הפלא ופלא - אות ר - חלק ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ריבית

כספי ריבית בסופו של דבר כלים ואובדים מן העולם. כל כסף שנמצא בעולם עובר מאדם לאדם (ומכאן השם "זוזים" למעות, לפי שזזים מאיש לרעהו), פרט לכספי ריבית, שאינם עוברים מאיש לרעהו, אלא יורדים לטמיון ואובדים ומתכלים מן העולם. כן כתב בעל "שב שמעתתא" (בהקדמה).

\

כל כסף שניתן בהלוואה כדי לקבל עליו ריבית – בסופו של דבר המלווה מפסיד לא רק את הריבית אלא גם את הקרן. כן כתב ה"חתם סופר" (דרשות).

מסיבה זו – אומר הרב מטשעבין – אמרה תורה "לא תתן בנשך", ולא אמרה "לא תלוה בנשך", כי את כסף ההלואה אתה נותן לבלתי חזור אליך.

\

כסף שמקורו מאדם שמלוה בריבית – אם הוא יתערב בתוך כסף של אדם אחר, כל כספו עלול לרדת לטמיון. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תתרעג): "כסף של בעלי רבית, ביד מי שיגיעו – ירד מנכסיו. לכן יזהר אדם".

ריב"ש ותשב"ץ

מקובלנו מהסטייפלר זצ"ל, כי בזמן מלחמת העולם הראשונה פתחו הגויים את קבריהם של הריב"ש והתשב"ץ הסמוכים זה לזה במרוקו, וראו שגופם היה שלם ממש, ומיד סגרו את קבריהם.

ריח

שתי פעמים כל העולם כולו נתמלא בבשמים: א. בעת מתן תורה, כמבואר במסכת שבת (פח, ב): "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בבשמים"; ב. בעת שנבנה בית המקדש הראשון, כמבואר ב"פסיקתא רבתי" (פרק כ): "בשעה שבנה שלמה את בית המקדש נתמלא כל העולם ריח בשמים".

\

הרחת ריח רע – פוגמת בנפשו של אדם. כן כתב רבי חיים ויטאל ב"שער רוח הקודש" (דף ח, ד"ה דע): "אם מריח אדם באיזו נבילה, או ריח רע, פוגם מאוד בנפשו וגורם שתתרחק ממנו".

הרחת ריח רע של נבלה – קשה ללימוד, כמבואר במסכת הוריות (יג, ב): "עשרה דברים קשים ללימוד", וביניהם: "העובר מתחת ריח רע של נבילה".

\

כל הכוונות והסודות שישנם בריח – רמוזות בפסוק "ריח ניחוח אשה לה'" (ויקרא א, ט). כן כתב ה"בן איש חי" (פרשת ואתחנן, אות ג): "טוב שהאדם ירגיל עצמו בכל פעם שיריח, לומר בעת שמריח פסוק זה, והוא: 'ריח ניחוח אשה לה'', מפני שבפסוק זה נרמזו כל כוונות של הריח, וירגיל בכך בין בחול בין בשבת".

\

למרות שגם לבהמות יש את חוש הריח, מכל מקום הן אינן נהנות מן הריח. כן כתב המהרש"א (חידושי אגדות, ברכות מג, ב): "בהמה, שאין לה נשמה רק רוח חיים, אף שיש לה חוש הריח – אינה נהנית, אחרי שאין לה נשמה".

ריח הפה

אדם שאוכל מאכלים שנפלו על הקרקע – במשך הזמן יתפתח בפיו ריח רע שיגרום דחיה לסובבים אותו. כן מבואר במסכת חולין (קה, ב).

יש אומרים שהדברים אמורים רק בירקות שנפלו. כמו כן, יש סוברים שרק אם המאכל נפל מהשולחן על הארץ (ראה: "אליה רבה" סימן קעא אות כד, רש"ש שם, סידור "בית יעקב" ליעב"ץ הנהגת הסעודה ב, י).

ברם, "אין סברא לומר שבפעם אחת יהיה ריח הפה, או לעתים רחוקות, אלא דוקא אם מתמיד בזה". כן כתב "כף החיים" (יו"ד, סימן קטז, אות קנ).

ריכוז

סוד ההצלחה הוא להשתדל להתמיד במחשבה אחת ככל שרק ניתן. כן מבואר בספר "חשבון הנפש" (אות טז): "מעשה באחד שהיה עם הארץ בימי בחרותו, והתחיל להרגיל עצמו לתורה ולעבודה מעט מעט עד שנתפרסם לתלמיד חכם חשוב בעירו. וכשנשאל על זה מנין זכית לכך, השיב: זה כמה שנים שקבלתי עלי להרגיל את עצמי להחזיק את דעתי במחשבה אחת משך זמן מה בתורה ובתפילה, וכך עלתה בידי ברוב הימים להחזיק מחשבתי שעה אחת ויותר".

