הנאה מהעולם: אכילה בלי לעיסה, מאכלים מזיקים ודיני ספק ברכות – מתי מברכים ומתי נמנעים

 - - - לא מוגה! - - - 

נכון הוא הדין גם אדם שמלקה כ הייתה גלידה ארטיק גם בזה אין דרכה אחרונה כיוון שגם את זה אנחנו מוצצים ולא בולעים לא נוגשים את זה לא לועסים את זה בשיניים ולפי דברי הרב אין על זה ברכה אחרונה אבל זה לא מוזכר יש חולקים תראה בספר ברכת השם של הגאון רבי משה הנביא בחלק ב' שם הוא נותן הגדרה אחרת הוא אומר שעל גבינה אפשר אפשר לברך בורא נפשות. הוא אומר, כיוון שאת הגבינה יש בה קצת עבוה, קצת שמיכה, אתה לא צריך ללעוס בשיניים, אבל אתה צריך ללחוך את זה בלשון ובחך. אז גם דבר כזה שאדם לועט, גם ההלעתה נחשבת כאכילה ולכן זה נקרא אוכל. אם הוא אכל דבר כזה 26 גרם כזית בתוך ארבע דקות לפי דעת הרב יברך ברכה אחרונה כך דעתו גם על הג'ילה על הפודינג על הגלידה על הארטיק על כל הדברים האלה הוא אומר שכן ברך ברכה אחרונה אם הוא אכל כזית בתוך ארבע דקות הוא לא הלך בשיטה של הרב כל אליהו שההגדרה היא לעיסה בשיניים אלא הוא אומר גם אם לא נעשים את זה בשיניים עדיין יהיה אפשר לברך על זה את ברכת בורא נפשות. כמנה לגבי ביצה רכה. כשהביצה קשה אתה נועס את זה בשיניים. אבל כשהביצה היא רכה הוא הרח את זה ואחר כך הוא בא ואוכל את הביצה הרכה. האם זה אוכל או לא? לפי דברי הרב ברכת השם זה כן נחשב לאוכל. וכיוון שיש בתוך הביצה יותר מ-26 גרם יברך בורא נפשות. אבל כמו שאמרתי הדבר לא יצא מדי מחלוקת יש לנו בעיה בדבר פתרון קל הבעיה הזו הוא שיקדים קודם כל את העצה של הרב פרי תבואה והחתם סופר ופתחי תשובה ביורי דעה סימן שכח יתחיל ויאמר ויברך דוד את אדוני לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל אבינו מהעולם ועד עולם מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונם זהו בדרך הזאת אין לו כאן חשש ברכה לבטלה. הוא אמר פסוק מדברי הימים. ואם היה צריך בורא נפשות הנה הוא אמר זו העצה. כך צריך להיעץ לאותו אדם שמסופק אחרי שאכל כזית מהגלידה. אם הוא רוצה יעשה את העצה הזו. כך גם בספקות שנראה בהמשך. לצערנו אנחנו עשורים עשירים במחלוקות בספקות בנושאים אלו. ותמיד כשיש לך ספק אתה אומר את הכלל ספק ברכות להקל אבל יעשה את העצה שלו ויברך דוד כדי שיתן שבח והודעה לבורא עולם על מה שאכל ככה מסתבר ביוגורט בבילה גם לגבי הלבן היגורט גם בהם שייך את הכלל שאמרנו לפי דברי הרב קול אליהו אדם שלוקח לבן הלבלן הוא דבר שהוא קרוב יותר לשתייה ולכן אם לפני שאתה מחלץ את הפק פקק אתה מערבב אותו היטב אתה מוציא את הפקק מברך ושותה בבת אחת רביעית בזה הליבה דקולעלמה תברך בורא נפשות אבל רוב האנשים לא עושים כך רוב האנשים לוקחים כפית יחד עם דבר אחר עם העוגה או הלחם אוכלים את זה לאט לאט אנשים לא שותים בבת אחת רביעית ממילא אם הוא לא שותה רביעית בבת אחת לפי דברי הרב קל אליהו לא יוכל לברך את ברכת בורא נפשות אתה חושש אתה חושש את דברי החולקים אז תאמר את העני העצה שאמרנו ויברך דוד זו העצה גם לגבי היגור וכיוצא בזה אבל גבינה קשה גבינה קשה אתה לועס בשיניים וזה אין לך בעיה לבד כול העלמה יברך נפשות גם אם הוא לקח שניים ושלושה לבן או שהוא שם צלחת גדולה של גלידה אני פעם עברתי ברחוב בן ודע שמה לא אוכלים בתוך הבית קפה שמה יושבים באמצע הרחוב ואוכלים ראיתי איזה וחש אחד יש לו צלחת מלאה גלידה זה 400 גרם גלידה יושב ואוכל על גלידה טוב דבר כזה גם אם הוא יאכל אותו מהר רוב האנשים אוכלים את הגלידה לאט לאט ולא מגיעים לכזית בכדי אכילת פרס גם למן דאמר קשה מאוד יהיה למצוא דרך שיוכל לברך את בורא נפשות בשם ומלכות אלא אלא כמו שאמרנו יעשה את העצה של ויברך דוד בבתי מלון בצרה הכלות ג'ריקה היום היה צים בג'רקה כן זה עובר פסטור מה שאתה אומר מה שאתה מתאר היום כל המגדניות שמקבלים את הביצים כדי למרוח על הלחם על העוגות כל הביצים שהם הם מקבלים זה עובר קודם כל פסטור על ידי הפסטור הם אומרים שהם הורגים את החיידק אבל