ברכת הפירות הגדלים ביער – בין פרי חשוב לשהכל, ובין מרן לרבנו האריז"ל

 

- - - לא מוגה! - - - 

אף לנבוי אומרת לנו שעל פירות האילן מברך בורא פרי עץ.

אבל כתבו הגאונים שלא תמיד מברכים את הברכה הזו אלא

על פירות שמוציאים באילני סרק מברך שהכול.

את דברי תשובות הגאונים ככה העתיקו גם הרמב״ם,

פירוש המשניות, מסכת תעלות פרק יח,

ככה העתיקו גם ספר המנהיג ובדוד אבו דירהן,

הטור והשולחן ערוך.

מרן ממשיך, סעיף ה',

עוד דוגמה שכתב ישיבולע לקט,

המשך לדברי תשובות הגאונים.

בני עשה אף על גב שבשלן זאביאן כפירות אינו מברך אלא שהכול.

ההדסים יש להם גרגירים,

ויש חלק מההדסים שהגרגירים, ענבי הדס, הם גדולים, גדולים יותר.

אפשר או לבשל ולאכול אותם מבושלים,

יש כאלה שעושים מהם כבוש, מחלל.

לוקחים ושרים אותם בחומץ

עם דברים אחרים, והשאלה היא, מה ברכתם?

אף אחד לא יגיד לך שעל הדסים מברכים בורא עשבה בשמים.

כולם אומרים, זה העץ.

זה קיים הרבה שנים.

ולכן זה עץ. אם כן, וכאורה,

גם את אותם ענבי הדס, אם אתה רוצה לבשל מול האכול, תברך עליהם,

בורא פרי העץ.

אבל שוב,

תשובות הגאונים מחדשים ואומרים לנו,

פרי חשוב, מברכים עליו בורא פרי העץ,

אותם הפירות שגדולים בג'ונגלים,

ביער.

אף אדם לא הולך לטפח אותם,

לא להשקות אותם,

ולכן הפרי יוצא גרוע.

על דבר כזה אין ברכת העץ

אלא ברכת שעקון.

כך גם על ענבי הדס.

מהפוסקים דנו, ועוד כמה וכמה דוגמאות.

יש פרי שנקרא זערור.

זה גדל בר.

גם אותו בדרך כלל לא מגדלים בצורה מסודרת, אלא זה גדל בר.

הגודל שלו כמו הגודל של הגולות שהילדים משחקים בהן.

יש לו חרצן גדול, אבל העטיפה שלו טעימה מאוד.

יש לו טעם כמו תפוחי עץ,

אבל בצורה יותר טובה.

שוב, גדל בר.

מה יברכו על זה? ככה רואה, לפי המהלך שאמרנו כאן,

יברכו על זה שהכול.

או עץ אורן.

אתה לוקח את האצטרובל ודופק על השולחן,

נופלים מתוך זה,

הפיניוניס בספרדית קוראים לזה, צנובר בעברית.

מה מברכים על זה?

בעל הלכות גדולות וספר אשכול אומרים,

זה פרי חשוב, ויברך על זה בורא פרי העץ.

אבל בדברים אחרים, שזה לא יהיה פרי חשוב,

שוב,

גם הבעל הלכות גדולות, גם הוא ילך לפי אותה שיטה.

וכך מסכם לנו הרמב״ם בפירוש המשניות שם.

הוא אומר,

כל מה שאמרו תשובות הגאונים, הכוונה היא,

כשהפרי הזה, פרי שגדל ביער, הוא לא חשוב.

אם הוא חשוב,

אין לנו בעיה בדבר, יהיה אפשר לאכול אותו ולברך עליו את ברכתו הראויה, בורא פרי העץ.

הגאון רבי יוסף ידיד, בברכת יוסף בדעת מרן, הוא אומר, יהיה ברכת בורא פרי האדמה.

רק על הזערור הוא אומר שיהיה ברכתו העץ.

אבל על הדברים האחרים הוא אומר, ירד דרגה לברכת דורא פרי האדמה.

אבל, כמו שאמרתי,

אחרונים אחרים לא הלכו בדרכו.

גם בדעת רבנו הארי דנו גדולי הפוסקים.

הסבא של הסבא של החידה היה רבי אברהם אזולאי, בעל חסד לאברהם,

היה מגורי הארי, והוא אומר, בדעת רבנו הארי.

כל הבלמים האלה שאמרנו,

אם הוא לא ראוי.

אבל אם הוא פרי חשוב,

אפילו שלא אני גידלתי, לא טיפחתי ולא ריביתי, אלא זה גדל ביער,

אפילו, אחי, יהיה אפשר לברך על זה את הברכה הראויה לו.

מייבאים מדרום מרוקו, מייבאים הרבה אתרוגים.

בדרום מרוקו יש שם ג'ונגלים מלאים,

מיליוני עצים כאלה שנותנים הרבה אתרוגים.

ושוב, את האתרוג הזה,

לא רק שאפשר לברך עליו בימי חג הסוכות וציוונו הנטילת לולב,

אלא אפשר גם לקחת את האתרוג הזה, לבשל אותו המרקחת שעושים מאותו האתרוג.

מה יהיה?

לפי פירוש המשניות של הרמב״ם יצא שהברכה היא העץ,

ולא רק זה,

אלא גם לפי דעת רבנו הארי, כמו שהסביר חסד לאברהם, רבי אברהם אזולאי,

בדעת רבנו הארי.

כן זה גם כתבו לנו בספר קריאת מלך רב של הגאון רבי יהודה נבון,

ורבי רפאל בחר מיוחס

בפרי האדמה.

שניהם היו כאן בירושלים, עיר הקודש, לפני כ-350 שנה,

והם מדברים על הסברס.

והם אומרים, שניהם,

מברכים על הסברס, בורא פרי העץ ושהחיינו.

תגיד, למה?

גם הסברס, גם הוא גדל בר.

תדמה אותו לתשומת הגאונים.

תגיד, גם זה לא דבר שראוי,

לא דבר שאנחנו הולכים לזרוע, לנטוע אותו.

