סדר קדימת הברכות האחרונות – בורא נפשות וברכה אחת מעין שלוש

 - - - לא מוגה! - - - 

אדם שאוכל פירות או ירקות או קטניות צריך לברך בורא נפשות. אוכל עוגה או שבעת המינים מברך ברכה אחת מען שלוש. אדם ששותה מים מברך על המים בורא נפשות רבות עם שתה רביעית בבת אחת. גם אכל עוגה וגם שתה מים. הסדר הוא קודם כל יברך ברכה אחת מען שלוש שלפי דעת הפסיקתה בעל הלכות גדולות היא דאורייתא ואחר כך יברך אחריה בורא נפשות רבות באמת דברים אומרים ששתה מים בזה אנחנו אומרים בסדר הקדימה קודם כל מען שלוש ואחר כך בורא נפשות אבל אם האדם הזה אכל פירות משמיש אגסים שזפים או אכל הבטיח התחייב בברכת בורא נפשות וגם אכל כזית עוגה. הסדר הוא קודם כל בורא נפשות ואחר כך יברך ברכה אחת מען שלוש. הסיבה לדבר היא אנחנו אומרים בתוך ברכת מא שלוש ועל תנוות השדה פירשו לנו הסמק האגודה והתשבץ שזה כולל גם את הקטניות ירקות או אותם הפירות שאינם משבעת המינים. כולם צומחים על פני השדה ולכן כולם נפטרים בתוך המשפט הזה. יש חולקים, הדבר הזה לא מוזכם, אבל כלל בידינו תמיד ספק ברכות להקל. ואם האדם הזה לא יברך לפני כן את ברכת בורא נפשות, לא יוכל אחרי ברכת על המחיה לברך בורא נפשות על האבטיח. שהריה הבטיח הוא תנו השדה והוא נכלל ונפטר בכל זה כדי לחמוק מהמחלוקת מה אנחנו עושים אתה אומר לו קודם כל תברך ברכת בורא נפשות רבות ואחר כך יברך ברכת על המחיה ועל הכלכלה או ברכת על העץ זה הסדר יהיה לגבי האבטיח אבל לגבי הברכה שהכל הוא בורא נפשות על המים מים על המים אתה לא יכול להגיד שהוא יצא ידי חובה בברכת מען שלוש האם המים הם תנוות השדה בוודאי שלא תודה ולכן בחי גבנה אין לו מה לחשוש ילך לפי הסדר הטוב קודם מען שלוש ורק אחרי זה יברך בורא נפשות אם אותו אדם הלך לחנות וקנה מיץ תפוזים מיץ אשכוליות קולה או דבר אחר ושתה מהם רביעית בבת אחת ואכל גם עוגה שוב גם כאן עשה סדר הוא קודם כל יקדים על המחיה ואחר כך בורא נפשות. אמנם זה מיץ תפוזים אבל זה לא מיץ תפוזים אמיתי שזה יהיה בכלל ועל תנוות השדה. אלא יש שמה 90 וכמה אחוזים מים. יש שמה תרכיז מעט של תפוזים או תמצות. נמצא רובו כחולו זה מים. ולכן זה לא נחשב בכלל ועל תנוות השדה. ועדיין יקדים ברכת מען שלוש. נחלקו הפוסקים לגבי מיץ גזר. יש לו מיקסר שחת שתה בבת אחת רביעית מהמיץ גזר או שחט תפוזים במידו במיקסר ושתה רביעית בבת אחת. מה מברכים? לפי דעת הרעבן הרעביה המאירי בשם רבנו יחיאל מברך עליהם את הברכה ראויה להם על מיץ גזר מברך אדמה. ועל מיץ תפוזים יברך בורא פרי העץ. רוב הפוסקים חלקים ההלכה לא כן. ואנחנו אומרים גם על מיץ גזר הברכה היא שהכל נהיה בדברו. אבל הנפקמינה במחלוקת הזו לגבי סדר הקדימה שבכאי גבונה יצטרך לברך קודם בורא נפשות ואחר כך על המחיה. זאת משום. אם יקדים קודם כל יברך על המחייה לפי דעת הרעבן שמברכים על זה בורא פרי העת אז זהו תנות השדה חזרנו שיפתר במה שאמר ועל תנוות השדה ויפסיד את ברכת בורא נפשות לכן כאן זה לא דומה למים או למיץ תפוזים שבשוק שכולו מים אלא כאן אולי גם זה בכלל תנות השדה ולכן גם כאן יקדים קודם כל בורא נפשות רבות ואחר כך יברך ברכה אחת מעין שלושה הוא טוען הוא טוען גם בזה וגם בזה יברך בורא פרי אדמה אנחנו לדידן חששנו לדעת הרטבה אבל הראשונים האלה שאמרו לברך כאן בורא פרי העץ על המיץ אחוזים גם שם גם במי סילקאים אומרים לברך בורא פרי האדמה הם הולכים לפי שיטתם גם פה וגם שם אנחנו חוששים לדעת הרתבה אמרנו אחרת אבל הם עליהם אין קושיה אדם שאכל חצי כזית דבר שברכתו מעין שלוש אכל תמרה אחת 20 גרם ועוד 20 גרם חומוס לא מתחבר לברך לא ברכת מען שלוש וגם לא ברכת בורא נפשות רבות לא זה ולא זה והסיבה היא אתה בא לברך בורא נפשות אין לך כזית הוא אכל רק 20 גרם מהחומוס אתה בא לברך מעל הוא לא אכל כזית מהתמרים אכל רק חצי כזית ולכן לא יברך לא זה ולא זה זו דעת רוב הפוסקים המגן אברהם חולק המגן אברהם לוקט כמו בברכה הראשונה שהכל נהיה בדברו היא ברכה כוללת ופותרת הכל הוא הדין גם פה גם זה גם ברכת בורא נפשות רבות פותר לא רק את המים ששתית רביעית אלא פותר גם שבעת המינים גם את העוגה זו ברכה כוללת. ולכן לפי המגן אברהם יש לך 20 גרם מהחומוס, עוד 20 גרם מהעוגה. גם על העוגה יהיה תחול הברכה בורא נפשות רובות. ולכן יברך בורא נפשות לפי דעת המגן אברהם. העתיקו אותו הבאר היטב. העתיק אותו הבן איש חי אור לציון ועוד. תראו תשובה ארוכה בספר יפה שער של הגאון רבי מחלוף אבו חסרע וגם הוא הולך בדרך הזו אבל יש הרבה אחרונים חולקים תראו תשובה ארוכה ביבי עומר חלק א' והמסקנה שלו כיוון שיש חולקים ואומרים שאין ברכת בורא נפשות איננה