אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, יפה, בת חנה,

השם יניחנה בגן עדן, בכלל מתא עמו ישראל, אמן.

אם למדת תורה הרבה,

נותנים לך שכר הרבה.

המדרש שמואל מבאר.

המשנה באה כהמשך,

ולא אתה בן חורי ניבטל ממנה, שזה אומר שאנחנו נחשבים עבדים,

משועבדים,

ללמוד את התורה.

העבד לא מקבל שכר על עבודתו,

כיוון שהוא קנוי לאדונו.

אבל הלומד תורה כן מקבל שכר על לימודו.

לכן התנא,

אחרי שאמר, ולא אתה בן חורין,

היית צריך להבין שלא מגיע לך שכר.

הוא אומר, לא.

אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה.

למרות שאתה משועבד,

עם כל זה אתה מקבל שכר הרבה.

נפלא.

אסידא יעבץ.

מדייק.

אם למדת תורה,

השכר הוא לא על הידיעה בתורה,

על העמל,

על היגיעה שאתה לומד, אם למדת תורה, לא אם הבנת.

בשמיים

מודדים

כמה זמן למדת,

כמה טרחת,

יגעת בלימוד.

לא מודדים את מידת הידיעות.

ביסוד הדברים האלה

פירש החפץ חיים זכר צדיק לברכה.

את הנוסח שאנחנו אומרים בעת סיום המסכת.

אנו עמלים

והם עמלים.

אנו עמלים ומקבלים שכר.

והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

הדברים תמוהים.

כל בעל מלאכה

מקבל שכר על עמלו, לא רק מי שעמל בתורה.

אבל הביאור הוא,

בנוהג שבעולם אדם סוחר חייט

לתפור בגד,

והוא עמל בכל כוחו יומם בלילה

לתפור את הבגד.

ודאי

שלא יקבל מאומה בשכרו,

ואם רק יבקש שכר, יחשב לשוטה בעיני חול.

לא אכפת לבעל הבגד כמה זמן הוא טרח, יומם בלילה, שבוע, שבועיים.

הוא משלם על בגד. כמה עולה בגד, וזה מה שהוא משלם.

ולא משלמים לפי העמל.

ויבוא עם סיפורים, הייתי צריך לפרום את זה, היה ככה, והיה ככה,

והיה חסר בד, ועשיתי זה,

ונסעתי לקנות, ולא היה, ועוד חנות,

ונסעתי עוד.

את מי זה מעניין?

קונים את הבגד ומשלמים על הבגד.

אבל בתורה אין הדבר כן.

כתוב, אם בחוקותיי תלכו,

שתהיו עמלים בתורה,

תלכו,

תלכו,

תלכו,

תלכו,

תלכו.

אם בחוקותיי תלכו, כל הזמן.

כמה שאתה עמל יותר, זה התכלית.

וגם אם לא תבין,

קיימת את המצווה לעמול בתורה.

ולכן אנחנו מברכים

אשר חידשנו במצוותיו

וציוונו לפי האשכנזים לעסוק בדברי תורה.

דהיינו, העסק, העמל והיגיעה.

זה מה שנצטווינו.

מעתה,

כיוון שהעיקר הוא העמל והיגיעה,

על כן מקבל הלומד

שכר על העמל בפני עצמו גם אם לא זכה להבין

וגם אם לא השלים מלאכתו.

ולכן אנחנו אומרים, אנו עמלים ומקבלים שכר.

אנחנו על העמל מקבלים.

אנו עמלים ומקבלים שכר לפי העמל.

והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

כי בענייני העולם הזה לא מקבלים שכר על העמל,

אלא על תשלום המלאכה.

מה שווה המלאכה?

כמה עמלו או לא עמלו?

זה גם מה שאמרה המשנה.

אם למדת תורה הרבה,

אפילו לא הצלחת להשיג את העניין להבינו לאשורו.

על עצם הלימוד נותנים לך שכר הרבה,

כפי מה שעמלת.

הילקוט מעם לא עז מקשה.

מהמשנה מבואר, כמו שאמרנו,

ששכר מקבלים על התורה לפי הריבוי בלימוד.

אבל במסכת ברכות ה'

כתוב שחלה רבי אליעזר,

נכנס רבי יוחנן לבקר אותו,

מצא אותו בוכה.

מפני מה אתה בוכה?

משום שלא הרבית בעסק התורה?

הלא שנינו.

אחד המרבה ואחד הממעיט,

ובלבד שיכוון נבול השמיים.

בטרץ, מה שאומרת המשנה, אם למדת תורה הרבה,

אז זה כאילו סתירה. פה כתוב,

מרבה, ממעיט, העיקר לכבן.

ופה כתוב רק אם הרבית תורה, אם אתה למדת הרבה.

אלא אין הכוונה על הריבוי בכמות,

אלא על הריבוי באיכות.