לנו זה לא יועיל להם זה יועיל למה כי על ידי הפסטור ואחר כך העוגה נאפת בתוך התנור מגיע ל-500 מעלות בתוך התנור ואז החדק בוודאי נהרג אבל לנו אם אתה לוקח תרצה לגמוע ביצה שעבר עליה פסטור בלבד לא ברור שהחיידק מת אולי הוא עדיין בעזה אולי הוא עדיין חי ולכן צריך להיזהר כמו שאמרתי שומר נפשו ירחק מהם ונשמרתם מאוד לנפשותיכם צריך להיזהר בדברים האלה אז יש בהם או גרגיר של סוכר דבר שני הם טוענים ההכשר של בלז מחזקי הבת מחזקי הדת של בז הם טוענים כיוון שזה עבר פסטור. הם מחשימים את הפסטור כבישול ובזה הם אומרים שגם אם עבר הלילה לא נאסר. ככה הם סומכים על הסברה הזו כדי להקל בדבר. אני עובר הלה לדברי מרן. פת שהפשה ותבשיל שנשתנתה צורתו ונתקלקל. לחם שיתקלקל העלה עובש. אותו דבר תבשיל. לא תמיד הוא זוכר להניח אותו במקרר. לפעמים הילד אכל והשאיר, למחרת תקלקל קצת. גם על זה לא מברכים את הברכה הראויה. במקום ברכת המוציא לחם מן הארץ, יברך על אותו הלחם שאלה עובש, יברך על זה שהכל. הוא לוקח את הסכין, מקלף את העובש, אבל כל הלחם כולו התקלקל. גם אם את העוז שהוא מסלק אבל שאר הלחם שגם הוא כבר איבד מטעמו ורחו ולכן יורד הרגה לברכת של הכל כך גם התבשיל אתה מברך על מרק ירקות בורא פרי האדמה אבל אם זה תקלקל מברך על זה שהכל באמת דברים אמורים אם התבשיל הזה תקלקל קצת אבל פעמים רבות זה נשאר יומיים שלוש והתקלקל לגמרי ומי שיאכל מזה צריך קודם כל להכין לו את חדר הניתוח או חדר המיון לפני שיקבל את ההרעלת קיבה. דבר כזה שמזיק על זה אין ברכה. כמו שאמרנו קודם על הביצים הוא הדין גם בדבר הזה אין ברכה. מנין לנו שאין ברכה על דבר שמסיק. למדנו את זה מהגמרא במסכת ברכות בדף ל שם הגמרא אומרת שמן ז מברכים עלה בגנן שמזיק מתי הוא כן בריא וטוב אם אתה שם אותו בסלט הנגרון ואם כוונתו בעיקר על השמן זית אבל לשמן זית עיקר והנגרון תפילה מברך בורא פרי העץ על השמן זית ופותר את הנגרון אלה דברי הגמרא הגמרא לא מפרטת, לא אומרת לנו מה זה עושה, למה זה מזיק. היום הרופאים מפרטים לנו בדיוק את העניין. הם אומרים מי ששותה הרבה שמן זית מובטח לו שיהיה לו כיב קבה אולקוס חור במעיים. הם מסבירים איך זה נהיה. כשאדם אוכל אוכל, זה מעורר את החומצות של המעין. החומצות האלה מתעוררות וזה מעקל מיד את האוכל. גם השמן זית מעורר את אותם החומצות, אבל השמן זית מתחלק מיד למטה. אז את מה זה מעקל? זה מעקל את המעיים ועושה חור במעיים. אבל כשאתה לוקח את זה עם הסלט, כמו שהגמרא אמרה לנו, עם הנגרון, אז אפילו אם שמן זית תחלק, אבל הסלט לא תחלק, הנגרון נמצא בבטן והחומצות האלה מעקלות את אותם הירקות בזה. זה לא מזיק. אבל אדם ששותה שמן זית כמו שהוא יבוא כל יום ויקח כזה, ישעות סע וישתה שמן זית. כמו שאמרתי הרופאים בזמננו מגדירים, מסבירים יפה את דברי הגמרא שזה חלילה מביא פצע אחור במעיים וזה סכנת חיים. ולכן על דבר כזה אין ברכה. לא מברכים ברכה כלל ועיקר. אלה דברי הגמרא. מזה למד מרן הבית יוסף לגבי תבשיל שהתקלקל לגמרי שהוא מזיק על זה גם אין ברכת שהכל על מה הגמרא על מה נאמר פרט שהפשע או תבשיל שהתקלקל שמברכים עליו שהכל זה נאמר תקלקל קצת בזה עדיין זה לא מזיק הרבה לא נורא בזה אתה עדיין יורד דרגה אחת וסוף סוף אתה נהנה מברך שהכל אבל אם מתקלקל לגמרי דברים כאלה שמזיקים אין עליהם ברכה כלל ועיקר. כך הוא הדין גם לגבי הסיגריות. הפוסקים דנו לקמן בסימן ר' מה מברכים אם מברכים על הסיגריות. דנו בזה הכנסת הגדולה מגן אברהם ושאר הפוסקים בראשונים אף אחד לא דן לא על הנרגילה ולא על הסיגריות. לא תמצא בראשונים ולא במרב. מי שמדבר בזה זה רק אחרונים הן לגבי הנושא שלנו דיני ברכות הן לגבי אם מותר לעשן בצום אם זה כמו אוכל הן לגבי תשעה באב אם מותר לעשן אם מותר לעשן בבית כנסת כל מגוון השאלות ותשובות האלה הכל רק באחרונים למה אין בראשונים דבר כזה למה אין זכר בראשונים לכל זה הסיבה היא בזמנם עדיין לא היה עישון סיגריות. אלא כשגילו את אמריקה, שמה גילו גם את בני האדם שהיו שם דמתקרי אינדיאנים. והאינדיאנים היו אוהבים לשתות קפה ולעשה נרגילה. ומשם ומהאנדיאנים הביאו את זה לארצות, למדינות שלנו. גם בירושלים יש אנשים שאוהבים קפה ולעשן סיגריות. ואז הם אמרו, הפוסקים שואלים, אסור נהנות מהעולם הזה בלי ברכה. אם כן, למה לפני שהוא מדליק את הסיגריה, למה לא יברך? מה יברך? או שהכל נהיה בדברו או כמו שאתה אומר שורף מונו בידו. אבל השאלה היא למה? חלק מהפוסקים, הכנסת הגדולה ועוד דנו בדברי הגמרא בברכות יד. מרן מעתיק את זה לכמסימן ר'. אדם שבא לטעום את האוכל אם הוא טוב או לא, מטעמת אינה צריכה ברכה, גם פה הם מדמים את זה למטאמת, הרי הוא מכניס את העשן לפה, אחר כך הוא פולט את העשן, כיוון שהוא פולט את זה, זה דומה למטאמת ולכן הם דימו זה לזה שלא צריך. ספר עמודי אור של הגאון הרב הנר אומר נימוק אחר. הוא אומר שהסיגריות מזיקות ועל דבר שמזיק ממלא אין ברכה. לא צריך לברך. השנה הזו לפי דברי משרד הבריאות מדי שנה כמו השנה הזו מתים בארץ 10,000 בני אדם מהעישון. אני לא יודע כמה אנשים מתו מהשמן זית אבל מהעישון מתים 10,000. כל כך מספר עצום. אם היו מתים בפיגועים היו מתים יותר אנשים מה היינו עושים היינו מתקוממים היינו מעיפים מצר הביטחון מהחלון היינו אומרים לו אתה לא שומע כלום וכאן 10,000 מדי שנה בשנה נפגעים מהסיגריות האלה הערופים אומרים אם לא היו אנשים מעשנים היו יכולים לסגור הרבה מחלקות בבתי חולים בחברה קדישה הייתה פחות עבודה והיו יכולים לחסוך הרבה שטחים במקום בתי קברות היו יכולים לבנות שמה דברים אחרים. לצערנו אנשים ממשיכים בשטויות האלה, ממשיכים בעישון, אבל לפי כללי הלכה, כיוון שזה מזיק, לא מבעיה שביום טוב אסור לעשן, אלא גם בכל ימות השנה, יש בזה את האיסור מצד. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כך שאין הבא אמנה להתיר לאדם ירא שמיים, לאדם בן תורה שיעשן. אם הוד מעלת אבו מזן רוצה אני אתן לו סיגריות בחינם כמה שהוא רוצה אני אתן לו לאנשים האלה בשביל זה נבראה הסיגריה אבל לא בשבילנו עם ישראל צריך לחיות עוד יום כדי שעוד יום יקרא קריאת שמה עוד יום יניח תפילין עוד יום יתפלל יעשה רצון אבינו ישב שמיים איך הוא יכול לקפח את החיים שלו ולקצר את החיים על ידי אותם הסיגריות המסחות ולכן אדם ברשמ מים צריך להיזהר בדברים האלה שתדל להיגמל ויפה שעה אחת קודם צריכים אחרים צריכים להזקיש לא רק את הסיגריות יש גם היום בן אדם אוכל רוגלך אחד יש איזה מעלה מרגרינה שזה יותר גרועה ואף אחד לא אומר כלום והסוכר וכל זה זה מחלות שאין לי זה בכלל זה אף אחד לא מדבר רק על הסיגר מדברים צריך לדבר על הדברים האלה בורס אם אם יהיו 10,000 מתים מהדברים שאתה אתה אומר אז אני אדגיש גם את זה תראה בהרמבם תסתכל בהרמבם מחלק א' הלכות דעות שמה הרמבם יש לו שני פרקים על הנושא של בריאות הגוף והרמב"ם נותן הקדמה מדוע ולמה הוא נזכק לכתוב את ההלכות האלה הרמב"ם מדגיש אדם חולה לא יכול לעבוד את השם אדם בריא יכול לבוא לכאן וללמוד איתנו דברי תורה דברי אלוקים חיים יכול לבוא לבית כנסת להתפלל מניין לשמוע קדיש קדושה וכן הלאה. אדם חולה מרותק למיטה הוא לא יכול לקיים את המצוות ולכן צריך שיהיה לכל אדם נפש בריאה בגוף בריא. כדי שתדע איך הגוף יהיה בריא. הרמב"ם שהיה גדול הרופאים נותן לנו שני פרקים מיוחדים בנושא הזה. פרק הראשון הרמב"ם מדבר על הנושא שאנחנו קוראים לו התעמלות. גם אדם שהמקצוע שלו הוא פקיד וכיוצא בזה ישתדל להפעיל את הגוף אחרת אם לא יעשה את זה גם כן חלילה בחצי ימיו ויעסבל זה הפרק הראשון שהרמב"ם מסביר יפה בהרחבה ולאחר מכן פרק ד' הרמב"ם נותן לנו תפריט מה טוב לאכול ולאכול מזה גם הרבה מה טוב לאכול קצת ומה טוב לאכול מזה רק לעתים רחוקות מאוד פעם בחודש וכך יוצא בזה. הרמב"ם מביא דוגמה את הבצלים השומים וכך יוצא בהם. אז תגיד, אם זה לא טוב ולכן מספיק לאכול מזה פעם בחודש, פעם בשנה, אז למה אנחנו מברכים על הבצלים והשומים? התירוץ הוא כשאתה אוכל הרבה זה יכול להזיק. אבל אם אני אוכל 2ני גרם אני נהנה מזה והשני גרם האלה הם טובים. 