שוב, הם עונים ואומרים,

הסברס הוא פרי חשוב,

ולכן ברכתו, בורא פרי העץ ושהחיינו, וכך המנהג,

כך אנחנו מברכים על הסברס.

את הדברים האלה העתיקו גם רבים מגדולי הפוסקים.

אבל

נוסף לשתי הדעות האלה יש לנו את דברי המגן אברהם.

המגן אברהם, בדעת רבנו הארי,

הוא אומר אחרת, הוא אומר לפי רבנו הארי.

גם פירות שגדלו על אילני סרק,

גם אם אינם חשובים, לפי רבנו הארי, בכל מקרה,

הברכה הראשונה,

בורא פרי העץ, הברכה הראשונה נשארה.

מה שהיה הוא שעובר.

והעתיקו הרבה אחרונים לדברי המגן אברהם,

ומספר לנו הגאון חידה בברכי יוסף, הוא אומר שכך הוא המנהג.

זאת אומרת,

כשיש לנו מצד אחד דברי מראן, מצד אחד דברי רבנו ארי, יש לנו בעיה איך לנווט.

אבל אם כאן יש לך מנהג, אין לך בעיה,

ולכן מי שירצה לאכול מאותו פרי,

מה שנקרא בספרדית פניונס, הצנובר הזה,

מי שירצה לאכול מזה,

הלבד רבנו הארי, בוודאי שצריך לפסוק כמו בעל הלכות גדולות והאשכול,

שצריך לדלת על זה בורא פרי העץ.

כך יצא בלי כל ספק,

וכך המסקנה להלכה למעשה.

במקומות אחרים,

כשאין לנו מנהג יש לנו בעיה קשה.

כפי מי אנחנו הולכים בפסיקת ההלכה, כמו מראן או כמו רבנו הארי.

האשכנזים הניטאים, הם לא קיבלו עליהם הוראות רבנו הארי,

אלא כשהם רואים את הדעה שלו,

זה כמו שאתה רואה את דעת הרשב״א, דעת הלבוש, דעת מהרם אל-שייח,

יש עוד פוסק שקוראים לו רבנו הארי. כך הם מתייחסים מבחינת ההלכה לדעה הזו.

אבל אנחנו, הספרדים, קיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי.

כמו שקיבלנו עלינו את הוראות מראן,

כתבו גדולי הפוסקים, דברי יוסף, הגאון חידה,

גם בחיים שאל, ברכי יוסף, טוב עין,

ושאר האחרונים.

הגאון רבי משה סוזין,

גם הוא בספרו הון יוסף, סימן זין, גם כן הוא מביא את הכלל הזה.

כל האחרונים מדגישים שאנחנו זכינו לקבל עלינו את הוראות רבנו הארי.

האשכנזים החסידים לפני 300 שנה,

בהשפעת הבעל שם טוב וגדולי האדמו״רים,

המגיד ממזריץ', האדמו״ר הזקן רבנו זלמן,

והוא גם הם קיבלו עליהם את רוב דברי רבנו הארי.

והשאלה היא,

כשיש לך שפה אחת, דברים אחדים, מרן והארי אומרים אותו דבר,

זה בדרך כלל כך,

אין לנו בעיה. ודאי שאנחנו כך עושים, הלכה למעשה.

אבל יש מקומות בודדים שיש גם ביניהם מחלוקת.

האם אנחנו הולכים כמרן,

קבלת הוראות מרן חשובה יותר,

או רבנו הארי יותר חשוב?

כאן בנושא שלנו יש לנו מנהג, פתרנו את הבעיה.

מקום אחר שאין מנהג, מה עושים?

זה ויכוח קשה שיש בין גדולי הפוסקים לבין גדולי הפוסקים המקובלים, הקבליסטיים,

מה חשוב יותר.

וכמו שאמרתי בספר דברי יוסף של הגאון רבי יוסף אירגז,

שם בספרו, בסימן א', הוא מתחיל בנושא הזה,

ויש לו שם כמה סימנים שהוא עוסק בנושא הזה בהרחבה,

והגאון חידה, כמו שאמרתי, ועוד,

הם שדנו בהרחבה ועל סיכום.

הם אומרים,

קבלת הוראות רבנו הארי יותר חשובה מקבלת הוראות מרן.

הביסוס שלהם, הם מסתמכים בעיקר על מה שמסופר בספר שבחי הארי.

שם באותו ספר הוא כותב

שמרן רבי יוסף קארו נפגש

עם רבנו הארי,

פגש אותו באירוסין,

ושם המרן הכיר אותו מקרוב,

לא רק את גדלותו מבחינת הידע שאסו פוסקין,

אלא גם את קדושתו, חסידותו והידע העצום שלו בקבלה.

כשהרב חזר לביתו וסיפר לרבנית,

מה אגיד לך, שחית היום להכיר, יש אלוקים קדוש,

ותיאר את כל המעלות שלו.

המשפט האחרון שמרן אמר לרבנית,

אמר לה,

הרי הוא כאחד מראשוני הנביאים.

הוא לא אומר כאחד מהאחרונים.

לא כמו מרדכי הצדיק,

חגי זכריהו מלאכי, עזרא נחמיה, לא.

הוא מכתיר אותו,

הוא למד אצל אליהו הנביא,

אז הוא כמו אלישע,

הוא כמו אותם גדולי הנביאים.

אז אם יש לך אחד גדול, עצום ורב כזה, שמרן מגדיר אותו,

זה לא חלילה איזה פוליטיקאי שיבוא וישבח אותו בגלל איזה אינטרס,

אלא מרד אומר עלינו את ה...

דברים האלה, מרן אומר הנפק על רבנו ארי,

אז ממילא,

לפי זה, צריך יהיה לפסוק יותר כרבנו ארי.

יותר מזה, הוא הולך שם ואומר שגם כנגד הראשונים,

אם יהיה ויכוח בין הרשב״א לרבנו ארי,

הוא אומר לך, אם הרשב״א היה רואה את רבנו ארי, היה חוזר בו.

נכון שהרשב״א היה לפניו גדול עצוב הרב, מגדולי הפוסקים,

אבל אם אתה מגדיר את רבנו ארי שהיה כאחד מהנביאים הראשונים,

ממילא בוודאי שאנחנו צריכים ללכת בעקבותיו ככל אשר יורה לנו ולא נזוז מדבריו ימין ושמאל, כך יצא,

אם זה במקומות אחרים, כל וחומר כאן שיש גם המנהג מסייע בעדנו.

יש חולקים.

מה שהגאון חידה אומר שהמנהג כרבנו ארי, זה לא מוסכם. יש כאלה שכתבו אחרת.

אבל כשאתה מצרף את שני הדברים גם יחד,

שם קבלת הוראות רבנו ארי יותר חזקה מדברי מרן.

אפילו אם תאמר שלא, אולי כאן המנהג כרבנו ארי,

צירוף שני הדברים, נצטרך לפסוק

שעל כל אותם הדברים,

על הזערור, על הפין יונס או אותם הגרגירים שאתה לוקח מההדסים, על הסברס,

כל הדברים בלי יוצא מן הכלל, לא רק החשובים אלא גם הפחות חשובים,

על כולם נצטרך לברך מלכתחילה ברי פרי עץ.

זאת ועוד.

הצלח דן במחלוקת הזו,

האם יש חשש ברכה לבטלה?

הוא אומר, לא, אין ברכה לבטלה.

הוא מסביר ואומר שם, בציון הנפש חיה בברכות מהם, הוא אומר,

אם הוא אומר בורא פרי העץ, זה לא שקר.

הפיניאנוס הזה גדל בעץ.

כל הוויכוח הוא אם זה דבר חשוב, שמלכתחילה תיתן לו את הברכה החשובה בורא פרי העץ או לא.

אבל ברור שזה לא שקר.

היסוד שלו הוא מדברי המגן אברהם.

המגן אברהם מדבר על הבוסר.

אני יוצא מחר לפרדס,

ויש לי בעץ השקדיה, יש שם פרי קטן, הוא בוסר, חמוץ.

מה מברכים? שהכול.

אבל אם הוא טעה ואמר, בורא פרי העץ, אומר המגן אברהם, בדיעבד יצא. זה לא שקר, זה אמת.

כך כתבו עוד הרבה אחרונים, פנים מהירות ועוד, בדוגמאות אחרות.

גם פה אצלנו.

חשש ברכה לבטלה לפי הצלעה החל.

השאלה היא רק מה יותר מיודר. אז יכול להיות שאם האדם הזה ירצה לבוא ולברך על אותם הדברים בורא פרי העץ,

בוודאי שיש לו על מי לסמוך.

אבל על כל הדברים האלה שאנחנו מספרים,

מה יענו לך אותם האשכנזים הליטאים שלא קיבלו הוראות רבי נהרי?

מה יגידו לך התימנים הבלדים שלא קיבלו הוראות רבי נהרי?

תגיד להם, תראו,

הוא היה אחד מהנביאים הראשונים.

איך אתם חולקים, איך אתם לא הולכים לפי מה שהוא אומר?

הם יענו לך, הדבר פשוט. הם אומרים,

מה שכתוב בשבחי הארי זה לא נכון.

מאיפה הם אומרים שזה לא נכון?

אז האם נביאים לך את ההיסטוריה?

נכון הדבר שמרן היה מחותן של רבנו הארי.

בנו של מרן רבי יהודה נשא את ביתו של רבנו הארי.

אבל מרן לא היה באירוסין שלו.

כשמרן נפטר, רבי יהודה היה עדיין ילד קטן.

רק אחרי עשר שנים, כשבגר,

התהרס עם ביתו של רבנו הארי. מרן בכלל לא היה באירוסין.

אז איך אתה מספר לי? היה באירוסין, ואמר לרבנית שהוא כאחד מראשוני הנביאים, לא, לא היה ולא נברא. כך הם טוענים.

קשה לומר את הדברים האלה.

לומר שהכול שקר וכזב.

היום בדור שלנו אפשר להגיד הכול.

אפשר להמציא דברים שלא היו ולא נבראו,

אתה יכול אפילו לשדר את זה ברדיו, בטלוויזיה, הכול עובר. אפשר לחשוב, בדור שלנו מותר הכול, אפשר הכול.

אתה עדיין לא ידעו לבשל דברים כאלה.

כנראה שהמילה אירוסי בנו,

המילה הזאת, בנו, כנראה היא הייתה את האודפוס.

היה באיזה אירוסין, היה באירוסין שלו.

באו שני גדולי הדור,

גם מרן רבי יוסף קרא וגם רבנו הארי, ושם הם נפגשו.

אבל זה לא בהכרח שזה היה באירוסין של הבן שלו.

כך שהסיפור הזה מן הסתם הוא כן נכון.

זו הסיבה שאנחנו הספרדים קיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי.

כמו שאמרתי, גם חלק גדול מאחינו האשכנזים החסידים,

גם הם הולכים בדרך הזו,

בשיטה הזו. ולכן מי שירצה כאן, בדוגמאות האלה שדיברנו בהן,

ירצה לברך על אותם הדברים, בורא פרי העץ,

בוודאי יש לו אילן גדול להתעלות עליו,

יכול להסתמך עליהם.

הפוסקים, כשדנו בנושא הזה,

חלק

מהוויכוח הוא בנושא של ברכת הנותן לייעף כוח.

גם מזה מנסים ללמוד לכל הוויכוח הגדול הזה.

מרן, בסימן מ״ו,

כותב לנו את כל ברכות השחר, מה שהגמרא אומרת במסכת ברכות בדף ס׳.

ולפי דעת מרן בשולחן ערוך,

אין לברך את ברכת הנותן לייעף כוח.

וכך נוהגים אחינו בני ישראל לתימנים הבלעדים,

תשמע אותו, מחר הוא יברך את כל הדרכות אצלהם בסידור, אלא נותן לייעף כוח. למה? לא כתוב בגמרא, כך דעת מרן.

רבנו הארי אומר, כן, צריך לברך.

מה עם ישראל, חוץ מהתימנים הבלעדים, מה עם ישראל עושה?

