ברכת הפירות הגדלים ביער – בין פרי חשוב לשהכל, ובין מרן לרבנו האריז"ל

 - - - לא מוגה! - - - 

למה אומרת לנו שעל פירות האילן מברך בורא פרי העץ אבל כתבו הגאונים שלא תמיד מברכים את הברכה הזו אלא על פירות שמוציאים אילנס רק מברך שהכל את דברי תשובות הגאונים ככה התיקו גם הרמבן פירוש המשניות מסכת העלות פרק יח ככה התיקו גם ספר המנהיג רבי דוד אבודרהם הטור והשולחן ערוך מרן ממשיך סעיף ה עוד דוגמה שכתב בשיבולי הלקת המשך לדברי תשובות הגאונים בני עשה אף על גב שבישלם ואביין כפירות אינו מברך אלא שהכל העדסים יש להם גרגרים יש חלק מהדסים שהגרגרים ענוו הדס הם גדולים גדונים יותר אפשר או לבשל ולאכול אותם מבושלים יש כאלה עושים מהם כבוש מחלל לוקחים שורים אותם בחומץ עם דברים אחרים השאלה היא מה ברכתן אף אחד לא יגיד לך שעל הדסים מברכים בורא עסבה בשמים כולם אומרים זה עץ זה קיים הרבה שנים ולכן זה עץ אם כן לכאורה גם את אותם ענובי הדס אם אתה רוצה לבשל ולאכול תברך עליהם בורא פרי העץ אבל שוב תשובות הגאונים מחדשים ואומרים לנו פרי חשוב מברכים על בורא פרי העץ אותם הפירות שגדולים בג'ונגלים ביער אף אדם לא הולך לטפח אותם לא להשכות אותם ולכן הפרי יוצא גרוע על דבר כזה אין ברכת העץ אלא ברכת שהכל כך גם על ענוו הדעס הפוסקים דנו ועוד כמה וכמה דוגמאות יש פרישק זערור זה גדל בר גם אותו בדרך כלל לא מגדלים בצורה מסודרת אלא זה גדל בר הגודל שלו כמו הגודל של הגולות שהילדים משחקים בהם יש לו חרצן גדול אבל העטיפה שלו טעימה מאוד. יש לו טעם כמו תפוחי עץ אבל בצורה יותר טובה. שוב גדל בר מה יברכו על זה? לכאורה לפי מה המהלך שאמרנו כאן יברכו על זה שהכל או עץ אורן אתה לוקח את האצטרובל ודופק על השולחן נופלים מתוך זהו הפיניונס בספרדית קוראים לזה צנו בעברית מה מברכים על זה בעל הלכות גדולות בספר האשכול אומרים זה פרי חשוב מברך על זה בורא פרי העץ אבל בדברים אחרים שזה לא יהיה פרי חשוב, שוב, גם הבעל הלכות גדולות, גם הוא ילך לפי אותה השיטה. וכך מסכם לנו הרמב"ם בפירוש המשניות שם. הוא אומר, כל מה שאמרו תשובות הגאונים, הכוונה היא כשהפרי הזה, פרי שגדל ביער, הוא לא חשוב. אם הוא חשוב, אין לנו בעיה בדבר. יהיה אפשר לאכול אותו ולברך עליו את ברכתו הראויה, בורא פרי העץ. הגאון רבי יוסף עדיד בברכת יוסף בדעת מרן הוא אומר יהיה ברכת בורא פרי האדמה רק על הזערור הוא אומר שיהיה ברכתו העץ אבל על הדברים האחרים הוא אומר ירא דרגה לברכת בורא פרי האדמה אבל כמו שאמרתי האחרונים אחרים לא הלכו בדרכו גם בדעת רבנו הארי דנו גדולי הפוסקים הסבא של הסבא של החידה היה רבי אברהם אזולי בעל חסד לאברהם היה מגורי הארי והוא אומר בדעת רבנו הארי כל הדלים האלה שאמרנו אם הוא לא ראוי אבל אם הוא פרי חשוב אפילו שלא אני גידלתי לא טיפחתי ולא ריביתי אלא זה גדל ביער אפילו אחי יהיה אפשר לברך על זה את הברכה הראויה לו מי מדרום מרוקו מיים הרבה אתרוגים בדרום מרוקו יש שמה ג'ונגלים מלאים מיליוני עצים כאלה אלה שנותנים הרבה אתרוגים ושוב את האתרוג הזה לא רק שאפשר לברך עליו בימי חג הסוכות וציונו על נטילת לולב אלא אפשר גם לקחת את האתרוג הזה לבשל אותו המרכחת שעושים מאותו האתרוג מה יהיה לפי פירוש המשניות של הרמבם יצא שהברכה היא העץ ולא רק זה אלא גם לפי דעת רבנו הארי כמו שהסביר חסד לאברהם רבי אברהם אזולי בדעת רבנו הארי כן זה גם כתבו לנו בספר קריית מלך רב של הגאון רבי יהודה נבון ורבי רפאל בחר מיוחס בפרי האדמה שניהם היו כאן בירושלים עיר הקודש לפני כ-350 שנה והם מדברים על הסברס והם אומרים שניהם מברכים על הסברס בורא פרי העץ ושחיינו תגיד למה גם הסברס גם הוא גדל בר תדמה אותו לתשובת הגאונים תגיד גם זה לא דבר שראוי לא דבר שאנחנו הולכים לזרוע לנטוע אותו שוב הם עונים ואומרים הסברסו פרי חשוב ולכן ברכתו בורא פרי העץ ושהחיינו וככה מנהג כך אנחנו מברכים על הסברס הדברים האלה העתיקו גם רבים מגדולי הפוסקים אבל נוסף לשתי הדעות האלה יש לנו את דברי המגן אברהם. המגן אברהם בדעת רבנו הארי הוא אומר אחרת. הוא אומר לפי רבנו הארי גם פירות שגדלו על אילני שרק גם אם אינם חשובים לפי רבנו הארי בכל מקרה הברכה הראשונה בורא פרי העץ הברכה הראשונה נשארה מה שהיה הוא שעובד והתיקו הרבה אחרונים את דברי המגן אברהם ומספר לנו הגאון חידה בברכי יוסף אומר שכך הוא המנהג ג. זאת אומרת, כשיש לנו מצד אחד דברי מרן, מצד אחד דברי רבנו הארי, יש לנו בעיה איך לנוות. אבל אם כאן יש לך מנהג, אין לך בעיה. ולכן מי שירצה לאכול מאותו פרי, מה שנקרא בספרדית פניונס הצנו הזה, מי שירצה לאכול מזה עלבה דרבנו הארי. בוודאי שצריך לפסוק כמו בעל הלכות גדולות והשקול שצריך לברך על זה בורא פרי העץ כך יצא בלי כל ספק וככה מסקנה להלכה למעשה במקומות אחרים כשאין לנו מנהג יש לנו בעיה קשה כפי מי אנחנו הולכים בפסיקת ההלכה כמו מרן או כמו רבנו הארי האשכנזים הליטאים הם לא קיבלו עליהם הוראות רבנו בנו הארי. אלא כשהם רואים את הדעה שלו, זה כמו שאתה רואה דעת הרשבה, דעת הלבוש, דעת מהר מלשך. יש עוד פוסק שקוראים לו רבנו הרי. ככה הם מתייחסים מבחינת ההלכה על הדעה הזו. אבל אנחנו הספרדים קיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי. כמו שקיבלנו עלינו את הוראות מרן כתבו גדולי הפוסקים דברי יוסף. הגאון חידה גם בחיים שאל ברכי יוסף טוב עין ושאר האחרונים. הגאון רבי משה סוזין גם הוא בספרו הון יוסף סימן ז גם כן הוא מביא את הכלל הזה כל האחרונים מדגישים שאנחנו זכינו לקבל עלינו את הוראות רבנו הארי האשכנזים החסידים לפני 300 שנה בהשפעת הבעל שם טוב וגדולי האדמורים המגיד ממזרית שאדמור הזקן רבנו זלמן ועוד גם הם קיבלו עליהם את רוב דברי רבנו הארי השאלה היא כשיש לך שפה אחת דברים אחדים מרן והארי אומרים אותו דבר זה בדרך כלל כך אין לנו בעיה ודאי שאנחנו כך עושים הלכה למעשה אבל יש מקומות בודדים שיש גם ביניהם מחלוקת האם אנחנו הולכים כמרן קבלת הוראות מרן חשובה יותר או רבנו הארי יותר חשוב כאן בנושא שלנו יש לנו מנהג פתרנו את הבעיה מקום אחר שאין אין מנהג מה עושים זה ויכוח קשה שיש בין גדולי הפוסקים לבין גדולי הפוסקים המקובלים הקבליסטים מה חשוב יותר וכמו שאמרתי בספר דברי יוסף של הגאון רבי יוסף אירגז שם בספרו בסימן א' הוא מתחיל בנושא הזה ויש לו שמה כמה סימנים שהוא עוסק בנושא הזה בהרחבה והגאון חידה כמו שאמרתי ועוד הם שדנו בהרחבה והסיכום הם אומרים קבלת הוראות רבנו הארי יותר חשובה מקבלת הוראות מרן. הביסוס שלהם הם מסתמכים בעיקר על מה שנסופר בספר שבחי הארי. שם באותו ספר הוא כותב שם מרן רבי יוסף קרו נפגש עם רבנו הארי פגש אותו באירוסין שמה מרן הכיר אותו מקרוב לא רק את גדלותו מבחינת הידע שסופוסקים אלא גם את קדושתו חסידותו והידע העצום שלו בקבלה כשהרב חזר לביתו וסיפר לרבנית מה אגיד לך זכית ת היום להכיר יש אלוקים קדוש ותיאר את כל המעלות שלו. המשפט האחרון שמרן אמר לרבנית אמר לה הרי הוא כאחד מראשוני הנביאים הוא לא אומר כאחד מהאחרונים לא כמו מרדכי הצדיק חגאי זכריהו מלאכי עזרה נחמיה לא מכתיר אותו הוא למד אצל אליהו הנביא אז הוא כמו אלישע הוא כמו אותם גדולי הנביאים אז אם יש לך גדול עצום ורב כזה שמרן מגדיר אותו. זה לא חלילה איזה פוליטיקאי שיבוא ישבח אותו בגלל איזה אינטרס. אלא מרן אומר עליו את הדברים האלה. מרן אומר הנפק על רבנו הארי. אז ממילא לפי זה צריך יהיה לפסוק יותר כרבנו הארי. יותר מזה הוא הולך שם ואומר שגם כנגד הראשונים אם יהיה ויכוח בין הרשבה לרבנו הארי אומר לך אם הרשבה היה רואה את רבנו הארי היה חוזר בו. נכון שהרשבא היה לפניו גדול עצום ורב מגדולי הפוסקים, אבל אם אתה מגדיר את רבנו הארי שהיה כאחד מהנביאים