סגולת פיטום הקטורת והלכות כתיבת פסוקים על קלף, פרוכות, טליתות וחולצות

- - - לא מוגה! - - -

שחרית ומנחה את פרשת פיטום הקטורת בבית המקדש היו מקטירים בכל יום בשעה שהיו מביאים את הקורבן תמיד של שחר או קורבן תמיד של בין הערביים היו מקטירים את הקטורת כמו שהתורה אומרת בחומי השבועות פרשת תצווה ופרשת כי תישא היום בעוונותנו אין לנו בית המקדש ולכן במקום הקטרת הקטורת נשאר לנו האמירה ונשלמה פרים שפתנו ולכן כולנו אומרים מדי יום ביומו פעמיים בתפילת שחרית עת פיטום הקטורת ופעם השלישית בתחילת מנחה לפני אשרי בבוקר אנחנו אומרים בפעם הראשונה אחרי פרשת התמיד פעם השנייה אחרי כווה אתה אומר אין כאלוקנו וממשיך אתה הוא השם שהקטו רבותינו לפניך אתה אומר את פרשת הקטורת כולה גם את הפסוקים וגם את הבראיתות שאחריהן הבראיתות האלה הובאו בגמרא אצלנו במסכת כריתות בדף ו׳ שם הגמרא מעריכה יותר יש שם הסבר הרבה יותר ממה שאנחנו קוראים כותב הרדבז שמה שאנחנו קוראים בסידור ובתפילה זה קיצור, תמצית של הדברים שנאמרו שם בגמרא וכל עם ישראל קורא את הדברים האלה מדי יום ביומו אמנם הקטורת הייתה פעם אחת בבוקר ופעם אחת אחרי הצהריים אבל על פי הקבלה יש חובה לומר פעמיים בתפילת שחרית רמז לדבר הפסוק אומר בבוקר בבוקר ביתיבו את הנרות אקתרנה הפסוק כופל ולכן אנחנו גם כופלים כך צריך להיות על פי רבנו הארי כך נוסח התפילה שלנו כך נוהגים עם ישראל הספרדים כולנו אומרים את פיתום הקטורת פעמיים באהבה בשחרית ופעם השלישית במנחה הגמרא בשבת פט נותנת לנו מתארת לנו את הכוח הסגולי של הכתרת הקטורת הגמרא מספרת כשמשה רבנו עלה למרום בהתחלה מלאכי השרת לחמו בו מה לילוד אישה בינינו וכולי לא שמחו לוותר על התורה אבל בסוף אהבו את משה רבנו וכשנפרדו ממנו כל אחד נתן לו מתנה כמו שכתוב לקחת מתנות באדם לא רק המלאכים אלא גם מלאך המוות גם הוא נתן מתנה מה המתנה שנתן מלאך המוות גילה למשה רבנו את הסוד כשיש מגפה הקטורת יכולה להגן ולכפר מנין לנו הגמרא מביאה ראיה ממה שכתוב בפרשת בלק בעוד חודש שם בסוף פרשת בלק מסופר שעם ישראל נכשלו בעוון פעור ואז התחילה המגפה מיד משה רבנו אמר לאחיו אהרון תיקח את המחתה ותפזר קטורת על הגחלים הולך מהרה התחילה כבר המגפה הנגף התחיל וככה עשה אהרון הכהן ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה מאיפה ידע משה רבנו את הסוד הזה? אז לא היו הדלפות מטבתא דרכיאה בקבינט יש הדלפות אבל מהשמיים אין דברים כאלה אלא המלאך המוות הוא גילה לו בפירוש את הדברים האלה ולכן הצליח במשימה לעצור את המגפה היום כמו שאמרנו באמנותינו אין לנו בית המקדש אבל גם כוח האמירה כשאומרים את פיתום הקטורת גם הוא כוחו גדול עצום ורב עם ישראל מאז מתן תורה 3,300 שנה כבשה אחת בין 70 זאבים ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו אלא שהקדוש ברוך הוא מצילנו מידם ולא מעט