ברכת בורא נפשות – נוסח הברכה ושיעור כזית הלכה למעשה

 - - - לא מוגה! - - -

ב אדם שאכל כזית לחם מברך ברכת המזון ואכלתה ושבעתה וברכתה אוכל כזית משבעת המינים מברך ברכה אחת מען שלוש על המחיה או על העץ אכל כזית ירקות קטניות או פירות שאין אינם משבעת המינים מברך ברכת בורא נפשות הבות אלה דברי הגמרא בברכות לזרוב יד וכך כל עם ישראל עושה התוכן של הדרכה בורא נפשות רבות וחסרונן חסרונן הכוונה היא על הלחם והמים על הלחם יחייה האדם אלה הדברים שעליהם אנחנו חיים. ההמשך על כל מה שבראת על החיות בהם נפש כל חי. הקדוש ברוך הוא נתן לנו לא רק לחם ומים אלא גם את הקטניות פירות וירקות שיש שמה עוד ועוד ויטמינים על כל מה שבראת כל הדברים האלה לחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים זהו מסח הברכה שאנחנו מברכים כשאוכלים כזית מאותם הדברים בנוסח הברכה יש שתי גרסאות יש גרסה וחסרונן במן סופית גרסה השנייה חסרונם בנ אין כאן שאלה מהותית בתוכן כולם יודעים שאם אמרת בחסרונן או בחסרונן בין כך ובין כך בדעבד יצא ידי חובה אין שאלה אבל השאלה היא מה יותר מהודר על פי כללי הדקדוק וכולי לפי גרסה שלנו בזרכות לז ערובין יד התוספתה הירושלמי לפי המקומות האלה צריך לכתוב נ סופית וחסרונן אבל לפי הגרסה שיש במדרש ובילקות שמעוני הגרסה היא במוחסרות מ ההבדל הוא אם זה לשון זכר או לשון נקבה זה ההבדל זה הוויכוח גם לראשונים יש הבדל דעת רוב רובם של הפוסקים של הראשונים כמו שכתב רב עמרם גאון והרמבן בפירוש המשניות בברכות סוף פרק ו' שצריך לומר וחסרונן כך דעת גם רבנו הרשש בניר שלום והגאון חידה בברכי יוסף ומספרים שכך הוא המנהג שלנו אנחנו אומרים וחסרונן גם התימנים גם כן אומרים כך כך גם רגילים רוב גדול מאחנו האשכנזים לא כולם דווקא המשנה ברורה על המקום אצלנו בסימן רז הוא העתיק את האומרים וחסרונם בנ בעל כף החיים בדרך כלל הוא הולך בשיטת רבו רבנו יוסף חיים הבן איש חי כאן הבן איש חי כתב בנ הוא הלך לפי השיטה האומרת וחסרן במ כך הוא כתב בשנה הראשונה פרשת מטוס אבל כאן כף החיים לא הלך בשיטת רבו אלא הוא הביא דברי רבנו הרי בשער המצוות במסקנה שלו שהנסחרונן יותר מדויק וככה ההלכה למעשה אנחנו אומרים זה חסרונן יש יהודים עיראקים יהודים בבלים שאומרים בנם אבל אנחנו מעדיפים ותר במין סופית זו המסקנה בלכתחילה בדעבד אם אמר בם בדיעבד יצא רבנו יעקב חיים סופר בעל כף החיים תחילת ימיו הוא היה בבבל ושמה למד תורה אצל רבנו יוסף חיים הוא היה מורה ורבו הבעל הבן איש חי הייתה קבוצה שהתארגנה לבוא כאן לארץ ישראל לירושלים לעשות ביקור בקברות של הצדיקים זהירה אז היה נסיעה יותר קשה לפני 100 שנה זה לא היה כמו בימים האלה היום אתה נוסח במטוס שעה אחת אתה גומר את הסיפור אז זה היה כמה ימים נסע יחד איתם ביקר בכל המקומות הקדושים וראה מה יש בירושלים לא היה לא כסף ולא זהב הייתו היו אז עניים יהודים אבל ראה את העושר הרוחני אני ראה את המקובלים ואותם החסידים קדושי העליון התאהב בירושלים אמר להם אני לא חוזר בבדד תגידו לאשתי אני נשארתי בירושלים טוב חזרו כולם בבגד והלכו קודם כל לרבנית אמרו לה אל תדאגי בעלך מרגיש טוב הכל בסדר לא קרה לו כלום אבל הוא החליט להישאר בירושלים הוא לא רוצה לבוא יותר לבק דעד אז היא רצה מיד רבן איש חי רבנו עזב אותי לבד אני נשארתי פה והוא הלך בירושלים על אהרבתי כתוב במשנה נוסכת כתובות דף קי קום מעלין ירושלים מרן פסק את זה להלכה אבן העזר סימן עגוסקים כתבו מי שחפצה נפשו ורוצה אז חייבת ללכת אחריו אומר לו רבנו אין לי אפילו כסף בשביל לקנות כרטיס נסיעה להגיע לירושלים איך אני אגיע אצלו היה לו הרבה ספרים שם בב דד אז הרב נתן לה אתה אומר לה תמכירי חלק מהספרים שיהיה לך כרטיס נסיעה ואת החלק האחר תקחי את זה איתך בשבילו וככה היה היא באה מיד אחרי ירושלים ואז הוא התמקם כאן היה יושב והוגה בתורה בית כנסת ששנים מדוד אתם מכירים בית הכנסת בקומה שנייה שם היה הספריה שלו