הראשונים, ממילא בוודאי שאנחנו צריכים ללכת בעקבותיו ככל אשר יורה לנו ולא נזוז מדבריו ימין ושמאל. כך יצא אם זה במקומות אחרים. כל וחומר כאן שיש גם המנהג מסייע בעדנו. יש חולקים מה שהגאון חידה אומר שהמנה כרבנו הארי זה לא מוזכם יש כאלה שכתבו אחרת אבל כשאתה מצרף את שני הדברים גם יחד שם קבלת הוראות רבנו הרי יותר חזקה מדברי מרן אפילו אם תאמר שלא אולי כאן המנהג כרבנו הארי צירוף שני הדברים נצטרך לפסוק שעל כל אותם הדברים על הזערור על הפיניונס או אותם הגרגרים שאתה לוקח ח מהדסים על הסדרס כל הדברים בלי יוצא מן הכלל לא רק החשובים אלא גם הפחות חשובים על כולם יצטרך לברך בלכתחילה בורא פרי העץ זאת ועוד הצלח דן במחלוקת הזו האם יש חשש ברכה לבטלה הוא אומר לא אין ברכה לבטלה הוא מסביר ואומר שם בציון הנפש חיה בברכות מ הוא אומר אם הוא אומר בורא פרי העץ זה לא שקר הפניו הזה גדל בעץ. כל הוויכוח הוא אם זה דבר חשוב שבלכתחילה תיתן לו את הברכה החשובה ורי העצלו. אבל ברור שזה לא שקר. היסוד שלו הוא מדברי המגן אברהם. המגן אברהם מדבר על הבושר. אני יוצא מחר לפרדס ויש לי בעצב שקדיה יש שמה פרי קטן הוא בוסר חמוץ. מה מברכים שהכל? אבל אם הוא טעה ואמר בורא פרי העץ אומר המגן אברהם בדיעבד יצא זה לא שקר זה אמת כך כתבו עוד הרבה אחרונים פנים מהירות ועוד בדוגמאות אחרות ממילא גם פה אצלנו חשש ברכה לבטלה לפי הצלהחן השאלה היא רק מה יותר ודר אז יכול להיות שאם האדם הזה ירצה לבוא ולברך על אותם הדברים בורא פרי העץ בוודאי שיש לו על מי לסמוך אבל על כל הדברים האלה שאנחנו מספרים מה יעלו לך אותם האשכנזים הליטאים שלא קיבלו הוראות רבנו הארי מה יגידו לך תימנים הבלדים שלא קיבלו הוראות רבנו הארי תגיד להם תראו הוא היה אחד מנביאים הראשונים איך אתם חולקים איך אתם לא הולכים לפי מה שהוא אומר הם יענו לך דבר פשוט הם אומרים מה שכתוב ב שבחי הארי זה לא נכון מאיפה הם מניעים שזה לא נכון אז הם מביאים לך את ההיסטוריה נכון הדבר שמרן היה מחוותן של רבנו הארי. בנו של רבי בנו של מרן רבי יהודה נשא את ביטו של רבנו הארי. אבל מרן לא היה באירוסין שלו. כשמרן נפטר, רבי יהודה היה עדיין ילד קטן. רק אחרי 10 שנים כשבגר התרס עם בתו של רבנו הארי. מרן בכלל לא היה באירוסין. אז איך אתה מספר לי היה באירוסין ואמר לרבנית שהוא כאחד מגד מראשוני הנביאים? לא לא היה ולא נברא. כך הם טוענים. קשה לומר את הדברים האלה לומר שהכל שקר וחזר. היום בדור שלנו אפשר להגיד הכל. אפשר להמציא דברים שלא היו ולא נבראו. אתה יכול אפילו לשדר את זה ברדיו, בטלוויזיה, הכל עובר. אפשר היום בדור שלנו מותר הכל, אפשר הכל. אז עדיין לא ידעו לבשל דברים כאלה. כנראה שהמילה הירוסה בנו. המילה הזה בנו כנראה היא הייתה טעות דפוס. היה באיזה אירוסין? היה באירוסין שלו באו שני גדולי הדור גם מרן רבי יוסף קר וגם רבנו הרי ושמה נפגשו אבל זה לא בהכרח שזה היה באירוסין של הבן שלו כך שהסיפור הזה מן הסתם הוא כן נכון זו הסיבה שאנחנו הספרדים קיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי כמו שאמרתי גם חלק גדול מחנו האשכנזים החסידים גם הם הולכים בדרך הזו בשיטה הזו ולכן מי שירצה כאן בדוגמאות האלה שדיברנו בהם רצה לברך על אותם הדברים בורא פרי העץ בוודאי יש לו עניין גדול להתעלות עליו יכול להסתמך עליהם הפוסקים כשדענו בנושא הזה חלק מהוויכוח הוא בנושא של ברכת הנותן ליעיף כוח גם מזה מנסים ללמוד לכל הוויכוח הגדול הזה מרן בסימן מו כותב לנו את כל ברכות השחר מה שהגמרא אומרת במסכת ברכות בדף ס ולפי דעת מרן בשולחן ערוך אין לברך את ברכת הנותן ליעף כוח וכך נוהגים אחנו בני ישראל התימנים הבלדים תשמע אותו מחר הוא יברך את כל הברכות אצלהם בסידור אלא נותן ליעיף כוח למה לא כתוב בגמרא כך דעת מרן רבנו הארי אומר כן צריך לברך מה עם ישראל חוץ מהתימנים הבנדים מה עם ישראל עושה הספרדים האשכנזים אנחנו מחר בבוקר בעזרת השם נברך בשם ומלכות הנותן ליעב כוח איך אתה עושה דבר כזה מי התיר לך נגד מרן המנהג הוא נגד מרן המנהג הוא שמברכים ולמה מדוע הנהיגו נגד מרן זאת ועוד האחרונים תלמידי מרן מספרים שמרן עצמו בסוף יניו חזר בו ואחרי שהדפיס את השולחן ערוך מרן חזר ואמר אפשר לברך הנותן היעיף כוח למה מדוע מרן חזר בו אז אומר הגאון חידה בברכי יוסף סימן מו סעיף ח הוא אומר מרן בהתחלה לא ידע את דעתו של רבנו הארי כשנודע לו את דברי רבנו הארי בגלל זה מרן חזר בו מבחינת ההיסטוריה מרן הכיר את רבנו הארי רק בשנת שכט השולחן ערוך נדפס שלוש שנים לפני כן רבנו הארי ג נולד כאן בירושלים. אביו היה אשכנזי לוריה ואמו הייתה ספרדיה. רבנו הארי התייתם בגיל שמונה ואז לא היה לא קצבת שערים ולא דברים אחרים. הייתה עניות נוראה בירושלים. והאלמנה אמו של רבנו הארי לא היה לה מה לאכול. היה לה אח עשיר במצרים רבי מרדכי. אמר לה תבואי תבואי אלינו הכל יהיה עליי. הוא היה אחראי על המכס במצרים. אז היה זיכיון. אתה נותן למלך, משלם לו, נותן לסולטן כך וכך ותמורת זה כל המכס, כל השנה שלך. לכן הוא היה אדם עמיד, אדם עשיר. וככה היה. האמא לקחה את הבן, את רבנו יצחק הקטן, שהיה ילד, ונשעו לשם. השכונה של היהודים אז הייתה בתוך הנילוס. יש שמה בקעיר, יש שמה כמו אי בתוך הנילוס. היום יש שמה שכונה יוקרתית. השכונה הכי יפה במצרים זה שם. גם אז היהודים היו גרים שם במקום הזה. הוא היה אדם עשיר והוא חלקל אותם, פרנס אותם ושלח כמובן את רבנו הארי, את הילד הזה ללמוד תורה. והוא למד תורה אצל הרדבז, רבי דוד בן זמראה. ויחד עם רבי בצלל אשכנזי גדל ונעשה אילן ענק בתורה וביראת השם. יחד עם רבנו בצלל הם ערכו את השיטה מקובצת על סדר קודשים חלק מזה חלק מהמסכתות גם רבנו הארי סייע בעדו אבל בעיקר רבנו הארי התגדל שם גם בתורת הסוד בקבלה עד שמהשמיים הורו לו כשהיה בגיל 35 בשנת שכט לחזור לארץ ישראל לחזור לצפתן שמה תוכל להפיץ את מעיינות החוכמה יהיו שמה תלמידים גדולי תורה וככה היה. ואז יחד עם האמא האלמנה הוא חזר לארץ ישראל לצפת. חי בצפת משנת שכט עד שב. בגיל 38 הלך לגן הדתן. אז מרן הדפיס את השולחן ערוך שנת שו. ש כו עדיין מרן בכלל לא זכה להכיר את רבנו הארי. רק אחרי שלוש שנים מרן הכיר אותו. ולכן נכון הדבר שבשולחן ערוך מרן אמר שלא מברכים את הנותן היעבף כוח אחר כך שנועו מרבנו הארי שהוא כן מברך לכן הוא שינה את הדעה שלו ולכן משום זה הוא פסק שכן צריך לברך את ברכת הנותן היעב כוח זו הפרשנות של הגאון חידה גם על זה יש חולקים החולקים טוענים כך הם אומרים מרן עצמו בדק בכתבי יעד חלק מהכתבי יד של הגמרא שלנו ברכות ס אין שמה את הברכה נותן היעב כוח אבל מרן בדק בכתבי יד אחרים מעתיקים יותר שמרן ראה שמה כתוב גם את הברכה נותן היה כוח ולכן מרן חזר בו לא בגלל רבנו הארי אם כן אין לנו ראיה שמרן עצמו היה חוזר בו אם היה יודע דברי רבנו הארי ליצור את המהפך בכל מקום בעקבוד רבנו הארי. כך שהנושא הזה שנוי במחלוקת עצומה. אבל אנחנו הספרדים קיבלנו עלינו ראות החידה והחידה יחד עם מהרם סוזין והון יוסף הגאון רבי יעקב זירה יש לו ספר ביקורי יעקב. הוא היה הרב של טבריה לפני 70 שנה. ארץ חיים של הגאון רבי חיים סיטהון. גם הוא דן בכללים בכלל יג בנושא הזה וגם הוא מצטט את אותם הפוסקים אותם האחרונים שאומרים שקיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי גם נגד מרן כמו שכתב בספר טהרת המים בשאר האחרונים כך שבנושאים אחרים צריך לבחון את הדברים בצורה יסודית כדי לדעת כל דבר ודבר להלכה ולמעשה אבל כאן כמו שאמרנו יש לנו יותר בקלות את האפשרות להגיע לתח חנה הסופית בגלל שיש לנו גם מנהג ולכן מי שירצה לברך על כל אותם הפירות בור פרי העץ יש לו על מה לסמוך אבל אם הוא אמר שהכל הרי