ברכה כוללת וממילא יש כאן חשש ברכה לבטלה חזרנו לכלל ספק ברכות להקל כן מה אומר ספק עלי שיעור המגן אברהם הבעיה טוב יהיה לך ספק ספקה אפילו אם תאמר יהיה לך עוד סניף אבל ספק ספקה בברכו עדיין לא עבדנן ולכן עדיין גם זה לא יועיל כדי להתיר לכתחילה עצה טובה שאדם יוכל לפחות מסוג אחד כזית כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה בוודאות או הוא אכל כזית הוא בא לברך עכשיו בורא נפשות תגיד לו תברך בכל רם תפתור אותי תוציא אותי ידי חובה או אכל מהעוגה כזית בוודאי תאמר לו שיברך יוציא אותה ידי חובה יצא ידי חובה על ידי אחרים הדבר הזה מצוי הרבה בבתי כנסת כשיש הזכרה בין מנחה לערבית אנשים מחלקים לנו מזונות עץ אדמה שהכל ושוב לפעמים נותנים בעין טובה באו מעט אנשים והביאו כיבוד רב נותנים לכל אחד לא רק הזית אלא יותר אבל לפעמים זה לא בדיוק כך. ובפרט אם המלצר עלה על מערב של ילדים. הילדים נזהרים מאוד באיסור בל תשחית. שמשחל איזה גרגיר מהענבים או מהחומוס ילך חלילה להשפעה. זה איסור חמור מאוד בל תשחיט. ואז עד שהגיע המגש אליו נשאר לו חצי כזית. יאכל מה יש זה מה יש. ולא יברך ברכה אחרונה. אבל על צד היותר טוב, כמו שאמרנו, לפעמים הוא נמצא על הגבול, כדאי שאחד מהאנשים שאכלו בדאק כזית יאמר בכל רם, אני מתכוון להוציא ידי חובה את כל מי שרוצה לשמוע ברכת בורא נפשות או השני רוצה לברך מען שלוש, שומר, אני מתכוון להוציא ידי חובה את כל מי שישמע קולים בברכת בורא נפשות ועל ידי זה בדרך הזו יפתור את עצמו, יצא ידי חובה הליבה דכולה עלמה. תכף נראה בסעיף הבא. אדם שרוצה לגמוע ביצה. מחלוקת ראשונה אם מברך שהכל או לא. מחלוקת שנייה האם בשני ביצים שיש שמה יותר מ-78 גרם יברך בורא נפשות? פחות מזה אם הוא שם רק ביצה אחת 52 גרם לא יברך את ברכת בורא נפשות דין הביצה כדין שתייה או נאמר לא הביצה זה דבר סמיך זה כמו אוכל באוכל אכלת 26 גרם אתה מברך בורא נפשות מחלוקת גדולה בין הפוסקים וין ההלכה ספק ברכות להקל לא יברך אלא אם כן יהיה לו 72ג 78 גרם שישתה את זה בבת אחת כל השאלה והתשובה הזו היו היה להלכה ולא למעשה היום זה לא מצוי בזמן הזה והסיבה היא היום בזמן הזה הרופאים אומרים אדם שגומע ביצה חיה יש בזה סכנה יש שמה חיידקים חיידק הטורף וכיוצא בזה ממלא אם אסור לנו לאכול ביצה חיה זה דבר שמזיק כן זה דומה למה שלמדנו בברכות לו שמן זית שמזיק לא מברכים עליו וכך פסק מרן למעלה בסימן רב אם כך הוא הדין גם פה כיוון שזה מזיק אין על זה לא ברכה ראשונה שהכל ולא ברכה אחרונה בוא נפשות רבות וחסרונן לא יברך לא זה ולא זה אפילו כשאדם מתגן את הביצה הרופאים רוצים שהאדם הזה יקח עם המצקת והיהפוך את הביצה לצד השני. כי בתיגון רק שכבה אחת הועיל להרוג את החיידק הזה רק המקום שטוגן טוב. צד השני עדיין לא מתוגן טוב בפרט בצהוב ועדיין יש בזה ספק סכנה. או אם אתה שולק את הביצה, אתה שם את הביצה בחמין, כשאתה מרטיח אותו טוב טוב, אתה הורג את החיידק ומזה אין ממה לחשוש. אבל לאכול לגמוע ביצה חיה, פעם היו הגופות חזקים וגם לא היו הרבה מחלות בביצים. היום הריכוז יתר שיש בלולים הוא שגורם את המחלות. זו הבעיה העיקרית. פעם לכל אדם היה על הגג לול. ואם הם הלול הזה חולה השכן הבית השלישי והרביעי שמה אין שום בעיה אבל היום מי שהיה פעם בלולים החדשים שיש היום מביאים את האפרוחים ביום הראשון אחרי שיצאו מקליפת הביצה יש שמה אלפים בתוך אותו עלול ואם והיה אם חלילה חלק מהם יש בהם חיידקים מנוגע הנגע הזה חלילה יכול להתפשט וזה מה שקורה לעתים קרובות נותנים להם זריקות חיסונים עושים הכל אבל לא תמיד הדברים האלה מועילים לא תמיד הדברים האלה מצליחים ולכן אנחנו חוששים מאוד גם לגבי הביצים שאולי הן נגועות ולכן הן הראוי שאדם לא יגמע את הביצה כמו שהיא חיה גם עם כוונתו לשם שמיים כדי לבסומי כלה שהחזן הזה יוכל להשמיע לסלסל את קולו במרום ואף על פי כן אנחנו נזהרים בדבר לנו אין שום כולה שום היתר בכל הדברים הללו לא יודע אם זה נכון צריך לשאול את הרופא אני הבנתי שהרופאים טוענים שרק הבישול או הטיגון שמטוגן היטב הורג את החיידק השטיפה זה רק מוריד את החיידקים שיש על הקליפה, אבל זה לא הורג את החיידקים שבתוך אז אדרבה, על ידי השטיפה זה מסוכן יותר. טוב, אז ממילא יהיה דומה לשמן זית שדבר שמזיק לא מברכים עליו הוא הדין גם פה שואל תעשה עדיף לא יאכל. וגם אם האדם הזה מתעקש ואוכל, כיוון שזה מזיק, אי אפשר להתיר לו לבוא ולברך. בזמנם, בדורותם הפוסקים שאלו, אדם שמעשן הוא נהנה. תסו ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה. למה לא יברך על הסיגריה? הגאון הרב הלך בעמודי אור מתרץ ואומר, הסיגריה