\

האזנה מוחלטת לכל מילה ומילה הנאמרת מפי שליח ציבור בחזרת הש"ץ, מתחילת התפילה ועד סופה – בכוחה לסלק מן האדם כל בעיה הקשורה לקשב וריכוז. כן מבואר בספר "דברי חיים" (עמ' קכב).

רימה ותולעה

כידוע, הרימה מייסרת את הנפטר. ברם, בשבת קודש – אין הרימה שולטת במתים. כן כתב בעל הטורים (שמות טז, כד): "ורימה לא היתה בו – שאין הרימה שולטת במתים בשבת".

גם ביום חול שהרימה שולטת, אין היא שולטת באוכל שנאכל בשבת לכבוד שבת. כן אמר רבי חיים פלאג'י ("תנופת חיים" שמות, בשלח, אות מב).

יש אומרים, כי אדם שנפטר בשבת – אין הרימה שולטת בו כלל, אף לא ביום חול. כן מבואר ב"ילקוט מעם לועז" (שמות, בשלח, עמוד תיב).

\

אדם שמקפיד לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל דבר שמכניס לפיו – אין התולעים שולטים בגופו לאחר מותו. כן כתב בעל "שפתי כהן" (על התורה, פרשת עקב): "שמעתי, שכל המברך על כל מה שאוכל, ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת – אין התולעים שולטים בגופו, שנאמר: 'להניח ברכה אל ביתך' – הוא הקבר".

רימון

ברוב הרימונים יש שש מאות ושלוש עשרה גרעינים, כמניין תרי"ג. מסיבה זו, עם ישראל נמשל כרימון, שנאמר: "כפלח הרימון רקתך", ואמרו חז"ל: "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון". כן אמר ה"חת"ם סופר" (דרשות, דרוש לשבת הגדול, ח"ב, דף רמט).

\

כל הרימונים הגדלים באותו עץ – שווים במספר גרעיניהם באופן מוחלט. כן מבואר בספר "שבט מוסר" (פרק יא): "רימונים מעץ אחד – מספר הגרעינים שיש בגדולים יש בקטנים".

רכב

אדם שעושה גמילות חסדים עם מכוניתו – מכוניתו נעשית לקופת צדקה שאינה הורגת ואין נהרגים בה ומצילה את היושבים בה מכל האסונות המתרחשים בדרכים. כן מבואר בספר "אורך ימים" (עמוד תלב) בשם צדיקי הדור.

רכוש

קיימים מזיקים שמנטרלים את האדם מלשלוט על רכושו, ואינם מניחים לו להחליט מה לעשות עם כספו. כן כתב ה"זוהר" (ח"ב דף סה, א). זאת גם כוונת הפסוק – אומר ה"זוהר" – "עושר שמור לבעליו לרעתו".

רמ"א

הרמ"א – רבי משה איסרליש – זצ"ל נפטר בגיל ל"ג לחייו, ביום ל"ג בעומר, וחיבר ל"ג ספרים, והספידוהו בל"ג מעלות. כך מבואר בספר "תורת חיים" (פרק לג, עמוד תנא).

\

הרמ"א קרא לאחד מספריו בשם "תורת העולה". הסיבה לכך היא, משום שקרבן עולה מכפר על הרהור הלב, והואיל ואין אדם ניצול מהרהור הלב, לכן הוא קרא לספרו "תורת העולה", כדי שיחשב לו כאילו הקריב קרבן עולה.

רמז

בשמים יש ששת אלפי פסוקים בתורה, כנגד ששת אלפי שנות העולם. כן מבואר ב"מעשה רוקח" (וילך) וב"מעשה תורה" להגר"א (שער מט). "וכאשר תבדוק פסוק אחר פסוק נגד כל שנה ושנה בשוה בשוה, תשתומם לראות, כי כל הנעשה ונשמע במאורעות הדורות – הכל נמצא בכתובים. יש בהם מפורש ויש ברמז".

\

כל מה שהיה והוה ויהיה – הכל טמון לפרטי פרטים בתוך פרשת בראשית. ובכללות יותר – בתוך תחילת פרשת בראשית עד "ברא אלקים לעשות". ובכללות רבה יותר – בפסוק הראשון שבפרשת בראשית, המונה שבע תיבות, כנגד שבעת אלפים שנה. כן כתב הגאון מוילנא ב"ספרא דצניעותא" (דף נה, א).