2 גרם עדיין זה כמעט ולא מסיק. אדם ששתה קוניק, אם הוא ישתה כל יום בקבוק, הכבד שלו ילך לעזזל, ילך לאיבוד, אז ימות וחצי ימיו יעזבן. אבל אם הוא לא שותה הרבה, הוא שותה כל יום רק שני גרם קוניק. שני גרם אין כמעט נזק. ולכן אם הוא נהנה יברך על הקוניק שהכל נהיה בדברו. אני לא נהנה. אני לא נהנה מהמשקאות האלה. זה מרע, זה לא טעים. תה הזה זה מתוק, זה טוב. אבל הערק, הקוניק, זה לא טעים. אם אני אשתה את זה אני לא צריך אני פטור מלברך כך גם על התרופות אדם שלא מרגיש טוב אדם משתעל לוקח סירופ הסירופ הזה הוא מתוק יש אנשים נהנים מזה אתה נותן לילד בין שנתיים מהסירופ מצאחם בעיניו אומר לה אמא תביא לי עוד הוא רוצה עוד מעשירופ אבל אנחנו המבוגרים הרבה אנשים נגעלים מזה אין כאן כלל לכולם אלא מי שנה יברך שהכל מי שלא נהנה לא יברך הזהרנו פעמים רבות שבסירופ לפעמים יש גליצרין ולכן צריך בשביל זה הכשר. בלי הכשר אי אפשר לשתות את הסירופ כמו שהוא אלא אם כן יבטל אותו בתי ב60 הלא וכי לא. אבל עקרונית מי שנהנה כן יברך מי שלא נהנה לא. כך אמרנו גם לגבי המשקאות חריפים וכ יוצא בזה. אז גם לגבי הרוג הלך אם אדם אוכל מזה הרבה בכל יום הוא יאכל עבד דירהם אז יקרה לו מה שאמרת יכול להיות אבל אם הוא אוכל סך הכל שניים שלושה גרם מזה לא מתים מזה וממלא הוא נהנה מהעולם הזה בשני גרם האלה זה טעים לו ולכן צריך לברך על זה וכן כל כיוצא בזה מה שאנחנו אומרים שלא מברך הכוונה היא אם ההתחלה עד הסוף המרק הזה זה נהיה כולו מעפן. אז גם אם הוא לא ישתה את כל המרה כי ישתה רק חלק אז לא ימות לא יגיע להר הזתים יגיע לבית חולים אין קרן מדעסה אז גם זה לא טוב ולכן על דבר כזה לא מברכים אבל אם זה מזיק מעט כמו שאמרנו כשאדם אוכל מעט על המעט הזה תחול הברכה ולכן צריך לברך תראה מרן בסימן תעב כתב בסעיף יד אדם שמזיק לו ארבע כוסות בליל הסדר כואב לו הראש אפילו הכי חייב תגיד חייב ל איך הוא יברך על זה הגפן זה מזיק שוב מזיק שהוא שותה הרבה אם הוא שותה שני גרם יין זה טעים בשבילו ושני גרם זה בוודאי לא יזיק ובוודאי שעל זה כן חייב לברך את ברכת הגפן אם זה בקידוש או אחר כך כך גם לגבי מאכלים אחרים לשתות הרבה קוקה-קולה האדם הזה במקום מים מהבוקר עד הערב כל יום הוא שותה 10ה כוסות קוקה-קולה. בוודאי שזה מזיק. כל הרופאים יגידו לך זה לא טוב. לא רק שמזיק לגוף אלא גם מזיק לשיניים. רופי השיניים אומרים יש בזה חומר שהם בעצמם לא יודעים מה. אלה שאוהבים הרבה קוקה-קולה. השיניים שלהם כולם מקולקלות. ככה הם טוענים עליהם. שוב תגיד, אם כן לא נברך בוודאי שלא. ככה. אדם שותה שני טיפות שני גרם קוקה-קולה זה לא מזיק. אתה נהנה מזה, אתה צריך לברך. אז אם הוא שתה יותר, זה לא הופך את הברכה שהוא שתה קודם, מה שהוא ברך קודם, שהכל נהיה בדברו, זה לא הפך את זה חלילה למפריע לברכה לבטלה. ולכן על כל הדברים האלה בוודאי שצריך לברך עליהם את הברכה הראויה להם. עובש למשל זה לא עובש מעובש עושים אנטיביוטיקה. מעובש עושים אנטיביוטיקה. לא לבד. בתערובת של דברים אחרים ואנטיביוטיקה נותנים לאדם חולה שיש לו זיהום זה מזיק לחלק מהאיברים לקליות ועוד ומועיל להדביר את הזיהום אבל אני ואתה אנשים בריאים אנחנו לא לוקחים אנטיביוטיקה נכון לנו זה יזיק זה הורס את את הגוף זה מחליש מאוד האנטיביוטיקה כשאין ברירה אתה אומר הרע במיעותו שיקח את האנטיביוטיקה אבל לא שזה דבר טוב ולכן אמרנו שהלחם שיתעפש בוודאי אם הוא יתעפש לגמרי או עוגת גבינה מתקלקלת מהר אם לא תשים אותה במקפי מתקלקל מיד ואז כולו העלה עובש אסור לברך על זה שום ברכה גם לא ברכת שהכל התקלקל קצת לפעמים הוא הניח את זה במקרר התקלקל קצת אבל מקום שזה על קצת עובד שהוא מוריד שאר העוגה עדיין ראוי בדוחק לאכילה על זה על עוגת הגבינה הזו במקום מזונות ירד דרגה יברך על זה ברכת שהכל נהיה בדברו וכן כל כיוצא בזה סיגריות תלוי למי אם