מצות סכה בעם ישראל ואצל הגוים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, אפרים בן אליעזר צבי ונעמה בת אליעזר צבי יזכו לזיווג הגון מהרה, אמן.

אמן.

ישראל בן

בורקינש יזכה לרפואה שלמה מהרה,

חזרה בתשובה שלמה, אמן.

אמן.

יגל בן יסמין

יחזור לביתו בריא ושלם בגופו ובנפשו

וגם בנשמתו

מעזה עם כלל החיילים, אמן.

אמן.

מצוות סוכה בעם ישראל ואצל הגויים

הגמרא בעבודה זרה מספרת כי לעתיד לבוא.

יבואו משיח צדקנו.

באומות העולם יראו את השכר הגדול שמקבלים כלל ישראל על שמירת התורה ומצוותיה.

יבואו בטענה כלפי הקדוש ברוך הוא למה לא כפה עליהם הר כגיגית

לקבל את התורה כפי שכפה על כלל ישראל.

נקצר והקדוש ברוך הוא יקבל את טענתם וייתן להם מצווה קלה לקיים שלא עולה הכסף אפשר לאסוף עצים בכל מקום וקצת שכר.

ובואו נראה אם אתם מוכנים לקבל את התורה.

נתן להם מצוות סוכה.

כתוב מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו.

והקדוש ברוך הוא מגדיר עליהם חמה בתקופת תמוז

וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא.

שואלת הגמרא,

ההלכה המצטער פטור מן הסוכה.

ואם הקדוש ברוך הוא מוציא חמה כמו בתקופת תמוז,

שזה הימים החמים,

גם כלל ישראל יוצאים מן הסוכה כי מצטער פטור מן הסוכה.

מתרצת הגמרא, ישראל יוצאים, נכון, מהסוכה,

אבל הם לא בועטים בסוכה כמו אומות העולם.

טוב, נתחיל לדייק קצת.

כתוב שעושה כל גוי.

סוכה בראש גגו.

בדרך כלל,

הגמרא מדברת על סוכה שעושה יהודי בחצרו.

למה הם עושים הגויים בגג?

וגם למה הקדוש ברוך הוא מגדיר עליהם חמה ומקשה עליהם את קיום המצווה?

פה רואים את ההבדל הגדול בין כלל ישראל לאומות עולם.

גוי שעושה מעשה טוב מצפה לשכר מיד.

ואם במקום לקבל שכר

על מצווה שהוא מקיים הוא נתקל בקושי,

יש לו טענות והוא בועט במצווה.

אומר הגוי לעצמו, הצטוויתי לעשות סוכה, התאמצתי, בניתי סוכה, אני יוצא מהבית הנוח לדירת עריי.

מה השכר שלי? במקום שיהיה מזג אוויר נוח, כרגיל בתקופה

של השנה, שמש יוקדת, כמו בעיצומו של הקיץ.

אז מה? כל המאמץ היה לריק.

אין טעם בכל המעשה שעשיתי. חבל.

יהודי, לעומת זאת, מוכן לכל קושי.

גם כאשר יש לו צער מקיום המצווה,

הצער היותר גדול שלו זה על אי קיומה.

ולכן הוא מקיים מצוות בכל מצב ובכל תנאי.

ואם הוא נאלץ לעזוב סוכה מרוב צער,

הוא עוזב בלב כבד

ומצפה לשוב אליה מהרה.

המאבק שמוכן יהודי לנהל, לקיים מצוות כהלכה עם הקושי,

מאפיין את הנעשה ונשמע.

יש עוד נקודה.

יהודי בונה סוכה בחצר. למה?

מצפה לאורחים שיבואו לתרע בסוכה.

אפילו שהסוכה קטנה וצפופה

והמגורים בה קשים,

הוא מוכן לקבל עוד אורחים.

לעומת זאת, הגוי בונה את הסוכה על ראש הגג.