מהבוקר עד הערב היה יושב והוגש שם בתורה וחיבר לנו את האוצר עשרה כרחים כף החיים על אור החיים ואור הדעה. כל זה היה בזכות זה שהרב זכה להגיע לירושלים עיר הקודש. הסתופף יחד עם אותם הפסקנים הגדולים, אותם המקובלים הגדולים. אותם המקובלים היו לומדים בבית הכנסת יסכרוף בביוף. זה מול הדר ברחוב דוד שם היו יושבים הגאון רבי שאול דואק הכהן וכל החבורה הקדישה. הוא היה גם יחד עמן, היה הוג בפשט וגם בקבלה וכאן הוא מנסח את התשובה למה חסרונן כך הוא מדייק מדברי רבנו הארי שעל פי הקבלה כך צריך להיות ולכן אנחנו שהולכים בסדר הזה אנחנו מעדיפים לומר לחסרונם התלמוד ירושלמי ממשיך ואומר סוף הדרכה להחיות בהם נפש כל חי ברוך אתה השם אומר שם שמיים חי העולמים חלק מהפוסקים העתיקו את הירושלמי הזה להלכה גם לרבות הגאון מבינה ולכן החשכנסים הליטעים שהולכים בעקבות הגרה גם הם חלק מהם מברכים אומרים שם שמיים ברוך אתה השם חי העולמיים אבל אנחנו לא אומרים כך והסיבה היא רב יהודה גאון אומר כלל ברכה שנאמרה בשס בגמרא אנחנו מברכים בשם המלכות. מה שלא נאמר בש"ס אנחנו נזהרים לא לברך ופה תחפש בכל הש"ס אצילנו בגמרא דרכות לז או ערובין יד לא כתוב ברוך אתה השם חי העולמים אין דבר כזה ממלא לפי זה זו ברכה לבטלה אם יאמר זו הטענה של הרבה מגדולי הראשונים וכך ההלכה למעשה אלא שהתוספות אמרו גם אם אנחנו לא נאמר את זה בהזכנת שם שמיים אבל נאמר ברוך חיי העולמים וזה מה שאנחנו עושים כמעט כל עם ישראל חוץ מהליטאים לא אומרים שם שמיים אלא אומרים ברוך חי העולמים התימנים לא מברכים כך התימנים צמודים בכל הברכות לפי הנוסח של הרמנדם כולל גם בזה אז זה אצלהם נסח הברכה לחיות בהם נפש כל חי זהו אין להם סי סיום ברוך חי העולמים אצל הבדים אין את זה הנפקמינה אם תשמע תימני בלדין מברך הוא גמר את המילים לחיות בהם נפש כל חי תעלה מיד עליהם אם אתה שומע אותי אתה צריך לחכות עד שאני אגמור את הברכה ברוך חי העולמים אבל הוא גמר מח נפש כמחי הוא גמר כמך ולכן תענה מיד אחריו אמן תדע אין לו המשך אנחנו מחמירים כמו התוספות אומרים ברוך חי העולמים בעל לחבות יאיר בספרו מקור חיים הוא אומר לאשכנזים שכן מברכים הוא אומר להם עצה כזו אומרים להם שם שמיים ברוך אתה השם חי העולמים מיד אחרי זה שיגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם והיהם כמו שהם עושים בתפילין של ראש מברכים מלך העולם אשר קדושנו מצוותם מצוהנו על מצוות תפילין וביד אחר אומרים ברוך השם כך הוא הדין גם פה אלה הדברים שהרב אומר אבל זה לא לדידן. לדידן כמו שאמרנו לא כתוב את הנוסח הזה בגמרא שלנו אנחנו חוששים ספק ברכה לבטלה ולכן אנחנו נזרבים. כל מקום מי שישמע איזה אשכנזי שאומר ברוך אתה השם חי העולמים יכול לענות אחריו במה התחלה של הברכה בודי היה בסדר ואין כאן לשון וציונו לכן רשאי לענות אחריו אמן אין כאן כמעט בעיה יש לנו דוגמאות רבות בנושא הזה ברכות שאינם כתובות בגמרא ואנחנו חוששים בהם מאוד אולי הרכה היא ברכה לבטלה חלק מהחנו האשכנזים, התימנים, הבלדים והמרוקאים. בתפילת ערבית אחרי שאומרים ישכבנו אבינו לשון, שם במקום יש להם את הפסוקים של יראו עינינו עם חתימה. גם התוספות כבר הזכירו את זה. שאלה היא לא כתוב בגמרא, יכולים לומר, לא יכולים לומר. תוספות דנו מצד שהוא מפסיק בין השמיכות גאולה לתפילה. שאלה אם זה כגולה רחבה מה בלילה חייבים לא חייבים זה הדיון של התוספות אבל לענייננו אנחנו לא אומרים לא חותמים בברכה שנראו עלינו גם שם אנחנו חוששים כיוון שכל זה לא הוזכר בשס כך הוא הדין גם לגבי ברכות השחר אנחנו מברכים בכל בוקר שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשה אישה אנשים במקום שלא עשה אישה אומרות ברוך שעשה קרצונו שוב היא לא יכולה לומר בשם שמיים ברוך אתה השם אלא היא אומרת ברוך שעשה מקרצונו כי גם זה לא כתוב בשס הוא הדין גם המשך התפילה אנחנו אומרים ברוך המקדש שמו ברבים גם שמה אין שם שמיים יש גרסאות חלק מהפוסקים