במשך הדורות השתמשו חכמי ישראל גם בסגולה הנפלאה הזו היינו על ידי אמירת פיתום הקטורת לפני 70 שנה היה היטלר בעולם שרצה להשמיד את כל העם היהודי ובהתחלה בשנים הראשונות הוא הצמיח, כבש מדינה אחרי מדינה, רוב מדינות אירופה כבר היו בידו והלך להסתער גם על אפריקה כבש את טוניס והתחילה המלחמה גם במצרים אם הוא היה כובש את מצרים הוא היה בקלות יכול להגיע לכאן המופתי של ירושלים הוא היה חברותא שלו, של היטלר גם הוא היה צורר היהודי ולא היה כאן שום צבא שיעצור בעדו אבל חכמי ישראל על ידי אמירת פיתום הקטורת הצליחו לעצור בעד כל זה לקחו 40 מקובלים בכל רוח הניחו עשרה בצד מזרח עשרה מקובלים, צד מערב עשרה, בכל צד עשרה והמון העם האנשים הפשוטים כולם הגיעו לכותל לפני התיבה עבר הגאון המקובל הצדיק רבנו יעקב עדי, זכר צדיק לברכה הוא עמד לפני התיבה והתפללו, כוחנו בפה, הקול קול יעקב וכך היה תפילתם, תפילת רבים עשתה רושם ובהר ציון תהיה פליטה כאן ברוך השם, היהודים כאן, אף אחד מהם לא נפגע היה שם הקרב הגדול במצרים שריון בשריון של הבריטים נגד הגרמנים והקדוש ברוך הוא סיבב הסיבות וכל הטנקים שלהם טבעו בחול, יש שם חולות טובעניים עד היום אתה רואה את התותח, רואים רק את התותח הקנה למעלה כל הטנק כולו שקע בתוך החול ולכן ברוך השם ניצלנו, הקדוש ברוך הוא סיבב את הדברים האלה ושמע לתפילת רבים אתה רואה את הכוח העצום של אמירת פיתום הקטורק ובפרט כשאומרים אותה על פי כוונות רבנו הארי. אנחנו אומרים אותה מהר, יש לנו שלוש עמודים בסך הכל אבל מי שפותח את סידור הרשעה, שפותח את הסידורים של חכמי הקבלה, שם יש לך שמונה דפים מלאים מה צריך לכוון כשאומרים בשעת אמירת פיתום הקטורת, בוודאי שאמירה על ידי הכוונות יש בה הרבה יותר ערך גדול, עצום ורע ולכן אנחנו שזוכים לומר מדי יום ביומו את פיתום הקטורת, חייבים לשים לב לומר אותה בצורה מושלמת ובכוונה. מרן בבית אוסף מביא את השיטה של אורחות חיים ורבי יצחק אבוהב כמו אדם שמקטיר את הקטורת אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה אז רבנו יצחק אבוהב עושה את ההשוואה גם לאדם שאומר אם הוא אמר את פיתום הקטורת אבל מתוך אחד עשר סממנים הוא החסיר את החלבנה הוא לא אמר גם שם חלילה יענש חייב מיתה וממשיך על פי זה הרמה ומספר לנו שחלק מהקהילות של האשכנזים בחוץ לארץ לא היו אומרים בימי החול עד פרשת פיתום הקטורת והסיבה היא בחול אנשים ממהרים מאוד לעבודה אומרים את התפילה בחיפזון שמא יחסיר תיבה אחת יחסיר אחת מכל סממניה ויתחייב מיתה ולכן היו מדלגים לא היו אומרים את זה אלא רק בשבת בשבתות יש לך זמן אומרים בנחת לאט לאט אומרים את הכל זה מה שהיו רגילים לעשות בארצות אשכנז אבל אנחנו לא ויתרנו על זה אלא אנחנו כן אומרים משתדלים לומר מתוך הסידור שאתה קורא מתוך הסידור ממילא אין חשש שיחסיר אחד מהם או זאת ועוד רבנו אריה היה סופר את