דין ברכת מאכלים מרוסקים: מדגוגה, שוקולד ושאר מאכלים מתועשים

 - - - לא מוגה! - - - 

ק תודה ברוך סימן רד סעיף יא מרן מדבר על אדם שעושה ריבה מחבושים או נברים לוקח את הפרחים את השנים והורדים ועושה מהם ריבה ומרן דן מה מברכים על אותה הריבה מרן אומר אפילו כשבא לעשות את הריבה הזו אפילו אם הם קטושים ביותר אפילו הכי יברך על הריבה של הורדים בורא פרי האדמה אלה דברי מרן כאן למעלה בסימן רב סעיף ז מרן מדבר בדוגמה מעין זו שם הדוגמה של מרן מרן עוסק בסיכום הסוגיה במסכת ברכות לח ומרן כותב שם תמרים שמעכן ביד מברך בורא פרי העין מה משמע דווקא אם מעך אותם ביד אבל אם רסק אותם במחתשת או במיקסר מה הברכה תהיה במקום בורא פרי העץ שהכל נהיה בדברו ואילו אצלנו כאן מרן אומר אפילו אם הם כטושים ביותר בקושיה הזו הרגיש המגן אברהם והמגן אברהם אומר שהעיקר מה שמרן כתב שם שדווקא אם הוא מעך את התמרים ביד אבל אם זה התרסק לגמרי הברכה שהכל ומה שכתוב אצלנו אפילו אם הם כטושים ביותר אומר המגן אברהם דווקא שניכר מהותו ותוארו אבל אם נפסדה צורתו העצמית הריבה הזו מרוסקת לגמרי מברך שהכל את דברי המגן אברהם העתיק הבאר היטב המשנה ברורה על המקום סעיף כת נב וכך כתבו גם שאר האחרונים רבנו יוסף חיים ברף פעלים גם כן דן בדברי מרן הדוגמה של הרב הכותרת של השאלה היא אדם שאוכל מדגוגה. מה מברך? איך עושים את המדגוגה? שם בבבל יש להם הרבה תמרים. עיר שמלאה וקדושה בדקלים, בתמרים. היו לוקחים את התמרים, מוציאים את החרצן, מרסקים לגמרי את התמר, מרסקים שקדים או אגוזים ומערבבים את זה ביחד. כמו שאנחנו קונים את השומשום המשושה המשולש או הבוטנים ככה היה להם היו עושים מהתמרים זה היה נעשה חתיכה כמו איזה שוקולד יפה והיו אוכלים את זה להנעתם והשאלה היא האם יברך על זה העץ הרי ממה זה מורכב מתמרים ושקדים זה מורכב שניהם פירות העץ אם כן יברך על זה ברכת בורא פרי העץ או המילה פרי שייך כשאתה אוכל את הפרי ממש אבל אם זה מרוסק לגמרי המילה פרי היא לא נדבקת זו השאלה של הרב והרב פותח לנו את דברי מרן למעלה כמו שאמרנו מרן אומר תמרים שמעכן ביד כאן הדגוגה הזו זה לא מאוך ביד זה כתוש במחתשת שת או היום בדור שלנו ממרח תמרים אתה מרסק את זה במיקסר זה מרוסק לגמרי ולכן יוצא עלבה דמרן שהברכה תהיה שהכל נהיה בדברו וכך מסכם להלכה הרב שיברך על זה ברכת שהכל נהיה בדברו כמו שדייק הנהר שלום מדברי מרן תמרים שמאכל ביד דווקא ביד ולא בכלי כאן המדגוגה מרוסק במחתשת בכלי ולכן שהכל נהיה בדברו לפי זה גם הממרח תמרים שלנו צריך לברך עליו שהכל נהיה בדברו אדם שאוכל את הממרח תמרים עם הלחם לא מברך כלום הכלל המשנה אומרת כל שהוא עיקר ואמו תפילה מברך על העיקר ופותר את התפילה הלחם הוא העיקר מברח תמרים טפה, לא מברך עליו כלום. אבל כשאדם אוכל את זה בלי לחם, לוקח את הממרח הזה, זה טעים לו, לוקח ואוכל אותו לבד. על זה הדיון שאמרנו והמסקנה היא כמו שאומר רבנו יוסף חיים שהכל נהיה בדברו. ככה התיקו להלכה הרבה מגדולי האחרונים. תלמידו הרב בעל כף החיים הגאון רבי יוסף עדיד בברכת יוסף מורנו חכם בן ציון באור דציון חלק ב הוא כתב בזה מאמר לפני 19 שנים בספר זכור לאברהם משנת תשנא אז הוא כתב לראשונה והתיקו את הדברים גם באור לציון חלק ב כולם הולכים באותו קו שיברך על זה שהכל כל נהיה בדברו. יש חולקים. הפירוש הזה מה שאמרנו