כתבו להזכיר שם שמיים גם שם אנחנו לא אומרים בגלל שלא כתוב בגמרא כך גם במודים דרבנן בסוף עד שאנחנו מודעים לך ברוך אל ההודעות. גם שמה ברוך ואין שמה הזכרת שם שמיים. גם שמה בגלל שהדברה הזו אינה כתובה בשס. כך גם אדם שמריח ריח טוב של לחם עובר ליד אנג'ל, ליד ברמן מריח ריח טוב. חלק מהפוסקים אמרו כמו שהדרכה הראשונה של הלחם. במקום בורא פרי האדמה אתה מברך המוציא לחם מן הארץ. הלחם קובע ברכה לעצמו משום חשיבותו. גם פה במקום הנותן ריח טוב בפירות צריך לברך הנותן ריח טוב בפת. אבל הפוסקים לא הסכימו עם המהלך הזה. לא כתוב בגמרא ברכה כזו הנותן ריח טוב בפת. ולכן אינם רשאים לומר את אותה הברכה. גם שמה אנחנו חוששים לספק ברכה. כך הוא הדין גם לגבי שאר ברכות. יש לנו ברכת הפדיון. הכהן כמובן מקבל את החמישה סלעים. אבי הבן אמר את הברכות הכל בסדר הכל נגמר. אחרי זה כתוב בתשובות הגאולים מביאים יין ועל היין אתה מברך ברכה אשר כדש עובר. בפסחים קכא ועוד מהפוסקים דנו הברכה הזו לא הוזכרה בגמרא לא הוזכרה בשז ולכן הרבה מגדולי הפוסקים אמרו שאין לנו רשות לאומרה בשם ומלכות וככה ההלכה אם כן איך עושים מי שכיבדו אותו לברך על אחרי הפליון יעשה כך יתפוס את היין בידו ויתחיל ברוך אתה יאר שם ואלוקנו ימשיך מלך העולם ימשיך כדורי השעובה גם בסוף בחתינה גם כן יאמר ברוך אתה ירהר שם שמיים ויחתום אחרי זה יאמר את ברכת בורא פרי הגפן אמנם בכוס של הברית מילה אתה כל יום מקדים הגפן ואחר כך אתה עובר לדרכה של המילה שכדי שדין י למה כאן אנחנו מאחרים את ברכת הגפן כדי שלא יהיה הפסק ק אם נאמר שהדרכה הזו אין לה שורש וכל זה מיותר אז בין ברכת בי פרי הגפן לטעימה היה כאן הפסק כדי שלא יהיה הפסק ולכן מן הראוי שיעשה כדבר הזה שיאחר את ברכת בורא פרי הגפן וישתה מיד את היין גם שם חששנו הדבר הזה כך גם לגבי ברכת אשר צג אגוז מרן כתב את זה באבן העזר סימן סג אותה אנחנו לא מדברים גם כן מהטעם האמור וכן כל כיוצא בזה אז אם אפילו לגאונים לא הייתה סמכות לבוא ולתקן תקנה לברך ברכות כל וחומר לנו בדורות האלה אפילו אם ירצו כל חכמי ישראל להתאסף ולקרוע ברכה בוודאי שאין להם את הכוח אין להם את הסמכות אין הבה המנח לבוא ולהתיר לברך ברכות חלילה ברכות לבטלה ולכן אנחנו מזהירים מאוד גם פה שב ואל תעשה אנחנו אומרים רק ברוך חי העולמים יש שתי גרסאות ברוך חי העולמים ופתח או ברוך ח העולמים היינו בצרה שתי גרסאות בספר בניאל פרק יב שמה כתוב וצר ח לא בפתח אבל שם ספר דאל ברובו הוא בארמית אם נאמר שגם כאן הסיום הוא בארמית צריך לומר חצר אבל אם נאמר שזה בעברית עברית צריך להיות חי העולמים לא רק בברכה הזו ברכת בורא נפשות גם בברכת ישתבח שמך לעד מלכנו אנחנו אומרים בכל בוקר חותמים מלך אל חי העולמים אמן גם שמה יש את הוויכוח רובו הגדול של עם ישראל אומר ופתח גם המגן אברהם שאמר בצר האחרונים שהוא חזר בו העלייה רבא אומר שהוא חזר בו ואמר שצריך למרפתח מלך אל חי העולמים כך הוא הדין גם פה ולכן רובה דרובן של עם ישראל אומרים ופתח מלך אל חי העולמים עליהם יש חלק מיוצאי טוניס הג'רבעים הם רגילים לומר וצורף שוב גם כאן אין שום ספק שאם תאמר חי העולמים או חי העולמים בוודאי שיצא בין כך ובין כך תוכנו זה בסדר הברכה בסדר כל השאלה היא רק מה יותר מה ודר ואנחנו נוקטים שיותר יהודה לומר חי העולמים ופתח זה הנוסח שלנו וכך ראוי לנהוג ולעשות בלכתחילה כאשר יצא יש א שמה אפשר להתקיים כןש אפשר להתקיים גם שנה אם אמר כך או כך בדעבד יצא אבל יותר מודה לומר אי אפשר להתקיים אדם שאוכל כזית אז הוא יכול לברך את הברכה האחרונה בורא נפשות על המחיה או ברכת המזון פחות מכזיד לא לא יכול לברך זאת ועוד צריך לאכול את הכזית מהר אם יאכל את הכזית לאט אינו לא יכול לברך ברכה אחרונה הפסיד אלה דברי רבנו אהרון הלוי הראה שרק אם האדם הזה אוכל רצוף בלשון חכמנו כזית בכדי אכילת פרס לפי זה אם הוא אכל בננה בתוך ארבע דקות יכול לברך בורא נפרשות אבל אם