מזיקה. אם בשמן זית אין ברכה, הוא הדין גם לגבי הסיגריה. אין על זה ברכה. וכן כל כיוצא בהם אולי שורף ממונו בידו או שהכל חלק מהפוסקים שם אמרו פשרה שיקח סוכריה על כל סיגריה יברך שהכל ויכווה לפתור את הסיגריה זו הפשרה שכתבו הפוסקים אבל כמו שאמרנו הרב אלך שהיה לפני כ-140 שנה הוא הראשון שהדגיש שהסגריות האלה הם מזיקות וממלא אינה ואמנה אין מקום לדון בכלל שיברך עליהם אלא גם אם האדם הזה יהיה מכור לסיגריה בינתיים הוא עדיין לא יכול להיגמל בינתיים בוודאי שאני ואמנה לחייב אותו לברך אלא די לו שהוא עושה עוון לא יעשה עוד עוון של ברכה לבטלה בפוסקים האחרים דימו את זה למה שנראה לקמל בסימן רשי בדין מטעמת גם פה הוא אמנם שואף את העשן לראות אבל פולט את זה כמו במתאמת אינה צריך ברכה הוא הדין גם פה זה הטעם השני שפטרו אותם הפוסקים את האדם הזה מהסיגריה מלברך על הסיגריה אבל כמו שאמרנו הטעם הראשון שאמרנו הוא העיקר כיוון שהסיגריה מזיקה לגוף כאן בחצר של בית כנסת ברוכוף היו שתי נשים זכנות בלילה אחת הלכו לגן עדן והרופא שטיפל בהן אמר לילה לפני כן בארוחת ערב הם גמעו ביצים חיות וזה מה שגרם להן שהלכו לעולמם עד כדי כך הדבר הזה מסוכן יש בו סכנה ולכן צריך להשתדל כמו שאמרנו קודם לא לעשות שטויות לומר להעיר עצום את ליבם של אותם האנשים שלא יעשו כדבר הזה שלא יגמעו ביצים חיות כן כן כל חמשת המינים שהם גפן תאנה ורמון זית ותמרה מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלוש בסימן הזה סימן רח סעיף א' והלאה מרן מדבר על ברכת מען שלוש תורה אמרה לנו בחומש דברים פרשת עקב ארץ חיטה וסעורה גפן תאנה ורמון ארץ שמן ודבש אלה הם שבעת המינים ועל שבעת המינים האלה לפי דעת חכמים צריך לברך על כזית מהתמרים מהתאנים אם אכל מהם כזית לברך ברכה אחת מען שלוש על העץ ועל פרי העץ או אם הוא אכל עוגה יברך על המחייה ועל הכלכלה או אם שותה רביעית יין יברך על הגפן ועל פרי הגפן אלה הם התקנות של חכמים בברכת מעין שלוש המשנה מביאה לנו שם במסכת ברכות מביאה מחלוקת רבן גמליאל וחכמים לפי רבן גמליאל אין דבר כזה ברכה מעין שלוש יש רק ברכת המזון אכל תמרים כזית תברך ברכת המזון חכמים חולקים והלכה כחכמים שיש לנו גם נוסח קצר ברכת מען שלוש ולכן על כל אותם המינים חוץ מהלחם יברך בורא פרי העץ וברכה מעין שלום שלוש. כך גם לגבי עוגה יברך מזונות ובסוף על המחיה ברכה אחת מען שלוש. נחלקו הראשונים האם ברכת מען שלוש היא דאורייתא או דרבנן? ההלכה היא שזה דרבנן אבל תשימו לב 15 ראשונים אומרים שמען שלוש היא מדאורייתא. כך דעת הפסיקתה שאילתו דרב החי גאון בעל הלכות גדולות הרשבה הראש אורחות חיים הכל בו וכך כותב ספר החינוך בדעת הרמבם מאיפה הם יודעים שזה דאורייתא זה כתוב בתורה ארץ חיטה וסעורה גפן תינה ורימון הכל שבעת המינים האלה הפסוק גומר ואומר ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוהיך הנה אתה רואה שהפסוק מסיים שצריך צריך לברך להשם יתברך אם כן גם ברכת מען שלוש על מה שהפסוק התחיל גם עליו התורה מחייבת זו הטענה של רוב הפוסקים אבל לפי דעת הרמבן כפי מה שמרן הבין אותו רבנו יונה תלמידי רבנו יונה והסמג ברכת מעין שלוש איננה מדאורייתא אלא רק מדרבנן וכך ההלכה כך דעת מרן בסימן רט סעיף ג' שברכת מען שלוש חכמים תיקנו אותה ואיננה דאורייתא אפילו אם אכל ושבע מאותם שבעת המינים אם ישאל לך אדם ויאמר לך מה זה חשוב אם זה דאורייתא או דרבנן למה החכם צריך להעריך כל כך תגיד לנו הלכה קצרה כמו מברקים זה יותר טוב מה אתה מעריך כל כך הרבה אנחנו עושים גם מצווה דרבנן לפני כמה דקות התפללנו ערבית העמידה של ערבית זה רק דרבנן זה לא דאורייתה אנחנו ברוך השם עושים גם מצוות דרבנן. אם כן, מדוע ולמה אנחנו מפרטים את המחלוקת? יש לנו נפקמינה גדולה למעשה אם האדם הזה מסופק עם ברך מען שלוש לפעמים נמצא יחד עם בני הבית ואז הוא שואל אותם אני ברכתי. הילד, הילד הגדול בגיל 16 קם, אומר לו, אבא, אתה ברכת. אחרי שאמרת ברוך אתה השם על הארץ, על המחייה ועל הכלכלה, יצחק, החבר שלך התקשר, דיברת איתו חצי שעה, לכן אתה שכחת, אבל אנחנו זוכים אכלת וברכת, אין לך ספק הוא מזכיר לו דעתקורי למדכר, הכל בסדר ולא יברך, אבל לפעמים האדם הזה נמצא לבדו וכשהוא נמצא לבדו, אין מי שיזכיר לו והשאלה היא מה עושים מספק. אם נלך לפי הפסיקתה לפי רב החי גאון אם כן כאן ספק דאורייתא ולחומרה כמו שהגמרא אמרה בברכות כ ספק אם ברך ברכת המזון אם לא יחזור מספק הוא הדין גם פה צריך לחזור מספק על ברכת מען שלוש אבל אם תאמר כמו הרמבם והסמג שהיא דרבנן ממילא ספק דרבנן לכולה ולא יברך ברכה אחת מעין שלוש מספק זה הנפקמינה