על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא בזה בוודאי שגם בזה יצא על ידי חובה הליבה דכולה עלמה נפקמינה עוד אדם שלוקח שוקולד מה מברך גם זה שנוי במחלוקת תראו למעלה בסימן שמה פתחי תשובה מדבר על השוקולד הוא מביא פנים מהירות מביא לך את דברי האחרונים ומה עם הראשונים למה הריף הרמבם למה הם לא מדברים כלום על השוקולד פשוט מאוד העץ השוקו לא היה קיים פה הקדוש ברוך הוא ברא אותו את השוקולד והקפה העצים האלה הכל היה באמריקה לפני גילוי אמריקה לא ידעו מכל זה. אחרי שגילו את אמריקה משם מפיצן השם משם הביאו לנו כאן גם למדינות האלה את השוקולד והקפה. ולכן אין זכר בדברי הראשונים בנושא הזה אלא רק בדברי האחרונים. תראו את השערי תשובה בסימן רב סעיף קטן יט. שם הוא מביא את דברי האחרונים, את הפנים מהירות דברי יוסף, שמש צדקה ועול, שעל השוקולד מברכים שהכל נהיה בדברו. ולמה? תשאל אדם שיודע, אומר לך זה עץ, עץ גבוה, אז למה יורה דרגה? למה לא יברכו על השוקולד ברכת בורא פרי הארץ? הסיבה היא פשוטה. אומר אור לזיון חלק ב אומר העץ הזה היה גדל בג'ונגלים זה לא אדם שהלך ועשה את המטעים האלה אם הכל ג'ונגל אז זה דומה למה שכתב לנו כאן מרן מרן אומר על דברים כאלה שגדלים אילנס רק דבר שהוא לא ניתע בידי אדם הברכה היא שהכל כך יצא לפי אותו המהלך אבל אם אתה הולך לפי פירוש המשניות של הרמבן שאמר לנו שעל פרי חשוב כן מברכים את הברכה שלו ואמרנו שהמנהג הוא לברך על הסברס בורא פרי העץ אז אם שם אתה מברך העץ אז אתה סותר את עצמך למה כשאתה מגיע לשוקולד למה כאן לא תברך על השוקולד בורא פרי העץ וכך באמת מקשה בספר מנחת שלמה חלק א' סימן צא אומר מה ביקח שתוחנים והשוקולד הזה הוא טחון הרי הוא לא ראוי לאכילה גם פולי הקפה וגם הקקאו אי אפשר לאכול אותם כמו שהם הם לא רוים לאכילה אלא תוחנים אותם מבשלים אותם מאבדים אותם כל מה שנוטעים את העץ הזה בשביל לאכול את השוקולד אז אם כך למה לא יברכו על זה את הברכה הראויה לו שאלה היא תהלך לפי ההתחלה פעם זה היה אילנס רק גם אם היום אנחנו באים ונטעים את זה לא פקע מעליו הדין הקודם כמו שאומר אור לציון או שכיוון שהיום בזמן הזה הוא עץ חשוב, היום יש מטעים, אתה נוסע בדרום אמריקה, קולומביה ומקומות אחרים, יש את המטעים גם של הקקאו, גם של הקפה ממילא אם זה היום דבר חשוב אז כן יהיה אפשר לברך על זה ברכת בורא פרי העץ ובפרט אם אתה אומר שהולכים לפי רבנו הארי אז עוד יותר מתחזק העניין שיברכו על זה לכאורה בורא פרי העץ אבל הרב מסיים. הרב אומר כל השאלה והתשובה הזו הייתה אילו היה לך בשוקולד רק שוקו בלבד. היום בתערובת תלך לבית חרושת ותבדוק השוקו הזה יקר מאוד זאת ועוד הוא לא כל כך טעים. מערבבים בו הרבה סוכר תמציאות בדברים אחרים ואז הוא נעשה טעים טעם השוקולד שאנחנו אוכלים. ממלא כיוון שהשוקו הזה הוא רק מיעוט הרוב הגדול זה לא השוקו ולכן זו הסיבה שאנחנו מברכים על השוקולד את ברכת שהכל נהיה בדברו זה הדין יהיה בלכתחילה אני אומר בלכתחילה אדם שלא ידע אדם שאתמול הכיר את בור אתמול לא חזר בתשובה הוא לא למד הלכות אבל הוא יודע שהשוקו זה העץ הוא לקח את השוקולד וברך על זה בורא פרי העץ ידי עבד יצא אל תגיד לו זה ברכה לבטלה, לא יצאת, תחזור תברך שהכל. לא. יכול להיות שכן יצא ידי חובה. יותר מזה, לפי דעת רבנו יוסף חיים ברב פעלים, אם יש לך שני דברים, יש לך תפוז ושוקולד, אתה רוצה לאכול את שניהם, על מה יברך קודם? בדרך כלל האנשים יודעים, הסדר הוא מגע אש. קודם כל העץ ואחרי זה שהכל. כאן הרב טוען אומר, אם נאמר לאותם הפוסקים שטוענים שברכתו העץ, שהשוק הוא העיקר, למרות שהוא מיעט, אם כך, כשתברך על התפוס בורא פרי העץ, פתרת גם את השוקולד, לא תוכל לברך. ולכן לפי זה כדאי יהיה לעשות הפוך. לברך קודם כל שהכל על השוקולד ולטעום חתיכה ורק אחר כך תוכל לברך על התפוז. כך יצא למען