בדעת מרן הוא לא דבר פשוט, הוא לא דבר מוסכם. יש הרבה שחולקים על המהלך הזה. אבל כמו בכל מקום, הבעיה העיקרית בענייני ברכות ספק ברכות להקל. כולם ודעים אם אמרת שהכל נהיה בדברו יצאת. על כל דבר אפילו על לחם ויין אם אמר שהכל יצא קל וחומר על התמרים ולכן אם אנחנו הולכים בדרך הזו לגבי הברכה הראשונה פתרנו את הבעיה בקלות איפה אתה נתקע לגבי ברכה אחרונה אם אכל כזית מאותו ממרח תמרים הוא אכל כזית שמה אתה תקוע אם תאמר שהברכה הראשונה שהכל כן צריך לברך בסוף בורא נפשות אבל אם תאמר צריך לברך על זה כמו התמרים בורא פרי העץ על התמרים ברכה אחרונה מען שלוש על העץ ועל פרי העץ למה נפשך אם אתה מברך על העץ אולי זו ברכה לבטלה אולי העיקר כמו המגן אברהם באר הטב נהר שלום ורף פעלים תגיד הפוך יהיה לך עוד הפעם ספק ברכה לבטלה שם הבעיה המסובכת יותר ולכן העצה היא אם אתה נמצא באמצע הסעודה אתה רוצה לאכול מהמרח תמרים הזה כמו שהוא אין לך בעיה שם אין לך ספק לגבי הברכה האחרונה בלוכי אתה מברך בסוף ברכת המזון ואתה פותר את הכל אבל אם האדם הזה אוכל כעת אין לו לחם הוא לא אוכל כעת סעודה כדאי לייעץ לו שלא יאכל בבת אחת 26 גרם שלא יאכל כזית בבת בת אחת אלא בכל 10 דקות רבע שעה יאכל 20 גרם יאכל לאט לאט כדי שלא יסתבך לא יכנס למחלוקת הקשה הזו בין גדולי הפוסקים היום הממרח תמרים הזה יש לו הכשר הבדץ עדה חרדית ושם הם כותבים אחרי המילים הכשר בדעת יש שורה נוספת וברכתו של הכל הכל. זאת אומרת הם רומזים לך הרוב זה לא תמרים כנראה הרוב יש שמה עוד סוכר ודברים אחרים אז יכול להיות שבמרח תמרים שלנו זה לא כמו המדגוגה שם מדגוגה לא שמים לא סוכר ולא תערובות אחרות אלא רק שקדים כאן יכול להיות שהרוב זה לא מהתמרים יתכן שיהיה אפשר לברך אפילו ברכת בורא נפשות רבות וחסרונם אם הוא אכל מזה כזית אבל כדאי לברר אם יש אחד מהחברים שעובד באותו מפעל אז כדאי יהיה לשאול עד כמה הם מערבבים אם 51% זה לא יהיה מהתמרים הנה החלמין לנו פחד נוכל להורות בלכתחילה שיברך על זה את ברכת בורא נפשות רבות וחסרונם התחלנו עם הדוגמה של ממרח תברים וך זלגמור. היום יש מאות מצרכי מזון מטועסים ש את כולם. אתה בא ושואל מה הברכה? את כל אלה אותם המאכלים. אתה פותר את השאלה קצד מברכים על פי מה שלמדנו בין שני הסעיפים האלה. לפי זה נוכל לדעת כצד לנהוג ולעשות. דוגמה אחת שעליה שוב הערכו הרבה הפוסקים. אדם שלוקח שוקולד, מה יברך על השוקולד? שלושה דעות יש בפוסקים. דעה ראשונה העץ, דעה שנייה אדמה. כך דעת היעבץ ועוד דעה האחרונה שהכל נהיה בדברו. אלה הם שלושה דעות על השוקולד. אלה שטוענים שהברכה היא העץ, הם סוברים, מסבירים לנו יפה, מאיפה אתה עושה את השוקולד? זה לא זה לא ירד מן מהשמיים, אלא נוטעים עץ, עץ השוקו, ממנו עושים את השוקולד. אם אתה לוקח כוטף מהעץ, אתה לא יכול ישר מהעץ לקחת ולאכול מזה. זה לא רבי לאכילה, אלא צריך לבשל את זה ולהוציא ממנו את הממדק, את השוקולד. עיקר נטיעת העץ זה בשביל השוקולד. ולכן הרבה מגדולי האחרונים אומרים שיברך בורא פרי העץ כיוון שזה עיקר נטיעתו. כמו שאתה נוטע את הקרן לעשות יין, אתה מברך בורא פרי הגפן או כשהוא אוכל את הסלט עם שמן זית והעיקר זה השמן זית. הגמרא אומרת בברכות לברך על השמן זית הזה בורא פרי העץ. אתה לא אומר זה כבר לא פרי אלא זה העיקר. אותו דבר גם כאן. תראו בספר מנחת