אחד עשר סממנים סופר באצבעות הצורי והציפורן והחלבנה יש לנו ברוך השם עשרה אצבעות ואתה חוזר לאחד עשר זה יזכיר לנו שלא נטעה ולא נחסיר אחד מהם כך שהחשש שמא יחסיר הוא חשש רחוק מאוד זאת מאוד מרם לא מקבל את ההנחה את ההשוואה שכמו בהכתרה כך גם באמירה אם החסיר אחד מכל סממניה חייב מיתה מרמב״ם בתוסף לא נוח לו עם ההשוואה הזו זאת ועוד לפי ההסבר של רשי אין מקום להשוות כלל ועיקר רשי מפרש שמה שאנחנו אומרים אם חיסר אחד מכל סממניה חייב מיתה זה לא חוזר על כל ימות השנה זה חוזר רק על יום הכיפורים הרי פעם בשנה הכהן הגדול הוא שהיה מקטיר את הכתורת היה נכנס לפניי ולפנים לבית קודש הקודשים ושם היה מקטיר את הכתורת הרי להיכנס לבית קודש הקודשים הדבר אסור אפילו לכהן גדול אסור רק לצורך מצוות הקטורת לצורך מצוות הקטרת הקטורת בשביל זה היה לו היתר אז אם המצווה נעשית בצורה מושלמת זה מצוין הוא נכנס בהיתר אבל אם החסיר אחת מכל סממניה אז ממנה הוא נכנס שלא ברשות אין כאן מצווה ואז מי שנכנס שלא ברשות לבית קודש הקודשים בוודאי שחייב מיתה אז אם נלך לפי הפרשנות של רשי זה נכון לגבי יום הכיפורים לגבי כל השנה אפילו אצל הכהן אם החסיר אחת מכל סממניה נכון שהוא לא קיים את המצווה אבל לא חייב מיתה אז קל וחומר לגבי האמירה שלנו שבוודאי מי שאמר והחסיר לא חלילה יענש עד כדי כך שחייב מיתה ולכן אנחנו לא חוששים לדבר ואנחנו כן אומרים מדי יום ביומו את פליטום הקטורת שחרית ומנחה אומרים את הכל ולא מחסירים מאומה היה אחד מגדולי האדמויים שהצליח להימלט בשואה ניצול שרד והגיע לארץ הוא אמר לאחד מחכמי הקבלה הספרדים הוא אומר אתם זכיתם לומר כל יום שחרית ומנחה את פתאום הקטורת וברוך השם אתם ניצולתם ובהר ציון הייתה פליטה הוא אומר הם לא אמרו שם ולכן קרה מה שקרה הוא אומר אם היינו אומרים גם אנחנו היינו אומרים שלושה פעמים ביום את פתאום הקטורת מה אולי היו ניצולים אולי זכות הקטורת הייתה מגינה עליהם שם ולא היו הולכים לאיבוד כל כך הרבה מיליונים כך אמר אותו האדמו״ר אבל אנחנו עכשיו לא מדברים היסטוריה מדברים יותר לעתיד לצערנו לא רק בכל דור ודור עומדים לא רק היסטוריה גם בהווה היום הגוי הפרסי הזה נובח כל יום הוא לא מסתיר את הכוונות שלו הוא אומר יהיה לו פצצת אטום הוא ישמיד אותנו הוא אומר את הדברים האלה תוך כמה חודשים לפי הטבע יהיה לו פצצת אטום ואין מי שיעצור בעדו לפי הטבע אנחנו נמצאים היום עם הגב אל הקיר אבל כוחנו בפה הקול קול יעקב גם היום ברוך השם אנחנו אומרים את פתאום הקטורת וכדאי שכל אדם ישים לב לומר אותה בצורה נכונה בכוונה ישתדל להקדים כשאדם מגיע מוקדם תמיד הוא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת יכול לומר את פתאום הקטורת בנחת ובוודאי שלא יחסיר אחת מכל סמבניה אלא הכל יהיה בצורה מושלמת אין לך דבר גדול מזה הן בבוקר והן בתפילת המנחה לפעמים אנשים מגיעים