מצות תפילין ומעלתה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לזכות קבוצת שערי תשובה נציב שמונים וחמש

לעילוי נשמד ממונש בתג'ה

מנוחתה עדן תהה נפשה צרורה בצרור החיים אמן

מצוות התפילין ומעלתה

ארבע הפרשיות שבתפילין הן קדש לי כל בכור

והיה כי הביאך שמע ישראל והיה אם שמוע בסוף כל אחת מהן יש ציווי של הנחת התפילין

הן תפילין של יד והן תפילין של ראש

לכן אומרת הגמרא

במנחות מ״ג שהמניח תפילין

מקיים שמונה מצוות עשה

ארבע פעמים תפילין של יד וארבע פעמים תפילין של ראש וכך פוסק גם הרמב״ם

למרות

שבמניין המצוות הן נמנות כשתי מצוות

אבל המקיימן

נחשב שקיים שמונה מצוות עשה

בספר כתר ראש כתוב שהגאון מווילנא היה אומר

אילו היה לו כוח

היה מחזר על כל קהילות ישראל להשפיע עליהן לחזור

ולהניח תפילין כל היום

להחזיר עטרה ליושנה של המצווה החביבה הזו

בכל רגע מקיימים

שמונה מצוות עשה

וחשיבותה ניכרת מהגמרא בראש השנה י״ז

כתוב פושעי ישראל בגופן

יורדים לגיהינום

ונדונין בה 12 חודש

לאחר 12 חודש

גופן כלה ונשמתה נשרפת

ברוח מפזרתן

תחת כפות רגלי הצדיקים

שואלת הגמרא

מי הם אותם הפושעים בגופם?

אמר רב, קרקפתא ד...

‫אל לא מנח תפילה.

‫אדם שאינו מניח תפילין בראשו, ‫נקרא פושע ישראל בגופו.

‫זאת אומרת,

חמור מאוד

‫מי שלא מניח את האותות האלה

‫כנגד ליבו וכנגד מוחו.

‫אז קודם כול צריך להבין שהתפילין,

‫זה ממדים של המלך.

‫בוקר אחד,

‫האדמו״ר רבי חיים מצאנז, ‫זכר צדיק וברכה,

‫בבית המדרש עסק בהכנות לתפילה,

‫ונכנס השוטר של צאנז.

‫מי זה היה השוטר? ‫שוטר זה היה כמו השליט של העיירה,

‫ובסמכותו לזרוק לכלא, ‫לגרש מהבית ואפילו מהעיירה.

‫כשראה אותו נהיה חיוור.

‫שאל אותו, מה העניינים?

‫עוד לא שילמתם את הארנונה ‫מהחודש שעבר.

‫אה, זה הכול?

‫אז הוא הפנה אותו לגבאי.

‫אחרי שהלך השוטר, ‫ראו שהרבה חיוור, רועד,

‫לא יכול לגשת לתפילה.

‫שאלו, מה קרה?

‫הרי התברר שזה היה פחד שווא.

‫אתם לא מבינים מה אמר הרבה.

‫כשראיתי אותו נבהלתי.

‫חשבתי לעצמי, רגע,

‫ממי אני נבהל?

‫מי הוא ומי אני?

‫הוא בחור בן שלושים,

‫גוי מגושם,

‫בהמה הולכת על שניים,

‫ואני יהודי שומר תורה ומצוות,

‫יודע ספר,

‫עובד השם.

מה אני פוחד ממנו?

‫הרי אני בפסגה והוא בתהום.

‫ומה התשובה?

‫למה פחדתי?

‫כי הוא לובש את מדי הקיסר.

‫ברגע שהוא לובש את מדי הקיסר,

‫הוא מייצג את הקיסר, את הצאר הרוסי,

‫וממלכות צריך לפחד, ‫יש להם כוח לענות.

ולעשות מה שהם רוצים.

אז חשבתי לעצמי,

כעת אני הולך להניח תפילין,

ואני לובש את מדי הקיסר.

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אני המייצג של הקדוש ברוך הוא.

אני לא רעתי כבר עכשיו ממנו.

אני רעתי מהתפילין,

כי אני לובש את המדים של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

זה מחייב.

הישבע ישראל מאלכסנדר

חלה בעיניו ועמד לאבד את הראייה.

נבדק על ידי הרופאים

ואמרו שאפשר בניתוח מסובך בעדין

להציל

את הראייה בתנאי

שלושה ימים אחר הניתוח אסור לזוז.

זאת אומרת שהוא לא יוכל להניח תפילין.

הוא התייעץ עם אבנינזר מסוחצ'ו

והרבי המליץ לו לעשות את הניתוח בערב חג השבועות,

כי חג השבועות בחוץ לארץ זה יומיים.