דאמר וכך באמת רצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה הבאנו כמה דוגמאות שמצויות וכחזיל גמור יש עוד הרבה דברים מעין זה שכולם קשורים להלכה שאמרנו הרב הביאו עכשיו לשוק שוקולדים עם 72% מוצקי מוצרקי שוקו השאלה אם זה נכון צריך לבדוק אם מה שכתוב על הסטיקר על ה אם זה נכון כל אז בזה לדעת הרבה פוסקים אתה מתקרב שוב לברכה בורא פרי העץ נכון הדבר שדבר מרוסק המילה פרי לא מתאימה זה בדבר שאפשר לאכול אותו כמו שהוא כמו תפוח אדמה אתה מרסק אותו עושה ממנו פרה אז הוא יורד דרגה וזה לא פרי אלא שהכל אבל דבר שמעיקרה לא ראוי כמו שהוא אלא זה נעשה כדי לטחון ולעשות ממנו. אם יהיה דוגמה כזו, אתה מתקרב יותר ויותר לדוגמה של ברכת העץ. אבל השאלה אם זה נכון. לא כל מה שכתוב אנחנו מאמינים, אנחנו חושדים חשדנים בנושאים האלה כי החומר גלם השוקו הוא יקר מאוד. הסוכר הוא הרבה יותר זול. ולכן קשה לי להאמין שיהיה כל כך כמות עצומה, אחוז כל כך גבוה של השוקו, אבל תבדוק. אדרבה, תברר אם יש על זה הכשר בדץ, אותו המשגיח של הבדץ יכול לברר בקלות. הוא יודע את המתכון, הוא יוכל לענות לך תשובה יותר מדוייקת. אותו הבדץ שאחראי על אותו בתחרושת, הוא יוכל לענות לך תשובה יותר מדויקת בכל זה. מרן ממשיך ואומר שכל דבר שאנחנו מערבבים עם סוכר, השאלה היא מה ברכתו? והמשנה נותנת לנו כלל, כל דבר שהוא עיקר בהמות תפילה מברך על העיקר הוא פותר את התפילה. לכן מרן אומר לנו גם כאן אצלנו דוגמה אני לוקח זנגביל אני תוחן ומערב אותו עם סוכר או דבש מרן אומר הזנגבין עיקר מברך עליו בורא פרי אדמה ממשיך מרן עוד דוגמה בסמים שחוקים ומעוררבים עם סוכר הבשמים עיקר ומברכים עליהם ברכת אותם הבשמים אם זה עץ תברך על זה ברכת בורא פרי העץ בכל ששמנו בזה זה את הדב של הסוכר, אבל זה בא רק לתת טעם שזה יהיה מתוק. לא זה העיקר. לכן מרן הולך בשיטת המהרם שאומר שמברכים על זה ברכת בורא פרי העץ. או אם זה אדמה כמו הדוגמה של הזנגין יברכו עליו בורא פרי האדמה. המאירי חולק המאירי שם בברכות המדבוא אומר שמברכים עליהם שהכל הטענה שלו הדבש הוא העיקר. שלמה המלך אמר דבש מצאת דקה פן תשבענו בהקותו קשה לאכול הרבה דבש זה נתקע בגרון מה עושים כדי שיהיה אפשר לאכול הרבה דבש תשים את הזנגביל זה חריף וזה יכול לתת לך אפשרות לאכול הרבה דש זו השיטה של המיר אבל לדינה עיקר כדברי מרן ככה מסקנה להלכה ולמעשה מזה נלמד גם לדברים אחרים כגון היום הוכים לנו בשוק שומשום ששופכים עליו את המי סוכר. אתה קונה או משולש או מרובע או משה. מה מברכים על השומשום הזה? בורא פרי האדמה. כי השומסומו העיקר. הסוכר שאתה מניח בו בא להתעים. אותו דבר יש גם בבוטנים. גם את הבוטנים האלה לוקחים שופכים על זה טמאי סוכר. ושוב האדם הזה לא בא לאכול סוכר. כאילו סוכר עולה יותר מזו. יכול לקחת סוכר ולאכול, אלא הוא רוצה לאכול בוטנים. עכשיו בוטנים יהיו טאמים ולכן גם על זה אפשר לברך עליו את ברכת בורא פרי האדמה. הקוקוס אינני יודע ממה הוא מורכב. כי אם זה כולו היה על טהרת הקוקוס, היינו אומרים בורא פרי העץ. לא הייתה לי שום בעיה לנסח את התשובה. אבל הקוקוס החומר גלם הוא יקר. הסוכר הרבה יותר בזול. ואם נאמר שהרוב זה הסוכר אז כותב הגאון רבי חיים סופר בספרו תורת חיים אומר הולכים לפי הרוב אומרים אליי וכו על זה שהכל פרגדים לא אומר כך אבל נצטרך לחו שדעת תורת חיים ולכן גם שם תביא לי את המתכון תיגש לבת אחרושה תעשה סיור אם הסכימו לגלות לך מה הרוב לפי זה גם נדע מה הברכה יש לנו עוד כמה וכמה דברים שגם עליהם יש לנו סימני שאלה כגון בדרך כלל כשמגיע אותו בשבט אנשים קונים לא רק פירות אלא גם פירות יבשים כגון קונים פפיה קונים אננס לא זה לא בא בצורה שזה טרי טרי שכתפו את זה עכשיו מהעץ אלא הכל בא פירות מיושים מסוכר דובדבן אננס כל הדברים האלה מה מברכים עליהם שוב גם לזה יש