בשנייה האחרונה והוא נכנס יש מניין מתחילים אשרר שווה ביתך הוא מתחבר איתם ומוותר על פתאום הקטורת גם זה לא טוב משתדל לא לבוא ברגע האחרון ברבע לשמונה להתפלל מנחה יקדים יבוא בנחת יגיע בזמן כדי שיוכל לומר את הכל יתחיל לשם יחוד יאמר גם את פתאום הקטורת בצורה שלמה כך ראוי לכל אדם מרשמים לעשות כמו שאמרנו עם ישראל היום לא נמצא במצב קל אנחנו אומרים בלשון המעטה אנחנו רואים את הצרות שלנו של המדינה שלנו איך שהספינה מטלטלת מהגלים הסוערים שסביבנו איך כל אומות העולם מתנכרים לנו אין מצפון לעולם אף אחד לא למד לקח מהשואה זה לא מעניין אותם אלא יש לנו ברוך השם קשר ישיר לריבונו של העולם שהוא ירחם עלינו אבל אנחנו חייבים לעשות את שלנו פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אבטח לכם כפתחו שלך אנחנו עושים את הפתח הזה על ידי לימוד התורה על ידי התפילות בכלל ואמירת פתאום הקטורת בפרט שגם את זה מן הראוי להקפיד בדבר ולומר את הדברים האלה בצורה מושלמת מדי יום ביומו ולכן גם אותם האנשים שממהרים אז החזן התחיל אין כאלוהינו אין כאדוננו אתה רואה הוא מנשק את המזוזה משתחווה ובורח נו מה עם פתאום הקטורת הוא אומר לך אני אנוס אני ממהר לעבודה אפילו אם הוא ממהר לעבודה או שהוא נמצא באוטובוס או במקום אחר יהיה לו סידור ביד ויאמר את הכל יושבים לא יחסיר שום דבר אפילו אם הוא אנוס והוא לא מסוגל להישאר בבית הכנסת אז עלינו נשבח אבל לפחות שבאוטובוס או שהוא נוהג ברכב מגיע לרמזור אדום יש לו שמה דקה אחת או שניים יכול להתחיל לומר בנחת עד שיגיע למקום העבודה בינתיים יסיים את פתאום הקטורת ולא יוותר בשום אופן על אמירת פתאום הקטורת כמו שאמרנו מעלתה גדולה מאוד רמה ונשגבה עוד דבר שנאמר בפתאום הקטורת הגמרא במסכת יומא בדף קווה והגמרא אומרת שהקטורת מעשרת אותו אדם שהקטיר את הקטורת יהיה עשיר ולכן המשנה אומרת חדשים לקטורת בואו ואפיסו אם אתמול הוא הקטיר את הקטורת היום אנחנו באים לעשות גורל מי יזכה להקטיר אז מי שזכה אותו מוצאים מהרשימה גמרנו הוא לא נכנס יותר להגרלה מה אתה רוצה שהוא יזכה פעמיים שלוש הוא יהיה מיליארדר ואנחנו נשאר לכן אלה שזכו פעם אחת זכית זהו מוציאים אותו מהרשימה ונותנים לאלה שעדיין לא זכו כמו שאמרנו יש בזה סגולה לעושר כמו שנרמז בפסוק הגמרא מביאה שם ישימו כתורה באפיך הפסוק שאחריו ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה אז בזכות זה יהיה לו לא רק לעתיד לבוא אלא אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לא לעולם הבא אז זה לא רק לגבי ההכתרה בפועל שאתה לוקח ומקטיר בידיים מה שהיו עושים בבית המקדש אלא גם מה שאנחנו אומרים ונשלמה פרים משפתנו גם בזה יש את התועלת האמורה בספר סדר היום כותב סגולה ואת הסגולה הזו העתיקו גם שאר האחרונים גם רבנו חיים פלאצ'יק כותב את זה פעמיים גם בספרו רוח חיים וגם בכף החיים