אז הוא הניח תפילין בבוקר לפני הניתוח.

עשה את הניתוח,

ובעשרו חג אחרי הצהריים כבר יכול היה לזוז ולהניח תפילין.

לא לאבד חלילה יום אחד מהנחת תפילין.

יומיים של חג השבועות הוא לא זז.

אין מה לעשות.

אבל העיקר,

לא להפסיד יום אחד של הנחת תפילין.

אז בחג השבועות הוא לא זז.

עדיף היה שלא יעבור יום אחד בחייו שלא הניע תפילין, כי זה נקרא קרקבתא דלא מנח תפילין.

יום אחד אפילו.

אחד מראשי הישיבות,

הייתה לו טפיחה במצח.

זה לא היה מפריע במיוחד, אבל לא אסתטי.

אז לחצו עליו לעשות ניתוח קל,

להסיר את התפיחה.

בעיה.

אחרי הניתוח צריך לחבוש את הראש שבוע ימי.

ואיפה התחבושת?

במקום הנחת תפילין.

אז אמר הרב לעצמו,

במשך שבוע אצטרך להסתמך על הרשב״א,

שאומר שתחבושת לא חוצצת.

אבל אני לא רוצה להשתמש בזה,

לכן החליט לעבור את הניתוח בערב פסח

עשה שרפת חמץ,

נכנס לניתוח,

הגיע לליל הסדר עם התחבושת,

שבעת ימי הפסח

עם התחבושת,

בין כה וכה לא מניחים תפילין בכל המועד,

ואישרו חג הורידו את התחבושת, ושוב היה יכול להניח תפילין.

איך יהודים יכולים להיות בלי תפילין?

‫חסיד בובוב, בשם רבי יוסי שלר,

זיכרונו לברכה,

סיפר מעשה שקרה לו.

פרצה מלחמת העולם השנייה,

הוא היה בן 16. שלחו אותם מהגטו של קרוקה

למחנה העבודה של הגרמנים.

יימח שמה מזכרם.

והוא הצליח להבריח למחנה תפילין.

זה היה הזוג היחיד בבלוק,

והוא נקרא בעל האויצר,

בעל האוצר.

כולם חזרו מעבודה לפנות ערב,

והיה תור ארוך לידו.

כולם מניחים את התפילין ואומרים רק

פסוק שמע ישראל,

וחולצים מיד את התפילין שכולם יספיקו לפני החשיכה.

אחרי שסיימו כולם,

הוא עצמו,

רבי יוסי,

היה מניח וקורא את כל קריאת שמע,

וגם התפלל 18,

כיוון שהוא בעל התפילין.

מצווה זו הייתה מלווה בפחד נורא.

היה שם במחנה שומר אוקראיני סדיסט

בשם איוון.

התחביב שלו

לערוף ראשים

של מי שלא שרים למשמעות.

בעזרת מעדר.

כל יום היו גולגולות בשטח.

ואם היה תופס אותם מניחים תפילין,

פיקוח נפש.

אבל הם לא ויתרו.

יום אחד

רבי יוסי

עומד ומתפלל עם התפילין.

לפתע הוא מרגיש יד לופתת לו את הצוואר.

תפסתי אותך,

אומר לו איבן,

בוא איתי.

וואי, וואי, וואי.

בהפזקה של שנייה

הוריד רבי יוסי את התפילין מהראש

וזרק אותה מתחת לדרגש.

איבן לא הרגיש.

לקח אותו החוצה לתוך השלג,

שלג עד המותניים.

מושך אותו אחריו כמו כלב.

כשהוא מחזיק ברצועה של התפילין של יד

של רבי יוסי,

הוא מתקדם לעבר הרמפה

עם המועדר.

שם הוא עורף את הראשים של העבריינים.

פתאום הייתה לו הברקה בראש.

נעמדתי,

ואיבן ממשיך ללכת עם הרצועה,

והשתחררה התפילה מן היד,

כריכה אחרי כריכה,

עד שלגמרי ירדו התפילין

והונחו על השלג.

ואיבן הולך,

הוא בטוח שאני נגרר אחריו,

כי התפילין הולכות אחריו.

נשארתי באמצע המחנה.

עוד חמש דקות הוא יגיע לרמפה,

הוא יראה שאני לא שם,

ואז הוא יחפש אותי.

ואז הוא יצהיר, אסיר נמלט,

אזעקה תהיה בכל הבלוק,

וידליקו את האורות, ויזעיקו את הכלבים.

איפה נתחבא?

מה אני עושה?

ואז שוב פעם,

הבזיק לו רעיון,

שמע שהקצינים הגרמנים משתכרים שם בחדר האוכל.