שלמה חלק א' שם הדעה של הגאון הרב אוח שיברך על השוקולד ולכתחילה בורא פרי העץ. אבל דעת ספר פחד יצחק הרב כתב לנו אנציקלופדיה של 10ה כרחים. אנציקלופדיה הראשונה בהלכה הרב כתב הרב היה בדורו של החידה לפני כ-270 שנה הוא לא רצה לההנות מכתרה של תורה הרב היה במקצוע היה רופא היה מתפרנס מהרפואה אבל ישב וכתב לנו מה שהיום צריך צוות של 100 חכמים לעשות את האנציקלופדיה הזו הוא עשה אותה לבד היום אלה שעושים את האנציקלופדיה תלמודית הם מעתיקים ממנו, לוקחים מהמוכן ומוסיפים עוד קצת ומגישים לנו. ישר כוחם עושים עבודה יפה, עבודת קודש. אבל הרב כשדן בהלכה הזו דעתו סוף סוף זה יתרסק. אין כאן פרי המילה פרי העץ או פרי האדמה כשזה לא מרוסק. אם זה מרוסק לגמרי אז הברכה שהכל. והדיוק שלו הוא בדברי מרן למעלה בסימן רב סעיף ז תמרים שמעכן ביד אם דעת מרן הייתה שגם אם זה מרוסק לגמרי הברכה היא העץ אז מרן היה צריך למחוק את המילה ביד אלא הרמבם ומרן היו צריכים לומר תמרים שריסקן זהו למחוק את המילה ביד ההדגשה ביד משמע שדווקא אם ריסק סק את זה ביד ולא במכונה. וכאן אלה שכוטפים את פולי הקקאו ועושים לנו את השוקולד, הם טוחנים את זה דק דק, עושים את הכל במכונה. ולכן משום זה כאן להלכה ספק ברכות להקל. באו גדולי האחרונים העתיקו את דברי פחד יצחק ואמרו המנהג מברכים על השוקולד שהכל נהיה בדברו. לא רק אנחנו, גם האשכנזים גם כן מברכים על זה רגילים העולם לברך על השוקולד שהכל תראו כאן על המקום פתח שערי תשובה סעיף קטן יט הכף החיים כל האחרונים כולם סיכמו להלכה שעל השוקולד יברך לכתחילה שהכל אבל אנחנו מדגישים את המחלוקת כדי לומר אמת נכון הדבר שבכתחילה שהכל אבל אם האדם הזה זה טעה וברך על השוקולד בורא פרי העץ יצא אנחנו אומרים שהכל מכוח ספק לא מכוח ודאי אז אם הוא טעה ואמר בורא פרי העץ אולי ההלכה כמו מנחת שלמה אולי זו האמת ולכן אי אפשר להגיד שחלילה הברכה הייתה לבטלה סוף סוף זה אמת מה שהוא אמר העץ השוקולד הזה מאיפה הוא בא הוא צמח מהעץ ולכן בדיעבד יצא דווקא מנה עוד רבנו יוסף חיים ברב פעמים מביא את הדוגמה שדיברנו, מביא את המחלוקת ואומר, אם יש לך תפוז, אתה רוצה לאכול גם מהתפוז וגם מהשוקולד. אומר הרב, תמיד אנחנו הולכים לפי הסדר, מגע אש, מברכים קודם כל העץ ואחר כך שהכל. לא, לא, אל תעשה כך. אם יברך קודם כל בורא פרי העץ על התפוז ויאכל, הוא לא יוכל לברך אחר כך שהכל על השוקולד. למה? אם נאמר שהשוקולד ברכתו העץ, אז הוא פתר אותו בברכת התפוז. כבר אמר העץ. איך הוא היה חזר עוד הפעם לברך? מה תגיד לי? אנחנו מברכים שהכל מברכים מספק לא מכוח ודאי. ולכן הרב אומר שיעשה הפוך. יקח קודם כל את שוקולד, יברך שהכל ויתעם. אחרי שטעם חתיכה מהשוקולד, אחר כך יחזור ויברך בורא פרי העץ על התפוז. וכן כל כך יוצא בזה. גם לגבי הסוכר או הסוכריות, גם עליהם יש את הוויכוח, את המחלוקת האמורה. איך עושים סוכר? זורעים סלק סוכר, מוציאים אותו מהאדמה, שוטפים אותו היטב ושולקים אותו בבית החרושת. אתה שולק את הסלק סוכר, הוא נימוח ונעשה סוכר. שוב, מה העיקר? בשביל מה אתה זורע את הסלק סוכר? רק בשביל לעשות סוכר. הרי הסלק סוכר לא ניתן לאכילה לבני אדם. הבהמות יכולות לאכול מזה בשבילהם זה טעים אנחנו לא אוכלים מזה אלא כל הזריעה זורעים בשביל לעשות סוכר אז מי שאומר שם בשקול עד העץ יאמר לך על הסוכר יברך