כך גם שאר האחרונים העתיקו את הסגולה הזו אדם שיכול שיכתוב את פיטום הקטורת על קלף יקרא כל יום שחרית ומנחה הכורת פיטום הקטורת מתוך הקלף או קלף או גביל ועל ידי זה בעזרת השם תהיה פרנסתו מצויה יהיה לו בעזרת השם בנך היום זונה בשפע סדר היום מסיים בשני תיבות וערב לו יש ערבות ערבות בנקאית של הרב סדר היום על הסגולה הנפלאה הזו ואתה רואה בדור האחרון הדור שלנו הרבה עשירים אוהבים את הסגולה הזו אתה רואה אותם, קוראים את פיטום הקטורת מתוך הקלף, מתוך הגביל הדור שלנו הוא דור הסגולות הרי אנחנו עם סגולה ולכן כולם רצים אחרי הסגולות האלה למה לא? שיעשו, כמו שאמרנו הסגולה הזו היא בוודאי דבר טוב אלא שאחרוני דורנו דנו איך לכתוב על הקלף את פיטום הקטורת יש לנו סוגיה במסכת גיטין בדף ס', במרן לשולחן ערוך יורה דעה סימן רפג סעיפים ג'ד' ה', מרן מדבר בהלכות האלה שאלה כללית שנוגעת בין היתר גם לצורת כתיבת פיטום הקטורת. בין המסקנה על ליבא דמרן, הרבה פוסקים אומרים שחייבים לכתוב כך כשאתה בא לכתוב את פיטום הקטורת שלא יכתוב שורה מלאה אלא יכתוב בכל שורה רק שלוש תיבות. הוא כותב בשורה הראשונה ויאמר השם אל עובר שורה חדשה משה קח לך שורה חדשה סמים נטף ושחלת וכן הלאה. איך כתוב בספר תורה שירת האזינו שני טורים כך יעשה אותו דבר גם לגבי פיטום הקטורת לא רק בחמישה פסוקים הראשונים אלא גם בפסוקים האחרונים. אתה מגיע בסוף, כי כל שאור וכל דבר שמעות חמישה פסוקים. שוב גם עליהם יש לנו ספק, סימן שאלה ומחלוקת אם מותר לכתוב אותם שורות מלאות וגם את זה מן הראוי שיכתוב שלוש שלוש תיבות בזה אני בדיקו לעלמא זה טוב. הבעיה היא כך הגמרא עוסקת שם במסכת גיטין ס' שאדם בא לכתוב את פרשיות התורה אבל לא ספר שלם אלא הוא מעתיק דף אחד או שניים האם מותר או לא הרי התורה ניתנה ספר שלם כשאתה לוקח דף אחד הדף הזה לא נשמר הוא נזרק בסוף דורכים על זה וזה הולך לאיבוד ולכן יש איסור לבוא ולכתוב דף אחד או שניים לפי דעת הרמב״ם הרמב״ם בהלכות ספר תורה סוף פרק ז' וגם בתשובה בפאר הדור בסימן ז' בשני המקומות הרמב״ם מדגיש את האיסור הזה ומרן מצטט אותו להלכה שם ביורד דעה סימן רפג סעיף ד' שם הרמב״ם מדבר על פרוכת אתה רוצה להביא פרוכת לבית הכנסת והוא בא וכותב פסוק שלם שוביתי השם לנגדי תמיד או אתה הוראת לדעת כי השם הוא האלוקים הרמב״ם אומר הרי הפרוכת לא חייבת גניזה, הפרוכת היא תשמישי מצווה. תשמישי מצווה בסוף, אחרי 40-50 שנה הפרוכת מתבלה, התקלקלה, זורקים אותה. והפסוק הזה שם שמיים נזרק לאשפה. זו הטענה ולכן אם חכמינו אסרו, אם חכמינו גזרו בוודאי שאין לנו היתר לבוא ולכתוב פרוכות כאלה. מרן ממשיך את זה גם לגבי טלית, אדם שלוקח ורוקם על הטלית או ברכה או איזה פסוק, גם שם יש את הבעיה האמורה. נצטט אותו גם הגינת ורדים, גם הוא ממשיך בדרך הזו וגם הוא אוסר בתוקף לעשות את הדברים האלה. בטלית הבעיה עוד