לנו ויכוח קשה בין גדולי הפוסקים הדרך איך עושים אותם? אין מהם תוצרת ישראל. לא עושים את הפפיה המסוכרת והאנס המסוכר פה, אלא כל זה תוצרת חוץ. ושם בחוץ לארץ, אם הם ישלחו לנו את זה באוניה עד שזה יגיע לכאן, הכל יהיה תולעים. הכל יתקלקל. מה הם עושים כדי שלא יצליע? יש חומר שנקרא SO2 מין חומצה שורים את זה בתוך זה על ידי זה מנטרל שלא יטליע אבל זה לא רק שמנטרל שלא יבוא התלעים זה גם מוציא לו את הטעם הוציא לו את הנשמה כמו שאומרים מגיע לארץ כאן בארץ מרכחים אותו עם הסוכר זה מה שרגילים לעשותם שוב ייתכן לומר שע על אותו הדובדבן לא תברך את הברכה הראויה לו. על אותו על נעשותך לברך בורא פרי האדמה או על הפפיה. תצטרך לברך עליהם שהכל נהיה בדברו. ולמה כיוון שעיקר הטעם הוא בא מהסוכר. תיקח אדם תכניס אותו לחדר סגור תיתן לו מהדובדן הזה. מה הוא יגיד לך? זה סוכריה טעימה. סוכריה רכה טעימה מאוד. אל תגיד לו מה זה. הוא יגיד לך שזה סוכריה. זה הפך להיות אחרי העיבוד, אחרי כל זה הפך להיות ממש כמו כל סוכריה רגילה, אלא שיש לה את הצורה כאילו זה דובדבן, כאילו זה פפאיה, אבל אתה לא מרגיש את הטעם האמיתי של הדובדבן ושל הפפאיה. זו הטענה של חלק מחכמי דורנו שאומרים שצריך לברך עליהם ברכת שהכל נהיה בדברו. הנה תראה דברי מרן לגבי אותם הפירות שמוצאים אילני שרק יש לו את הצורה של הפרי אבל בגלל שזה פרי לא חשוב ומוציאים אותו אילני השרק מרן אומר שהכל אתה רואה שלא הצורה קובעת אלא המהות אז גם פה יכול להיות שהמהות כאן הוא איבד את עיקר הטעם שלו אותו הדובדבן על ידי העיבוד הזה באותה החומצה ויכול להיות אולי שזה הר דרגה ואולי אין ברכתו בורא פרי האדמה, אלא יהיה עדיף לברך על האנס והפיה שהכל נהיה בדברו. יש בזה מחלוקת, זה לא מוסכם. יש לנו פתרון קל מאוד. אל תאכל את זה בראשונה אלא קודם כל תברך על החומוס או על הבננה בורא פרי האדמה. אחר כך תיקח קוקה-קולה, תברך שהכל נהיה בדברו. ברכת גם אדמה וגם שהכל. ממה נפשך פתרת את הפפאיה, את האננס. בין כך ובין כך הוצאת אותו ידי חובה. לגבי ברכות יש לנו כביש עוקף מחלוקת, יש לנו את הפתרון קל מאוד לנו כדי לא להסתבך במחלוקת האמורה. אבל אם האדם הזה נמצא במקום שמגישים רק את האננס המסוכר הזה, אין שמה לא חומוס ולא בננה, אין שמה דברים אחרים, מה יעשה? זו הנפקמינה, זו המחלוקת שיש. תראו בספר מועדים וזמנים של הרב שטרנבורג הוא דן לפני 25 שנים לגבי ברכת מיץ ענבים במיץ ענבים גם שם מערבבים את הגופרית כדי שזה לא יחמיץ ולפי דעתו ברגע שהכניסו לתוך זה את הגופרית מברכים על המיץ הענבים הזה שהכל נהיה בדברו פנים חדשות באו לכאן תיקח דוגמה אחרת דיברנו לפני חודש צבע מאכל כאן בארץ עושים את זה מסלק כשר הכל בסדר בארצות הברית משרד הבריאות שמה לא מסכים לעשות מסלק אומר זה לא מספיק בריא אין שמה הרבה ויטמינים הם רוצים שאמריקאים יהיו בריאים שמנים יהיה עם הרבה ויטמינים ושמה עושים את הצבע מאכל האדום מג'וקים ופשפשים מזה הם עושים את הכל דם בספר תפארת רצי לפני 100 שנה האם כשר או לא אומר ברגע שנהיה אבקה ואמרנו פקע מזה האיסור אותו דבר גם אמרנו לגבי הג'לטין או לגבי אבקת חלב לפי דעת שאלות תשובות מרחשת ורב חיים עוזר בספר אחי עזר ברגע שזה נהיה אבקה פקע מזה האיסור אם שם פקע האיסור כאן תגיד הפוך כאן פקע מעל זה דין פרי פפיה וזה נהפך להיות כמו איזה ממתק פקע על זה שם של דובדבן וזה נהיה כמו ממתה, כמו סוכריה שצריך לברך על זה שהכל הזכרנו בזמנו שרבים חולקים החיקלב אורך לציון הם אומרים שהאיסור לא נפקע ומי שאוכל מהג'לטין הזה עובר על איסור דאורייתא הזכרנו את כל המחלוקת בהרחבה פה אתה מגיע לנושא של הברכות אתה מסתבך האם פקע וממלא פנים חדשות באו לכאן הברכה שהכל או לא פקע ואתה מחזיר עטרה ליושנה החזרת תכל הטעם הראשון וממילא עדיין הברכה צריכה להיות בורא פרי אדונה ל המחלוקת