למעשה והלכה אנחנו פוסקים הלכה כדעת הרמבם ומרן שמהין שלוש לרבנן וכשיש לו ספק לא יברך אמנם בספר באר מים חיים של הגאון רבי חיים מוצרי הובסד חמד הוא כותב ספק ספקה אבל מרן ידע את הספק ספקה הזה ואפילו אחי פסק בסכינה חריפה שזה דרבנן וממלא ספק דרבנן נקולה מספק לא יברך אבל בכל זאת אמרנו 15 ראשונים אומרים שזה דאורייתא. אם כן סופק דאורייתא לחומרה לפי דעתם חייב עוד הפעם לחזור ולברך. מה יעשה? אם יש לך מאותו מין תחזור ותאכל. כשאדם נמצא בבית מה הספק על המחייה? יש לך בארון עוד עוגות, עוד ופלים, תאכל עוד כזית, תברך מזונות ועל המחיה והכל יבוא על מקומו בשלום. אותו דבר גם לגבי פירות. אכל פירות והוא לא יודע היה כזית, לא היה כזית, הוא מסופק. מספק יאכל מיד עוד. אפילו אם עבר זמן רב יאכל עוד כזית חדשה ובזה בוודאי מתחייב לברך עוד הפעם ברכת בורא פרי העץ ובסוף בורא בורא נפשות רבות וחסרונן זה מה שצריך להנחותו כך ראוי לעשות בלכתחילה כדי שיצא ידי חובה ליבה דקולע עלמה אם זה לגבי בורא נפשות אם זה לגבי ברכת מען שלוש או אם זה לגבי על הגפן ועל פרי הגפן הוא שתה רביעית יין הוא מסופק עם ברח על הגפן גם שמה תגיד לו שישתה עוד רביעית אם האדם הזה נוהג שתה עוד רביעית יין ספק אם הוא יגיע לבית או יגיע להר הזתים לך תדע מה יקרה אם הוא לא יגיע להר הזתים אולי הוא ישלח מישהו אחר להר הזתים ולכן שם אל תגיד לו את העצה הזאת שישתה עוד כוסית י אלא אם יש לו מיץ ענבים טוב אז שיקח מיץ ענבים ישתה עוד ואז יוכל לברך ברכה ראשונה ואחרונה בזה הוא פותר את הבעיה לגמרי מכל וכל לא האיסור גורם ברכה שאין לה צריכה כאילו הוא עושה צחוק מהברכות כאן לא כאן הוא עושה את זה אדרבה לצאת ידי חובה ליבה לכול העלמה כוונתו לעשות נחת רוח ליוצרנו שלא ישאר חלילה בספק שהוא לא מודה לבורא עולם ולכן אם יש לו מאותו עמים כדאי לפעמים אין אתה נמצא בבית כנסת אכלת 20 גרם חומוס אתה רוצה לגמור את הכזית הלכת למטבח המגש ריק לא נשאר טוב אם אין אין אז בזה תגיד אולי מספק אולי הלכה כהרמבם שזה כזית תגיד את העצה של ויברך דוד או להרר שם ואלוקינו אבל להתיר לו שיאמר בפה ברכה בוודאי שאינו רשאי ואינו יכולה ראשונה למה לאכה אחרונה הוא הסיח את הדעת אם אתה אומר הוא מסופק אם ברך ברכה אחרונה ברור שהוא רצה לברך ברכה אחרונה רק השאלה אם כן ברך או לא ברך יש כאן נשא בוודאי שיצטרך לחזור קודם כל על הברכה הראשונה ורק לאחר מכן יוכל האדם הזה לבוא ולברך את הברכה האחרונה או כמו שאמרתי הוא עדיין לא ברך תגיד לו הוא יברך יפתור אותך גם זה פתרון כשיש לאדם ספק אם הוא אכל כזית או לא, ספק אם ברך אם לא, אלה הדברים בקלות רבה הוא פותר את הבעיה. יוצא בחוץ זה פתרון כדי לחזור על הברכה הראשונה עוד הפעם אבל זה לא יפתור לו את הבעיה אם יברך ברכה אחרונה או לא יברך ברכה אחרונה את זה הוא לא פותר כאן יש לו בעיה אדם שרוצה לשמוע ברכה ולצאת ידי חובה מאדם אחר אם אותו האדם אדם שהוא שפוי חייב במצוות כמוני הוא מברך בכל רם מוציא אותי ידי חובה אבל אם אותו אדם לא נורמלי משנון אפילו אם הוא ברך יפה מאוד מילה במילה ואני התכוונתי לא מוציא כמו שהוא עצמו לא חייב במצווה כך גם לא מוציא אחרים ידי חובה זו המסקנה אין צד היתר לשמוע מאדם כזה גם בידי עבד שמע מהמשוגע לא יצא ידי חובה הגמרא מביאה את הסימנים של השיגעון ולצערנו גם הרופאים מומחים בנושא הזה נותנים לך שם לכל מחלת נפש והאדם הזה בר מינן איוב לא בדעת ידבר ולכן הוא לא מוציא אותנו ידי חובה לא בקידוש לא בהבדלה וגם לא בברכות הנהנים הרבה פעמים נותנים למשוגע הזה חופש ללכת הביתה לכבוד שבת אדם שהוא עלים אז הם קושרים אותו אבל אם הוא לא עלים לך הביתה תחזור ביום ראשון כך הם אומרים לו. רוצים עוד הפעם להחזיר אותו לחיים נורמליים, לשבץ אותו בחיי הקהילה לאט לאט ולכן הם מרגילים אותו בדרך הזו. הגיע לבית, לוקח את היין ורוצה לברך הגפן להוציא את כולם ידי חובה. ואתה רואה שעדיין הבן אדם לא חזר לעצמו, עדיין הוא משוגע. ולכן צריך לומר לכל בני הבית שיברכו אחריו מילה במילה. הוא לא יכול לשמוע מדין שומע כעונה לצאת ידי חובה אלא כל אחד ואחד יבוא ויברך בפני עצמו בלחש ובסוף יטעמו קצת ובזה יצאו ידי חובת קידוש או הבדלה וכן כל כיוצא בזה נכון אני מסכים איתך ולכן אמרנו את העצה הזו רק כשאין ברירה אני מסופק אם בירכתי אבל כשאדם יודע בוודאי שלא ברך שילמה לך לשמוע מאדם אחר יותר טוב שאתה בעצמך תברך כך כותב הראש הראש שואל למה מדוע אנחנו כל אחד ואחד מאיתנו מברך בלחש יוצר אור ובור חושך הרי בזמן הגמרא רק החזן היה אומר ועם כולו היו עונים אמן יוצר המאורות עונים אמן יוצאים ידי חובה עד