הספרדים אשכנזים,

אנחנו מחר בבוקר, בעזרת השם, נברך בשם ומלכות הנותן לייעף כוח.

איך אתה עושה דבר כזה? מי התיר לך נגד מרן?

המנהג הוא נגד מרן.

המנהג הוא שמברכים.

ולמה?

מדוע הנהיגו נגד מרן?

זאת ועוד.

האחרונים, תלמידי מרן, מספרים שמרן עצמו בסוף ימיו חזר בו.

ואחרי שהדפיס את השולחן ערוך, מרן חזר ואמר,

אפשר לברך הנותן לייעף כוח.

למה? מדוע מרן חזר בו?

אז אומר הגאון חידה בברכי יוסף, סימן מ' סעיף ח', הוא אומר,

מרן בהתחלה לא ידע את דעתו של רבנו ארי.

כשנודע לו את דברי רבנו ארי, בגלל זה מרן חזר בו.

מבחינת ההיסטוריה,

מרן הכי את רבנו ארי רק בשנת שכט.

השולחן ערוך נתפס שלוש שנים לפני כן.

רבנו ארי נולד כאן בירושלים.

אביו היה אשכנזי, לוריה,

ואמו הייתה ספרדיה.

רבנו ארי התייתם בגיל שמונה,

ואז לא היה, לא קצבת שאירים ולא דברים אחרים,

הייתה עניות נוראה בירושלים. והאלמנה,

אמו של רבנו ארי, לא היה לה מה לאכול.

היה לה אח עשיר במצרים, רבי מרדכי,

אמר לה, תבואי, תבואי אלינו, הכול יהיה עלי.

הוא היה אחראי על המכס במצרים.

אז היה זיכיון, אתה נותן למלך,

נשלם לו, נותן לסולטאן כך וכך,

ותמורת זה כל המכס, כל השנה שלך.

לכן הוא היה אדם עמיד, אדם עשיר, וכך היה.

האמא לקחה את הבן,

את רבנו יצחק הקטן, שהיה ילם, ונסעו לשם.

השכונה של היהודים אז הייתה בתוך הנילוס.

יש שמה בקהיר,

יש שמה כמו אי בתוך הנילוס.

היום יש שמה שכונה יוקרתית, השכונה הכי יפה במצרים, זה שם.

גם אז היהודים היו גרים שם, במקום הזה, הוא היה אדם עשיר,

והוא חלקל אותם, פרנס אותם,

ושלח כמובן את רבנו ארי, את הילד הזה, ללמוד תורה.

והוא למד תורה אצל הרדבז, רבי דוד בן זמרה,

ויחד עם רבי בצלאל אשכנזי גדל ונעשה אילן ענק בתורה וביראת השם.

יחד עם רבנו בצלאל הם ערכו את השיטה המקווצת על סדר קודשים. חלק מזה,

חלק מהמסכתות,

גם רבנו ארי סייע בעדו.

אבל בעיקר רבנו ארי יתגדל שם גם בתורת הסוד, בקבלה.

עד שמהשמים הורידו, כשהיה בגיל 35 בשנת שכט לחזור לארץ-ישראל, לחזור לצפת,

שם תוכל להפיץ את מעיינות החוכמה, יהיו שם תלמידים גדולי תורה,

וכך היה.

ואז, יחד עם האמא האלמנה הוא חזר לארץ-ישראל, לצפת.

חי בצפת משנת שכט עד שלב.

בגיל 38 הלך לגרעדת.

אז מרן הדפיס את השולחן הארוך

שנת שכו.

שכו עדיין מרן בכלל לא זכה להכיר את רבנו ארי.

רק אחרי שלוש שנים מרן הכיר אותו.

ולכן,

נכון הדבר שבשולחן הארוך מרן אמר שלא מברכים את הנותן היעף כוח,

אחר כך שנודע לו מרבנו ארי שהוא כן מברך,

לכן הוא שינה את הדעה שלו,

ולכן משום זה הוא פסק שכן צריך לברך את ברכת הנותן היעף כוח.

זו הפרשנות של הגאון חידה.

גם על זה יש חלקים.

החלקים טוענים כך, הם אומרים,

מרן עצמו בדק בכתבי יד.

חלק מהכתבי יד של הגמרא שלנו,

ברכות ס', אין שם את הברכה הנותן היעף כוח.

אבל מרן בדק בכתבי יד אחרים מעתיקים יותר,

שמרן ראה שם כתוב גם את הברכה הנותן היעף כוח.

ולכן מרן חזר בו, לא בגלל רבנו ארי.

אם כן,

אין לנו ראיה שמרן עצמו היה חוזר בו אם היה יודע את דברי רבנו ארי ליצור את המהפך בכל מקום בעקבות רבנו ארי,

כך שהנושא הזה שנוי במחלוקת עצומה.

אבל אנחנו הספרדים,

קיבלנו עלינו הוראות אחידה.

ואחידה יחד עם אהרם סוזין בהון יוסף,

הגאון רבי יעקב זירהן, יש לו ספר ביקורי יעקב. הוא היה הרב של טבריה לפני 70 שנה.

ארץ חיים של הגאון רבי חיים סיטהון.

גם הוא דן בכללים, בכלל יג', בנושא הזה, וגם הוא מצטט את אותם הפוסקים, אותם האחרונים שאומרים,

שקיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי גם נגד מרן,

כמו שכתב בספר טהרת המים ושאר האחרונים.

כך שבנושאים אחרים צריך לבחון את הדברים בצורה יסודית,

כדי לדעת כל דבר ודבר להלכה ולמעשה. אבל כאן, כמו שאמרנו, יש לנו יותר בקלות

את האפשרות להגיע לתחנה הסופית בגלל שיש לנו גם מנהג,

ולכן מי שירצה לברך על כל אותם הפירות ואורי פרי העץ,

יש לו על מה לסמוך.

אבל אם הוא אמר שהכול,

הרי על הכול אם הוא אמר שהכול נהיה בדברו.

בזה בוודאי שגם בזה יצא ידי חובה אליבא דקולה עלמא.