הוא מוכר סיגריות לאבו מאזל אתה צריך לעזור לו לספסד אותו לא מגיע לו סובסידיה מסכן הוא עניב אומר שטה כמת בטוק אבל הרמבם אומר שמתוק לא יאכל וישתה ויוכל תמא תמר ותמ אני מסכים איתך בלכתחילה אבל זה גזרה שרוב ציבור לא יכולים לעמוד בה תביא לנו כאן תמרים נראה מה יהיה אני עובר הלאה כל דבר עבודת קבילה יש כאלה תבי עגובה בקונטוריות סנטימטר למעלה סנטימטר למטה עשר הכל גבילה אבל קחת דבר על מזונות באמצע שהכל לא רק מזונות בלבד סטימטר זה לא ככה גם הגבינה שאתה רואה כאילו הוא יראה גבינה. זה לא גבינה נטו. הם עובדים עליך בעיניים. הצבע של הקמח והגבינה זה אותו צבע. במיקסר מערבנים את זה ביחד. יש 40% מתוך זה קמח. זה נעה יפה בתנור ולכן אתה לא מרגיש. אבל הברכה לעוגה כזו מזנות. ואם אכלת כזית ברור שצריך לברך על המחיה ועל הכלכלה. ביתי. זה ביתי. אם ביתי נכנמה. אם לא שמת שמה רק 10% קמח תברך על זה שהכל נהיה בדברות. אני ממשיך הלאה את דברי המשנה והגמרא. הגמרא מביאה לנו כמה דוגמאות שגם עליהם הברכה היא שהכל נהיה בדברו. הנבלות שהם תמרים שבשלם ושרפם החום ובשו על הגובאי, על המלח ועל המי מלח. כל הדברים האלה ברכתם שהכל. כאן בארץ זה לא כל כך מצוי. כאן השמש לא כל כך חמה. אבל בבבל, בעיראק, שם החום השמש מגיע בקיץ ל60 מעלות. ולכן עץ התמרים במקום שהוא נמצא בצד דרום מזרח, שם הרבה פעמים התמרים לא גדלים טוב, אלא מתייבשים מעיקרה מחום השמש. ובלשון המשנה, המשנה קוראה לזה נובלות. ועל זה אין ברכת העץ כיוון שזה תקלקל אלא יורד לדרגת שהכל התלמוד ירושלמי מביא לנו שלושה דוגמאות הוא אומר כך אם הוא יורד לפרדס ורואה שהתמרים שלו נשרפו בצורה הזו אז קודם כל צריך לברך בשם ומלכות דיין האמת הפסיד את הממון שלו קודם הוא חשב לקחת מהפרדס הזה 20 טון לשווק למכור כמעט הכל הלך לאיבוד דבר שני, בא לאכול, מברך שהכל. ממשיך התלמוד ירושלמי ואומר, עשה יין, יין ביתי, החמיץ. כשהוא רואה שזה נעשה חומץ הפסיד את כל הממון שלו מברך בשם המלכות דיין האמת בא לשתות לוקח שניים שלושה גרם מהחומץ הזה מסנן ושותה מברך שהכל או הגיע להקת הרבה גובי חגבים הגיעו לשדה שלו הם משחיטים לא משאירים לך כלום שדה החיטים האלה הלך הכל לאיבוד מברך בשם המלכות דיין האמת לאכול מהחגבים מברך ברכת שהכל אלה דברי התלמוד ירושלמי מעתיק אותם רבנו ניסים גאון הובא בגיליון הש"ס במסכת ברכות בדף מ התורה בחומש ויקרא פרשת שמיני וכן בחומש דברים פרשת ראה בשני המקומות התורה מונה לנו שם בהמה חיה ועוף ודגים מה טהור ומה טמ ומה הם סימני הטהרה? והתורה מביאה לנו דוגמאות וידח זגמור וכל עם ישראל, ברוך השם יותר מ-300 שנה כולנו נזהרים בכל זה על הבהמות, על החיות והדגים מספיק לך אם אתה בודק, מוצא את סימני הטהרה, אתה יכול לקחת ולאכול. אפילו אם אבות אבותינו לא אכלו מזה יביאו לך כעת איזה בהמה מהג'ונגל אומרים לך הסבא שלך לא אכל את הבהמה הזו בסדר הוא לא אכל אני אוכל זה טעים זה טוב ולמה אני בודק אחרי השחיטה אני רואה יש לו את הסימנים שאמרה התורה המעיים שלו עקבה מעלה גרה וכן ברגליים מפריס פרסה ומעלה גרה שני הדברים אש ממילא זה בהמה טהורה ואפשר לאכול את החיה והבהמה הזו או דגים מביאים לך מה אוקיי שזה סוג דג חדש אומרים לך סבא שלך לא אכל מזה אפילו אחי לא צריך מסורת יכולים לקחת את הדג הזה שיש בו סנפל וכסכסת לברך שהכל ולאכול לא צריך בשביל זה מסורת לעוף כן צריך אפילו אם יהיו בו את סימני הטהרה זה לא מספיק וצריך כמו שאמרנו מסורת מה נשתנה? למה לעוף צריך סימני טהרה ומסורת? ואילו לבהמה לא. ההסבר הוא כך. אחד מסימני הטרה של העוף שהוא לא דורס. תראה את הפרס או הנשר שהוא עט על השלל אז הוא עט ודורס אותו ואוכל אותו. יש בו את האכזריות הזו. מי שיאכל את הנשר הוא יהיה אכזר כמו אותו הנשר והפרס. גם בו יהיה את התכונות האלה כדי שלא נגיע לזה. לכן הקדוש ברוך הוא נתן לנו את האיסור לאכול מאותם העופות הדורסים. לעומת זה התרנגולת, היונה, הציפור, הם לא דורסים. יש