היום התימנים אצלהם סדר התפילה הוא כאן כך עונה הראש ואומר נכון בזמן הגמרא היו כולם מרוכזים היום שיש פיזור הנפש ואנשים לא מרוכזים היטב אין לנו ברירה אלא לקרוא בעצמנו לומר את הברכות כי אדם שאמר בפה ולא כיוון אבל הוא אמר בפה יצא ידי חובה אבל אם כל מה שאתה יוצא ידי חובה רק בשמיעה ממה שהוא מברך אולי באמצע הוא יהיה חלום חלום יבוא לו בדיוק איזה מחשבה וברגע שהוא לא מכוון אלא המחשבה שלו זזה לכיוון אחר. ממילא חלילה יכול להסתבך. ולכן הראש נותן לנו עצה טובה. העצה היא שכל אדם ואדם יברך לעצמו. אם היו שואלים אותנו בתי כנסת של תימנים, החזן יהודי בן תורה שואל אותנו מה לעשות. אני אני אומר לו תראה עדיף שאתה החזן תאמר בכל רם אבל יחד איתך כל אחד ואחד יברך בלחש. אז אומר לך אבל יש לנו מנהג אדמון בתימן איך אתה בא עוקר לי את המנהג תימן לא היה פיזור הנפש לא היה לא מניות ולא דברים אחרים אנשים היו שמה יושבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו גומרים את העבודה יושבים ליד אנרגילה זה לא הרגישו את הדברים את הצורך בדברים הללו אבל היום בדור הזה לצערנו אנשים לא מרוכזים ולכן יש חשש גדול שבאמצע הוא יחלום חלומות ואם אם הוא חלם אין כאן את הדין של שומע כעונה. המגן אברהם בתריט אמר את הרעיון הזה אפילו לגבי ברכה קצרה היינו ברכת בורא פרי העץ או שהחיינו ביום הכיפורים. גם על זה הוא אומר שלא כדאי יותר ודר יותר טוב תאמר אתה בעצמך אם אין אני למי לי לא כדאי לא רצוי לשמוע ולכן ולכוון לצאת ידחובה מהאחרים עוד הפעם אמרנו לגבי התימנים אם שואל אותנו החז אומרים לו שכל אחד ואחד מר בעצמו אפילו אם הוא אומר לך אבל יש לנו מנהג א קדמון תגיד לו המנהג הזה בזמן שהיו כולם מרוכזים היום האם רק לנו יש בעיה של פיזור הנפש מה רק אנחנו קונים קונים מניה התימנים לא קונים מניות להם אין את הבעיות האלה יש ולכן עצה טובה שכולם יגידו ביחד בלח שאהבת עולם או כל ברכה אחרת זה מה שרצוי זה מה שעדיף לנהוג ולעשותניקח כדורגד אם הכדור מאזן אותו בלשון חכמינו זה נקרא עתים חלים עתים שותהים באותו רגע הוא נקרא חלים הוא בריא ויכול להוציא אותם ידי חובה. ולא יש כמה סוגי מחלות שזה לפעמים מטשטש או המחלה עצמה לא מטשטשת אבל הרופא אומר לו הכדורים הם חזקים מאוד ולכן אסור לך לנהוג שעתיים אחרי זה. אתה רואה שזה מטשטש ולכן גם כאן יחול אותו כלל ואותו דין. לא כל סוגי הדיכאון שווים. יש אדם הפסיד 10ה אגורות הוא בדיכאון. מה זה דיכאון קל? המקום ממלא חסרונו. אבל אדם שהפסיד שיחק במניות הפסיד ביום אחד מיליון דולר. כל מה שעבד כל החיים הכל ביחד. הכל הלך לאיבוד. הכל בוודאי שהדיכאון שם פי כמה וכמה. ויכול להיות שזה בגדר לפעמים גובל בפיקוח נפש שמחללים על האדם הזה שבת או יום הכיפורים וכי תומבבך היכן ידע את הדבר תביא לאותו אדם תביא לו פסיכולוג או פסיכיאטר הוא ידבר איתו יראה אם יש לו עסק ידע אם אפשר להרשות לו לקדש ולהוציא אותנו ידי חובה או שהוא עדיין משוגע ואיוב לא בדעת ידבר אז אולי הוא הולך הולך בא מסתובב אבל לא מדבר לעניין חי גבנה שוב הוא פטור בכל המצוות ולא יכול להוציא אותה לידי חובה לא רק במצוות ברכת המזון שהיא דאורייתא אלא גם בעין שלו שברכה ברכת בורא נפשות גם כן אינו יכול ואינו רשאי להוציא אותנו ידי חובה אדם שרוצה לצאת ידי חובת ברכת המזון מאשתו הגמרא בברכות מז מביאה שהוא לא יכול לצאת ממנה ידי חובה אנחנו אומרים בברכת המזון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו והנשים אינם לא בברית ולא בתורה ולכן היא ספק דאורייתא אנחנו ודאי דאורייתא ואין ספק מוציא ודאי אלה דברי הגמרא כך פסק מרן למעלה בסימן קפו והשאלה היא אצלנו כאן בברכת מען של3 אם היא ברכה והתכו כוונה להוציא אותה יצאה או לא מחלוקת והמסקנה היא שיצאה גם לגבי מסכת ברכות או הלכות ברכות וכיוצא בזה גם שמה יחול אותו כלל ואותו הדין אדם שרוצה לשמוע ברכה מילד האישה אמרנו מנועה בלכתחילה לא בדעבד כן אצל הילד השאלה היא הרבה יותר חזקה אולי אולי לא רק לכתחילה אסור, אלא אולי גם בדיעבד גם כן יהיה אסור. זו הבעיה לגבי ילד. אולי יצטרך עוד הפעם לחזור ולברך גם בדיעבד. שמה אישה היא חייבת במצוות כמוני. ברכת הנהנים. שאלה רק באיזה דרגה החיוב שלה. של הילד לפי דעת ראשי והרמבן הילד לא חייב בכלל במצוות. אלא אתה אומר לי שהוא חייב בחינוך חנוך לנער על פי דרכו. גם כי יזכין לא אסור ממנה. אני האבא צריך לחנך אותו לא הוא והסברה שלהם היא פשוטה למה אני חייב למה אני עושה מצוות דרבנן בגלל שנאמר בתורה ושמרת לעשות ככל אשר יראוך לא תעשו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מחמת זה אני שומע