נפקא מינא עוד,

אדם שלוקח שוקולד,

מה מברך?

גם זה שנוי במחלוקת.

תראו למעלה בסימן רב,

שמה פתחי תשובה מדבר על השוקולד.

הוא מביא פנים מהירות, מביא לך את דברי האחרונים.

ומה עם הראשונים?

למה הריף, הרמב״ם, למה הם לא מדברים כלום על השוקולד?

פשוט מאוד.

העץ, השוקו, לא היה קיים פה.

הקדוש-ברוך-הוא ברא אותו,

את השוקולד והקפה, העצים האלה,

הכול היה באמריקה.

לפני גילוי אמריקה לא ידעו מכל זה.

אחרי שגילו את אמריקה,

משם נפיצן השם,

משם הביאו לנו כאן, גם למדינות האלה,

את השוקולד והקפה. ולכן,

אין זכר בדברי הראשונים בנושא הזה, אלא רק בדברי האחרונים.

תראו את השערי תשובה בסימן רב, סעיף קטן,

יט,

שם הוא מביא את דברי האחרונים,

את הפנים מהירות, דברי יוסף,

שמש, צדקה ועוד,

שעל השוקולד מברכים שהכול נהיה בדברו.

ולמה?

תשאל אדם שיודע,

הוא אומר לך, זה עץ,

עץ גבוה,

אז למה יורה דרגה? למה לא יברכו על שוקולד ברכת בורא פראי העץ?

הסיבה היא פשוטה.

אומר אור לציון חלק ב',

אומר, העץ הזה היה גדל בג'ונגלים.

זה לא אדם שהלך ועשה את המטעים האלה.

אם הכול בג'ונגל,

אז זה דומה למה שכתב לנו כאן מרן.

מרן אומר על דברים כאלה שגדלים אילני סרק,

דבר שהוא לא ניטע בידי אדם, הברכה היא של הכול.

כך יצא לפי אותו המהלך.

אבל

אם אתה הולך לפי פירוש המשניות של הרמב״ם,

שאמר לנו שעל פרי חשוב כן מברכים את הדרכה שלו,

ואמרנו שהמנהג הוא לברך על הסדרוס ברוב פרי העץ,

אז אם שם אתה מברך העץ,

אז אתה סותר את עצמך.

למה כשאתה מגיע על השוקולד,

למה כאן לא תברך על השוקולד ואומר פרי העץ?

וכך באמת נקשר בספר מלחת שלמה, חלק א', סימן צדיק א',

הוא אומר,

מה בכך שטוחנים והשוקולד הזה הוא טחון?

הרי הוא לא ראוי לאכילה.

גם פולי הקפה וגם הקקאו,

אי-אפשר לאכול אותם כמו שהם, הם לא ראויים לאכילה.

אלא טוחנים אותם, מבשלים אותם, מעבדים אותם,

כל מה שנוטעים את העץ הזה בשביל לאכול את השוקולד.

אז אם כך, למה לא יברכו על זה את הברכה הראויה לו?

השאלה היא תלך לפי ההתחלה.

פעם זה היה אילני סרק.

גם אם היום אנחנו באים ונוטעים את זה,

לא תוקע מעליו הדין הקודם, כמו שאומר אור לציון,

או שכיוון שהיום בזמן הזה הוא עץ חשוב,

היום יש מטעים,

אתה נוסע בדרום-אמריקה,

קולונדיה ומקומות אחרים,

יש מטעים גם של הקקאו וגם של הקפה.

מי מנע, אם זה היום דבר חשוב,

אז כן יהיה אפשר לברך על זה ברכת ברכת ברוך תרי העץ,

ובפרט אם אתה אומר שהולכים לפי רבנו הארי,

אז אם עוד יותר מתחזק העניין,

שיברכו על זה לך הרב ברוך תרי העץ.

אבל הרב מסיים. הרב אומר,

כל השאלה והתשובה הזו היו אילו היה לך בשוקולד

ורק שוקו בלבד.

היום בתערובת תלך לבית-חרושת ותבדוק.

השוקו הזה יקר מאוד.

זאת ועוד, הוא לא כל כך טעים.

מערבבים בו הרבה סוכר, תמציות ודברים אחרים,

ואז הוא נעשה טעים, טעם השוקולד שאנחנו אוכלים.

לא מילא, כיוון שהשוקו הזה הוא רק מיעוט,

הרוב הגדול זה לא השוקו,

ולכן זו הסיבה שאנחנו מברכים על השוקולד,

את ברכת שהכל נהיה בדברו. זה הדין יהיה בלכתחילה.

אני אומר בלכתחילה.

אדם שלא ידע,

אדם שאתמול הכיר את דברו, אתמול הוא חזר בתשובה, הוא לא למד הלכות,

אבל הוא יודע שהשוקו זה עץ.

הוא לקח את השוקולד וברך על זה ברוך פרי העץ.

מידיעבד יצא.

אל תגיד לו, זו ברכה לבטלה,

לא יצאת, תחזור תברך שהכל, לא.

יכול להיות שכן יצא ידי חובה.

יותר מזה,

לפי דעת רבנו יוסף חיים ברב-תעניים,

אם יש לך שני דברים,

יש לך תפוז ושוקולד,

אתה רוצה לאכול את שניהם.

על מה יברך קודם?

בדרך כלל האנשים יודעים, הסדר הוא מגע אש.

קודם כול העץ ואחרי זה אפשר הכול.

כאן הרב טוען אומר, אם נאמר לאותם הפוסקים שטוענים שברכתו העץ,

שהשוק הוא העיקר למרות שהוא מיעוט,

אם כך, כשתברך על התפוז בורא פרי העץ,

פתרת גם את השוקולד. לא תוכל לברך.

ולכן, לפי זה כדאי יהיה לעשות הפוך.

לברך קודם כול שהכול על השוקולד ולטעום חתיכה,

ורק אחר כך תוכל לברך על התפוז.

כך יצא למען דאמר, וכך באמת רצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה.

הבאנו כמה דוגמאות של מצויות,

ואידך זיל גמור יש עוד הרבה דברים מעין זה,

שכולם קשורים להלכה שאמרנו.