הוא אכל אותה לאט לא הרבה פעמים דרך בורא תורי אדמה אכל 10 גרם על השו שיחת טלפון דיבר על הרשעה, אכל עוד 10 גרם, עוד שיחת טלפון עד שגמר את הבננה נהיה 40 50 דקות. בכל הדבר שהוא אכל בסך הכל כזית, אבל הוא לא אכל את זה בצורה נורמלית, בצורה רגילה. ולכן דעת הרעה ברוב הפוסקים, אסור לו לברך בורא נפשות. לא רק לגבי בורא נפשות, הוא הדין גם לגבי ברכה אחת מען שלוש או ברכת המזון. זה מצוי מאוד ביום שבת. בחורף אנחנו אוהבים מאוד לאכול את החמים. קר מאוד והחמים חם חם מחמם את הבטן. ולפעמים בעלת הבית ישה זריזה. מיד אחרי הקידוש היא כבר יוצקת לצלחות. איךשהוא גומר המוציא היא שמה את הביס הראשון בפה. רצה מיד מביאה לבעלה בעל הבית ולכולם את צלחת האוכל ואז מה שקורה הוא אכל 10 20 גרם לא אכל עדיין כזית ומתחיל לאכול את החמין אחרי חצי שעה אתה שואל אותו אכלת כזיית כן בסך הכל פה הוא לקח 5 גרם פה 10 גרם לאט לאט הוא גמר את הכזית אבל הוא לא אכל את זה בתוך ארבע דקות לא היה כאן כזית בכדי אכילת פרס. ולכן גם כאן לא יוכל לברך ברכת המזון לפי דעת הרע ולא קיים בזה מצוות סעודת שבת. זו הבעיה. ולכן עצה טובה לנשים. אל תביאו לנו מהר את החמים אלא מיד אחרי המוציא שיטעם קודם כל כזית שלוש ארבע דקות יאכל את הלחם עם הסלט או דבר אחר. גמרנו כזית רק לאחר מכן תוכל להביא לנו את החמים ואז לא יגיע לבעיה האמורה לא סמל לא ידע תגיד לו ברגע שהוא שואל אותך תאכל כעת כזית רצוף יקח מנפון חמוץ עם הלחם שיהיה לו תאמן לאכול את זה ויאכל עכשיו כזית רצוף כמו שאמרנו כזית בכדי אכילת טרס לפי דעת הרב סף החיים זה ארבע דקות ולא יותר. כך גם כותב להלכה התורת חסד מלובנים. מביא את המחלוקת לפי כף החיים ארבע דקות. לפי רבנו חיים פלצ'י במועד לכל חי בביקורי יעקב יש שבע דקות. החתם סופר אומר תשע. וכל אחד מספר ניסאתי וכך יצא לי. איך ייתכן? כל אחד מנסה יוצא לו זמן פער כל כך גדול. מה חלילה מישהו נהלם משקר? על זה הרב אומר תלוי מה אתה אוכל יש דבר שאתה לועס אותו מהר ואתה גומר מהר אבל בעל כף החיים מה היה אוכל האוכל שלו היה פיטה של העירקים עש תמור פיטה ז אתה אוכל אותה מהר כך גם החלה ביום שבת בפרט החלק הפנימי של החלה זה רך מאוד אפילו אדם בלי שיניים יכול לאכול את הכזית הזה בתוך ארבע דקות ולכן צריך למהר לאכול ל כזית בכדי אכילת פרס. אבל אם הוא אוכל תפוח עץ שם ללעוס את התפוח עץ לוקח יותר זמן יכול להיות ששם אפילו עד שבע דקות זה עדיין בסדר זה מצוי לא רק שהטלפונים מטרידים את האדם לפעמים יש לו חבר טוב מהבית ספר מכיתה חיתי אותו היום אחרי שנים רבות אתה יושב יחד איתו שמח לקראתו מכבד אותך תפדל יש כאן תפוחי עץ ואז אז הוא אוכל 10 גרנ ממשיכים לדבר רוצים לדעת מה היה מאז שנפרדנו על היום רוצה לעשות סגירת מעגל התחתנת יש לך ילדים הוא רוצה לדעת הכל סקרנות הטבעית אבל כשהוא יגמור את התפוח עץ עבר שעה שעה וחצי הוא לא יוכל לברך כל הנפשות הוא לא אכל את זה רצוף זו הבעיה החמורה כאן ולכן עצה טובה כמה משמעלן אתה רוצה לזכות לברך ולא נפשות קודם כל תאכל כזיית תזרש תאכל את הכזיית אחר כך תדבר כמה שאתה רוצה אפילו אנשים צריך לומר את העצה הזו נכון שהן רגילות תשעה כבים אבל אפשר לדחות את התשעה כבים עוד מעט אפשר לעשות גם תשלומים ולכן שיסגור לרגע את הטלפון יחדו כדי שלא תהיה לו שום הפראה קודם כל יגמור את הכזין אחרי זה יגיד אחרי זה יעשה מה שריבו חפץ גם בחול גם בשבת זו ההזהרה כנסת הגדולה חולק על כל המהלך הזה טענה של הכנסת הגדולה הוא אומר על מה אתה מברך ברכת המזון אכלת ושבעת קודם היית רעב כעת אתה שבע הבטן שלך מלאה מה זה חשוב לי אם הלאת את הבטן בתוך ארבע דקות או בתוך 10 דקות ועוד מאחרונים הלכו בעקבותיו אבל המנחת חינוך מפרש יפה הוא אומר הקדוש ברוך הוא אמר ואכלתה וסעתה וברכתה כשהוא אכל אכילה נורמלית כמו שאנשים אוכלים רצוף על זה הוא חיה וברכתה את השם כאן הוא אכל בצורה לא נורמלית לא ככה אוכלים אדם אוכל 10 