יותר חמורה. אדם כזה לפעמים באמצע התפילה צריך להגיע לשירותים, וכשמגיע לשירותים והטלית עלה, אז נמצא שהפסוק כושם שמיים מתחלל כשהוא נכנס לשירותים בצורה כזו, אין לך ביזיון כתבי הקודש יותר מזה. ולכן אין היתר בדבר, אסור לעשות כדבר הזה, אלא בתי חרושת לטליתות ששואלים אותנו, אנחנו אומרים להם ההלכה היא תייצר את הטלית, הכל יהיה חלק בלי שום כיתוב, לא ברכה ולא פסוקים. כך רצוי לנהוג ולעשות כדי לא להגיע לביזיון כתבי הקודש. יש את הבעיות האלה גם עם חולצות בדור האחרון שלנו. חברות כלכליות, חברות גדולות, יוצאים לעשות פרסומת לחברה שלהן, זה מדפיסים חולצות. ושוב, אם ההדפסה היא באותיות לטיניות, הוא כותב לך על החולצה כל מיני אותיות לטיניות שהן של החברה, מה אכפת לך, אתה יכול להיכנס עם זה לשירותים, אין בעיה. אבל אם יכתבו על זה חצי פסוק או יותר מזה, זה בוודאי תקלה ומכשול גדול, ואסור להרשות לעשות דברים שכאלה, צריך למחות בהם. אפילו בדיעבד, כשיש לאדם חולצה כזו, אסור לו ללבוש בקיץ את החולצה הזו. הוא נכנס לשירותים, כמו שאמרנו, איך הוא יכול להיכנס עם חולצה כזו? אולי בחורף זה יותר קל, בחורף אדם יכול ללבוש על זה את הסוודר ולהיכנס לשירותים. אבל בקיץ אין לנו סוודר, ולכן מן הראוי שלא יעשו את הכיתוב הזה בשום אופן. הפוסקים דנו בהרחבה גם בדוגמאות אחרות, ועל כולם יש את הוויכוחים והמחלוקות. ולכן, אדם חכם ונבון ייזהר לא להגיע למחלוקת. אמרנו, יש לנו כביש עוקף מחלוקת, שעליבדי כל העלמא יהיה מותר. מניין לנו שאם זה שלוש תיבות בכל שורה מותר, למדנו את זה מהסיפור של הגמרא ביומה הלנאי המלכה כתבה את פרשת סוטה על טס של זהב. הגמרא שואלת מההלכה שאמרנו והגמרא עונה לסירוגין. יש שני פירושים, רש״י אומר בהתחלה סירוגין ראשי תיבות. הפירוש השני, לפי הרמב״ם, סירוגין הכוונה אין כאן שורה מלאה כמו במזוזה או ספר תורה, אלא כל שורה לא יותר משלושה תיבות. זו הפרשנות שם, במעשה של הלנאי המלכה, אז הוא הדין גם פה אצלנו. ולכן, אם בא לגבאי, בא איזה יהודי, אומר לו, תשמע, נענו נשמעת האימא שלי, אנחנו רוצים להקדיש פרוכת. פרוכת יפה, היא תעלה לנו חמשת אלפים שקל. למה לא? הוא עונה לו שני מילים, תזכו למצוות. זה מה שהוא אומר אם הוא לא יודע הלכה. אבל אם אותו הגבאי יודע הלכה, שינחה אותו, ידריך אותו. זאת אומרת, לא אתם רוצים להביא, תזכו למצוות, אבל תשים לב שבקיטוב הן רוקמות, שם הנשים שעוסקות ברקמה, יש להן היום הכול עם המכונות, הכול סדר מחשב, המחשב הוא שמכין להן את הכול בקלות רבה, אבל שלא יעשו את הכול בצורה שייכנסו למחלוקת האמורה. נניח אם הוא יכתוב את הפסוק, כי מציון תצא. שורה חדשה, תורה ודבר השם. ואת שם השם לא יכתוב יו״כ בשום אופן, אלא יכתוב ה׳, ואז זו נקודה. יעשה בצורה הזו, בזה אין לנו בעיה. כך יעשה טור אחד, טור השני, את החצי האחר של הפסוק, בזה אין לנו בעיה. אבל