זה היה בדיוק חג המולד שלהם.

הוא רץ לחדר האוכל,

פתח את הדלת.

פששש, שנייה שקר.

מה אתה עושה פה?

שאל המפקד של המחנה.

הוא אמר, אני שמעתי שיש לכם מסיבה,

אני יודע לשיר,

ורציתי לשיר לכם שיר לשמח אתכם.

טוב,

תעלה על השולחן ותשיר.

עלה על השולחן,

התחיל לשיר את השיר שהוא הכי טוב יודע.

אבא שלו היה חזן בקרוקן,

והוא היה עוזר של אבא שלו.

שיבונא בסמי הקדוש, שיבונא בסמי הקדוש,

במחירו ביומינו מאמרומין,

ויבונא המים,

ותנחלקנו בתור, והוא שר להם שירים.

מה זה של קוסוביצקי?

הגרמנים שומעים ונהנים, שיבונא בסמי הקדוש.

פתאום נפתחה הדלת,

איבן הגיע,

הנה הוא! צעק איבן.

שאל אותו המפקד, מה אתה רוצה?

אני צריך להרוג אותו!

ענה איבן.

חכה רגע,

הוא שר בשבילנו!

אומר לו המפקד.

אני לוקח אותו! אומר איבן.

המפקד קם מהמקום, דחף אותו.

איבן דחף את המפקד.

הלכו 50 חיילים גרמנים,

לקחו את איבן מחוץ לחדר האוכל,

מאז כבר לא ראו את איבן.

סיים את הסיפור רבי יוסף שלר.

מאז ועד סוף המלחמה,

לצערי, הנחתי רק תפילין של ראש.

על זה הוא מצטער.

אבל הוא ניצל.

ניצל ממוות.

הוא מספר את זה כבר כשהוא היה בבני אברהם

אחרי המלחמה.

איזה מסירות נפש היה להם בשביל תפילין,

תוך סכנת נפשות.

הנה, רצו לערוך לו את הראש עם העדר.

איזה מיטה משונה.

ולא מוותר על התפילין.

כמו המעשה שמובא בגמרא.

שאסרו עליהם תפילין, ותפסו אחד עם תפילין,

ומה יש לך ביד? אז הוא אמר לו,

‫כו כנפי יונה.

‫והתפילין

נראו לו לגוי כמו כנפי יונה. ‫לכן שמים את הקשירות

‫כמו כנפי יונה מהצדדים.

‫תפילין של ראש,

‫מניחים את זה למעלה,

את הקשר,

‫ומשני הצדדים מניחים וכורכים,

‫זה על המעשה של כנפי יונה.

‫תפילין, יש לנו הזדמנות. ‫הגאון אומר, אם היה לי כוח, ‫הייתי הולך בכל קהילות ישראל ‫לבקש מכולם להמשיך

את מה שהיה תמיד. ‫פעם כולם הלכו עם תפילין כל היום.

‫היום אנחנו לא יודעים לשמור ‫על נקיות

‫והסחת הדעת וכו', ‫אז לכן אנחנו לא מניחים. ‫בקושי יכולים

להניח תפילין ולא להסיח את הדעת ‫בשעה שמניחים.

‫לכן צריך למשמש בהם מדי פעם.

‫זכור שאתה בעצם עם מדים ‫של מלך מלכי המלכים.

‫איזה טובות עשה לנו הקדוש ברוך הוא.

‫כמה הצלה יש בזה, כמה דברים, ‫משפיע על הלב, משפיע על המוח, ‫חמשת החושים.

‫שמונה מצוות עשה,

‫אהשו מדהים, מדהים, ‫ולא מניחים פעם אחת,

‫כרכבתא דלא מנע תפילין, ‫זה נקרא פושע ישראל בגופו, ‫רחמנא נצבא.

‫אנחנו נודה לשם על זה ‫שיש לנו את התפילין.

‫הה הכל יודוך והכל ישבחוכם ‫והכל יאמרו והכל יאמרו, ‫אין קדוש כשם ישמחו במלאכותך,

‫שומרי, שומרי, שומרי, שמרת וקריא, ‫עונג שבת.

‫ישמחו במהלכותך,

‫שומרי, שומרי, שומרי, שבת וכורא, ‫עונג שבת.

‫עם מקנדשיה,

מקנדשיה,

‫מקנדשיה שביעי שבת.

אה, מקדשא, מקדשא, מקדשא, שביעי שבת, הרי אני מחווה לקיים את צוות חכם דאורייתא,

בשמחה דאורייתא,

גומל נפשו איש חסד דאורייתא,

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא,

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקיר.