אבל כתוב כשבאו לחפש את הגופה מצאו את הגולגולת כפות ידיים ורגליים. למה זה נשרד? למה את זה הכלבים לא אכלו? מה העצמות של הכפות הידיים והרגליים זה פחות טעים מהעצמות של השדרה אלא היא הייתה גרה ליד השוק כשהיה עובר חתן וכלה הייתה יוצאת בעצמה והייתה שרה לפניהם מוחה כפיים וכולי כיוון שעשתה את המצווה הזו זה הגן עליה שלפחות כפות הידיים והרגליים לפחות האיברים האלה שעשתה בהם את המצווה הם שרדו זה הדבר שנאמר שם אתה רואה איזבל מרשעת מה לא עשתה שחטה את הנביאים אפילו אחי ברוך השם יש לשכר הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר כל בריה כל וחומר אנחנו ולכן כל אדם ואדם השתדל ללכת בדרך הזו כמו שאמרנו נכנס לחתונה משתדל לשמח את החתן ואת הכלה הגמרא במסכת כתובות בדף יז הגמרא שמה מספרת עוד על רבי יהודה ברבי אלעי ורב שמואל שגם הם היו משמחים את החתן ואת הכלה ורוקדים לפניהם. איך הוא היה רוקד לפניהם? היה לו ביד הדס משולש. עם העדסים האלו היה רוקד. זורק שניים, לוקח אחד וכן הלאה וכולם היו שמחים ורקדים יחד איתו. הגמרא מספרת שהחכמים לא הסכימו לדבר הזה. אתה מגדולי הדור, אתה אמורה, תנא, איך אתה עושה דבר כזה? אתה מוריד את הערך שלך, הולך ורוקד לפני איזה חתן עם הארץ. אמרו לו, "כמחסיף לן מור, אתה מבייש אותנו כשאתה הולך ורוקד כך כמו איזה אחד האנשים הפשוטים הוא לא הסכים, אלא המשיך בדרכו. מה הסוף היה? מה הסיכום כשהוא נפטר? בינו לבין העם הפסיק עמוד אש וענן. הגמרא אומרת, רק לאחד או שניים בדור יש את הזכות הזו להפריד בין העם לבין אהרון הקודש לבין הנפטר עמוד אש וענן. מיד הגמרא מגיבה הנה אתה רואה המצווה הזוילה לו. שואלים התוספות מי אומר שהמצווה הזו? הם היו מלאים מצוות כרימון, למדו תורה, הרביצו תורה. מי אומר? אולי בגלל מצוות אחרות. תוספות עונים בשם המדרש. אותו עמוד אש וענן היה בצורת הדס משולש. המחיש שזו המצווה שבזכותה זכה אותו החכם כדי להראות את מעלת המצווה החשובה הזו. ולכן מהם נראה וגם אנחנו ננהג ונעשה. תראה מה נאמר אצל דוד המלך. ספר שמואל ב. כשדוד המלך העלה את ארון ברית השם הוא בעצמו היה מפז, מכרכר, היה רוקד לפני אהרון השם אבל היה לה אופוזיציה. המלכה מיכל אמרה לו, איך עשית דבר כזה? האבא שלה שהוא למלך היה כל כך צנוע, אף פעם לא ראו את הרגליים שלו. ואילו אתה היום כשרקדת המהות השפחות ראו את הרגליים שלך. היום אנחנו לובשים מכנסיים, גרביים, אז בזמנם כולם היו לובשים גלביא. כשאדם רוקד ממילא ראו את כפות רגליו. ולכן העירה לו, זה לא יפה, זה לא צנוע, אתה מלך. הוא ענה לה ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיניי. האם האמאות אשר אמרת מכבדה? זאת אומרת דוד המלך לא חש לדברים שהיא אמרה אני רוקד לפני אהרון ברית השם ואדרבה זהו כבודו של דוד שרוקד לפני האהרון הדרשנים מסבירים את המשפט האחרון ואם האמהות אשר אמרת עםמה מיכבת מהם אני מחפש את הכבוד עשיתי את הדברים לכבודו של הקדוש ברוך הוא ולכן גם אנחנו אם זה חתן וכלה אם זה יום שמחה חת התורה כולנו שמחים גם אדם מכובד לא יאמר זה לא מתאים לי אני אדם מכובד אני כך אני כך עדרבה אם הוא מסוגל ישתדל ויעשה את כל זה לפעמים האדם הזה בן 101 שנים לא מסוגל לרקוד לא יכול מגיע בקושי לחתונה אבל הקדוש ברוך הוא נתן לו הרבה ממון לרשום צ'ק 1000 שק לכבוד החתן אז אולי באותו רגע החתן לא ידע כשיפתחו את המעטפות החתן ישמח מאוד ולכן ימצא דרך אחרת כדי לשמח אלה הדברים שכולנו חייבים בהם וכמו שאמרנו אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ובזכות זה יזכה ויעריך ימים הנושא הזה שאמרנו שמצווה לשמח חתן וקלה כמו שאמרנו שייך לכל העם עם ישראל, לא רק לאדם פשוט, אלא גם לאנשים מכובדים, כולנו חייבים במצווה הזו בלי יוצא מן הכלל. אלא שהרמה דן מה יהיה באדם שעוסק בתורה. האם צריך לבטל מלימוד התורה כדי ללכת לשמח חתן וכלה או לא? אם הוא הגיע לחתונה בלו אחי הוא שם אין שאלה אבל הוא שואל אותך לפני כן אני מוזמן מחר בלילה האם אפסיק באמצע השיעור אלך לחתונה או שאני לומד את השיעור כרגיל עוסק במצווה מצווה תלמוד תורה ואני פטור מהמצווה זה מה שהרמ פותח לנו והמסקנה מעיקר הדין האדם הזה אינו חייב ללכת כיוון שברוך השם הוא לומד יכול לשבת ולהמשיך ולעסוק בתורה לפעמים השיעור נגמר בשעה 9 עד 9 ו30 אז הוא יכול ללכת לחתונה אחרי זה היום בדרך כלל החתונות נגמרות בשעה 11 או אחרי אז לא יהיה לו את המנה הראשונה יאכל את המנה השנייה יאכל את הגלידה והעוגה ולכן אם יכול לעשות את שניהם אין ספק שעדיף שיזהר שלא לבטל מלימוד התורה, אבל לפעמים אין את האפשרות הזו. הרי הגמרא אמרה בפסחים קיב שבעה מנודים לשמיים ואחד מהם אדם שמוזמן לסעודת מצווה ואינו הולך. נניח מזמינים אותו לברית מילה והוא יודע או שילך לברית או שילמד תורה באותה שעה או או אי אפשר לעשות לקיים את שני הדברים ועל זה דנו גדולי הפוסקים האם העוסק במצווה פטור מהמצווה נאמר גם לגבי מצוות תלמוד תורה או שממצוות תלמוד תורה כל המטרה בלימוד כדי לבצע כדי לעשות ובזה לא נאמר הכלל הזה זה זו מחלוקת בין הרמב"ם לשאר הפוסקים. לדעת הרמב"ם גם במצוות תלמוד תאמר הכלל הזה עוסק במצווה פטור מהמצווה. ולכן כותב הרמב"ם נכון שגיל הנישואין הוא 18 לחופה אם האדם הזה מתיירא שאם ילך להתחתן לא יוכל ללמוד יכול לדחות את החתונה עד גיל 20. והרמב"ם מנמק למה? עוסק במצווה עוסק במצווה תלמוד תורה פטור מהמצווה התורה אמרה לנו ולכתך בדרך דרשו בסוכה כה את ההלכה הזו בלכת דידך הוא דמחייבת אבל אדם שעוסק במצווה פטור מהמצווה ולכן גם פה אם נלך לפי ההלכה הזו שאומר לנו הרמבם האדם הזה ברוך השם יושב ולומד מזמינים אותו תבוא לסעודת המילה, סעודת חתן יכול לשמוע את ההזמנה, תודה אתם מכבדים אותי אבל לא חייב ללכת לשם אבל כמו שאמרתי הדבר שנוי במחלוקת ולכן כאן אצלנו נצטרך לבדוק יותר לעומק במה המדובר. הגמרא אומרת בסנהדרין כג נקיה הדעת שבירושלים לא היו יושבים בסעודה אלא הם כן יודעים מי מסבע עמהם שאם האנשים שיושבים שמה אנשים כלי דעת בוודאי שלא טוב שילך לשבת עמם מה פירוש האנשים שאינם מהוגנים שם מסביר הגאון הרב קנייבסקי המדובר הוא אדם שלא כל כך נזהר לקיים כהוגן את מצוות נטילת ידיים. לפני הסעודה אדם נותן ידיים, יש הלכות. אם הוא מזלזל בדברים האלה נותל שלבל, כמו שאומרים אדם כזה לא טוב לשבת בחברתו. אז אם הוא יודע שבאותה חתונה יש אנשים כאלה, מותר לו להתחמק. זאת ועוד, אם אין מניין בלעדיו, אז יש את החובה, יש ההמנה, אולי הוא חייב ללכת. אבל בדרך כלל כשאני הולך לחתונות אני רואה היום בכל חתונה יש 500 איש ואת פרשיין דלתה לא ראיתי שמחפשים את העשירי תבוא לאכול סעודת חתן אנשים אוהבים לאכול סעודת חתן לכל צלילי התזמורת יש שמה בלי עין הרע יהיו אנשים אחרים בלשון הגמרא המצווה יכולה להיעשות על ידי אחרים הגמרא במועד קטן ח מביאה את הפסוק יקר מפנינים וכל חפצים לא ישבו בה זאת אומרת אפילו חפצי שמיים התורה יותר חשובה תלמוד תורה כנגד כולם או שלאמר לא וכל חפצך והגמרא מחלקת בין מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים כולם אין להם לתת את ההלוואה רק אני עשיר לי יש אתה לא יכול להגיד לו אחרים יתנו לך אין לאחרים תפסיק תסגור את הגמרא תן לו את ההלוואה אבל מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כמו הדוגמה הזו. הדוגמה הזו ברוך השם אתה רואה בין פורת יוסף יש הרבה אנשים שרצים וכולם ברוך השם מהדרים במצווה הזו לשמח חתן וכלה. אתה יושב ולומד אל תפסיק את הקביעות שלך אלא בין אם זה סעודת ברית מילה פדיון או סעודת חתן וכלה. העוסק במצווה פטור מהמצווה. אין בדבר הזה חשש איסור. אדם כזה הוא לא בכלל מה שנאמר בגמרא שבעה מנודין לשמיים. שם מדובר שהאדם הזה מזלזל חלילה. פה הוא לא מזלזל. רבנו זלמן בקונטרס אחרון מוסיף עוד נקודה. מדובר הגמרא מדברת באדם שיודע את כל ההלכות כל ארבעה חלקי שולחן ערוך רוצה ללמוד זוהר תגיד לו תסגור את הזוהר תלך תשמח חתן וכלה. למה המצווה הזו אי אפשר לעשותה על ידי אחרים אבל אדם שלא יודע את כל ההלכות שמוני נותרה את הקרמים קרמי שלי לא נתרתי עד שאתה הולך לשמחתן וקלה קודם כל אתה צריך לדעת אור החיים יורדע בן העזר חושי משפט ולכן על זה אין מה לדבר ודאי שהוא פטור ישב וילמד אלה דברי האדמור הזקן בגונטרס האחרון היום בדור שלנו תראה לי את האדם שברוך השם יודע את כל ההלכות כ שאתה שואל אותו יורד דה הלכות מליחה חושם משפט הלכות מציאה ועבדה כל מה שאתה שואל אותו הוא יודע עכשיו הוא הגיע לזוהר הגיע לפרדס תורת הקבלה תגיד לו טוב תן לך תשמח חתן וכלה תלמד אחר כך זוהר רוב האנשים לא הגיעו לשלמות הזו רובה דרובה עדיין לא יודעים את כל ההלכות בצורה מדוייקת ולכן המסקנה ישב וילמד יעסוק בתורה זה בוודאי עדיף יחיד לדג