הרב, הביאו עכשיו לשוק שוקולדים עם 72% מוצלגי שוקול.

השאלה אם זה נכון.

צריך לבדוק אם מה שכתוב על הסטיקר, אם זה נכון,

אז בזה לדעת הרבה פוסקים אתה מתקרב שוב לברכה בורא פרי העץ.

נכון הדבר שדבר מרוסק,

המילה פרי לא מתאימה.

זה בדבר שאפשר לאכול אותו כמות שהוא, כמו תפוח אדמה.

אתה מרסק אותו, עושה ממנו פרה, אז הוא יורד הרגה, וזה לא פרי, אלא שהכול.

אבל דבר שמעיקרה לא ראוי כמות שהוא,

אלא זה נעשה כדי לטחון ולעשות ממנו.

אם יהיה דוגמה כזו,

אתה מתקרב יותר ויותר לדוגמה של ברכת העץ.

אבל השאלה אם זה נכון,

לא כל מה שכתוב אנחנו מאמינים, אנחנו חושדים חשדנים בנושאים האלה,

כי החומר גלם, השוקו, הוא יקר מאוד.

הסוכר הוא הרבה יותר זול,

ולכן קשה לי להאמין שיהיה כמות עצומה, אחוז כל כך גבוה של השוקו, אבל תבדוק, אדרבה,

תברר.

אילו שעל זה הכשר בדאץ,

אותו המשגיח של הבדאץ יכול לברר בקלות, הוא יודע את המתכון,

הוא יוכל לענות לך תשובה יותר מדויקת. אותו הבדאץ

שאחראי על אותו בית-החרושת,

הוא יוכל לענות לך תשובה יותר מדויקת בכל זה.

מרן ממשיך ואומר שכל דבר שאנחנו מערבבים עם סוכר,

השאלה היא מה ברכתו.

והמשנה נותנת לנו כלל.

כל דבר שהוא העיקר ואימו תפילה,

מברך על העיקר ופותר את התפילה.

כן,

מרן אומר לנו, גם כאן אצלנו דוגמה,

אני לוקח זנגוויל, אני טוחן ומערב אותו עם סוכר או דבש.

מרן אומר,

הזנגוויל עיקר, מברך עליו ובורך פרי אדמה.

ממשיך מרן, עוד דוגמה,

בשמים שחוקים ומעורבים עם סוכר,

הבשמים עיקר ומברכים עליהם ברכת אותם הבשמים. אם זה העץ,

תברך על זה, ברכת בורך פרי עץ.

נכון ששמנו בזה את הדבש או הסוכר,

אבל זה בא רק לתת טעם שזה יהיה מתוק. לא זה העיקר.

ולכן,

מרן הולך בשיטת המארם,

שאומר שמברכים על זה ברכת בורא פרי העץ.

או אם זה אדמה,

כמו הדוגמה של הזנגוויל,

יברכו עליו, בורא פרי האדמה.

אמירי חולק.

אמירי שם בברכות המדבר, והוא אומר שמברכים עליהם שהכול.

הטענה שלו, הדבש הוא העיקר.

שלמה המלך אמר,

דבש מצאת אכול בעיקר, וכן תשבענו בעקרותו.

קשה לאכול הרבה דבש, זה נתקע בגרון.

מה עושים כדי שיהיה אפשר לאכול הרבה דבש?

תשים את הזנגוויל, זה חריף,

וזה יכול לתת לך אפשרות לאכול הרבה דבש.

זו השיטה של אמירי.

אבל מדינה עיקר, כדברי מרן,

כך המסקנה להלכה ולמעשה.

וזה מלמד גם לדברים אחרים. כגון,

היום הולכים לנו בשוק סומסום ששופכים עליו את עמי סוכר.

אתה קונה או משולש או מרובע או משושה.

מה מברכים על הסומסום הזה?

בורא פרי האדמה, כי הסומסום הוא העיקר,

הסוכר שאתה מניח בו בא להטעים.

אותו דבר יש גם בבוטנין.

גם את הבוטנים האלה לוקחים, שופכים על זה את עמי סוכר.

ושוב, האדם הזה לא בא לאכול סוכר.

קילו סוכר העולה יותר בזול, יכול לקחת סוכר ולאכול.

כשאנם רוצים, לא יכול בוטנים.

עכשיו, בוטנים יהיו טעימים, ולכן גם על זה אפשר לברך עליו את ברכת

בורא פרי האדמה.

הקוקוס, אינני יודע ממה הוא מורכב.

כי אם זה כולו היה על טהרת הקוקוס,

היינו אומרים בורא פרי העץ. לא הייתה לי שום בעיה לנסח את התשובה.

אבל הקוקוס, החומר גלם, הוא יקר.

הסוכר הרבה יותר בזול.

ואם נאמר שהרוב זה הסוכר,

אז כותב הגאון רבי חיים סופר בספרו תורת חיים,

הוא אומר, הולכים לפי הרוב.

הוא אומר אלי, ואחר כך הוא על זה, שהכול.

כלומר, מגילים לא אומר כך,

אבל נצטרך לחוש את דעת תורת חיים.

ולכן גם שם, תביא לי את המתכון,

תיגש לבית-החרושה, תעשה סיור.

אם יסכימו לגלות לך מה הרוב,

לפי זה גם נדע מה ההדרכה.

יש לנו עוד כמה וכמה דברים שגם עליהם יש לנו סימני שאלה. כגון,

בדרך כלל כשמגיע אותו בשבט,

אנשים קונים לא רק פירות, אלא גם פירות יבשים.

כגון,

קונים פאפאיה, קונים אננס.

זה לא בא בצורה שזה טרי-טרי שקטפו את זה עכשיו מהעץ,

אלא הכול בא, פירות מיוגשים, מסוכר,

דובדבן,

אננס,

כל הדברים האלה.

מה מברכים עליהם?

שוב, גם לזה יש לנו ויכוח קשה בין גדולי הפוסקים.

הדרך, איך עושים אותם?