שם בנושא של האיסור מסתעף כאן בנושא גם של ברכת הנהנים ולכן אמרנו כעצה טובה לקחת את שני הדברים בורא פריאה אדמה וש הכל לברך על כל דבר ודבר בפני עצמו ואחר כך אתה לוקח ואוכל מהאננס ומהפאיה בזה אתה עוקף את כל המחלוקת בזה אתה יוד יוצא ידי חובה לכל הפוסקים, לכל הדעות וזה לא יהיה לך שום בעיה גם בשוקולד. שערי תשובה אומר שאנחנו מברכים על השוקולד שהכל נהיה בדברו ככה מנהג. אבל אדם שירצה לחשוש לא ירצה להסתמך רק על המנהג, גם שמה יכול לעשות את אותו דבר. יברך על דבר אחד בורא פרי האדמה על החומוס. יברך אחר כך על הקול שהכל אחר כך יאכל או יברך על התפוז בורא פרי העץ למנד אמר שהדברה על השוקולד הזה העץ ואחרי זה יברך את על השתייה יברך על הקוקה-קולה אחרי זה יאכל את השוקולד גם שמה יש לנו פתרונות קל מאוד לבוא ולנוות לצאת דחמה לבד דקול אבל לא תמיד האדם יש לפניו את האפשרות האלה ולכן אנחנו מדגישים את המנהג ומנהג העולם אדם לברך על השוקולד שהכל או בגלל שזה מעיקרו פעם היה עץ רק או מהסיבות האחרות שזה כתוש וממילא מילה פרי לא מתאים בין כך ובין כך המנהג הוא שקובע לנו גם בנושא הזה הלפטן שם יש לך את הפרי עצמו הוא לא עובר את התהליך הזה ולכן כשיש לך לפטן אננס אתה מברך על זה את הברכה בורא קרי אדמה שם אין לנו בעיה. אני מדבר רק על האנס המסוכר. רק הוא עובר את התהליך הזה באותו באותו חומר, באותה חומצה או שניים. ולכן עליו יש לנו את הסימן שאלה. המחלוקת שיש בין גדולי הפוסקים, בין חכמי דורנו האם על האננס המיובש הזה ברכתו אדמה או שהכל זה הוויכוח. ולכן אמרנו פתרון קל לצאת ידי חובה לעקוף את המחלוקת לצאת ידי חובה עלבה דכולם חלקו השקדים גוזים יחד גם שם אם הרוב הוא שקדים ואגוזים אז ממלא אותה רחת חלקום תצטרך לברך עליה בורא פרי העץ אבל אם העיקר זה חלקום יש שמה רק איזה שקד אחד במקרה שוב גם זה עדיין לא יהיה העיקר גם בשוקולד יש חלק מהשוקולד המשובח אתה מוצא בו הרבה מאוד שקדים אבל יש חלק ששמים שקד אחד כדי שיהיה אפשר לכתוב על החפיסה שוקולד שקדים אבל אין בו הרבה יש שמה סך הכל 10% או אז ודאי שהברכה שהכל נהיה בדברו ודאי שהברכה נשארה במקומה ואי אפשר יהיה לברך על זה את ברכת בורא פרי העץ הלילה הזה יור צעיד של הגאון רבי מצליח מזוז הרב היה הרב של טוניס ג'רבה ונהרג על קידוש השם בשנת תשא והביאו את ארונו מנוחתו כבוד כאן בירושלים בהר הזתים הרב היה מגדולי הדור היה גדול עצום ורב ידו הייתה בכל מכמני התורה פשט וקבלה שעשו פוסקים והיה פסקן מהמדרגה הראשונה יצא מבית הכנסת היה איזה ערבי אחד נבל שיר רא בו והרג אותו שהקדוש ברוך הוא ינקום את דמו. אבל כמו שאצל יעקב אבינו נאמר, יעקב אבינו לא מת. נשארו ברוך השם בניו וראה השם והיו בני יעקב 12. המשיכו את השלשלת יבדל החיים בנו הגאון רבי מאיר מזוז פתח ישיבה כיסא רחמים והוא מרביץ את תורת אביו. את אותה שיטה בהלכה, אותם הדברים הוא ממשיך כך שתורתו ברוך השם ממשיכה. הרב חיבר לנו סדרה של ספרים איש מצליח מלאים וקדושים בחוכמה תורת השם והכל על פי כללי ההלכה היום בדור שלנו אנחנו רואים בכל יום יוצא לך ספר חדש גם בענייני ההלכה אבל לצערנו לא כולם מנובותים בצורה הנכונה לעסוק שמעתה עליבה דהלכתה חלק מהם למדו קראו באותם ספרי השאלות ותשובות אבל לא תמיד הם יודעים לעסוקי שמעתה עליבה דלחתה זכה הרב וברוך השם מוצא חלציו ובראשם הגאון רבי מאיר מזוז הם ממשיכים את אותה שרשרת וגם באותה הישיבה הקדושה כיסא רחמים מוציאים משם דור של פסקנים אנחנו ברוך השם משופעים בישיבות בעולם בכלל בארץ ישראל בפרט יש הרבה ישיבות קדושות אבל לא כל הישיבות מגיעים למסקנה לעסוק שמעתה לבדלכתה שם אותה ישיבה זכתה יחד עם העומד בראש הוציאו לנו דור של תלמידי חכמים מורה הוראה בישראל כבוד ידידנו שלמה יעלה ויבוא וימכור הגאון רבי מצליח מזוז זכר צדיק לברכה זכותו יגן עלינו אמן .