ראינו שאדם מתייגע הרבה בלימודו ולומד עם כל הכוח,

אז הוא נוטל שכר.

אבל אם הוא לומד ברפיון,

כאילו הוא קורא ככה דה דה דה דה ומתקדם,

זה לא נקרא לימוד.

לימוד באיכות, שרוצה להבין, אפילו לא מבין.

אבל הוא לומד,

מעיין להבין.

אז לכן הוא אומר שאין סתירה.

למה? לימוד באיכות, לא בכמות.

עוד כתב בילקוט מעם לועז בשם ספר חסדי אבות.

המשנה באה לומר לאדם, אם אתה חושש

שמחמת לימוד התורה תתבטל מעסקיך ותחסר ממון,

אל תתבונן על ההפסד הגשמי, כי השכר שלך ירבה למאוד.

על דרך שמובא במדרש באותם ארבעים יום שהיה משה רבנו בהר סיני לא ישן.

ואמרנו את זה אתמול, משל למלך שאמר לעבדו

מדות זהובים, מכאן ועד למחר.

כל מה שתמדוד יש לך.

דהיינו, מה שתספור שלך.

מדי שלא ישן העבד באותו יום שעה קלה,

כי יאבד הרבה?

כך אמר משה, אם יישן,

כמה מרגליות מדברי תורה אני אפסיד?

לכן ארבעים יום וארבעים לילה לא ישן.

וזה שאומר התנאים, למדת תורה הרבה,

אל תדאג על הפסדים גשמיים,

כי נותנים לך שכר הרבה מלמעלה.

ואם כן, הרווח הגשמי שהיית יכול להרוויח לא נחשב מאומה. אמרנו אתמול 30-40 שקל.

דעומת רווח רוחני של מיליונים וטריליונים של מצוות.

בשעה.

בסיום דבריו כתב

שזוהי תוכחת מוסר גדולה לכל אדם.

רבים האנשים

שצריכים להקדיש זמן לענייני קדושה,

הם חסים על כל רגע ורגע.

הם מתפללים בציבור,

והחזן מתפלל במתינות,

ואז מתארך עוד חמש דקות,

ואיזה כעס יש להם, למה הם צריכים להישאר פה תקועים כל כך הרבה זמן?

כל כך הרבה זמן.

וגם, עינם צרה בלימוד,

ולא חפצים להתעכב מחט אחרי התפילה, להתחיל את היום עם סדר לימוד קצר לפחות,

כמו שאנחנו עושים.

חוץ מזה שאת התפילה הם אומרים במרוצה

כדי לסיים ולעוף,

אבל כשיש להם עיסוקים בענייני גשמיות בעולם הזה,

כמה שעות הם מעבירים בבטלה,

אוי אוי אוי,

ושיחות מרעים,

ודברים בטלים,

ומאבדים את הזמן היקר ומשליכים לכל עבר,

כאילו זה שברי חרסים,

מגיעים לענייני רוחניות,

תורה ותפילה?

וואי, אין להם זמן, רק רגעים מועטים.

אבל אם הם מסועדים את הלב במתינות,

ומסדרים את השולחן,

ואיך,

ואיך ברכת המזון?

טררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר תוך כדי תנועות ודיבורים מרמזים וכו' וכו'.

איי, איי, איי, איי, ולא אותי קראת, יעקב, כי יגעת בי ישראל.

עוד מבאר ילקוט מעם לא עז

את הכוונה של המשנה על פי מעשה.

כשנפטר רבי בון מן העולם בקיצור שנים,

עמד רבי זרע להספידו וכו אמר.

בספר קהלת הי״א כתוב, מתוקה שנת העובד

עם מעט

ועם הרבה יאכל.

משל, למה הדבר דומה?

מלך היה לו כרם.

שכר פועלים.

ביניהם פועל אחד

שהצליח במלאכה יותר מכולם,

ועשה בזמן קצר

מה שאחרים עשו יום שלם.

ראה המלך שסיים את המלאכה,

לקח אותו לטיול בחביבות.

לעת ערב סיימו הפועלים מלאכתם, באו ליטול שכר,

נתן להם כמובטח

באותו פועל,

וגם לא נתן המלך

את כל השכר, כי לא עבד יום שלם.

אה!

התחילו להתלונן.

יגענו כל היום,

והוא רק שעתיים.

למה הוא מקבל כמונו?

אמר להם המלך,

למה אתם מצטערים?

הוא אסם שעתיים, מה שאתם עשיתם כל היום.

ועל זה בהספד הוא אמר שרבי בון

שקד על התורה בגאה עצומה,

והספיק ב-28 שנים שחי.

מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד ב-100 שנים.

הארי הקדוש נפטר בן 38, וכמה הוא הספיק?