גרם ומחכה רובע שעה מי אוכל כך ולכן בזה התורה לא חייבה אז אפילו בברכת המזון דאורייתא הוא אומר את הרעיון הזה כל חומר אצלנו ברכת דורי הנפשות אפילו נגדים עושה פשרה בין הקצוות הוא אומר בורא נפשות לא יברך אבל אם הוא אכל ושמע מהלחם בצורה הזאת כן יברך אבל כל זה סימן שאלה כל זה ספק ולכן אדם חכם ונבון צריך להיות פיקח שלא יכנס למחלוקת האמורה מן הראוי שתמיד כשהוא בא לאכול יאכל מיד רצוב כז בכדי אכילת פרס כדי שלא יסתבך אלא יאכל לכל הפוסקים לכל הדעות יוכל לברך את דרכה האחרונה. ואם יש לו ספק יושב לידו החבר. החבר אכל כזית מהבוטנים רצוף. הוא אכל מהבוטנים מהר מהר הוא אכל כזית. לי יש ספק. אני אומר לו חבר כך וכך הבעיה שלי תכוון עליי תפור אותי בזריכת דברי נפשות על מה שאכלתי על השקדים ועל הבוטנים. זה הדבר זה הפתרון שיוכל לנהוג ולעשות. בודיה עבד. לכתחילה שתדל לאכול רצוף כדי שלא יבוא לידי ספק הן בחול והן בשבת אם הוא צמא יכול מיד לקחת מים לשתות רבעים יש 80 גרם הוא מיד יוכל לברך בריא נפשות לבד כולה עלמה אבל לפעמים הוא לא צ לפעמים הוא שתה הרבה שתה לאט לאט לא שתה רבית כך שמצד המשקה עדיין אין אין עליו את החיוב של ברכת בורא נפשות. ולכן אמרנו שישמע מאחר אם יש אדם אחר כמוהו שאכל, אבל הוא אכל את זה יותר מהר, שהוא יברך ויפטור אותו, יוציא אותו ידי חובה. הראשונים דנו כמה זה כזית. מרן מביא את המחלוקת בהלכות פסח, סימן תפו. יש לנו מצווה תעשה דאורייתא בליל הסדר ליל פסח לאכול כזית מצה ומרן פוסק להלכה כדעת התוספות בחולין קג שהכזית הוא חצי ביצה אם הביצה היא 18 דירהם הכזית תשעה דירהם דהיינו 26 גרם כדברי התוספות כך כתבו להלכה המרדכית רומת הדשם מהריו ועוד וככה ההלכה בספר שבח פסח עוד מהאחרונים באנו מדוע למה מרן פסק כן הרי לא רק הרמבם גם הריף והראש הרבה מגדולי הראשונים פסקו שהכזית היא שליש ביצה הרמבם שאומר את הדברים האלה הוא לא יחידה אם אתה אומר שהביצה היא 18 דירם שליש ביצה כמה זה שישה דירים תכפיל 6 דירהם כפול 2.9 שע גרם יצא לך 17 גרם זה כזית אז הרב מרן פסק נגד הרמבם הריף וראש שלושה עמודי הוראה שאר הפוסקים זאת ועוד הגאון מבינה מצטט את הזוהר שגם לפי הזוהר הכזית זה שליש ביצה תראו בספר שיעורים של תורה של הגאון הרב קניבסקי יש לו שמה תשובה בנושא הזה הביא הרבה ראשונים שהלכו כדעת הרמבם ורבנו תם הריף והראש שהכזית היא שליש בצער הלכה שם בהלכות פסח מרן פסק להחמיר כי מצוות עשה דאורייתא של המצע ספקת דאורייתא לחומרה אצלנו כאן לגבי הברכה גם כן צטרך להשתמש לפי הכללים של ההלכה לשחק ברכות להקל אז אם הוא אכל רק 17 גרם אסור לו לברך בורא נפשות אולי ההלכה כמו התוספות והרי בספר חמדת ימים מספר פר שנהגו כדעת התוספות. הוא מסביר מדוע מרן פסק נגד הרמב"ם כדברי התוספות בגלל שהמנהג הוא כתוספות. אם המנהג הוא כך, בוודאי שאסור לך לבוא ולברך על 17 גרם ברכת המזון על המחיה או בורא נפשות ש תעשה ספק ברכות להקל אלא רק מי שיאכל יותר מ-26 גרם רק אז יוכל לברך בורא נפרשות רבות ולא פחות מזה ושוב אין לנו הבדל בהלכות האלה בין איש לאישה האם זה מצווה שהזמן גרמה של נשים פטורות כולנו שווים וגם האישה צריכה לדק בדבר הזה אם היא אכלה 26 גרם כן פחות מזה אינה אמורה לבוא ולברך את כל הדברים האלה אנחנו פוסקים הולכים לפי נפח ולא לפי המשקל כך כתבו התוספות בסוכה דף ו על פי דברי התוספתה כך כותב לנו הרמבן גם ביד החזקה וגם פירוש המשניות מסכת חלה שהולכים לפי הנפח כך דעת התשבץ, כך דעת רבים מגדולי הפוסקים ומרן מצטט אותם להלכה בספרו שאלות ותשובות אבקת אוכל וכך ההלכה היחיד שניסח את זה בלשון משקל חמדת ימים והגאון חידה בחיים ש אבל מורנו הראשון ציון חכם מרדכי זכר צדיק לברכה הוא הסביר ואמר גם הם לא התכוונים מהמשקל כולם ודעים שצריך לל לכת לפי הנפח אלא דיברה תורה כלשון בני אדם ולכן הם אמרו לנו את הניסוח הזה בלשון משקל אבל לעולם הכל הולך לפי הנפח בין לכולה ובין לחומרה אני אביא אני אנחיש כמה דוגמאות כדי שנבין את המושג הזה חולה שיש בו סכנה הרופא פסק לו שהוא חייב לאכול ביום הכיפורים אתה אומר לו תראה הראש כתוב בשולחן ערוך אמרו אל תאכל הרבה מהר אתה צריך לאכול בכל ה1 דקות פחות משאור ככותבת הגסה כמה זה ככותבת הגסה מרן כותב שם בדף רח שני שיש ביצה 38 גרם אז מה עושה אותו האדם אומר אני אוהב לאכול מציאות לוקח שלוש מציאות שוקל אותם 30 גרם אומר לך זה פחות מכשיעור הוא אוכל בכל ה1 דקות אוכל שלוש מציאות אותו אדם חייב כרת תגיד למה אמרת קודם 38 הוא אכל רק 30 אז למה אתה אומר חייב כרג התשובה לדבר כיוון שאותו מאכל המציאות הם דבר יבש אמנם במשכן הם 30 בנפח הם 44 ולכן הוא כבר עובר את קו הגבול כך למדנו בגמרא במסכת כת שבת דף ל הגמרא אומרת ההבדל הפער בין הלך ליבש גודשה טלתה שליש ואם כך האדם הזה עלול לעבור על איסור כרת ולכן צריך להנחות אותו שלא יאכל בכל ה10 דקות שלושה מציאות אלא יאכל בכל ה10 דקות רק שתי מציות ואז בשתיים האלה יש לו נפח של 30 בזה הוא לא נכשל בזה הוא לא עושה שום עוון כך צריך להנחות את אותו האדם. גם פה עוד ענייננו. אם האדם הזה אכל שתי מציאות יברך ברכה אחרונה על הבחיה ועל הכלכלה. אותו דבר גם לגבי מצה. מצת מכונה רגילה יש בה נפח של 50. למרות שבמשקל יש בה רק 34. אנחנו מגדירים את המצת מכונה שהיא למעשה נפח של 50. ולכן אדם שלקח קצת יותר מחצי מצת מכונה ואכל, שואל אותך מה אני מברך כעת על המחיה ועל הכלכלה? אומר לך אבל לא אכלתי הרבה. היה שמה סך הכל 19 גרם במה שאני אכלתי. במשקל היה שמה רק חי גרם אבל בנפח היה שמה בוודאי 26. ולכן מן הראוי שיברך ברכה אחרונה וכן כל כיוצא בזה. ביקרתי פעם בבית חרשת במצות. אחרי שהמכונה פורסת את הבצק בצורה המרובעת הזו, לקחתי מצה אחת מהבצק, שמתי אותה על המשקל ושקה על 50. סימנתי את זה, החזרתי את זה על המסוע והלכתי אחרי התנור. כשיצאה מצה זו מהתנור שקלתי אותה עוד הפעם 34 גרם איפה נעלם 16 גרם מי גנב את זה התנור ידע את המים ולכן נשאר 34 אבל הנפח שהיה נפח 50 נשאר הנפח אותו דבר לא התמה ולא יתבוסף ולכן אנחנו מגדירים מצת מכונה כ50 ולא כ-34 ארבע כך גם בדברים אחרים כגון האדם הזה לוקח פופקורן ואוכל הטירס המנופח הזה לקח אותו שם אותו על המשקל שמונה תשעה גרגרים יצא לו חי גרם 18 גרם במשקל שואל אותך נו מה אני עושה תגיד לו תברך גור נפשות רבות אומר לך אבל אמרת לי מקודם שאנחנו לא נוהגים כרמבם אנחנו לא מברכים על 18 גרם על מה אתה מה כאן מברך עני הפופקורן הזה הוא יש בו נפח של כזית הוא מנופח ולכן כן צריך לברך על הדרכה האחרונה בורא נפשות רבות וחסרונה כמו שאמרנו בדוגמה של המצב והמציאות והבסקית שמה מברך על המחייה את הדרכה שלו גם פה אצלנו יברך בורא נפשות וכן כל כיוצא בזה במילים אחרות אנחנו הולכים אך ורק רק לפי הנפח. מי שרוצה לראות את כל גדולי הראשונים ואאחרונים שבנו בזה, יפתח ספר חזון עובדיה חלק א'. אתם מכירים מה שיותר נפוץ חזון עובדיה חלק ב'. שמה יש את האגדה של הפסח, שם יש גם הרבה סיפורים, אבל יש חזון עובדיה חלק א'. שמה זה תשובות בהלכה, יש שמה תשובה ארוכה בנושא הזה בחלק א'. והמסקנה היא הולכים לפי הנפח. וככה מסקנה כבדנו מראות מרן כך דעת גם חכמי דורנו הגאון הרב אלישיב כך דעת מורנו חכם בן ציון כך דעת הגאון הרב אוירבח ועוד כל זה נכתב בספר מריע חלק ד' כתבו את זה בשם אותם חכמים שהולכים תמיד לפי הנפח וכך המסקנה להלכה ולמעשה גם פה אצילנו לעניין הברכות אנחנו לא חוששים אפילו מצד הכלל של ספק ברכות לכן אמר אמרנו לו שיברך את הברכה הראויה בורא נפשות רבות וחסרונן אני אמרתי שהכזית היא 26 גרם זה לא מוסכם גם על זה יש מחלוקת קשה אבל זו המסקנה להלכה ולמעשה מי שפקפק בנושא הזה הראשון היה תלמידו של מהרב מאוטינבורגת השביץ הוא כבר דן אולי הביצים שהיו בזמן הגמרא אולי זה לא ממש אותם הביצים של ימינו אולי התקפנו הביצים הוא כבר מציב שאלה אבל הוא לא מסכן מי שניסה להסכם להלכה למעשה היה הבעל הנודע ביהודה רבי יחזקאל לנדו הרי הרמבם לקח את הגמרא במסכת פסחים קח שם הגמרא אומרת לנו את רביעית לפי המידה של האצבעות אצבעים על אצבעיים בירום וכולי הרמבם ניסה את הכל יצא לו רביעית 27 דרהם כביצה 18 דרהם בא צלח צים הנפש חיה על אותה הסוגיה ואומר הרמבם כותב דירהם אני לא יודע מאיזה דירהם שמה לא היה להם את הדירם היה להם אתפון היה להם משקל אחר ולכן הרב ניסה למדוד במו ידיו ויצא לו חשבון אחר הטורקים הם שמשתמשים עד היום יום בדירם יש להם דירהם אוקייה זה כרבע קילו ורוטל כ3 קילו במרחב הזה במזרח התיכון הטורקים שלטו כאן כ1000 שנה וכל הזמן כל אותם השנים היה המשקל הזה של הדירם ולכן הרמבם שחיו פעל לפני 800 שנים כדי שאנשים יבינו כמה זה כבצה כמה זה רביעית וכן הלאה. לכן הוא תרגם את זה למה שהיה נפוץ כאן במקום הזה. כך שאצל הספרדים הם לא שאלו שאלות כמה. כולם הבינו מה זה דירם. כולם ידעו. אבל בצ'כיה הטורקים לא שלטו ושמה הוא לא ידע מה זה. ולכן הוא ניסע. ניסא ועשה לו חשבון אחר. אצלהם לא מספיק לשתות 80 גרם כדי לברך דורי נפשות אלא קרוב ל-150 גרם. גם הכזית יותר גם בחשבון הטפח והאמה כמה זה האמה גם שמה יש פר ודידן 48 סטמטר לפי הנודע ביודה לפי החתם סופר והחזון איש 58 סטימטר זה הוויכוח שהתחיל מלפני 300 שנה אבל כמו שאמרנו ההקדמה היא הלדע ביהודה בהצלח אומר לא יודע מה זה דיר הוא לא יודע אנחנו כן יודעים מי שכתב באריכות בנושא הזה היה הגאון רב חיים נה חיים נאורתו ולדודתו היה בקדושה בעיר הקודש חברון אחרי החתונה האדמור מדובביץ שלח אותו לסמר קנד גרוזיה שהרביץ שם תורה באמת הוא הרביץ שמה תורה עשה הרבה גם הדפיס להם ספרים אחרי זה הוא החיק דוד היה רז במצרים תחנה סופית היה כאן בירושלים מר הקודש הוא כתב ספר שלם שעורי תורה כדי לבסס את השיטה של חכמי הספרדים. הוא היה אומר כאן שיעורים בירושלים בבית הכנסת מוסיוף. לפני 80 שנה רוב המתפללים במוסיוף היו עולים חדשים מבוכרה. היו מדברים עברית קצוצה. לא היו מבינים טוב. שמישהו היה שואל מהם שאלה הוא לא היה עונה לו בעברית. הוא היה עונה לו בבוחרית ראהותה. הוא היה שמה, הוא יודע את השפה, היה עונה להם מסביר להם יפה וכולם אהבו אותו מאוד. והיה מודד לכל אחד ואחד את האצבע, את האגודל כדי לדעת מה הממוצע. הוא בודק 100 אנשים ולפי זה הוא כתב את החשבון שני סנטימטר. כל החשבונות שלו הוא לקח וניסע ומדג וטען כנגד הנודע ביהודה. תלמידו של נדע ביהודה בספרו תשובה מאהבה ומספר ציג ללכת לפי הממוצע רבנו אתה נדת באצבעות שלך האצבעות שלך גדולות רבנו היה גדול לא רק בתורה גדול גם בגוף אומר הרב לא ענה לו גם הפתחי תשובה מראה כהן וגם טעמי המנהגים העתיקו את הסיפור הזה כך שקשה לנו להתבסס על דברי הנודע ביהודה לסמוך על זה להלכה למעשה לא לכולה ולא לחומרה צו המסקנה בוויכוח הזה יש לנו ראיות רבות כנגד הנודע ביהודה ויתכן אם הנודע ביהודה החתם סופר החזון איש והרבנים האחרים היו חיים היום מן הסתם שהיו חוזרים בהם מדע הארכאולוגיה במאה שנה האחרונה חפרו כאן במזרח התיכון בכלל ובירושלים בפרט היו הרבה חסירות מצאו הרבה דברים שהם מביאים לנו הרבה הרבה סיעתה לשיטה שלנו הדבר הראשון מטבע ניירונית כשגילו את המטבע הראשונה אז הרבנים אמרו אולי במקרה מטבע אחד יצא גודל כזה מי אומר לך שכולם אותו דבר אבל האם יש אלפי מטבעות בגודל הזה מזה גם מביאים ראיה ראשונה זאת ועוד יש לנו ממצאים ארכאולוגיים באיטליה. לפני 1900 שנה היה התפוצצות של הר גשע שלמה כוסתה בלבה. לפני כ-100 שנה באו ארכאולוגים ולאט לאט חפרו בזהירות. בן היתר מצאו שמה ביצה. כמובן הביצה לא הייתה בפנים ראויה לאכילה אבל הקליפה שמרה עליה עלה בה כיסה את זה אבל לא שבר את הביצה תשקול את הביצה הזו כמה היא שוקלת 52 גרם אם אית הנודע ביהודה כמו החתם סופר היה צריך להיות ביצה הרבה יותר גדולה ביצה קרוב ל-100 גרם אתה רואה 52 שסיפרו את הסיפור הזה לפני הרב קו אמר להם זור היה ברורה נגד