בורא פרי האדמה שוב עדיין המילה בורא פרי המילה פרי לא מתאימה למה זה מרוסק לגמרי אם אתה מדייק מהלשון של מרן תמרים שמאכם ביד כאן זה לא ביד אלא הכל נימוח, הכל נשלק במכונה וממילא הברכה תהיה שהכל נהיה בדברו ושוב ככה המנהג איך אנחנו מברכים על סוכר או סוכריות על כולם שהכל נהיה בדברו אבל שוב גם כאן תהיה נפקמינה האדם הזה יש לפניו בננה וסוכר או סוכריה רוצה לאכול כל משלם אז תמיד אנחנו אומרים בסדר הוא מגע אש קודם אדמה ואחרי זה שהכל פה אומר הרב לא אל תעשה כך קודם כל תיקח מהסוכר או מהסוכריה תברך שהכל ותטעם אחר כך יברך בוראות פרי האדמה ולמה מדוע אנחנו אומרים להקדים משום שאם יתחיל קודם כל עם הבננה יברך בורא פרי האדמה אולי גם הסוכר אולי גם הסוכרייה האדמה אז איך אתה חוזר עוד הפעם לברך? אולי פתרת את זה. ולכן ישנה את הסדר, יעשה הפוך כדי שיהיה לו הכל בצורה נכונה על פי כללי ההלכה. כך הוא הדין גם בדברים אחרים. אדם שעושה בביתו פלאפל, לוקח חומוס, בודק אותו מהתולעים ואחרי זה טוחן את החומוס ועושה מזה פלאפל. אחרי שתוחנים מערבבים בזה גם תבלינים ומתגנים את זה בשמן עמוק. מה מברכים על הפלאפל? שוב, גם בזה הברכה היא שהכל נהיה בדברו. תגיד, למה שהכל? אני יודע בוודאי. יש כאן חומוס. החומוס ברכתו בורא פרי האדמה. אז למה אתה אומר לי שהכל? שוב, גם כאן אתה לא מעכת את זה ביד, אתה ריסקת את זה במכונה. זאת ועוד ומערב בתבנין ומתגן ויקרא שמו בישראל פלפן השתנה שמו לא רק שהשתנה תורה וצורתו אלא גם יש כאן שינוי השם ולכן כותב הגאון רבי יוסף עדיד בספרו ברכת יוסף שעל הפלפל הזה צריך לברך שהכל נהיה בדברו תראו בספר רבי עומר חלק ז בהתחלה האבא צידד לומר שיברך על זה אדומה אבל בסוף סוף התשובה בשפות ומלוואה המסקנה לברך על הפנפל שהכל נהיה בדברו בגלל שיש כאן גם ריסוק וגם נשתנה שמו וכן כל כך יוצא בזה היום כשאתה אדם הולך ברחוב ויש פלאפל בהכשר הבדץ הוא רוצה לקנות למה לא תקנה כתוב הכשר הבדץ הכל בסדר אבל שואל אותנו מה הברכה אל תגיד לו לא אדמה ולא שהכל תאמר לו בורא מיני מזונות כשהוא אוכל את זה יחד עם הפיתה אז זה דבר שהוא תפל אין עליו שום ברכה אבל אם האדם הזה שבע הוא קונה רק פלאפל קונה 100 גרם פלאפל ורוצה לאכול את הפלאפל הזה להנעתו שם יברך מזונות למה מה ישנה אם אתה עושה בבית אמרנו הברכה שהכל למה בחנות שמה צריך לברך באותה מסעדה מיני מזונות ההבדל בפשוט שם במסעדות בארץ ישראל נזהרים מאוד מאיסור בל תשחיט לא זורקים שום דבר להשפעה תלך בלילה ב-12 בלילה למסעדות ותראה איך הם עובדים שם אחר הרי הם אוספים מהשולחנות את כל השאריות נשאר פרוסות לחם פיטות או דברים אחרים לא זורקים להשפעה חס ושלום ואל תשחרים למיקסר תאוחלים את זה טוב טוב יחד עם קצת חומוס ותוחנים ועושים מזה את התערובת בשביל הפלאפל אז אם יש לך 51% לחם אדם שמתגן לחם מרוסק הברכה מזונות לא מלכים שהכל אתה רוצה לראות את ההבדל בצורה מוחשית כשאתה עושה בבית את הפלאפל הצבע הוא צהוב כמו הצבע של החומוס ואילו שם אתה קונה פלאפל אתה רואה את זה חום כהה שחור מה קרה מה אתה חושב הם שמים צבע מאכל לא כשמתגנים לחם לחם מתוגן הצבע שלו יוצא כהה ולכן אם שם זה הרו טוב. לכן על הפלאפל הזה תברך בורא מיני מסות. ואם הוא אכל כזית ונשאר בחיים לברך על המחיה ועל הכלכלה. הוא הדין גם לגבי הנקניק. הנקניק שלנו הטוב המעולה מה