בהם עדינות, רחמנות, ולכן רק הם שמותרים לנו באכילה. מאיפה אני יכול לדעת עם העוף החדש הזה שיביאו לי מהג'ונגל, מאיפה אני יכול לדעת אם הוא דורס או לא דורס? מה תעשה? תצפית מצלמות מהיום שהוא יצא מקליפת הביצה עד שהוא יהיה בגיל שנה תראה אם הוא דורס. זה דברים שהם בלתי אפשריים. ולכן הפתרון הוא קל מאוד. אבות אבותינו ידעו שהוא לא דורס. אכלו את זה. יש לנו מסורת אוכלים. אם אין מסורת לא. זה הכלל. כך כתבו כל הפוסקים. תראו ביורי דעה סימן פב אלה הדברים. ולכן גם לגבי החגבים, החגב, חלק מזה עוף טהור, חלק מזה עוף טמא. והתורה מפרטת שמה את הסנעם למיניהו וכולי שאלה חגבים טמאים ויש גם חגבים טהוריים. לנו, לספרדים ואאשכנזים אין מסורת. והסיבה היא המקומות האלה לא מצוי כמעט חגבים. אולי פעם ב-50 שנה, פעם ביובל באים איזה להקה. בדרך כלל אין פה. ולכן פה נשתכחה מאיתנו המסורת כך שעל פי סימני טהרה בלבד אנחנו לא יכולים לאכול מאותם החגבים אבל שני מקומות בעולם היה להם מסורת והיו אוכלים חגבים בספר נופי צופים של הגאון רבי פתחיה מרדכי ברדוגו היה מרבני מרוקו הוא כותב שבמרוקו יש להם מסורת והיו אוכלים מהחגבים כך כותב גם הרב קורח בספרו על תימן. אומר שגם בתימן שם בארצות החום מצוי מאוד. כמעט כל שנה מגיעים לשם להקות הרבה. ולכן להם היה מסורת היה כמו צורת חטא או קמץ על הכרס של החג והיו אוכלים מזה. אלא שהגאון רבי חיים בן עתר בספרו פרייטואר הוא מפלפל גם בפירושו על התורה וגם שם. הוא דן מה הם הסימני טהרה. יש לו ויכוחים עם חלק מהפוסקים איך להגדיר את סימני הטהרה. זאת ועוד הוא אומר שאנשים עמי הארצות היו נכשלים לא היו יודעים למיין טוב ולהפריד בין החגב הטמא לטהור. היו הרבה אנשים נכשלים והיו אוכלים חגבים טמאים. ולכן הוא כתב, למרות שהיה מנהג עד אז להקל, אומר כביר מצא ידי והפרשתי. אומר שעשה תקנה שלא יאכלו כלל ועיקר מהחגבים. אבל תמיד בכל מקום יש איזה מרדן שאם הרב יגיד משהו הוא תמיד צריך להיות אדיות קופץ בראש ולהגיד תמיד הפוך. היה אחד שלא שת ליבו. באותו לילה הראו לו בחלום שהוא אכל שקצים ורמסים. הוא בא לרב למחורת לספר שיעשה לו הטבת חלום. אמר לו זה החגבים שאכלת. זה השקצים. מסים החלום הזה הוא חלום אמיתי עד כדי כך הדבר הזה חמור שצריך להיזהר מזה מאוד לא רק הוא רבנו חיים בן עתר עשה את התקנה הזו אלא לפני כ100 שנה גם הבבא סאלי רבי ישראל אבו חצרע גם הוא עשה את התקנה הזו ועשה גם חרם יש אומרים שהוא עשה חרם על החגבים ומאז אין שמה חגבים באותו מקום גם החגבים פחדו מהחרם של הבבא סאלי מכל מקום התימנים כמו שאמרתי עד הדור האחרון ועד בכלל היו אוכלים את אותם החגים ועל זה אמרנו שהברכה היא שהכל אבל לא יבוא ולא יהיה אם תבוא אזה להקת חגבים ישאלו אותנו אחנו בני ישראל התימנים אני אוכל מזה או לא אני אגיד לך שלא אפילו אם הוא יגיד לך תשמע אני תימני בלדי אבות אבותיי נהגו להקל למה אתה עוסר עליי מה אתה ממציא לי ייסורים חדשים תענה לו כך תגיד לו צריך מסורת ואצלך לך אין מסורת פעם האחרונה שהיה פה בארץ ישראל מכת הרבה החגבים זה היה בשנת תשכנת 60 50 שנה לא היו חגבים בירושלים ובסביבה וממלא אותם רבע מיליון יהודי תימן שנמצאים כעת פה להם אין מסורת כשהוא היה בתימן כל שנה היה חגבים. אז האבא והסבא היו מראים להם זה טהור, זה טמא, היה להם מסורת. אבל כאן 50 שנה זה נשכח. אין כבר מסורת. מי שהיום הוא בן 60, בן כמה הוא היה אז כשהייתה מכת ההרבה האחרונה? הוא היה בן 10. אפילו אם סבא שלו לימד אותו, ילד בן 10, מה יכול להבין ומה יכול לזכור? 