אם הוא יכתוב את הכול בטור אחד, זו בעיה. הגאון הרב אוירבך בשולחן שלמה מחמיר בזה, אפילו אם הוא יעשה בצורת קשת. גם אם הוא יכתוב, כי מציון תצא תורה יכתוב את כל הפסוק בצורת קשת, גם זה עדיין מהווה בעיה. אם הפרוכת הזאת תתבלה ויגיע בסוף למקום שלא יהיה חלילה גניזה, יש לנו סימן שאלה, בעיה בדברים האלה. ומי שכתב את זה, מי שרקם את זה, מי שעשה את זה, הוא ייתן את הדין על הדבר הזה. קל וחומר, אם הם כתבו על הפרוכת, שיב יתי השם לנגדי תמיד, ויש שם לא רק ארבעה תיבות בפסוק, אלא גם כתבו שם ה' י' ו' אין לך תקלה או מכשול גדול מזה. גם בדברים אחרים הפוסקים דנו לגבי קישוטי הסוכה. אדם שבא לכתוב את הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי, הרבה מהקישוטים כותבים את הרקע למצוות הסוכה. שוב, גם כאן אתה כותב פסוק שלם על השאלה אם הדבר מותר לו. לפי הרמב״ן מותר, והרבה מאחינו האשכנזים נהגו להקל בדבר. הבית חדש בשאר האחרונים, הרבה מהם מספרים שהאשכנזים נהגו כולם בדברים האלה ולא החמרו. רק אם אתה כותב עמוד שלם מתוך הספר תורת המעתיק, אתה כותב שש-שבע פסוקים, אז אסור. אבל אם אתה כותב שניים או שלושה פסוקים, לפי שיטתם, אין בעיה בדבר, ולכן הם נהגו להקל באותם הקישוטים. השאלה היא לדידן. הרמב״ם לא משמע כך. בדברי הרמב״ם מוכרח שלא רק עם זה יש ארבעה וחמישה פסוקים, אלא אפילו פחות מזה, כבר יש בעיה. האם מותר לזרוק פסוק אחד? כמו שאסור לבזות ולזרוק חמישה פסוקים, אסור גם פסוק אחד. ולכן יש לנו בעיה בדבר, ולכן אם שואלים את הגבאי, אז הגבאי ינחה אותם שירקמו על הפרוכת בצורה נכונה. לפעמים הוא אומר לך, הכל יהיה חלק. שום כיתוב לא יהיה. רק את השם לעילוי נשמט, יעקב בן יצחק, הוא כותב לך את השם של האבא והאימא, ואולי גם תאריך. זהו, אז בזה אין לך שום בעיה. אין לך פסוקים, הדבר קל מאוד. אבל כשזה עם פסוקים, כמו שאמרנו, יש סימן שאלה, ואם הוא מתעקש, הוא רוצה שיהיה כתוב שם, כי מציון תצא תורה, או הפסוק, אתה ראית על הדעת, אז שינחה אותו לפחות שהרקמה תהיה בצורה שתהיה תואמת את ההלכה. יש את הבעיות האלה גם לגבי המוהלים. כשמתחילים את הברית מילה, המוהל נותן לאבי הבן נתן אותו ברחום. לא כל ההורים, לא כל האבות, זוכרים את מה שהם צריכים לומר, משכחך ירושלים, אשרי תבחר ותקרב, ישכון חצריך, לא כולם זוכרים את כל הפסוקים. הוא נותן את הברכון. מותר להדפיס? האם מותר לעשות ברכון כזה? או שגם בזה אנחנו חוששים שבסופו של דבר זה נופל ומתבלה, ושוב שם שמים הולך לאיבוד. גם שם יש לנו את הבעיות האמורות, וכן כל כיוצא בזה. ולכן, גם שם, אם יעשו את העצה שאמרנו זה טוב, שם יכולים לעשות עוד העצה במקום לכתוב את זה באותיות אשוריות, תעשו את זה באותיות עגולות. כאן אצלנו בפיטום הכתורת, אם תעשה באותיות עגולות אז כל הסגולה לא שווה. מה שאמר סדר-היום דיבר על אותיות מרובעות שהסופר כותב בצורה מקצועית. לכן, כאן אצלנו זה לא מעשי. אבל אם זה לגבי הזמנה לחתונה, שם אתה יכול להשתמש ברעיון הזה. הוא רוצה לכתוב בתחילת ההזמנה את הפסוק, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. או לפעמים, אם כותבים את הפסוק, עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, פסוק מספר ירמיהו. שוב, גם על זה, האם מותר לכתוב את הפסוק הזה בהזמנה? האם מותר לכתוב פסוק לאורך כל ההזמנה בצורה ישרה ולא מקוטעת? האם מותר? שוב, זה תלוי במחלוקת האמורה. ולכן, אם הוא שואל אותנו, שוב, עצה טובה לחמוק מכל המחלוקת, פתרון קל מאוד. שההזמנה תהיה באותיות עגולות. אותיות עגולות זה לא העברית, זה שפה חדשה, זה לא דבר שהיה, אלא במאות האחרונות אצל אחינו האשכנזים התחילו עם האותיות העגולות האלה. אצל הספרדים והתימנים לא היו כותבים כך, אלא עד לפני חמישים שנה, הספרדים והתימנים היו כותבים אותיות רשי, או היו דורות שהיו כותבים חצי קולמוס. אצל האשכנזים התחילו עם הכתיבה העגולה הזו שאפשר לכתוב אותה מהר במהירות. אבל זה לא היה. ממילא, אם זה לא לשון הקודש, זה לא עברית, שם הדבר יהיה הרבה יותר קל וזה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. לפני כמאה שנה, כשהיישוב היהודי כאן בארץ התחיל להתרחב, היה ויכוח קשה בין הספרדים לאשכנזים. הספרדים רצו שהשפה המדוברת תהיה עברית שאנחנו מדברים, כמו שאנחנו מתפללים. וגם הכתיבה, הם רצו שיהיה לפי המסורת שלנו, שכולם יכתבו אותיות רשי. האשכנזים לא הסכימו, אמרו לא, אנחנו רוצים שלא יגידו ברוך, שיגידו בוריך, שיכתבו כמו הכתיבה העגולה. היה ויכוח, טוב, מה עושים? כמו בכל ויכוח, אומרים, בוא נלך לבורר. מה שהבורר יגיד, נעשה. את הספרדים אז ייצג הגאון הראשון לציון, רבי יעקב מאיר. הוא הלך לשם, וכנגדו היו גם חכמי אשכנזים. כל אחד אמר את הטענות שלו. טוב, הבורר מתן את הפסיקה. הוא עשה פשרה. הוא אמר שבשפה, בדיבור, יהיה כמו הספרדים, אבל הכתיבה תהיה כמו הכתב של אחינו האשכנזים. אז רבי יעקב מאיר לא יכל להתאפק. אמרנו, מה שאמרת זה כתוב בפירוש בפסוק. כתוב, הכל, כל יעקב, והידיים, ידיע לספרדים. לא, אפשר לכתוב את זה כמו בעיה אחרת. אני לא רוצה, כמו שאמרנו, אם זה פסוק שלם שאתה כותב אותו בצורה או ישרה או בצורת קשת, יש בעיה. תראה בספר שולחן שלמה, דעת הרב שאפילו אם אתה כותב את זה בצורת קשת, את הפסוק, כי בציון תצא תורה, עדיין יש בזה קדושה וצריך גניזה. על כל מה שאמרנו יש חולקים. אני אמרתי צד אחד של המחמירים, ולכן הגענו למסקנות מה הדבר הטוב, הליבה דכול עלמא, חיפשנו לכל דבר פתרון. אבל יש חולקים, ואני אומר בקצרה גם את הסברה של החולקים, ללמד זכות על אותם האנשים שיש להם פיתום הקטורת בצורה של שורות מלאות ולא בצורה מקוטעת. החולקים בדבר הם. הריף אומר שמישהו מעט לעשות להשם יפר את תורתך, ולכן הריף הקל בדבר נגד הרמב״ם.