מספיק לו להצטופף בסוכה קטנה, בלי נוחיות,

ולא עולה בדעתו להתחלק עם עוד אנשים בסוכה כזאת, לכן הוא בורח לגג.

גם כאן יש ביטוי והבדל בין היהודי לגוי.

היהודי מוכן לכל מאמץ וקושי

שדורשים ממנו לקיום המצווה.

אז שמחה על ה...

המצווה שהוא עומד לקיים מחפה על כל קושי,

וככה הוא זוכה לקרבת אלוקים ולרוממות הרוח.

למה הקדוש ברוך הוא מגדיר עליהם את החמה?

אז אמרנו את זה, ונגיד בקצרה, בלי להרחיב,

משום שלומדים את העניין של הסוכה אצל אברהם אבינו,

שאמר למלאכים,

שענו תחת העץ,

והוא עומד עליהם,

באיזה יום זה היה שהשם מוציא נרתיקה מחמה אלף חמש מאות מעלות.

והוא קיים מצוות סוכה, והוא עומד עליהם בן מאה אחרי ניתוח ביום השלישי, שזה כואב.

אתם רוצים להיכנס לכלל ישראל, בואו נראה שאתם מסוגלים גם כן,

כשמגדירים לכם חמה,

לא אלף חמש מאות מעלות,

אבל בואו נראה שאתם מוכנים.

לא מוכנים, הם בועטים ויוצאים.

ביי ביי.

אין שכר.

מה מיוחד בחג הסוכות?

לפני חג הסוכות, ימים ספורים,

מתחננים עם ישראל לשנה טובה, מאושרת, שפע, ברכה, הצלחה, פרנסה, מה לא?

נגמר, היום הקדוש והנורא, יום הכיפורים,

והם מקבלים ציווי.

הלו, תעזוב את הדירת קבע עם המזגנים, עם הספורט ועם הכול,

ותצא עכשיו לסוכה קטנה,

תצטופף עם בני הבית שלושה ימים.

אה, זה הישר כוח שמקבלים על כל התפילות והדמעות.

לזה זוכים?

במקום שנקבל כבר חלק ממה שביקשנו,

היה צריך שייפתחו שמיים.

ברוחניות, בגשמיות, נשאר בדירה יפה,

נוכל לקנות דברים חדשים, יופים, הכול.

בני מלכים.

למה אנחנו יוצאים מדירת ערים?

התורה מגלה לנו, אתה רוצה מפתח לשערי ברכה?

תראה לי.

שאתה מוכן לעמוד בפני כל קושי.

אם אתה מוכן להתמודד עם קשיים,

לעבוד את השם בכל מצב,

כשלא נוח,

זה המפתח לברכה ולשמחה לכל ימות השנה.

ונאמר בפה ליועץ,

ציוונו לשמוע שמחה של מצווה,

וזה סימן טוב לכל השנה.

כתבו גורי הארי הקדוש שמי שיהא שמח וטוב לב לא יהא,

בכלל בחג הקדוש הזה מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח.

התורה מלמדת

אל תיבהל

כשיש מצב של הסתר פנים.

מקושי צומחת טובה ושמחה.

בואו נתבונן בכניסה של הכהן הגדול ביום הכיפורים לקודש הקודשים.

זה היה מלווה בפחד נורא.

שם נמצאת השכינה,

כל עם ישראל בחוץ מתפללים שהכהן הגדול יצא בריא ושלם,

ואומרים שלוש עשרה מידות של רחמים.

בבית שני כשהיו קונים הכהנים בממון

את הכהונה הגדולה,

ולא היו ראויים לשמש בתפקיד הזה, מתו

ב-420 שנות קיום בית שני.

כ-300 כהנים גדולים.

נכנס,

קושרים אותו ברגל,

וגוררים את הגופה שלו החוצה.

למה?

אם נכנסת לו רק מחשבה או הרהור שלא כראוי בתוך קודש הקודשים, הוא מת על המקום.

אז זה מקום נורא ואיום.