ב-24 שנים מעם הארץ הפך להיות רבן של כל בני הגאולה, רבי עקיבא,

והתחיל מגיל 40, שזה קשה.

אז אם לומדים ברצינות,

בלי הפסקה,

למי שקוד ללמוד תורה,

שי, מה שאפשר להספיק.

נמצא מזה,

לעיתים יש אדם לא זכה ללמוד שנים הרבה,

אבל בזמן שלמד, השתדל

בעוז ותעצומות,

ומקבל שכר כאילו למד שנים רבות.

וזה הכוונה של רבי טרפון.

לא עליך המלאכה לגמור.

זה לא תלוי בגמר מלאכה.

אבל אין אתה בן חורי ניבטל ממנה.

אם עשית ככל יכולתך,

אל תחשוש

אם לא גמרת את המלאכה.

שהרי אם למדת תורה הרבה

בזמן הקצוב,

אף שזה לא היה זמן רב,

נותנים לך שכר הרבה,

כאילו השלמת את כל המלאכה.

ונאמן הוא,

בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

כתב רבנו יונה,

זכר צדים וקדוש ברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

עובד השם אינו צריך להתיירא

כמו פועל.

כשבא לתבוע מבעל הבית שכר,

דוחה אותו בעל הבית,

לא היום, עוד כמה ימים.

אין לי כרגע מה עוד.

פניתי לבנק, ביקשתי זה, חכה, תמתין, זה, פה, שם.

אבל אצל הבורא אין דבר כזה עיכוב בתשלום.

נאמן, בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

הוא מקיים את התורה, הקדוש ברוך הוא. ביומו תתן שכרו.

אל תדאג, אצל הקדוש ברוך הוא מקבלים על המקום.

אבל פועלים,

יש כאלה שגם לא מקבלים בכלל בסוף.

במדרש שמואל

דיאר את הכוונה.

לא עליך המלאכה לגמור.

אדם מתחיל והשם גומר.

אז אולי נהיה סבורים לומר שגם בשכר המצווה ינקו לנו מהשכר, כי אנחנו רק התחלנו.

ולא גמרנו.

אומר, לא, לא, לא, לא, לא.

נאמן, בעל מלאכתך.

אפילו שהקדוש ברוך הוא נקרא בעל המלאכה, כי הוא גמר.

הוא גמר את המלאכה, לא אתה.

והמלאכה נקראת על שם גומרה.

עם כל זה הוא ישלם לך שכר פעולתך,

כאילו אתה פעלת לבד בלי סיוע אלוקי.

איי, איי, איי, איי. איפה ראיתם כזה בעל הבית?

עוד כתב מדרש שמואל.

בעת שאדם קיים מצוות,

הוא עושה מלבוש, חלוקה דרבנן לנפשו.

ועם אותו מלבוש הוא עולה למעלה.

נראות פני השם, ליהנות מזיו השכינה הקדושה,

שזה התענוג העילאי בעולם הבא.

ועל כן מן הראוי שלא יקבל שכר נוסף

בגין המצוות,

אלא עדיין לא במלבוש.

שהרי מדרך העולם

נותנים שכר לפועל

שבונה בית לאחר.

אבל אם הוא בנה בית לעצמו,

מי משלם לו שכר על עבודתו? לא משלמים לו על זה.

וכאן הוא בנה לעצמו מלבוש, יש לו חלוקה דרבנן.

אז למה צריך לשלם לו עכשיו עוד שכר?

בנית לך בית לעולם הבא, בסדר, מה עוד שכר?

הוא אומר, לא, לא, לא, לא, לא כמו פה.

הקדוש ברוך הוא נאמן,

הוא ישלם לך גם שכר על פעולתך.

הוא ישלם לך גם על המלבוש שאתה יצרת לעצמך.

ותקבל גם שכר,

וזה תענוג עילאי בעלמא דקשוט.

עולם האמת.

כתב אספורנו,

פה מדברים על שכר.

באנטיגנוש, באנטיגנוש איש סוחו אמר,

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

משמע שלא צריך להתכוון שאנחנו עושים את המצוות ולומדים תורה בשביל שכר.

צריך לעבוד את הבורא מאהבה.

אבל זה נכון,

והשם רוצה לתת לנו שכר. נו, מה נעשה אם הוא רוצה, מה אנחנו נגיד לו, לא.

אנחנו נעבוד בלי שכר,

אבל הוא ייתן לנו שכר.

כתב רבנו יונה

על ידי

שמתחזק אדם לעסוק בתורה הרבה,

שהיא ארוכה

מארץ מקדח

ורחבה מניים.

מזה יעלה על לב האדם

גודל חסדי הבורא.

יוסיף אהבה בו, כי דע מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא. לעולם נצחי.

נצחי, אתה מקבל שכר לנצח.

אתם יודעים מה זה לנצח?