שנקרא פסטרנה 90% מזה זה חזה של הודו. בשר עוף. אין בעיה. תברך עליו שהכל נהיה בדברו ובסוף בורא נפשות. אבל הנקניק הפשוט, הזול, שם אתה לא משלם על כילו 40 ש₪, אלא אתה קונה במחיר הרבה יותר זול. שם בבתי החרושת לנקניק שמים רק 6% בשר והשאר לחם וכולי. ולכן בחי גבונה גם אם הצבע נראה לך כאילו זה בשר הם שמים הרבה פפריקה שמים הרבה דברים אדומים כדי שתחשוב כאילו יש כאן בשר אבל בפועל אנחנו יודעים שהבשר הוא מאותה דמיעותה יותר מ-51% יש שמה קמח ולחם ולכן גם על הנקניק מזונות ועל המחייה כך הוא הדין גם דברים אחרים הרבה מסוג המאכלים שאנחנו מקבלים שאמנם קוראים להם שמות אחרים אבל בפועל הם שמים הרבה קמח ולכן הברכה היא בורא מיני מזונות כון אדם שרוצה לאכול עוגת גבינה בבית שמים 10% קמח כדי שיהיה בסיס ומסתפקים בזה השאר אתה לוקח גבינה רזה גבינה קשה עושים עוגה טובה והדברה היא שהכל נהיה בדברו אבל אם אתה הולך מחר וקונה מהחנות קונה עוגת גבינה אפילו אם העוגה הזו בהכשר של הבדץ עוגת אנג'ל וכיוצא בזה אין לנו שום בעיה עם ההכשר האכשר הוא מעולה הכל טוב תאכל ותהנה אבל הברכה על אותה עוגת הגבינה בורא מני מזונות ולמה כשהם מביאים את הגבינה הרזה הם לא שמים את כל הגבינה ישר לתערובת אלא הם מוסיפים לזה 40% קמח הצבע של הקמח והצבע של הגבינה שניהם לבן כולו הפך לבן את האורו והם רוצים שנשבע הם דואגים לנו שלא נישאר היבין הגבינה לא משביעה הקמח משביע טוב ולכן שוב עוגת גבינה שיש היום בשוק אפילו יהיה על זה הכשר מעולה. הברכה היא מזונות ועל המחיה. אותו דבר גם עוגה טורט. נכון שיש שמה גם ביצים או אבקת ביצים אבל יש גם בעוגת טורט בממוצע 40% קמח. וגם על זה הברכה היא בורא מיני מזנות. אכל כזית יברך את הברכה הנכונה, הברכה הראויה על המחיה ועל הכלכלה. בזמנם בדורותם לפני 150 שנה כשהיו עושים חלקום רחת חלקום היו מערבבים בזה הרבה קמח גם היום בזמן הזה שמים אבל לא קמח חיטה אלך במקום זה שמים קמח תפוחי אדמה קמח תפוחי אדמה הברכה שלו יש הכל ולכן אדם שלוקח חלקום ואוכל בזמן הזה לא שייך לומר מזונות כמו שהיה פעם כיוון שהיום המציאות שונה ולכן ברחו על זה שהכל נהיה בדברו במי חג הפסח הרבה אנשים עושים בבית עוגה טובה והקמח הרגיל הוא חמץ במקום זה לוקחים קמח תפוחי אדמה ועושים עוגה שוב על אותה עוגה הברכה היא שהכל נהיה בדברו בסוף בורא נפשות לפני שאדם בא לברך ישאל את בעלת הבית מה המתכון איך היא עשתה את אותה עוגה בדרך כלל בחג כמו שאמרנו הברכה ישקו לפעמים היא לוקחת קמח מצה אז אם היא שמה 30 40% קמח מצה עוד הפעם הברכה תהיה בורא מיני מזונות אבל אם זה קמח תפוחי אדמה כמו שאמרנו על החלקום הוא הדין גם בזה הברכה תהיה שהכל נהיה בדברו הוא הדין גם בשאר מצרכי מזון המתועסים שהם מרוסקים. אדם שלוקח ריבה, הריבה הרגילה, הברכה היא שהכל. בדרך כלל בריבות האלה יש הרבה סוכר, גלוקוזה, מים, צבעי מאכל ויש מעט תרכיז תרכיז מהמשמיש או מהשזיף זה הכל. ולכן אינה ואמנה לו ולברך על ריבה רגילה לומר עליה העץ. אלא רק שהכל. אלא אם כן אם אתה רואה את הפלח של המשמיש או של השזיף אתה רואה חתיכות אז אתה יכול לקחת ולברך על זה את הברכה הראויה לו בורא פרי העץ אבל הריבות הזולות כולם ברכתם שהכל נהיה בדברו והוא הדין גם על התחינה ממה עושים תחינה שומשום אתה מרסק תוחן את זה אז על השומסום מברכים בורא פרי האדונה למה לתחינה אתה אומר שהכל שוב גם כאן דבר הראשון, התחינה הזו מרוסקת. דבר שני השתנה שמו. יקרא שמו בישראל תחינה. ולכן גם על זה צריך לברך שהכל נהיה בדברו. אכן בני ישראל התימנים אוהבים לאכול לזחוק. גם הזחוק והחילווה גם הם ברכתם שהכל. גם שם אתה תוחן את זה דק. יש שמה הפלפל. הפלפל החריף הזה הוא לא נשאר שלם. אלא קוצצים אותו. ולכן יורד דרגה מברכת בורא פרי האדמה יורד ישי הכל. ההגדרה בדברים האלה עד כמה יהיה קצוץ שיהיה אפשר לברך עליו אדמה וממתי מתחיל ברכת שהכל. הסביר לנו מורנו החכם בן ציון שההגדרה היא גודל של שומשום. הפרי הכי קטן שיש לנו זה השומשום ועל השומשום אנחנו מברכים בריא פרי האדמה זה עדיין בגדר פרי ולכן אם זה לא תרסק לגמרי אז יכול להיות פרי אדמה אבל אם זה מרוסק שאין בו גודל של שומשום הברכה יורדת לשכל נהיה בדברו ולכן סלט מיונז יש שמה חתיכות של תפוחי אדמה או כיוצא בו האפונה זה לא מרוסק לגמרי ויש שמה חתיכות גדולות של תפוח אדמה ועוד ולכן סלט תפוחי סלט מעיונז כזה יברך על התפוח אדמה יברך עליו לכתחילה בורא פרי האדמה על זה אין לנו מחלוקת אין שום ספק כך גם סלת חריסה הרבה פעמים את הסלט חריסה הם עושים עגבניות שאינם מרוסקות אפילו אם שיימת את השם אתה קורא לזה שנת מיונז או שנת חריסה שינוי השם לבד עדיין לא יוצר את המהפך לברך עליו שהכל כיוון שעדיין יש שמה גושים גדולים יברך על זה בורא פרי האדמה מה שאמרנו מה שהזכיר רבנו יוסף ידיד מה שאמר ברכת יוסף ששינוי השם קובע הכוונה היא שיש לנו תרתה לגרעותה מרוסק כהתר וגם השתנה שמו ועל זה אנחנו אנחנו אומרים שיברך את הברכה שהכל נהיה בדברו ולכן על כל הסוכריות מברך שהכל כך גם סוכריות טעם אדם שטעה במקום לברך על הסוכריות מנטה שהכל נהיה בדברו אמר בורא מיני מזנות ודע יצא בסוכריות מנטה יש 51% קח הסיבה היא התמציות של המנטה הם חריפות מאוד. בלי הרבה קמח אי אפשר לאכול, אי אפשר למצות את הסוכריות האלה. ולכן בדיב אם אמר יש לו על מה לסמוך, אין הברכה לבטלה. יש בזה הרבה קלוריות, גם זה מזין. ולכן מה שהוא אמר בורא מיני מזונות זה אמת. אבל בלכתחילה אדם לא בא לסבוע מהקמח שיש בסוכריות מנטה. כוונתו בשביל הסוכריה ולכן כתבו הפרי מגדי המשנה ברורה בסעיף קטן מאו שאפשר לברך על זה ברכת שהכל נהיה בדברו יש לנו בדור הזה שוב יצירות חדשות שיש להם גם שמות חדשים אחד מהדברים במבה עושים את הבמבה לוקחים לוקחים טירס, תוחנים אותו דק דק, אחר כך מכניסים אותו לתוך הדוד, הדוד הזה בצורת חילזון ועם הכיתור מקבל את הצורה שלו. על זה הם מוסיפים עוד 30% חמאת בוטנים. הצבע הצהוב זה בא מהטירס. הצבע הכה יותר זה החמעת בוטנים. שוב, גם כאן זה מרוסק לגמרי. דבר שני יש לך גם שינוי השם. לא קוראים לזה טירס, קוראים לזה במבה. ולכן גם על זה הברכה שהכל. כאן בארץ ישראל אנחנו אוכלים לחם שעשוי מהחיתה. הברכה. הוציאו ברכת המזון. במקסיקו יש הרבה מדינות בעולם שהלחם שלהם עשוי בטירס. תוחנים את הטירס, לשם ועושים מזה לחם. מה יברך על הלחם שם? שוב, יברך על זה שהכל אכל כזית יברך בורא נפשות רבות וחסרונן. גם שמה יחוד אותו כלל. אז כך הוא הדין גם אצלנו. הוא עקל כזית מהבמבה גם כן הברכה האחרונה עלבה דכולעלמה בורא נפשות רבות הביסלי לא כך הביסלי שם הוא עשוי 90% מהקמח ולכן הביסלי הברכה שלו מזונות ועל המחייה אבל לגבי הבמבה כמו שאמרתי הברכה היא שהכל יש להם גם לחם מקמח יש שמה גם וגם רק הלחם מהקמח הוא יקר יותר ואנשים קונים מה שזול את הלחם של הטירס אז היהודים יראה שמיים בני תורה לכבוד שבת בודאי שהם יקנו לחם מחיטה כדי לברך עליו המוציא לא יוצאים מדי חובת שלוש סעודות בלחם של טירס כובן במשך השבוע אין חובה לאכול לחם מי שירצה לאכול מאותו הלחם יצטרך לברך עליו שהכל נהיה בדברו הוא בסוף בורא נפשות כמו שאמרנו כיוון שהוא מרוסק השתנה שמו ולכן יורדה יורד לברכת שהכל נהיה בדברו. כך גם הבירה. הבירה יש בתוכה שעורים אבל השעורים נימוחו לגמרי. התרסקו לגמרי בתוך הבירה. ולכן אתה מברך על הבירה שהכל נהיה בדברו. אף אחד לא יגיד לך. כיוון שזה שעורים אז תברך לכתחילה בורא פרי האדמה לא שייך כאן את הפרי אין כאן גוש ולכן אין אפשרות לברך לכתחילה בורא פרי האדמה אלא מברכים על בירה לא חשוב אם זה בירה לבנה בירה שחורה בכל מקרה נוסח הברכה הוא שוב שהכל נהיה בדברו אין הבדל אם זה נעשה כמאכל כמו הבמבה או שזה בא בצורת שתייה כמו הבירה זה וזה הברכה שלהם הם היא שהכל נהיה בדברו. כך גם לגבי הלדר. ומה עושים את הלדר? משמיש. זה לוקח את המשמיש ותוחן אותו היטב. מערבבים אותו עם קצת סוכר, תמציות, צבע מאכל. ויקרא שמו בישראל לדר. המילה לדר היא לא מילה בעברית אלא התרגום של המילה עור בידיש אומרים לדר גם פה זה שטוח כמו העור ולכן קוראים לזה לדר שוב גם כאן המשמיש מרובסק לגמרי דבר שני יקרא שמו בישראל לדר גם זה השתנה אז כמו שאמרנו עם התחינה והפנפל שהכל אז גם הלדר הזה זה גם הוא אומר רבנו יוסף ידיד בברכת יוסף גם על הלדר מברכים שהכל נהיה בדברו וככה התיקו להלכה ולמעשה שאר האחרונים וככה מסקנה להלכה ולמעשה שיברך עליו שהכל אם אמר בטעות הוא לא ידע ברך על זה העץ טוב סוף סוף הוא אמר אמת בדעבד יצא זה לא מוזכן הרעיון של הפנים מהירות הצלחיי אדם שאם אמר העץ סוף סוף זה גדל על העץ ולכן בדעבד יצא זו דעה אחת בפוסקים הצמח צדק מלובביבץ והרבה מגדולי הפוסקים אומרים ברגע שזה יתרסק ואין עליו צורה של הפרי אם יברך העץ הברכה לבטלה ולכן חששנו אתדבריו בכל אותם הדברים במחלוקת הזו מצד ספק כל די של ספק ברכה לבטלה לכן אמרנו שהעדיף יותר לברך שהכל הרי אם אתה מברך שהכל אין לך ספק ברכה לבטלה על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו בדעבד יצא ולכן זה מה שכדאי לנהוג ולעשות בלכתחילה וכן כל כיוצא בזה אני לא בקיא בכל המאכלים בכל הממתקים שהילדים אוכלים היום בדי העין הרה תלך לסופר יש על מדפים מינים ממינים שונים אולי הילדים דים בני חמש יגידו לנו יספרו לנו את כל המאכלים ויתחילו לשאול אותך שאלות על זה מה מברכים על פרשנדתא דלפון אספטא פורטא כל אחד תבדוק כל דבר תראה מה כתוב מה זה מכיל ולפי זה תדע מה הברכה קופנרס הרבה ילדים אוהבים לאכול את זה בבוקר עם החלב ושוב הוא שואל אותך מה אני מברך על זה תסתכל קל קודם כל על החפיסה מה כתוב על זה מה זה מכיל אפשר לעשות את זה מקטניות ואז הברכה היא שהכל אבל יש עושים את זה גם מקמח דגן זה תלוי גם במחיר אם הקמח זול אז הרבה פעמים עושים את זה מקמח איתה ואז הברכה תהיה בורא מיני מזונות כך גם לגבי השלווה גם אותה אפשר לעשות אותה מחיטה חיטה תפוחה ואפשר אפשר לעשות אותה גם בקטניות. חלק עושים כך, חלק כך. לא כל הבתי חרושת עושים אותו דבר. ולכן אם הוא שואל אותך הילד, אל