אין מהם תוצרת ישראל,

לא עושים את הפאפאיה המסוכרת והאננס המסוכר פה,

אלא כל זה תוצרת חוץ.

ושם בחוץ-לארץ,

אם הם ישלחו לנו את זה באונייה עד שזה יגיע לכאן,

הכול יהיה תולעים, הכול יתקלקל.

מה הם עושים כדי שלא יתליע?

יש חומר שנקרא SO2,

או שתיים,

מין חומצה,

שורים את זה בתוך זה,

על ידי זה מנטרל שלא יתליע.

אבל זה לא רק שמנטרל שלא יבוא אותו לים, זה גם מוציא לו את הטעם,

מוציא לו את הנשמה, כמו שאומרים.

מגיע לארץ,

כאן בארץ

מרכחים אותו עם הסוכר,

וזה מה שרגילים לעשותם.

שוב, ייתכן לומר שעל אותו הדובדבן לא תברך

את הברכה הראויה לו.

על אותו העננס לא תוכל לברך בורא פרי האדמה או על הפאפאיה.

תצטרך לברך עליהם שהכול נהיה בדברו.

ולמה?

כיוון שעיקר הטעם הוא בא מהסוכר.

תיקח אדם,

תכניס אותו לחדר סגור,

תיתן לו מהדובדבן הזה.

מה הוא יגיד לך? זה סוכרית אימה.

סוכריה רכה, טעימה מאוד.

אל תגיד לו מה זה,

הוא יגיד לך שזה סוכריה.

זה הפך להיות, אחרי העיבוד,

אחרי כל זה, הפך להיות ממש

כמו כל סוכריה רגילה,

אלא שיש לה את הצורה כאילו זה דובדבן,

כאילו זה פפאיה.

אבל אתה לא מרגיש את הטעם האמיתי של הדובדבן ושל הפפאיה.

זו הטענה של חלק מחכמי דורנו, שאומרים שצריך לברך עליהם ברכת שהכול נהיה בדברו.

הנה, תראה דברי מרן לגבי אותן מטרות שמוצאים אילני סרק.

יש לו את הצורה של הפרי,

אבל בגלל שזה פרי לא חשוב ומוצאים אותו אילני הסרק,

מרן אומר שהכול. אתה רואה שלא הצורה קובעת אלא המהות.

אז גם פה יכול להיות שהמהות כאן,

הוא איבד את עיקר הטעם שלו, אותו הדובדבן,

על-ידי העיבוד הזה באותה חומצה,

ויכול להיות אולי שזה הרע דרגה,

ואולי אין ברכתו בורא פרי האדמה,

אלא יהיה עדיף לברך על האננס והפפאיה על שהכול נהיה בדברו.

יש בזה מחלוקת, זה לא מוסכם, יש לנו פתרון קל מאוד.

אל תאכל את זה בראשונה, אלא

קודם כול תברך על החומוס או על הבננה בורא פרי האדמה.

אחר כך תיקח כוס קוקו-קולה, תברך שהכול נהיה בדברו.

ברכת גם אדמה וגם שהכול.

ממה נפשך פתרת את הפפאיה, את האננס,

בין כך ובין כך, הוצאת אותו ידי חומה. לגבי ברכות,

יש לנו כביש עוקף מחלוקת,

יש לנו את הפתרון.

קל מאוד לנווט כדי לא להסתבך במחלוקת האמורה.

אבל אם האדם הזה נמצא במקום שמגישים רק את האננס המסוכר הזה,

אין שם לא חומוס ולא בננה, אין שם דברים אחרים. מה יעשה?

זו הנפקא מינה, זו המחלוקת שיש.

תראו בספר מועדים וזמנים של הרב שטרנבורג,

הוא דן לפני 25 שנים לגבי ברכת מיץ ענבים.

במיץ הענבים גם שם מערבבים את הגופרית כדי שזה לא יחמיץ.

ולפי דעתו, ברגע שהכניסו לתוך זה את הגופרית,

מברכים על המיץ הענבים הזה, שהכול נהיה בדברו.

פנים חדשות באו לכאן.

תיקח דוגמה אחרת. דיברנו לפני חודש,

צבע מאכל. כאן בארץ עושים את זה מסלק.

כשר, הכול בסדר.

בארצות-הברית, משרד הבריאות שם לא מסכים לעשות סלק.

הוא אומר, זה לא מספיק בריא, אין שם הרבה ויטמינים.

הם רוצים שהאמריקאים יהיו בריאים, שמנים, יהיו עם הרבה ויטמינים,

ושם עושים את הצבע המאכל האדום,

מג'וקים ופשפשים.

מזה הם עושים את הכול.

דן בספר תפארת צבי לפני 100 שנה,

האם כשר או לא? הוא אומר, ברגע שנהיה אבקה,

גם על פקע מזה האיסור.

אותו דבר, גם אמרנו לגבי הג'לטין או לגבי אבקת חלב.

לפי דעת, שאלות ותשובות מרחשת ברב חיים עוזר בספר אחיעזר.

ברגע שזה נהיה אבקה, פקע מזה האיסור.

אם שם פקע האיסור, כאן תגיד הפוך.

כאן פקענו על זה דין פרי פפאיה,

וזה נהפך להיות כמו איזה ממתק.

פקענו על זה שם של דובדבן,

וזה נהיה כמו ממתק, כמו סוכויה,

שצריך לברך על זה של הכול.

הזכרנו בזמנו שרבים חולקים.

החקרי הלב, אורך נציון, הם אומרים שהאיסור לא נפקע, ומישהו אכן מהג'לטין הזה עובר על איסור דאורייתא. הזכרנו את כל המחלוקת בהרחבה.

פה אתה מגיע לנושא של הברכות,

אתה מסתבך האם פקע,

וממילה פנים חדשות באו לכאן הברכה של הכול,

או לא פקע, ואתה מחזיר עטרה ליושנה.

החזרת את הכול לטעם הראשון,

וממילה עדיין הברכה צריכה להיות בורא פרי האדמה.

סלע המחלוקת שם,

בנושא של האיסור,

מסתעף כאן גם בנושא של ברכת הנהנים,

ולכן אמרנו, כעצה טובה,

לקחת את שני הדברים, בורא פרי האדמה ושעקול,

לברך על כל דבר ודבר בפני עצמו,

ואחר כך אתה לוקח ואוכל מהאננס ומהפפאיה,

בזה אתה עוקף את כל המחלוקת,

בזה אתה יוצא ידי חובה לכל החוזקים, לכל הדעות,

וזה לא יהיה לך שום בעיה.

גם בשוקולד.

שערי תשובה אומר שאנחנו מברכים על השוקולד שהכול יהיה בדברו, ככה מנהג.

אבל אדם שירצה לחשוש,

לא ירצה להסתמך רק על המנהג, גם שם יכול לעשות את אותו דבר,

יברך על דבר אחד, בורא פרי האדמה על החודמוס, יברך אחר כך על הכול לאשר הכול,

ואחר כך יאכל או יברך על התפוז, בורא פרי העץ,

דמאן דאמר שההברכה על השוקולד זה העץ,

ואחרי זה יברך על השתייה, יברך על הקוקו-קולה,

ואחרי זה יאכל את השוקולד.

גם שם יש לנו פתרונות קל מאוד לבוא ולנווט, לצאת דוחמה לבד לכולם.

אבל לא תמיד האדם יש לפניו את האפשרויות האלה, ולכן אנחנו מדגישים את המנהג,

ומנהג העולם לברך על השוקולד שהכול,

או בגלל שזה מעיקרו פעם היה עץ סרק, או מהסיבות האחרות שזה כתוש,

ומילא למילה פרי לא מתאים,

בין כך ובין כך המנהג הוא שקובע לנו גם בנושא הזה.

מה לגבי הלפתן?

הלפתן, שם יש לך את הפרי עצמו,

הוא לא עובר את התהליך הזה.

ולכן כשיש לך הלפתן אננס,

אתה מברך על זה את הברכה, בורא קרי האדמה, שם אין לנו בעיה.

אני מדבר רק על האננס המסוכר,

רק הוא עובר את התהליך הזה באותו חומר, באותה חומצה, SO2,

ולכן עליו יש לנו את הסימן שאלה,

המחלוקת שיש בין גדולי הפוסקים, בין חכמי דורנו,

האם על האננס המיובש הזה ברכתו אדמה, או שהכול? זה הוויכוח.

ולכן אמרנו, פתרון קל לצד ידי חובה, לעקוף את המחלוקת, לצד ידי חובה,

אליבא דקולענא.

אבל החלקובים השקדים והאגוזים יחד.

גם שם, אם הרוב הוא שקדים ואגוזים,

אז ממלא אותה רחת חלקום, תצטרך לברך עליה,

בורא קרי העץ.

אבל אם העיקר זה חלקום, יש שם רק איזה שקד אחד במקרה,

שוב, גם זה עדיין לא יהיה העיקר.

גם בשוקולד, יש חלק מהשוקולד המשובח,

אתה מוצא בו הרבה מאוד שקדים.

אבל יש חלק ששמים שקד אחד,

כדי שיהיה אפשר לכתוב על החפיסה שוקולד שקדים.

אבל אין בו הרבה. יש שם סך הכול 10%. אז ודאי שהברכה שהכול נהיה בדברו, ודאי שהברכה נשארה במקומה,

ואי-אפשר יהיה לברך על זה את ברכת בורא פרי העץ.

הלילה הזה יורצייט של הגאון רבי מצליח מזוז.

הרב היה הרב של תוניס, ג'רבה,

ונהרג גם קידוש השם בשנת

תשל״א,

והביאו את ארונו ונוחתו כבוד כאן בירושלים, בהר-הזיתים.

הרב היה מגדולי הדור, היה גדול, עצום ורב.

ידו הייתה בכל מכמני התורה,

פשט וקבלה, שס ופוסקים,

והיה פסקן מהמדרגה הראשונה.

הוא יצא מבית-הכנסת, היה איזה ערבי אחד נבל שירה בו והרג אותו, שהקדוש-ברוך-הוא ינקום את דמו.

אבל כמו שאצל יעקב אבינו נאמר, יעקב אבינו לא מת,

נשארו, ברוך השם בניו, ואראי השם, והיו בני יעקב שנים-עשר,

המשיכו את השלשלת,

ייבדל לחיים בנו הגאון רבי מאיר מזוז,

פתח ישיבה, כיסא רחמים,

והוא מרביץ את תורת אביו,

את אותה השיטה בהלכה, אותם הדברים,

הוא ממשיך,

כך שתורתו, ברוך השם, ממשיכה.

הרב חיבר לנו סדרה של ספרים, איש מצניח,

מלאים וקדושים בחוכמה, תורת השם,

והכול על-פי כללי ההלכה.

היום בדור שלנו אנחנו רואים,

בכל יום יוצא לך ספר חדש גם בענייני ההלכה.

אבל לצערנו,

לא כולם מנווטים בצורה הנכונה לעסוקי שוועתתא אביבה דהלכתא.

חלק מהם למדו,

למדו, קראו באותם ספרי השאלות ותשובות,

אבל לא תמיד הם יודעים לעסוקי שמועתתא, אליבא דהלכתא.

זכה הרב,

וברוך השם מוצא חלציו, ובראשם הגאון רבי מאיר מזוז,

הם ממשיכים את אותה שרשרת,

וגם באותה ישיבה הקדושה, כיסא רחמים,

מוצאים משם דור של פסקנים.

אנחנו, ברוך השם,

משופעים בישיבות בעולם בכלל,

בארץ-ישראל בפרט,

יש הרבה ישיבות קדושות,

אבל לא כל הישיבות מגיעים למסקנה להסוקי שמועתתא, אליבא דהלכתא.

שם,

אותה ישיבה זכתה,

יחד עם העומד בראשה הוציאו לנו דור של תלמידי חכמים, מורי הוראה בישראל.

חברתי דידיתנו, שלמה, יעלה ויבוא וימכור.

הגאון רבי מצליח מזוז, זכר צדיק לברכה, זכותו יגן עלינו. אמן.

אדוני היושב-ראש,