50 שנה הכל נשכח. אנחנו לומדים פה כל ערב. והרבה פעמים אחרי חודש אני שואל שאלה והחברים שכחו לא זוכרים מה שלמדנו לפני חודש אתה רוצה שהוא יזכור אחרי 50 שנה אתה רוצה שהוא יזכור נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי עובד כך שגם לגבי רוב ככל התימנים אין את האפשרות הזו להתיר מקווה שלא יבוא לא יהיה כאן מכת הרבה אבל אם חלילה איזה להקה הצליחה להגיח לפה וה הטילים החדשים לא הצליחו להוריד אותם אז בכי גבונה תגיד לו אסור לך לאכול אם יהיה יהודי תימני בן 70 שהייתה אז מכת ההרבה הוא היה אז בתקופה ההיא בן 20 ואביו והסבא שלו והרבנים שלו לימדו אותו את כל המסורת והוא טוען שהוא עדיין זוכר את זה יכול להיות הרב יצחק רצה במרבני תימן הוא עשה דבר טוב הוא לקח וחנת חלק מהחגבים הטהורים, למען ידיעו דורותיכם כדי שיוכל ללמד מה הוא חגב טהור, מה הוא חגב טבה. אבל כמה אנשים ראו את הארכיון שלו ויודעים את הסימני טהרה. בודדים יש מתוך רבע מיליון יהודי תימן יש בודדים שעדיין יכולים לזכור ולדעת. הרוב הגדול לא יודעים רומא לרוב רובם אין היתר כמו שלנו אין מסורת. גם להם עבדה המסורת בדור האחרון ולכן אין להם היתר, אין להם צד כולה לבוא ולאכול מזה. אם יבואו תימנים עולים חדשים אלה שאכלו עד הדור האחרון, הם באו לכאן לפני שנה שנתיים הם יגידו לך זה טהור זה טמא. בסדר להם אני אגיד להם לך מותר. להם היה מסורת עד השנה האחרונה ועד בכלל. אבל כל התימנים שהגיעו לארץ הם לא עולים חדשים. ברוך השם עולים ישנים. כולם נמצאים כאן יותר מ-50 שנה. וכמעט ונשכח הדבר הזה כך שצריך להבחין במציאות לא רק אם היה לאותה העדה מסורת בחוץ לארץ אלא אם לאותו האדם אם יש לו מסורת או לא. ולרוב רובם של יהודי תימם היום אין את המסורת כל וחומר לאותם המרוקאים שכבר בזמנו של רבי חיים בן עתר והבבא סלי כבר הפסיקו מזה יותר מ-100 שנה שאין הב המנח לבוא ולהתיר הוא יגיד לך רבנו פתחיה ברדוגו אמר מותר אמר מותר להם לדור שלהם לפני 200 שנה על זה הוא דיבר אז עדיין הייתה מסורת אז היה עדיין על מה להתווכח היום יום אין על מה לדון בוודאי שגם ליהודי מרוקו אינה הבמנה לנגוע באותם החגבים בוודאי שכל זה אסור באכילה לגמרי מכל וכל סלב יש לנו כן עוף הסלב הוא עוף טהור ויש על זה גם מסורת אנחנו לא רגילים כל כך בזה אבל יש אנשים שאוהבים את זה אוהבים לאכול מהסלו ויש מסורת של דורי דורות שמעידים שזהו עוף הסלב שאבות אבותינו אכלו ביותם במדמר וכולי ולכן בזה עדיין מי שירצה לאכול מעוף הסלב יש לו על מי לסמוך תראה בספר מזון כשר מן החי של הרב לווינגר שם הוא מביא את ה סיפורים שם הוא מביא את המסורת מדור אחר דור מאלה שאמרו שזהו העוף הטהור שנקרא סלים מקודם חייו בבהמה הג'ירפה היא בכלל בהמת מתורה או בגלל המסורת או מה אתה דן על הג'ירפה תראה בתרגום של רב סעדיה גאון הוא מתרגם בפירושו על התורה ואקו ודישו אותאו וזמר וזמר הוא מתרגם זה מה שקוראים בערבית ג'ירפה ואתה פותח את תשחט את הג'ירפה ותפתח תראה המעיים שלה מעלה גרה וגם מפריז פסה יש בה סימני טהרה וכמו שאמרנו אין כאן צורך במסורת ולכן מעיקר הדין זה מותר אין פה עדיין ערים של כמה מיליונים שתוכל לשחוט ולעשות התליז שתוכל מחר למכור בשר ג'ירפות מישהו אמר שזה לא טעים אמר שהגויים טוענים שזה לא טעים כך שאין נפקה מינה אבל בתיאוריה זה מותר מה שכן יש נפקה מינה מחלוקת שמצויה והיא יש שור שיש לו כמו חתותרת גיבנת לפני העורף ולכן יש טוענים שכנראה יש כאן הכלה עם גמל או דבר אחר ולכן הם טוענים שאולי זו בהמתא אותם האשכנזים הליטאים מסתמכים בעיקר על דברי החיי אדם בספרו חוכמת אדם הוא מסביר בדעת השך שגם לגבי הבהמות צריך מסורת ולכן הם אומרים לסבו הזה לשור הזה זה אין מסורת ולכן הם עוסרים את זה באכילה. כל הפוסקים חולקים על זה. גם בדעת השך חלקו על דברי חוכמת אדם ואמרו שגם השך מודה שלא צריך מסורת ולכן הסבו הזה מותר לכתחילה באכילה. יש מעט ממנו בארץ. בארץ מגדלים אותו בעיקר בצפון ברמת הגולן אבל הוא מצוי הרבה בברזיל בארגנטינה שמה שוחטים מזה הרבה. לא רק רבנות אפילו הבדצים כולם שחטים מזה ונוהגים בו כולה חוץ מבדץ אחד הבדץ שהרית ישראל הם נזרים לא שוחטים מזה אבל חוץ מהם אפילו הבדצים האחרים אם זה הרב לנדו או האחרים שוחטים ולא חוששים כלל ועיקר יש כמו שאמרתי קבוצה קטנה של יהודים ניטעים שהם נזהרים בזה אבל אותם האנשים אם הוא נזהר לא לאכול מהב הבשר הזה הוא אומר לך שהבהמה הזו היא אולי בהמה טמאה אז הוא צריך להיזהר לא לאכול בשום מקום למה כי אפילו בשר חלק של הבדצים שנכנס לכל מטבח לכל ישיבה אבל הם כן שוחטים מהסבו הזה אם כך גם אם עכשיו יבשלו לו באותו הסיר מרק ירקות אבל אותו הסיר בישלו בו לפני שבוע בישלו בו בשר כזה הבשר נתן טעם בקדרה ולא עשו לא עשו בו הגעלה וממלא אותו הסיר הוא כטרף וגם אם יבשלו לך בזה היום מרק ירקות עדיין זה יהיה אסור באכילה אותו מרק ירקות זו הבעיה שלהם אז לא רק לגבי הישיבות בתי מלון מסעדות בית פרטי אתה תזמין אותו יש סעודת ברית מילה אתה בא מארח אותו אצלך בסיר כן כן אכלת מהבשר הזה אתה לא נמנע אז איך הוא יכול לאכול בלי הגעלה הוא צטרך לאכול רק בבית שלו או אצל החברים שלו אם יש יהודי אשכנזי ליטאי שאוכל רק מההכשר שרית ישראל רק אצלו הוא יכול לאכול הלאה וכי כמעט ואין להם אפשרות לאכול לא באולם שמחות ולא במקומות אחרים זאת ועוד יש להם בעיה עוד יותר חמורה הגמרא מביאה לנו את הפסוק למען תהיה תורת השם בפיך ממינה המותר בפיך כך נקרא בעוד שבועיים דווקא מעור של בהמה טהורה אפשר לעשות להכין ספר תורה תפילין ומזוזות אבל אם תיקח מהעור של החמור והגמל אי אפשר לעשות מזה ספר תורה תפילין אומזוזות כאן בארץ יש לנו את הסבו הזה ברמת הגולן וחלק ממנו כשמביאים לשחיטה מפשיטים את העור מעבדים ועושים מזה רצועות תפילין לין עבודת יד לפי שיטתם הרצאות האלה הם פסולות זה נחשב אולי בהמה טמאה ועדיין אין שום בד שימיין בין שור רגיל לבין שור עשה בו שיש בו את החתותרת אז גם לגבי ספרי תורת תפילין מזוזות גם שמה יש להם את הבעיה האמורה ולכן להם יש סימן שאלה לנו יש סימן קריאה לנו אין בעיה בדבר אנחנו אנחנו כן אוכלים מאותו בשר רק בעוף צריך מסורת ולא לגבי הבהמה שם אנחנו לא חוששים אתה קורא לזה תרנגול הודו אם יש לך אפרוח בין יומו הוא שוקל 30 גרם ואחר כך אתנה האפרוח הזה נהיה גדול נהיה שני קילו אתה אוכל אותו אם הוא קטן או גדול אין הבדל אתה קורא לזה גם תרנגולדו זה אותו דבר רק שהוא יותר גדול אז המסורת שיש לנו על התרנגול תועיל גם על התרנגול הודו ולכן יש כאן מסורת לא זה לא מוסכם האדמור מקומרנה הוא שהחמיר בדבר הם לא אוכלים מזה גם יש חלק מחסידי ברסלב שלא אוכלים מזה הם טוענים שעיקר המסורת צריכה להיות אם זה דורס או לא והם טוענים הם עשו ניסיון לקחו איזה גוזל ל קטן הכניסו אותו לתוך הלול של תרנגלי הודו עמדו מהצד לראות מה יהיה הם מספרים שהם דרסו אותו ואכלו אותו אז הם טענים הנה הוא דורס ולכן הם נזרים שלא לאכול אבל תראה בזבחי צדק כף החיים ועוד בסימן פ הם אומרים שמעיקר הדין זה מותר כמו שאמרנו לגבי התרנגולים כך גם תרנגול אודו שהוא תרנגול יותר גדול אולי אותם התרנלי הוגו אותם התרנגולים לא הכילו אותם יומיים שלוש ולכן אולי הם אכלו את הפרגיה הזו דרסו אותה אבל אם הם שמעים במצב נורמלי יכול להיות שהם יהיו כמו תרנגולים רגילים ולכן אנחנו לא חוששים לזה המנהג של כולם כולל גם הבדצים גם הבדצים שחטים מהתרנגולי הודור על קמינה שוב אותו החסיד ברצלב או החסיד קומרנה אם הוא רוצה להחמיר אסור לו לאכול בשום מסעדה בשום בית מלון, בשום עולם שמחות, הוא לא יכול לאכול, לא אצלי ולא אצלך. אתה בישלת פעם לפני שנה איזה ירך של תרנגול הודו, לפי שיטתו הסיר, נהיה טרף. אם נהיה טרף, אפילו אם תבשל לכבודו היום רק ירקות, אסור לו. למה? לא עשית הגעלה. כך גם בעולם שמחות בכל מקום. אצל מי הוא יכול לאכול? רק אצל חסיד ברצלו כמוהו, רק אצלו הוא יכול. כך שהחומרה הזו היא חומרה קשה מאוד מבחינה טכנית אם הוא רוצה להחמיר שיחמיר למה לא תבוא עליו ברכה אבל שידע מראש לקראת מה הוא הולך הכי טוב שיאמר מעיקרה בלי נדר כדי שלא יסתבך יכול להיות שיעשה את החומרה הזו לא לאכול ממש מהתרנגול הודו אבל לפחות את הכלים שעל זה לא יקבל על עצמו כחומרה יהיה לו יותר קל להחמיר בדרך הזו זו העצה היעוצה לאותם אנשים רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (מכות ג, טז).