במדרש שמואל כתב

הגרסה במשנתנו ודע מתן שכרן

של המצוות

ולא דע שם מתן.

בזה מתיישב

שדברי התנאה כאן אינם סותרים מדברי האנטיגנוס

איש סוחו.

שלא יעבוד אדם את השם על מנת לקבל פרס.

אז אומר, ודע מתן שכרן,

ולא שם מתן שכרן.

ואילו כאן מה אמר? ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, לזה אמר, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.

כלומר, מה שאני אומר לך,

ונאמן הוא בעל מלאכתך,

אין הכוונה שיעבוד אדם על מנת לקבל פרס,

אלא צריך לדעת בידיעה שיש שכר לצדיקים לעתיד לבוא,

וזה שאומר ודע.

היינו שזה יהיה בבחינת ידיעה,

ולא שתהיה עבודה במטרה לקבל שכר, רק דע.

מודיעים לך,

דע, מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא.

ולא שם מתן, כאילו תעבוד בשביל שם מתן שכרן, תקבל אחר כך לעתיד לבוא.

בספר לבבות

כתב בביאור הלשון מה זה ודע.

בא לומר שמתן השכר לצדיקים לעתיד לבוא יהיה,

שמה?

שישכילו וישיגו בדעתם כל מה שאפשר להשיג.

לא כמו בעולם הזה שלא ניתן להשיג הכל.

זה מה שאומר, ודע.

זה יהיה מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא.

הדע.

הידיעה שתהיה להם אחר כך הכל יובהר,

הכל יופשט,

הכל יהיה ברור,

אין קושיות,

הכל הכל הכל.

פששש.

ודע.

זה מתן שכרם של הצדיקים לאומיים.

זה העתרה.

שאומר הרמב״ם,

שיש לה צדיקים.

בשפת אמת,

במגן אבות פירשו,

מה שדעייה קטנה ואמר, מתן שכרן של צדיקים,

זה בא לאפוקה להוציא את הרשעים.

שהם,

אם יש להם איזו זכות

בגין מעשה טוב שעשו,

אז הם לא מקבלים שכרם לעולם הבא.

משלמים להם פה בעולם הזה,

ככתוב,

הוא משלם לשונאיו אל פניו,

פה בעולם הזה,

להעבידו מהעולם הבא.

הם לא חיפשו את העולם הבא, היו רשעים.

חיפשו הנאות העולם הזה.

אז איפה ישלמים להם שכר? איפה שהם נהנים,

איפה שהם רוצים.

הם משלמים להם פה, אז אין להם לעולם הבא.

לכן, דע מתן שכרם רק של צדיקים לעולם הבא. רשעים לא.

ומה עם שכר הבינונים?

הבינונים מתחלק שכרם.

חלק מקבלים פה בעולם הזה, ומעט בעולם הבא.

זה נקרא, אוכלים את העולם הבא שלהם בעולם הזה.

כי הם בינונים,

הם רוצים גם עולם הזה,

והם רוצים גם קצת עולם הבא.

יותר עולם הזה, אז הם מקבלים בהתאם.

אבל אנשים, אתה מבין, שמפקירים את אבלי העולם הזה, ובאמת חושקים בתורה ובמצוות, וכל עניינם זה רק סביב זה,

אז ודאי שהם

איבדו את העולם הזה, כמו שאומרים. הם לא נהנים מהעולם הזה. חנינא בן דוסא, מה נהנה?

בקו חרובים מערב שבת לערב שבת?

יש לו עולם הבא מושלם.

אך אבר עומרי, אין לו עולם הבא, למה?

הכל הוא אכל פה.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת.

אם אתה מוותר על העולם הזה,

יש לך עולם הבא גדול.

אם אתה לא מוותר,

לא יהיה לך עולם הבא.

אם אתה רוצה גם וגם,

אז יחלקו בטן.

אחר כך יהיה לך מעט.

לנץ הנצחים מעט, לא כדאי.

לא כדאי.

כדאי הרבה לעולם בעת.

ועל זה נודה לקדוש ברוך הוא שנותן לנו את האפשרות.

לבוא לעולם,

לקצור הרבה הרבה הרבה זכויות,

ולקבל עליהם עולם הבא לאינסוף.

הכל יודוך והכל ישם בחוכם,

והכל יאמרו והכל יאמרו הן כאן.

הקדוש קשם.

הקדוש קשם.

הקדוש קדושה

והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יאנדו

והכל ישבחוך והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יאנדו והכל ישבחוך

והכל יאמרו אין כאן דוז'ק.

יום רביעי ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שבת שבת וקורא עונג שבת

ענג שבת ענג שבת מקדשם מקדשם מקדשם מקדשם שבת ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת תודה לכם

יום טוב

ובעזרת השם הרי אני מכוון כי היום מצוות חכמים