התפארת ישראל אומר שאת התפילה שאנחנו יודעים שכהן גדול היה מתפלל,

הוא לא היה מתפלל בתוך קודש הקודשים,

רק אחרי שהוא יוצא משם.

למה?

חשש

שיחשוב על עניינים גשמיים.

בזמן שהוא מתפלל בשביל עם ישראל,

וזה לא מקום בשביל זה,

ולכן היה מתפלל בחוץ.

וארבע פעמים היה נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים.

פעם אחת הוא נכנס עם כף ומחתה להקטיר קטורת,

עוד פעמיים כדי להזות מדם הקורבנות,

ובפעם הרביעית היה נכנס להוציא את הכף והמחתה שהכניס בפעם הראשונה,

וזה פלא.

כל כניסה של כהן גדול לקודש הקודשים זה סכנה נוראה.

אם כן, כאשר הוא נכנס לצורך עבודת הקודש,

טוב, זה התפקיד שלו.

אבל למה להיכנס פעם רביעית רק כדי להוציא את הכף ומחתה?

זה לא עבודה.

יש פה הסתכנות מיותרת.

ישאיר את הכף ומחתה

לשנה הבאה, ואז כשייכנס, כשהוא יוצא, שיוציא את זה.

למה לסכן אותו סתם אם זה לא עבודה?

הקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו,

גם אחרי עבודת הקודש,

שנכנסים לפני ולפנים למקום הקדוש עלי האדמות,

עם כל התרוממות הרוח שיכולים להשיג שם,

עדיין צריך להמשיך להוות את השם יתברך בכל מצב,

גם אם זה כניסה לכאורה חסרת צורך

להוציא כף ומחתה ריקים.

אדם צריך להמשיך לקיים את מצוות הבורא בלי חשבונות,

לא שוקלים כדאיות,

צריך לעשות הכל עם קשיים וסיכונים,

וככה מגיעים לתכלית הרצויה ולשמחה גדולה,

כמו הכהן הגדול,

שהיה עושה יום טוב לכל אוהביו בצאתו בשלום מבית קודשי הקודשים.

ככה זוכים לברכת השם.

יהודי שעומד מול קשיים,

לא נשבר,

בזה הוא מגלה את אהבתו על השם יתברך,

והוא מוכן להקריב הכל

למען השם יתברך.

השם אומר, אתה מוכיח.

שאתה נמצא איתי לא כדי לקבל אלא מתוך אהבה אמיתית

ולכן אני אתן לך סייעתא דשמיא ושפע של ברכה והצלחה.

בחור ניגש

לראש הישיבה עם דמעות

ביום הכיפורים.

כבוד הרב, אני לא יודע מה קרה לי היום.

ביום הקדוש הזה עולות לי מחשבות מרהורים של איסור בכל התפילות.

אני מנסה לדחות, לדחוק,

והמחשבות צפות ועולות.

השאלה, אולי עדיף שאני אלך לישון,

אני אפסיד את התפילות של היום, אבל לפחות לא אעשה עבירות.

מה התועלת בתפילות כאלה שהן מעורבות במחשבות אסורות?

אמר לו ראש הישיבה,

תראה, בתפילת מנחה של יום הכיפורים אנחנו קוראים ספר יונה.

אתה יודע מה לומדים משם?

שמבעיות לא בורחים.

עם בעיות נלחמים.

יונה נשלח

ללכת אל נינווה,

לומר להם שישובו בתשובה כי היא נהפכת תוך ארבעים יום.

אולי אשלם עם השליחות

וניסה לברוח ממנה,

אבל אין אפשרות לברוח.

ובעל כורחו

הוא מגיע לנינווה אחרי שזורקים אותו לים,

בולע אותו דג,

פולט אותו, בולעת אותו דגה,

מנפילה לנפילה,

ובסוף הוא מבין שאין ברירה, צריך לקיים את רצון הבורא על אפו

בכל מצב.

ואז הוא מקבל את השליחות ומחזיר בתשובה את אנשי נינווה.

מה לומדים מפה?

לא בורחים מבעיות.

בעיות נועדו כדי להילחם בהן,

להתמודד, להתאמץ, להתגבר.

זה מרומם את האדם. לא ליפול בייאוש.

בהתעקשות מול ניסיונות וקשיים זה קורבן.

אבל הקורבן הזה שאדם מקריב בניסיונות,

זה המ...

אבטח להצלחה בסיעתא דשמיא וכיצד זכו כלל ישראל למצוות סוכה

אמרנו

אברהם בן 99 מצטווה במצוות המילה

כואב ביום השלישי

מוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה

לא להטריח אותו באורחים

והוא מתאמץ

והוא פטור מקיום המצווה

והשם רוצה למנוע אותו, מוציא חמה מנרתיקה אבל הוא לא מבטר

שולח את אליעזר לחפש אורחים,

חוזר,

אומר אין נפש חיה בחוץ, אומר לו אין אמונה בעבדים

והוא הולך ועושה בעצמו בשמש היוקדת

הקדוש ברוך הוא רואה שהוא מצטער כל כך שאין אורחים, שולח לו מלאכים מלמעלה

והם נראים כמו ערבים

ועם כל החולשה והכאבים הוא רץ עליהם

ומתחנן שייכנסו בצל קורתו.

אתם יודעים כמה קשיים היו לו?

לא כולם יודעים.

בדרך לקיים מצוות הכנסת אורחים

הוא אומר להם שבו תחת החץ

תנוחו

מביא להם מים וממהר להכין להם סעודה

שרה אימנו מכינה להם לחם משלושה שאים קמח

כל שאה נפח שמונה ליטר

עשרים וארבע ליטר

היא מכינה, אתה יודע מה זה?

עשרים וארבע קילו לשלושה אנשים

אבל שרה נטמעה באותו יום

והלחם נטמע ולא הגישו אותו לאורחים

עבודה בחינם

אברהם יוצא להביא בן בקר לשחוט אותו

בורח לו

אברהם אבינו חולה וכואב, רץ להשיג אותו, מאיפה?

מאלוני ממרא עד חברון

ולאחר מכן הוא שוחט שלושה פרים ונותן לכל אחד מהאורחים לשון של בקר

כל פעולה ועולה שעשו

צא אברהם אבינו הוא זוכה לשכר עולם לצאצאיו.

בזכות הבקר

והלשונות שנתן להם זכו כלל ישראל במדבר נסלב.

על הלהם שביקש לתת להם זכו לירידת המן.

על המים שהגיש להם ארבעים שנה באר של מרים.

שביקש ששענו תחת העץ זכינו לענני כבוד.

על אותם ענני כבוד אומר החידה נאמר בתורה במצוות הסוכה כי בסוכות הושבתי את בני ישראל והוציאו אותם מארץ מצרים. מה הכוונה הושבתי?

כלל ישראל ישבו

כמוני

והסוכות היו מסיעים אותם.

ענני הכבוד היו הרכב הראשון בעולם.

לכן שמלתך לא בלטה מעליך ורגלך לא בצק כזה ארבעים שנה.

ענני הכבוד מסיעים אותם בלא לצעוד רגלית.

מחפשים ומגהצים את הבגדים.

מיישרים להם את הדרך.

מנמיכים להם את ההרים.

מיישרים את העמקים.

והם יושבים בתוך חלל בית המדרש בקדושה וברכה.

בזכות מי?

מי גרם להם להיות בצילה עד עם האמנותה?

מסירות נפשו של אברהם אבינו.

בנחישות לקיים מצוות הכנסת אורחים וכל הקשיים הניצבים בדרכו.

הם כן, מפה רואים שבמצוות הסוכה צריך להכניס אורחים.

לא בגג.

כשהכול השתבש,

אין לחם, 24 קילו לחם הלך לפח.

הבקר בורח.

והיה יכול להגיד, ניסיתי לארח אתכם, אבל מה לעשות, לא הצלחתי.

פעם אחרת תעברו פה, אני אכניס אתכם בכבוד.

לא.

רואים הקשיים.

ממשיך במצווה עקשן.

ומזכה אותנו לשבת בחיקו של הקדוש ברוך לדורי דורות.

זה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד מהימים האלה.

גם אם אדם נופל,

אין לו להתייאש.

גם אם הוא לא יכול להביא דבר שלם,

תביא מה שאתה יכול.

אדם מתעקש ומקיים מצוות הבורא,

גם בשעת הקושי מובטח לו שכר בעולם הזה ובעולם הבא.

ונסיים בסיפור.

‫תלמידה בסמינר

ניגשת לרב ואומרת לו שהמשפחה שלה נוסעת בחודש אב לארצות הברית,

United States of America.

‫טראמפ מגיע ביום ראשון.

לאן הם נוסעים?

לבר מצווה

של אחד הקרובים,

‫והיא מבקשת רשות לנסוע.

אם ההורים מבקשים ממך, יש מצוות כיבוד הבאים.

נסעה.

בתחילת חודש אלול מתקשרת שוב לרב

ואומרת לו שהחליטו ההורים להישאר עד אחרי סוכות,

כי הם רוצים לטייל.

‫הרב שואל,

‫יש שם אווירה של חודש אלול, ‫בית כנסת, שיעורי תורה וכולי?

‫לא, זו עיירה קטנה, שוממה.

‫הרב אומר לה, אז לא כדאי שתישארי שם.

‫כדאי שתחזרי לסמינר, תשני בפנימייה,

‫כי לפנינו ראש השנה ויום הכיפורים,

‫וכל השנה הבאה תלויה בהם.

‫אמרה שהיא תחשוב בעניין.

שוב מצלצלת

שהיא מתלבטת כי ההורים רוצים לנסוע לניאגרה,

‫ולמקומות שהיא בטוחה,

‫לא תזכה יותר לראות אותם,

‫וזה ההזדמנות שלה.

‫אומר לה, הרב, אני מבין את הניסיון ‫שאת עומדת בפניו.

‫את בחורה מצוינת,

‫לפני שידוכים.

להורים שלך אין כסף.

‫הטיול ממומן על ידי הדוד מאמריקה.

‫מבין שלא תהיה לך הזדמנות נוספת.

אבל, אם תוותרי למען הקדוש ברוך הוא,

בזכות זה תשכילי שידוך מצוין,

גם לא תצטרכי כסף.

אנחנו מבקשים בקשות רבות,

אבל הקדוש ברוך הוא שואל, טוב, אני אתן לך מה שאתה רוצה, אבל מה אתה נותן לי?

אם תתני לו את הטיול כשאת משתוקקת,

כדי לשהות בימים נוראים באווירה של קדושה רוחנית,

אז תוכלי לבקש בפה מלא, זוכרנו לחיים,

למענך אלוהים חיים.

הדברים נכנסו ללב,

הבטיחה שהיא תחזור בשבת הקרובה.

יום שישי בבוקר מצלצל הטלפון שוב.

היא מספרת שהיא בדרך לארץ,

אבל במהלך הטיסה

נוסע קיבל התקף לב,

ושינו את מסלול הטיסה

בנחתון נחיתת חירום באירופה.

לפי דברי הקברניט,

הטיסה תתעכב מספר שעות עד שתמריא חזרה,

ולפי זה היא תנחת בארץ ממש בכניסת שבת.

שאלה,

האם לשהות

בחוץ לארץ בטרמינל זר,

או להמריא עם המטוס?

הרב אומר לה להישאר כל השבת במדינה זרה בלי להכיר אף אחד,

את חייבת לטוס לארץ,

ואני אדאג שתוכלי לעשות את השבת בשדה התעופה מייד לאחר הנחיתה.

ואז הוא פנה לגורמים בשדה התעופה ולרב,

וסיפר שנערה צעירה צריכה להגיע,

ביקש לאפשר לה לרדת בלי לעבור בידוק

ולעשות את השבת בשדה התעופה.

וכך היה הטיסה נחתה עם כניסת השבת,

דאגו לה לחדר,

יין לקידוש, אוכל לשלוש סעודות, מיטה לשינה,

והובילו אותה ישר בירידה למקום.

אחרי סעודת השבת היא יוצאת מהחדר להסתובב בטרמינל,

רואה אישה מבוגרת חרדית בוכה.

שאלה מה קרה,

סיפרה לה

שהיא הגיעה עם הבעל לשדה התעופה לטוס לניתוח חירום בארצות הברית,

הגיעו באמבולנס,

עמדו לעלות למטוס,

קיבל דום לב ונפטר במקום.

לקחו אותו שוב

והיא נותרה לבדה בשדה התעופה,

כי היא לא יכולה לחזור לבית בשבת.

והיא בצער גדול על פטירת הבעל,

חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות.

הנערה ראתה בזה השגחה משמיים,

וסיפרה לאותה אישה שיש לה חדר בטרמינל והזמינה אותה עם אוכל בשפע,

מקום לישון,

בואי איתי.

במהלך השבת דיברו שיחות ארוכות,

והנערה סיפרה לה את הסיפור

ואיך היא נתקעה בעצמה בשדה התועפה.

והאלמנה שומעת את הסיפור ומתפעלת.

מסירות נפש של נערה שוויתרה על טיול מפתה

כדי לשהות בימים נוראים בארץ,

וגם הבחינה במידות המופלאות ואצילות הנפש,

איך היא סייעה לה כל השבת ואיך היא הרגיעה את רוחה.

ואז מספרת לה האלמנה הטריה שבעלה עשיר גדול,

בוריש לה ממון רב,

והיא ממשפחה תורנית חשובה,

ויש לה נכד מובחר באחת הישיבות החשובות,

והיא רוצה שהנערה תיפגש איתו.

ולגבי החלק הכספי,

אמרה לה, עליי,

דירה, חתונה, כל צורכי הנישואין.

בתום השבעה על בעלה היה שידוך,

והנערה התארסה עם הנכד של האישה שפגשה.

אה!

זו דוגמה נפלאה.

עומדים בניסיון קשה,

מקריבים קורבן קטן, לא גדול כל כך,

ומה מקבלים?

דירה,

מיליונים,

דירה,

הוצאות חתונה, ואחת

קטן, אלם,

בין תורה, מיוחד שבמיוחדים,

ואלה כל החיים מסודרים.

ויתור קטן על טיול בנייאגרה.

מה יש שם?

שפריצים של מים על הפנים.

פעם באתי לקח את הדוש,

ותסתכל בטומבלוויזיה, ואתה תראה את הנייאגרה, מה חייב להיות עם שפריץ מהנייאגרה.

חוץ מזה, בכל שירותים יש נייאגרה, נו.

בקיצור, ויתור קטן, תראו מה זוכים.

יהודי

צריך לדעת שאם הוא נלחם על האמונה ועל קיום המצוות,

עומד בקשיים וניסיונות, גם אם לא רואה מיד את הברכה,

תהיה בטוח שהקדוש ברוך הוא יעניק לך מטובו וחסדו,

ויזכה אותך לסייעתא דשמיא,

בן שנה מבורכת.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר,

בואו לפניו ביר, נא נא בואו.

לפניו, לפניו ביר, נא בואו ולפניו ביר, נא נא.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה,

ושמחת בחגיך,

והיית אף שמח, ושמחת בחגיך,

והיית אף שמח, ושמחת בחגיך,

והיית אף שמח,

והגדום בא,

ושמחת בחגיך, והיית אף שמח,

והגדום בא. שיהיה לכם יום טוב,

מועדים לשמחה, חגים וזמנים וששון,

תסקו לשונים רבות ולמעדים טובים.

אמן.

אמן. הריני מכווני כרצון.

לעשות נחת רוע לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוע תנא הקדוש ברוך הוא.