הנודע ביהודה אם הנודע ביהודה היה חי עכשיו היה מודה היה אומר שלא השתנו שום דבר לא השתנה גם היום בזמן הזה תיקח את הביצים שמגיעים לתנו היום הכל ממוחשב כל דבר רואים את הגודל והכל נכנס למחשב יש ביצים קטנות סוג ב' סוג ג ויש ביצים אקסטרה ביצים גדולות הממוצע מה הוא הממוצע 52 גרם גם היום בזמן הזה. כך שבלי ספק אנחנו הולכים לפי הדעה הזו. גם לפני שבאו הארכיאולוגים וגילו לנו את אמריקה ידענו את ההלכה הזו. מדע הארכאולוגיה מוסיף לנו חיזוק בית סת. כיוון שכך המנהג שלנו לא שייך לומר במחלוקת הזו אתה מסופק ספק ברכות להקהל. לא אין לנו ספק. אנחנו בטוחים בכל המהלך הזה לא רק לנו גם לחנו האשכנזים חדשים עיקר באו אלה שהולכים לקות החזון איש והם שהתחילו להחמיר בדבר אז הוא לא ישתה מים 80 גרם בבת אחת הוא יקח 150 גרם בבת אחת למה לא שלא לבריאות רוצה להחמיר שיחמיר אבל מעיקר הדין גם ב-80 גרם חייב לברך ברכה אחרונה בורא נפשות ואם זה יין צריך לברך ברכה אחת מהן של אשכנזים ברובם הולכים אחרי המשנה בורה בביאור הלכה סימן ריעא הוא מדבר על המחלוקת הזו זה המסקנה שלו קידוש בלילה הוא דאורייתא ספק דאורייתא לחומרה ילך כמו הצלח ביום זה ברבנן ספק ברבנן לכולם כל הפוסקים תמויים הרי גם בלילה השתייה של רביעית יין בכל הפוסקים זה דרבנן אין שום פוסק שיגיד שזה דאורייתא אז למה הרב החמיר כל זה בגדר חסידות וחומרה. הרב לא התכוון להלכה למעשה. מי אומר שלא? יש לנו אתן של בעל המשנה ברורה גר בקריאת ספר הגאון רבי הלל זקש. יש לי ירושה מבעל המשנה ברורה. גביע, קידוש וטלית. ושניהם לא לפי שיטת הצלח. הגביע הזה מכיל בקושי 100 גרם. ובגביע הזה הרב היה מקדש גם בן שבת. אתה רואה שהוא עצמו לא חשש לדבר הזה. אז גם האשכנזים ברובם לא נהגו כמו החומרה של הצלח וסיעתו. כל וחומר לנו לדיבן שאין מקום לחשוש לזה מעיקר הדין. גם לגבי הנושא של הטפח והאמה בסנטימטרים. גם שמה שייך את הכלל שאמרנו וגם שם המסקנה היא האמה היא 48 סטימטר בעיה לדבר ספר תורה המינימום שלו צריך להיות גודל עמה יש לנו ספר תורה העתיק ביותר בעולם נמצא באוניברסיטה העברית כאן והגודל של הספר תורה הזה שכתב רבנו ניסים הרן הוא 48 אם היה האמת להלכה כמו הצלח הנודע ביהודה היה צריך להיות אורך הספר תורה 58 אלא ודאי שהאמה היא 48 גם במקווה בצדה הרוחב של שפופר שם הייתה 3וח סנטימטר אילו זה היה כמו החזוני איש היה צריך להיות 5 סנטימטר ויותר כדי לחבר ביןצר 100 הגשמים למקווה עוד ראיות רובות תראו בספר מוגות ומשקלות של תורה של הרב ייס שם הוא מלקט יפה את כל הצדדים לכאן ולכאן מתחיל מהסוגיות מביא גם מדברי הפוסקים שורה אחרונה בכל מחלוקת אנחנו הולכים לפי המנהג והמנהג שלנו כמו חכמי הספרדים ורב חיים ל ולכן גם אם זה 26 גרם יברך ברכה אחרונה שוב גם בדירה הם באורך השני 1000 שנה שהתורקים שלטו כאן היה פיחות או איסוף במטבע זה לא היה כל השנים אותו דבר הדירם האחרון היה 3.2 שתיים אבל אנחנו הולכים לפי הדירהם שהיה בדורו של הרמבם הוא שקבע לנו את המידות האלה המטבעות שיש בהם משקל דירהם נמצאים במוזאון הבריטי בלונדון ורבי הסתרח הגיע לשם ושקל אותם צילם ושקל אותם במטבעות האלה כל דרהם הוא 2.9 תשעה אתה מכפיל את זה בתשעה דירהם יוצא לך בדיוק הכזית 26 גרם ואז על דבר כזה מברך ברכת המזון על המחייה או בורא נפשות אם זה כבצה 52 אם זה שיעור עד דירהם 72 דירהם כדי לברך על העוגה המוציא השיעור הוא 209 גרם אם המדובר הוא על שיעור חלה על 1509 גרם קמח צריך צריך להפריש חלה בברכה. וכאן, כמו שאמרתי, אלה שלא ידעו היום יכולים ללכת למוזאון שם ולשקול את אותם המטבעות שהיו בדורו של הרמב"ם. בדורות הקודמים לא ידעו את זה. הנדע ביהודה לא ידע. היום כולם יכולים לראות את הדברים האלה ולכן כאן זה נחשב כאין טעות במציאות שגם לעניין ברכה אנחנו לא חוששים בדבר. כלל ועיקר יבוא מחר המשיח בוודאי שיאמר כדברים האלה יאיר את עיני עם ישראל במרה בימינו אמן ואמן רבי חנניה הקשה אומר