תמהר, אל תענה לו, תיקח קודם כל, תבדוק מה זה מה כתוב. לפעמים כתוב בפירוש חיטת תפוחה, לפעמים כותבים בפירוש שזה טירס או דברים אחרים והם מציפים אותו עם הסוכר וכולי. ואז הברכה האחרונה תהיה בורא נפשות רבות וחסרונן אבל אם זו חיטה תפוה יש לנו בעיה קשה לגבי ברכה אחרונה הרי בחיטה התפוחה אם הוא אכל כזית זה אחד משבעת המינים ארץ חיטה ושעורה ממלא צריך לברך על זה ברכת מע שלוש התוספות דנו האם יברך על זה על האדמה ועל פרי האדמה או לא זה הספק הגדול שיהיה אם יוכל כל כזיית. ולכן אם השלווה הזו עשויה מחיטה כדאי הדבר שלא יאכל מזה כזית. יאכל פחות מכזית כדי לא להיכנס לספק ברכה אחרונה. אלא אם כן אם הוא נמצא בסעודה ולכי יש לפניו ברכת המזון. טוב אין לנו בעיה. ברכת המזון פותרת הכל. אבל אם הוא לא בסעודה עדיף שיאכל 20 גרם. אחרי רבע שעה יאכל עוד 20 גרם בצורה כזו לאט לאט פחות פחות מכשיעור בזה הוא לא יסתבך עם הברכה האחרונה אבל אם זה עשוי מקטניות אין לך מה לחשוש הליבה דקולעלמה יכול לאכול הרבה ויכול לברך על זה בלכתחילה ברכת בורא נפשות רבות וחסרונן אין לנו בעיה במרכה הראשונה בין כך ובין כך אדמה כוסס את החיטה מברך אדמה רקע עיקר הבעיה שלא יסתבך לגבי הברכה האחרונה על זה כגון זה אנחנו דלים ולכן אמרנו שאם הוא יודע שהשלווה הזו עשויה מחיטה ישים לב לא לאכול בבת אחת כזית כדי לא להגיע לספק ברכה לבטלה כדי שלא יבוא לידי ספק אם צריך לברך נפשות או צריך לברך ברכת מען שלוש מה שלא יעשה הוא מסתבך בבעיה האמורה לא שמע לנו ולקח לאחר כל כזית מה יעשה פתרון אישעת חירום יאמר כך ויברך דוד את אדוני לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל אבינו מהעולם ועד עולם מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבאת לאחיות ואין נפש כל חי ברוך חי העולמים זה מה שכדאי לעשות זאת אומרת אין לך כאן סיכון ספק ברכה לבטלה הוא אמר פסוק בדברי הימים ואם הוא חייב אז הוא אמר את הברכה. זה הפתרון בכל אותם הדברים שאמרנו קודם. אם הוא אכל כזית מהמדגוגה, מה שאמר רבנו יוסף חיים, הוא כבר מסובך, כבר נכנס למחלוקת. יברך מען שלוש יברך בורא נפשות. רבנו יוסף חיים מה יברך בורא נפשות? הוא סובר שברכת שהכל פותר את הכל. גם בורא נפשות פותר את הכל. פותר גם מא3 גם על זה יש מחלוקת ולכן כדי שלא יסתבך עם המחלוקת יתחיל קודם כל ויברך דוד את הרעיון הזה כתבו הצלח פרי תבואה פתחי תשובה ירודעה סימן שכח ועוד רבים מגדולי האחרונים זה הפתרון שעת חירום באותם הדברים שוב אם הוא ישאל אותו עצה עצה טובה אל תאכל הרבה תאכל את המדבוג 20 גרם עוד רבע שעה תאכל עוד 20 גרם לאט לאט בצורה הזו זה מצוין אבל לפעמים זה היה טעים מאוד ואכל מהר לא שמל על עצמו אז זה יעשה את הפתרון את העצה של ויברך דוד כמו שאמרנו כדי שיאמר תודה לבורא עולם כל הבעיות האלה של המחלוקות בענייני ברכות הקו שמנחה אותנו ספק ברכות להקל זה הכלל אפילו במיעוט הפוסקים נגד גדרו עד שיבוא המשיח הקבינט הרוחני של המשיח חסנדרין יקבעו לנו כל דבר בצורה ודאית הם לא יגידו ספק אלא יגידו לך על המדגוגה על הממרח תמרים כל דבר יגידו לך ב-100% ואז נוכל לברך גם ב-100% רבי חנניה בן הקשה אומר רבי ענניה בן הקשה אומר הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיך ירבה להם תורה מצוות שנאמר אדוני חפץ שמן צדקו יגיד תורה דית קדשקדש