\

כל מה שהיה מאז ומעולם, וכל מה שיהיה עד סוף העולם – הכל כלול ורמוז ב"שירת האזינו". כן כתב הרמב"ן (סוף פרשת האזינו).

\

מקובלנו מרבנו שרירא גאון, שכל חכמת שרטוטי הידיים והפנים ושאר כל החכמות הדומות, הכל רמוז בפסוק "זה ספר תולדות אדם". כן כתב הרמב"ן על פסוק זה. הובאו דבריו ב"דרשות חת"ם סופר" (ח"א ק, ב).

\

כל סוגי הרפואות הקיימות בעולם לכל סוגי המחלות הקיימות בעולם – כולם רמוזים בפסוק (במדבר כו, מו): "ושם בת אשר סרח". כן מבואר בספר "מלבוש לשבת ויום טוב" (פרשת פנחס) בשם החסיד רבי קאפיל, בשם רבינו רבי הירשלי.

\

כל חכמת קידוש החודש, כולל כל מה שנכתב בנושא על ידי כל גדולי הדורות, במהלך כל ההיסטוריה, הכל רמוז בפסוק "החודש הזה לכם". כן מבואר ב"חת"ם סופר" (ח"א ק, ב).

\

כל הכוונות והסודות שישנם בריח – כולם רמוזים בפסוק "ריח ניחוח אשה לה'" (ויקרא א, ט). כן כתב ה"בן איש חי" (פרשת ואתחנן, אות ג): "טוב שהאדם ירגיל עצמו בכל פעם שיריח, לומר בעת שמריח פסוק זה, והוא: 'ריח ניחוח אשה לה'', מפני שבפסוק זה נרמזו כל כוונות של הריח, וירגיל בכך בין בחול בין בשבת".

\

מנין הפסוקים מסוף התורה למפרע ועד ספר שמות פרק כה פסוק לא – "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה", הוא: 3,622. בדיוק בשנה זו – ג' אלפים תרכ"ב – אירע הנס הגדול של ימי חנוכה.

\

מנין הפסוקים מתחילת התורה עד הפסוק המופיע בספר ויקרא פרק כג פסוק ד' – "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" – הוא 3,401. בדיוק בשנה זו אירע הנס של פורים, שעליו אמרו חז"ל (ירושלמי תענית ב, ב): "כל המועדים יהיו בטלים. חנוכת ופורים לא נבטלים".

\

בשנת ד' אלפים תתצ"ה נולד הרמב"ם. אם תספור את הפסוקים מתחילת התורה, תמצא, כי פסוק ד' אלפים תתצ"ה נמצא בספר דברים פרק א', פסוק ה', ושם נאמר: "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר". רמז למה שעשה רבי משה בן מימון.

\

בשנת ה' אלפים תשע"ו סובבו ערביי ישראל בכל ערי ישראל ודקרו רבים וטובים מבני ישראל. אם תספור את הפסוקים מתחילת התורה, תמצא, כי פסוק ה' אלפים תשע"ו נמצא בספר דברים פרק ל"ב פסוק כ"ה, ושם נאמר: "מחוץ תשכל חרב".

רמ"ע מפאנו

הרמ"ע מפאנו נהג לחתום את תשובותיו בתיבות אלו: "אני הוא החתום בי רבנן מ"ע". הכינוי מ"ע הוא לא רק ראשי התיבות של שמו הפרטי "מנחת עזריה", אלא בעיקר ראשי תיבות "מעביר עוון".

ומעשה שהיה כך היה: כאשר הרמ"ע מפאנו הוציא לאור את ספרו "עשרה מאמרות", רבים חירפוהו וביזוהו בקהל עם. והרמ"ע שתק. הגה לא הוציא מפיו. בזכות שתיקתו הוא קיבל את התואר מ"ע – מעביר עוון.

\

הרמ"ע מפאנו נפטר מתוך שנשמתו נשאבה לשכינה. ומעשה שהיה כך היה: בכל יום ויום הרמ"ע היה מתבודד בחדר מיוחד ומקשר נשמתו בחי העולמים. קודם כניסתו לחדר ההתבודדות – היה קובע זמן למשמשו לבוא ולעוררו עד שיפסיקנו מדביקותו. השמש היה בא בכל יום בשעה שקבע לו רבו והיה מעוררו, עד שננער מדביקותו בה' יתברך.

פעם אחת פרצה שריפה בעיר, ומחמת הבהלה שכח המשמש ולא בא בזמן שקבע לו הרמ"ע. אחרי שעה קלה נזכר ובא. נכנס ומצאו שנצרר בצרור החיים, שנפשו יצאה מחמת דביקותו לשכינה. כך כתב רבי אברהם דוד מבוטשאטש בספרו "ברכת אברהם".