לכל הפסקים לכל דברי חכמינו אבל הילד הרי לא מצווה בשום דבר מהתורה גם שאמרת לעשות ככל אש ירוך גם בזה הילד לא מתח תחייב כלל ועיקר. אם אתה אומר שהילד לא תחייב, אם הוא לא חייב כלל להבדיל הוא כמו השוטה או כמו הגוי, ממילא לא יכול להוציא אותנו ידי חובה. וגם בדיעבד שברך אולי לא יועיל אלה הצדדים שהערכו בהם הפוסקים. והנפקמינה שוב, אם זה דאורייתא אז הילד דרבנן ואני דאורייתא בוודאי שלא יוצא. גם אם תאמר שזה דרבנן אבל אין טרה דרבנן מוציא חד דרבנן ולכן אסור לכתחילה לשמוע מהילד הגמרא שם מסיימת בקללה תבוא מהר לאדם שאשתו ובניו מברכים לו מה זה מהרה שיהיה לו רעבון כל הזמן בבטן למה הגמרא בחרת את הקללה הזו יש צך קללות תראה תפתח בחומש ויקח ברכה קללה אחרת אלא אם האישה הזו היא אכלה ושבעה והוא אכל רק הזית אולי יכול להוציא אותה אבל אם האדם הזה גם אכל ושבע בוודאי שלא יכולה להוציא אותו בלכתחילה כאן מחכמינו קיללו אותו מתוך הקללה תהיה גם ברכה שיצא ידי חובה בדיע עבד מהברכה של אשתו למה הוא אכל רק הזית ועדיין הוא רעב ויש לו מהרה ממילא היא דרבנן והוא דרבנן יכול להוציא אותה יכולה להוציא אותו ידי חובה לכן הגמרא בחרה בקללה הקשה הזו. עוד הפעם אני חוזר לפי דעת התוספות במסכת מגילה בדף יט. אין תראה דרבנן מוציא אחד דרבנן. שמה דוגמה של התוספות. ילד קטן פחות מגיל בר מצווה קרא לנו את כל המגילה. קרה יפה בלי שום שגיעה. אף על פי כן המשנה הגמרא שמה אומרת שלא יצאנו ידי חובה. שואלים התוספות למה זה דרבנן וזה דרבנן. תרצו התוספות. אני חייב מדרבנן בקריאת המגילה. אצל הילד יורד דרגה. זה טר דרבנן. במצווה דאורייתא שאני עושה אצל הילד יורד דרבנן. כשאצלי המגילה דרבנן אצלו יורד עוד דרגה ויהיה תראה דרבנן. אז החיוב שלו באופן יחסי הוא הרבה יותר קלוש ממני. אם כך אין תרה דרבנן יכול להוציא אחד דרבנן. ולכן בחי גבנה לא רק לכתחילה אסור אלא גם לידי עבד שהילד ברך בכל רם והוציא אותו ידי חובה לפי דברי תוספות לא יצא ידי חובה כדברי התוספות כך דעת הריף הראש הרמבם הרבה מגדולי הפוסקים הלכו בדרך הזו אבל כשאנחנו רוצים לסכם את ההלכה קשה לנו הרי הכלל בידינו ספק ברכות להקל ולפי בעל העיתור והרן תראה דרבנן מוציא אחד דרבנן סוף סוף זה דרבנן זה זה דרבנן ולכן כאן תהיה בעיה קשה אם הוא יוצא ידי חובה או לא. עצובה פשוטה מאוד. יחזור עוד הפעם ויאכל או כמו שאמרנו ישמע ממישהו אחר. אבל בלכתחילה בוודאי שאסור לשמוע מהילד אין היתר בדבר. יש דוגמה אחת ויחידה שמרן כתב בסימן קפו. הילד אכל ושבע. אני אכלתי רק הזית. אז זה דרבנן אחד כיוון שהוא שבע וגם השני גם כן חייב מדרבנן כיוון שאכל כזית אז שמה יחסי הכוחות שקולים שמה יכול להוציא אותו ידי חובה אבל אם אין יחסי הכוחות שקולים אסור כך גם לגבי תקעת שופר ביום טוב שני של ראש השנה גם שם אסור לתת לילד תודה שיתקע לנו יוציא אותנו תגיד למה יום טוב שני של ראש השנה זה לא דאורייתא כולו דרבנן תקעת שופר דרבנן אתה דרבנן הוא מוציא דרבנן שוב גם בזה המסקנה היא על פי הרעיון שאמרנו אני חייב חדרבנן אצל הילד חובן מצוות קעת השופר ביום ראש השנה ביום השני זה תראה דרבנן ושוב יחסי הכוחות אינם שקולים אין תראה דרבנן מוציא חד דרבנן וזו המסקנה להלכה ולמעשה כך גם נר חנוכה ההורים הולכים ורוצים שהוא ידליק להם נר חנוכה בעיתו בזמנו אבל האלה ילד הזה בן 10 אפילו אם הוא יפתח להם קו חדש ולפני שהוא מתחיל לברך הוא אומר להם הקשיבו ברשות מורי ורבותיי מברך הם שמעו ענו אמן שרו יחד איתו הנרות הללו זה לא שווה שום דבר למה הוא תראה דרבנן ואצלנו חד דרבנן חיוב יותר חזק ולכן גם במקרא מגילה גם בנר חנוכה אי אפשר לצאת ידי חובה על ידי ילד קטן כך הוא הדין אצלנו בין אם תאמר דאורייתא או דרבנן לדעת רוב הפוסקים אסור לשמוע ולצאת ידי חובת מצוות בורא נפשות על המחיה כל וחומר ברכת המזון מסתם אדם שלא לא ידוע לך אם אכל כזית לא אכל וכן הלאה כל הדברים האלה אדם צריך להיות נבון וחכם למה לא גידתי ברבנן דרבנ זה לא דומה מרן בבית יוסף מחוקת אם הוא מחוייב לרבנן או אני מחויב לחינך זה לא רבנן מרן בבית יוסף דן מי דאורייתא נעזוב רגע דרבנן מי דאורייתא לא אכלתי כלום ויושב כאן אדם עם הארץ לא יודע לברך ברכת המזון מדאורייתא אני יכול לברך בשבילו להוציא אותו ידי חובה מצד כל ישראל ערבים זה לזה חכמינו אמרו זה לא מתאים שאני אברך והוא יאכל חלוקת עבודה כזו איננה קיימת שם הגמרא מספרת עם יני המלך שאמר לאחותו, אין לנו חכם שיגיד דברי תורה על השולחן, כמה שהוא היה רשע, אבל הוא רצה לשמוע קצת איזה ורטים, איזה דברי תורה וכידוע הוא הרג את החכמים ולכן גם גיסו יסת ממנו אז היא אמרה לו, אם אני אביא אותו, אתה מבטיח שלא כן אמר להאגע בו. וככה היה הביא אותו וכולי. אחרי שישבו אמר לו נו תברך אמר לו מה אני אגיד נברך שאכלו יניי וחבריו אומר לא אכלתי אני לא יכול לברך בשבילך כל זה אולי רק מדרבנן מהתורה מצד הערבות האדית אנחנו יכולים לברך אחד לשני ואף על פי שיצא מוציא שם אני גדול והוא גדול שנינו חיוב אילו הייתי אוכל ושבע אני הייתי חייב מדאורייתא כאן הילד אף פעם לא ראוי שיגיע לדאורייתא ולכן בילד הבעיה יותר חמורה. כך הוא הדין גם לגבי ספירת העומר. הוא לא יכול לשמוע מהילד היום חמישה ימים לעומר ויצא ידי חובה. גם שם אין תראה דרבנן. מוציא חד דרבנן. כך הוא הדין גם לגבי שאר הדינים וכהנה רבות. לפני 50 שנה ויותר היה איזה גר צדק שהתגאר בפח בפתח תקווה. אז האבא היה גר שם ואותו הגר, כל בניו היו כבר בתלמודי תורה וכולי. הם בהתחלה לא ידעו בכלל שהם גויים. ביום האחרון כשהביאו אותם למקווה אמר להם כך וכך הסיפור האמיתי עכשיו אתם מתגיירים. ולקחו את הגברים האבא והבנים מקווה אחד. אנשים הבנית הטבילה אותם. הוא הכין סעודה כיד המלך שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו להיות יהודי. אחרי שהוא יצא מהמקווה התלבש, ברך את הברכה בשם ומלכות וציונו על התבילה ומיד אחרי זה הוא רצה לומר שמע ישראל היום אין הרבה גרים כאלה 98% מהגרים הכל בלוף לא שמע ישראל ולא השכיבנו ולא דבר אחר אבל אז כמו שאמרתי אותו המקרה היה מקרה חריג ולכן האבא אומר לי תבוא איתי תראה גר צדק גר אמיתי רק כשהוא ביקש לומר אמר שמע ישראל אב אומר לו חכה חכה תאמר ברכות התורה אמר לו אני כבוד הרב אני התפללתי שחריתן ואמרתי ברכות התורה ויציבנו על דברי תורה אמר לו אבא אבל אז היית גוי עכשיו אתה יהודי אז הוא אמר קודם כל את הברכות התורה ונהיה אנחנו וצאצאנו צצצא צצאנו אמר את הכל ואחרי זה אמר את קריאת שמע בהתלהבות מזה נלמד עוד דוגמה נער שיהיה מחר בלילה בר מצווה נולד בליל יא בתמוז. האדם הזה רוצה להתפלל תפילת ערבית מוקדמת. אולי לא יצא ידי חובה. עדיין הוא ילד לפני השקיעה. אני יכול להתפלל ערבית לפני השקיעה מבעוד יום מפלגם חוול. למה? אולי עדיין לא אתה תראה דרבנן ומפיק אחד דרבנן. אפילו אם תאמר קרת שמע כשיהיה צד הכוכבים הוא יחזור. אבל גם על ברכות קריאת שמיים ועמידה גם על זה יש ספק ולכן אין היתר בלכתחילה תגיד לו שימתין עד שיהיה לילה ודאי ואז יוכל להתפלל תפילת ערבית עם קריאת שמע ויצא ידי חובה לכל הפוסקים לכל הדעות שואל אותך מה עם ברכות התורה נדמה להבדיל את הילד לגר אומר לך בבוקר אני אמרתי אבל בבוקר זה היה תראה דרבנן בבל בלילה אחת דרבנן כל שכן לפי הרב רמבן שמצוות ברכת התורה דאורייתא בבוקר זה היה דרבנן וכעתו חיה מן התורה אלה הם הספקות שדענו מהם הפוסקים וגם בזה נתנו לנו פתרון עצה לעקוף את המחלוקת העצה היא כשהוא אומר בתפילת ערבית אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת הברכה הזו יש בה את התוכן של ברכות התורה ובזה יצא ידי חובה אבל להתיר לו לחזור ולברך אי אפשר המקנה שם בקידושין העין אומר מי אומר שהוא הביא שתי שערות בתוך כמה דקות אחרי צד הכוכבים ספק גדול אולי הוא עדיין בחזקת קטן ולכן בדיעבד לא יוכל חלילה לחזור רבי עקיבא גרדן לגבי דוגמה של אוכל הנער הזה שאמור מחר בלילה להיות בר מצווה ישב בשעה 6 :30 7 אכל הרוחה כיד המלך ואחרי זה בירח ברכת המזון אתה בא אומר לו בשעה 8 אדוני ברכת המזון אומר לך אני ברכתי הנה יש מידים הם שמעו שאני מברך אבל אז הוא היה ילד כעת הוא גדול אם כן מה שברך שהיה ילד לא יועיל למה שהוא גדול בפרט אם הוא אכל ושבע שהחיוב הוא מן התורה מה עושים במקרה הזה לפי דעת האמרי בינה אין כאן שאלה האמרי בינה מפרש את הפסוק בשעה שהוא היה חייב מדאורייתא ואכל ואכלתה ועל זה התורה מחייבת וברכת את השם אלוהיך אבל על סביעה בלי די אכילה על זה אין ברכה וכאן מה שהוא אכל בקטנותו נחשב לאפס לא נחשב לדבר שהוא מן התורה יצטרך לבוא ולברך עוד הפעם זה הוויכוח שיש בין רבי עקיבא הגרמרי בינה והמסקנה היא ספק ברכות להקל לא יחזור עוד הפעם לחזור ולברך את ברכת המזון אבל עצה טובה שוב יעשה עוד הפעם נטילת ידיים בשב יברך המוציא יאכל כזית ואז יכל לחזור ולברך את ברכת המזון עלבה דכולע עלמה דקה מינה עוד לגבי בורא נפשות או על המחיה גם שם שייך את השאלה הזו אכל עוגות בשעה 73 8 וב שואל אני אברך על המחייה בוודאי שכן אבל אם הוא כבר ברך ברבע לשמונה האם כשיגיע צאת הכוכבים יחזור עוד הפעם ויברך או לא ילוי במחלוקת האמורה אם תר דרבנן מוצא אחד דרבנן או לא ולהלכה כמו בכל מחלוקת אנחנו אומרים ספק ברכות להקל הוא הדין גם פה בדעבד מי דהבה לא שייך לבוא ולחייה במקרה הזה דווקא מנה עוד הנער הזה אתמול בלילה בירך ברכת הלבנה מחר בלילה הוא יהיה בר מצווה אתה אומר לו אדוני ברכת הלבנה אומר לך אני ברכתי אתה לא זוכר אני רקדתי לידך קפצתי יותר גבוה ממך ככה הוא אומר לו אבל אז הוא היה תראה דרבנן ואילו ברכת הלבנה שעכשיו הוא נעשה הלילה הזה בר מצווה זה חדרבנן ואין תראה דרבנן מוציא חדרבנן גם כלפי עצמו אותו דבר גם לגבי ספירת העומר קטן שהגדיל האומרים שלא לברך מה שהוא ברך וספר עד אותו היום זה היה תר דרבנן בהמשך זה חד דרבנן ואין תראה דרבנן מוציא חדרבנן כל וחומר לפי דעת הרמבם שספירת העומר דאורייתא בוודאי שזה לא בסדר בסדר? למה? אין דרבנן מה שעשה בימים הראשונים יועיל לדאורייתא. גם בזה יש מחלוקת גדולה על הפוסקים. הרבה מהפוסקים אומרים שיש לנו כאן ספק ספקה ולכן דעת מורנו חכם בן ציון באור לציון חלק א' שימשיך לספות בברכו. יש חולקים אומרים לך סוף סוף ספק ספקה וברכות לא עבדנה. ולכן מן הראוי שישמע את הברכה מאדם אחר. שומע את הברכה מאדם אחר, מוציא אותו ידי חובת וציונו על ספירת העומר והוא יספור בעצמו בשאר הלילות זו העצה היהוצה זה יותר טוב וכן כל כיוצא בהם אותו דבר גם אם בר מינן אותו הנער הוא יתום ובא איזה אדם כהן ואומר לו אתה כהן אתה צריך לקבל ממני חמישה סלעים הוציא ונתן לו ספק עם מה שהילד הקטן נותן אם זה שווה ולכן החזיר לו את זה הכהן יגיד לו יהיה לך עוד מעט בר מצווה תשלח לי כרטיס הזמנה בחגיגת הבר מצווה נעשה את שני הדברים גם יחד גם בר מצווה וגם פדיון הבן אבל להקדים את מצוות פדיון הבן בזמן שהוא קטן עדיין יש ספק גדול אם אפשר ולכן גם בזה אנחנו אומרים שב ואל תעשה עדיף יותר טוב שלא ינהג ויעשה כן להיות להיות חזן בשחרית מוסף מנחה בוודאי שלא בערבית מרן אומר שכן מרן בסימן נג אומר שהיה מנהג היינו נותנים לילדים יתומים ילד יתום לומר במוצאי שבת תפילת ערבית כדי שהוא יוכל לומר את הקדיש להציל את א מגיהינם אלה דברי מרן הבית יוסף ומרן מעיד שהמנהג היה כך שהיו נותנים להם שואל מרן למה מותר הרי אין תרה דרבנן מוציא אחד דרבנן מתרץ ואומר מרן כאן במקרה הזה תפילת ערבית רשות באופן יחסי ולכן הקלו לתת את החזנות בשעת הדחק התירו לתת לאותו הילד אבל זה רק לגבי תפילת ערבית שחרית ומנחה בוודאי שאין ההמנה שהוא יהיה החזן שלנו אלא אם כן הוא יתחיל ותתפלל חנה ותאמר עד ישתבח או מתחיל פתח אליהו אומר להם מנצח על הגיטית עד תיקון תפילתי ההמשך לוקח את זה גדול בזה אין לנו שום בעיה אבל לפעמים אם הילד הזה נחספה וגם קלתה נפשו נפשו לבוא ולהיות חזן יודע לנגן יודע לסלסל בוודאי שלא ניתן לרשות בשום אופן אפילו יום אחד לפני הבר מצווה לא ניתן לו שיעלה לתורה ויברך אין היתר בכל זה יש כן יש מעלה יתרגן אתה מרגיל אותו אם אין גדעים אין טיישים תרגיל אותו בפרט אם הילד הזה שם לב והוא הוגה יפה הביטוי שלו יש לו ביטוי צח כדאי הדבר רצוי שינהג ויעשה כן לתת לו לעודד אותו אבל יגיע לחזרה חזרת השו שלא ניתן לאותו הנער אלא תיקח את זה אתה וך יוצא בזה לפעמים הילד היתום הזה לא מבין הלכה הוא לא יודע אם אתה תגיד לו כך וכך אולי יכול להיות שהוא יבכה הוא יפגע מזה ויתחיל לבכות העצה היא לכולם יש לב זהב לכל עם ישראל. תגש אליו, תגיד לו, תשמע, יש לי הזכרה, דבר דחוף אתה מוכן לתת לי היום גיד לך כן בשמחה רבה לא יבכה יתן לך את זה תלוי איך אתה מבקש את הבקשה ולפי זה תוכל ללוות בצורה מושלמת ספר המקנק שדם בנושאים האלה הוא טוען כך בוא ונאמר הלילה הזו נעשה בר מצווה אבל הלכה למשה שם מסיני לא רק הגיל קובע אלא גם שיביא שתי שערות אם הביא שתי שערות יום קודם הגמרא אומרת זה שומה בעלמה אפס והשערות צריכות להיות ארוכות שיהיה אפשר לקוף ראשו של זה בצד עיקרו של זה חקצד אומר המקנה בטח הצערות האלה לא צמחו בתחילת הלילה אלא רק למחורת הרי עד שיהיה גודל כזה לקוף ראשו של זה בצד יקרו של זה לא נעשה בכמה כמה שניות אתה אומר עד השקיעה חזקה דרבה על פי רוב אין לו כלום 8 נהיה צד הכוכבים בתוך חצי שעה צמח לו כל כך הרבה לכן הוא טוען שרק למחוריו זה לא בהכרח יכול להיות שהיה קצת פחות היה עשירית המילימטר פחות מהשיעור לקוף ראשו של זה וצד יקרו של זה ואז הגיע סת הכוכבים צמח לו עוד עשירית מילימטר ונהיה גדול המצווה ולכן אם הוא חזן כמו שאמרתי בערבית יש להם הם על מה לסמוך. המנהג הוא כך ולכן אנחנו לא חוששים. אבל מה שאין כן לגבי שחרית או מנחה אין היתר בשום אופן. דיברנו פעם גם לגבי מחלל שבת. לפעמים יש עניין של דרכי שלום. שוב לגבי שחרית מנחה ומוסף חייבים להתעקש איתו ולא לתת לו בשום אופן. רבי חנניה בן הקשיה אומר הקדוש ברוך אתה אמ אמן